פרק ד', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נדרים, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה אוֹ חַיָּה שֶׁמֵּתָה אוֹ עוֹף שֶׁמֵּת – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה" (דברים יד,כא). וְכָל שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה כָּרָאוּי – הֲרֵי זוֹ מֵתָה. וּבְהִלְכוֹת שְׁחִיטָה יִתְבָּאֵר הַשְּׁחִיטָה שֶׁהִיא כָּרָאוּי וְשֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי.
א. וְכָל שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה כָּרָאוּי הֲרֵי זוֹ מֵתָה. גם אם נשחטה, נחשבת כאילו מתה בעצמה. וּבְהִלְכוֹת שְׁחִיטָה יִתְבָּאֵר. פרקים א-ד.
ב. אֵין אָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה אֶלָּא מִינִין טְהוֹרִין בִּלְבַד, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לִשְׁחִיטָה, וְאִם נִשְׁחֲטוּ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה יִהְיוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. אֲבָל מִינִין טְמֵאִים שֶׁאֵין שְׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן, בֵּין שֶׁנִּשְׁחֲטָה בֵּין שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁחָתַךְ בָּשָׂר מִן הַחַי מִמֶּנּוּ וַאֲכָלוֹ – אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם נְבֵלָה וּטְרֵפָה, אֶלָּא מִשּׁוּם אוֹכֵל בְּשַׂר טְמֵאָה.
ב. מִינִין טְהוֹרִין בִּלְבַד. בהמות, חיות ועופות כשרים.
ג. הָאוֹכֵל עוֹף טָהוֹר חַי כָּל שֶׁהוּא – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת, הוֹאִיל וַאֲכָלוֹ כֻּלּוֹ – לוֹקֶה. וְאִם אֲכָלוֹ אַחַר שֶׁמֵּת – עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּזַּיִת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּכֻלּוֹ בָּשָׂר כַּזַּיִת, הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכֻלּוֹ כַּזַּיִת – חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם נְבֵלָה.
ג. כָּל שֶׁהוּא. אפילו אם הוא קטן ביותר, כיוון שאכלו כולו. לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה. שהרי הציפור מתה מיד כשבלעה. וְאִם אֲכָלוֹ אַחַר שֶׁמֵּת עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּזַּיִת. שאז נידון כבשר נבלה רגיל, ולא כברייה. הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכֻלּוֹ כַּזַּיִת. יחד עם העור והעצמות.
ד. הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר נֵפֶל בְּהֵמָה טְהוֹרָה – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה. וְאָסוּר לֶאֱכֹל מִן הַבְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה, עַד לֵיל שְׁמִינִי, שֶׁכָּל שֶׁלֹּא שָׁהָה בַּבְּהֵמָה שְׁמוֹנָה יָמִים – הֲרֵי זֶה כְּנֵפֶל, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְאִם נוֹדַע לוֹ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו בְּבֶטֶן אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד, שֶׁהֵן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים לִבְהֵמָה גַּסָּה וַחֲמִשָּׁה לְדַקָּה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד.
ד. נֵפֶל בְּהֵמָה. עובר מת. עַד לֵיל שְׁמִינִי. תחילת היום השמיני מלידתה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. שידוע שאינו נפל.
ה. שִׁלְיָה שֶׁיָּצָאת עִם הַוָּלָד – אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה; וְהָאוֹכְלָהּ פָּטוּר, שֶׁאֵינָהּ בָּשָׂר.
ו. הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף טְהוֹרִים שֶׁנִּטְרְפוּ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (שמות כב,ל).
טְרֵפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה – זוֹ שֶׁטָּרְפָה אוֹתָהּ חַיַּת הַיַּעַר, כְּגוֹן אֲרִי וְנָמֵר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכֵן עוֹף שֶׁטָּרַף אוֹתוֹ עוֹף הַדּוֹרֵס, כְּגוֹן נֵץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר שֶׁטָּרְפָה אוֹתָהּ וְהֵמִיתָה אוֹתָהּ, שֶׁאִם מֵתָה – הֲרֵי הִיא נְבֵלָה, וּמַה לִּי מֵתָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ אוֹ הִכָּהּ בַּסַּיִף וֶהֱמִיתָהּ אוֹ שִׁבְּרָהּ אֲרִי וֶהֱמִיתָהּ? הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּשֶׁנִּטְרְפָה וְלֹא מֵתָה.
ו. וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר שֶׁטָּרְפָה אוֹתָהּ וְהֵמִיתָה אוֹתָהּ. אין לפרש שטרפה היא כזו שמתה מחמת שנטרפה, שכן זו שמתה אסורה משום נבלה.
ז. אִם הַטְּרֵפָה שֶׁלֹּא מֵתָה אֲסוּרָה, יָכוֹל אִם בָּא זְאֵב וְגָרַר הַגְּדִי בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּזְנָבוֹ אוֹ בְּאָזְנוֹ, וְרָדַף וְהִצִּילוֹ מִפִּיו, יִהְיֶה אָסוּר, שֶׁהֲרֵי נִטְרַף? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה" (שמות כב,ל), שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ בָּשָׂר הָרָאוּי לַכֶּלֶב.
הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַטְּרֵפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁטָּרְפָה אוֹתָהּ חַיַּת הַיַּעַר וְשִׁבְּרָה אוֹתָהּ וְנָטָת לָמוּת, וַעֲדַיִן לֹא מֵתָה; אַף עַל פִּי שֶׁקָּדַם וּשְׁחָטָהּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה מִשּׁוּם טְרֵפָה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּחְיֶה מִמַּכָּה זוֹ הַבָּאָה עָלֶיהָ.

ז. וְגָרַר הַגְּדִי בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּזְנָבוֹ אוֹ בְּאָזְנוֹ. שאינן פציעות מוות. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה. והמשך הפסוק: "לא תאכלו, לכלב תשליכון אתו".

ח. נִמְצֵאתָה לָמֵד שֶׁהַתּוֹרָה אָסְרָה הַמֵּתָה, וְהִיא הַנְּבֵלָה. וְאָסְרָה הַנּוֹטָה לָמוּת מֵחֲמַת מַכּוֹתֶיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מֵתָה, וְהִיא הַטְּרֵפָה. וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא תַּחֲלֹק בְּמֵתָה, בֵּין מֵתָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ בֵּין שֶׁנָּפְלָה וָמֵתָה, בֵּין שֶׁחֲנָקָהּ עַד שֶׁמֵּתָה בֵּין שֶׁדְּרָסַתָּה חַיָּה וַהֲרָגַתָּה – כָּךְ לֹא תַּחֲלֹק בְּנוֹטָה לָמוּת, בֵּין שֶׁטְּרָפַתָּה חַיָּה וְשִׁבְּרַתָּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה מִן הַגַּג וְנִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, בֵּין שֶׁנָּפְלָה וְנִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ, בֵּין שֶׁזָּרַק בָּהּ חֵץ וְנִקֵּב לִבָּהּ אוֹ רֵאָתָהּ, בֵּין שֶׁבָּא לָהּ חֹלִי מֵחֲמַת עַצְמָהּ וְנִקֵּב לִבָּהּ אוֹ רֵאָתָהּ אוֹ שִׁבֵּר רֹב צַלְעוֹתֶיהָ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, הוֹאִיל וְהִיא נוֹטָה לָמוּת מִכָּל מָקוֹם – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַגְּרָם בִּידֵי בָּשָׂר וָדָם בֵּין שֶׁהָיָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה טְרֵפָה? דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה. שֶׁאִם לֹא תֹּאמַר כֵּן, לֹא תֵּאָסֵר אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה בַּשָּׂדֶה, אֲבָל אִם נִטְרְפָה בֶּחָצֵר – לֹא תֵּאָסֵר. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בַּהֹוֶה.
ח. דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה. מדובר בדוגמה מן המקרים המצויים. נִטְרְפָה בֶּחָצֵר. ולא בשדה.
ט. וְעִנְיַן הַכָּתוּב, שֶׁהַנּוֹטָה לָמוּת מֵחֲמַת מַכּוֹתֶיהָ וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לִחְיוֹת מֵחֲמַת מַכָּה זוֹ – אֲסוּרָה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חוֹיָה – טְרֵפָה. וּבְהִלְכוֹת שְׁחִיטָה יִתְבָּאֵר אֵי זֶה חֹלִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה וְאֵי זֶה חֹלִי אֵין עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה.
ט. וְעִנְיַן הַכָּתוּב. כוונת הפסוק. כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חוֹיָה. שאין כמותה המסוגלת לחיות. וּבְהִלְכוֹת שְׁחִיטָה יִתְבָּאֵר. פרקים ה-יא.
י. וְכֵן הַחוֹתֵךְ בָּשָׂר מִן הָחַי מִן הַטְּהוֹרִים – הֲרֵי אוֹתוֹ הַבָּשָׂר טְרֵפָה, וְהָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל טְרֵפָה, שֶׁהֲרֵי בָּשָׂר זֶה מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה וְלֹא מֵתָה, וּמַה לִּי טָרְפָה אוֹתָהּ חַיָּה מַה לִּי חֲתָכוֹ בְּסַכִּין, מַה לִּי בְּכֻלָּהּ מַה לִּי בְּמִקְצָתָהּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות כב,ל), כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית הַבְּהֵמָה כְּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה – הֲרֵי הִיא טְרֵפָה.
י. וְכֵן הַחוֹתֵךְ בָּשָׂר מִן הָחַי. חתיכת בשר, אבל אם חתך איבר שלם, חייב משום איבר מן החי (לקמן ה,א-ב). כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית הַבְּהֵמָה כְּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה. שלא על ידי שחיטה ולא על ידי מיתה.
יא. בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלָה מֵחֲמַת שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחָהּ וְנָטָת לָמוּת, הוֹאִיל וְלֹא אֵרְעָהּ מַכָּה בְּאֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ הַמְּמִיתִין אוֹתָהּ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת; שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּעֵין טְרוּפַת חַיַּת הַיַּעַר, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית בָּהּ מַכָּה הַמְּמִיתָה אוֹתָהּ.
יא. מֵחֲמַת שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחָהּ וְנָטָת לָמוּת וכו'. משום חולשת הגוף, ולא מפני פגיעה באחד מאיבריה.
יב. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ אוֹכְלִין מִבְּהֵמָה שֶׁמְּמַהֲרִין וְשׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּמוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁפִּרְכְּסָה בְּסוֹף שְׁחִיטָה. וְדָבָר זֶה אֵין בּוֹ אִסּוּר, אֶלָּא כָּל הָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
יב. שֶׁפִּרְכְּסָה בְּסוֹף שְׁחִיטָה. שזהו סימן שהיא הייתה חיה, כמבואר בהלכות הבאות. וְדָבָר זֶה אֵין בּוֹ אִסּוּר וכו'. שאינו בכלל טרפה או נבלה, אלא מנהג חומרה והידור בלבד.
יג. הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא מֵתִים הָיוּ. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּרִיאָה וְלֹא פִּרְכְּסָה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אֲבָל הַמְסֻכֶּנֶת, וְהִיא כָּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת מַאֲכַל הַבְּרִיאָה, אִם שְׁחָטָהּ וְלֹא פִּרְכְּסָה כְּלָל – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה, וְלוֹקִין עָלֶיהָ; וְאִם פִּרְכְּסָה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַפִּרְכּוּס בְּסוֹף שְׁחִיטָה. אֲבָל בַּתְּחִלָּה אֵינוֹ מוֹעִיל.
יג. הַמְסֻכֶּנֶת. חולה מאוד. כָּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת. שמקימים אותה והיא נופלת מחמת מחלתה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת מַאֲכַל הַבְּרִיאָה. גם אם אוכלת אוכל של בהמות בריאות, אין בדבר משום סימן שהיא בריאה.
יד. כֵּיצַד הוּא הַפִּרְכּוּס? בִּבְהֵמָה דַּקָּה וּבְחַיָּה בֵּין גַּסָּה בֵּין דַּקָּה, בֵּין שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְהֶחֱזִירַתָּה אוֹ שֶׁפָּשְׁטָה רַגְלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִירַתָּה אוֹ שֶׁכָּפְפָה רַגְלָהּ בִּלְבַד – הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס, וּמֻתֶּרֶת. אֲבָל אִם פָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירַתָּה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה, שֶׁאֵין זוֹ פִּרְכּוּס אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ.
וּבִבְהֵמָה גַּסָּה, אֶחָד הַיָּד וְאֶחָד הָרֶגֶל, בֵּין שֶׁפָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה בֵּין שֶׁכָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה – הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס, וּמֻתֶּרֶת. וְאִם לֹא פָּשְׁטָה לֹא יָד וְלֹא רֶגֶל וְלֹא כָּפְפָה כְּלָל – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. וּבָעוֹף, אֲפִלּוּ לֹא רִפְרֵף אֶלָּא בְּעֵינוֹ וְלֹא כִּשְׁכֵּשׁ אֶלָּא בִּזְנָבוֹ – הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס.
יד. שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְהֶחֱזִירַתָּה. יישרה את הרגל הקדמית וכופפה אותה. שֶׁפָּשְׁטָה רַגְלָהּ. יישרה את רגלה האחורית. שֶׁאֵין זוֹ פִּרְכּוּס אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ. שתנועה זו אינה סימן לחיים.
רִפְרֵף. עשה תנועה קלה.
טו. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת בַּלַּיְלָה וְלֹא יָדַע אִם פִּרְכְּסָה אוֹ לֹא פִּרְכְּסָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה, וַאֲסוּרָה.
טז. כָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, חוּץ מֵאִסּוּרֵי נָזִיר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. לְפִיכָךְ, הַלּוֹקֵחַ מְעַט חֵלֶב וּמְעַט דָּם וּמְעַט בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּמְעַט בְּשַׂר נְבֵלָה וּמְעַט בְּשַׂר דָּג טָמֵא וּמְעַט בְּשַׂר עוֹף טָמֵא, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִשְּׁאָר הָאִסּוּרִין, וְצֵרֵף מִן הַכֹּל כַּזַּיִת וַאֲכָלוֹ – אֵינוֹ לוֹקֶה, וְדִינוֹ כְּדִין אוֹכֵל חֲצִי שִׁעוּר.
טז. אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. להשלים את השיעור לחיוב (ראה גם לקמן יד,ה). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. הלכות נזירות ה,ג. אוֹכֵל חֲצִי שִׁעוּר. שאסור מן התורה לאכול פחות מן השיעור המזערי לחיוב, ואין לוקים על אכילה זו, אך מכים אותו מכת מרדות (לקמן יד,ב).
יז. כָּל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ, וּנְבֵלָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַטְּרֵפָה. וְכֵן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. אֲבָל בְּשַׂר נְבֵלָה עִם בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה – אֵין מִצְטָרְפִין.
כֵּיצַד? הַלּוֹקֵחַ מִנִּבְלַת הַשּׁוֹר וְנִבְלַת הַצְּבִי וְנִבְלַת הַתַּרְנְגוֹל, וְקִבֵּץ מִן הַכֹּל כַּזַּיִת בָּשָׂר וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה. וְכֵן אִם קִבֵּץ חֲצִי זַיִת מִנִּבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה וַחֲצִי זַיִת מִבְּשַׂר טְרֵפָה, אוֹ חֲצִי זַיִת מִבְּשַׂר נְבֵלָה וַחֲצִי זַיִת מִבָּשָׂר מִן הַחַי מִן הַטְּהוֹרָה, וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה. וְכֵן בְּשַׂר הַגָּמָל וְהַחֲזִיר וְהָאַרְנֶבֶת שֶׁקִּבֵּץ מִכֻּלָּן כַּזַּיִת וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה. אֲבָל אִם צֵרֵף חֲצִי זַיִת מִנִּבְלַת הַשּׁוֹר וַחֲצִי זַיִת מִבְּשַׂר הַגָּמָל – אֵינָן מִצְטָרְפִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה וְעוֹף טָמֵא אוֹ דָּג טָמֵא וְעוֹף טָמֵא – אֵין בְּשַׂר שְׁנֵיהֶם מִצְטָרֵף, לְפִי שֶׁהֵן שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל כָּל הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִין מִצְטָרְפִין, כְּמוֹ שֶׁמִּצְטָרְפִין כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאוֹת. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאִסּוּרָן בְּלָאו אֶחָד – מִצְטָרְפִין, בִּשְׁנֵי לָאוִין – אֵין מִצְטָרְפִין, חוּץ מִנְּבֵלָה וּטְרֵפָה, הוֹאִיל וְהַטְּרֵפָה תְּחִלַּת נְבֵלָה הִיא.
יז. וּנְבֵלָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַטְּרֵפָה. כפי שיוסבר בסוף ההלכה. בְּשַׂר נְבֵלָה עִם בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה אֵין מִצְטָרְפִין. משום שמדובר בשני איסורים שונים.
וַחֲצִי זַיִת מִבָּשָׂר מִן הַחַי מִן הַטְּהוֹרָה. שהוא אסור משום נבלה (לעיל ה"י).
שְׁנֵי שֵׁמוֹת. שני איסורים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,א-ד. וְהַטְּרֵפָה תְּחִלַּת נְבֵלָה הִיא. שהטרפה מביאה לידי מוות.
יח. הָאוֹכֵל מִנְּבֵלָה וּטְרֵפָה אוֹ מִבְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאִין: מִן הָעוֹר וּמִן הָעֲצָמוֹת וּמִן הַגִּידִים, וּמִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וּמִן הַצִּפֳּרְנַיִם שֶׁל עוֹף מִמְּקוֹמוֹת שֶׁמְּבַצְבֵּץ מִשָּׁם הַדָּם כְּשֶׁיֵּחָתְכוּ מִן הַשֶּׁלַח שֶׁלָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֵלּוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה, וְאֵין מִצְטָרְפִין עִם הַבָּשָׂר לְכַזַּיִת.
יח. מִמְּקוֹמוֹת שֶׁמְּבַצְבֵּץ מִשָּׁם הַדָּם כְּשֶׁיֵּחָתְכוּ מִן הַשֶּׁלַח שֶׁלָּהֶן. אכל מן הקרניים או הטלפיים או הציפורניים בחלק הקרוב לבשר שיוצא דם כשמפרידים אותם מן העור.
יט. קֵבַת הַנְּבֵלָה וְקֵבַת הַטְּמֵאָה – מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁאָר טִנּוֹפוֹת שֶׁבַּגּוּף, וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַעֲמִיד בְּקֵבַת שְׁחִיטַת הַנָּכְרִי וּבְקֵבַת בְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאָה. אֲבָל עוֹר הַקֵּבָה – הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַמֵּעַיִם, וְאָסוּר.
יט. קֵבַת הַנְּבֵלָה וְקֵבַת הַטְּמֵאָה. שאריות המזון המצויות בתוך קיבת הבהמה (ראה גם לקמן ט,טו). עור הַקֵּבָה. חתיכה מדופן הקבה.
כ. עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל חֲמוֹר – מֻתָּר בַּאֲכִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ הַפֶּרֶשׁ וּמֵי רַגְלַיִם, שֶׁהֵן מֻתָּרִין.
יֵשׁ עוֹרוֹת שֶׁהֵן כַּבָּשָׂר, וְהָאוֹכֵל מֵהֶן כַּזַּיִת כְּאוֹכֵל מִן הַבָּשָׂר, וְהוּא כְּשֶׁיֹּאכַל אוֹתָן כְּשֶׁהֵן רַכִּין.
כ. עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל חֲמוֹר. מעין קרום העוטף אותו בלידתו. הַפֶּרֶשׁ. פסולת, צואה.
כא. וְאֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן: עוֹר הָאָדָם, וְעוֹר הַחֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב, וְעוֹר חֲטֹרֶת הַגָּמָל שֶׁלֹּא טָעֲנוּ עָלָיו מַשָּׂא מֵעוֹלָם וְלֹא הִגִּיעַ לְמַשָּׂא, שֶׁעֲדַיִן הִיא רַכָּה, וְעוֹר בֵּית הַבֹּשֶׁת, וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה, וְעוֹר הַשְּׁלִיל, וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט, כָּל אֵלּוּ הָעוֹרוֹת כְּשֶׁהֵן רַכִּין – הֲרֵי הֵן כַּבָּשָׂר לְכָל דָּבָר, בֵּין לְאִסּוּר אֲכִילָה בֵּין לְטֻמְאָה.
כא. הַחֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב. חזיר מבוית. חֲטֹרֶת הַגָּמָל. דבשת. וְלֹא הִגִּיעַ לְמַשָּׂא. שעדיין אינו בגיל שמטעינים עליו משאות. בֵּית הַבֹּשֶׁת. אבר המין של הנקבה. הַשְּׁלִיל. עובר. הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט. שהם משמונת השרצים המטמאים (לעיל ב,ז).
כב. נֶאֱמַר בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל: "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" (שמות כא,כח), וְהֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְאָכְלוֹ אַחַר שֶׁנִּסְקַל, וַהֲרֵי הוּא נְבֵלָה? אֶלָּא לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ לִסְקִילָה נֶאֱסַר, וְנַעֲשָׂה כִּבְהֵמָה טְמֵאָה, וְאִם קָדַם וּשְׁחָטוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְאִם אָכַל מִבְּשָׂרוֹ כַּזַּיִת – לוֹקֶה. וְכֵן כְּשֶׁיִּסָּקֵל – לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכְּלָבִים אוֹ לַגּוֹיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ". וּפֶרֶשׁ שֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל מֻתָּר בַּהֲנָיָה.
נוֹדַע שֶׁהוּא פָּטוּר מִסְּקִילָה אַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, כְּגוֹן שֶׁהוּזְמוּ עֵדָיו – יוֹצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר. וְאִם נוֹדַע אַחַר שֶׁנִּסְקַל – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה.
כב. בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל. שור שהמית אדם שדינו בסקילה (הלכות נזקי ממון י,א). וַהֲרֵי הוּא נְבֵלָה. ואסור באכילה אף בלאו הכי. וְאִם קָדַם וּשְׁחָטוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה. ואכילה בכללה. לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכְּלָבִים אוֹ לַגּוֹיִם. בניגוד לבשר נבלה, שמותר להאכילו לכלבים או למכרה לגוי (ראה לקמן ח,טו-יז). וּפֶרֶשׁ שֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל מֻתָּר בַּהֲנָיָה. הצואה, שאינה מגופו (כדלעיל הל' יט-כ).
כְּגוֹן שֶׁהוּזְמוּ עֵדָיו. שהתברר שהעידו בשקר, ואין דינו להיסקל. יוֹצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר. הרי הוא כשור רגיל, ומותר באכילה ובהנאה. וְאִם נוֹדַע אַחַר שֶׁנִּסְקַל הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה. ככל נבלה.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות מאכלות אסורות

נבלה וטרפה

"זה נבלה וזה טריפה" -אבל מה ההבדל ביניהם❓
היום לומדים את איסורים אלו ומתוך כך ההבדלים:

האוכל כזית מבשר בהמה/חיה/עוף שמתה או נטרפה -לוקה וכל שלא נשחטה כראוי, הרי זו בגדר 'מתה'.

⚰נבלה – בהמה/חיה/עוף שמת בלא שחיטה כשרה או ללא פרכוס(כמפורט בפרק)או עוף טהור חי.
⚰טרפה בהמה/חיה/עוף הנוטה למות מחמת מכה שקבלה.

בהמה שהיא חולה ונוטה למות מותרת בשחיטה כשרה ואכילה אך ראוי להחמיר ולא לאכול אותה.

🔹 מתחייב מלקות כאמור באכילת גודל 'כזית', אין 2 איסורים מצטרפים לשיעור זה אלא רק בנבלה וטרפה. (לדוגמא הלוקח מעט חֵלֶב, ומעט דם, ומעט בשר בהמה טמאה, ומעט בשר נבילה, ומעט בשר דג טמא, ומעט בשר עוף טמא, וכיוצא באלו משאר האיסורין, וצירף מן הכול כזית, ואכלו -אינו לוקה, ודינו כדין אוכל חצי שיעור)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קיבת בהמה טמאה -האם כשרה?

2.אכל עוף שלם חי – האם נחשב כאוכל נבלה?

3.אכל חתיכת בשר מבהמה חיה, עבר על איסור אבר הן החי?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן