א. כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא הַמְּצֹרָע מִצָּרַעְתּוֹ, אַחַר שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתוֹ בְּעֵץ אֶרֶז וּבְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים, וּמְגַלְּחִין אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ, וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ – אַחַר כָּל זֹאת יִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם, וּמוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלְּחוֹ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה, וְטוֹבֵל, וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם, וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וּלְמָחָר בַּשְּׁמִינִי טוֹבֵל פַּעַם שְׁנִיָּה, וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹתָיו.
וּמִפְּנֵי מָה טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי אַחַר שֶׁטָּבַל מֵאֶמֶשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָגִיל בַּטֻּמְאָה בִּימֵי חֲלוּטוֹ, וְאֵינוֹ נִזְהָר מִשּׁוּם טֻמְאָה, שֶׁמָּא נִטְמָא אַחַר שֶׁטָּבַל. לְפִיכָךְ טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִין שֶׁשָּׁם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
וּמִפְּנֵי מָה טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי אַחַר שֶׁטָּבַל מֵאֶמֶשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָגִיל בַּטֻּמְאָה בִּימֵי חֲלוּטוֹ, וְאֵינוֹ נִזְהָר מִשּׁוּם טֻמְאָה, שֶׁמָּא נִטְמָא אַחַר שֶׁטָּבַל. לְפִיכָךְ טוֹבֵל בַּשְּׁמִינִי בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִין שֶׁשָּׁם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
ב. נִתְאַחֵר וְלֹא גִּלַּח בַּשְּׁבִיעִי, וְגִלַּח בַּשְּׁמִינִי אוֹ אַחַר כַּמָּה יָמִים – בַּיּוֹם שֶׁיְּגַלֵּחַ יִטְבֹּל, וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וּלְמָחָר יָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אַחַר שֶׁיִּטְבֹּל פַּעַם שְׁנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ? הַמְּצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִי, וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. וְשָׁם עוֹמְדִין כָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בְּעֵת שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתָן, וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטוֹת. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ הָאָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע כְּשֶׁהוּא חַי, וּמֵנִיף אוֹתוֹ עִם לֹג הַשֶּׁמֶן בַּמִּזְרָח, כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. וְאִם הֵנִיף זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – יָצָא.
וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא אֶת הָאָשָׁם לַמְּצֹרָע עַד הַפֶּתַח, וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו, וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. וּמְקַבְּלִין שְׁנֵי כֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד מְקַבֵּל בִּכְלִי לְזָרְקוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית, וּמְעָרֶה בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית, וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. וְאִם שִׁנָּה וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאל תְּחִלָּה – פָּסַל.
הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל מִקְצָת הַדָּם בַּכְּלִי, מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יָבֹא הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל הַדָּם בְּכַפּוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע, הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים וְהַמְּצֹרָע מִבַּחוּץ, וּמַכְנִיס הַמְּצֹרָע רֹאשׁוֹ, וְנוֹתֵן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית, וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס יָדוֹ הַיְמָנִית, וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס רַגְלוֹ הַיְמָנִית, וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ. וְאִם נָתַן עַל הַשְּׂמֹאל – לֹא יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ.
וְאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַדָּם עַל הַבּוֹהֲנוֹת, נוֹטֵל הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשֶּׁמֶן וְצָק לְתוֹךְ כַּפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַשְּׂמָאלִית. וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ – יָצָא. וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית בַּשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ, וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל כָּל הַזָּיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בַּשֶּׁמֶן. וְאִם הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – כְּשֵׁרוֹת.
וְאַחַר כָּךְ יָבֹא אֵצֶל הַמְּצֹרָע וְיִתֵּן מִן הַשֶּׁמֶן עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם בִּתְנוּךְ אֹזֶן וּבֹהֶן יָד וּבֹהֶן רֶגֶל. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ יִתְּנֶנּוּ עַל רֹאשׁ הַמִּתְטַהֵר. וְאִם לֹא נָתַן – לֹא כִּפֵּר. וּשְׁאָר הַלֹּג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים.
כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ? הַמְּצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִי, וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. וְשָׁם עוֹמְדִין כָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה בְּעֵת שֶׁמְּטַהֲרִין אוֹתָן, וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטוֹת. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ הָאָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע כְּשֶׁהוּא חַי, וּמֵנִיף אוֹתוֹ עִם לֹג הַשֶּׁמֶן בַּמִּזְרָח, כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. וְאִם הֵנִיף זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – יָצָא.
וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא אֶת הָאָשָׁם לַמְּצֹרָע עַד הַפֶּתַח, וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו, וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. וּמְקַבְּלִין שְׁנֵי כֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד מְקַבֵּל בִּכְלִי לְזָרְקוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית, וּמְעָרֶה בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית, וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. וְאִם שִׁנָּה וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאל תְּחִלָּה – פָּסַל.
הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל מִקְצָת הַדָּם בַּכְּלִי, מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יָבֹא הַכֹּהֵן שֶׁקִּבֵּל הַדָּם בְּכַפּוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע, הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים וְהַמְּצֹרָע מִבַּחוּץ, וּמַכְנִיס הַמְּצֹרָע רֹאשׁוֹ, וְנוֹתֵן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית, וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס יָדוֹ הַיְמָנִית, וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס רַגְלוֹ הַיְמָנִית, וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ. וְאִם נָתַן עַל הַשְּׂמֹאל – לֹא יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ.
וְאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַדָּם עַל הַבּוֹהֲנוֹת, נוֹטֵל הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשֶּׁמֶן וְצָק לְתוֹךְ כַּפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַשְּׂמָאלִית. וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ – יָצָא. וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית בַּשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ, וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל כָּל הַזָּיָה טְבִילַת אֶצְבַּע בַּשֶּׁמֶן. וְאִם הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – כְּשֵׁרוֹת.
וְאַחַר כָּךְ יָבֹא אֵצֶל הַמְּצֹרָע וְיִתֵּן מִן הַשֶּׁמֶן עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם בִּתְנוּךְ אֹזֶן וּבֹהֶן יָד וּבֹהֶן רֶגֶל. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ יִתְּנֶנּוּ עַל רֹאשׁ הַמִּתְטַהֵר. וְאִם לֹא נָתַן – לֹא כִּפֵּר. וּשְׁאָר הַלֹּג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים.
ב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
הַמְּצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. שאסור לו להיכנס לעזרת ישראל כל עוד הוא מחוסר כיפורים (הלכות ביאת מקדש ג,ז). כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִי וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. עומד ממול השער המזרחי של העזרה (שער ניקנור) כשפניו למערב כלפי המקדש. וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטוֹת. ראה הלכות סוטה ג,ג-ד. עִם לֹג הַשֶּׁמֶן. שהמצורע מביא יחד עם קרבנותיו (ויקרא יד,י). בַּמִּזְרָח. בחלק המזרחי של העזרה. כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. שכולן נעשות במזרח (הלכות מעשה הקרבנות ט,ו).
וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו. שאף על פי שאסור לטמא להכניס ידיו למקדש, אין זה איסור מן התורה (ראה הלכות ביאת מקדש ג,יח), ובמקרה זה לא אסרו הואיל והסמיכה צריכה להיעשות בעזרה בלבד ועל ידי הבעלים (הלכות מעשה הקרבנות ג,ח, ג,יא). וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. שם בסמוך לשער המזרחי, שהשחיטה צריכה להיעשות במקום הסמיכה ומיד לאחריה (הלכות מעשה הקרבנות ג,יב). ומקום זה כשר לשחיטת קדשי קדשים הואיל והוא נקרא צפון (ראה הלכות בית הבחירה ה,טו-טז). וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וּמְעָרֶה בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. מקבל את הדם בידו הימנית ומעבירו לידו השמאלית, כדי שיוכל אחר כך להזות את הדם באצבעו הימנית על המצורע כדלקמן.מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. כדרך זריקת הדם של שאר האשמות (הלכות מעשה הקרבנות ט,ב). מִבִּפְנִים. מתוך העזרה. וּמַכְנִיס הַמְּצֹרָע רֹאשׁוֹ וכו'. שאם יוציאו את הדם אל מחוץ לעזרה הקרבן ייפסל (ראה הלכות פסולי המוקדשין א,לה). עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית. כמבואר לקמן ה,א. וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ. על האגודל.
וְצָק. ויוצק.
וּשְׁאָר הַלֹּג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים. שהוא אחד ממתנות כהונה (ראה הלכות ביכורים א,ד).
הַמְּצֹרָע עוֹמֵד חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. שאסור לו להיכנס לעזרת ישראל כל עוד הוא מחוסר כיפורים (הלכות ביאת מקדש ג,ז). כְּנֶגֶד פֶּתַח מִזְרָחִי וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. עומד ממול השער המזרחי של העזרה (שער ניקנור) כשפניו למערב כלפי המקדש. וְשָׁם מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטוֹת. ראה הלכות סוטה ג,ג-ד. עִם לֹג הַשֶּׁמֶן. שהמצורע מביא יחד עם קרבנותיו (ויקרא יד,י). בַּמִּזְרָח. בחלק המזרחי של העזרה. כְּדֶרֶךְ כָּל הַתְּנוּפוֹת. שכולן נעשות במזרח (הלכות מעשה הקרבנות ט,ו).
וּמַכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיו לָעֲזָרָה וְסוֹמֵךְ עָלָיו. שאף על פי שאסור לטמא להכניס ידיו למקדש, אין זה איסור מן התורה (ראה הלכות ביאת מקדש ג,יח), ובמקרה זה לא אסרו הואיל והסמיכה צריכה להיעשות בעזרה בלבד ועל ידי הבעלים (הלכות מעשה הקרבנות ג,ח, ג,יא). וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִיָּד. שם בסמוך לשער המזרחי, שהשחיטה צריכה להיעשות במקום הסמיכה ומיד לאחריה (הלכות מעשה הקרבנות ג,יב). ומקום זה כשר לשחיטת קדשי קדשים הואיל והוא נקרא צפון (ראה הלכות בית הבחירה ה,טו-טז). וְאֶחָד בְּיָדוֹ הַיְמָנִית וּמְעָרֶה בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית. מקבל את הדם בידו הימנית ומעבירו לידו השמאלית, כדי שיוכל אחר כך להזות את הדם באצבעו הימנית על המצורע כדלקמן.מוֹלִיכוֹ וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. כדרך זריקת הדם של שאר האשמות (הלכות מעשה הקרבנות ט,ב). מִבִּפְנִים. מתוך העזרה. וּמַכְנִיס הַמְּצֹרָע רֹאשׁוֹ וכו'. שאם יוציאו את הדם אל מחוץ לעזרה הקרבן ייפסל (ראה הלכות פסולי המוקדשין א,לה). עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית. כמבואר לקמן ה,א. וְיִתֵּן עַל בֹּהֶן יָדוֹ. על האגודל.
וְצָק. ויוצק.
וּשְׁאָר הַלֹּג מִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים. שהוא אחד ממתנות כהונה (ראה הלכות ביכורים א,ד).
ג. שְׁיָרֵי הַלֹּג אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בָּעֲזָרָה לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה כִּשְׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁהֲרֵי הֻקַּשׁ לָאָשָׁם. וְאָסוּר לֶאֱכֹל מִלֹּג הַשֶּׁמֶן עַד שֶׁיִּתֵּן מִמֶּנּוּ מַתַּן שֶׁבַע וּמַתַּן בּוֹהֲנוֹת. וְאִם אָכַל – לוֹקֶה, כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים קֹדֶם זְרִיקָה.
ג. כִּשְׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. שאינם נאכלים אלא לכהנים זכרים ובעזרה (הלכות מעשה הקרבנות י,ג). שֶׁהֲרֵי הֻקַּשׁ לָאָשָׁם. השמן הושווה לאשם בפסוק (ויקרא יד,יב; ראה רש"י זבחים מד,ב), ולפיכך הוא נחשב כקרבן לכמה עניינים (וראה גם הלכות איסורי מזבח ה,ד). מַתַּן שֶׁבַע וּמַתַּן בּוֹהֲנוֹת. הזאת השמן שבע פעמים כנגד המקדש, ונתינתו על התנוך והבהונות של המצורע (כדלעיל ה"ב). כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים קֹדֶם זְרִיקָה. כאדם האוכל מן הקרבנות קודם שייזרק דמם על המזבח, שדינו מלקות (ראה הלכות מעשה הקרבנות יא,ד).
בִּימֵי חֲלוּטוֹ. בימים בהם היה מצורע מוחלט. בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִין שֶׁשָּׁם. ראה הלכות בית הבחירה ה,ז-ח. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ. ושמר על עצמו מלהיטמא.