פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מֻתָּר לִזְרֹעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ שֶׁל קִשּׁוּאִין וּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת בְּצִדָּן שֶׁל דְּלוּעִין וּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, וְתֶלֶם בֵּין כָּל מִין וָמִין. אֲבָל לֹא יִזְרַע שׁוּרָה אַחַת שֶׁל קִשּׁוּאִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל דְּלוּעִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַתֶּלֶם מַבְדִּיל בֵּין כָּל מִין וָמִין, מִפְּנֵי שֶׁמִּינִין אֵלּוּ – עָלִין שֶׁלָּהֶם אֲרֻכִּין וְנִמְשָׁכִין וּמִסְתַּבְּכִין, וְאִם זְרָעָן שׁוּרָה בְּתוֹךְ שׁוּרָה יִתְעָרֵב הַכֹּל, וְיֵרָאוּ כְּנִזְרָעִין בְּעִרְבּוּבְיָה.
א. מֻתָּר לִזְרֹעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ וכו'. כל שורה ברוחב ארבע אמות (פה"מ כלאיים ג,ו), ונמצא שכל מין זרוע בשטח שרוחבו שמונה אמות (כ-4 מטר), ונראה כשדה קטן (שם ג,ד). קִשּׁוּאִין… דְּלוּעִין. לזיהויים ראה לעיל ג,ג. פּוֹל הַמִּצְרִי. מין ממיני הזרעונים שנמצא רק במצרים (פה"מ נדרים ז,ב). ויש מזהים אותו עם לוביה תרבותית מזן מטפס. וְתֶלֶם בֵּין כָּל מִין וָמִין. לשיעור התלם ראה לעיל ג,יב (יד"פ עפ"י גר"א רצז ס"ק לו). מִפְּנֵי שֶׁמִּינִין אֵלּוּ וכו'. בניגוד לשאר ירקות שמותר לזרעם שורה בצד שורה ותלם ביניהן (פה"מ כלאיים ג,ד, וראה גם לעיל ג,יב-יג).
ב. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה מִין מִמִּינֵי יְרָקוֹת, וּבִקֵּשׁ לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִין – עוֹקֵר מִן הַיָּרָק מָקוֹם שֶׁזּוֹרֵעַ בּוֹ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין, וּמַבְדִּיל בֵּינָהּ וּבֵין הַיָּרָק בְּתֶלֶם, וּמַנִּיחַ מִן הַיָּרָק רֹחַב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְעוֹשֶׂה שׁוּרָה שְׁנִיָּה דְּלוּעִין, וּמַבְדִּיל בֵּינָהּ וּבֵין הַיָּרָק בְּתֶלֶם, וְכֵן עַד מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנִּמְצָא בֵּין כָּל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֶעָלִין מִסְתַּבְּכִין מִכָּאן וּמִכָּאן בַּיָּרָק שֶׁבֵּינֵיהֶן, וְנִרְאֶה הַכֹּל כְּאִלּוּ נִזְרַע בְּעִרְבּוּבְיָא.
ב. דְּלוּעִין. הלכה זו דווקא בדלעת, שהעלים שלה מתפשטים ביותר (ריק"ו, רדב"ז). עוֹקֵר מִן הַיָּרָק מָקוֹם שֶׁזּוֹרֵעַ בּוֹ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין. ברוחב ארבע אמות. וּמַנִּיחַ מִן הַיָּרָק. שאינו עוקרו. שֶׁנִּמְצָא בֵּין כָּל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. של ירק, ותלם בין הדלועים לירק. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן. פחות משתים עשרה אמה ירק בין שתי שורות של דלועים.
ג. הָיְתָה שׁוּרָה שֶׁל דְּלַעַת זְרוּעָה, אֲפִלּוּ דְּלַעַת יְחִידִית, וּבָא לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ תְּבוּאָה – מַרְחִיק בֵּית רֹבַע, שֶׁהֲרֵי נִמְשְׁכוּ עָלֶיהָ וְהֶחֱזִיקָה מָקוֹם גָּדוֹל. וְכָל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹךְ בֵּית הָרֹבַע שֶׁמַּרְחִיקִין בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִין – עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה, כְּגוֹן הַקֶּבֶר וְהַסֶּלַע וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ג. בֵּית רֹבַע. ראה לעיל ג,ט. שֶׁהֲרֵי נִמְשְׁכוּ עָלֶיהָ וְהֶחֱזִיקָה מָקוֹם גָּדוֹל. העלים שלה התפשטו לפני זריעת התבואה. אבל אם התבואה הייתה זרועה לפני הדלעת, מספיק להרחיק שישה טפחים מהתבואה ולזרוע את הדלעת, ואם לאחר מכן העלים שלה יגיעו אל התבואה יעקור מהתבואה (לעיל ג,יג). עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה. נמדד כחלק מבית הרובע.
ד. הַתֶּלֶם אוֹ אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵן עֲמֻקִּין טֶפַח – זוֹרְעִין לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה מִינֵי זֵרְעוֹנִים: אֶחָד עַל שְׂפַת הַתֶּלֶם מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.
ד. אַמַּת הַמַּיִם. תעלה. שֶׁהֵן עֲמֻקִּין טֶפַח. ורוחבם כעומקם (כדלעיל ג,יב). אֶחָד עַל שְׂפַת הַתֶּלֶם מִכָּאן וכו'. זרע אחד בצד התלם מבחוץ, וזרע שני בצד השני של התלם מבחוץ, ונמצא התלם מפסיק ביניהם. וזרע שלישי בקרקעית התלם בפנים ועומק התלם מפריד בינו לבין הראשון והשני (ריק"ו, ד"א ויד"פ).
ה. וּמֻתָּר לִנְטֹעַ שְׁנֵי מִינִים בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת, וַאֲפִלּוּ קִשּׁוּת וּדְלַעַת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מִין זֶה נוֹטֶה מֵעַל שְׂפַת הַגֻּמָּא לְכָאן וְהַמִּין הָאַחֵר נוֹטֶה לַצַּד הַשֵּׁנִי, וְיֵרָאוּ נִבְדָּלִין זֶה מִזֶּה. וְכֵן אִם נָטַע אַרְבָּעָה מִינִין בְּתוֹךְ הַגֻּמָּא וַהֲפָכָן לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
ה. וּמֻתָּר לִנְטֹעַ שְׁנֵי מִינִים וכו'. בהלכה זו מדובר בנטיעה של שתילים שכבר התחילו להוציא עלים (ד"א, יד"פ). וַאֲפִלּוּ קִשּׁוּת וּדְלַעַת. שיש להם עלים ארוכים ומסתבכים כדלעיל ה"א. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מִין זֶה נוֹטֶה וכו'. שבשעת הנטיעה יטה את העלים של כל מין לצד אחר.
ו. הָרוֹצֶה לִזְרֹעַ שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר מִכָּל מִין – מַרְחִיק בֵּין כָּל מֵשָׁר וּמֵשָׁר שְׁתֵּי אַמּוֹת עַל שְׁתֵּי אַמּוֹת, וּמֵצֵר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בֵּינֵיהֶן בְּסוֹף הַמֵּשָׁר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהֲרֵי הֵן נִרְאִין שֶׁלֹּא נִזְרְעוּ בְּעִרְבּוּבְיָא.
ו. מֵשָׁר. רצועה ארוכה. וּמֵצֵר וְהוֹלֵךְ. לאחר שהרחיק שתי אמות על שתי אמות בתחילת המישר, רשאי לזרוע בקו אלכסוני ולהתקרב בזריעתו אל המישר שבצדו. עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בֵּינֵיהֶן בְּסוֹף הַמֵּשָׁר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא. עד שהקו האלכסוני יגיע צמוד למישר השכן. שֶׁהֲרֵי הֵן נִרְאִין שֶׁלֹּא נִזְרְעוּ בְּעִרְבּוּבְיָא. כדין זווית הנוגעת בצלע (לעיל ג,יח).
ז. רָצָה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין – לֹא יַעֲשֶׂה בְּתוֹךְ כָּל בֵּית סְאָה יָתֵר עַל תֵּשַׁע קָרָחוֹת, כָּל קָרַחַת מֵהֶן בֵּית רֹבַע, וְנִמְצָא רָחוֹק בֵּין כָּל קָרַחַת וְקָרַחַת קָרוֹב לְעֶשֶׂר אַמּוֹת פָּחוֹת רְבִיעַ, שֶׁכָּל בֵּית סְאָה חֲמִשִּׁים עַל חֲמִשִּׁים.
ז. קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין. חלקות מרובעות של מינים שונים. בֵּית רֹבַע. שטח הראוי לזריעת רבע קב חיטים, שהוא כעשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש (ראה לעיל ג,ט בביאור).
ח. וּמַה בֵּין הַמֵּשָׁר לַקָּרַחַת? שֶׁהַמֵּשָׁר אָרֹךְ, וְהַקָּרַחַת מְרֻבַּעַת.
ח. שֶׁהַמֵּשָׁר אָרֹךְ. והחלוקה בין מישר למישר ניכרת יותר, ולכן הצריכו פחות הרחקה (ד"א).
ט. מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִזְרֹעַ מֵהֶן אֶלָּא מְעַט מְעַט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – מֻתָּר לִזְרֹעַ מֵהֶן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה מִינִין בְּתוֹךְ עֲרוּגָה אַחַת שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהוּא שֶׁיִּזְרַע אַרְבָּעָה מִינִין בְּאַרְבַּע רוּחוֹת עֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, וְיַרְחִיק בֵּין כָּל מִין וָמִין כְּמוֹ טֶפַח וּמֶחֱצָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינְקוּ זֶה מִזֶּה. אֲבָל יָתֵר עַל חֲמִשָּׁה מִינִין לֹא יִזְרַע, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּרְחִיק בֵּינֵיהֶן, לְפִי שֶׁמִּינִין הַרְבֵּה בַּעֲרוּגָה כָּזוֹ, הֲרֵי הֵן כִּנְטוּעִין בְּעִרְבּוּבְיָה.
ט. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ט. שִׁשָּׁה טְפָחִים. כחצי מטר. אַרְבָּעָה מִינִין בְּאַרְבַּע רוּחוֹת עֲרוּגָה. ליד כל צלע מצלעותיה, באמצע הצלע, או בזוויות הערוגה, שבכך ינצל לזריעה את השטח המקסימלי, תוך הקפדה על שני התנאים הנדרשים: הרחקה טפח וחצי בין מין למין, ולא יותר מחמישה מינים שונים.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲרוּגָה שֶׁהִיא בִּרְחָבָה וְאֵין שָׁם זֶרַע חוּצָה לָהּ. אֲבָל עֲרוּגָה בֵּין עֲרוּגוֹת – אָסוּר לִזְרֹעַ בָּהּ חֲמִשָּׁה מִינִין, שֶׁאִם יִזְרַע בְּכָל רוּחַ מֵעֲרוּגָה זוֹ וּבְכָל רוּחַ מֵעֲרוּגוֹת שֶׁסְּבִיבוֹתֶיהָ, יֵרָאֶה הַכֹּל כִּמְעֹרָב. וְאִם הִטָּה עָלִין שֶׁבַּעֲרוּגָה זוֹ לְכָאן וְעָלִין שֶׁל עֲרוּגָה שֶׁבְּצִדָּהּ מִכָּאן עַד שֶׁיֵּרָאוּ מֻבְדָּלִין – מֻתָּר. וְכֵן עִם עָשָׂה תֶּלֶם בֵּין כָּל עֲרוּגָה לַעֲרוּגָה – מֻתָּר.
י. בִּרְחָבָה. בשטח פנוי.
יא. וְאָסוּר לִזְרֹעַ חוּץ לַעֲרוּגָה בְּלֹא תֶּלֶם וּבְלֹא נְטִיָּה, וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַקְּרָנוֹת שֶׁל עֲרוּגָה שֶׁאֵין בָּהֶן זֶרַע, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִזְרַע אַרְבַּעַת הַמִּינִין בְּאַרְבַּע זָוִיּוֹת עֲרוּגָה, וְיִזְרַע מִינִין אֲחֵרִים חוּצָה לָהּ כְּנֶגֶד הַזָּוִיּוֹת, וְנִמְצָא הַכֹּל מְעֹרָב.
יא. בְּלֹא תֶּלֶם וּבְלֹא נְטִיָּה. אם לא עשה תלם בצד הערוגה, ולא היטה את העלים שבתוכה. וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַקְּרָנוֹת שֶׁל עֲרוּגָה שֶׁאֵין בָּהֶן זֶרַע. אפילו אם זרע בתוך הערוגה באמצע צלעותיה, והשאיר את זוויות (קרנות) הערוגה פנויות, אסור לזרוע מחוץ לערוגה סמוך לזוויותיה.
יב. הָיְתָה הָעֲרוּגָה שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה, וְהָיָה לָהּ גְּבוּל טֶפַח סָבִיב – מֻתָּר לִזְרֹעַ בָּהּ אֲפִלּוּ שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִין: שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל, וְשִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע. וְיַרְחִיק בֵּין כָּל מִין וָמִין טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְלֹא יִזְרַע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, שֶׁמָּא יְמַלְּאֵהוּ. יָתֵר עַל זֶה – לֹא יִזְרַע.
יב. שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. טפחים. גְּבוּל טֶפַח סָבִיב. גדר גבוהה טפח (כדלקמן הי"ד), ורחבה טפח (בבלי שבת פה,א). שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל וְשִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע. שנים עשר מינים על הגדר, ושישה בערוגה עצמה. וטעם ההיתר משום שהגדר נראית כמקום בפני עצמו מובדל מהערוגה, וכן התירו לזרוע בערוגה עצמה יותר מחמישה מינים (בניגוד לה"ט), כיוון שבצירוף הגדר הערוגה גדולה משישה על שישה (ד"א). וְלֹא יִזְרַע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל שֶׁמָּא יְמַלְּאֵהוּ. לא יזרע על הגדר פקעת של לפת על מנת שתשריש ותצמח שם, מכיוון שהעלים שלה עלולים למלא את שטח הגדר. יָתֵר עַל זֶה לֹא יִזְרַע. אין לזרוע יותר משמונה עשר מינים, אפילו אם מקפיד על הרחקה טפח ומחצה, כיוון שנראים כזרועים בערבוביה.
יג. וְאָסוּר לִזְרֹעַ בַּעֲרוּגָה מִינֵי זְרָעִים כְּעִנְיָן זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִרְאִין כִּלְאַיִם. אֲבָל מִינֵי יְרָקוֹת, הוֹאִיל וְאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִזְרֹעַ מֵהֶם אֶלָּא מְעַט מְעַט – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. מִינֵי זְרָעִים. שרגילים לזרוע מהם שדות (לעיל א,ט). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ט-יב.
יד. גְּבוּל שֶׁהָיָה גָּבֹהַּ טֶפַח, וְזָרְעוּ בּוֹ מִינִין הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְנִתְמַעֵט מִטֶּפַח מֵאַחַר שֶׁנִּזְרַע בּוֹ – כָּשֵׁר, שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ.
יד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ב. מֵאַחַר שֶׁנִּזְרַע בּוֹ. לאחר הזריעה.
טו. הָרוֹצֶה לְמַלֹּאות כָּל גִּנָּתוֹ מִינֵי יָרָק רַבִּים וְלֹא יַרְחִיק בֵּינֵיהֶן – עוֹשֶׂה הַגִּנָּה כֻּלָּהּ עֲרוּגוֹת עֲרוּגוֹת מְרֻבָּעוֹת, אֲפִלּוּ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה, וְעוֹשֶׂה בְּכָל עֲרוּגָה חֲמִשָּׁה עִגּוּלִין, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, וְזוֹרֵעַ מִין בְּכָל עִגּוּל, וְזוֹרֵעַ אַרְבָּעָה מִינִין אֲחֵרִים בְּאַרְבַּע קַרְנוֹת עֲרוּגָה; נִמְצְאוּ תִּשְׁעָה מִינִין בְּכָל עֲרוּגָה, וְהֵן נִרְאִין מֻבְדָּלִין זֶה מִזֶּה. וְאֵינוֹ מַפְסִיד אֶלָּא מַה שֶּׁבֵּין הָעִגּוּלִים בִּלְבַד, שֶׁהוּא מַנִּיחוֹ חָרֵב כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ הָעִגּוּלִים מֻבְדָּלִין מִן הַקְּרָנוֹת וּמֻבְדָּלִין זֶה מִזֶּה.
וְאִם רָצָה שֶׁלֹּא יַפְסִיד כְּלוּם: אִם הָיוּ הָעִגּוּלִין זְרוּעִין שְׁתִי – זוֹרֵעַ מַה שֶּׁבֵּינֵיהֶן עֵרֶב; וְאִם הָיוּ זְרוּעִין עֵרֶב – זוֹרֵעַ מַה שֶּׁבֵּינֵיהֶן שְׁתִי, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ מֻבְדָּלִין.
טו. אֲפִלּוּ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. ערוגות קטנות של שישה על שישה טפחים, שאין לזרוע בהן יותר מחמישה מינים בערוגה (כדלעיל ה"ט). וְעוֹשֶׂה בְּכָל עֲרוּגָה חֲמִשָּׁה עִגּוּלִין וכו'. כאן מתחדש שאם זורע בצורת עיגולים, מותר לזרוע יותר מחמישה מינים בערוגה, ואף אינו חייב להרחיק ביניהם. אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. ארבעה עיגולים סמוכים לארבע צלעות הערוגה באמצע הצלעות, ועיגול חמישי במרכז הערוגה. וְזוֹרֵעַ אַרְבָּעָה מִינִין אֲחֵרִים בְּאַרְבַּע קַרְנוֹת עֲרוּגָה. בצורת ריבועים, ריבוע אחד בכל זווית מזוויות הערוגה. חָרֵב. ללא זרע. מֻבְדָּלִין מִן הַקְּרָנוֹת. מובדלים מהריבועים הזרועים בזוויות הערוגה.
טז. מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים נִתְבָּאֵר לְךָ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִין הַרְחָקָה הָרְאוּיָה לָהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינְקוּ זֶה מִזֶּה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְמַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וּבִזְמַן שֶׁיֵּרָאוּ מֻבְדָּלִין זֶה מִזֶּה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לִינִיקָתָן, אֲפִלּוּ הֵן זֶה בְּצַד זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר עַתָּה.
טז. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִין הַרְחָקָה… כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ט והי"ב לגבי זריעת מספר מינים בערוגה קטנה. אמנם בזמן שיש בערוגה קטנה מינים רבים שנראים ערבוביה, חששו למראית עין אפילו כשמרחיק (ריק"ו, וכדלעיל ה"ט).

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות כלאיים

*שיעור הרחקה בשטחים קטנים*

בפרק זה ממשיכים ללמוד את דיני ההרחקה הראויה בזריעת מינים שונים. בפרק הקודם דן הרמב"ם בשדות, כעת עובר לדון בשטחי זריעה קטנים יותר, ושני נושאים נידונים בפרקנו: שיעור הרחקה של זרעונים שונים בשדה אחת, שיעור הרחקה של מיני ירקות בערוגה.
*בסוף הפרק מסכם הרמב"ם את דיני הרחקה* (הלכה טז).

הכלל הנלמד בפרק הוא שיש לוודא שהמינים לא ייראו מעורבים, או שלא יינקו זה מזה, בכל מקרה לגופו. ולכן הדין משתנה בין ערוגה ישרה, מרובעת, גומא, כיוון הצמיחה, גודל הגידול וכדומה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלאים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הדרך לזרוע מקסימום זרעים בערוגה היא לזרוע בארבע פינות ובאמצע?

2.האם ניתן לזרוע כל צמח בשיטות זריעה של עיגולים, שתי וערב?

3.שיעור ההרחקה הגדול ביותר הוא לדלעת שגדלה?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן