פרק ד', הלכות מלכים, ספר שופטים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. רְשׁוּת יֵשׁ לַמֶּלֶךְ לִתֵּן מַס עַל הָעָם לִצְרָכָיו אוֹ לְצֹרֶךְ הַמִּלְחָמוֹת, וְקוֹצֵב לוֹ מֶכֶס. וְאָסוּר לְהַבְרִיחַ מִן הַמֶּכֶס שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לִגְזֹר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּגְנֹב הַמֶּכֶס יִלָּקַח מָמוֹנוֹ אוֹ יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים" (שמואל א ח,יז), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ" (דברים כ,יא) – מִכָּאן שֶׁנּוֹתֵן מַס וְקוֹצֵב מֶכֶס. וְדִינָיו בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – דִּין, שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת מֶלֶךְ, מֶלֶךְ זוֹכֶה בּוֹ.
א. וְדִינָיו בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן דִּין. הוא אינו כפוף בעניינים אלו לכללים ולחוקים, אלא הוא קובע את הכללים והם מחייבים את העם (ראה גם הלכות גזלה ה,יא-יב). שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת מֶלֶךְ מֶלֶךְ זוֹכֶה בּוֹ. כשביקשו מלך משמואל הוא פירט להם את זכויות המלך שייבחר ('פרשת מלך', שמואל א ח,יא-יז), והמלך זוכה בכל הזכויות שכתובות שם (והן הזכויות המפורטות כאן בהל' א-ז).
ב. וְשׁוֹלֵחַ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְלוֹקֵחַ מִן הָעָם הַגִּבּוֹרִים וְאַנְשֵׁי הַחַיִל, וְעוֹשֶׂה מֵהֶן חַיִל לְמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וּמַעֲמִיד מֵהֶן עוֹמְדִין לְפָנָיו, וּמַעֲמִיד מֵהֶן אֲנָשִׁים לָרוּץ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ" (שמואל א ח,יא). וְלוֹקֵחַ מִן הַיָּפִים שֶׁבָּהֶן לִהְיוֹת שַׁמָּשִׁין וְעוֹמְדִין לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ" (שם ח,טז).
ג. וְכֵן לוֹקֵחַ מִכָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ וְעוֹשִׂין לוֹ מְלַאכְתּוֹ, וְנוֹתֵן שְׂכָרָן. וְלוֹקֵחַ כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת לִמְלַאכְתּוֹ, וְנוֹתֵן שְׂכָרָן אוֹ דְּמֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ" (שמואל א ח,יב), "וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ" (שם ח,טז).
ג. וְעוֹשִׂין לוֹ מְלַאכְתּוֹ וְנוֹתֵן שְׂכָרָן. שאינם כאנשי החיל והבחורים הטובים שנמצאים באופן קבוע אצל המלך ופרנסתם מוטלת עליו (לעיל ה"ב), אלא המלך משלם להם על מלאכתם (לח"מ). אוֹ דְּמֵיהֶן. אם ירצה לקחתם לעולם.
ד. וְכֵן לוֹקֵחַ מִכָּל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל נָשִׁים וּפִילַגְשִׁים – נָשִׁים בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין, וּפִילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה וְלֹא קִדּוּשִׁין, אֶלָּא בְּיִחוּד בִּלְבַד קוֹנֶה אוֹתָהּ, וּמֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל הַהֶדְיוֹט אָסוּר בְּפִילֶגֶשׁ, אֶלָּא בְּאָמָה עִבְרִיָּה בִּלְבַד אַחַר יִעוּד. וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת הַפִּילַגְשִׁים שֶׁלּוֹקֵחַ לְאַרְמוֹנוֹ טַבָּחוֹת וְרַקָּחוֹת וְאוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת" (שמואל א ח,יג).
ד. וּפִילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה וְלֹא קִדּוּשִׁין. הפילגש היא אישה קבועה ומיוחדת לאדם מסוים ללא קידושין ונישואין. בְּיִחוּד בִּלְבַד קוֹנֶה אוֹתָהּ. בכך שמייחד אותה לו לפילגש. אֲבָל הַהֶדְיוֹט אָסוּר בְּפִילֶגֶשׁ. ורק אישה הנשואה לו בחופה וקידושין מותרת להדיוט (הלכות אישות א,ד). בְּאָמָה עִבְרִיָּה בִּלְבַד אַחַר יִעוּד. שאדם שקנה אמה עברייה יכול לייעד אותה לאישה על ידי שאומר לה שהיא לו לאישה ובכך היא נעשית מקודשת לו אף ללא כסף קידושין (הלכות עבדים ד,ז). וְרַקָּחוֹת. מכינות מרקחות.
ה. וְכֵן כּוֹפֶה אֶת הָרְאוּיִין לִהְיוֹת שָׂרִים וּמְמַנֶּה אוֹתָם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים" (שמואל א ח,יב).
ו. וְלוֹקֵחַ הַשָּׂדוֹת וְהַזֵּיתִים וְהַכְּרָמִים לַעֲבָדָיו כְּשֶׁיֵּלְכוּ לַמִּלְחָמָה וְיִפְשְׁטוּ עַל מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, אִם אֵין לָהֶן מַה יֹּאכְלוּ אֶלָּא מִשָּׁם, וְנוֹתֵן דְּמֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו" (שם ח,יד).
ו. וְלוֹקֵחַ הַשָּׂדוֹת וְהַזֵּיתִים וְהַכְּרָמִים. את התבואה והפירות הגדלים שם (לח"מ). וְנוֹתֵן דְּמֵיהֶן. על אף שמותר לו לקחתם ללא רשות, עליו לשלם את מחירם.
ז. וְיֵשׁ לוֹ מַעֲשֵׂר מִן הַזְּרָעִים וּמִן הָאִילָנוֹת וּמִן הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר" (שם ח,טו), "צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר" (שם ח,יז).
ז. מַעֲשֵׂר מִן הַזְּרָעִים וּמִן הָאִילָנוֹת וּמִן הַבְּהֵמָה. נוטל עשירית מהם באופן קבוע לעצמו ללא תשלום.
ח. הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נוֹטֵל מִכָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל חֵלֶק אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְדָבָר זֶה חֹק לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם.
ח. הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נוֹטֵל מִכָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל חֵלֶק אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. כאשר ישראל כובשים שטחים בכיבוש רבים, דינם כארץ ישראל, והמלך המשיח נוטל מהם חלק אחד משלוש עשרה והשאר נחלק בין שבטי ישראל (לעומת זאת השטחים שכובש מלך לעצמו באופן פרטי שייכים לו בלבד כדלקמן ה"י – יד"פ).
ט. כָּל הֲרוּגֵי הַמֶּלֶךְ – מָמוֹנָם לַמֶּלֶךְ. וְכָל הַמַּמְלָכוֹת שֶׁכּוֹבֵשׁ – הֲרֵי אוֹצְרוֹת הַמְּלָכִים לַמֶּלֶךְ, וּשְׁאָר הַבִּזָּה שֶׁבּוֹזְזִין – בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל מֶחֱצָה בָּרֹאשׁ, וּמַחֲצִית הַבִּזָּה חוֹלְקִין אוֹתָהּ כָּל אַנְשֵׁי הַצָּבָא בְּיַחַד עִם הָעָם הַיּוֹשְׁבִין עַל הַכֵּלִים בַּמַּחֲנֶה לְשָׁמְרָהּ, חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (שמואל א ל,כד).
ט. הֲרוּגֵי הַמֶּלֶךְ. שנהרגו במצוות המלך (ראה לעיל ג,ח). מָמוֹנָם לַמֶּלֶךְ. ראה גם הלכות אבל א,ט. אוֹצְרוֹת הַמְּלָכִים. של הארץ הנכבשת. וְהוּא נוֹטֵל מֶחֱצָה בָּרֹאשׁ. המלך נוטל מחצית מן הביזה לפני שהיא מחולקת לאחרים. אַנְשֵׁי הַצָּבָא. הלוחמים.
י. כָּל הָאָרֶץ שֶׁכּוֹבֵשׁ – הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ, נוֹתֵן לַעֲבָדָיו לְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וּמַנִּיחַ לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים דִּינָיו דִּין. וּבַכֹּל יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְתִהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ וּמְגַמָּתוֹ לְהָרִים דַּת הָאֱמֶת, וּלְמַלּוֹת הָעוֹלָם צֶדֶק, וְלִשְׁבֹּר זְרוֹעַ הָרְשָׁעִים, וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יי, שֶׁאֵין מַמְלִיכִין מֶלֶךְ תְּחִלָּה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ" (שמואל א ח,כ).

תקציר הפרק 

🤔 העלמת מס? סיכנת את עצמך! השתמטות מתשלום מיסים או מכס הן עבירות פליליות נפוצות, אך בעוד שכיום עונשן מאסר בלבד, בתקופה שבה היה מלך בישראל – עונשן של עבירות אלו היה עשוי להגיע עד כדי גזר דין מוות: "רשות יש למלך ליתן מס ע להעם לצרכיו או לצורך המלחמות, וקוצב לו מכס", כלומר, מס על ייבוא סחורות, "ואסור להבריח מן המכס שלו, ויש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס – יילקח ממונו או ייהרג" (הלכה א), וכל זאת משום ש"כל האמור בפרשת מלך", הכתובה בספר שמואל, "מלך זוכה בו"! 💪🏻

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן