פרק ד', הלכות טומאת מת, ספר טהרה
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. רְבִיעִית דָּם הַבָּאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים – טְהוֹרָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה הָרְבִיעִית מִמֵּת אֶחָד. שִׁדְרָה שֶׁנִּגְמְרָה מִשְּׁנֵי מֵתִים, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מִקְצָת הַחֻלְיוֹת מֵאֶחָד וְתַשְׁלוּמָן מִמֵּת אַחֵר, וְכֵן הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁל שְׁנֵי מֵתִים, וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְאֵבֶר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים – כָּל אֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, אֶלָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, כִּשְׁאָר כָּל הָעֲצָמוֹת.
א. וְכֵן הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁל שְׁנֵי מֵתִים. שהרכיבוה משני מתים שונים. אֶלָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּשְׁאָר כָּל הָעֲצָמוֹת. ראה לעיל ב,ט.
ב. אֵבֶר מִן הַחַי מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים – טָהוֹר. אֲפִלּוּ מֵאִישׁ אֶחָד, אִם נֶחֱלַק לִשְׁנַיִם – טָהוֹר.
ב. אֲפִלּוּ מֵאִישׁ אֶחָד אִם נֶחֱלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר. שאין כאן איבר כברייתו (לעיל ב,ג). וטהור אף מטומאת אוהל (משנ"א אהלות ג,א, ערוה"ש י,ו).
ג. כַּזַּיִת בָּשָׂר מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְכַזַּיִת נֶצֶל מִשְּׁנֵי מֵתִים, וּמְלֹא חָפְנַיִם רָקָב מִשְּׁנֵי מֵתִים, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ רָקָב – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת נֶצֶל מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּמֵּת – אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְּשִׁעוּרֵיהֶן.
ג. וּמְלֹא חָפְנַיִם רָקָב מִשְּׁנֵי מֵתִים. שהרקיבו כל אחד בנפרד ולא נקברו זה עם זה (ראה לעיל ג,ה). שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ רָקָב. שיש לו דין רקב על פי הגדרים שנתבארו לעיל ג,ד. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְּשִׁעוּרֵיהֶן. ראה גם הלכות טומאת אוכלין ד,יא.
ד. עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם – מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. וְכֵן רֹבַע עֲצָמוֹת מִמֵּת אֶחָד שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה – מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, כְּאִלּוּ לֹא נִדַּקְדְּקוּ.
ד. מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. שהנושא עצם זו שנחלקה נושא שיעור המטמא (ולגבי טומאת מגע נחלקו המפרשים, ראה ח"ד תוספתא אהלות ד,ג ותפא"י בועז אהלות ב,ז ועוד). שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה. שנשחקו כולן עד שנעשו דקות יותר מנפח של גרגיר השעורה.
ה. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת שֶׁחֲתָכוֹ חֲלָקִים וְרִדְּדוֹ וְדִבְּקוֹ – מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגַּע קְצָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחִבְּרוֹ, שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר.
ה. וְרִדְּדוֹ וְדִבְּקוֹ. שיטח את החלקים והדביק אותם לגוף אחד. שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר. ולכן הנוגע בקצתו לא נוגע בשיעור המטמא כאחד.
ו. כַּזַּיִת שָׁלֵם שֶׁהִתִּיכוֹ – טָמֵא; הָיָה מְפֹרָד וְהִתִּיכוֹ – טָהוֹר.
ו. שֶׁהִתִּיכוֹ. המיס אותו לנוזל (כגון את השומן). הָיָה מְפֹרָד וְהִתִּיכוֹ טָהוֹר. ואינו מטמא במגע שאין חיבורי אדם חיבור.
ז. שִׁדְרָה שֶׁנִּגְרְדוּ רֹב חֻלְיוֹת שֶׁלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְדָּהּ קַיֶּמֶת – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. וּבִזְמַן שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר, אֲפִלּוּ מְשֻׁבֶּרֶת וַאֲפִלּוּ מְכֻתֶּתֶת – מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, מִפְּנֵי שֶׁהַקֶּבֶר מְצָרְפָהּ.
ז. שֶׁנִּגְרְדוּ רוֹב חֻלְיוֹת שֶׁלָּהּ. נתקלפו, אך לא נחסרו לגמרי, שאם כן אין השדרה מטמאה באוהל אפילו בחיסרון חוליה אחת (לעיל ב,ח). אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְדָּהּ קַיֶּמֶת. שעמוד השדרה עדיין קיים. מְכֻתֶּתֶת. מפורקת. שֶׁהַקֶּבֶר מְצָרְפָהּ. וזהו דין מיוחד בקבר (ראה מנ"ח רסג,י).
ח. כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת – הָאֹהֶל מְצָרְפָן, וּמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל.
ח. שֶׁנֶּחְלְקוּ. וכל חלק קטן מהשיעור המטמא באוהל. הָאֹהֶל מְצָרְפָן. הדבר שמאהיל עליהן מצרף אותם יחד לשיעור המטמא.
ט. עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר בִּידֵי שָׁמַיִם, וְהִכְנִיס מִקְצָתוֹ לִפְנִים מִן הַבַּיִת – נִטְמָא הַבַּיִת. שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶם כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בָּשָׂר, וְהִכְנִיס מִקְצָתָן לִפְנִים – הַבַּיִת טָמֵא. וְאִם הָיָה הַבָּשָׂר תָּחוּב בָּעֲצָמוֹת בִּידֵי אָדָם – הַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר.
ט. וְהִכְנִיס מִקְצָתוֹ. מקצת מן העצם. נִטְמָא הַבַּיִת. נטמאו האדם והכלים שבתוך הבית בטומאת אוהל, כאילו נכנס שם הבשר עצמו. הַבַּיִת טָמֵא. שהאוהל מצרפם לשיעור כזית. שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר. ולכן אין העצמות נחשבות מחוברות לבשר (והעצמות עצמן אינן מטמאות באוהל).
י. מְלֹא חָפְנַיִם רָקָב שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת – הַבַּיִת טָמֵא.
יא. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת – הַבַּיִת טָהוֹר לְהַבָּא, וְכָל שֶׁהָיָה בּוֹ בְּעֵת שֶׁנִּבְלְעָה הָרְבִיעִית בָּאָרֶץ – טָמֵא.
יא. הַבַּיִת טָהוֹר לְהַבָּא. מה שנכנס לבית לאחר שנבלעה בו רביעית הדם טהור.
יב. כַּזַּיִת מִן הַמֵּת שֶׁאָבַד בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וּבֻקַּשׁ וְלֹא נִמְצָא – הַבַּיִת טָהוֹר. וְלִכְשֶׁיִּמָּצֵא – הַבַּיִת טָמֵא לְמַפְרֵעַ מֵעֵת שֶׁאָבַד עַד שֶׁנִּמְצָא.
יב. הַבַּיִת טָהוֹר. מכאן ולהבא, שהואיל ולא נמצא מסתבר שאכלוהו חיות (ריק"ו).
יג. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר: אִם קָרַשׁ, אוֹ שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם אֶשְׁבֹּרֶן, וְהוּא הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ כְּמוֹ גֻּמָּא, וְהֶאֱהִיל הַמַּאֲהִיל עַל מִקְצָתוֹ – נִטְמָא. נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה בַּמּוֹרָד, בֵּין לִפְנִים בֵּין לַחוּץ – הַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא נָח הַדָּם עַל הָאַסְקֻפָּה. וְאִם הָיְתָה הָאַסְקֻפָּה אֶשְׁבֹּרֶן, אוֹ שֶׁקָּרַשׁ הַדָּם עָלֶיהָ – הַבַּיִת טָמֵא.
רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בִּכְסוּת: אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם – הֲרֵי זוֹ הַכְּסוּת מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל; וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, וַהֲרֵי הִיא כִּכְסוּת שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת, שֶׁכָּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת – טָהוֹר.
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ? מְכַבְּסִין אוֹתָהּ בְּמַיִם, וּמֵבִיא מַיִם כְּמִדָּתָן וְנוֹתֵן לְתוֹכָן רְבִיעִית דָּם: אִם הָיָה מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה, אוֹ שֶׁהָיָה מֵי הַכִּבּוּס אָדוֹם יוֹתֵר מִמֵּי הַמֶּזֶג – בְּיָדוּעַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית.
יג. שֶׁנִּשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר. מחוץ לבית במקום שאין מעליו אוהל (ראה תוי"ט אהלות ג,ג). וְהוּא הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ כְּמוֹ גֻּמָּא. שקע שבו הדם נח במקום אחד. וְהֶאֱהִיל הַמַּאֲהִיל עַל מִקְצָתוֹ נִטְמָא. שבאופנים אלו נחשב כל הדם כמחובר. נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה בַּמּוֹרָד בֵּין לִפְנִים בֵּין לַחוּץ. נשפך הדם על המפתן שבפתח הבית והוא היה משופע כלפי הבית או כלפי חוץ (פה"מ שם). שֶׁהֲרֵי לֹא נָח הַדָּם עַל הָאַסְקֻפָּה. ולכן אף שהבית מאהיל על הכול אין הוא נטמא שכל עוד הדם בתנועה אין הוא מטמא באוהל (ראה שם).
הֲרֵי זוֹ הַכְּסוּת מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. הואיל ורביעית הדם יוצאת על ידי כיבוס אין היא נחשבת כבלועה. וַהֲרֵי הִיא כִּכְסוּת שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת. שטמאה טומאת שבעה ואינה מטמאת באוהל ובמשא (לקמן ה,יג).
וּמֵבִיא מַיִם כְּמִדָּתָן. כמידת המים שבהם נתכבסה הכסות. מִמֵּי הַמֶּזֶג. מהמים האחרים שנמזגו ברביעית דם.
יד. הַמַּשָּׂא וְהַמַּגָּע וְהָאֹהֶל – שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵן. וְכָל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד – מִצְטָרֵף וּמְטַמֵּא; וּמִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת – אֵינוֹ מִצְטָרֵף וְטָהוֹר. כֵּיצַד? הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים, אוֹ שֶׁנָּשָׂא שְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בְּבַת אַחַת, אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים, אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל חֲצִי זַיִת וַחֲצִי זַיִת אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה הוּא וַחֲצִי זַיִת תַּחַת הָאֹהֶל וְהֶאֱהִיל בְּמִקְצָת גּוּפוֹ עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר אוֹ הֶאֱהִיל חֲצִי זַיִת עַל מִקְצָתוֹ – הַכֹּל טְמֵאִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם אֶחָד.
אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּחֲצִי זַיִת אוֹ הַנּוֹשֵׂא חֲצִי זַיִת, וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עָלָיו חֲצִי זַיִת אַחֵר אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל הוּא עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר; וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בַּחֲצִי זַיִת וְנָשָׂא חֲצִי זַיִת אַחֵר – הַכֹּל טְהוֹרִים, שֶׁאֵין הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא, לֹא בַּמֵּת וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת, וְלֹא הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הָאֹהֶל, וְלֹא הָאֹהֶל מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא.
יד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּחֲצִי זַיִת אוֹ הַנּוֹשֵׂא חֲצִי זַיִת. באופן שאינו מאהיל עליו.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות טומאת מת

צירופי חלקי המת לטומאה

בכללות : חלקים משני מתים וכדומה אינם מצטרפים. מלבד בשר ורקב, וכן איברים ועצמות שהתפצלו.
המיקום -מצרף, כגון הקבר והאוהל.
דם הבלוע – מטמא אם יוצא בכביסה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שני חצאי רביעית דם משני מתים-האם מצטרפים?

2.בגד שנספגה בו רביעית דם שאינה יורדת בכביסה-מטמא באהל?

3.נגע בחצי זית והאהיל על חצי זית אחר-טהור?

תשובות
1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן