פרק ד', הלכות גניבה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַטּוֹעֵן שֶׁנִּגְנַב הַפִּקָּדוֹן מִבֵּיתוֹ: אִם נִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁשֶּׁקֶר טָעַן וְשֶׁהַפִּקָּדוֹן הָיָה אֶצְלוֹ – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ כְּגַנָּב; וְאִם טָבַח וּמָכַר אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם עַל פִּי עֵדִים עַל שְׁבוּעָתוֹ, וְאֵינוֹ מֵבִיא חֹמֶשׁ, שֶׁאֵין הַחֹמֶשׁ מִשְׁתַּלֵּם עִם הַכֶּפֶל. וְאִם בָּאוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁבַע – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הַקֶּרֶן בִּלְבַד.
א. אִם נִשְׁבַּע. ששומר שטוען שהפיקדון נגנב צריך להישבע שבועת השומרים שהפיקדון נגנב ממנו ושלא פשע בשמירתו (הלכות שכירות א,ב וראה הלכות שאלה ו,א מה נכלל בשבועה זו). שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ כְּגַנָּב. מכיוון שטען שנגנב ממנו והוא בעצמו לקחו. וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם עַל פִּי עֵדִים עַל שְׁבוּעָתוֹ. שהשומר הטוען טענת שקר שפוטרת אותו מתשלום הפיקדון ואחר כך מודה, חייב להביא קרבן אשם ולשלם את הקרן בתוספת חומש (הלכות שבועות א,ח-ט, הלכות שגגות ט,ז, הלכות גזלה ז,א). וחיוב זה הוא רק כאשר הוא מודה ששיקר, אבל אם העידו עדים שהוא שיקר והוא עומד בטענתו אינו מביא אשם וחומש (הלכות גזלה ז,ח). וְאֵינוֹ מֵבִיא חֹמֶשׁ. כאשר העידו עדים ששיקר והשומר התחייב בכפל, גם אם חזר והודה (שאז מתחייב באשם), אינו משלם חומש (יד"פ). שֶׁאֵין הַחֹמֶשׁ מִשְׁתַּלֵּם עִם הַכֶּפֶל. חכמים למדו מהכתוב שחייב חומש רק כשחייב קרן ולא כשחייב כפל. וְאִם בָּאוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁבַע אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הַקֶּרֶן בִּלְבַד. שחיוב כפל בשומר הוא רק במקרה שנשבע לשקר.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנִּשְׁבַּע קֹדֶם שֶׁיִּשְׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן. אֲבָל אִם שָׁלַח בּוֹ יָד וְטָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע, וּבָאוּ עֵדִים – פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח יָד נִתְחַיֵּב בּוֹ וְקָנָהוּ.
ב. אִם שָׁלַח בּוֹ יָד. נטל אותו ממקומו כדי לקחתו לעצמו. שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח יָד נִתְחַיֵּב בּוֹ וְקָנָהוּ. כאשר השומר שולח יד בפיקדון הוא נעשה גזלן וחייב באחריותו (הלכות גזלה ג,יא), ומשום כך אינו נחשב כגנב ופטור מן הכפל.
ג. וְכֵן הַטּוֹעֵן טַעֲנַת אֲבֵדָה בַּפִּקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע, וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל, שֶׁכְּבָר יָצָא הַפִּקָּדוֹן מִידֵי הַבְּעָלִים מִשְּׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה.
ג. וְכֵן הַטּוֹעֵן טַעֲנַת אֲבֵדָה בַּפִּקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע. ובמקרה זה אינו משלם כפל אם יש עדים ששיקר, שאין חייבים כפל אלא רק על טענת גנבה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים. שהפיקדון היה אצלו בזמן השבועות. פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל. גם על השבועה השנייה. שֶׁכְּבָר יָצָא הַפִּקָּדוֹן מִידֵי הַבְּעָלִים מִשְּׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה. כשנשבע שאבד ולא השיבו הרי דינו כגזלן, ואינו עוד במעמד של שומר (אבן האזל).
ד. הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בַּאֲבֵדָה וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁהָאֲבֵדָה בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁקֶר טָעַן – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כָּל אֲבֵדָה" (שמות כב,ח). וְהוּא שֶׁיִּטְעֹן שֶׁנִּגְנְבָה בְּלִסְטֵיס מְזֻיָּן, שֶׁהוּא אָנוּס וּפָטוּר. אֲבָל אִם טָעַן שֶׁנִּגְנְבָה בְּלֹא אֹנֶס – פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם עַל פִּי טַעֲנָתוֹ, שֶׁשּׁוֹמֵר אֲבֵדָה כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ד. הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בַּאֲבֵדָה. מצא אבדה ואחר כך נשבע למאבד שנגנבה ממנו. שֶׁנֶּאֱמַר עַל כָּל אֲבֵדָה. פסוק זה נאמר לגבי שומר שנשבע לשקר שמתחייב לשלם כפל, ומהלשון "על כל אבדה" למדו חכמים שגם שומר אבדה בכלל דין זה. בְּלִסְטֵיס מְזֻיָּן. שודד חמוש. שֶׁהוּא אָנוּס וּפָטוּר. שזו אמנם טענת גנבה, אך שלא כגנבה רגילה דינה כאונס. שֶׁשּׁוֹמֵר אֲבֵדָה כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא. שחייב על גנבה רגילה ופטור רק באונס. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות גזלה ואבדה יג,י.
ה. הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בַּפִּקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ, וְחָזַר וְטָעַן בּוֹ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁעֲדַיִן הוּא בִּרְשׁוּתוֹ, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים – חַיָּב כֶּפֶל עַל כָּל טְעָנָה וּטְעָנָה; וְאִם נִשְׁבַּע חֲמִשָּׁה פְּעָמִים – נִמְצָא מְשַׁלֵּם שִׁשָּׁה: הַקֶּרֶן שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ, וַחֲמִשָּׁה בַּקֶּרֶן מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה כְּפֵלוֹת שֶׁל חָמֵשׁ שְׁבוּעוֹת.
ה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ. והתחייב בכפל וגם חייב להשיב את הפיקדון, ובינתיים הוא שומר עליו. חַיָּב כֶּפֶל עַל כָּל טְעָנָה וּטְעָנָה. שבכל פעם שבאו עדים והעידו ששיקר חזר למעמד של שומר עד שישיב את הפיקדון, וממילא מתחייב שוב בכפל אם טען שנגנב ונשבע לשקר (בניגוד ללעיל ה"ג שאינו מתחייב כפל על השבועה השנייה, מכיוון שלא באו עדים בין השבועות ונשאר גזלן שאין בו חיוב כפל – אבן האזל). וַחֲמִשָּׁה בַּקֶּרֶן. עוד חמישה מכוח הקרן.
ו. טָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע, וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת אֲבֵדָה וְנִשְׁבַּע, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁלֹּא נִגְנַב, וְהוֹדָה הוּא שֶׁלֹּא אָבַד – הוֹאִיל וּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל פִּי עֵדִים, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל שְׁבוּעָה אַחֲרוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה, שֶׁהַמָּמוֹן הַמְחַיְּבוֹ בְּכֶפֶל פּוֹטְרוֹ מִן הַחֹמֶשׁ.
ו. וּבָאוּ עֵדִים שֶׁלֹּא נִגְנַב. והתחייב בכפל על שבועתו הראשונה. וְהוֹדָה הוּא שֶׁלֹּא אָבַד. ובדרך כלל כאשר נשבע לשקר בטענת אבדה שפוטרת אותו מתשלום וחזר והודה, הרי הוא חייב לשלם את הקרן בתוספת חומש (ראה לעיל ה"א בביאור). שֶׁהַמָּמוֹן הַמְחַיְּבוֹ בְּכֶפֶל פּוֹטְרוֹ מִן הַחֹמֶשׁ. חכמים למדו מהכתוב שאינו משלם חומש כשכבר חייב כפל עבור אותו פיקדון אף על פי שחיוב הכפל והחומש נובע משבועות שונות.
ז. מָסַר שׁוֹרוֹ לִשְׁנַיִם, וְטָעֲנוּ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבְּעוּ, וְהוֹדָה אֶחָד מֵהֶן, וְהַשֵּׁנִי בָּאוּ עָלָיו עֵדִים: שְׁנֵיהֶן מְשַׁלְּמִין אֶת הַקֶּרֶן, וְאִם תָּפַשׂ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אֶת הַכֶּפֶל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, וְזֶה שֶׁהוֹדָה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ כִּשְׁאָר הַנִּשְׁבָּעִין שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהוֹדוּ מֵעַצְמָן.
ז. מָסַר שׁוֹרוֹ לִשְׁנַיִם. כדי שישמרו עליו. וְאִם תָּפַשׂ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אֶת הַכֶּפֶל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. מכיוון שהראשון שהודה התחייב לשלם חומש, יש ספק אם השני נפטר מהכפל מכיוון שאין משלמים על אותו הפיקדון גם כפל וגם חומש, או שמא הוא חייב בכפל מכיוון שלא הוא משלם את החומש אלא אדם אחר. ומחמת הספק לא מחייבים את השומר השני בכפל, אך אם תפס בעל הפיקדון מעצמו לא מוציאים אותו מידו, מכיוון שעתה הוא המוחזק ולא מוציאים ממנו מספק (ראה לעיל ב,יב בביאור; וראה או"ש, אבן האזל ויד"פ מדוע לא נאמר שהשומר השני ישלם את הכפל והשומר הראשון ייפטר מהחומש מחמת הספק).
ח. בַּעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁתָּבַע אֶת הַשּׁוֹמֵר, וְנִשְׁבַּע שֶׁנִּגְנַב, וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב וְתָבַע הַשּׁוֹמֵר אֶת הַגַּנָּב, וְהוֹדָה לוֹ הַגַּנָּב שֶׁגָּנַב, וְתָבַע בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אֶת הַגַּנָּב, וְכָפַר, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב: אִם בֶּאֱמֶת נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר כְּשֶׁטָּעַן שֶׁנִּגְנַב – נִפְטַר הַגַּנָּב מִן הַכֶּפֶל בְּהוֹדָיָתוֹ לַשּׁוֹמֵר; וְאִם בְּשֶׁקֶר נִשְׁבַּע – אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַכֶּפֶל מִן הַגַּנָּב, וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים הַכֶּפֶל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
תָּבְעוּ הַבְּעָלִים אֶת הַשּׁוֹמֵר, וְשִׁלֵּם, וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב, וּתְבָעוּהוּ הַבְּעָלִים, וְהוֹדָה לָהֶן שֶׁגָּנַב, וְאַחַר כָּךְ תְּבָעוֹ הַשּׁוֹמֵר, וְכָפַר בּוֹ, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב – אֵין מוֹצִיאִין הַכֶּפֶל מִן הַגַּנָּב; וְאִם תָּפַס הַשּׁוֹמֵר אֶת הַכֶּפֶל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְכֵן הַדִּין בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אִם טָבַח הַגַּנָּב אוֹ מָכַר.
ח. הֻכַּר הַגַּנָּב. נודע מי הגנב. אִם בֶּאֱמֶת נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר כְּשֶׁטָּעַן שֶׁנִּגְנַב. ולא היה פגם בשבועתו. נִפְטַר הַגַּנָּב מִן הַכֶּפֶל בְּהוֹדָיָתוֹ לַשּׁוֹמֵר. מכיוון שהשומר הוכח כנאמן כשנשבע, בעל הפיקדון מסכים שהוא יתבע את הגנב במקומו, ולכן הודאת הגנב קבילה והיא פוטרת אותו מתשלומי קנס כדין מודה בקנס (רש"י בבא קמא קח,ב). וְאִם בְּשֶׁקֶר נִשְׁבַּע. אם היה שקר בשבועתו, כגון שנשבע שנגנב ממנו באופן אחד והתגלה שאמנם נגנב ממנו אך באופן אחר (מאירי שם קח,א). אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַכֶּפֶל מִן הַגַּנָּב. שספק אם במקרה כזה בעל הפיקדון מסכים שהשומר יתבע את הגנב במקומו, וממילא ספק אם הגנב נפטר מקנס כשהודה. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים הַכֶּפֶל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. כדלעיל ה"ז.
תָּבְעוּ הַבְּעָלִים אֶת הַשּׁוֹמֵר וְשִׁלֵּם וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב. ובמקרה זה תשלומי הכפל מגיעים לשומר (הלכות שאלה ופיקדון ח,א). אֵין מוֹצִיאִין הַכֶּפֶל מִן הַגַּנָּב. שספק אם הבעלים יכולים לתבוע את הגנב או שרק השומר יכול לתבעו, וממילא ספק אם הגנב נפטר מקנס כשהודה להם. וְכֵן הַדִּין בְּתַשְׁלוּמֵי וכו'. שספק אם הגנב נפטר מהם כשהודה לבעלים.
ט. הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּפִקָּדוֹן שֶׁל קָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ כְּשֶׁהוּא קָטָן וּתְבָעוֹ כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל, וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות כב,ו), וְאֵין נְתִינַת קָטָן כְּלוּם, וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה נְתִינָה וּתְבִיעָה שָׁוִין בַּגָּדוֹל.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ כְּשֶׁהוּא קָטָן וּתְבָעוֹ כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל. וטען טענת גנבה כשהמפקיד כבר היה גדול. כִּי יִתֵּן אִישׁ. ומכאן שדין טוען טענת גנב הוא רק במי שהפקיד כשהיה איש דהיינו גדול. וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה נְתִינָה וּתְבִיעָה שָׁוִין בַּגָּדוֹל. ולא די בכך שתבע לאחר שגדל.
י. שׁוֹמֵר שֶׁגָּנַב מֵרְשׁוּתוֹ, כְּגוֹן שֶׁגָּנַב טָלֶה מֵעֵדֶר שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ וְסֶלַע מִכִּיס שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ: אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים – חַיָּב בַּכֶּפֶל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר הַסֶּלַע לִמְקוֹמוֹ וְהַטָּלֶה לְעֶדְרוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעַ הַבְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ, וּכְאִלּוּ לֹא הֶחֱזִיר כְּלוּם עַד שֶׁיּוֹדִיעַ בְּעָלָיו.
אֲבָל הַגּוֹנֵב סֶלַע מִכִּיס חֲבֵרוֹ אוֹ כְּלִי מִבֵּיתוֹ, וְהֶחֱזִיר דָּבָר הַגָּנוּב לִמְקוֹמוֹ: אִם יָדְעוּ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא יָדְעוּ בַּחֲזִירָתוֹ – עֲדַיִן הַגַּנָּב חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְנֶה אֶת מְעוֹתָיו,
י. שׁוֹמֵר שֶׁגָּנַב מֵרְשׁוּתוֹ כְּגוֹן שֶׁגָּנַב טָלֶה מֵעֵדֶר. שלקח אותו לעצמו (כס"מ). וְסֶלַע מִכִּיס שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ. מטבע מתוך ארנק שנתנו לו לשמור. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר הַסֶּלַע לִמְקוֹמוֹ… הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. ואם החפץ אבד צריך לשלם לבעלים ואין דינו כשומר שנפטר במקרה של אונס וכדומה. שֶׁהֲרֵי כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ. מרגע שגנב אינו עוד במעמד של שומר, ולכן לא די בכך שיחזיר אותו למקום שבו שמר עליו, אלא צריך ליידע את הבעלים על כך.
עַד שֶׁיִּמְנֶה אֶת מְעוֹתָיו. ויידעו הבעלים שהסלע חזר לרשותם (השווה הלכות גזלה א,ח).
יא. מָנָה אֶת כִּיסוֹ וּמְצָאוֹ שָׁלֵם הַמִּנְיָן – פָּטוּר; וְאִם לֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים לֹא בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ – אֲפִלּוּ מִנְיָן אֵינוֹ צָרִיךְ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ נִפְטַר מֵאַחֲרָיוּתוֹ.
יא. וּמְצָאוֹ שָׁלֵם הַמִּנְיָן. מצא שהמניין שלם כפי שהיה בתחילה.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. אֲבָל הַגּוֹנֵב טָלֶה מֵעֵדֶר חֲבֵרוֹ, וְיָדְעוּ בּוֹ הַבְּעָלִים, וְהֶחֱזִירוֹ לָעֵדֶר שֶׁלֹּא מִדַּעַת בְּעָלִים, וּמֵת אוֹ נִגְנַב – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ; וְאִם מָנוּ אֶת הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה – פָּטוּר. וְאִם לֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים לֹא בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּנוּ אֶת הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעַ אֶת הַבְּעָלִים, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַטָּלֶה הַגָּנוּב, שֶׁהֲרֵי לִמְּדוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת חוּץ מִדֶּרֶךְ שְׁאָר הַצֹּאן שֶׁבְּעֵדֶר זֶה.

יב. שֶׁהֲרֵי לִמְּדוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת חוּץ מִדֶּרֶךְ שְׁאָר הַצֹּאן שֶׁבְּעֵדֶר זֶה. הטלה התרגל ללכת באופן שונה משאר העדר כשהיה אצל הגנב, והבעלים צריכים לדעת שנגנב והוחזר כדי להשגיח עליו יותר משאר העדר.

תקציר הפרק 

הלכות ​גנבה​
פרק ​ד *שומר שגנב/השבת הגניבה ללא ידיעת הבעלים​*​
א) שומר שטען שהחפץ נגנב, ונשבע, והתגלה כי החפץ ברשותו – משלם כפל על כל שבועה, שהרי הוא הגנב.
ב) השבה ללא ידיעת הבעלים: אם ידעו הבעלים מהגנבה ולא ידעו מחזירתו עדיין הגנב חייב באחריותו עד שימנה את מעותיו, מנה את כיסו ומצאו שלם המניין פוטר, ואם לא ידעו הבעלים לא מגניבתו ולא מחזירתו, כיוון שהחזירו למקומו נפטר מאחריותו.
בדבר שיש בו רוח חיים, כגון שגנב טלה מן העדר, גם לא ידעו הבעלים לא מגניבתו ולא מחזירתו חייב באחריות עד שיודיע לבעלים שהחזירו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גניבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חפץ שנגנב בגלוי והוחזר בסתר וניזוק-הגנב משלם?

2.שומר ששחט את השור ונשבע שנגנב ובאו עדים-פטור מכפל?

3.ילד שנתן לדודו לשמור צעצוע ונגנב ממנו-חייב להשיב לו?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן