פרק ד', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה נֵרוֹת הוּא מַדְלִיק בַּחֲנֻכָּה? מִצְוָתָהּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל בַּיִת וּבַיִת מַדְלִיק נֵר אֶחָד, בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּין בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא אָדָם אֶחָד. וְהַמְהַדֵּר אֶת הַמִּצְוָה – מַדְלִיק נֵרוֹת כְּמִנְיַן אַנְשֵׁי הַבַּיִת, נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים. וְהַמְהַדֵּר יָתֵר עַל זֶה וְעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר – מַדְלִיק נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, וּמוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה אֶחָד.
א. בֵּין נָשִׁים.שאף הן חייבות במצווה (ראה לעיל ג,ד).
ב. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֲשָׂרָה: בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מַדְלִיק עֲשָׂרָה נֵרוֹת, וּבְלֵיל שֵׁנִי עֶשְׂרִים, וּבְלֵיל שְׁלִישִׁי שְׁלֹשִׁים, עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנִים.
ב. מַדְלִיק עֲשָׂרָה נֵרוֹתו כו'. בעל הבית מדליק את מספר הנרות המתוסף בכליוםו כמספר אנשי הבית.
ג. מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל עָרֵינוּ בִּסְפָרַד, שֶׁיִּהְיוּ כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת מַדְלִיקִין נֵר אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, וּמוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין נֵר בְּכָל לַיְלָה עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנָה נֵרוֹת, בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּין בֵּין שֶׁהָיָה אָדָם אֶחָד.
ד. נֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פִּיּוֹת – עוֹלֶה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. מִלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְהִקִּיפָהּ פְּתִילוֹת: אִם כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי – כָּל פְּתִילָה וּפְתִילָה נֶחֱשֶׁבֶת בְּנֵר אֶחָד; לֹא כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי – נַעֲשָׂת כִּמְדוּרָה, וַאֲפִלּוּ בְּנֵר אֶחָד אֵינָהּ נֶחֱשֶׁבֶת.
ד. נֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פִּיּוֹת.נרחרסבעל שתיפיות בכלאחתפתילה. עוֹלֶהלִשְׁנֵיבְּנֵיאָדָם.יכולכלפהלשמשכנרנפרדלאדםאחד. מִלֵּאקְעָרָהשֶׁמֶןוְהִקִּיפָהּפְּתִילוֹת.והפתילותמונחותעלצדיהקערהבריחוקאחתמהשנייה. אִםכָּפָהעָלֶיהָכְּלִיוכו'.עלידיכפייתהכליניכרתכלפתילהבפניעצמהונחשבתלנרבפניעצמו. לֹאכָּפָהעָלֶיהָכְּלִי נַעֲשָׂת כִּמְדוּרָה.שהשלהבותנחשבותכמעורבותיחד. וַאֲפִלּוּ בְּנֵר אֶחָד אֵינָהּ נֶחֱשֶׁבֶת.שהמצווההיאבנרדווקא, ולא במדורה.
ה. אֵין מַדְלִיקִין נֵרוֹת חֲנֻכָּה קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, אֶלָּא עִם שְׁקִיעָתָהּ, לֹא מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה – מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. וְכַמָּה הוּא זְמַן זֶה? כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה אוֹ יָתֵר. עָבַר זְמַן זֶה – אֵינוֹ מַדְלִיק. וְצָרִיךְ לִתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. הִדְלִיקָהּ וְכָבְתָה – אֵינוֹ זָקוּק לְהַדְלִיקָהּ פַּעַם אַחֶרֶת. נִשְׁאֲרָה דּוֹלֶקֶת אַחַר שֶׁכָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק – אִם רָצָה לְכַבּוֹתָהּ אוֹ לְסַלְּקָהּ, עוֹשֶׂה.
ה. עִם שְׁקִיעָתָהּ.בזמן שקיעתה. עַד שֶׁתִּכְלֶהרֶגֶלמִן הַשּׁוּק.שיפסיקו העוברים והשבים לעבור ברחוב. עָבַרזְמַןזֶהאֵינוֹמַדְלִיק.שכיוון שאין אנשים ברחוב, אין פרסום הנס. הִדְלִיקָהּ וְכָבְתָה אֵינוֹ זָקוּק לְהַדְלִיקָהּ פַּעַם אַחֶרֶת.אפילואםכבתהמיד, משוםשההדלקההיאהמצווה (לקמןה"ט).
ו. כָּל הַשְּׁמָנִים וְכָל הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִין אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּלֵילֵי שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר לְהַדְלִיק בִּשְׁמָנִים וּפְתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן נֵר שַׁבָּת, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בַּחֹל, וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר.
ו. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִין אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת.בניגודלנרשבתשאסורלהדליקבשמניםופתילותכאלה, מפניהחשששיבואלהטותאתהנרבשבתכדישידלקיותרטוב (הלכות שבתה,ה-יא). לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בַּחֹל.ולכןאיןחשששיטהאתהנר. וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ.שאףשימושקטןאסור.
ז. נֵר חֲנֻכָּה – מִצְוָה לְהַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח הַבַּיִת מִבַּחוּץ בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח, עַל שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְזוּזָה מִיָּמִין וְנֵר חֲנֻכָּה מִשְּׂמֹאל. וְאִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּה – מַנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְנֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִנִּיחוֹ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר.
ז. עַל פֶּתַח הַבַּיִת מִבַּחוּץ.כדילפרסםאתהנס.וְאִםהָיָהדָּרבַּעֲלִיָּה.ואיןלופתחפתוחלרשותהרבים.
ח. בִּימֵי הַסַּכָּנָה מַנִּיחַ נֵר חֲנֻכָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מִבִּפְנִים, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ – דַּיּוֹ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת נֵר אַחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. וְאִם הָיְתָה שָׁם מְדוּרָה – אֵינוֹ צָרִיךְ נֵר אַחֵר. וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לִמְדוּרָה – צָרִיךְ נֵר אַחֵר.
ח. בִּימֵיהַסַּכָּנָה.שלאניתןלהדליקנרחנוכהמבחוץ. דַּיּוֹ.מספיקלו, ויצאידיחובתהמצווה.
ט. נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִדְלִיקוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ גּוֹי – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, עַד שֶׁיַּדְלִיקוֹ מִי שֶׁהוּא חַיָּב בְּהַדְלָקָה. הִדְלִיקוֹ מִבִּפְנִים וְהוֹצִיאוֹ דָּלוּק וְהִנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ בִּמְקוֹמוֹ. אָחַז הַנֵּר בְּיָדוֹ וְעָמַד – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: לְצָרְכּוֹ הוּא עוֹמֵד. עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ – לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבָּהּ וּמְבָרֵךְ וּמַדְלִיקָהּ, שֶׁהַהַדְלָקָה הִיא הַמִּצְוָה, לֹא הַהַנָּחָה. וּמֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה אַחֵר.
ט. שֶׁהָרוֹאֶהאוֹמֵרלְצָרְכּוֹהוּאעוֹמֵד.ולאניכרשהדליקלשםמצווה. עֲשָׁשִׁית.כליובתוכונרהעשוילאור. לְמוֹצָאֵישַׁבָּתמְכַבָּהּוּמְבָרֵךְוּמַדְלִיקָהּ.ויוצאבהידיחובהלמרותשהייתהמונחתשםלצורךאחר. וּמֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה אַחֵר.ואףשאסורלהשתמשבנרחנוכהלדבריםאחרים (ראהלעילה"ו).
י. חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת – צְרִיכָה שְׁנֵי נֵרוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְרִים בְּרוּחַ זוֹ: לֹא הִנִּיחוּ נֵר חֲנֻכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ בְּרוּחַ אַחַת – מַדְלִיק בְּאֶחָד מֵהֶן.
י. בִּשְׁתֵּירוּחוֹת.בשניצדדים. שֶׁלֹּאיֹאמְרוּהָעוֹבְרִיםבְּרוּחַזוֹוכו'.האנשיםהעובריםבצדשלאהדליקובויחשבושבעלהביתלאהדליקכלל.
יא. אוֹרֵחַ שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק עָלָיו בַּמָּקוֹם שֶׁנִּתְאָרֵחַ בּוֹ. אֵין לוֹ בַּיִת לְהַדְלִיק עָלָיו בּוֹ – צָרִיךְ לְהַדְלִיק בַּמָּקוֹם שֶׁנִּתְאָרֵחַ בּוֹ, וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם בַּשֶּׁמֶן. וְאִם הָיָה לוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – צָרִיךְ לְהַדְלִיק בַּבַּיִת שֶׁהוּא בּוֹ, מִפְּנֵי הָעוֹבְרִים.
יא. אוֹרֵחַ שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.כגוןאביו, אשתואובניוהגדולים. אֵיןלוֹבַּיִתלְהַדְלִיקעָלָיובּוֹ.שאיןמישידליקלמענובביתו, אושאיןלובית. וּמִשְׁתַּתֵּףעִמָּהֶםבַּשֶּׁמֶן.בהוצאותתשלוםהשמן,כדישיהיהלוחלקבמצווה. וְאִםהָיָהלוֹבַּיִתבִּפְנֵיעַצְמוֹ.במקום שמתארח בו. מִפְּנֵי הָעוֹבְרִים.שלאיחשדו בו שלא הדליק.
יב. מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה, מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד, וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה – שׁוֹאֵל, אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ, וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק.
יב. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה. שהוא עני ומתפרנס מן הצדקה. כְּסוּתוֹ.בגדו.
יג. הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פְּרוּטָה אַחַת, וּלְפָנָיו קִדּוּשׁ שַׁבָּת וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה – מַקְדִּים שֶׁמֶן לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה עַל הַיַּיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם; הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – מוּטָב לְהַקְדִּים נֵר חֲנֻכָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִכְרוֹן הַנֵּס.
יג. קִדּוּשׁ שַׁבָּת.שצריך לקדש את יום השבת בכניסתו (הלכות שבתכט,א), ומדבריסופריםשקידושזהייעשהעלכוסיין (שםכט,ו). מַקְדִּים שֶׁמֶן לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה עַלהַ יַּיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם.עדיףשיקנהשמןלנרותחנוכהמאשרייןלקידושהיום.
יד. הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה, אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם – נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג,יז).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן.
נִגְמַר סֵפֶר שְׁלִישִׁי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שִׁבְעָה וְתִשְׁעִים: הִלְכוֹת שַׁבָּת – שְׁלֹשִׁים פְּרָקִים; הִלְכוֹת עֵרוּבִין – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים; הִלְכוֹת שְׁבִיתַת עָשׂוֹר – שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים; הִלְכוֹת שְׁבִיתַת יוֹם טוֹב – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים; הִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים; הִלְכוֹת שׁוֹפָר וְסֻכָּה וְלוּלָב – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים; הִלְכוֹת שְׁקָלִים – אַרְבָּעָה פְּרָקִים; הִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ – תִּשְׁעָה עָשָׂר פְּרָקִים; הִלְכוֹת תַּעֲנִיּוֹת – חֲמִשָּׁה פְּרָקִים; הִלְכוֹת מְגִלָּה וַחֲנֻכָּה – אַרְבָּעָה פְּרָקִים.
יד. הָיָה לְפָנָי ונֵרבֵּית וֹוכו'. שהיה לו כסף רק לאחד מהם. נֵרבֵּיתוֹ. נרשבת שמצווה להדליקו מדברי סופרים, והוא מכלל עונג שבת (הלכות שבתה,א). מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ.כדי שלא יהיה ביתו חשוך ללא נר. שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם .שבמעשה הסוטה היה הכהן מוחק בתוך המים מגילה ששם ה' כתוב עליה (ראה הלכות סוטה ג,ח-י). שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה.זוהי תכלית נתינת התורה.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות מגילה וחנוכה
פרק אחרון בספר זמנים 👏🏻👏🏻

הדלקת נר חנוכה

🕎מעיקר הדין מספיק להדליק בכל בית נר אחד; והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית; והמהדר יותר מדליק בלילה הראשון נרות כמנין אנשי הבית, ובכל לילה מוסיף עוד נרות כמנין אנשי הבית, עד שבלילה השמיני מדליק שמונה פעמים כמנין אנשי הבית.
🕎מנהג ספרד -מדליקים נר אחד בשביל כל אנשי הבית (ומוסיף והולך).

🕎זמן ההדלקה בשקיעת החמה, לא מוקדם ולא מאוחר. לא הדליק בשקיעה – רשאי להדליק עד שתכלה רגל מהשוק (בערך חצי שעה אחר השקיעה), ואחר זמן זה אין להדליק.

🕎משך דליקת הנר – יש ליתן שמן בנר כדי שיוכל לדלוק עד שתכלה רגל מן השוק; כבה בתוך זמן זה – אין צריך לחזור ולהדליקו; המשיך לדלוק בסוף זמן זה – רשאי לכבותו

🕎כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואפילו בשבת חנוכה.
🕎מצוה להניח את הנר על פתח ביתו מבחוץ, בטפח הסמוך לפתח, משמאל הנכנס לבית.
🕎בימי סכנה מניח את הנר בתוך ביתו מבפנים, אפילו על שלחנו.
🕎אורח – אם מדליקים עליו בתוך ביתו, אינו צריך להדליק במקום שהתארח; ואם אין לו בית להדליק בו – צריך להדליק במקום שמתארח, ולכן משתתף עמהם בתשלום השמן.
🕎עני – אפילו אין לו מה לאכול, שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות להדליק.
🕎היה לו כסף לקידוש ולנר חנוכה – נר חנוכה קודם, משום שיש בו זכרון הנס; נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו קודם, משום שלום בית.

הלכה אחרונה בספר:
הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה, אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם–נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם, מִשּׁוֹם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ: שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמָר "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם; וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג,יז)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.באמצע הלילה הבחין שהחנוכייה עדיין דולקת-מותר לו לכבותה?

2.מי שגר בקומה 32 יכול להדליק בחלונו?

3.אם אין לו כסף, עדיף שיקנה נר שבת ולא ידליק חנוכייה?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן