פרק ד', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין כּוֹתְבִין אֶת הַגֵּט אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁרִשּׁוּמוֹ עוֹמֵד, כְּגוֹן דְּיוֹ וְסִקְרָא וְקוֹמוֹס וְקַלְקַנְתּוֹס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל אִם כְּתָבוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינוֹ גֵּט. כְּתָבוֹ בַּאֲבָר, בִּשְׁחוֹר וּבְשִׁיחוֹר – כָּשֵׁר, וְאֵין כּוֹתְבִין בָּהֶן לְכַתְּחִלָּה.
א. שֶׁרִשּׁוּמוֹ עוֹמֵד. הכתב מתקיים לאורך זמן (ראה הלכות שבת יא,טו). וְסִקְרָא. צבע אדום. וְקוֹמוֹס וְקַלְקַנְתּוֹס. מיני מלחים הצובעים בגוון הנוטה לשחור. בַּאֲבָר. עופרת. בִּשְׁחוֹר. פיח. וּבְשִׁיחוֹר. פחם. וְאֵין כּוֹתְבִין בָּהֶן לְכַתְּחִלָּה. מפני שאין הכתב ניכר בבהירות ובחדות (יד"פ).
ב. כּוֹתְבִין בְּמֵי עַפְצָא לְכַתְּחִלָּה עַל גַּבֵּי הַנְּיָר וְהָעוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל לֹא עַל גַּבֵּי מְגִלָּה עֲפִיצָא, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. וְאִם כָּתַב – אֵינוֹ גֵּט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין אֶת הַגֵּט, אֲפִלּוּ עַל אִסּוּרֵי הֲנָיָה. וְכוֹתְבִין עַל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהִזְדַּיֵּף, וְהוּא שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָהּ בְּעֵדֵי מְסִירָה.
ב. בְּמֵי עַפְצָא. מים ששרו בהם עפצים, וצבעם צהוב-חום (ר"י קאפח). העפצים הם גידולים המתפתחים על צמחים שונים (כגון עץ האלה והאוג), ומכילים חומרים המשמשים בתעשיית עיבוד העורות ולייצור דיו (השווה הלכות תפילין א,ד). מְגִלָּה עֲפִיצָא. קלף המעובד בעפצים. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. שצבעם דומה לקלף. אִסּוּרֵי הֲנָיָה. חומרים שאסור להשתמש בהם ולכן אין להם ערך, מפני שאין צורך שיהיה לשטר ערך כלשהו. וְכוֹתְבִין עַל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהִזְדַּיֵּף וכו'. חומר שניתן לשנות את הכתוב עליו, ולהותיר את חתימת העדים, בלא שהזיוף יהיה ניכר.
ג. כֵּיצַד? כּוֹתֵב עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְעַל הַדִּפְתְּרָא וְעַל הַחֶרֶס וְעַל הֶעָלִין וְעַל יָדוֹ שֶׁל עֶבֶד וְעַל קֶרֶן הַפָּרָה, וּמוֹסֵר לָהּ הָעֶבֶד וְהַפָּרָה אוֹ הַנְּיָר הַמָּחוּק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בִּפְנֵי עֵדִים.
ג. הַנְּיָר הַמָּחוּק. נייר שכבר מחקו את הכתוב בו, ומחיקה נוספת אינה ניכרת בו. הַדִּפְתְּרָא. עור שלא נגמר עיבודו, שהמחיקה בו אינה ניכרת. וְעַל יָדוֹ שֶׁל עֶבֶד. אף על פי שלאחר זמן הכתב נמחק.
ד. הָיָה הַגֵּט חָקוּק עַל יָדוֹ שֶׁל עֶבֶד בִּכְתֹבֶת קַעֲקַע, וְהָיָה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, וְהָיוּ הָעֵדִים חֲקוּקִים עַל יָדוֹ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עֵדֵי מְסִירָה, שֶׁהֲרֵי אֵין יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מֻחְזָקִין בָּעֶבֶד שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, וְגֵט חָקוּק עַל יָדוֹ וְהוּא יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'בְּעֵדִים נִמְסַר לִי' – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא מֵעַצְמוֹ נִכְנַס לָהּ, שֶׁהַגּוֹדְרוֹת אֵין לָהֶן חֲזָקָה.
ד. יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. העבד נמצא ברשותה. שֶׁהֲרֵי אֵין יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. שכתובת קעקע אינה נמחקת. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מֻחְזָקִין בָּעֶבֶד שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. שהיה ידוע שהעבד שייך לבעל. וְהִיא אוֹמֶרֶת בְּעֵדִים נִמְסַר לִי. עדי מסירה, אך אין עדים החתומים על ידו של העבד. שֶׁמָּא מֵעַצְמוֹ נִכְנַס לָהּ. הגיע אליה, ולא נמסר לה על ידי הבעל בתור גט. שֶׁהַגּוֹדְרוֹת אֵין לָהֶן חֲזָקָה. עבדים ובעלי חיים המהלכים מעצמם ממקום למקום, אין מניחים שהבעלות עליהם שייכת למי שהם נמצאים ברשותו, אלא יש צורך בהוכחה שניתנו לו כדין (ראה הלכות טוען ונטען י,א-ד). והשווה להלכה הבאה.
ה. הָיָה הַגֵּט חָקוּק עַל הַטַּבְלָה וְהָעֵדִים עָלָיו, וְהוּא יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻחְזָקִין בַּטַּבְלָה שֶׁהִיא שֶׁלָּהּ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה עַצְמָהּ כּוֹתֶבֶת גִּטָּהּ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו אִם אֵין שָׁם עֵדֵי מְסִירָה.
ה. הַטַּבְלָה. לוח. שֶׁהָאִשָּׁה עַצְמָהּ כּוֹתֶבֶת גִּטָּהּ. ויכולה לכתוב את הגט על דבר ששייך לה, ולתת אותו לבעל כדי שיגרשנה בו. שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו. העדים הם הנותנים תוקף לגט (לעיל א,טז), והם מעידים שנעשה כראוי.
ו. חָקַק הַגֵּט עַל הַלּוּחַ אוֹ עַל הָאֶבֶן אוֹ עַל טַס שֶׁל מַתֶּכֶת: אִם חָפַר יְרֵכֵי הָאוֹתִיּוֹת – כָּשֵׁר, שֶׁזֶּה כְּתָב הוּא; הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל" (ירמיהו יז,א), כְּלוֹמַר שֶׁהוּא חוֹפֵר. וְכֵן אִם חָקַק הַיְרֵכוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַטַּס עַד שֶׁבָּלְטוּ בִּפְנֵי הַטַּס; אֲבָל אִם חָפַר תּוֹךְ הָאוֹת עַד שֶׁיֵּרָאוּ הַיְרֵכוֹת גְּבוֹהוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן כִּכְתַב דִּינַר הַזָּהָב – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁאֵין זֶה כְּתָב.
ו. חָקַק הַגֵּט עַל הַלּוּחַ וכו'. שלא כתב את הגט, אלא חרט את האותיות בעומק הלוח. טַס שֶׁל מַתֶּכֶת. ריקוע דק. חָפַר יְרֵכֵי הָאוֹתִיּוֹת. חרט את גוף האותיות עצמן. כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל כְּלוֹמַר שֶׁהוּא חוֹפֵר. מפסוק זה עולה שהחריטה בעט ברזל קרויה 'כתיבה'. חָקַק הַיְרֵכוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַטַּס עַד שֶׁבָּלְטוּ בִּפְנֵי הַטַּס. דחק את צורת האותיות בגבו של הטס, כדי שיבלטו בצדו הקדמי. חָפַר תּוֹךְ הָאוֹת עַד שֶׁיֵּרָאוּ הַיְרֵכוֹת גְּבוֹהוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן. רידד או גרד את הרקע שבתוך האותיות ומסביבן, עד שנמצאו בולטות. שֶׁאֵין זֶה כְּתָב. לא נעשתה כאן כל פעולה בגוף האותיות.
#איור מספר Na30 (3 איורים)
כותרת מס' 1: חפר ירכי האותיות
כותרת מס' 2: חקק הירכות מאחורי הטס
כותרת מס' 3: חפר תוך האות#
ז. הַמְקַעֲקֵעַ עַל הָעוֹר תַּבְנִית כְּתָב, אוֹ שֶׁרָשַׁם עַל הָעוֹר תַּבְנִית כְּתָב – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
כּוֹתְבִין אֶת הַגֵּט בְּכָל כְּתָב וּבְכָל לָשׁוֹן. גֵּט שֶׁכָּתוּב בִּכְתָב מִן הַלְּשׁוֹנוֹת וְעֵדָיו חוֹתְמִין בִּכְתָב אַחֵר – כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מַכִּירִין לְשׁוֹן הַכְּתָב וּכְתָבָהּ.
ז. הַמְקַעֲקֵעַ עַל הָעוֹר תַּבְנִית כְּתָב. חורט בו צורת אותיות. שֶׁרָשַׁם עַל הָעוֹר תַּבְנִית כְּתָב. סימן על ידי שריטה.
בְּכָל כְּתָב. בכל סוג של אותיות. וּבְכָל לָשׁוֹן. בכל שפה. שֶׁיִּהְיוּ מַכִּירִין לְשׁוֹן הַכְּתָב וּכְתָבָהּ. שיבינו את השפה בה כתוב הגט והאותיות בהן נכתב.
ח. אֶחָד מִן הָעֵדִים חָתַם בִּכְתָב וְהָעֵד הַשֵּׁנִי בִּכְתַב לָשׁוֹן אַחֶרֶת – כָּשֵׁר. אֲבָל אִם הָיָה מִקְצָת הַגֵּט כָּתוּב בְּלָשׁוֹן וּמִקְצָתוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת – פָּסוּל.
ח. בִּכְתַב לָשׁוֹן אַחֶרֶת. בצורת אותיות של שפה אחרת.
ט. כָּל לָשׁוֹן שֶׁיִּכָּתֵב בָּהּ הַגֵּט – צָרִיךְ שֶׁיִּזָּהֵר הַסּוֹפֵר בְּדִבְרֵי הַגֵּט שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַשְׁמָעָם שְׁנֵי עִנְיָנוֹת עַד שֶׁנִּמְצָא הַקּוֹרֵא אוֹמֵר: שֶׁמָּא לְכָךְ וְכָךְ נִתְכַּוֵּן שֶׁאֵין מַשְׁמָעוֹ לְשׁוֹן גֵּרוּשִׁין, אוֹ שֶׁמָּא לְעִנְיָן זֶה נִתְכַּוֵּן שֶׁמַּשְׁמָעוֹ לְשׁוֹן גֵּרוּשִׁין. אֶלָּא יִהְיוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן סָפֵק בְּאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן, אֶלָּא מַשְׁמָעָן עִנְיָן אֶחָד: שֶׁגֵּרֵשׁ וְשִׁלַּח פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִית.
ט. שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַשְׁמָעָם שְׁנֵי עִנְיָנוֹת. שלא יהיה ניתן להבינם בשני אופנים.
י. וְכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכְּתָב מְבֹאָר הֵיטֵב בְּאוֹתוֹ הַכְּתָב שֶׁיִּכְתֹּב בּוֹ, עֵד שֶׁיֵּדְעוּ לִקְרוֹתוֹ הַקְּטַנִּים שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ כְּתָב, שֶׁאֵינָן לֹא נְבוֹנִים וְלֹא סְכָלִים בַּקְּטַנִּים, אֶלָּא בֵּינוֹנִים. וְלֹא יִהְיֶה כְּתָב מְעֻקָּם וּמְבֻלְבָּל, שֶׁמָּא תִּדְמֶה אוֹת לְאוֹת וְנִמְצָא הָעִנְיָן מִשְׁתַּנֶּה.
י. הַקְּטַנִּים שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ כְּתָב. ילדים המבינים כתב זה. שֶׁאֵינָן לֹא נְבוֹנִים וְלֹא סְכָלִים… אֶלָּא בֵּינוֹנִים. שאינם חכמים מאוד או טיפשים מאוד, אלא ממוצעים.
יא. הָיָה בּוֹ מַשְׁמַע שְׁנֵי עִנְיָנִים, אוֹ שֶׁהָיָה בִּכְתָבוֹ עִקּוּם אוֹ בִּלְבּוּל עַד שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּקָּרֵא מִמֶּנּוּ עִנְיָן אַחֵר, הוֹאִיל וְנִקְרָא לְעִנְיַן הַגֵּרוּשִׁין וְיֵשׁ בּוֹ מַשְׁמַע גֵּרוּשִׁין – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
כְּבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם לִכְתֹּב הַגֵּט בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי וּבְנֹסַח זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְכָתְבוֹ בְּכָל לָשׁוֹן לְכַתְּחִלָּה.
וְזֶה הוּא נֹסַח הַגֵּט:
יא. הוֹאִיל וְנִקְרָא לְעִנְיַן הַגֵּרוּשִׁין וכו'. מכיוון שניתן להבין אותו ככתב גירושין, אין הוא בטל מן התורה אלא רק פסול מדברי חכמים.
יב. בְּכָךְ בְּשַׁבָּת, כָּךְ וְכָךְ לְיֶרַח פְּלוֹנִי, בִּשְׁנַת כָּךְ וְכָךְ לַיְצִירָה אוֹ לַשְּׁטָרוֹת, לְמִנְיָנָא דִּרְגִילְנָא לְמִמְנֵי בֵּיהּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֵיךְ אֲנָא, פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי דְּמִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, וְכָל שׁוּם אָחֳרָן וַחֲנִיכָה דְּאִית לִי וְלַאֲבָהָתַי וּלְאַתְרִי וּלְאַתְרֵיהוֹן דַּאֲבָהָתַי, צְבִית בִּרְעוּת נַפְשִׁי כַּד לָא אֲנִיסְנָא, וּפְטַרִית וּשְׁבַקִית וְתָרוֹכִית יָתִיכִי לִיכִי, אַנְתִּי פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי דְּמִמָּתָא פְּלוֹנִית, וְכָל שׁוּם אָחֳרָן וַחֲנִיכָה דְּאִית לִיכִי וְלַאֲבָהָתִיכִי וּלְאַתְרִיכִי וּלְאַתְרֵיהוֹן דַּאֲבָהָתִיכִי, דִּי הֲוֵית אִנְתְּתִי מִקַּדְמַת דְּנָא. וְכַדּוּ פְּטַרִית וּשְׁבַקִית וְתָרוֹכִית יָתִיכִי לִיכִי, דִּי תִהְוְיִיין רַשָּׁאָה וְשָׁלְטָאָה בְּנַפְשִׁיכִי לִמְהָךְ לְהִתְנְסָבָא לְכָל גְּבַר דִּי תִצְבְּיִיין, וֶאֱנָשׁ לָא יְמַחֵא בִּידִיכִי מִן שְׁמִי, מִן יוֹמָא דְּנָן וּלְעָלַם, וַהֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם. וְדֵן דְּיִהְוֵי לִיכִי מִנִּי סֵפֶר תֵּרוּכִין וְגֵט פִּטּוּרִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין, כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. וְהָעֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יב. נֹסַח הַגֵּט. ביום פלוני בשבוע, יום פלוני בחודש פלוני, בשנה פלונית לבריאת העולם – או למניין שטרות – למניין שאנו רגילים למנות בו במקום פלוני. איך שאני, פלוני בן פלוני, ממקום פלוני, וכל שם אחר וכינוי שיש לי ולאבותיי ולמקומי ולמקומם של אבותיי, חפצתי ברצון עצמי, בלא היותי אנוס, ופטרתי ועזבתי וגירשתי אותך לעצמך, אַתְּ פלונית בת פלוני, מעיר פלונית, וכל שם אחר וכינוי שיש לך ולאבותייך ולמקומך ולמקומם של אבותייך, שהיית אשתי מקודם לכן. וכעת פטרתי ועזבתי וגירשתי אותך לעצמך, שתהיי רשאית ושליטה על עצמך ללכת להינשא לכל איש שתחפצי, ואיש לא ימחה בידך משמי, מן היום הזה ולעולם, והרי את מותרת לכל אדם. וזה שיהיה לך ממני ספר גירושין וגט פיטורין ואיגרת עזיבה כדת משה וישראל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,טו.
יג. כְּשֶׁיִּכְתֹּב הַגֵּט בְּלָשׁוֹן זֶה וְנֹסַח זֶה, לֹא יִכְתֹּב 'וְדֵין' בְּיוֹ"ד, שֶׁמָּא יִקְרָא הַקּוֹרֵא: 'וְדִין', כְּלוֹמַר: מִשְׁפָּט יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֵךְ. וְלֹא יִכְתֹּב 'וְאִיגְּרַת' בְּיוֹ"ד, שֶׁמָּא יִקְרָא הַקּוֹרֵא: 'וְאִי גַּרַת', כְּלוֹמַר: אִם זִנָּת. וְלֹא יִכְתֹּב 'לִימְהָךְ' בְּיוֹ"ד, שֶׁמָּא יִקְרָא הַקּוֹרֵא: 'לִי מְהָךְ', כְּלוֹמַר: לִי שְׂחוֹק. וְלֹא יִכְתֹּב 'תִּהְוְיִין' וְ'תִצְבְּיִין' בִּשְׁתֵּי יוֹ"דִין, שֶׁמָּא יִקְרָא הַקּוֹרֵא: 'תִּהְוְיָין', כְּלוֹמַר שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ מְגָרֵשׁ לָזוֹ אֶלָּא לִשְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת. וְכֵן יַאֲרִיךְ בְּוָא"ו דִּ'וְכַדּוּ', שֶׁמָּא תִּדְמֶה לְיוֹ"ד וְיִהְיֶה מַשְׁמָעוֹ 'וּכְדִי', כְּלוֹמַר: בִּתְנַאי זֶה אֶפְטֹר אוֹתִיךְ. וְכֵן יַאֲרִיךְ וָא"ו דְּ'תֵרוּכִין' וְ'שִׁבּוּקִין', שֶׁמָּא תִּדְמֶה לְיוֹ"ד, וְיִהְיֶה מַשְׁמָעוֹ 'תְּרִיכִין' וּ'שְׁבִיקִין', כְּלוֹמַר שֶׁהוּא אוֹמֵר לָהּ שֶׁהִיא שָׁבְקָה אוֹתוֹ וְגֵרְשָׁה אוֹתוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל כְּתָב שֶׁיִּכְתֹּב, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ כְּמַשְׁמַע שְׁנֵי עִנְיָנוֹת.
יג. וְאִי גַּרַת כְּלוֹמַר אִם זִנָּת. תרגום המילים 'ואי גרת' בארמית היא 'אם זינתה', ומשמע שרק אם תזנה יחול שטר זה. לִי מְהָךְ כְּלוֹמַר לִי שְׂחוֹק. שכך הוא תרגומה של 'מחך' בארמית, ונמצא שהשטר ניתן בצחוק. שֶׁמָּא יִקְרָא הַקּוֹרֵא תִּהְוְיָין. אתן תהיו. ולכן כותבים בשלוש יו"דין. וְכֵן יַאֲרִיךְ בְּוָא"ו דִּוְכַדּוּ. יאריך את הוא"ו האחרונה במילה "וכדו" (=וכעת). דְּתֵרוּכִין וְשִׁבּוּקִין. גירושין ועזיבה. תְּרִיכִין וּשְׁבִיקִין. מגורשים ועזובים.
יד. הֲרֵי שֶׁכָּתַב בְּנֹסַח זֶה וְלֹא הֶאֱרִיךְ וָ"וִין אֵלּוּ, אוֹ לֹא כָּתַב הַיּוֹ"דִין הַיְתֵרוֹת, אוֹ שֶׁכָּתַב הַיּוֹ"דִין שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁלֹּא יִכָּתְבוּ – הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל לָשׁוֹן – פָּסוּל.
טו. גֵּט שֶׁמָּחַק בּוֹ אוֹת אוֹ תֵּבָה, אוֹ שֶׁתָּלָה בֵּין הַשִּׁיטִים: אִם מִטֹּפֶס הַגֵּט – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר; וְאִם מִן הַתֹּרֶף – אֵינוֹ גֵּט. וְאִם הֶחֱזִיר וּפֵרֵשׁ בְּסוֹף הַגֵּט שֶׁאוֹת פְּלוֹנִית תְּלוּיָה אוֹ עַל מְחָק, אֲפִלּוּ מִתֹּרֶף הַגֵּט – כָּשֵׁר, כִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת.
וְכֵן גֵּט שֶׁנִּמְצָא קָרוּעַ שְׁתִי וָעֵרֶב, שֶׁהוּא קֶרַע שֶׁל בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת. אֲבָל אִם נִקְרַע וְאֵינוֹ קֶרַע שֶׁל בֵּית דִּין – כָּשֵׁר.
טו. תֵּבָה. מילה שלמה. שֶׁתָּלָה בֵּין הַשִּׁיטִים. שמתחילה החסיר אות או תיבה, ואחר כך כתב אותן ברווח שבין השורות. הֶחֱזִיר וּפֵרֵשׁ בְּסוֹף הַגֵּט. חזר וכתב במפורש בסוף הגט לפני מקום חתימת העדים. עַל מְחָק. נכתבה על כתב שנמחק. כָּשֵׁר. שאין חשש לזיוף, כשם שעושים בשאר שטרות (ראה הלכות מלווה ולווה כז,ח).
קָרוּעַ שְׁתִי וָעֵרֶב. קרוע לאורכו ולרוחבו, באופן שקורעים שטרות בבית דין, כדי שלא ישתמשו בהם פעם נוספת (ראה הלכות מלווה ולווה כג,יד).
טז. נִמּוֹק אוֹ שֶׁהִרְקִיב אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה כִּכְבָרָה – כָּשֵׁר. נִמְחַק אוֹ נִטַּשְׁטֵשׁ וּבָבוּאָה שֶׁלּוֹ קַיֶּמֶת: אִם יָכוֹל לְהִקָּרוֹת – כָּשֵׁר; וְאִם לָאו – אֵינוֹ גֵּט.
טז. נִמּוֹק. נחסר. כִּכְבָרָה. נפה. וּבָבוּאָה שֶׁלּוֹ קַיֶּמֶת. רושם האותיות.
יז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ בְּעֵדֵי חֲתִימָה, וְאֵין שָׁם עֵדֵי מְסִירָה. אֲבָל אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּמְסַר לָהּ הַגֵּט בִּפְנֵיהֶם וְהָיָה כָּשֵׁר – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה תֹּרֶף הַגֵּט עַל הַמְּחָק אוֹ בֵּין הַשִּׁיטִים אוֹ שֶׁהָיָה קָרוּעַ שְׁתִי וָעֵרֶב כְּשֶׁנִּתַּן לָהּ בִּפְנֵיהֶם.
יז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שהגיטין שנזכרו בהלכות הקודמות טו-טז פסולים. בְּשֶׁהָיָה הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ בְּעֵדֵי חֲתִימָה. שתוקפו משום העדים החתומים עליו, ככל שטר. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. מפני שעדי המסירה מועילים אף כשהשטר לא נעשה כהוגן (כדלעיל הל' ב-ג).
יח. חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ גֵּט אֶחָד לְחָמֵשׁ נְשׁוֹתֵיהֶן: אִם כְּתָבוּהוּ בִּכְלָל, כְּגוֹן שֶׁכָּתְבוּ: 'בְּכָךְ בְּשַׁבָּת גֵּרֵשׁ פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִית וּפְלוֹנִי לִפְלוֹנִית, וְכָךְ אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶן לְאִשְׁתּוֹ: … לִיכִי דִּי תִהְוְיִיין' וְכָל טֹפֶס הַגֵּט, וּשְׁנֵי עֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, וְיִנָּתֵן לְכָל אַחַת מֵהֶן בְּעֵדֵי מְסִירָה; וְאִם אֵין שָׁם עֵדֵי מְסִירָה – כָּל שֶׁתֵּצֵא מְגִלָּה זוֹ מִתַּחַת יָדָהּ, מְגֹרֶשֶׁת.
אֲבָל אִם כָּתַב: 'בְּכָךְ בְּשַׁבָּת גֵּרֵשׁ פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִית' וְהִשְׁלִים הַגֵּט, וְהִתְחִיל תַּחְתָּיו גֵּט אַחֵר בְּאוֹתָהּ הַמְּגִלָּה וְכָתַב: 'וּבְיוֹם זֶה' אוֹ 'בְּכָךְ בְּשַׁבָּת' 'גֵּרֵשׁ פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִית' וְהִשְׁלִים הַגֵּט הַשֵּׁנִי, וְכֵן עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל הַגִּטִּין, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה: אִם נִתְּנָה מְגִלָּה זוֹ לְכָל אַחַת מֵהֶן בְּעֵדֵי מְסִירָה – הֲרֵי כֻּלָּן מְגֹרָשׁוֹת; וְאִם אֵין שָׁם עֵדֵי מְסִירָה, וְהָיְתָה מְגִלָּה זוֹ יוֹצְאָה מִתַּחַת יַד אַחַת מֵהֶן: אִם הָיְתָה זוֹ שֶׁגִּטָּהּ בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִים עִמּוֹ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; וְאִם הָיְתָה הַמְּגִלָּה יוֹצְאָה מִתַּחַת יַד אַחַת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
יח. אִם כְּתָבוּהוּ בִּכְלָל. בנוסח מאוחד הכולל את הזוגות המתגרשים.
אִם נִתְּנָה מְגִלָּה זוֹ לְכָל אַחַת מֵהֶן בְּעֵדֵי מְסִירָה הֲרֵי כֻּלָּן מְגֹרָשׁוֹת. שלכל אחת מהן ניתן גיטה, אף שאין עדים החתומים בו. אִם הָיְתָה זוֹ שֶׁגִּטָּהּ בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִים עִמּוֹ. המגילה נמצאת אצל בעלת הגט התחתון, זה שהעדים כתובים מיד אחריו. וְאִם הָיְתָה הַמְּגִלָּה יוֹצְאָה מִתַּחַת יַד אַחַת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת. שייתכן שחתימת העדים היא רק על הגט האחרון ולא על אלה שלפניו.
יט. כָּתַב: 'אֲנִי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּרַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית' וְהִשְׁלִים הַגֵּט, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְסַר לְכָל אַחַת מֵהֶן בְּעֵדִים – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁאֵין שְׁתֵּי נָשִׁים מִתְגָּרְשׁוֹת בְּגֵט אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָתַב לָהּ" (דברים כד,א; כד,ג) – לֹא לָהּ וְלַחֲבֶרְתָּהּ. חָזַר וּפֵרְטָן בְּתוֹךְ הַגֵּט, וְכָתַב: 'פְּלוֹנִי גֵּרֵשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּרֵשׁ פְּלוֹנִית, בִּזְמַן פְּלוֹנִי' – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים.
יט. כָּתַב אֲנִי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּרַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית. מנוסח גט זה לא ניכר שבעל מסוים מגרש את אשתו, אלא כולם כלולים יחד.
כ. כָּתַב שְׁנֵי גִּטִּין בִּשְׁנֵי דַּפִּין בִּמְגִלָּה אַחַת זֶה בְּצַד זֶה – אִם יֵשׁ שְׁנֵי עֵדִים נִקְרָאִין בְּסוֹף גֵּט זֶה וּשְׁנֵי עֵדִים בְּסוֹף גֵּט זֶה, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, וְכָל שֶׁתֵּצֵא מְגִלָּה זוֹ מִתַּחַת יָדָהּ, מְגֹרֶשֶׁת.
כ. בִּשְׁנֵי דַּפִּין בִּמְגִלָּה אַחַת זֶה בְּצַד זֶה. בשני טורים על גבי גליון אחד.
כא. הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים בִּלְבַד בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה: אִם יָצָא מִתַּחַת יַד שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין עִם גִּטָּהּ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; וְאִם יָצָא מִתַּחַת יַד הַשְּׁנִיָּה שֶׁאֵין הָעֵדִים נִקְרָאִין עִמּוֹ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיִּמְסֹר לָהּ בְּעֵדִים.
כא. בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה. שחתימת ידי העדים מתמשכת מתחתית טור אחד אל תחתיתו של הטור השני. שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין עִם גִּטָּהּ. שחתימת העדים נראית שייכת לאותו הגט.
כב. כָּתַב שְׁנֵי גִּטִּין בִּשְׁנֵי דַּפִּין זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָעֵדִים בֵּין שְׁנֵי הַגִּטִּין, שֶׁנִּמְצְאוּ בְּסוֹף הָרִאשׁוֹן וּלְמַעְלָה מִן הַשֵּׁנִי – אִם הָיָה יוֹצֵא מִתַּחַת יַד שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין בְּסוֹף גִּטָּהּ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, וְזוֹ שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין בְּרֹאשׁ גִּטָּהּ לְמַעְלָה אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת; שֶׁהָעֵדִים שֶׁחָתְמוּ בְּרֹאשׁ הַדַּף שֶׁל גֵּט אוֹ מִצִּדּוֹ אוֹ מֵאֲחוֹרָיו – אֵינוֹ גֵּט. וְאִם נִמְסַר לָהּ בְּעֵדִים – כָּשֵׁר.
כג. הִקִּיף רֹאשׁ דַּף זֶה לְרֹאשׁ דַּף זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע, שֶׁנִּמְצְאוּ הָעֵדִים בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַגִּטִּים – שְׁנֵיהֶם בְּטֵלִים. וְאִם נִמְסְרוּ לָהֶם בְּעֵדִים – שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים.
כג. הִקִּיף רֹאשׁ דַּף זֶה לְרֹאשׁ דַּף זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע. חיבר את ראשי שני הגטים, וחתמו שני עדים בין הראשים.
כד. שִׁיֵּר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה בְּסוֹף הַדַּף הַשֵּׁנִי – כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בַּמְּגִלָּה שֶׁלֹּא נֶחְתְּכָה, וְשֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן הַסּוֹפֵר, שֶׁיַּשְׁלִים בַּדַּף הַשֵּׁנִי. אֲבָל אִם אֵינוֹ נִכָּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְסַר בְּעֵדִים – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא שְׁנֵי גִּטִּין הָיוּ, וְנֶחְתַּךְ מִקְצָת זֶה מִסּוֹף הַדַּף וּמִקְצָת הַשֵּׁנִי מֵרֹאשׁ הַדַּף.
כד. שִִׁׁיֵּר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי. כתב חלק מהגט בטור השני שבגליון. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בַּמְּגִלָּה שֶׁלֹּא נֶחְתְּכָה וְשֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן הַסּוֹפֵר. בתנאי שניכר שסוף הגט שבעמודה השנייה לא היה שייך לגט אחר, שראשו נחתך, ושהסופר כיוון להשלמת הגט בטור השני.
כה. הֲרֵי שֶׁכָּתַב אֶת הַגֵּט, וְאַחַר שֶׁגָּמַר כָּתַב: 'שַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם פְּלוֹנִי' אוֹ 'שָׁלוֹם עָלֶיךָ פְּלוֹנִי רֵעִי' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְחָתְמוּ הָעֵדִים מִלְּמַטָּה, וַהֲרֵי גֵּט זֶה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא לֹא חָתְמוּ אֶלָּא עַל שְׁאִילַת שָׁלוֹם. אֲבָל אִם כָּתַב: 'וְשַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם פְּלוֹנִי' אוֹ 'וְשָׁלוֹם עָלֶיךָ רֵעִי' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי לִוָּה דְּבָרִים אֵלּוּ עַל דִּבְרֵי הַגֵּט, וְעַל שְׁנֵיהֶם חָתְמוּ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם מָסַר לָהּ בְּעֵדִים – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר.
כה. לִוָּה דְּבָרִים אֵלּוּ עַל דִּבְרֵי הַגֵּט. שאלת השלום מצורפת אל הגט, על ידי וא"ו החיבור, וחתימת העדים מוסבת אפוא על שני העניינים כאחד.
#איור מס' Na31
כותרת: תצלום גט הנהוג בימינו (למיכל: נא צרפי את התמונה בעמוד נפרד בסוף הפרק, לפי הפרופורציות בעמוד)#

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות גירושין

כתיבה ונתינת הגט

אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד ולכן צריך שהדיו יהיה רישומו ניכר ולא נמחק. אך הדף והכתב – איזה שיהיו (כמפורט בפרק).
נוסח הגט יכול להיות בכל שפה אך חייב להיות מפורש וברור שהמסר הוא שגירש אדם ושילח את אשתו. כבר נהגו ישראל כולם לכתוב הגט בלשון ארמי.
אם נמחק ונקרע הגט דינו נקבע בהתאם למצב הגט בזמן נתינתו לאשה ולא מה שקרה לגט לאחר מכן.(אם הגט נשרף וכד')
ניתן לגרש נשים רבות בגט אחד, בתנאים המפורטים בפרק.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גירושין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כתב שקוע או חקוק – כשר?

2.סיים את הגט בד"ש ושלחו ביד עדי מסירה – האם מגורשת?

3.מותר לגרש בגט שיש בו קרע?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן