פרק ד', הלכות חמץ ומצה, ספר זמנים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" (שמות יג,ז, ושם: וְלֹא), יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ אוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּיַד גּוֹיִם לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר עָלָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" (שם יב,יט) – אֲפִלּוּ הִטְמִינוֹ אוֹ הִפְקִידוֹ. יָכוֹל לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הֶחָמֵץ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק מִבֵּיתוֹ בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (שמות יג,ז; דברים טז,ד) – בְּכָל רְשׁוּתוֹ. יָכוֹל יִהְיֶה חַיָּב לְבַעֵר מֵרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁל גּוֹי אוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יֵרָאֶה לְךָ" (שם) – שֶׁלְּךָ אֵין אַתָּה רוֹאֶה, אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבֹהַּ.
א. יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ אוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ… לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר. שהרי אינו רואה את החמץ. אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק מִבֵּיתוֹ בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר. שהרי אין חמץ זה מצוי לו, ואינו בכלל 'לא ימצא'. אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבֹהַּ. ואינך עובר על 'לא יראה' ו'לא ימצא' אף כשחמץ זה מצוי לך ונמצא ברשותך.
ב. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אֲפִלּוּ טָמוּן, אֲפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת, וַאֲפִלּוּ מֻפְקָד בְּיַד גּוֹיִם – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא. וְחָמֵץ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אוֹ שֶׁל גּוֹי שֶׁהָיָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּבַּיִת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתֵנוּ בְּפֶסַח. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בִּפְנֵי חֲמֵצוֹ שֶׁל גּוֹי, שֶׁמָּא יָבֹא לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. אֲבָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – אֵינוֹ צָרִיךְ, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל פּוֹרְשִׁין מִן הַהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי מְעִילָה.
ב. גֵּר תּוֹשָׁב. גוי שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח ומותר להושיבו בארץ ישראל (הלכות עבודה זרה י,ו, הלכות איסורי ביאה יד,ז). שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו. ויכולים לכפות אותו להוציא או לבער את חמצו. שֶׁמָּא יָבֹא לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. לאכול או ליהנות ממנו בפסח. מְעִילָה. הנאה אסורה מקדשי המזבח או המקדש (הלכות מעילה א,א).
ג. גּוֹי שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל: אִם קִבֵּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיוּתוֹ, שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב יְשַׁלֵּם לוֹ דָּמָיו – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ, הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת נַעֲשָׂה כְּשֶׁלּוֹ; וְאִם לֹא קִבֵּל אַחֲרָיוּת – מֻתָּר לְקַיְּמוֹ אֶצְלוֹ, וּמֻתָּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח, שֶׁבִּרְשׁוּת הַגּוֹי הוּא.
ג. וּמֻתָּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח. ואינו נחשב כחמץ שעבר עליו הפסח שאסרוהו חכמים (ראה לעיל א,ד). שֶׁבִּרְשׁוּת הַגּוֹי הוּא. בבעלות הגוי.
ד. גּוֹי אַלָּם שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אִם יוֹדֵעַ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב מְחַיְּבוֹ לְשַׁלְּמוֹ, וְכוֹפֵהוּ וְאוֹנְסוֹ לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל אַחֲרָיוּת – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיְּבוֹ הָאַנָּס בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
ד. אַלָּם. אדם אלים ומסוכן. הָאַנָּס. גוי מסוכן זה.
ה. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִרְהִין חֲמֵצוֹ אֵצֶל הַגּוֹי: אִם אָמַר לוֹ: 'אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי, קְנֵה חָמֵץ זֶה מֵעַכְשָׁיו' – הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַגּוֹי, וְאוֹתוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח; וְאִם לֹא אָמַר לוֹ 'קְנֵה מֵעַכְשָׁיו' – נִמְצָא אוֹתוֹ הֶחָמֵץ כְּאִלּוּ הוּא פִּקָּדוֹן אֵצֶל הַגּוֹי, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר הַפֶּסַח.
ה. שֶׁהִרְהִין. משכן תמורת הלוואה. אִם אָמַר לוֹ. הישראלי לגוי. הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. ונחשב חמץ של הגוי בפסח. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח. כגון שאמר לו 'אם לא הבאתי לך מעות עד יום שלושה עשר בניסן קנה חמץ זה מעכשיו', שבמקרה זה אם לא פרע את חובו קודם הפסח החמץ נקנה לגוי, ונחשב שלו במהלך הפסח. אך אם קבע הישראלי את זמן הפירעון לאחר הפסח, הקניין אינו חל עד לאחר הפסח ובמהלך הפסח החמץ היה בבעלות הישראלי. וְאִם לֹא אָמַר לוֹ קְנֵה מֵעַכְשָׁיו. אף אם קבע לו זמן קודם הפסח, ולא בא הישראלי להחזיר את חובו עד לאחר הפסח, כיוון שלא אמר לו 'קנה מעכשיו' לא נקנה החמץ לגוי, שהרי הגוי אינו קונה משכון אלא אם כן הקנה לו זאת הישראלי בפירוש (ראה הלכות מכירה יא,ו-ז), וממילא היה החמץ אצלו כפיקדון בלבד ובבעלותו של ישראל במהלך הפסח (ע"פ שו"ת ברכת אברהם כב, מובא ביד"פ).
ו. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ בָּאִין בַּסְּפִינָה, וְהָיָה חָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה שָׁעָה חֲמִישִׁית – הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לַגּוֹי אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה, וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח; וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה.
ו. וְהִגִּיעָה שָׁעָה חֲמִישִׁית. שבה עדיין החמץ מותר בהנאה, אך משישית ולמעלה אינו יכול לתת או למכור, שמשום שכבר נאסר בהנאה אינו נחשב ברשותו (ראה לעיל ג,ח). וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח. ובמהלך הפסח החמץ של הגוי, ואינו נחשב חמץ שעבר עליו הפסח (ראה לעיל א,ד).
ז. אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לַגּוֹי: 'עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּמָנֶה, בּוֹא וְקַח בְּמָאתַיִם', 'עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִגּוֹי, בֹּא וְקַח מִיִּשְׂרָאֵל', 'שֶׁמָּא אֶצְרֹךְ וְאֶקַּח מִמְּךָ אַחַר הַפֶּסַח'. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ וְלֹא יִתֵּן לוֹ עַל תְּנַאי, וְאִם עָשָׂה כֵּן – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא.
ז. אוֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לַגּוֹי. ביום ארבעה עשר בניסן קודם שעה שישית. עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּמָנֶה בּוֹא וְקַח בְּמָאתַיִם. אומר לו שיקנה יותר ממה שברצונו לקנות, ובכך רומז לו שלאחר הפסח יחזור ויקנה ממנו את התוספת. שֶׁמָּא אֶצְרֹךְ וְאֶקַּח מִמְּךָ אַחַר הַפֶּסַח. שמותר לרמוז לגוי שיחזור ויקנה ממנו חמץ זה לאחר הפסח. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ וְלֹא יִתֵּן לוֹ עַל תְּנַאי. מפורש. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. שמכירתו אינה תקפה.
ח. תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ – עוֹבְרִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא, כְּגוֹן הַמֻּרְיָס וְכֻתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ מִן הַקֶּמַח, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח.
ח. תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ. דבר שמעורב בו חמץ. הַמֻּרְיָס וְכֻתָּח הַבַּבְלִי. מִתבלים העשויים מדברים שונים ומערבים בהם קמח. וְשֵׁכָר הַמָּדִי. משקה משכר העשוי ממשרת חיטים ושעורים.
ט. כֵּיצַד? עֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח וְעוֹרוֹת, אֲפִלּוּ נְתָנוֹ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שְׁעַת הַבִּעוּר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. וְאִם לֹא נָתַן הָעוֹרוֹת, וְנָתַן הַקֶּמַח: קֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִשְׁעַת הַבִּעוּר – מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ; תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים – חַיָּב לְבַעֵר.
ט. עֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין. קערת מעבדי העורות. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. שהקמח מסריח ומתקלקל מיד מחמת העורות. שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ. ואינו ראוי לאכילה. תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים חַיָּב לְבַעֵר. משום שהקמח טרם הבאיש והוא ראוי לאכילה.
י. וְכֵן הַקִּלּוֹר וְהָרְטִיָּה וְהָאִסְפְּלָנִית וְהַתִּרְיַאק שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן חָמֵץ – מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח, שֶׁהֲרֵי נִפְסְדָה צוּרַת הֶחָמֵץ.
י. הַקִּלּוֹר. משחה לעיניים. וְהָרְטִיָּה וְהָאִסְפְּלָנִית. תחבושות עם משחה לפצעים (ראה פה"מ עירובין י,יג, כלים כח,ג). וְהַתִּרְיַאק. סם לרפואת עקיצות נחשים ודומיהם. יא. שֶׁעִפְּשָׁה. שהתעפשה. וּמְלוּגְמָא. מאכל הנלעס וניתן על פצעים למטרות ריפוי (ראה פה"מ שביעית ח,א).
בְּחֵלֶב חִטָּה. עמילן. נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ. שדרך הסופרים להכין דבק לספרים מאבק הקמח שעל הריחיים (פה"מ פסחים ג,א). שֶׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת. שהרי צורת החמץ ותכליתו היא למאכל (ראה גם לעיל ב,טו).
יא. הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעִפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכֹל הַכֶּלֶב, וּמְלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר.
בְּגָדִים שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתָן בְּחֵלֶב חִטָּה, וְכֵן נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא, שֶׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת.
יב. דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם כְּלָל, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתִּרְיַאק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ – אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות חמץ ומצה

*בל יראה ובל ימצא*

🔹 האיסור 'בל יראה ובל ימצא' הוא בחמץ שלו או שבאחריותו, הנמצא ברשותו גם כשהוא נמצא בעיר אחרת או מופקד ביד גויים.
🔹 מותר למכור לגוי קודם הפסח, ולקנות אחרי, בתנאי שתהיה מכירה גמורה בלא תנאי.
🔹 תערובת חמץ אסורה באכילה בכל מקרה, ועובר עליה ב'בל ימצא' רק אם היא ראויה לאכילה (דוגמאות בפרק).
🔹 חמץ שאינו ראוי למאכל כלב או שבטלה ממנו צורת החמץ (כגון: בגדים שכיבסו אותם בחלב חיטה/ניירות שדיבקו אותן בחמץ) – אין צריך לבערו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גוי עבריין שהפקיד חמצו אצל ישראל-האם חייב לבערו?

2.מותר לומר לגוי: אם תקנה חמץ ממני אשוב ואקנה אותו ממך לאחר הפסח?

3.מותר לשתות בפסח שמפו שמעורב בו חמץ?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן