[א] הַכֹּהֲנִים הֻבְדְּלוּ מִכְּלַל הַלְוִיִּם לַעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" (דברי הימים א כג,יג). וּמִצְוַת עֲשֵׂה הִיא לְהַבְדִּיל הַכֹּהֲנִים וּלְקַדְּשָׁם וְלַהֲכִינָם לַקָּרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב" (ויקרא כא,ח). [ב] וְצָרִיךְ כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לִנְהֹג בָּהֶן כָּבוֹד הַרְבֵּה, וּלְהַקְדִּים אוֹתָן לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה: לִפְתֹּחַ בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

א. לְהַבְדִּיל הַכֹּהֲנִים וּלְקַדְּשָׁם. לכבדם, לנשאם ולהשים את מדרגתם למעלה ממדרגתנו, ואפילו אם הם אינם מעוניינים (ספר המצוות עשה לב). וּלְקַדְּשָׁם וְלַהֲכִינָם לַקָּרְבָּן. שיהיו מוכנים לעבודת הקרבנות והמקדש.
ב. לִפְתֹּחַ בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן. שיעלה ראשון לקרוא בתורה (ראה הלכות תפילה יב,יח). וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן. על המזון בסעודה. וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. כשמחלקים בשר קרבנות בין כהנים וישראלים (כגון בשר שלמים) נוטל הכהן לפני הישראל (הר"י קאפח, ועיין רש"י ותוספות גיטין נט,ב שפירשו באופן אחר).

[ג] מֹשֶׁה רַבֵּנוּ חִלֵּק הַכֹּהֲנִים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת, אַרְבָּעָה מֵאֶלְעָזָר וְאַרְבָּעָה מֵאִיתָמָר, וְכֵן הָיוּ עַד שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. וּבִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא חִלְּקָם הוּא וְדָוִד הַמֶּלֶךְ לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁמָר, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר רֹאשׁ אֶחָד מְמֻנֶּה, וְעוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם לַעֲבוֹדָה מִשְׁמָר בְּכָל שַׁבָּת, וּמִיּוֹם הַשַּׁבָּת לְיוֹם הַשַּׁבָּת הֵן מִתְחַלְּפִין, מִשְׁמָר יוֹצֵא וְהָאַחֵר שֶׁהוּא אַחֲרָיו נִכְנָס, עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ, וְחוֹזְרִין חֲלִילָה.

ג. וּבִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא חִלְּקָם הוּא וְדָוִד הַמֶּלֶךְ לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁמָר. בתחילה הוסיף שמואל שמונה משמרות, ואחר כך הוסיף דוד עוד שמונה (בבלי תענית כז,א; והשווה לעיל ג,ט לעניין חלוקת הלוויים). וְעוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם לַעֲבוֹדָה מִשְׁמָר בְּכָל שַׁבָּת. בכל שבוע, ונשארים שם לעבוד במשך שבוע. וּמִיּוֹם הַשַּׁבָּת לְיוֹם הַשַּׁבָּת הֵן מִתְחַלְּפִין. באמצע השבת הם היו מתחלפים (בין קרבנות המוסף לקרבן תמיד של בין הערביים, הלכות תמידין ומוספין ד,ט).

[ד] וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִהְיוֹת כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁוִים בָּרְגָלִים: כָּל שֶׁיָּבֹא מִן הַכֹּהֲנִים בָּרֶגֶל וְרָצָה לַעֲבֹד – עוֹבֵד וְחוֹלֵק עִמָּהֶן, וְאֵין אוֹמְרִין לוֹ: 'לֵךְ עַד שֶׁיַּגִּיעַ מִשְׁמָרְךָ', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ" (דברים יח,ו).

ד. לִהְיוֹת כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁוִים בָּרְגָלִים. שכל הכהנים הנמצאים במקדש מכל המשמרות יקריבו קרבנות בשווה בחגים (ראה גם הלכות תמידין ומוספין י,יב). וְחוֹלֵק עִמָּהֶן. מקבל בשווה את מתנות הכהונה הניתנות לכהנים העובדים. וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי. פסוק זה מדבר על הכהנים (לקמן ה"ו).

[ה] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָרְבְּנוֹת הָרְגָלִים, וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים, וּבְחִלּוּק שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת. אֲבָל נְדָרִים וּנְדָבוֹת וּתְמִידִין – אֵין מַקְרִיבִין אוֹתָן וַאֲפִלּוּ בָּרֶגֶל אֶלָּא מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת" (דברים יח,ח), כְּלוֹמַר: חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכְלוּ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, וְאֵינָם חֵלֶק כְּחֵלֶק בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁכְּבָר חִלְּקוּ אוֹתָם הָאָבוֹת וְקָבְעוּ אוֹתָן כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר בְּשַׁבַּתּוֹ. [ו] וְכֵן עֲבוֹדַת לֶחֶם הַפָּנִים – בַּמִּשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ. אֲבָל עֲבוֹדַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם – בְּכָל הַמִּשְׁמָרוֹת.
וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּרְגָלִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים יח,ו) – בְּשָׁעָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בָּאִין בְּשַׁעַר אֶחָד. וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּכֹּהֲנִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ" (שם יח,ח), וְאֵין שָׁם מַתָּנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ לְהֵאָכֵל אֶלָּא לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד.

ה. וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים. בדרך כלל היה לחם הפנים מתחלק בין כהני המשמר היוצא והנכנס, אך ברגלים היו כל הכהנים שנמצאים במקדש מקבלים מלחם הפנים (ראה הלכות תמידין ומוספין ד,יב). וּבְחִלּוּק שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת. שני לחמי חמץ שהיו מקריבים בשבועות להתיר את התבואה החדשה במקדש (שם ח,א, וראה גם שם הל' יא). נְדָרִים וּנְדָבוֹת. קרבנות שיחידים התחייבו להביא למקדש. וּתְמִידִין. קרבנות התמיד הקבועים בכל יום. וכן מוספי השבת שבתוך החג (תוספתא סוכה ד,יט). חֵלֶק כְּחֵלֶק. שווה בשווה.
ו. עֲבוֹדַת לֶחֶם הַפָּנִים. הסרת הלחם הישן וסידור הלחם החדש (הלכות תמידין ומוספין ה,ד-ה). עֲבוֹדַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. הנפת הלחם עם שני כבשים, והקרבת הכבשים (שם ח,יא).
שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בָּאִין בְּשַׁעַר אֶחָד. לבית המקדש. חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ וכו'. בפסוק המשווה את העבודה ברגלים נאמר שהשוויון יהיה גם בחלוקת המתנות, ואין בעבודת המקדש מתנות אלא לכהנים.

[ז] וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה לוֹ קָרְבָּן – הֲרֵי זֶה בָּא לַמִּקְדָּשׁ וּמַקְרִיבוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ… וְשֵׁרֵת" (דברים יח,ו-ז). וַאֲפִלּוּ חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ הוּא מַקְרִיב וּמְכַפֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְהָעוֹר שֶׁל קָרְבָּנוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם רָצָה לִתֵּן אֶת קָרְבָּנוֹ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה לְהַקְרִיבוֹ – נוֹתֵן, וְעוֹר הַקָּרְבָּן וַעֲבוֹדָתוֹ לְאוֹתוֹ הַכֹּהֵן בִּלְבַד שֶׁנָּתַן לוֹ.

ז. וּמַקְרִיבוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיִּרְצֶה. אפילו שלא בזמן המשמרת שלו. וַאֲפִלּוּ חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ הוּא מַקְרִיב וּמְכַפֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אף שיש חובה בהבאתם, והיה אפשר לחשוב שהם אינם כלולים בלשון "בכל אות נפשו". וְהָעוֹר שֶׁל קָרְבָּנוֹ שֶׁלּוֹ. העור של הקרבן שניתן בדרך כלל לכהני המשמר (ראה הלכות מעשה הקרבנות ה,יט). בקרבן כהן אין לכהני המשמר זכות בעור. וְאִם רָצָה לִתֵּן אֶת קָרְבָּנוֹ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה וכו'. אפילו אותו הכהן אינו מכהני המשמר, הכהן המקבל זוכה בכל הזכויות של הקרבן השייכות לבעלים. וַעֲבוֹדָתוֹ. עבודת ההקרבה. [הערה: רוב הפרשנים הסבירו (על פי סוגיית הבבלי בב"ק קי,א) ש'עבודתו' כאן ובהלכה הבאה פירושה אכילת הקרבן (שהיא שכר העבודה או שהיא כלולה בגדר עבודת הקרבן). אך הסבר זה אינו אפשרי לקמן ה"ט ששם מוכרחים לפרש ש'עבודתו' היינו עבודת הקרבן (ראה ריק"ו). ומלבד זאת יש קשיים נוספים בדרך זו (כגון הבנת הלשון 'נאכל' לקמן ה"ח, ראה רדב"ז). ולפיכך הסברנו בפשטות ש'עבודתו' בכל ההלכות משמעה עבודת ההקרבה, וראה הערות הרב שילת במהדורתו רמב"ם מדויק.]

[ח] הָיָה הַכֹּהֵן בַּעַל הַקָּרְבָּן בַּעַל מוּם – נוֹתֵן קָרְבָּנוֹ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהָעוֹר שֶׁלָּהֶן. הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה שֶׁיָּכוֹל לַעֲבֹד עַל יְדֵי הַדְּחָק – נוֹתֵן קָרְבָּנוֹ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, וְהָעוֹר וְהָעֲבוֹדָה לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד כְּלָל – הֲרֵי הַקָּרְבָּן נֶאֱכָל לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר.

ח. הָיָה הַכֹּהֵן בַּעַל הַקָּרְבָּן בַּעַל מוּם וכו'. מכיוון שהוא אינו יכול להקריב את קרבנו בעצמו, הוא אינו יכול למנות שליח לעשות זאת. הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה… נוֹתֵן קָרְבָּנוֹ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה. וכהן זה מקבל את הזכות לאכול את הקרבן. וְהָעוֹר וְהָעֲבוֹדָה לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. מכיוון שעבודתו היא על ידי הדחק בלבד אינו יכול לעשות שליח, ולכן עבודת הקרבן והעור שייכים לכהני המשמר. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד כְּלָל וכו'. במקרה זה אין לו שום שייכות בקרבן, ולכן גם זכות האכילה שייכת לכהני המשמר.

[ט] הָיָה טָמֵא בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְכָל הַכֹּהֲנִים טְמֵאִין – נוֹתְנוֹ לְבַעֲלֵי מוּמִין טְהוֹרִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר, וְעוֹרוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר הַטְּמֵאִים.

ט. הָיָה טָמֵא בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וכו'. בזמן שכל הכהנים הראויים להקריב טמאים, מקריבים את קרבנות הציבור בטומאה (הלכות ביאת מקדש ד,יב). ולכן עבודת הקרבן תיעשה על ידי כהני המשמר, והם גם יזכו בעור הקרבן. אבל גם כאשר קרבן קרב בטומאה, אם הבשר לא נטמא הוא נאכל רק על ידי טהורים, ולכן יאכלהו הכהנים בעלי המומים שבאותו המשמר, שכרגיל חולקים את הבשר עם שאר אנשי המשמר (שם ו,יב, הלכות מעשה הקרבנות י,יז).

[י] הָיָה הַקָּרְבָּן שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְהָיָה אוֹנֵן – נוֹתְנוֹ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, וְעוֹרוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. כֵּיוָן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל הָאוֹנֵן רָאוּי לַעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקָרְבָּנוֹ.

י. הָיָה הַקָּרְבָּן שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְהָיָה אוֹנֵן וכו'. לכהן גדול אונן מותר לעבוד, אך אסור לו לאכול קדשים (הלכות ביאת מקדש ב הל' ו, ח). ולכן, מכיוון שיש לו שייכות בקרבן יכול למנות שליח שיביא את קרבנו ויהיה זכאי לאכול את בשרו. אך מכיוון שאין לכהן הגדול שייכות מלאה בקרבן (שהרי הוא אסור באכילתו), הקרבת הקרבן והזכייה בעור שייכים לכהני המשמר.

[יא] כָּל רֹאשׁ מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר מְחַלֵּק מִשְׁמָרוֹ לְבָתֵּי אָבוֹת, עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּל בֵּית אָב וַאֲנָשָׁיו עוֹבֵד בְּיוֹם אֶחָד מִימוֹת הַשַּׁבָּת, וְהָאַחֵר בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְהָאַחֵר בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. וּלְכָל בֵּית אָב וָאָב רֹאשׁ אֶחָד מְמֻנֶּה עָלָיו.

[יב] וּמְמַנִּין כֹּהֵן גָּדוֹל, הוּא רֹאשׁ לְכָל הַכֹּהֲנִים, וּמוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" וכו' (ויקרא כא,י). אִם אֵין שָׁם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה – מְרַבִּין אוֹתוֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה" וְ"לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים" (שם) – כְּשֵׁם שֶׁמִּתְרַבֶּה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, כָּךְ מִתְרַבֶּה בִּבְגָדִים.

יב. וּמוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. לעיל א,ט. וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה. שמונת הבגדים המיוחדים לכהן גדול (לקמן ח,ב). וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו. המשך הפסוק: "אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים". אִם אֵין שָׁם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. כגון בבית שני שלא היה שמן המשחה (לעיל א,ח). מְרַבִּין. ממנים לגדולה.

[יג] כֵּיצַד מְרַבִּין אוֹתוֹ בִּבְגָדִים? לוֹבֵשׁ שְׁמוֹנָה בְּגָדִים וּפוֹשְׁטָן וְחוֹזֵר וְלוֹבְשָׁן לְמָחָר, שִׁבְעַת יָמִים יוֹם אַחַר יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו" (שמות כט,ל). וּכְשֵׁם שֶׁרִבּוּי בְּגָדִים שִׁבְעָה, כָּךְ מְשִׁיחָה בַּשֶּׁמֶן שִׁבְעָה, יוֹם אַחַר יוֹם. וְאִם עָבַד קֹדֶם שֶׁיִּתְרַבֶּה בִּבְגָדִים כָּל שִׁבְעָה אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּמָּשַׁח כָּל שִׁבְעָה – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה; הוֹאִיל וְנִתְרַבָּה אוֹ נִמְשַׁח פַּעַם אַחַת, נַעֲשָׂה כֹּהֵן גָּדוֹל לְכָל דָּבָר.

[יד] אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים אֶלָּא פַּר שֶׁמֵּבִיא כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ אִם שָׁגַג בְּאַחַת מִן הַמִּצְווֹת שֶׁחַיָּב עֲלֵיהֶן חַטָּאת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" (ויקרא ד,ג). אֲבָל לִשְׁאָר הַדְּבָרִים – שָׁוִין הֵן.

יד. אֶלָּא פַּר שֶׁמֵּבִיא כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ. כהן גדול שחוטא בשגגה מביא פר לחטאת (הלכות שגגות טו,א), ודין זה נוהג רק בכהן גדול שנמשח בשמן המשחה (ראה גם שם ה"ו).

[טו] אֵין מַעֲמִידִין כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ" (ויקרא ו,יג). וְכֵן אִם נִתְרַבָּה בִּבְגָדִים בִּלְבַד, אֵין מְרַבִּין אוֹתוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם. וְאֵין מְמַנִּין שְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים כְּאַחַת.

טו. בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. סנהדרין גדולה הנקראת בית דין הגדול ויושבת בלשכת הגזית שבבית המקדש (הלכות סנהדרין א,ג). וְאֵין מְמַנִּין שְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים כְּאַחַת. לא ממנים כהן גדול נוסף כשיש כבר כהן גדול.

[טז] וּמְמַנִּין כֹּהֵן אַחֵר יִהְיֶה לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּמוֹ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, וְהוּא הַנִּקְרָא סְגָן, וְהוּא הַנִּקְרָא מְמֻנֶּה, וְיִהְיֶה עוֹמֵד לִימִין כֹּהֵן גָּדוֹל תָּמִיד, וְזֶה הוּא כָּבוֹד לוֹ, וְכָל הַכֹּהֲנִים מִתַּחַת יַד הַסְּגָן.

טז. כְּמוֹ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ. והוא מחליף את הכהן הגדול כשארע בו פסול (בבלי סוטה מב,א). וְיִהְיֶה עוֹמֵד לִימִין כֹּהֵן גָּדוֹל תָּמִיד. לקמן ה הל' ד-ה,יג. וְזֶה הוּא כָּבוֹד לוֹ. לכהן הגדול.

[יז] וְעוֹד מְמַנִּין קַתִּיקוֹלִין, לִהְיוֹתָן לַסְּגָן כְּמוֹ הַסְּגָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְאֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. וּמְמַנִּין אֲמַרְכָּלִין, אֵין פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם. רָצָה הָאֶחָד לִפְתֹּחַ – אֵינוֹ יָכוֹל עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל הָאֲמַרְכָּלִין וְיִפְתְּחוּ.

יז. קַתִּיקוֹלִין. ממונים ראשיים. לִהְיוֹתָן לַסְּגָן כְּמוֹ הַסְּגָן לְכֹהֵן גָּדוֹל. הם היו כפופים לסגן (פה"מ שקלים ה,ב). אֲמַרְכָּלִין. אף הם סוג של ממונים והם כפופים לקתיקולין (שם). וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם. נראה שלא היו אלו המפתחות שבהם פתחו את העזרה כל יום שהיו בידי זקני בית אב שהיו ישנים בבית המוקד (הלכות בית הבחירה ח,ה), אלא היו אלו מפתחות לכל פתחי העזרה שאותם לא פתחו כל יום (עיין מל"מ ומער"ק).

[יח] וּמְמַנִּין גִּזְבָּרִין מִתַּחַת יְדֵי הָאֲמַרְכָּלִין, וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה גִּזְבָּרִין. וְהַגִּזְבָּרִין הֵן שֶׁגּוֹבִין כָּל הַהֶקְדֵּשׁוֹת, וּפוֹדִין אֶת הַנִּפְדֶּה מֵהֶן, וּמוֹצִיאִין אוֹתָן לִדְבָרִים הָרְאוּיִין לְהוֹצָאָה.

יח. גִּזְבָּרִין. הממונים המתעסקים בנכסים ובהקדשות שבמקדש (פה"מ שקלים ה,ב). שֶׁגּוֹבִין כָּל הַהֶקְדֵּשׁוֹת. מיד מי שהקדיש בהמה או חפץ למקדש. וּפוֹדִין אֶת הַנִּפְדֶּה מֵהֶן. דבר שהוקדש למקדש ניתן לפדותו בכסף (הוא נעשה חולין והכסף נעשה הקדש). וּמוֹצִיאִין אוֹתָן לִדְבָרִים הָרְאוּיִין לְהוֹצָאָה. קונים בכספי ההקדש את מה שצריך למקדש.

[יט] כֹּהֵן גָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ קוֹדֵם לִמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים, וּמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים הָעוֹמֵד לְשָׁרֵת קוֹדֵם לְמָשׁוּחַ שֶׁעָבַר מֵחֲמַת קֶרִי, וְהָעוֹבֵר מֵחֲמַת קֶרִי קוֹדֵם לָעוֹבֵר מֵחֲמַת מוּם, וְעוֹבֵר מֵחֲמַת מוּם קוֹדֵם לְכֹהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לַסְּגָן, וּסְגָן קוֹדֵם לְקַתִּיקוֹל, וְקַתִּיקוֹל קוֹדֵם לַאֲמַרְכָּל, וַאֲמַרְכָּל קוֹדֵם לְגִזְבָּר, וְגִזְבָּר קוֹדֵם לְרֹאשׁ הַמִּשְׁמָר, וְרֹאשׁ הַמִּשְׁמָר קוֹדֵם לְרֹאשׁ בֵּית אָב, וְרֹאשׁ בֵּית אָב קוֹדֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מִשְּׁאָר הַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ הַכֹּהֲנִים תָּמִיד שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

יט. כֹּהֵן גָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ קוֹדֵם וכו'. קדימה זו היא לעניין הצלת נפשות ונתינת צדקה כשאי אפשר להציל ולפרנס את כולם (בבלי הוריות יג,א, והשווה הלכות מתנות עניים ח,יז). ברוב המעלות כאן קדימה זו היא גם לעניין איסור טומאה, כשיש מת מצווה ואין מי שיתעסק בו, יתעסק בו הכהן הפחות בקדימותו (הלכות אבל ג,ט). הַמָּשׁוּחַ קוֹדֵם לִמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. מצב זה ייתכן במקרה שהכהן המשיח לא היה כשיר לעבודה מחמת טומאה או מום, ומינו במקומו כהן אחר בריבוי בגדים ולא הספיקו למשוח אותו. לאחר שהכהן המשוח חוזר לשמש, נשאר זה שהחליף אותו במעמד כהן גדול (ראה הלכות עבודת יום הכיפורים א,ג), ונמצאו איפוא שני כהנים גדולים שאחד משוח ואחד מרובה בגדים. וְהָעוֹבֵר מֵחֲמַת קֶרִי. כהן גדול שעבר מתפקידו בשל טומאה, ועדיין לא שב למשרתו. וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה. ראה לעיל א,ז. וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לַסְּגָן. אבל לעניין טומאה הסגן קודם וכשעל אחד להיטמא, ייטמא משוח המלחמה ולא הסגן (הלכות אבל ג,ט). נִמְצְאוּ הַכֹּהֲנִים תָּמִיד שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת. כהן גדול, סגן, קתיקול, אמרכל, גזבר, ראש משמר, ראש בית אב, הדיוט (ריק"ו, ועיין כס"מ).

[כ] כְּשֶׁיָּמוּת הַמֶּלֶךְ אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ אֶחָד מִשְּׁאָר הַמְמֻנִּים, מַעֲמִידִין תַּחְתָּיו בְּנוֹ אוֹ הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ. וְכָל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה קוֹדֵם לִשְׂרָרוּת הַמֵּת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ בְּחָכְמָה, אוֹ בְּיִרְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹתוֹ בְּחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמֶּלֶךְ: "הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז,כ) – מְלַמֵּד שֶׁהַמַּלְכוּת יְרֻשָּׁה, וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׂרָרָה בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַזּוֹכֶה לָהּ זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וּלְזַרְעוֹ.

כ. מַעֲמִידִין תַּחְתָּיו בְּנוֹ אוֹ הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ וכו'. ראה גם הלכות מלכים א,ז. הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ. מי שיורש אותו כשאין לו בנים. וְכָל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה. זרעו, אביו, אחיו ושאר קרוביו מצד אביו (הלכות נחלות א,ג). מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ בְּחָכְמָה. גדול כאביו בחכמה. אוֹ בְּיִרְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹתוֹ בְּחָכְמָה. ירא שמים כאביו ואינו חכם כמותו. במקרה זה מלמדים אותו כדי שיחכים (הלכות מלכים שם).

[כא] מְשׁוּחַ מִלְחָמָה – אֵין בְּנוֹ מִתְמַנֶּה תַּחְתָּיו לְעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵי בְּנוֹ כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים: אִם נִמְשַׁח לַמִּלְחָמָה – נִמְשַׁח, וְאִם לֹא נִמְשַׁח – לֹא נִמְשַׁח. וּכְשֶׁהַכֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבָּעָה כֵּלִים כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים.
מַעֲלִין מִשְּׂרָרָה לִשְׂרָרָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה, וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ לִשְׂרָרָה שֶׁהִיא לְמַטָּה מִמֶּנָּה, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְאֵין מוֹרִידִין לְעוֹלָם מִשְּׂרָרָה שֶׁבְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם סָרַח. [כב] וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ מַלְקוּת – מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה כִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת, וְחוֹזֵר לִגְדֻלָּתוֹ.

כא. אֵין בְּנוֹ מִתְמַנֶּה תַּחְתָּיו לְעוֹלָם. אין בנו מתמנה תחתיו בכל מקרה, אלא הרי הוא כשאר הכהנים שעשויים להתמנות למינוי זה.
וְאֵין מוֹרִידִין לְעוֹלָם מִשְּׂרָרָה שֶׁבְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אִם סָרַח. כל המינויים שממנים כשררות בעם ישראל הינם מינויים לכל החיים, ואין לפטר את הממונה אלא במקרה שבו הוא עבר עברה בפרהסיא (שו"ת הרמב"ם קיא).
כב. וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וכו'. ראה גם הלכות סנהדרין יז,ח. שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ מַלְקוּת. אבל אם עבר עבירה שחייבים עליה מיתה, דנים אותו בסנהדרין הגדולה של שבעים ואחד דיינים (לקמן ה,ח).