פרק ד', הלכות בכורות, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בֶּהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין – חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. לֹא נֶאֱמַר "בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ" (דברים יב,יז) אֶלָּא לְמַעֵט שֻׁתָּפוּת הַגּוֹי, שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֻבָּר, אֲפִלּוּ הָיָה לַגּוֹי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן אֵבֶר אֶחָד, כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל, רוֹאִין: כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ יִהְיֶה בַּעַל מוּם – הֲרֵי זֶה פָּטוּר; וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵבֶר הַגּוֹי וְלֹא יִפָּסֵל – הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה.
א. שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֻבָּר. בשעת הלידה, שעת התקדשות הבכור (לדין דומה בפטר חמור ראה הלכות ביכורים יב,טו). אֲפִלּוּ הָיָה לַגּוֹי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד. אף שחלקו קטן מאוד, כיוון שיש לו חלק בכל הבהמה (ולא רק באיבר מסוים כבהמשך ההלכה) נחשב כשותף בכל הבהמה ופוטר (כס"מ). וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵבֶר הַגּוֹי וְלֹא יִפָּסֵל. כגון הקרניים, הטלפיים או ייתור בשר (ריק"ו).
ב. הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי, אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה.
ב. הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי. קונה את העובר לפני לידתו. אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר פָּרָתוֹ לְנָכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. שבמכירתו לגוי מפקיע ממנו את קדושת הבכור שהייתה יכולה להיות לו (ראה בבלי בכורות ב,א ותוספות שם). וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה. לא מחייבים אותו לקנות את העובר מהגוי וליתנו לכהן.
ג. הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶן, אוֹ נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (שמות יג,ב, ושם: פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל) – עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בְּיִשְׂרָאֵל.
ג. נָכְרִי שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה. שהגוי מטפל בבהמת ישראל ומחלקים ביניהם את הוולדות.
ד. הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַגּוֹי בְּמָמוֹן קָצוּב, וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶן וְאִם פָּחֲתוּ פָּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵן וַהֲרֵי הֵן כְּקִנְיָנוֹ, הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַגּוֹי אֶצְלוֹ מָמוֹן לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן – נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶן וְעַל וַלְדוֹתֵיהֶן, וַהֲרֵי יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע, וּפְטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה הֵן וּוַלְדוֹתֵיהֶן. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין, שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵן וְאֵין לַגּוֹי עֲלֵיהֶן רְשׁוּת.
ד. הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַגּוֹי בְּמָמוֹן קָצוּב. ששמו את מחיר הבהמות בשעת קבלתם. וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶן וְאִם פָּחֲתוּ פָּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל. על הישראל להחזיר את מחיר הבהמות כפי שנקצב בשעת קבלתם, ואם יהיה הפסד הוא ישלים את מחירם מכספו, ואם יהיה רווח יחלקו הגוי והישראל בשווה. שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵן וַהֲרֵי הֵן כְּקִנְיָנוֹ. שהרי קיבלם במחיר קצוב והתחייב באחריותם. הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַגּוֹי אֶצְלוֹ מָמוֹן לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן וכו'. אף שלגוי יש תביעה ממונית על הישראל (מחיר הצאן שנתן וחלקו ברווח) ואין לו בעלות על הבהמות, מכיוון שאם לא ישלם לו הישראל הוא יעדיף לגבות מגוף הבהמות ומגוף הוולדות שעיקרם היו שלו (פה"מ בכורות ב,ד), לכן הצאן והוולדות נחשבים כבהמות שיש לגוי שותפות בהם, והנולדים להם פטורים מן הבכורה. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵן וְאֵין לַגּוֹי עֲלֵיהֶן רְשׁוּת. הנולדים לוולדות נחשבים מבחינת הגוי כשאר רכוש הישראל והוא לא יגבה דווקא מהם, ולכן הם נחשבים כבהמת ישראל שוולדה חייב בבכורה.
ה. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְגוֹי, וְקָנָה לוֹ בָּהֶן בְּהֵמָה מִגּוֹי בְּדִינֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ – קָנָה, וְחַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. וְכֵן אִם קָנָה הַגּוֹי מִיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם וְנָתַן מָעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ – קָנָה, וּפְטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
ה. וְקָנָה לוֹ בָּהֶן בְּהֵמָה מִגּוֹי בְּדִינֵיהֶם… וְכֵן אִם קָנָה הַגּוֹי מִיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם. על פי דיני קניין מגוי ומכירה לגוי (בבלי בכורות יג,א), שנעשה במעות גם ללא משיכה (הלכות זכייה ומתנה א,יד).
ו. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה פָּרָתוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר – הֲרֵי זֶה בְּכוֹר מִסָּפֵק.
ז. הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי, וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה, וְיָלְדָה אֶצְלוֹ – הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר, וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים; וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ז. וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה. לא ידוע אם כבר ילדה ברשות הגוי או שהוולד שיולדת כעת ברשות הישראל הוא הבכור. סְפֵק בְּכוֹר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן. כיוון שייתכן שהוא בכור אין לאכלו בלא מום והוא אסור בגיזה ועבודה, ומצד שני לא חייבים ליתנו לכהן ובוודאי שאין להקריבו שהרי אין ודאות שהוא אכן בכור. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אי אפשר להוציא ממון מספק, בלא ודאות ('ראיה') שהוא שייך לתובעו (ראה גם לקמן ה,ג).
ח. לָקַח בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַגּוֹי – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הִיא מְנִיקָה, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁיָּלְדָה. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמְּנִיקָה כְּמוֹ מִין אַחֵר, וַאֲפִלּוּ כְּמִין חֲזִיר – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלֶבֶת – פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁרֹב הַבְּהֵמוֹת אֵין חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כְּבָר יָלְדוּ.
ח. לָקַח בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַגּוֹי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הִיא מְנִיקָה. שהבהמה אינה מניקה בכלל אם לא ילדה (אמנם לאחר שילדה ייתכן שתניק אפילו ולדות של אחרים – בבלי בכורות כד,א). אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁיָּלְדָה. והוולד שתלד אינו בכור. בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלֶבֶת פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. אפילו שלא ידוע שילדה, כיוון שיש לה חלב היא בחזקת בהמה שכבר ילדה והוולד הנולד לה אינו בכור.
ט. הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִיִּשְׂרָאֵל – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁבִּכְּרָה, עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ הַמּוֹכֵר שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה, שֶׁאֵין הַיִּשְׂרְאֵלִי שׁוֹתֵק וְגוֹרֵם לוֹ לֶאֱכֹל קָדָשִׁים בַּחוּץ, וּוַדַּאי שֶׁבִּכְּרָה, וּלְפִיכָךְ מְכָרָהּ סְתָם.
ט. שֶׁאֵין הַיִּשְׂרְאֵלִי שׁוֹתֵק וְגוֹרֵם לוֹ לֶאֱכֹל קָדָשִׁים בַּחוּץ. שאם בהמה זו עדיין לא ילדה והמוכר אינו מודיע ללוקח שהוולד שהיא תלד בכור, יבוא הלוקח לשחוט ולאכול את הבכור כחולין מחוץ לעזרה.
י. בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהִפִּילָה עֻבָּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבָּאֲרָה צוּרָתוֹ הַרְבֵּה וְנִכְּרָה לַכֹּל, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא טִנּוּף, אִם אָמְרוּ הָרוֹעִים: 'עֻבָּר הוּא, אֶלָּא שֶׁנִּפְסַד' – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְרוֹעֶה חָכָם. לְפִיכָךְ, הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה, וְיָלְדָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ – הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר, שֶׁמָּא טִנּוּף הִפִּילָה בִּרְשׁוּת הַגּוֹי.
וְכֵן בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָה – הֲרֵי זֶה סִימַן וָלָד, שֶׁאֵין שִׁלְיָה בְּלֹא וָלָד, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וּמֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַשִּׁלְיָה לַכְּלָבִים, שֶׁאֵין מִתְקַדֵּשׁ בַּבְּכוֹרָה אֶלָּא זָכָר, וְחֶזְקַת הַנּוֹלָדִים מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּכָר שֶׁאֵין בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה, וְנִמְצָא מִעוּט הַנּוֹלָדִים הֵן הַמִּתְקַדְּשִׁין בִּבְכוֹרָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמִעוּט. אֲבָל בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָה – תִּקָּבֵר, שֶׁהַזְּכָרִים בָּהּ כַּנְּקֵבוֹת.
י. בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהִפִּילָה עֻבָּר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְבָּאֲרָה צוּרָתוֹ הַרְבֵּה וְנִכְּרָה לַכֹּל וכו'. גם נפל של עובר שלא התפתח כל צרכו פוטר את הוולד שנולד אחריו מן הבכורה. ולכן צריך לשאול את הרועים הבקיאים אם מה שהפילה הבהמה היה עובר, ואם כן נפטרה הבהמה על ידו מן הבכורה. אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְיָלְדָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ. וודאי לא ילדה קודם.
שִׁלְיָה. הנרתיק שבתוכו נמצא העובר. סִימַן וָלָד. ראיה שהיה כאן ולד. וּמֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַשִּׁלְיָה לַכְּלָבִים. אף שאם היינו יודעים בוודאות שהיא שליית בכור היה צריך לקבור אותה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּכָר שֶׁאֵין בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי אִמּוֹ אֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ בִּבְכוֹרָה. לעיל ב,ו. אֲבָל בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָה תִּקָּבֵר. השליה אסורה בהנאה ויש לקבור אותה (ראה גם הלכות תמורה ד,י). שֶׁהַזְּכָרִים בָּהּ כַּנְּקֵבוֹת. ואם כן רוב הנפלים קדושים.
יא. בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁהִפִּילָה חֲרָרַת דָּם – הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ, וְרָבָה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבִטְּלוֹ. וְקוֹבְרִין חֲרָרָה זוֹ כְּמוֹ נֵפֶל כָּל מְבַכֶּרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּחֲרָרָה זוֹ קְדֻשָּׁה. וְלָמָּה קוֹבְרִין אוֹתָהּ? כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
יא. חֲרָרַת דָּם. חתיכת דם. שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרָבָה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבִטְּלוֹ. אף שלא רואים בחתיכה זו צורת ולד, חזקה שהיה בה צורת ולד אלא שחתיכת הדם קלקלה אותו וביטלה את צורתו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּחֲרָרָה זוֹ קְדֻשָּׁה. שהרי רק למיעוט הוולדות קדושת בכור (כמבואר לעיל ה"י בדין שליה). כְּדֵי לְפַרְסֵם הַדָּבָר שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. אמנם שליה אינה צריכה פרסום שידוע לכול שאין שליה בלא ולד (ריק"ו).
יב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה, שֶׁהַוָּלָד בָּאָדָם נִגְמָר לְאַרְבָּעִים יוֹם, וְהַמַּפֶּלֶת לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים אֵינוֹ וָלָד. אֲבָל וְלַד בְּהֵמָה – לֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁיִּגָּמֵר בּוֹ, אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהַמַּפֶּלֶת טִנּוּף אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת אַחֲרָיו וְלֹא מְקַבֶּלֶת וָלָד אַחֵר לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם.
יב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה. הלכות איסורי ביאה י,א-ב. שֶׁהַוָּלָד בָּאָדָם נִגְמָר לְאַרְבָּעִים יוֹם. מהעיבור, וקודם לכן אינו נחשב עובר. אֲבָל וְלַד בְּהֵמָה לֹא עָמְדוּ חֲכָמִים עַל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁיִּגָּמֵר בּוֹ. ראה לקמן הי"ג את שיעור הגודל שמחשיב את העובר לוולד הפוטר מבכורה. אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהַמַּפֶּלֶת טִנּוּף. אם אותו טינוף היה עובר. אֵינָהּ מִתְעַבֶּרֶת אַחֲרָיו וְלֹא מְקַבֶּלֶת וָלָד אַחֵר לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. ולכן אם התעברה תוך פחות משלושים יום, סימן שאותו הטינוף אינו עובר גמור ואינו פוטר מן הבכורה.
יג. בְּהֵמָה שֶׁיָּצָאת מְלֵאָה וּבָאת רֵיקָנִית – הַבָּא אַחַר כֵּן בְּכוֹר מִסָּפֵק, שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר בִּבְכוֹרָה הִפִּילָה, וְאֵין לְנִפְלֵי הַבְּהֵמָה פְּטִירַת רֶחֶם עַד שֶׁיַּעְגִּילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה שֶׁל עֵרֶב.
יג. שֶׁיָּצָאת מְלֵאָה וּבָאת רֵיקָנִית. יצאה למרעה מעוברת וחזרה ללא עובר ולא ראו מה הפילה. שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹטֵר בִּבְכוֹרָה הִפִּילָה. עובר שלא נגמרה יצירתו. וְאֵין לְנִפְלֵי הַבְּהֵמָה פְּטִירַת רֶחֶם. הנפל אינו נחשב עובר גמור שפוטר את הוולד הנולד אחריו מן הבכורה. עַד שֶׁיַּעְגִּילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָה שֶׁל עֵרֶב. שעיגול הראש שלהם יהיה גדול כפקעת של חוטי ערב (שהם עבים יותר מחוטי השתי והפקעת שלהם גדולה יותר).
יד. מְבַכֶּרֶת הַמְקַשָּׁה לֵילֵד – מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים, וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר. יָצָא רֻבּוֹ – הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם חָתַךְ אֵבֶר וְהִנִּיחוֹ, וְחָתַךְ אֵבֶר וְהִנִּיחוֹ, עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ – הֲרֵי כָּל הָאֵבָרִין צְרִיכִין קְבוּרָה, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה; כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ, בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ, וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ – נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ.
יד. מְבַכֶּרֶת הַמְקַשָּׁה לֵילֵד. וכדי שלא תמות יש לחתוך ולהוציא את איברי העובר ממעיה. מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים. כיוון שמוציא את האיברים אחד אחד, ולא את רוב הבהמה יחד, האיברים אינם מתקדשים ולכן מותר ליהנות בהם ואינם צריכים קבורה. וְהַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר. כיוון שמבהמה זו לא יצא כלל ולד אלא איברים, הוולד הבא בכור. אבל במקרה שיצא ולד דרך דופן או שהפילה ולד, ואפילו טינוף או חררת דם שהיו ולד – כיוון שיצא ממנה ולד שלם, היא פטורה מן הבכורה (ריק"ו). וְאִם חָתַךְ אֵבֶר וְהִנִּיחוֹ וְחָתַךְ אֵבֶר וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ. השאיר את האיברים ולא השליכם לכלבים עד שהיו רוב איברי הבהמה מונחים לפניו. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ… וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ. מכיוון שכל האיברים קיימים הרי הם מצטרפים יחד, וממילא גם האיברים שיצאו בתחילה ולא היו קדושים, מתקדשים כעת למפרע וטעונים קבורה והנולד אחר כך אינו נעשה בכור.
טו. יָצָא שְׁלִישׁ, וּמְכָרוֹ לְגוֹי, וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר – נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם – אֵינוֹ קָדוֹשׁ, שְׁהָרֹב הָרִאשׁוֹן לֹא יָצָא דֶּרֶךְ רֶחֶם, וּלְמַפְרֵעַ הוּא מִתְקַדֵּשׁ.
טו. יָצָא שְׁלִישׁ וּמְכָרוֹ לְגוֹי וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ. שכאשר יצא רובו הוא התקדש למפרע והתברר שמכירתו אינה מכירה (שבכור קדוש אינו רכושו), ולכן אין בבהמה זו שותפות גוי הפוטרת אותו מבכורה. יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם. בתחילה הוציא שליש מהבהמה דרך דופן הרחם (בניתוח קיסרי), ואחר יצאו שני שלישי הבהמה הנותרים מפתח הרחם. אֵינוֹ קָדוֹשׁ שְׁהָרֹב הָרִאשׁוֹן לֹא יָצָא דֶּרֶךְ רֶחֶם וּלְמַפְרֵעַ הוּא מִתְקַדֵּשׁ. קדושת הוולד תלויה ברוב הראשון שיצא ('למפרע הוא מתקדש'), ומכיוון שרוב זה לא יצא דרך הרחם הוולד אינו מתקדש, אף אם בסופו של דבר שני שלישים של הוולד יצאו דרך הרחם (רש"י חולין סט,ב).
טז. יָצָא מִעוּט אֵבֶר גָּדוֹל, וַהֲרֵי זֶה הַיּוֹצֵא רֻבּוֹ שֶׁל עֻבָּר – נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְיִקָּבֵר הַיּוֹצֵא. יָצָא חֲצִי הָעֻבָּר, וְהוּא רֻבּוֹ שֶׁל אֵבֶר הַיּוֹצֵא – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אוֹ לֹא נִפְטְרָה, לְפִיכָךְ הַבָּא אַחֲרָיו סְפֵק בְּכוֹר.
טז. יָצָא מִעוּט אֵבֶר גָּדוֹל וַהֲרֵי זֶה הַיּוֹצֵא רֻבּוֹ שֶׁל עֻבָּר. רוב הבהמה יצאה דרך הרחם וחלק מרוב זה הוא חלק קטן מאיבר גדול שרובו נמצא עדיין במעי האם. נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְיִקָּבֵר הַיּוֹצֵא. שהרי יצא רובו של העובר, ולא אומרים שמיעוט האיבר שיצא נגרר אחר רובו שבפנים ונמצא שלא יצא הרוב. יָצָא חֲצִי הָעֻבָּר וְהוּא רֻבּוֹ שֶׁל אֵבֶר הַיּוֹצֵא. רק חצי מהעובר יצא, וחלק מחצי זה הוא חלק מאיבר שרובו כבר יצא ומיעוטו עדיין בפנים. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אוֹ לֹא נִפְטְרָה. ספק אם מיעוט האיבר נגרר אחר רובו ונחשב כאילו כבר יצאה רוב הבהמה (בבלי חולין ע,א).
יז. בְּכוֹר שֶׁכְּרָכוֹ בְּסִיב וְהוֹצִיאוֹ וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם, אוֹ שֶׁכְּרָכוֹ בְּשִׁלְיַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁנִּכְרְכָה עָלָיו אֲחוֹתוֹ וְיָצָא, הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם מִכָּל מָקוֹם – הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר.
יז. בְּכוֹר שֶׁכְּרָכוֹ בְּסִיב. בעודו ברחם עטפו בחוטי דקל סבוכים זה בזה בצפיפות (הסיב הוא הכיסוי על הדקל כעין אריג). אֲחוֹתוֹ. נקבה שנולדה אתו. הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּרֶחֶם מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר. בכל המקרים הללו הבכור לא נגע בפתח הרחם בשעת יציאתו החוצה, ויש ספק אם כשעבר דרך פתח הרחם ולא נגע בו נחשב בכור.
יח. הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים זֶה לָזֶה, וְיָצָא מִזֶּה וְנִכְנַס לָזֶה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה הַבְּהֵמָה שֶׁנִּכְנַס בָּהּ הַבְּכוֹר, שֶׁהֲרֵי פָּטַר רֶחֶם, אוֹ לֹא נִפְטְרָה עַד שֶׁיִּפְטֹר רַחְמָהּ וְלָדָהּ.
יח. הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים. של שתי בהמות. וְיָצָא מִזֶּה וְנִכְנַס לָזֶה. ולאחר מכן יצא דרך פתח השנייה. שֶׁהֲרֵי פָּטַר רֶחֶם. נפתח רחמה ויצא דרכו ולד.
יט. נִפְחֲתוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם וְיָצָא – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נְגִיעַת רֶחֶם מְקַדֶּשֶׁת אוֹ אֲוִירוֹ.
יט. נִפְחֲתוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם. נחסרו באופן שהוולד אינו נוגע בדפנות הרחם בזמן יציאתו (ראה רש"י חולין ע,א שגרס 'נפתחו' ופירש שכותלי הרחם התרחבו, ויש שגרסו כך ברמב"ם).
כ. נֶעֶקְרוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם בְּצַוָּארוֹ – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם בִּמְקוֹמוֹ מְקַדֵּשׁ אוֹ מְקַדֵּשׁ אַף חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
כ. נֶעֶקְרוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם בְּצַוָּארוֹ. כתלי פתח הרחם נעקרו ממקומם ונתלו בפנים בצוואר הרחם. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם בִּמְקוֹמוֹ מְקַדֵּשׁ אוֹ מְקַדֵּשׁ אַף חוּץ לִמְקוֹמוֹ. ספק אם הוולד מתקדש כשיוצא מפתח הרחם דווקא כאשר הוא נמצא במקומו הטבעי או לא.
כא. נִגְמְמוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם – אֵינוֹ קָדוֹשׁ. נִפְרַץ מִקְצָתָן וְעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ, וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפָּרוּץ, אוֹ שֶׁהָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, וְיָצָא דֶּרֶךְ הָעוֹמֵד – הֲרֵי זֶה סְפֵק בְּכוֹר.

כא. נִגְמְמוּ כָּתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם. נחתכו בהיקפם מבפנים אך השפה החיצונית נשארה שלמה (רבנו גרשום חולין ע,א, וראה רש"י שם). נִפְרַץ מִקְצָתָן וְעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ. נחתך חלק מכותלי הרחם והחלק הנשאר מרובה על הפרוץ.

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות בכורות

פטור וחיוב בהמה בבכורה

בהמת השותפים חייבת בבכורה. נאמר בתורה "בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז; דברים יד,כג), -למעט שותפות הגוי: שאם היה שותף בפרה או בעובר, אפילו היה לגוי אחד מאלף באם או בוולד -הרי זה פטור מן הבכורה.

אם יש ספקות לגבי מום הבכור -הבהמה של ישראל.
חזקה בבכורות: אם פרה שמניקה היא האם ולא זרה לוולד, ושבהמה שנקנתה מישראל זה וולדה השני ולא הבכור.

💭
בהלכה נפסק שבזמן הזה שאי אפשר להקריב בכורות ויש חשש חילול הבכורות -מצוה לעשות שותפות עם הגוי. ויש שיטות למכירה משותפת (כמו מכירת חמץ)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות בכורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קנה בהמה מיהודי וילדה-האם נידון כחולין?

2.ספק בכור לא שייך לכהן משום שהמוציא מחבירו עליו הראיה?

3.חתך מהעובר הראשון של תאומי בהמה כל אבר שיצא האם השני בכור?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן