פרק ד', הלכות מכירה, ספר קניין
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כִּלְיוֹ שֶׁל אָדָם – כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַנִּיחוֹ, קוֹנֶה לוֹ. וְכֵיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ הַמִּטַּלְטְלִין בְּתוֹךְ הַכְּלִי – אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִגְבִּיהָן אוֹ כְּמִי שֶׁהֻנְּחוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. לְפִיכָךְ אֵין כִּלְיוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ הַמַּקְנֶה: 'לֵךְ וּקְנֵה בִּכְלִי זֶה'.
וְכֵן אִם קָנָה הַכְּלִי תְּחִלָּה וְהִגְבִּיהוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת מוֹכֵר, וְחָזַר וְקָנָה מִמֶּנּוּ הַפֵּרוֹת, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּתוֹךְ הַכְּלִי הַזֶּה – קָנָה אוֹתָן, שֶׁמִּפְּנֵי הֲנָאַת הַמּוֹכֵר בִּמְכִירַת הַכְּלִי אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מְקוֹמוֹ.
א. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַנִּיחוֹ. בכל מקום שבו רשאי להניחו, כגון רשות השייכת לו, או מקום ציבורי צדדי ('סימטה' – מבוי קטן). שֶׁנַּעֲשׂוּ. שהונחו. וְלֹא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ הַמַּקְנֶה לֵךְ וּקְנֵה בִּכְלִי זֶה. שבאמירה זו נחשב כאילו הקנה לו את המקום (ר"י מיגאש בבא בתרא פה,ב).
וְכֵן אִם קָנָה הַכְּלִי תְּחִלָּה. מאותו האדם שקונה ממנו הפירות.
ב. כְּשֵׁם שֶׁאֵין כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר, כָּךְ אֵין כִּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ.
ב. כְּשֵׁם שֶׁאֵין כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר. שאדם אינו יכול לקנות ברשות של אדם אחר. כָּךְ אֵין כִּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ. שאדם אינו יכול לקנות בכלי של אדם אחר.
ג. מְסִירָה אֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְהַמְּשִׁיכָה אֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא בְּסִימְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶן, וְהַהַגְבָּהָה קוֹנָה בְּכָל מָקוֹם.
ג. מְסִירָה אֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים… וְהַמְּשִׁיכָה אֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא בְּסִימְטָא וכו'. מסירה היא קניין שנעשה על ידי אחיזת הקונה בחפץ בהסכמת המוכר, והיא נוהגת בחפצים שאין דרכם להימשך (לעיל ג,ג-ד). בקניין מסירה כאשר הקונה אוחז בחפץ נחשב הדבר כאילו הוא נמצא בידו, ובכך הוא נקנה לו. קניין זה קונה רק ברשות הרבים או בחצר של אדם שלישי שבהן אין רשות למוכר ולקונה להניח חפצים, שבמקומות אלו אין משמעות למקום הנחת החפץ ועצם אחיזת האדם בחפץ מוכיחה את בעלותו עליו. אך כאשר החפץ נמצא במקום שיש למוכר רשות להניח בו את חפציו (סימטה או חצר של שניהם), המקום שבו מונח החפץ נחשב כשייך למוכר, ולכן אין די באחיזת הקונה בחפץ כדי להוציאו מידי המוכר. לעומת זאת משיכה קונה על ידי שהקונה מושך את החפץ מרשות המוכר למקום שנחשב ברשותו, והיא מועילה בחצר משותפת ובסימטה שבהן מותר למוכר ולקונה להניח את חפציהם והמקום שבו מונח החפץ נחשב כשייך לבעליו, וממילא כאשר הקונה מושך את החפץ הרי הוא כמוציאו מרשות המוכר ומעבירו לרשותו. אבל ברשות הרבים או בחצר של אדם שלישי אין משמעות למשיכה ממקום למקום, שהרי אינו יכול למשוך את החפץ למקום שנחשב לרשותו, ולכן אין קניין משיכה קונה בהן (על פי ר"י מיגאש בבא בתרא עו,א).
ד. דָּבָר הַנִּקְנֶה בִּמְשִׁיכָה, אִם הָיָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְשָׁכוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לְסִימְטָא, כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא מִקְצָת הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים – קָנָה.
ד. כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא מִקְצָת הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים קָנָה. בקניין משיכה צריך למשוך את החפץ מכל המקום שהיה בו (לעיל ג,ג), וכאן מדובר שמשך את כל החפץ מהמקום שהיה בו ברשות הרבים, אלא שהוציא רק מקצתו לרשות היחיד או לסימטה. ואף שרק מקצת החפץ נמשך ברשות שבה המשיכה מועילה, בכל זאת פעולתו נחשבת למשיכה שקונה (מ"מ).
ה. טְעוֹן שֶׁל פֵּרוֹת שֶׁהָיָה מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְשָׁכוֹ הַלּוֹקֵחַ לִרְשׁוּתוֹ אוֹ לְסִימְטָא אַחַר שֶׁפָּסַק הַדָּמִים – קָנָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מָדַד. וְכֵן אִם מְדָדָן הַלּוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בְּהַגְבָּהָה.
ה. טְעוֹן שֶׁל פֵּרוֹת. מטען של פירות. אַחַר שֶׁפָּסַק הַדָּמִים. אחרי שקבעו את המחיר, שקודם לכן אין דעתם סומכת על הקניין ופעולת הקניין אינה מועילה (כדלקמן הי"א). וְכֵן אִם מְדָדָן הַלּוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אחר פסיקת הדמים. קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בְּהַגְבָּהָה. כל פרי שלקח והגביהו כדי למדדו, קנה.
ו. הָיָה הַמּוֹכֵר מוֹדֵד לְתוֹךְ כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ – לֹא קָנָה, שֶׁאֵין כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
הָיוּ הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ, כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר – קָנָה לוֹקֵחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מָדַד. הָיוּ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ בִּרְשׁוּת שֶׁהֵן מֻפְקָדִין אֶצְלוֹ – לֹא קָנָה לוֹקֵחַ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ הַפֵּרוֹת אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם מֵרְשׁוּתוֹ בִּשְׂכִירוּת מְקוֹמָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. מוֹדֵד לְתוֹךְ כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ. מודד ומניח בכלי הקונה, ולא הגביהם הלוקח עצמו. שֶׁאֵין כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. כדלעיל ה"א.
כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר. הסכים למכירה. קָנָה לוֹקֵחַ. מדין קניין חצר (לתנאי קניין זה ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ח-ט, וראה לקמן כט,י). בִּרְשׁוּת שֶׁהֵן מֻפְקָדִין אֶצְלוֹ. אדם שלישי, שהמוכר הפקיד אצלו את הפירות. שֶׁיּוֹצִיאֵם מֵרְשׁוּתוֹ בִּשְׂכִירוּת מְקוֹמָן. שישכור את מקום הפירות, וייחשבו כמצויים ברשותו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,ז.
ז. הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּסִימְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הָיוּ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ וְהָיוּ בְּתוֹךְ כִּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר, וְקִבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר, וְהִתְחִיל הַמּוֹכֵר לִמְדֹּד לְתוֹךְ כִּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר: אִם אָמַר לוֹ: 'כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים סֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וַאֲפִלּוּ בִּסְאָה אַחֲרוֹנָה, הוֹאִיל וַעֲדַיִן הַפֵּרוֹת בְּכִלְיוֹ וְלֹא גָּמַר כָּל הַמִּדָּה, וְכִלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר אֵינוֹ קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ.
וְאִם אָמַר לוֹ: 'כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים, סְאָה בְּסֶלַע' – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁפָּסְקוּ הַדָּמִים עַל כָּל סְאָה וּסְאָה, כָּל סְאָה שֶׁיַּגְבִּיהַּ הַמּוֹכֵר וִיעָרֶה אוֹתָהּ – נִגְמְרָה מְכִירָתָהּ, הוֹאִיל וְאֵין הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִלּוּ לֹא הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּכִלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר, כֵּיוָן שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ – קָנָה מִשֶּׁפָּסַק, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָדַד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. וְהִתְחִיל הַמּוֹכֵר לִמְדֹּד לְתוֹךְ כִּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר. וכלי המדידה אף הוא של המוכר. כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים סֶלַע. הכור היא מידת נפח גדולה, ויש בה שלושים סאים. יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ… הוֹאִיל וַעֲדַיִן הַפֵּרוֹת בְּכִלְיוֹ וְלֹא גָּמַר כָּל הַמִּדָּה. אך אם גמר כל המידה אינו יכול לחזור בו, כמבואר בפסקה הבאה. וְכִלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר אֵינוֹ קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. כדלעיל ה"ב (אך אם הפירות ניתנו בכליו של הקונה קנה גם אם לא נשלמה המדידה כדלעיל ה"א).
וְאִם אָמַר לוֹ כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים סְאָה בְּסֶלַע רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה וכו'. במקרה זה כל סאה נחשבת לעצמה. נִגְמְרָה מְכִירָתָהּ הוֹאִיל וְאֵין הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. מכיוון שהפירות נמצאים ברשויות שיכול הלוקח לקנות בהן כאשר הם בכליו, קונה אותם הלוקח על ידי מדידת המוכר אפילו שהם בכלי של המוכר. ובטעם הדבר יש שהסבירו שבהשלמת המדידה כאילו אומר ללוקח 'לך וקנה בכלי זה', שכשם שהשאלת מקום מועילה בכלי הלוקח ברשות מוכר (לעיל ה"א) כך מועילה השאלת הכלי בכלי מוכר ברשות לוקח (כס"מ ועוד). ויש שהסבירו שמכיוון שהמוכר מרוקן מכליו את הפירות המדודים לצורך המכירה הרי הם נקנים ללוקח אף שלא נכנסו לתוך כלי שלו ('קניין מדידה' – מרכה"מ). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ו, שכליו של לוקח קונים לו גם אם לא הייתה מדידה.
ח. וְכֵן הַמּוֹכֵר יַיִן אוֹ שֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ בְּסִימְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם אוֹ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, וְהָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל סַרְסוּר: עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה – לַמּוֹכֵר; מִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה – הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ח. וְהָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל סַרְסוּר. שייכת לאדם שלישי, המתווך. מִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. במקרה זה מכיוון שכלי המדידה הוא של הסרסור, קונה הלוקח את הסחורה בעודה בכלי המידה (שלא כבהלכה הקודמת שהקניין נעשה רק לאחר שרוקנו את כלי המידה לצורך המכירה – ראה כס"מ, מרכה"מ).
ט. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁהָיוּ צְבוּרִין בְּסִימְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְהַמִּדָּה אֵינָהּ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, וְהָיָה הַמּוֹכֵר מוֹדֵד: עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה – הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת מוֹכֵר; וּמִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה – הֲרֵי הִיא שֶׁל לוֹקֵחַ.
ט. וְהַמִּדָּה אֵינָהּ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. אלא של אדם שלישי (סרסור), וכמבואר בהלכה הקודמת.
י. הָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, וְהָיוּ בָּהּ רְשָׁמִין לֵידַע חֶצְיָהּ וּשְׁלִישָׁהּ וּרְבִיעָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרֹשֶׁם מִן הָרְשָׁמִין – קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה, שֶׁכָּל רֹשֶׁם מֵהֶן כְּמִדָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי שֶׁל אֶחָד מֵהֶן הִיא הַמִּדָּה, וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הָרְשָׁמִין שֶׁבָּהּ.
י. הָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. של המוכר או הלוקח, במקרה שהפירות נמכרו ברשות שיכול הלוקח לקנות בה. רְשָׁמִין. שנתות, סימונים על גבי המידה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרֹשֶׁם מִן הָרְשָׁמִין קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וכו'. כדין מילוי המידה שקונה (לעיל ה"ח). שֶׁהֲרֵי שֶׁל אֶחָד מֵהֶן הִיא הַמִּדָּה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הָרְשָׁמִין שֶׁבָּהּ. אבל אם הייתה מידה של אדם אחר (סרסור) אין המוכר סומך על הרשמים, וקונה הלוקח רק אם המידה מלאה לגמרי.
יא. זֶה כְּלָל גָּדוֹל יְהִי בְּיָדְךָ: הַקּוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין: אִם פָּסַק הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ הִגְבִּיהַּ – קָנָה; וְאִם הִגְבִּיהַּ תְּחִלָּה וְהִנִּיחַ, וְאַחַר כָּךְ פָּסַק הַדָּמִים – לֹא קָנָה בְּאוֹתָהּ הַהַגְבָּהָה, עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אַחַר שֶׁפָּסַק, אוֹ יִמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ.
יא. פָּסַק הַדָּמִים. קבע את המחיר. עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אַחַר שֶׁפָּסַק. שאין סומכים דעתם לגמור הקניין אלא אחר ידיעת המחיר.
יב. הָיָה הַדָּבָר הַנִּמְכָּר דָּמָיו קְצוּבִין וִידוּעִין, וְהִגְבִּיהוֹ – קָנָהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק אַחַר שֶׁהִגְבִּיהַּ. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן הַמִּטַּלְטְלִין, שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹת בָּהֶן אַחַר שֶׁיִּפְסֹק הַדָּמִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ דָּמָיו קְצוּבִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יב. קְצוּבִין וִידוּעִין. קבועים, כך שאין צריך שיפסוק המוכר על מחירם. בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן הַמִּטַּלְטְלִין. בדרכים הנוספות המשמשות לקניין.
יג. לְפִיכָךְ, הַמּוֹשֵׁךְ חַמָּרִין וּפוֹעֲלִין וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הַדָּמִים, אֲפִלּוּ הָיָה הַלּוֹקֵחַ הוּא הַמּוֹדֵד, אוֹ שֶׁפָּסַק הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ מָדַד הַמּוֹכֵר – שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן.
פֵּרְקָן הַלּוֹקֵחַ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ: אִם פָּסַק הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ מָדַד הַמּוֹכֵר – אֵין שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי סָמְכָה דַּעְתּוֹ לִמְכֹּר; וְאִם מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק – שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ עֲדַיִן לִמְכֹּר, וַאֲפִלּוּ מָדַד הַלּוֹקֵחַ.
יג. הַמּוֹשֵׁךְ חַמָּרִין וּפוֹעֲלִין וכו'. משך את מוליכי החמורים או את הפועלים העמוסים בסחורה אל תוך רשותו, כדי לקנותה. אֲפִלּוּ הָיָה הַלּוֹקֵחַ הוּא הַמּוֹדֵד. שנמצא שהגביה את הסחורה במדידתו. שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן. במקרה הראשון מדד הקונה לפני שפסק הדמים, ובמקרה השני המוכר מדד והקונה לא עשה קניין כלשהו (אמנם אם מדד הקונה לאחר שפסק הדמים קנה, שהמדידה כהגבהה כדלעיל ה"ה).
פֵּרְקָן הַלּוֹקֵחַ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. את הסחורה מעל החמורים והפועלים, והיא עדיין בכליו של המוכר. אִם פָּסַק הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ מָדַד הַמּוֹכֵר אֵין שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן. שכעת נעשה בהם קניין המועיל (כדלעיל ה"ז). שֶׁהֲרֵי לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ עֲדַיִן לִמְכֹּר. כל עוד לא פסק הדמים.
יד. הַנּוֹטֵל כְּלִי מִן הָאֻמָּן עַל מְנַת לְבַקְּרוֹ, אִם הָיוּ דָּמָיו קְצוּבִין וְנֶאֱנַס בְּיָדוֹ – חַיָּב בְּדָמָיו; הוֹאִיל וְדָמָיו קְצוּבִין, מֵעֵת שֶׁהִגְבִּיהוֹ נַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ. וְהוּא שֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת כֻּלּוֹ, וְיִהְיֶה אוֹתוֹ הַחֵפֶץ הַנִּמְכָּר חָבִיב עַל הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל חֵפֶץ שֶׁהַמּוֹכֵר קָץ בּוֹ וְהוּא מְבַקֵּשׁ וְרוֹדֵף לְמָכְרוֹ – הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁיִּפְסֹק הַדָּמִים וְיַגְבִּיהֶנּוּ הַלּוֹקֵחַ אַחַר שֶׁפָּסַק.
יד. לְבַקְּרוֹ. לבדקו לפני שיקנהו. אִם הָיוּ דָּמָיו קְצוּבִין. מחירו קבוע וידוע, ונקנה מיד בהגבהה אם רוצה לקנותו (לעיל הי"ב). וְנֶאֱנַס בְּיָדוֹ. אירע לאותו הכלי נזק, באונס ובלא כוונת המגביה. חַיָּב בְּדָמָיו. חייב לשלם למוכר את מחיר הכלי. מֵעֵת שֶׁהִגְבִּיהוֹ נַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ. שעשה בו פעולה של קניין. כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת כֻּלּוֹ. שמתכוון שיהיה כולו שלו אם ייטב בעיניו. וְיִהְיֶה אוֹתוֹ הַחֵפֶץ הַנִּמְכָּר חָבִיב עַל הַלּוֹקֵחַ. שבמקרה כזה אין ספק שהגביהו לשם קניין. שֶׁהַמּוֹכֵר קָץ בּוֹ. מעוניין להיפטר ממנו.
טו. אֶחָד הַמּוֹשֵׁךְ אוֹ הַמַּגְבִּיהַּ אוֹ הַמַּחֲזִיק בְּעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לְאַחֵר לְהַגְבִּיהַּ לוֹ אוֹ לִמְשֹׁךְ לוֹ אוֹ לְהַחֲזִיק לוֹ – הֲרֵי זֶה זָכָה לוֹ. וְכֵן בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הַהַקְנָיָה.

טו. אוֹ שֶׁאָמַר לְאַחֵר לְהַגְבִּיהַּ לוֹ אוֹ לִמְשֹׁךְ לוֹ אוֹ לְהַחֲזִיק לוֹ. שיעשה את פעולת הקניין בשבילו. זָכָה לוֹ וְכֵן בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הַהַקְנָיָה. ששלוחו של אדם נחשב כמותו (ראה גם הלכות שלוחין ושותפין א,א).

תקציר הפרק 

🤔 כמו פיל בחנות חרסינה
בחנויות רבות מוצב שלט אזהרה: "שברת, שילמת!". האם זה "תופס"? בפרקנו מתייחסת ההלכה למקרה שבו הכלל הזה בוודאי תקף: כאשר מי ששבר את הכלי החזיק אותו בידו על מנת לבחון אותו מתוך כוונה ברורה לקנותו, ואז "אם היו לו דמים קצובין", כלומר מחיר קבוע, "חייב בדמיו… והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו החפץ הנמכר חביב על הלוקח" (הלכה יד). למעשה, הגבהת הכלי הייתה מעשה קנייתו ומשום כך התחייב הלוקח באחריות לנזק. אז בבקשה! אם אתם כבר מגביהים כלים בחנות חרסינה, אנא עשו זאת בזהירות 🐘

🤷‍ מסור לי ואמסור לך
"מסירה", בלשון ימינו, שייכת בעיקר למשחק הכדורסל, אבל בהלכה יש לה משמעות נוספת, מוקדמת: העברת בעלות על חפץ הנעשית באמצעות אחיזת הקונה בחפץ בהסכמת המוכר; הכלל הוא שמסירה מעבירה בעלות רק במקרה שנעשתה ברשות הרבים, וזאת מפני שמקום זה אינו שייך לאף אדם פרטי והאחיזה בחפץ במקום הציבורי מוכיחה את בעלות האוחז עליו (הלכה ג). שימו לב: אל תאמצו את הכלל הזה למשחק הכדורסל השכונתי, ואם מסרו לכם כדור במהלך משחק, הוא לא הופך שלכם ושאר השחקנים מצפים שתחזירו מסירה… 🏀

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הגבהה היא קניין חזק יותר ממשיכה וממסירה?

2.לקח מכונית לסיבוב קודם שנקבע מחירה וניזוקה – האם משלם?

3.הכניס חמור טעון לביתו לבדוק הסחורה שעליו – יכול לחזור בו?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן