פרק ד', הלכות מטמאי משכב ומושב, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ, וְאֵלּוּ הֵן: מְעֻבֶּרֶת, וּמְנִיקָה, וּבְתוּלָה, וּזְקֵנָה.
אֵיזוֹ הִיא מְעֻבֶּרֶת? מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ. הָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת וְרָאָת דָּם, וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ, וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאָת דָּם וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר עֻבָּרָהּ – הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים.
אֵיזוֹ הִיא מְנִיקָה? כָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַלֵּדָה. אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה, אוֹ שֶׁגְּמָלַתְהוּ, אוֹ נְתָנַתְהוּ לִמְנִיקָה – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֲבָל אַחַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְנִיקָה וְהוֹלֶכֶת – הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ, כְּכָל הַנָּשִׁים.
אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כָּל שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ; בְּתוּלַת דָּמִים אָמְרוּ, לֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים. כֵּיצַד? אֲפִלּוּ נִשֵּׂאת וְרָאָת דָּם מֵחֲמַת נִשּׂוּאִין, אוֹ יָלְדָה וְרָאָת דָּם מֵחֲמַת לֵדָה – עֲדַיִן הִיא בְּתוּלָה לְעִנְיַן טֻמְאָה, וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ.
אֵיזוֹ הִיא זְקֵנָה? כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ וְלֹא רָאָת דָּם. וְאֵיזֶה הוּא סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ? כָּל שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ קוֹרְאוֹת לָהּ 'זְקֵנָה' בְּפָנֶיהָ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה, וְחָזְרָה וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר וְרָאָת – הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים, וּמִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ.
א. אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן. אינן מטמאות אלא משעה שראו, הואיל וחזקתן שאינן רואות דם (ראה גם הלכות איסורי ביאה ט,ד-ה).
מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ. שההיריון יהיה ניכר, שהוא זמן של שלושה חודשים מתחילתו (שם). הִפִּילָה רוּחַ. מצב שבו גוף האישה עובר תהליך מדומה של היריון, ובסופו מתברר שמעולם לא היה כלל עובר ברחם. אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד. שאינה נטמאת מחמתו בטומאת לידה (ראה הלכות איסורי ביאה י,ח-יא). הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ. שהדם שראתה קודם לכן אינו מטמא למפרע, הואיל ולעניין זה דינה כמעוברת שאין דרכה לראות דם. הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. הואיל ובשעה שראתה לא הוחזקה כמעוברת, הדם שראתה מטמא למפרע.
אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ וכו'. שחסרון הדמים אינו תלוי בהנקה אלא בעצם הלידה.
כָּל שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ. שעדיין לא ראתה דם נידה מעולם. בְּתוּלַת דָּמִים אָמְרוּ. שמבחינת מחזור דמיה שטרם החל, היא נקראת בתולה.וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. אינה כועסת. שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת. תשעים יום (שעונה בינונית של מחזור היא שלושים יום – פה"מ נידה א,ה ע"פ בבלי נידה ט,ב). הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וּמִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. שכעת התברר שמחזור דמיה לא פסק אלא רק התארך.

ב. בְּתוּלָה שֶׁרָאָת דָּם, אֲפִלּוּ שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה אוֹ דּוֹלֶפֶת – הֲרֵי זוֹ פַּעַם אַחַת. רָאָת דָּם וּפָסַק, וְחָזְרָה וְרָאֲתָה – הֲרֵי זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים.
ב. שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה. רואה ברצף כל שבעת ימי הנידה. דּוֹלֶפֶת. טיפה אחר טיפה. הֲרֵי זוֹ פַּעַם אַחַת. והיא עדיין נחשבת כבתולה שדיה שעתה. הֲרֵי זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים. ומן הפעם השנייה או השלישית שהבתולה רואה דם היא מפסיקה להיחשב כבתולה ומתחילה לטמא למפרע כשאר הנשים (כמבואר לקמן הל' ג-ד).
ג. תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְרָאָת דָּם פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאָת פַּעַם שְׁלִישִׁית – מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה – מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ.
ג. תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת. שהיא קטנה (אינה בת שתים עשרה שנה ויום). עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וכו'. אף שכבר ראתה שלוש פעמים והוחזקה לראות דם, הואיל ולא ראתה שוב למשך שלושה חודשים הרי היא חוזרת לדין תינוקת ומטמאת למפרע רק לאחר שלוש פעמים חדשות. שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. כדלעיל ה"א לגבי זקנה.
ד. תִּינֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְרָאֲתָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ; שְׁנִיָּה – מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה – מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ.
ד. שְׁנִיָּה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. שמאחר שהגיע זמנה לראות, הרי היא מטמאת למפרע כבר בפעם השנייה. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. שאף על פי שתינוקת שהגיע זמנה לראות נטמאת למפרע כבר בפעם השנייה, אין היא נעשית מוחזקת לראות דם עד שתראה שלוש פעמים, ולפיכך אם לא ראתה שלושה חודשים חוזרת לקדמותה להיות דיה שעתה (או"ש לקמן ה"ה ועוד).
ה. מְעֻבֶּרֶת וּמְנִיקָה וּזְקֵנָה וּבְתוּלָה שֶׁהִגִּיעָה לִרְאוֹת, שֶׁרָאוּ רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה – דַּיָּן שְׁעָתָן. רָאוּ פַּעַם שְׁנִיָּה – מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם רָאוּ הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס – אַף בַּשְּׁנִיָּה דַּיָּן שְׁעָתָן.
ה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,ד. וְאִם רָאוּ הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס אַף בַּשְּׁנִיָּה דַּיָּן שְׁעָתָן. אף על פי שגם ראייה באונס מטמאת את האישה (לעיל א,ב, הלכות איסורי ביאה ה,א), אין היא גורמת לאישה ליטמא למפרע מחמתה.
ו. מְעֻבֶּרֶת אוֹ מְנִיקָה שֶׁרָאָת דָּם, וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאָת – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאָת פַּעַם שְׁנִיָּה, שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית לִרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה – מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ.
הָרוֹאָה דָּם אַחַר דַּם טֹהַר בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת – דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְכָל שֶׁדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ – צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ תָּמִיד. וְכָל אִשָּׁה הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק – מְשֻׁבַּחַת, חוּץ מִן הַנִּדָּה וְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לָהֶן כְּלוּם.
ו. וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאָת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. שכיוון שלא ראו שלושה חודשים חזרו לקדמותן.
הָרוֹאָה דָּם אַחַר דַּם טֹהַר בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. יולדת שראתה דם ביממה שלאחר ארבעים יום מלידת זכר או שמונים יום מלידת נקבה (שלפני יממה זו היו דמיה טהורים, ראה הלכות איסורי ביאה ד,ה). דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. הואיל ועד כה הייתה מוחזקת שאינה רואה דם טמא (וכגון שראתה כבר פעם אחת מזמן הלידה, שאז אין דיה שעתה מדין מניקה כדלעיל ה"ה, ראה ערוך לנר נידה לו,א). וְכָל אִשָּׁה הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק מְשֻׁבַּחַת וכו'. ראה גם הלכות איסורי ביאה ח,יא. שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לָהֶן כְּלוּם. שהנידה כבר טמאה בכל אופן, והיושבת על דם טוהר טהורה גם אם תראה דם.
ז. חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בּוֹדְקוֹת עַצְמָן בְּכָל יוֹם בְּשַׁחֲרִית, מִפְּנֵי טְהָרוֹת שֶׁל עַרְבִית, וּבְעַרְבִית, מִפְּנֵי טְהָרוֹת שֶׁל שַׁחֲרִית. וְכָל אוֹכֶלֶת תְּרוּמָה – בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. וְכָל אִשָּׁה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ, מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת, אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בִּטְהָרוֹת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן וֶסֶת – בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה.
ז. מִפְּנֵי טְהָרוֹת שֶׁל עַרְבִית. בכדי לברר אם הטהרות שהאישה התעסקה בהם אמש לאחר הבדיקה הקודמת טהורות או טמאות למפרע. וְכָל אוֹכֶלֶת תְּרוּמָה בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ וכו'. אישה המותרת באכילת תרומה חייבת לבדוק שמא נטמאה, שהתרומה נאכלת בטהרה בלבד (הלכות תרומות ו,א-ב). בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת. שמאחר והיא בכל אופן צריכה לבדוק פעמיים ביום לצורך הטהרות, הצריכוה גם לבדוק לפני תשמיש המיטה להתירה לבעלה (בבלי נידה יא,ב). שֶׁיֵּשׁ לָהֶן וֶסֶת. קביעות מחזורית (ראה הלכות איסורי ביאה ח, א-י). בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן. שאין הם צריכות לחשוש שמא ראו ונאסרו על בעליהן באיסור נידה (ולגבי הנשים שאין להם וסת ראה שם ד,טז ובפסקים ושיטות שם). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה. שם ד,ט.
ח. חֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל: עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן – בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן; אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן – צְרִיכוֹת בְּדִיקָה, וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן.
ח. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן. שלא הגיע זמנן לראות. וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן. אין הנשים הבוגרות ומנוסות בראייה צריכות לבדוק את הקטנות אם נטמאו. צְרִיכוֹת בְּדִיקָה וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן. ואין הן בודקות את עצמן, שמכיוון שעדיין לא הורגלו לראות אין הן יודעות לבדוק כראוי ואין לסמוך על בדיקתן.
ט. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וּמִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ בְּחֹלִי, אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְּחוֹת מְתַקְּנוֹת אוֹתָן – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה.
ט. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וכו'. שאינן יכולות לבדוק בעצמן (וראה הלכות איסורי ביאה ח,טו לגבי העיוורת).
י. כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִבֵּין יִשְׂרָאֵל – בְּחֶזְקַת טֻמְאָה; וְהַבָּאִים מִבֵּין הַגּוֹיִם – טְהוֹרִים. וְהַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל – טְהוֹרִים, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִיךְ כִּתְמֵיהֶן, אֶלָּא מַצְנִיעִין אוֹתָן. לְפִיכָךְ, כָּל הַכְּתָמִים הַנִּמְצָאִין בְּכָל מָקוֹם – טְהוֹרִים, חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחֹרִים וּסְבִיבוֹת בֵּית הַטֻּמְאוֹת. וְכֻלָּן טֻמְאָתָן בְּסָפֵק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
י. כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה וְהַבָּאִים מִבֵּין הַגּוֹיִם טְהוֹרִים. כתמי הדם של נשים מישראל מטמאים בחזקת שהם דם נידה. אבל כתמי דם של נשים גויות טהורים, שהואיל והגויים מטמאים בנידה רק מדברי סופרים לא גזרו טומאה על הכתמים שלהם (פה"מ ז,ג). חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחֹרִים וּסְבִיבוֹת בֵּית הַטֻּמְאוֹת. שמסתבר שהצניעו אותם שם מחמת שהם טמאים. וְכֻלָּן טֻמְאָתָן בְּסָפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שכן רק דם היוצא מתוך הרחם הרי הוא טמא, אבל דם הכתם שאין אנו יודעים בוודאות שבא משם, הרי הוא מטמא מספק בלבד (הלכות איסורי ביאה ט,ב).
יא. כָּל הַכְּתָמִים הַטְּמֵאִים – מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמָּנִין, וְאַחַר כָּךְ, בֵּין עָבַר הַכֶּתֶם בֵּין לֹא עָבַר, מַטְבִּילוֹ וְטָהוֹר; שֶׁאִם לֹא עָבַר כְּלָל – הֲרֵי הוּא צֶבַע, וְאִם עָבַר אוֹ כָּהָה – הֲרֵי זֶה כֶּתֶם, וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו הַסַּמָּנִין – כְּבָר בָּטַל, אַף עַל פִּי שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר. וַאֲפִלּוּ כֶּתֶם שֶׁל דַּם נִדּוּת וַדַּאי, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין – בִּטְּלוֹ, וּמַטְבִּילוֹ וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת.
יא. מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמָּנִין. שבעה חומרי ניקוי מסוימים שמשתמשים בהם כדי לבדוק אם מדובר בדם או בצבע (ראה הלכות איסורי ביאה ט,לז-לח), וכן לצורך כיבוס הכתם וביטולו (ראה הלכות מעשה הקרבנות ח,י, הלכות טומאת צרעת יב,ה). מַטְבִּילוֹ. את הבגד שבו נמצא הכתם הטמא. וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת. משתמש בו לצרכי טהרות, שאינו טמא יותר.
יב. בֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ הַכֶּתֶם – מַעֲבִיר עַל כָּל הַבֶּגֶד שִׁבְעָה סַמָּנִין וּמְבַטְּלוֹ. אָבְדָה בּוֹ שִׁכְבַת זֶרַע: אִם הָיָה חָדָשׁ – בּוֹדְקוֹ בְּמַחַט; וְאִם הָיָה שָׁחוּק – בּוֹדְקוֹ בַּחַמָּה.
יב. וּמְבַטְּלוֹ. ובכך הכתם אינו מטמא עוד, ולאחר מכן מטביל את הבגד כדי לטהרו. אִם הָיָה חָדָשׁ בּוֹדְקוֹ בְּמַחַט. נועץ מחט על פני הבגד, שמאחר ששכבת הזרע מתקשה, המחט מרגישה בה (וכגון ששכבת הזרע לא התייבשה לגמרי, שאם כן הרי היא אינה מטמאת, איזהו מקומן נידה סא,ב; או משום ששכבת זרע עצמה טמאה לעולם גם כשהתייבשה אלא שאינה מטמאת אחרים, תוס' רי"ד שם). וְאִם הָיָה שָׁחוּק בּוֹדְקוֹ בַּחַמָּה. מעמידו כנגד השמש, שכיוון ששכבת הזרע אטומה אין קרני השמש חודרות דרכה (ובבגד חדש לא ניתן לעשות כן הואיל והוא קשיח ועבה ואינו נבדק יפה בשמש).
יג. בֶּגֶד שֶׁהָיָה עָלָיו כֶּתֶם, וְהִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת, וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עַל הַכֶּתֶם שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין וְלֹא עָבַר – הֲרֵי זֶה צֶבַע, וְהַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂה טְהוֹרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. וְאִם עָבַר הַכֶּתֶם אוֹ כָּהָה עֵינוֹ – הֲרֵי זֶה כֶּתֶם, וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת, שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עַל הַכֶּתֶם לַהֲסִירוֹ, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לְטַהֲרוֹ.

יג. עֵינוֹ. צבעו. וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עַל הַכֶּתֶם לַהֲסִירוֹ. שמכיוון שלאחר הטבילה העביר על הכתם את שבעת הסימנים גילה דעתו שהוא מקפיד עליו, ולפיכך הטבילה הראשונה לא הועילה לבגד לטהרו.

יד. כֶּתֶם שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁשָּׁה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עָלָיו צָפוֹן וְעָבַר – הֲרֵי הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו טְמֵאוֹת; אַף עַל פִּי שֶׁהַצָּפוֹן מַעֲבִיר הַצֶּבַע, הוֹאִיל וְלֹא הֶעֱבִיר שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת כֶּתֶם, וְשֶׁמָּא אִלּוּ הֶעֱבִיר הַשְּׁבִיעִי הָיָה עוֹבֵר.
הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, וְחָזַר וְהֶעֱבִירָן פַּעַם שְׁנִיָּה וְעָבַר – כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו בֵּין תִּכְבֹּסֶת רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה טְהוֹרוֹת, וְכָל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו אַחַר תִּכְבֹּסֶת שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת; הוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהוֹצִיא רִשּׁוּמוֹ – הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁיְּבַטְּלוֹ וְיַטְבִּילוֹ.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם מַה הֵן, וְהֵיאַךְ מַעֲבִירִין אוֹתָן.
יד. צָפוֹן. סבון. אַף עַל פִּי שֶׁהַצָּפוֹן מַעֲבִיר הַצֶּבַע. ולכן אין אנו יודעים כעת אם היה זה כתם או צבע.
וְחָזַר וְהֶעֱבִירָן פַּעַם שְׁנִיָּה וְעָבַר. ומאחר שהכתם עבר על ידי הסמנים יש חשש שמדובר בדם אלא שמשום מה לא עבר בבדיקה הראשונה. וְכָל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו אַחַר תִּכְבֹּסֶת שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת הוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו וכו'. מכיוון שחזר והעביר סמנים גילה שמקפיד כעת על הכתם, ולכן הטהרות שייעשה מכאן ואילך יהיו טמאות.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. ט,לז-לח.
טו. הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם – מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם כְּדַם הַנִּדָּה, שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא; אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא הַדָּם אַחַר שֶׁמֵּתָה, וְאֵין כָּאן נִדָּה, הוֹאִיל וּמִמָּקוֹם טָמֵא יָצָא – מְטַמֵּא טֻמְאַת כְּתָמִים. וְאִם הָיָה בּוֹ רְבִיעִית – מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם.

טו. מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם כְּדַם הַנִּדָּה. כלומר שדם זה נחשב כדם הנידה ומטמא כמוהו. שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא. ראה גם לעיל א,ט. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא הַדָּם אַחַר שֶׁמֵּתָה וכו'. שכיוון שמתה האישה לא ניתן להגדיר דם זה כדם הנידה, אך מאחר שיצא מן הרחם הטמא הרי הוא מטמא ככתם. וְאִם הָיָה בּוֹ רְבִיעִית מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. כדין רביעית דם הבא מן המת (הלכות טומאת מת ב,יב; אבל דם המת שאין בו רביעית אינו מטמא, שם ג,טו). וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם. שמחמירים בדם זה להחשיבו הן כדם המת המטמא באוהל, והן כדם נידה המטמא בכלשהו (לעיל א,ח).

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב

נשים שאינן מטמאות למפרע כתמים

ישנן 4 סוגי נשים שראיית דם או כתם שלהם מטמאת רק מזמן הראיה ולא למפרע.
ואלו הן:
מי שלא ראתם דם מעולם (בתולה)
מעוברת
מניקה עד שנתיים אחר הלידה.
אשה מבוגרת שלא ראתה דם תשעים יום. (זקנה)

כתמים
א)הנמצא ברחוב הינו טהור, מלבד אם היה מוצנע בין ישראל;
ב) טהרתו – על ידי סממנים הבודקים את חזקתו וטבילה;
ג) מאשה שנפטרה – טמא.

💬 מעניין…
הרמב"ם קורא לסבון צפון (הלכה יד)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מטמאי משכב ומושב ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מניקה = אישה שמניקה בפעל?

2.כהנת שוטה נבדקת ואוכלת בתרומה?

3.דם שיצא מהרחם מטמא רק מחיים?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן