פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת אֶלָּא לִרְצוֹנָהּ, וְהַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּעַל כָּרְחָהּ – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל הָאִישׁ שֶׁאֲנָסוּהוּ עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַל כָּרְחוֹ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְיֵשׁ לָאִישׁ לְקַדֵּשׁ נָשִׁים רַבּוֹת כְּאַחַת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּכֶּסֶף, אִם קִדֵּשׁ בְּכֶסֶף, פְּרוּטָה לְכָל אַחַת וְאַחַת. וְיֵשׁ לְאַחַת מֵהֶן אוֹ לְאַחֵר לְקַבֵּל הַקִּדּוּשִׁין עַל יְדֵי כֻּלָּן מִדַּעְתָּן.
א. שֶׁאֲנָסוּהוּ. שהכריחו אותו. וְיֵשׁ לָאִישׁ לְקַדֵּשׁ נָשִׁים רַבּוֹת כְּאַחַת. יכול אדם לקדש כמה נשים בבת אחת. וְיֵשׁ לְאַחַת מֵהֶן אוֹ לְאַחֵר לְקַבֵּל הַקִּדּוּשִׁין עַל יְדֵי כֻּלָּן מִדַּעְתָּן. ואפשר שאחת מן הנשים או שליח אחר, יקבלו את כסף הקידושין בבת אחת בשביל כולן בהסכמתן.
ב. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְנָתַן קִדּוּשֶׁיהָ מִדַּעְתָּהּ בְּיַד חֲבֶרְתָּהּ, וְאָמַר לַחֲבֶרְתָּהּ כְּשֶׁנָּתַן הַקִּדּוּשִׁין לְיָדָהּ: 'וְאַתְּ נָמֵי', אוֹ: 'וְכֵן גַּם אַתְּ', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן מְקֻדָּשׁוֹת. אֲבָל אִם נָתַן בְּיָדָהּ וְאָמַר לָהּ: 'וְאַתְּ' – הֲרֵי זוֹ שֶׁקִּבְּלָה הַקִּדּוּשִׁין סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִרְאוֹת מַה בְּלִבָּהּ, וּכְאִלּוּ אָמַר לָהּ: 'וְאַתְּ מַה תֹּאמְרִי בְּדָבָר זֶה?', וּלְפִיכָךְ קִבְּלָה הִיא הַקִּדּוּשִׁין, שֶׁהֲרֵי זֶה עֲדַיִן שׁוֹאֲלָהּ לִרְאוֹת מַה בְּלִבָּהּ, וּמִפְּנֵי זֶה הִיא סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת.
ב. וְנָתַן קִדּוּשֶׁיהָ מִדַּעְתָּהּ בְּיַד חֲבֶרְתָּהּ. שנעשתה החברה שליח בעבורה. נָמֵי. גם. וּלְפִיכָךְ קִבְּלָה הִיא הַקִּדּוּשִׁין שֶׁהֲרֵי זֶה עֲדַיִן שׁוֹאֲלָהּ לִרְאוֹת מַה בְּלִבָּהּ. שייתכן שקיבלה את הקידושין במחשבה שהוא שואל אותה, ולא מקדש אותה.
ג. 'הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּדִינָר זֶה', נְטָלַתּוּ וּזְרָקַתּוּ לְפָנָיו אוֹ לַיָּם אוֹ לָאוּר אוֹ לְדָבָר הָאָבֵד – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אָמְרָה לוֹ: 'תְּנֵהוּ לְאַבָּא' אוֹ 'לְאָבִיךָ' אוֹ 'לְאִישׁ פְּלוֹנִי', וְנָתַן – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם אָמְרָה: 'תְּנֵהוּ לוֹ שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ לִי', וְנָתַן – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
ג. לָאוּר. לאש, ונשרף. לְדָבָר הָאָבֵד וכו'. למקום שכסף הקידושין יושמד בו, וניכר שאינה מעוניינת בקידושין. אָמְרָה לוֹ תְּנֵהוּ לְאַבָּא… אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שבכך שאומרת שייתנם לאחר, מובן שאינה רוצה בקידושין. שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ לִי וְנָתַן הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. שהרי הסכימה בפירוש.
ד. אָמְרָה לוֹ: 'הַנִּיחֵהוּ עַל הַסֶּלַע' – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, וְאִם הָיָה סֶלַע שֶׁלָּהּ – מְקֻדֶּשֶׁת. הָיָה הַסֶּלַע שֶׁל שְׁנֵיהֶם – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק.
אָמַר לָהּ: 'הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכִכָּר זֶה', אָמְרָה לוֹ: 'תְּנֵהוּ לְעָנִי' – אֲפִלּוּ הָיָה עָנִי הַסָּמוּךְ עָלֶיהָ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. 'תְּנֵהוּ לַכֶּלֶב' – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, וְאִם הָיָה כֶּלֶב שֶׁלָּהּ – מְקֻדֶּשֶׁת. הָיָה רָץ אַחֲרֶיהָ לְנָשְׁכָהּ, וְאָמְרָה לוֹ: 'תְּנֵהוּ לְכֶלֶב זֶה' – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת.
ד. וְאִם הָיָה סֶלַע שֶׁלָּהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שאם יניח על הסלע שלה, תקנה את הדינר מדין קניין חצר (הלכות זכייה ומתנה ד,ח), ומכך מובן שהסכימה לקידושין. הָיָה הַסֶּלַע שֶׁל שְׁנֵיהֶם מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק. מכיוון שיש ספק אם היא קונה במקום המשותף (ראה לקמן הכ"א), לא נתברר אם הסכימה לקידושין או לא.
בְּכִכָּר. כיכר לחם. אֲפִלּוּ הָיָה עָנִי הַסָּמוּךְ עָלֶיהָ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. גם אם היא מפרנסת את אותו העני בדרך כלל, אינה מקודשת, שלא קיבלה כל הנאה מן האיש. וְאִם הָיָה כֶּלֶב שֶׁלָּהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שהרי יש לה הנאה בכך. הָיָה רָץ אַחֲרֶיהָ לְנָשְׁכָהּ… סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. שאמנם נהנתה במה שהציל אותה מן הנשיכה, אך יש ספק אם התכוונה להתקדש לו בהנאה זו.
ה. הָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת אוֹ כֵּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, בָּאת אִשָּׁה וְעָמְדָה וְאָמְרָה לוֹ: 'תֵּן לִי מְעַט מֵאֵלּוּ', וְאָמַר לָהּ: 'אִם אֶתֵּן לִיךְ, תְּהִי מְקֻדֶּשֶׁת לִי?': אִם אָמְרָה: 'הִין', וְנָתַן לָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; אֲבָל אִם אָמְרָה: 'תֵּן לִי מַתָּן' אוֹ 'הַשְׁלֵךְ לִי', אוֹ דְּבָרִים שֶׁעִנְיָנָם 'לֹא תְּשַׂחֵק עִמִּי בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֶלָּא תֵּן בִּלְבָד', וְנָתַן – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
וְכֵן אִם הָיָה שׁוֹתֶה בַּיַּיִן, וְאָמְרָה לוֹ: 'תֵּן לִי כּוֹס אֶחָד', וְאָמַר לָהּ: 'אִם אֶתֵּן לָךְ, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת בּוֹ?', וְאָמְרָה לוֹ: 'הַשְׁקֵנִי הַשְׁקוֹת', אוֹ: 'תֵּן', 'הַשְׁקֵה', 'הַשְׁלֵךְ' – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁאֵין הַדְּבָרִים מַרְאִין אֶלָּא: 'הַשְׁקֵנִי בִּלְבַד, וְאַל תְּשַׂחֵק עִמִּי בְּדָבָר אַחֵר'.
ו. הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים, קַל וָחֹמֶר לַמְקַדֵּשׁ בְּלֹא עֵדִים. הַמְקַדֵּשׁ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת שֶׁל תּוֹרָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בִּפְסוּלֵי עֵדוּת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים אוֹ בְּעֵדִים שֶׁהֵן סָפֵק פְּסוּלֵי תּוֹרָה: אִם רָצָה לִכְנֹס – חוֹזֵר וּמְקַדֵּשׁ בִּכְשֵׁרִים; וְאִם לֹא רָצָה לִכְנֹס – צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט מִסָּפֵק. וַאֲפִלּוּ כָּפְרָה הָאִשָּׁה וְהִכְחִישָׁה אֶת הָעֵדִים וְאָמְרָה: 'לֹא קִדַּשְׁתַּנִי' – כּוֹפִין אוֹתָהּ לִקַּח הַגֵּט. וְכֵן דִּין כָּל קִדּוּשֵׁי סָפֵק: אִם רָצָה לִכְנֹס – חוֹזֵר וּמְקַדֵּשׁ וַדַּאי, וְאִם לֹא רָצָה – צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט מִסָּפֵק.
ו. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים. שהאיש והאישה אומרים שקידשה, משום שאין הקידושין מתקיימים אלא בשני עדים כשרים (ראה הלכות גירושין א,יג). הַמְקַדֵּשׁ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת שֶׁל תּוֹרָה וכו'. שעדי הקידושין היו פסולים מלהעיד מן התורה או מדברי חכמים (ראה הלכות עדות פרקים ט-י). לִכְנֹס. בנישואין. צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט מִסָּפֵק. שמא תפסו קידושין (וראה יד"פ שהסביר מדוע בפסולים שמדברי חכמים צריכה גט מספק ולא בוודאי).
ז. קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ – אֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. אֲבָל גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הַקְּטַנָּה הַיְתוֹמָה, אוֹ קְטַנָּה שֶׁיָּצְאָה מֵרְשׁוּת אָב: אִם הָיְתָה פְּחוּתָה מִבַּת שֵׁשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְבוֹנַת לַחַשׁ בְּיוֹתֵר, וּמַכֶּרֶת וּמַבְחֶנֶת – אֵין כָּאן שֵׁם קִדּוּשִׁין וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן; וְאִם הָיְתָה מִבַּת עֶשֶׂר וָמַעְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְכָלָה בְּיוֹתֵר, הוֹאִיל וְנִתְקַדְּשָׁה לְדַעְתָּהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לְמֵאוּן.
הָיְתָה מִבַּת שֵׁשׁ עַד סוֹף עֶשֶׂר – בּוֹדְקִין אֶת יְפִי דַּעְתָּהּ: אִם מַבְחֶנֶת וּמַכִּירָהּ עִסְקֵי הַנִּשּׂוּאִין וְהַקִּדּוּשִׁין – צְרִיכָה לְמָאֵן; וְאִם לָאו – אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת לְמֵאוּן, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.
ז. קָטָן. פחות מגיל שלוש עשרה (לעיל ב,י). אֲבָל גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ וכו'. להלכה דומה ראה הלכות גירושין יא,ז. אוֹ קְטַנָּה שֶׁיָּצְאָה מֵרְשׁוּת אָב. שהשיאה אביה ואחר כך התגרשה או נתאלמנה (לעיל ג,יב), והיא ברשות עצמה כיתומה. נְבוֹנַת לַחַשׁ. חכמה. וּמַכֶּרֶת וּמַבְחֶנֶת. מבינה את הדברים. סְכָלָה. טיפשה.
יְפִי דַּעְתָּהּ. מידת הבנתה.
ח. כֵּיצַד מִתְקַדֶּשֶׁת לְמֵאוּן? שֶׁאִם נִתְקַדְּשָׁה וְלֹא רָצָת לֵישֵׁב עִם בַּעְלָהּ – צְרִיכָה לְמָאֵן בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְלוֹמַר: 'אֵינִי רוֹצָה בּוֹ', וְיוֹצְאָה בְּלֹא גֵּט, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין, וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת מְמָאֶנֶת. וְלָמָּה יוֹצְאָה בְּלֹא גֵּט? מִפְּנֵי שֶׁאֵין קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא קִדּוּשֵׁי קְטַנָּה זוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהֵן תְּלוּיִין: שֶׁאִם יָשְׁבָה עִם בַּעְלָהּ עַד שֶׁגָּדְלָהּ – גָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ וְנַעֲשָׂת אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדְּשָׁהּ אַחַר שֶׁגָּדְלָה; וְאִם לֹא רָצָת לֵישֵׁב – צְרִיכָה לְמָאֵן, וְתֵצֵא בְּלֹא גֵּט.
ח. צְרִיכָה לְמָאֵן בִּפְנֵי שְׁנַיִם וכו'. ובכך מבטלת את נישואיה לאותו אדם. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. יא,ח. יָשְׁבָה עִם בַּעְלָהּ עַד שֶׁגָּדְלָהּ גָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ. אם בא עליה בעלה לאחר שהגיעה לגיל נערות (הלכות גירושין יא,ו).
ט. חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וְכֵן חֵרֶשֶׁת שֶׁנִּשֵּׂאת לְפִקֵּחַ – אֵין קִדּוּשֵׁיהֶן גְּמוּרִין מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ, אִם בָּא פִּקֵּחַ וְקִדֵּשׁ אֵשֶׁת חֵרֵשׁ הַפִּקַּחַת – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין, וְנוֹתֵן גֵּט וְהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ הַחֵרֵשׁ. אֲבָל שׁוֹטֶה שֶׁקִּדֵּשׁ פִּקַּחַת אוֹ פִּקֵּחַ שֶׁקִּדֵּשׁ שׁוֹטָה – אֵין כָּאן קִדּוּשִׁין כְּלָל, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ט. חֵרֵשׁ. להגדרתו ראה לעיל ב,כו. וְהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ הַחֵרֵשׁ. ואין חוששים שיאמרו 'החזיר גרושתו אחר שהתקדשה לאחר' (לח"מ). אֵין כָּאן קִדּוּשִׁין כְּלָל. שלא תיקנו חכמים נישואין בשוטה, מפני "שאין כֹח בבן דעת לדור עם השוטים בבית אחד" (הלכות גירושין י,כג).
י. סָרִיס שֶׁקִּדֵּשׁ, בֵּין סְרִיס חַמָּה בֵּין סְרִיס אָדָם, וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה – הֲרֵי אֵלּוּ קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין.
י. סָרִיס… אַיְלוֹנִית. להגדרתם ראה לעיל פרק ב.
יא. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס שֶׁקִּדְּשׁוּ אִשָּׁה אוֹ שֶׁקִּדְּשָׁן אִישׁ – הֲרֵי אֵלּוּ קִדּוּשֵׁי סָפֵק, וּצְרִיכִין גֵּט מִסָּפֵק.
יא. קִדּוּשֵׁי סָפֵק. מפני שהם ספק זכר ספק נקבה (ראה לעיל ב,כד-כה).
יב. הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֶרְוָה; חוּץ מִן הַנִּדָּה, שֶׁהַמְקַדֵּשׁ אֶת הַנִּדָּה – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן.
יב. הָעֲרָיוֹת. ראה לעיל א,ה. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. מפני שאינה ראויה לביאה ולחופה, אלא צריך להמתין עד שתטהר (לדין נישואי נידה ראה לקמן י,ב).
יג. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְקִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר בִּפְנֵי בַּעְלָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי, שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ בְּפָנָיו: 'גֵּרַשְׁתַּנִי' – נֶאֱמֶנֶת; חֲזָקָה אֵינָהּ מְעִזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ. אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ אַחֵר שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעְלָהּ – אֵין קִדּוּשָׁיו תּוֹפְסִין בָּהּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה קֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל הַקִּדּוּשִׁין; כָּל שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – מְעִזָּה.
יג. שֶׁפָּשְׁטָה. הושיטה. הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה וכו'. שקבלת קידושין מאדם אחר בפני בעלה הרי היא כטענה שגירש אותה קודם לכן. חֲזָקָה אֵינָהּ מְעִזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ. שאישה אינה מתחצפת לשקר בפניו בעניין זה, ואם טוענת כך – בוודאי גירשה (ראה הלכות גירושין יב,ד).
יד. הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מִן הַשְּׁנִיּוֹת אוֹ מֵאִסּוּרֵי לָאוִין אוֹ מֵאִסּוּרֵי עֲשֵׂה, וְכֵן הַיָּבָם שֶׁקִּדֵּשׁ צָרַת יְבָמָה – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין; חוּץ מִיְּבָמָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לְזָר, שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק: נִסְתַּפֵּק לַחֲכָמִים אִם הַקִּדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּיְבָמָה כִּשְׁאָר חַיָּבֵי לָאוִין, אוֹ אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ כָּעֶרְוָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לוֹ לִכְנֹס אַחַת מִכָּל אֵלּוּ – הֲרֵי זֶה מְגָרֵשׁ בְּגֵט.
יד. הַשְּׁנִיּוֹת… מֵאִסּוּרֵי לָאוִין… מֵאִסּוּרֵי עֲשֵׂה. המפורטות לעיל א,ו-ח. צָרַת יְבָמָה. שאחת מנשות הנפטר התייבמה, ולפיכך נאסרו צרותיה על האחים באיסור עשה (הלכות ייבום וחליצה א,יב). חוּץ מִיְּבָמָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לְזָר שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק וכו'. אישה הזקוקה לייבום, שקידש אותה אדם אחר שאינו אחיו של המת. שמן האמור בתורה "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים כה,ה) לא מוכרע האם מדובר בהגדרת מצבה – שאינה יכולה להתקדש לאיש אחר, או שזהו איסור לאו וקידושין תופסים בה (ולדינה ראה הלכות ייבום וחליצה ב,יח).
טו. הַמְקַדֵּשׁ גּוֹיָה אוֹ שִׁפְחָה – אֵינָן קִדּוּשִׁין, אֶלָּא הֲרֵי הִיא אַחַר קִדּוּשִׁין כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קֹדֶם הַקִּדּוּשִׁין. וְכֵן גּוֹי וְעֶבֶד שֶׁקִּדְּשׁוּ בַּת יִשְׂרָאֵל – אֵין קִדּוּשֵׁיהֶן קִדּוּשִׁין. יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד שֶׁקִּדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בִּרְצוֹנוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין, וּצְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט.
טו. שִׁפְחָה. שפחה כנענית. אֶלָּא הֲרֵי הִיא אַחַר קִדּוּשִׁין כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קֹדֶם הַקִּדּוּשִׁין. שאין ביניהם שום קשר של נישואין, והיא אסורה ממילא על אדם מישראל (הלכות איסורי ביאה פרק יב). יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד. יהודי שהמיר את דתו.
טז. הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין, עַד שֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר. וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה – גָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ כְּקִדּוּשֵׁי קְטַנָּה שֶׁגָּדְלָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ קִדּוּשִׁין אֲחֵרִין. בָּא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה – הֲרֵי זֶה סְפֵק קִדּוּשִׁין לִשְׁנֵיהֶם.
טז. אִשָּׁה שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין. שפחה שהייתה שייכת לשני אדונים, ואחד מהם שחרר את חלקו בה (הלכות עבדים ז,ד). אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין. שאין הקידושין חלים על החלק שבו עודנה שפחה. גָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ כְּקִדּוּשֵׁי קְטַנָּה שֶׁגָּדְלָה. שאם בא עליה בעלה אחרי שהשתחחרה, הושלמו קידושיה (ראה לעיל ה"ח). בָּא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה הֲרֵי זֶה סְפֵק קִדּוּשִׁין לִשְׁנֵיהֶם. שלא הוכרע האם די בשחרורה להשלמת הקידושין, או שנצרכת גם בעילה (יד"פ).
יז. וְאֵי זוֹ הִיא שִׁפְחָה חֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה? זוֹ מִי שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין שֶׁקִּדְּשָׁהּ עֶבֶד עִבְרִי. וּמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין שֶׁקִּדֵּשׁ בַּת חֹרִין – הֲרֵי זֶה סְפֵק קִדּוּשִׁין.
יז. וְאֵי זוֹ הִיא שִׁפְחָה חֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. "ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, והיא שפחה נחרפת לאיש…" (ויקרא יט,כ-כב), שהבא עליה מביא קרבן אשם מיוחד (ראה הלכות איסורי ביאה ג,יג-יז). זוֹ מִי שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין שֶׁקִּדְּשָׁהּ עֶבֶד עִבְרִי. שהוא מותר אף בשפחה כנענית (הלכות עבדים ג,ג). ודין זה הובא כדי להראות שבחציה שפחה וחציה בת חורין שייכים הקידושין, ושהם נשלמים לכשתשתחרר (יד"פ).
יח. שִׁכּוֹר שֶׁקִּדֵּשׁ – קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּכֵּר הַרְבֵּה. וְאִם הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט – אֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין, וּמִתְיַשְּׁבִין בְּדָבָר זֶה.
יח. וְאִם הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט אֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. שאם השתכר כל כך עד שאינו מודע כלל למעשיו, אין כל תוקף למעשיו ודבריו (ראה הלכות מכירה כט,יח). וּמִתְיַשְּׁבִין בְּדָבָר זֶה. מבררים היטב את נסיבות המקרה ומידת שכרותו (יד"פ).
יט. הַמְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. קִדְּשָׁהּ בְּאֹכֶל אוֹ בִּכְלִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁשָּׁוֶה פָּחוֹת מִפְּרוּטָה – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק, וּצְרִיכָה גֵּט מִסָּפֵק, שֶׁמָּא דָּבָר זֶה שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּמָקוֹם אַחֵר. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל הַמְקַדֵּשׁ בְּשָׁוֶה כֶּסֶף: אִם הָיָה שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה – הֲרֵי אֵלּוּ קִדּוּשֵׁי וַדַּאי; וְאִם אֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – הֲרֵי אֵלּוּ קִדּוּשֵׁי סָפֵק.
יֵרָאֶה לִי, שֶׁאִם קִדֵּשׁ בְּתַבְשִׁיל אוֹ בְּיָרָק שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אִם לֹא הָיוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת כְּלָל, שֶׁהֲרֵי דָּבָר זֶה אֵינוֹ מַגִּיעַ לְמָקוֹם אַחֵר עַד שֶׁיִּפָּסֵד וְיֹאבַד וְלֹא יְהִי שָׁוֶה כְּלוּם. וְדָבָר שֶׁל טַעַם הוּא זֶה, וְרָאוּי לִסְמֹךְ עָלָיו.
יט. הַמְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שאין פחות מפרוטה נחשב לכסף (ראה לעיל ג,א).
כ. הַמְּקַדֵּשׁ אִשָּׁה בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה, אוֹ שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בִּפְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת אַחַר שֶׁהִגְדִּיל – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שְׁלָחוֹ, שֶׁהָיוּ קִדּוּשִׁין פְּסוּלִין.
כ. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. גם אם שלח לה מתנות אחרי הקידושין (ראה לקמן ט,כח), והן שוות יותר מפרוטה – אינה מקודשת, משום שהמתנות לא ניתנו לשם קידושין (ולדין בעילה אחרי קידושין בפחות משווה פרוטה ראה לקמן ז,כג).
כא. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר – אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן הַקִּדּוּשִׁין לְתוֹךְ יָדָהּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָצָת לִזְרֹק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ, וּזְרָקָם בֵּין לְתוֹךְ יָדָהּ בֵּין לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ אוֹ לְתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁלָּהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הַבַּעַל – צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן לְתוֹךְ יָדָהּ אוֹ לְתוֹךְ חֵיקָהּ.
הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת שֶׁהִיא שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְזָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ מִדַּעְתָּהּ, וְלֹא הִגִּיעוּ לְיָדָהּ אוֹ לְחֵיקָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשֵׁי סָפֵק. וַאֲפִלּוּ אָמְרָה לוֹ: 'הַנַּח קִדּוּשַׁי עַל מָקוֹם זֶה', וְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁל שְׁנֵיהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ קִדּוּשֵׁי סָפֵק.
כא. וּזְרָקָם בֵּין לְתוֹךְ יָדָהּ בֵּין לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ וכו'. שבכל אלה היא קונה את החפץ (והוא הדין לעניין הגט, ראה הלכות גירושין ה,א). הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הַבַּעַל וכו'. אם נמצאת במקום השייך לבעל, צריך שהכסף או השטר יגיע אליה ממש, ולא שינוח על הארץ במקום קרוב אליה (וראה שם ה,ח).
מִדַּעְתָּהּ. ברצונה ובהסכמתה להתקדש. הֲרֵי אֵלּוּ קִדּוּשֵׁי סָפֵק. שיש ספק אם היא קונה ברשות המשותפת לשניהם (ראה לעיל ה"ד).
כב. הָיוּ עוֹמְדִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בִּרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְזָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ: קָרוֹב לוֹ – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת; קָרוֹב לָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, אוֹ שֶׁהָיוּ סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ, וְאָבְדוּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לְיָדָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק.
כֵּיצַד הוּא קָרוֹב לָהּ וְקָרוֹב לוֹ? כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לִשְׁמֹר אוֹתָן וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה – זֶה הוּא קָרוֹב לוֹ; הִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹר וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל – זֶה הוּא קָרוֹב לָהּ; שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לִשְׁמֹר אוֹתָן אוֹ שְׁנֵיהֶם אֵינָן יְכוֹלִין לִשְׁמֹר אוֹתָן – זֶה הוּא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.
כב. הָיוּ עוֹמְדִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בִּרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם וכו'. שיכולה לקנות אף אם הקידושין מונחים ברשות שאינה שלה, אם הם קרובים אל מקום עמידתה (לדין דומה בגט ראה הלכות גירושין ה,יג-טו). וְאָבְדוּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לְיָדָהּ. כך שאי אפשר לבדוק מי קרוב אליהם.
כֵּיצַד הוּא קָרוֹב לָהּ וְקָרוֹב לוֹ וכו'. והכלל הוא שאין מדובר רק בעניין המרחק המדוד ביניהם, אלא ביכולת שמירת החפץ.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות אישות

תנאי הקידושין

פירוט התנאים על מנת שהקידושין יהיו כשרים:
1⃣ שיהיה ברור מתגובת האשה שזה מדעתה; 2⃣ לפחות 2 עדים כשרים; 3⃣ רק גדול מקדש4⃣שהכסף או השטר יגיע לרשותה (כמפורט בפרק)

ילדה שהתקדשה ולא רצתה לשבת עם בעלה -צריכה למאן לקידושין בפני 2 עדים ויוצאת מהבעל ללא גט ואין קידושיה קידושין (בתנאי שהמיאון נעשה לפני שבגרה).

המקדש אחת מן העריות האסורות -אין קידושין תופסים.(חוץ מהנדה)
המקדש גויה -אינן קידושין. שיכור שקידש -קידושיו קידושין.
המקדש בפחות משווה פרוטה -אינה מקודשת.
אין צריך להביא לידה של המקודשת את הכסף/שטר אלא ניתן גם להביא לרשותה (שדה/חצר/לזרוק לידה וכו) בתנאי שהרשות שלה ברורה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם קיימת אפשרות לקדש נערה ללא הסכמתה?

2.האם יש הבדל בין איש שכפוהו לקדש לאישה שכפו עליה קידושין?

3.אשת איש שקיבלה קידושין מאדם אחר האם זו הוכחה שנתגרשה?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן