פרק ד', הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַפִּשְׂיוֹן מֵאֶחָד מִמַּרְאוֹת הַנְּגָעִים. אֲבָל אִם הָיָה הַפִּשְׂיוֹן מַרְאֵה בֹּהַק – אֵינוֹ פִּשְׂיוֹן. וְאֵין הַפִּשְׂיוֹן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְשֶׂה חוּץ לַנֶּגַע. אֲבָל אִם פָּשָׂה לְתוֹךְ הַנֶּגַע – הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
כֵּיצַד? בַּהֶרֶת וּבְתוֹכָהּ בָּשָׂר חַי פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה, וְהִסְגִירָהּ, וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ נִתְמַעֲטָה הַמִּחְיָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה אוֹ שֶׁהָלַךְ הַבָּשָׂר הַחַי כֻּלּוֹ – אֵין זֶה פִּשְׂיוֹן, שֶׁאֵין הַבַּהֶרֶת פּוֹשָׂה לְתוֹכָהּ אֶלָּא לְחוּצָה לָהּ.

א. מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא. אפילו פשה הנגע בשיעור מועט טמא. מֵאֶחָד מִמַּרְאוֹת הַנְּגָעִים. המוזכרים לעיל א,ב.

פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה. שאין בה שיעור המטמא מדין מחיה.

ב. אֵין הַפִּשְׂיוֹן סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הֶסְגֵּר. אֲבָל אִם בָּא בַּתְּחִלָּה, וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שֶׁהוּא פּוֹשֶׂה וְהוֹלֵךְ – אֵינוֹ מַחֲלִיט, אֶלָּא מַסְגִּירוֹ עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ, וְיִרְאֶה.
ב. אֵינוֹ מַחֲלִיט. אין הכהן עושה אותו מצורע מוחלט.
ג. אֵין הַבַּהֶרֶת פּוֹשָׂה לְתוֹךְ הַשְּׁחִין וְלֹא לְתוֹךְ הַמִּכְוָה, וְלֹא לְתוֹךְ מִחְיַת הַשְּׁחִין וְלֹא לְתוֹךְ מִחְיַת הַמִּכְוָה, וְלֹא לָרֹאשׁ וְלֹא לַזָּקָן אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרְחוּ וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר" (ויקרא יג,ז). אֲבָל בַּהֶרֶת שֶׁפָּשָׂת לְתוֹךְ הַבֹּהַק – הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן.
ג. אֵין הַבַּהֶרֶת פּוֹשָׂה לְתוֹךְ הַשְּׁחִין וכו'. ראה גם לקמן ה,ה, ו,ב. וְלֹא לָרֹאשׁ וְלֹא לַזָּקָן אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרְחוּ וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר מֵהֶן. הראש והזקן מיטמאים בבהרת רק במקרה שנשר מהם כל השער (לקמן ה,ח-ט, ה,יא), ומכל מקום אינם פושים לעור הבשר ואין עור הבשר פושה לתוכם (לקמן ה,י, ו,ב). בָּעוֹר. משמע בעור הבשר בלבד. אֲבָל בַּהֶרֶת שֶׁפָּשָׂת לְתוֹךְ הַבֹּהַק הֲרֵי זֶה פִּשְׂיוֹן. אף שהפשיון עצמו שמראהו כהה מארבעת המראות (בוהק) אינו מטמא, אך כאשר הבהרת פושה לבוהק ונעשה אותו הבוהק מראה מארבע מראות הרי זה פשיון (פה"מ נגעים ו,ו).
ד. הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַמִּכְוָה שֶׁהָיוּ חוֹלְקִין בֵּין הָאֵם לַפִּשְׂיוֹן – אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה. הִסְגִּירוֹ, וְהָלְכוּ לָהֶן, עַד שֶׁנִּמְצָא הַפִּשְׂיוֹן סָמוּךְ לָאֵם – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט.
ד. שֶׁהָיוּ חוֹלְקִין בֵּין הָאֵם לַפִּשְׂיוֹן. שהפרידו בין הנגע המקורי לבין הפשיון שלו. הִסְגִּירוֹ וְהָלְכוּ לָהֶן. ובמקומם באה בהרת.
ה. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וּפָשְׂתָה כַּחֲצִי גְּרִיס וְעוֹד, וְהָלַךְ מִן הָאֵם כַּחֲצִי גְּרִיס, אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹתָר מִן הָאֵם עִם הַפִּשְׂיוֹן יָתֵר מִכַּגְּרִיס – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיְתָה כַּגְּרִיס, וּפָשָׂת כַּגְּרִיס וְעוֹד, וְהָלְכָה לָהּ הָאֵם – תֵּרָאֶה כַּתְּחִלָּה, וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ.
הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְהִסְגִּירוֹ, וְהָלְכָה הַבַּהֶרֶת בְּסוֹף יְמֵי הֶסְגֵּר, וְחָזְרָה בַּהֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה – הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה. נִתְמַעֲטָה בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר, וּפָשְׂתָה וְחָזְרָה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה, אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה, וְנִתְמַעֵט הַפִּשְׂיוֹן וְחָזְרָה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה – הֲרֵי זֶה יַסְגִּיר.
ה. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הואיל ולא נשאר מן האם שיעור גריס אין כאן פשיון (פה"מ נגעים ד,ח). ואפילו נגע חדש שדינו שייראה כתחילה אין כאן מכיוון שחצי הגריס הנשאר מן האם נחשב כאילו אינו ובפשיון עצמו אין שיעור נגע (תפא"י שם). וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ. כדין נגע עור בשר הבא בתחילה (לעיל א,י).
בְּסוֹף יְמֵי הֶסְגֵּר. בתוך ימי ההסגר. הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה. שאין זה נחשב כנגע חדש הנראה בתחילה, אלא כאותו נגע שהיה כאן קודם ועמד בעיניו שבוע שלם, ולפיכך מסגירים אותו לעוד שבוע אחד. הֲרֵי זֶה יַסְגִּיר. ולא יחליט, שאין הפשיון מטמא אלא כשנראה לכהן בסוף ההסגר.
ו. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וּפָשְׂתָה כַּגְּרִיס, וְנוֹלַד בַּפִּשְׂיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, וְהָלְכָה לָהּ הָאֵם – תֵּרָאֶה כַּתְּחִלָּה. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וְהִסְגִּירוֹ, וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ וַהֲרֵי הִיא כְּסֶלַע, סָפֵק שֶׁהִיא הִיא סָפֵק שֶׁאַחֶרֶת בָּאָה תַּחְתֶּיהָ – הֲרֵי זֶה טָמֵא.
ו. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס. ונראתה לכהן והסגירה. תֵּרָאֶה כַּתְּחִלָּה. הואיל והלכה האם אין משמעות לפשיון הזה אלא יש לראות את הנגע עם סימני הטומאה שבו כאילו באו בתחילה. סָפֵק שֶׁהִיא הִיא. והרי יש כאן פשיון המטמא. סָפֵק שֶׁאַחֶרֶת בָּאָה תַּחְתֶּיהָ. ויש כאן נגע חדש שצריך להיראות כתחילה.
ז. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וְחוּט יוֹצֵא מִמֶּנָּה, אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – זוֹקְקָהּ לְשֵׂעָר לָבָן וּלְפִשְׂיוֹן, אֲבָל לֹא לְמִחְיָה, שֶׁאֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתַּקִּיף אוֹתָהּ הַבַּהֶרֶת וְיִהְיֶה בֵּין סוֹף הַמִּחְיָה וְסוֹף הַבַּהֶרֶת רֹחַב צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. הָיוּ שְׁתֵּי בֶּהָרוֹת, וְחוּט יוֹצֵא מִזּוֹ לָזוֹ: אִם יֵשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – מְצָרְפָן; וְאִם לָאו – אֵינוֹ מְצָרְפָן.
הִסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ וְלֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה, וּפְטָרוֹ, וּלְאַחַר הֶפְטֵר פָּשָׂה הַנֶּגַע כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט.
ז. וְחוּט יוֹצֵא מִמֶּנָּה. רצועת בהרת דקה כחוט נמשכת ממנה. זוֹקְקָהּ לְשֵׂעָר לָבָן וּלְפִשְׂיוֹן. שאם צמח בחוט זה שער לבן או שהוא פשה, הבהרת טמאה. שֶׁאֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה עַד שֶׁתַּקִּיף אוֹתָהּ הַבַּהֶרֶת וכו'. כמבואר לעיל ג,א. מְצָרְפָן. והן נחשבות כנגע אחד.
ח. בַּהֶרֶת שֶׁטָּהֲרָה מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט שֶׁהָלְכוּ מִמֶּנָּה סִימָנֵי טֻמְאָה – אֵין מַסְגִּירִין בָּהּ לְעוֹלָם.
ח. בַּהֶרֶת שֶׁטָּהֲרָה מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר… אֵין מַסְגִּירִין בָּהּ לְעוֹלָם. אבל אם נולדו בה סימני טומאה מחליטים, כדלעיל.
ט. בַּהֶרֶת שֶׁכָּנְסָה אַחַר הֶפְטֵר וּפָשְׂתָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה, אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְחָזְרָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה – הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ.
ט. אוֹ שֶׁפָּשְׂתָה וְחָזְרָה לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. ולא ראה הכהן בינתיים. הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ. שאין מסגירים אחר הפטור.
י. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה, וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַמִּחְיָה, וְהֶחֱלִיטוֹ, וּלְאַחַר הֶחְלֵט הָלְכָה הַמִּחְיָה – טָמֵא מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן; הָלַךְ הַשֵּׂעָר הַלָּבָן – טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. הָיָה הַשֵּׂעָר הַלָּבָן בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת, וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַלָּבָן – טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה; הָלְכָה הַמִּחְיָה – טָמֵא מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן.
י. וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַמִּחְיָה. שבכגון כך אין הוא מטמא (ראה לעיל ב,ב). וְהֶחֱלִיטוֹ. בגלל המחיה שיש בו. הָלְכָה הַמִּחְיָה. וכעת השער בתוך הבהרת. הָלַךְ הַשֵּׂעָר הַלָּבָן. אך לא הלכה המחיה.
יא. בַּהֶרֶת וּבָהּ מִחְיָה וּפִשְׂיוֹן: הָלְכָה הַמִּחְיָה – טָמֵא מִפְּנֵי הַפִּשְׂיוֹן; הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן – טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן.
הֶחֱלִיטוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן, וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר, וְחָזַר בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה אוֹ פִּשְׂיוֹן; אוֹ שֶׁהֶחֱלִיטוֹ בְּמִחְיָה, וְהָלְכָה הַמִּחְיָה, וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה אַחֶרֶת אוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ פִּשְׂיוֹן; אוֹ שֶׁהֶחֱלִיט בְּפִשְׂיוֹן, וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן, וְחָזַר בּוֹ פִּשְׂיוֹן אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלְדָה בּוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן – הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה.
אֶחָד הַטָּמֵא שֶׁהֻחְלַט בַּתְּחִלָּה אוֹ שֶׁהֻחְלַט בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ אַחַר הֶפְטֵר, הוֹאִיל וְהֻחְלַט מִכָּל מָקוֹם – אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ סִימַן טֻמְאָה, לֹא סִימָן שֶׁהֻחְלַט בּוֹ וְלֹא סִימָן אַחֵר.
יא. וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר וְחָזַר בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר. ולא נראה אל הכהן בינתיים. הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה. אפילו מבלי שיראה הכהן את הסימן החדש (ראה תפא"י נגעים ה,ב).

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות טומאת צרעת

פשיון

פשיון זה מלשון פשה=התפשט.
הדין:
לאחר שהכהן מסגיר נגע שהוא ספק טמא בודק בסוף השבוע ורואה אם הנגע פשה מחוץ למקומו על בשר חי, והפשיון סמוך לנגע המקורי, ואז מטמא
2 כללים בסוף הפרק:
1.כשיש במצורע מוחלט 2 סימני טומאה, התמעטות אחד מהם אינה משנה את מצבו.
2.כשיש במצורע מוחלט 1 סימני טומאה, החלפתו בסימן טומאה אחר אינה משנה את מצבו

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת צרעת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תנאי הפשיון לטמא הם: מראה הנגע, פשה החוצה, אחר הסגר?

2.בהרת שפשתה והתמעטה – אם הפשיון כגריס ועוד טמא?

3.שני סימני טומאה בבהרת והלך אחד מהם – האם טמא?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן