פרק ד', הלכות יום טוב, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאֵשׁ לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הַמַּתָּכוֹת, כְּגוֹן שֶׁחוֹכְכִין אוֹתָן זוֹ בָּזוֹ אוֹ מַכִּין זוֹ בָּזוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא הָאֵשׁ. וְכֵן הַנֵּפְטְ הַחַד בְּיוֹתֵר שֶׁהוּא כַּמַּיִם שֶׁמְּנִידִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּדְלֹק, אוֹ כְּלִי זַךְ קָשֶׁה אוֹ זְכוּכִית מְלֵאָה מַיִם שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד עֵין הַשֶּׁמֶשׁ עַד שֶׁיַּחֲזֹר נָגְהָהּ לְפִשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְיִדָּלֵק – כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר בְּיוֹם טוֹב, שֶׁלֹּא הֻתַּר בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לְהַבְעִיר מֵאֵשׁ מְצוּיָה, אֲבָל לְהַמְצִיא אֵשׁ – אָסוּר, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא אוֹתָהּ מִבָּעֶרֶב.
א. וְכֵן הַנֵּפְטְ הַחַד בְּיוֹתֵר שֶׁהוּא כַּמַּיִם שֶׁמְּנִידִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּדְלֹק. חומר מזוקק מאוד המופק מן הנפט שהוא נדיף ביותר. בגלל הנדיפות הרבה ונקודת ההתלקחות הנמוכה, נענוע נוזל כזה והתחממותו אגב כך יכולים לגרום להתלקחותו. אוֹ כְּלִי זַךְ קָשֶׁה… שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד עֵין הַשֶּׁמֶשׁ עַד שֶׁיַּחֲזֹר נָגְהָהּ לְפִשְׁתָּן. פעולות שדומות להצתה על ידי זכוכית מגדלת. אֲבָל לְהַמְצִיא אֵשׁ אָסוּר שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא אוֹתָהּ מִבָּעֶרֶב. על אף שמעיקר הדין מותר להצית אש ביום טוב ואף שלא לצורך אכילה, חכמים אסרו זאת כשם שאסרו מלאכות לצורך אכילה שאפשר לעשותן מערב יום טוב (ראה לעיל א,ד-ה).
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהֻתְּרָה הַבְעָרָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה – אָסוּר לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ, אֲפִלּוּ הֻבְעֲרָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, שֶׁהַכִּבּוּי מְלָאכָה, וְאֵין בּוֹ צֹרֶךְ אֲכִילָה כְּלָל. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ, כָּךְ אֵין מְכַבִּין אֶת הַנֵּר. וְאִם כִּבָּה – לוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁאָרַג אוֹ בָּנָה.
ג. אֵין מְסַלְּקִין אֶת פִּי הַנֵּר לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁתִּכְבֶּה, וְאֵין מְסִירִין אֶת הַשֶּׁמֶן מִמֶּנָּה, וְאֵינוֹ חוֹתֵךְ אֶת רֹאשׁ הַפְּתִילָה בִּכְלִי, אֲבָל נוֹפֵץ אֶת רֹאשָׁהּ בְּיָדוֹ. אֲגֻדָּה שֶׁל עֵצִים שֶׁהִדְלִיקָהּ בִּמְדוּרָה – כָּל עֵץ שֶׁלֹּא אָחֲזָה בּוֹ הָאֵשׁ מֻתָּר לְשָׁמְטוֹ, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמֵסִיר שֶׁמֶן מִן הַנֵּר.
ג. אֵין מְסַלְּקִין אֶת פִּי הַנֵּר לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁתִּכְבֶּה. אסור להטות את הנר באופן שמגביה את הצד שבו מושחלת הפתילה כדי שירד השמן לצד הנמוך ויתרחק מהפתילה, וכך האש תכבה מהר מכפי שהייתה אמורה לכבות. וְאֵין מְסִירִין אֶת הַשֶּׁמֶן מִמֶּנָּה. אסור להוציא שמן מהנר שבכך מזרז את הכיבוי (ראה גם הלכות שבת יב,ב). וְאֵינוֹ חוֹתֵךְ אֶת רֹאשׁ הַפְּתִילָה בִּכְלִי. כדי להסיר את הקצה המפוחם. נוֹפֵץ. מנער ומסיר. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמֵסִיר שֶׁמֶן מִן הַנֵּר. מכיוון שהשמן הוא כיחידה אחת שדולקת ונטילת שמן מזרזת את כיבוי האש, ואילו באגודת עצים כל עץ עומד בפני עצמו.
ד. אֵין מְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה כְּדֵי לְהַצִּיל מָמוֹן בְּיוֹם טוֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְכַבִּין בְּשַׁבָּת, אֶלָּא מַנִּיחָהּ וְיוֹצֵא. וְאֵין מְכַבִּין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, אֶלָּא כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי אוֹ עוֹשֶׂה מְחִצָּה בֵּינוֹ לְבֵין הַנֵּר אוֹ מוֹצִיאוֹ לְבַיִת אַחֵר. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אַחַת מִכָּל אֵלּוּ – הֲרֵי זֶה אָסוּר לְכַבּוֹת, וְאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּכְבֶּה מֵאֵלֶיהָ.
ד. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְכַבִּין בְּשַׁבָּת. הלכות שבת יב,ג. וְאֵין מְכַבִּין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. שאסור לקיים יחסי אישות לאור הנר (ראה הלכות איסורי ביאה כא,י), ולא התירו ביום טוב את הכיבוי לצורך זה. לְבַיִת אַחֵר. לחדר אחר.
ה. מֻתָּר לְטַלְטֵל אֶת הַנֵּר וְהוּא דָּלוּק, וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יִכְבֶּה. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ אֶת הַנֵּר עַל גַּבֵּי הַדֶּקֶל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁמָּא יָבֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחֻבָּר בְּיוֹם טוֹב.
ה. שֶׁמָּא יָבֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחֻבָּר בְּיוֹם טוֹב. ואסור להשתמש באילן בשבת וביום טוב (ראה הלכות שבת כא,ו).
ו. אֵין מְעַשְּׁנִין בִּקְטֹרֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה, וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בָּהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַמֵּר אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַכֵּלִים שֶׁהוּא אָסוּר. וּמֻתָּר לְעַשֵּׁן תַּחַת הַפֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיֻּכְשְׁרוּ לַאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִצְלוֹת בָּשָׂר עַל הָאֵשׁ. וּמְמַתְּקִין אֶת הַחַרְדָּל בְּגַחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲבָל לֹא בְּגַחֶלֶת שֶׁל עֵץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה. וְאֵין מְכַבִּין אֶת הָעֵץ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַשֵּׁן הַקְּדֵרָה אוֹ הַבַּיִת.
ו. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה. שבהנחת הקטורת על הגחלים מכבה אותם מעט. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בָּהּ. ואינו נחשב לצורך הגוף שהותר בכלל אוכל נפש (ראה לעיל א,טז). לְגַמֵּר אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַכֵּלִים. להניח קטורת על גחלים כדי להפיץ ריח טוב בבית או בכלים. וּמְמַתְּקִין אֶת הַחַרְדָּל בְּגַחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת. על ידי הנחת גחלת בתוכו. אֲבָל לֹא בְּגַחֶלֶת שֶׁל עֵץ. מפני שהוא מכבה (אך המכבה גחלת של מתכת פטור – הלכות שבת יב,ב).
ז. אֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין, אֲבָל נוֹפְחִין בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין, וְאֵין גּוֹדְלִין אֶת הַפְּתִילָה, וְלֹא מְהַבְהֲבִין אוֹתָהּ, וְלֹא חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם בִּכְלִי. אֲבָל מְמַעֲכָהּ בַּיָּד וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶן, וּמַנִּיחִין אוֹתָהּ בֵּין שְׁנֵי נֵרוֹת וּמַדְלִיק בָּאֶמְצַע וְנִמְצֵאת הַפְּתִילָה נֶחֱלֶקֶת בְּפִי שְׁנֵי נֵרוֹת.
ז. אֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ. לצורך ליבוי האש. וְאֵין גּוֹדְלִין אֶת הַפְּתִילָה. אסור לפתול אותה. וְלֹא מְהַבְהֲבִין אוֹתָהּ. אסור לחרוך פתילה כדי שתהיה נוחה להדלקה. מְמַעֲכָהּ בַּיָּד. לעצב את צורת הפתילה. וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶן. כדי שתידלק יפה. וּמַנִּיחִין אוֹתָהּ בֵּין שְׁנֵי נֵרוֹת. שם את קצות הפתילה בפי שני נרות.
ח. אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶשׂ וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת עֲלֵיהֶן, וְאֵין פּוֹצְעִין אֶת הַקָּנֶה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שַׁפּוּד לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. שַׁפּוּד שֶׁנִּרְצַף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל לְפָשְׁטוֹ בְּיָדוֹ – אֵין מְתַקְּנִין אוֹתוֹ. שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתָן, כְּגוֹן שְׁנֵי נֵרוֹת אוֹ שְׁנֵי כּוֹסוֹת – אֵין פּוֹחֲתִין אוֹתָן לִשְׁנַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי.
ח. הַנְּיָר. נייר קשה שהיו צולים על גביו. פּוֹצְעִין. שוברים. מָלִיחַ. בשר מלוח. שֶׁנִּרְצַף. שהתעקם. שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתָן. שייצרו אותם בצמדים. אֵין פּוֹחֲתִין אוֹתָן לִשְׁנַיִם. אין שוברים את נקודת החיבור כדי להפרידם.
ט. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בַּמַּשְׁחֶזֶת שֶׁלָּהּ, אֲבָל מְחַדְּדָהּ עַל גַּבֵּי הָעֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶשׂ אוֹ אֶבֶן. וְאֵין מוֹרִין דָּבָר זֶה לָרַבִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לְחַדְּדָהּ בַּמַּשְׁחֶזֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁיְּכוֹלָה לַחְתֹּךְ בְּדֹחַק אוֹ שֶׁנִּפְגְּמָה. אֲבָל אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְתֹּךְ כְּלָל – אֵין מַשְׁחִיזִין אוֹתָהּ אֲפִלּוּ עַל הָעֵץ, שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁחִיזָהּ בַּמַּשְׁחֶזֶת. וּמִפְּנֵי זֶה אָסְרוּ לִרְאוֹת סַכִּין לְעַם הָאָרֶץ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁמָּא תִּהְיֶה פְּגוּמָה וְיֹאמַר לוֹ: 'זוֹ אָסוּר לִשְׁחֹט בָּהּ מִשּׁוּם פְּגִימָתָהּ', יֵלֵךְ וִיחַדְּדָהּ בַּמַּשְׁחֶזֶת. וְחָכָם שֶׁרָאָה הַסַּכִּין לְעַצְמוֹ – הֲרֵי זֶה מַשְׁאִילָהּ לְעַם הָאָרֶץ.
ט. לִרְאוֹת סַכִּין לְעַם הָאָרֶץ. לבדוק על ידי חכם להב של סכין אם היא כשרה לשחיטה (ראה הלכות שחיטה א,כו).
י. אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים בְּיוֹם טוֹב לֹא בְּקַרְדֹּם וְלֹא בְּמַגָּל וְלֹא בִּמְגֵרָה, אֶלָּא בְּקוֹפִיס, וּבַצַּד הַחַד שֶׁלּוֹ, אֲבָל לֹא בַּצַּד הָרָחָב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּקַרְדֹּם. וְלָמָּה אָסְרוּ בְּקַרְדֹּם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ? שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְבַקֵּעַ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְלָמָּה לֹא נֶאֱסַר הַבִּקּוּעַ כְּלָל? מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּפְגַּע עֵץ עָבֶה וְלֹא יָכוֹל לְהַבְעִירוֹ וְיִמָּנַע מִלְּבַשֵּׁל, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ לְבַקֵּעַ בְּשִׁנּוּי. וְכָל הַדְּבָרִים הַדּוֹמִין לָזֶה – מִזֶּה הַטַּעַם הִתִּירוּ בָּהֶן מַה שֶּׁהִתִּירוּ וְאָסְרוּ מַה שֶּׁאָסְרוּ.
י. בְּקַרְדֹּם. גרזן. בִּמְגֵרָה. כעין מסור. בְּקוֹפִיס. כלי לחיתוך בשר. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְבַקֵּעַ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וחכמים אסרו לעשות ביום טוב מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב (לעיל א,ה). שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּפְגַּע בְּעֵץ עָבֶה וְלֹא יָכוֹל לְהַבְעִירוֹ. שייתכן שהעץ שיזדמן לו יהיה עבה מדי בשביל להשתמש בו כמות שהוא ללא ביקוע לחתיכות קטנות.
יא. לֹא תִּכָּנֵס אִשָּׁה לְבֵין הָעֵצִים לִטֹּל מֵהֶן אוּד לִצְלוֹת בּוֹ, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה וְלֹא אֶת הַדֶּלֶת בִּבְקַעַת שֶׁל קוֹרָה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל עֵצִים בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לְהַסָּקָה בִּלְבַד.
יא. אוּד לִצְלוֹת בּוֹ. חתיכת עץ שתשמש כשיפוד (ואף שמותר לטלטל עץ לצורך בישול, כאן אסור מפני שמטלטלת את העצים האחרים שאין לה בהם צורך – מרכה"מ). בִּבְקַעַת שֶׁל קוֹרָה. חתיכת עץ שנחתכה מקורה. שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל עֵצִים בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לְהַסָּקָה בִּלְבַד. משום אוכל נפש, וכדלעיל א,יז.
יב. מְסַלְּקִין תְּרִיסֵי חֲנֻיּוֹת וּמַחֲזִירִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא תְּבָלִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן מִן הַחֲנוּת וְלֹא יִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר בָּאֶמְצַע. אֲבָל יֵשׁ לָהֶן צִיר מִן הַצַּד – אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. וְשֶׁאֵין לָהֶן צִיר כָּל עִקָּר – אֲפִלּוּ בַּבַּיִת מֻתָּר לְהַחֲזִיר.
יב. מְסַלְּקִין תְּרִיסֵי חֲנֻיּוֹת. כעין דלתות מתפרקות שבהן נועלים את החנויות. בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר בָּאֶמְצַע. באמצע הדלת, שאז כובד המשקל אינו על הציר. אֲבָל יֵשׁ לָהֶן צִיר מִן הַצַּד אָסוּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. מכיוון שכובד המשקל של הדלת הוא על הציר יש חשש שמשום כך ידחוק אותו כשמחזיר אותו, והדבר אסור משום מלאכת בונה (הלכות שבת י,יג).
יג. כֵּלִים שֶׁהֵן מְפֻצָּלִין, כְּגוֹן מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן שֶׁהֵן חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת – מַעֲמִידִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְקַע, לְפִי שֶׁאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים. אֲבָנִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא – מֻתָּר לְצַדְּדָן בְּיוֹם טוֹב, בִּנְיַן עֲרַאי הוּא וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ לֹא גָּזְרוּ.
יג. כֵּלִים שֶׁהֵן מְפֻצָּלִין… מַעֲמִידִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְקַע. כלים שעשויים מכמה חלקים מותר להרכיבם, אבל לא יחבר את החלקים בחוזקה מפני שדומה לבונה. לְפִי שֶׁאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים. בכלים שדרכם להרכיב ולפרק אין איסור מן התורה משום בונה גם אם תוקע (ראה הלכות שבת כב,כו), ומשום כך לא גזרו ואסרו להרכיבם בשל החשש שיבוא לתקוע. אֲבָנִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא מֻתָּר לְצַדְּדָן וכו'. התירו לסדר אבנים של בית הכסא לצורך ישיבה. ואף על פי שיש בכך בניין ארעי האסור מדברי חכמים, במקרה זה הותר מפני כבוד הבריות.
יד. הָעוֹשֶׂה מְדוּרָה בְּיוֹם טוֹב – כְּשֶׁהוּא עוֹרֵךְ הָעֵצִים אֵינוֹ מַנִּיחַ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה עַד שֶׁיַּסְדִּיר הַמַּעֲרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה; אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּנְיַן עֲרַאי – אָסוּר. אֶלָּא אוֹ שׁוֹפֵךְ הָעֵצִים בְּעִרְבּוּב, אוֹ עוֹרֵךְ בְּשִׁנּוּי. כֵּיצַד? מַנִּיחַ עֵץ לְמַעְלָה, וּמַנִּיחַ אַחֵר תַּחְתָּיו וְאַחֵר תַּחְתָּיו, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרֶץ.
טו. וְכֵן הַקְּדֵרָה – אוֹחֵז אוֹתָהּ וּמַכְנִיס הָאֲבָנִים תַּחְתֶּיהָ, אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּה עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים. וְכֵן הַמִּטָּה – אוֹחֵז הַקְּרָשִׁים וּמַכְנִיס הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶן. אֲפִלּוּ בֵּיצִים – לֹא יַעֲמִיד אוֹתָן שׁוּרָה עַל גַּבֵּי שׁוּרָה עַד שֶׁיַּעַמְדוּ כְּמוֹ מִגְדָּל, אֶלָּא יְשַׁנֶּה וְיַתְחִיל מִמַּעְלָה לְמַטָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה צָרִיךְ שִׁנּוּי.
טו. וְכֵן הַמִּטָּה אוֹחֵז הַקְּרָשִׁים לְמַעְלָה וּמַכְנִיס הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶן. וראה הלכות שבת כב,כח.
טז. מְסִירִין זְבוּבִין הַנִּתְלִין בַּבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה. וְאֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין. כֵּיצַד? אוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ, וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחָטְמוֹ, וְנוֹתֵן דַּד לְתוֹךְ פִּיו. הָיְתָה הַבְּהֵמָה טְהוֹרָה וְרִחֲקָה אֶת הַוָּלָד – מֻתָּר לְזַלֵּף מִשִּׁלְיָתָהּ עָלָיו וְלִתֵּן בּוּל מֶלַח בְּרַחְמָהּ כְּדֵי שֶׁתְּרַחֵם עָלָיו. אֲבָל הַטְּמֵאָה – אָסוּר לַעֲשׂוֹת לָהּ כֵּן, לְפִי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה.
טז. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה. אף שייתכן ותיווצר חבורה על ידי הסרתם, מותר מכיוון שאינו מתכוון לכך (פה"מ ביצה ב,ז). וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחָטְמוֹ. כדי לסלק את הריר החוסם את דרכי הנשימה. וְנוֹתֵן דַּד לְתוֹךְ פִּיו. כדי שיינק. בּוּל מֶלַח. גוש מלח. כְּדֵי שֶׁתְּרַחֵם עָלָיו. שבפעולות אלו תריח את ריחו ותזכור את צער הלידה ותרחם עליו. אֲבָל הַטְּמֵאָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת לָהּ כֵּן לְפִי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. שבבהמה טמאה פעולות אלו אינן מועילות (בבלי שבת קכח,ב).
יז. כְּלִי שֶׁנִּטְמָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ בְּטֻמְאָתוֹ. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לְהַטְבִּיל מַיִם שֶׁבּוֹ – מַטְבִּיל אֶת הַכְּלִי בְּמֵימָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. כְּלִי שֶׁהָיָה טָהוֹר לִתְרוּמָה וְרָצָה לְהַטְבִּילוֹ לְקֹדֶשׁ – מֻתָּר לְהַטְבִּילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִטְּבִילַת שְׁאָר הַמַּעֲלוֹת.
יז. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ בְּטֻמְאָתוֹ. ויסמוך על כך שיוכל לטבלו ביום טוב, ונראה כמכוון מלאכתו במועד (מאירי, והשווה הלכות שבת כג,ח). וְאִם הָיָה צָרִיךְ לְהַטְבִּיל מַיִם שֶׁבּוֹ מַטְבִּיל אֶת הַכְּלִי בְּמֵימָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אם המים שבו גם כן טמאים יכול להטביל את הכלי אגב המים ואין בזה חשש איסור. כְּלִי שֶׁהָיָה טָהוֹר לִתְרוּמָה וְרָצָה לְהַטְבִּילוֹ לְקֹדֶשׁ מֻתָּר לְהַטְבִּילוֹ וכו'. מותר לטבול טבילה שאינה מטהרת מטומאה אלא היא לתוספת טהרה, כגון כלי שהטבילו לשם תרומה ורוצה להטבילו לשם קדשים. שמן התורה הכלי טהור וכל הטבילות הללו הן משום מעלות שעשו חכמים בטבילה (הלכות שאר אבות הטומאות יג,ב).
יח. כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּיוֹם טוֹב – מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. נִטְמָא הַכְּלִי בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהֵן וְלַד הַטֻּמְאָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁהוּא טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וּמַדְלִין בִּדְלִי טָמֵא, וְהוּא טָהוֹר מֵאֵלָיו. נִדָּה שֶׁאֵין לָהּ בְּגָדִים לְהַחֲלִיף – מַעֲרֶמֶת וְטוֹבֶלֶת בִּבְגָדֶיהָ.
יח. כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּיוֹם טוֹב מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. שלא גזרו אלא אם כן היה יכול לטבלו מערב יום טוב, וכמבואר לעיל. נִטְמָא הַכְּלִי בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהֵן וְלַד הַטֻּמְאָה. שטומאתם קלה, וחכמים גזרו שמשקים כאלו יטמאו כלים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שאר אבות הטומאות ז,ב. וּמַדְלִין בִּדְלִי טָמֵא וְהוּא טָהוֹר מֵאֵלָיו. מותר לדלות מים מבור או באר בדלי טמא והוא נטהר בדרך אגב. נִדָּה שֶׁאֵין לָהּ בְּגָדִים לְהַחֲלִיף מַעֲרֶמֶת וְטוֹבֶלֶת בִּבְגָדֶיהָ. אם אין לה בגד אחר ללבוש לאחר שתטהר מותר לה להערים ולטבול עם בגדים טמאים בכדי לטהר גם אותם אגב טבילתה (ולאדם מותר לטבול לטהרתו בשבת וביום טוב – ראה הלכות שבת כג,ח).
יט. דְּבָרִים רַבִּים אָסְרוּ בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם גְּזֵרַת מֶקַח וּמִמְכָּר. כֵּיצַד? אֵין פּוֹסְקִין דָּמִים כַּתְּחִלָּה עַל הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא מֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שָׁווֹת זוֹ לָזוֹ, וְשׁוֹחֲטִין אֶת אַחַת מֵהֶן וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן, וּלְמָחָר יוֹדְעִין כַּמָּה דְּמֵי שְׁנִיָּה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן דְּמֵי חֶלְקוֹ. וּכְשֶׁהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן, לֹא יֹאמַר זֶה: 'אֲנִי בְּסֶלַע וְאַתָּה בִּשְׁתַּיִם', שֶׁאֵין מַזְכִּירִין שֵׁם דָּמִים, אֶלָּא זֶה נוֹטֵל שְׁלִישׁ וְזֶה רְבִיעַ.
יט. גְּזֵרַת מֶקַח וּמִמְכָּר. גזרת חכמים שלא ללוות ולהלוות, לקנות ולמכור, לשכור ולהשכיר בשבת שמא יכתוב (הלכות שבת כג,יב). אֵין פּוֹסְקִין דָּמִים. לא קובעים את המחיר של הבהמה. וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. השותפים לקנייה מחלקים את הבהמה. וּכְשֶׁהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. ביום טוב.
כ. כְּשֶׁהֵן מְחַלְּקִין – לֹא יְחַלְּקוּ בְּמֹאזְנַיִם, שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר, אֲפִלּוּ לִתֵּן בּוֹ בָּשָׂר לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים אָסוּר אִם הָיוּ הַמֹּאזְנַיִם תְּלוּיִין, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּשׁוֹקֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם. וְטַבָּח אֻמָּן אָסוּר לִשְׁקֹל בְּיָדוֹ. וְאָסוּר לִשְׁקֹל בִּכְלִי מָלֵא מַיִם. וְאֵין מַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַמָּנוֹת, אֲבָל מַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל בְּשַׂר הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי לְחַבֵּב אֶת הַמִּצְוָה.
כ. כְּשֶׁהֵן מְחַלְּקִין. את הבשר. שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר. אסור להשתמש במאזניים בשום אופן, ואף שלא לצורך שקילה. אֲפִלּוּ לִתֵּן בּוֹ בָּשָׂר לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. כאשר המאזניים תלויות ומוגבהות באוויר. אָסוּר אִם הָיוּ הַמֹּאזְנַיִם תְּלוּיִין. כי באופן זה הנחה בתוכם נראית כפעולה של שקילה. וְטַבָּח אֻמָּן. שידו מיומנת בשקילה. וְאָסוּר לִשְׁקֹל בִּכְלִי מָלֵא מַיִם. על ידי הנחת הבשר בכלי עם מים ניתן לדעת את מידת הבשר. וְאֵין מַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַמָּנוֹת. אסור להטיל גורל על מנות הבשר המיועדות לסועדים. הטלת חלשים היא הגרלה בעזרת חפצים שונים שכל אחד מהם מייצג אדם אחר מהסועדים ואדם אחר שאינו יודע למי משויך כל חפץ מניח כל חפץ על מנה מסוימת וכך ההגרלה מוכרעת (פה"מ שבת כג,ב). אֲבָל מַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל בְּשַׂר הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לְחַבֵּב אֶת הַמִּצְוָה. שההשתדלות באכילה ובקבלת חלק גדול מבשר הקדשים היא מצווה (פה"מ שבת כג,ב, וראה הלכות מעשה הקרבנות י,א).
כא. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: 'תֵּן לִי בְּדִינָר בָּשָׂר', אֶלָּא: 'תֵּן לִי חֵלֶק' אוֹ 'חֲצִי חֵלֶק', וּלְמָחָר עוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן עַל שָׁוְיוֹ. וְכֵן לֹא יִקַּח מִבַּעַל הַחֲנוּת בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל. אֶלָּא כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? אוֹמֵר לַחֶנְוָנִי: 'מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה', וּלְמָחָר נוֹתֵן לוֹ שָׁוְיוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה – יְמַלְּאֶנּוּ, וְהוּא שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ שׁוּם מִדָּה.
כא. לַטַּבָּח. קצב המוכר בשר. אֶלָּא תֵּן לִי חֵלֶק. הבהמה מחולקת לחלקים ידועים וכך ניתן לקנות ללא הזכרת מחיר כספי. וְכֵן לֹא יִקַּח מִבַּעַל הַחֲנוּת בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל. קנייה מחנווני דינה כקניית בשר מהטבח וגם היא הותרה בתנאי שאינו מציין במפורש נפח או משקל.
כב. הַנַּחְתּוֹם מוֹדֵד תְּבָלִין וְנוֹתֵן לַקְּדֵרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַפְסִיד תַּבְשִׁילוֹ. אֲבָל הָאִשָּׁה לֹא תָּמֹד קֶמַח לָעִסָּה. וְכֵן לֹא יָמֹד אָדָם שְׂעוֹרִים לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, אֶלָּא מְשַׁעֵר וְנוֹתֵן לָהּ.
כב. בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַפְסִיד תַּבְשִׁילוֹ. שאם ייתן יותר או פחות מהראוי עלול לקלקל את התבשיל.
כג. וּמֻתָּר לִקַּח מִן הַחֶנְוָנִי בֵּיצִים אוֹ אֱגוֹזִין בְּמִנְיָן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ שׁוּם דָּמִים וְלֹא סְכוּם מִנְיָן. כֵּיצַד סְכוּם מִנְיָן? הֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בּוֹ עֲשָׂרָה רִמּוֹנִים אוֹ עֲשָׂרָה אֱגוֹזִין, לֹא יֹאמַר לוֹ בְּיוֹם טוֹב: 'תֵּן לִי עֲשָׂרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אֶצְלִי עֶשְׂרִים', אֶלָּא לוֹקֵחַ סְתָם, וּלְמָחָר עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן.
כג. שׁוּם דָּמִים. מחיר כספי. סְכוּם מִנְיָן. סיכום ועשיית חשבון כיצד מה שלקח כעת מצטרף אל שאר החובות שיש לו, וכפי שמבאר. אֶלָּא לוֹקֵחַ סְתָם. ומציין רק את הכמות שלקח עכשיו.
כד. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל רוֹעֶה הָרָגִיל אֶצְלוֹ אוֹ אֵצֶל פַּטָּם הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וְהוּא שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ שׁוּם דָּמִים וְלֹא סְכוּם מִנְיָן.
כד. פַּטָּם. אדם שמפטם בעלי חיים. הָרָגִיל אֶצְלוֹ. שרגיל לקנות ממנו.
כה. הַלְוָאַת יוֹם טוֹב – תּוֹבְעִין אוֹתָהּ בַּדִּין, שֶׁאִם תֹּאמַר: לֹא נִתְּנָה לְהִתָּבַע – אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם, וְנִמְצָא נִמְנָע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.
כה. הַלְוָאַת יוֹם טוֹב. כגון שלקח מן הטבח או מן החנווני ביום טוב על מנת להחזיר לו לאחר החג, כנזכר בהלכות הקודמות. תּוֹבְעִין אוֹתָהּ בַּדִּין. מותר לתבוע אותה בבית דין, ואין חוששים שההיתר לתבוע אותה יגרום למלווה לכתוב ביום טוב שטר ראיה על החוב.
כו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב כְּשַׁבָּת, אִם הָיוּ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁהִגְבִּיהָן מֵאֶמֶשׁ – הֲרֵי זֶה מוֹלִיכָן לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חַלָּה, וּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה, שֶׁמּוֹלִיכָן לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב. וְגַבָּאֵי צְדָקָה גּוֹבִין מִן הַחֲצֵרוֹת בְּיוֹם טוֹב. וְלֹא יִהְיוּ מַכְרִיזִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין בַּחֹל, אֶלָּא גּוֹבִין בְּצִנְעָה וְנוֹתְנִין לְתוֹךְ חֵיקָן, וּמְחַלְּקִין לְכָל שְׁכוּנָה וּשְׁכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
כו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב כְּשַּׁבָּת. מפני שנראה כמתקן (הלכות שבת כג,ט; וראה עוד שם כג,יד). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חַלָּה וּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה שֶׁמּוֹלִיכָן לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב. שהרי אף מותר להפרישם ביום טוב (ראה לעיל ג,ח; ופה"מ ביצה א,ו). וְגַבָּאֵי צְדָקָה. שאוספים בכל יום מזון עבור העניים (הלכות מתנות עניים ט,ב). וּמְחַלְּקִין לְכָל שְׁכוּנָה וּשְׁכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. ולא בחלוקה מרוכזת.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות שביתת יום טוב

*מלאכות שונות*

*הבערה וכיבוי* -אסור להדליק או לכבות אש בכל מקרה. ומותר להעביר אש, וכן לטלטל נר.
*מכשירי אוכל* -אין לתקנם. מותר לתקן בשינוי כשימנע משמחת יו"ט.
*בניה* – הנראה כבנין (עראי), מותר רק בשינוי.
יילוד בהמה – אסור. ומותר לסייע.
*טבילת כלים* – כלי שנטמא מערב יום טוב, אין מטבילין אותו ביו"ט. ואם הוצרך להטביל את המים שבו, רשאי להטבילו עם המים.
*מקח* – אסור להזכיר ולהשתמש בדמים, מידה ומשקל. מותר לתבוע הלוואה, ולהוליך מתנות כהונה לכהן, גביית צדקה – מותר לגבאים לגבות הצדקה ביו"ט, אך לא יכריזו על כך כדרך חול, אלא יגבו ויחלקו בצנעה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עיין הלכה ו': האם מותר לכבות את האש שלא ישרף התבשיל?

2.מותר לומר לחנווני: לקחתי 10 לחמניות?

3.האם מותר להשתמש בכף מדידה כדי לדייק במתכון?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן