פרק ד', הלכות ברכות, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מָזוֹן אוֹ בְּרָכָה אַחַת שֶׁמֵּעֵין שָׁלֹשׁ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַל. אָכַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ — יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַק וִיבָרֵךְ. אָכַל כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד — יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. שָׁכַח בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן — מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם הָיָה מֵזִיד — חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ. וְאִם בֵּרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם בֵּרֵךְ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד אוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת מָזוֹן וְלֹא בְּרָכָה שֶׁמֵּעֵין הַשָּׁלֹשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּבַמָּקוֹם שֶׁאָכַל.
א. בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. במקום שבו גמר לאכול. יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. שהיא דרך קביעות. וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן. שאז דינו שיברך (לעיל ב,יד). בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. אף שלא אכל שם. וְאִם הָיָה מֵזִיד. שהלך ממקום האכילה ביודעו שלא בירך.
וְאִם בֵּרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אף אם הזיד בהליכתו.
ב. מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרֵךְ 'הַמּוֹצִיא' אוֹ לֹא בֵּרֵךְ — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה. שָׁכַח לְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא': אִם נִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ — חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ; וְאִם לְאַחַר שֶׁגָּמַר — אֵינוֹ מְבָרֵךְ.
ב. אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה. ככל הברכות שלפני האכילה, ורק ברכת המזון שאחרי האכילה היא מן התורה (לעיל א,א-ב; וראה לקמן ח,יב). חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. הואיל ונהנה בהמשך האכילה. אֵינוֹ מְבָרֵךְ. ברכה ראשונה, משום שכבר סיים את אכילתו.
ג. הָיָה אוֹכֵל בְּבַיִת זֶה וּפָסַק סְעוּדָתוֹ וְהָלַךְ לְבַיִת אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְקָרָא לוֹ חֲבֵרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְיָצָא לוֹ לְפֶתַח בֵּיתוֹ וְחָזַר, הוֹאִיל וְשִׁנָּה מְקוֹמוֹ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ לְמַפְרֵעַ עַל מַה שֶּׁאָכַל, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּתְּחִלָּה 'הַמּוֹצִיא', וְאַחַר כָּךְ גּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ.
ג. וּפָסַק סְעוּדָתוֹ וְהָלַךְ לְבַיִת אַחֵר… הוֹאִיל וְשִׁנָּה מְקוֹמוֹ. ושינוי המקום מתפרש כסיום האכילה (לקמן ה"ה). לְבָרֵךְ לְמַפְרֵעַ. ברכת המזון על מה שאכל קודם לכן. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּתְּחִלָּה הַמּוֹצִיא. שהאכילה שאחר חזרתו נחשבת כסעודה אחרת.
ד. חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכֹל וְיָצְאוּ לִקְרַאת חָתָן אוֹ לִקְרַאת כַּלָּה: אִם הִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה — חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן וְגוֹמְרִין סְעוּדָתָן, וְאֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה; וְאִם לֹא הִנִּיחוּ שָׁם אָדָם — כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין צְרִיכִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין צְרִיכִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה.
ד. וְיָצְאוּ לִקְרַאת חָתָן אוֹ לִקְרַאת כַּלָּה. דוגמה לסיבה הגורמת לכל המסובים לצאת. הִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה. דוגמה לאחד ממשתתפי הסעודה שלא יצא איתם. חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן וְגוֹמְרִין וכו'. מכיוון שקביעות הסעודה נשמרה על ידי זה שלא יצא, וכמי שלא סיימו אכילתם. וְאִם לֹא הִנִּיחוּ שָׁם אָדָם וכו'. הרי הם כיחיד ששינה את מקומו (לעיל ה"ג).
ה. וְכֵן אִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה אוֹ לַאֲכִילַת פֵּרוֹת. שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ — הֲרֵי פָּסַק אֲכִילָתוֹ, וּלְפִיכָךְ מְבָרֵךְ לְמַפְרֵעַ עַל שֶׁאָכַל, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שְׁנִיָּה לְכַתְּחִלָּה עַל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל. וְהַמְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּבַיִת אֶחָד — אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. אָכַל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
ה. וְכֵן אִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה אוֹ לַאֲכִילַת פֵּרוֹת. דינם כדלעיל, שאם יצאו ונותר שם אדם חוזרים להסבתם, ואם לא נותר שם אדם צריכים לברך למפרע ולהבא. מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּבַיִת אֶחָד. שהבית נחשב כולו כמקום אחד (ראה גם הלכות שבת כט,ח), ורק אם יצא ממנו נחשב להפסקה (לעיל ה"ג). אָכַל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ וכו'. הואיל ואין שם מחיצות, אין תחת התאנה נחשב מקום אחד.
ו. בֵּרֵךְ עַל הַפַּת — פָּטַר כָּל הַפַּרְפְּרָיוֹת שֶׁאוֹכְלִין בָּהֶן הַפַּת מִמִּינֵי תַּבְשִׁיל וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל אִם בֵּרֵךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת — לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת. בֵּרֵךְ עַל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה — פָּטַר אֶת הַתַּבְשִׁיל, וְאִם בֵּרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל — פָּטַר מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.
ו. פָּטַר כָּל הַפַּרְפְּרָיוֹת. מאכלים שנועדו לאכילה עם הלחם. שקביעת הסעודה על הלחם פוטרת את הדברים הבאים בתוך הסעודה שטפלים לגביה (ראה לקמן הי"א). בֵּרֵךְ עַל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה פָּטַר אֶת הַתַּבְשִׁיל. מעשה קדרה עשוי מחמשת המינים (לעיל ג,ד), ואף הוא טעון ברכה באותו המקום (לעיל ה"א), ונחשב כקביעת סעודה ופוטר דברים הבאים בה. בֵּרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל פָּטַר מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. ויש גורסים: ברך על התבשיל לא פטר את מעשה קדרה. לפי שאין בתבשיל קביעות סעודה. ראה כס"מ.
ז. גָּמַר בְּלִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל אוֹ מִלִּשְׁתּוֹת וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁנָּה מְקוֹמוֹ — חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. וְאִם לֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ, אֶלָּא דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת אוֹ לֶאֱכֹל, אֲפִלּוּ פָּסַק כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה.
ז. גָּמַר בְּלִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל. החליט לסיים אכילתו. נִמְלַךְ. התחרט ושינה את דעתו. חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. ברכה ראשונה לפני שיאכל או ישתה שוב. פָּסַק כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. הפסיק זמן ארוך בלא אכילה או שתייה.
ח. הָיוּ שׁוֹתִין, וְאָמְרוּ: 'בֹּאוּ וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן' אוֹ: 'בֹּאוּ וּנְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ הַיּוֹם' — נֶאֱסַר לָהֶם לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹ יְקַדְּשׁוּ. וְאִם רָצוּ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹ יְקַדְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רַשָּׁאִין — צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן' תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתּוּ. אֲבָל אִם אָמְרוּ: 'בֹּאוּ וְנַבְדִּיל' — אֵין צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
ח. בֹּאוּ וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. ובכך הכריזו על סיום הסעודה. בֹּאוּ וּנְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ הַיּוֹם. ונתחיל בסעודת השבת (ראה הלכות שבת כט,יא-יב). נֶאֱסַר לָהֶם לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁיְּבָרְכוּ. שחייבו עצמם בברכת המזון (וראה לקמן ו,כ). אוֹ יְקַדְּשׁוּ. הואיל והפסיקו סעודתם לצורך קידוש התחייבו בו, ואסור לאכול או לשתות קודם הקידוש (הלכות שבת כט,ה). צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. כדין מי שגמר בלבו לסיים את אכילתו, כדלעיל ה"ז. אֲבָל אִם אָמְרוּ בֹּאוּ וְנַבְדִּיל וכו'. שאדם רשאי להמשיך בסעודתו אף אם יצאה השבת והגיע זמן ההבדלה, ויבדיל אחר כך (הלכות שבת כט,יב), ובשל כך ההכרזה על ההבדלה אינה סיום הסעודה.
ט. הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתּוֹת יַיִן וּבָא לָהֶן מִין יַיִן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שׁוֹתִין אָדֹם וְהֵבִיאוּ שָׁחֹר, אוֹ יָשָׁן וְהֵבִיאוּ חָדָשׁ — אֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַיַּיִן פַּעַם שְׁנִיָּה, אֲבָל מְבָרְכִין: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'.
ט. אֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַיַּיִן פַּעַם שְׁנִיָּה. שברכת הגפן בתחילה פוטרת את היינות הבאים אחר כך. הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הודאה על הטובה המיוחדת שיש בריבוי היינות (וראה לקמן י,ז מקרה נוסף שבו מברכים ברכה זו).
י. אֵין מְבָרְכִין עַל אֹכֶל מִכָּל הָאֳכָלִים וְלֹא עַל מַשְׁקֶה מִכָּל הַמַּשְׁקִין, עַד שֶׁיָּבֹא לְפָנָיו. וְאִם בֵּרֵךְ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לְפָנָיו — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. נָטַל אֹכֶל וּבֵרֵךְ עָלָיו, וְנָפַל מִיָּדוֹ וְנִשְׂרַף אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר — נוֹטֵל אַחֵר וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין. וְצָרִיךְ לוֹמַר: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם' עַל בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. עוֹמֵד אָדָם עַל אַמַּת הַמַּיִם וּמְבָרֵךְ וְשׁוֹתֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהָיוּ לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה אֵינָן הַמַּיִם שֶׁשָּׁתָה, מִפְּנֵי שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה.
י. עַד שֶׁיָּבֹא לְפָנָיו. שיהיה האוכל מונח לפני המברך. צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. שלא הייתה דעתו על אותו המאכל מלכתחילה. וְנָפַל מִיָּדוֹ וְנִשְׂרַף אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר. דוגמאות למצבים שבהם לא יכול לאכלו. וְצָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וכו'. וכך יוצא ששם השם שבברכה אינו נזכר לבטלה, אלא כדי להוסיף עליו שבח. אַמַּת הַמַּיִם. תעלה של מים זורמים. שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה. שמראש ידע שישתה מן המים שיגיעו אליו אחר הברכה.
יא. דְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וְהֵם מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה — אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא בִּרְכַּת 'הַמּוֹצִיא' שֶׁבַּתְּחִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁבַּסּוֹף פּוֹטְרִין הַכֹּל, שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לַסְּעוּדָה. וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. וּדְבָרִים הַבָּאִים לְאַחַר הַסְּעוּדָה, בֵּין מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בֵּין שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה — טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם.
יא. בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וְהֵם מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה. נאכלים במהלך הסעודה, והם מן הדברים הנאכלים להשביע. שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לַסְּעוּדָה. והברכה על העיקר פוטרת את הטפל (לעיל ג,ה-ז), ובמקרה זה אף אם אינם נאכלים ביחד עם הלחם ממש, הרי נכללו בסעודה עצמה וטפלים לגביה.
שֶׁאֵינָן מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה. דברים הנאכלים כקינוח לסעודה, ולא נועדו להשביע אלא לתענוג, אך נאכלו במהלך הסעודה ולא אחרי סיומה. טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם. משום שאינם טפלים לברכת הלחם. וְאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. שנפטרים בברכת המזון, מכיוון שכלולים בתוך הסעודה. לְאַחַר הַסְּעוּדָה. אחרי סיום האכילה, ולפני ברכת המזון. טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. שאינם בכלל הסעודה.
יב. בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבִסְעוּדַת הַקָּזַת הַדָּם וּבְעֵת שֶׁיֵּצֵא מִן הַמֶּרְחָץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ סְעוּדָתוֹ עַל הַיַּיִן, אִם בֵּרֵךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן — פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁשּׁוֹתֶה לְאַחַר הַמָּזוֹן קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. אֲבָל בִּשְׁאָר הַיָּמִים — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה עַל הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן — כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי שֶׁיַּעֲנוּ הַכֹּל אַחַר אֶחָד; וְאֵינוֹ פּוֹטֵר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.
יב. בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. שצריך לקבוע בהם סעודה על היין (הלכות שבת ל,ט, הלכות יום טוב ו,יח). וּבְעֵת שֶׁיֵּצֵא מִן הַמֶּרְחָץ. שבאותו הזמן יש תועלת בריאותית בשתיית יין (ראה הלכות דעות ד,יז). שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ סְעוּדָתוֹ עַל הַיַּיִן. פותח את סעודתו בשתיית יין, ומתכוון להמשיך את שתיית היין גם אחרי האכילה. פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁשּׁוֹתֶה לְאַחַר הַמָּזוֹן. שלכך התכוון מתחילה. אֲבָל בִּשְׁאָר הַיָּמִים צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה עַל הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. שהשותה יין אחר האכילה הוא כנמלך (לעיל ה"ז). בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן. לחבורה שאכלו יחד.
כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. ולא יברך אחד בעבור כולם (השווה לעיל א,יב). שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי. ועלולים להיחנק אם יענו אמן תוך כדי בליעה (ראה לקמן ז,ו). וְאֵינוֹ פּוֹטֵר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. שהוא כנמלך, כדלעיל.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות ברכות

מתי חוזרים על הברכה

🔹 מברכים ברכת המזון בישיבה ובמקום שאכל, אם שינה את מקומו חוזר למקומו ולא ממשיך בסעודה ומברך (אא"כ נשארו חלק מהמסובים במקום הראשון). אם חשב להפסיק לאכול אסור לו להמשיך לאכול אלא חייב לברך.
🔹 מסובים ששתו יין 🍷 והביאו להם יין אחר מברכים "הטוב והמטיב".
🔹 לא מברכים על אוכל שלא נמצא לפניו ואם נפל לאחר הברכה אומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
🔹 לא צריך לברך על דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה מכיוון שנפטרים בברכת המוציא ובברכת המזון.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. אכל כשהוא מהלך – כיצד מברך?

א- יושב במקום שהתחיל לאכול ומברך.
ב- יושב במקום שפסק לאכול ומברך.
ג- מברך בהליכתו.

[פרק ד', הלכה א']

2. כיצד יש לברך על דברים שאינן מחמת הסעודה שבאו בתוך הסעודה?

א- מברכים לפניהם ולאחריהם.
ב- מברכים לפניהם, אך לא לאחריהם.
ג- אין מברכים לא לפניהם ולא לאחריהם.

[פרק ד', הלכה י"א]

3. האם יין שבתוך המזון פוטר את היין שלאחר המזון?

א- לא.
ב- רק במקרים שאדם קובע סעודתו על היין.
ג- רק במקרים שאין אדם קובע סעודתו על היין.

[פרק ד', הלכה י"ב]

תשובות
1-ב 2-ב 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן