פרק ד', הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בִּכְלֵי עֵץ שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה: כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁהוּא עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ אָדָם בִּלְבַד, כְּגוֹן הַסֻּלָּם – טָהוֹר, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל, וְלֹא רִבּוּהוּ חֲכָמִים לַטֻּמְאָה.
וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ הַכֵּלִים וְהָאָדָם, כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן וְהַטַּבְלָה וְהַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וּמִנַּיִן שֶׁהֵן לְתַשְׁמִישׁ אָדָם וְתַשְׁמִישׁ מְשַׁמְּשָׁיו? שֶׁהֲרֵי מַנִּיחַ הַקְּעָרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהַכּוֹסוֹת עַל הַטַּבְלָה, וְהַמַּצָּעוֹת עַל הַמִּטָּה.
וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי הוּא מְשַׁמֵּשׁ מְשַׁמְּשֵׁי אָדָם, אִם לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד – הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִכְּלוּם, כְּגוֹן מְנוֹרָה שֶׁל עֵץ שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הַנֵּר בִּשְׁעַת הַדְּלִיקָה, וְכַאן שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה, וְהַדְּפוּסִין כֻּלָּן.
וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה, כְּגוֹן כִּסּוּי הַקַּפְצָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וּכְגוֹן תִּיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהָרֹמַח וְהַמִּסְפָּרַיִם וְהַתַּעַר, וְתִיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכֹּחַל, וְתִיק הַמַּכְתֵּב, וְתִיק טַבְלָה וּסְקֻרְטְיָה, וּבֵית הַחִצִּים, וּבֵית הַפָּגוֹזוֹת, וְתִיק חֲלִילִין – כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן אֶלָּא מְשַׁמְּשֵׁי כֵּלִים, מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הַכְּלִי צָרִיךְ לָהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה.
אֲבָל כִּסּוּי קַמְטְרָה וְכִסּוּי תֵּבָה וְכִסּוּי טְנִי, וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וְהַכִּסֵּא שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה, וְהַקַּמְרוֹן שֶׁלָּהּ, וְהַקָּלָב שֶׁבּוֹנִין עָלָיו תִּיק הַסֵּפֶר, וּבֵית הַנֶּגֶר וּבֵית הַמַּנְעוּל וּבֵית הַמְּזוּזָה, וְתִיק נְבָלִים וְתִיק כִּנּוֹרוֹת, וְהַקָּלָב שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנֶפֶת, וּדְפוּס שֶׁל תְּפִלִּין, וְסוּס שֶׁל עֵץ שֶׁל זֶמֶר שֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ, וּרְבִיעִית הַמְקוֹנְנוֹת, וּגְנֹנֶת הֶעָנִי, וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה, וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה, וַחֲמוֹר שֶׁתַּחַת הַמִּטָּה – כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד.
א. שָׁלֹשׁ מִדּוֹת. שלושה סוגים. בִּכְלֵי עֵץ שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה. שאין להם בית קיבול. עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ אָדָם. משמש את גוף האדם באופן ישיר. כְּגוֹן הַסֻּלָּם. שהאדם מטפס עליו בגופו.
וְהַטַּבְלָה. לוח המשמש כמגש.
וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים בִּלְבַד. שהאדם אינו משתמש בו באופן ישיר אלא הכלי משמש עבור כלי אחר המשמש את האדם. אִם לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד. שרק בשעת עשיית המלאכה משתמשים בכלי. מְנוֹרָה שֶׁל עֵץ שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הַנֵּר בִּשְׁעַת הַדְּלִיקָה. המנורה היא כעין בסיס שעליה מונח נר של חרס או מתכת ובו דולקת האש. ומניחים את הנר על המנורה רק בזמן שהוא דולק ולא כל הזמן. וְכַאן שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה. כן, בסיס. וְהַדְּפוּסִין. תבניות המשמשות לייצור.
וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. שהכלי משמש כלי אחר באופן תמידי. הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. ובטעם הדבר כתב בערוה"ש (קפט,ו) שגזרו טומאה על הכלים המשמשים הן את האדם והן את הכלים. וכלים המשמשים כלים אחרים בשעת מלאכה בלבד טהורים, אך המשמשים את הכלים גם שלא בשעת מלאכה נחשבים כמשמשים גם את האדם – שרצונו שיהיו על הכלים שלא בשעת המלאכה (וראה טעם אחר בסד"ט כלים קנח,א). כִּסּוּי הַקַּפְצָה. מכסה של קופסה שמניחים בתוכה בגדים (פה"מ כלים טז,ז). הַסַּיִף. חרב. וְהָרֹמַח. חנית. מִכְחוֹל. כלי לצביעת העין. וּבֵית הַכֹּחַל. תיק עבור הכלי שבו מונח הצבע. הַמַּכְתֵּב. עט של ברזל או נחושת. ּסְקֻרְטְיָה. עור המשמש כמפה לאכילה. וּבֵית הַפָּגוֹזוֹת. כלי מעץ שמניחים בו חיצים רחבים או אבנים שיורים אותם. שֶׁהֲרֵי הַכְּלִי צָרִיךְ לָהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. ראה פסקים ושיטות.
כִּסּוּי קַמְטְרָה. ארגז בגדים, וכאשר לוקחים את הבגדים מהארגז נוטלים ממנו את הכיסוי (ערוה"ש קפט,ד). טְנִי. סל. וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ. כלי שעשוי משני לוחות שנותנים ביניהם את העצים העקומים ומהדקים אותם ועל ידי כך הם מתיישרים. וְהַכִּסֵּא שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה. כיסא ששמים מתחת לתיבה כדי להגביה אותה על מנת להוציא ולהכניס לתוכה דברים מבלי להתכופף (סד"ט כלים קנז,ב). וְהַקַּמְרוֹן. מכסה מקומר. וְהַקָּלָב שֶׁבּוֹנִין עָלָיו תִּיק הַסֵּפֶר. עץ בצורת ספר תורה שמותחים עליו עור כדי לעשות ממנו נרתיק לספר. וּבֵית הַנֶּגֶר וּבֵית הַמַּנְעוּל. תיק של בריח מעץ שסוגרים בו את הדלת. וּבֵית הַמְּזוּזָה. תיק ששמים בו את המזוזה. וְתִיק נְבָלִים וְתִיק כִּנּוֹרוֹת. שאינם משמשים אלא שלא בשעת מלאכה, שבשעת הנגינה מוציאים את הכלים מהתיק. וְהַקָּלָב שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנֶפֶת. מעין בובה בצורת ראש שעושי המצנפות משתמשים בה כשמייצרים את המצנפת (פה"מ כלים טז,ז). וּדְפוּס שֶׁל תְּפִלִּין. תבנית מעץ שעושים עליה בתי תפילין. וְסוּס שֶׁל עֵץ שֶׁל זֶמֶר שֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ. שהזמרים יושבים עליו כחלק מהמופע. וּרְבִיעִית הַמְקוֹנְנוֹת. מקלות עץ שמקישים בהם כדי לתת קצב לשירה. וּגְנֹנֶת הֶעָנִי. שמשייה, שמגינה מהשמש (ועני לאו דווקא אלא כל בעל מלאכה שעובד בחוץ – שם). וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה. מוטות שסומכים את המיטה שלא תיפול. וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה. מוטות עץ בשני צדי המיטה שתולים עליהם כילה להגן מהזבובים. וַחֲמוֹר שֶׁתַּחַת הַמִּטָּה. עץ שהמטה נשענת עליו.
ב. מַלְבֵּן הַמִּטָּה: אִם הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּפִיקוֹת וְיֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם שֶׁמִּתְחַבֵּר בָּהֶן עִם הַמִּטָּה – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא עִם הַמִּטָּה, שֶׁהֲרֵי נוֹתְנִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַמִּטָּה וַהֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ. נְתָנוֹ עַל שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, וַהֲרֵי הוּא גָּבֹהַּ עַל הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְסֹרָג בַּחֲבָלִים, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ רַגְלַיִם – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִמְּשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד, כְּמַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁתּוֹלִין בָּהֶן הַכִּנּוֹרוֹת שֶׁלָּהֶן וּכְלֵי הַשִּׁיר, שֶׁהֵן טְהוֹרִים.
ב. מַלְבֵּן הַמִּטָּה. קורת עץ ארוכה ומעוטרת המחוברת למיטה לשם נוי. אִם הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּפִיקוֹת וְיֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם שֶׁמִּתְחַבֵּר בָּהֶן עִם הַמִּטָּה. אם יש למלבן רגליים שעשויות כעין פינים ('פיקות') שנכנסות לחורים שבתוך קרש המסגרת של המיטה ובכך מחברות אליה את המלבן (כס"מ). נְתָנוֹ עַל שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת וַהֲרֵי הוּא גָּבֹהַּ עַל הַמִּטָּה. לא חיבר את המלבן למסגרת של המיטה עצמה, אלא ללשונות שהן עמודים מרובעים בארבע פינות המיטה ובולטים כלפי מעלה שלתוכם נכנסים הקרשים של מסגרת המיטה (ראה איור לקמן כו,ט). אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְסֹרָג בַּחֲבָלִים. קשור למיטה באמצעות חבלים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִמְּשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד וכו'. שמלבן זה אינו חלק מהמיטה אלא משמש כמתלה לחפצים שונים.
ג. מַכְבֵּשׁ שֶׁל אֻשְׁכָּף שֶׁהוּא מוֹתֵחַ עָלָיו אֶת הָעוֹר – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחַ עָלָיו אֶת הָאֶבֶן בַּמָּקוֹם הֶחָקוּק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ עָלֶיהָ, וְנִמְצָא עָשׂוּי לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, שֶׁהֲרֵי הַחֲקָק שֶׁבּוֹ עָשׂוּי לְהִתְמַלֹּאות בְּאֶבֶן.
ג. מַכְבֵּשׁ שֶׁל אֻשְׁכָּף. מכבש של סנדלר ובו שקע שבו מונחת אבן ועליה הוא מותח את העור. שֶׁהֲרֵי הַחֲקָק שֶׁבּוֹ עָשׂוּי לְהִתְמַלֹּאות בְּאֶבֶן. ובית קיבול העשוי להתמלאות אינו בית קיבול (לעיל ב,ג).
ד. חִפּוּיֵי הַמִּטָּה – טְהוֹרִים, וְכֵן כָּל הַחִפּוּיִין, בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל עֶצֶם אוֹ שֶׁל עוֹר אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת – טְהוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם" (ויקרא יא,לב) – פְּרָט לְחִפּוּיֵי הַכֵּלִים.
וְכֵן כְּלֵי עֵץ אוֹ עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל שֶׁצִּפָּה אוֹתָן בְּמַתֶּכֶת – טְהוֹרִים, וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה; מֵאַחַר שֶׁצִּפָּן – בִּטְּלָן, וְהַצִּפּוּי עַצְמוֹ טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. חִפּוּיֵי הַמִּטָּה. ציפוי המיטה. וְכֵן כָּל הַחִפּוּיִין. כגון שמצפה בכסף וזהב לשם נוי או שמצפה בעור או מתכת כדי להגן על הכלי.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בפסקה הקודמת.
ה. הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִקְצָתוֹ מִן הָעֵץ וּמִקְצָתוֹ מִן הַמַּתֶּכֶת: אִם הָיָה עֵץ מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְאִם הָיְתָה הַמַּתֶּכֶת מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ – הַכֹּל טָהוֹר.
כֵּיצַד? מַפְתֵּחַ שֶׁל עֵץ, וְהַשִּׁנַּיִם שֶׁלּוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲפִלּוּ שֵׁן אַחַת – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיָה הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַשִּׁנַּיִם שֶׁלּוֹ שֶׁל עֵץ – הַכֹּל טָהוֹר.
ה. אֲפִלּוּ שֵׁן אַחַת הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. שהעץ משמש את המתכת. הָיָה הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַשִּׁנַּיִם שֶׁלּוֹ שֶׁל עֵץ הַכֹּל טָהוֹר. שהמתכת משמשת את העץ.
ו. טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָמָהּ שֶׁל אַלְמֹג – טְמֵאָה. הָיְתָה שֶׁל אַלְמֹג וְחוֹתָמָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
ו. טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָמָהּ שֶׁל אַלְמֹג. על הטבעת יש חותמת העשויה מאלמוג שאינו מקבל טומאה. טְמֵאָה. שהטבעת היא העיקר, ואינה עשויה רק לשמש את החותם אלא היא כלי בפני עצמו (סד"ט קלד,א).
ז. וְהַשֵּׁן שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ הַחוֹתָם – מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ אִם לֹא הָיָה מְחֻבָּר לָעֵץ.
וְכֵן הַמַּעְבֵּד וְהַמִּזְרֶה וְהַמַּגּוֹב וְהַמַּסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂיָה שֶׁל מַתֶּכֶת – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
ז. הַמַּעְבֵּד וְהַמִּזְרֶה וְהַמַּגּוֹב. כלים להפרדת התבואה מהתבן. למעבד שיניים מעטות ומפרידים בו את התבואה מן התבן הגס, למזרה שיניים מרובות וצפופות יותר והוא מפריד פסולת דקה יותר מהמעבד, ולמגוב שיניים צפופות ומרובות יותר מהמזרה ובו משתמשים להפרדה הסופית של הגרעינים מהפסולת (ראה פה"מ כלים יג,ז). וְהַמַּסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ. מסרק לשער. שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂיָה שֶׁל מַתֶּכֶת. וכעת כל השיניים עשויות עץ פרט לאחת. הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שהעץ משמש את המתכת.
ח. מַקֵּל שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמוֹ רִמּוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹחֵז בּוֹ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה; עָשָׂהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָאָרֶץ אוֹכֶלֶת אֶת הָעֵץ – מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ח. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹחֵז בּוֹ. שאוחז ברימון המתכת. אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שהרי המתכת היא כידית המשמשת את מקל העץ. עָשָׂהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָאָרֶץ אוֹכֶלֶת אֶת הָעֵץ מְקַבֵּל טֻמְאָה. אף על פי שהמתכת משמשת את העץ המקל מקבל טומאה מפני שהמתכת גורמת לעץ להתקיים ובלעדיה היה מתכלה, ונמצא שהמתכת עיקר והמקל מקבל טומאה (כס"מ בשם ריק"ו).
ט. וְכֵן מַקֵּל שֶׁקָּבַע בּוֹ מַסְמְרִים כְּדֵי לְהַכּוֹת בּוֹ – מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁנִּמְצָא הָעֵץ מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת; עֲשָׂיָן לְנוֹי – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הַמַּתֶּכֶת מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ.
ט. עֲשָׂיָן לְנוֹי. ליופי. [הערה: המילה נוי נכתבת ומנוקדת על ידי הרמב"ם בפה"מ: נוֹאִי.]
י. וְכֵן מְנִיקִיּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁקְּבָעָן בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת לְנוֹי – טְהוֹרוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר הַכֵּלִים.
י. מְנִיקִיּוֹת. צינורות של מתכת. שֶׁקְּבָעָן בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת לְנֹאִי. ראה לקמן יא,כד.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות *כלים*

מה אתם אומרים? *סולם* יכול לקבל טומאה או לא ? 🤔
*כלי שטוח*
דין *​כלי עץ​*​ שטוח נקבע לפי תפקידו​:​
א) טהור – אם הכלי משמש רק לאדם, או שרק לכלים בשעת מלאכתם;
ב) טמא – אם הכלי משמש לאדם ולכלים, או רק לכלים באופן תמידי;
ג) עץ משולב במתכת – אם העץ משמש את המתכת-מקבל טומאה, ההפך-טהור.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חנוכייה מעץ – לא מקבלת טומאה?

2.בית מזוזה – לעולם טהור?

3.האם מסרק שבור יקבל טומאה?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן