פרק ד', הלכות ממרים, ספר שופטים
כ״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים
א׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות אישות, ספר נשים
כ״ט במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ח במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ז במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. זָקֵן שֶׁחָלַק עַל בֵּית דִּין בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, בֵּין שֶׁהָיוּ הֵם אוֹסְרִין וְהוּא מַתִּיר בֵּין שֶׁהָיוּ הֵם מַתִּירִין וְהוּא אוֹסֵר – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה. אֲפִלּוּ הָיָה הוּא אוֹמֵר מִפִּי הַקַּבָּלָה, וְאָמַר: 'כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי', וְהֵם אוֹמְרִים: 'כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינֵינוּ שֶׁהַדִּין נוֹתֵן', הוֹאִיל וְחָלַק עֲלֵיהֶן בַּדָּבָר, וְעָשָׂה אוֹ הוֹרָה לַעֲשׂוֹת – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הֵם מוֹרִים מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶם בִּגְזֵרָה מִן הַגְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וּבִזְדוֹנוֹ כָּרֵת, כְּגוֹן שֶׁהִתִּיר הֶחָמֵץ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית, אוֹ אֲסָרוֹ בַּהֲנָיָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
א. זָקֵן. חכם. בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. כפי שיבואר בהמשך פרק זה. מִפִּי הַקַּבָּלָה. שקיבל במסורת. כְּגוֹן שֶׁהִתִּיר הֶחָמֵץ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית וכו'. מן התורה החמץ אסור בערב פסח (ארבעה עשר בניסן) החל מן השעה השביעית של היום, וחכמים אסרו אותו באכילה ובהנאה כבר מתחילת השעה השישית כדי להרחיק מאיסור תורה והוסיפו וגזרו שלא לאכול חמץ מהשעה החמישית מחשש שיטעה בין שעה חמישית לשישית אך לא אסרו אז את החמץ בהנאה (הלכות חמץ ומצה א,ח-י). והזקן ממרא המתיר בשעה השישית או שאסרו בהנאה בשעה החמישית, חולק על חכמים בגזרתם בעניין חמץ, שהוא איסור שבעיקרו חייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (מאירי סנהדרין פח,א, רדב"ז; וראה כס"מ שפירש באופן אחר).
ב. אֶחָד דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת שֶׁנֶּחְלְקוּ בּוֹ, אוֹ שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדָבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. כֵּיצַד? נֶחְלְקוּ בְּאִשָּׁה זוֹ אִם הִיא עֶרְוָה אוֹ אֵינָהּ, אִם מַרְאֵה דָּם זֶה מְטַמֵּא אוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא, אִם זוֹ טְמֵאָה לֵידָה אוֹ אֵינָהּ טְמֵאָה לֵידָה, אִם זוֹ זָבָה אוֹ אֵינָהּ זָבָה, אִם חֵלֶב זֶה אָסוּר אוֹ מֻתָּר, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ – הֲרֵי זֶה חָלַק בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵיצַד דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת? כְּגוֹן שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּעִבּוּר הַשָּׁנָה אִם מְעַבְּרִים עַד הַפּוּרִים אוֹ בְּכָל אֲדָר – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁזֶּה מֵבִיא לִידֵי אֲכִילַת חָמֵץ בְּפֶסַח. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִין מִדִּינֵי מָמוֹנוֹת אוֹ בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִין שֶׁדָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הֲרֵי זֶה חַיָּב: לִדְבָרָיו שֶׁל אֶחָד שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה, וְכָל שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ כַּדִּין נָטַל וְעַל פִּי בֵּית דִּין נָטַל; וְלִדְבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאוֹמֵר פָּטוּר, אוֹ שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין אֵלּוּ רְאוּיִין לָדוּן – כָּל שֶׁנָּטַל גָּזֵל הוּא בְּיָדוֹ, וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת; וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁלּוֹ נָטַל – הַבָּא עָלֶיהָ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וּבְשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת, וְנִמְצָא הַדָּבָר מֵבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִינֵי מַכּוֹת אִם זֶה חַיָּב מַלְקוּת אוֹ אֵינוֹ, אוֹ שֶׁחָלַק בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִין שֶׁלּוֹקִין בִּפְנֵיהֶם – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ לוֹקֶה, חוֹבְלִים הֵם בּוֹ וְחַיָּבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל שֶׁיִּטֹּל מֵהֶן כַּדִּין נוֹטֵל, וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בֶּן מַלְקוּת הוּא, כָּל שֶׁיִּטֹּל מֵהֶן גָּזֵל הוּא בְּיָדוֹ, וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בַּעֲרָכִין אוֹ בַּחֲרָמִין אִם זֶה חַיָּב לִתֵּן אוֹ אֵינוֹ חַיָּב – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן, אִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה גָּזֵל, וְהַמְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּפִדְיוֹן הַקֳּדָשִׁים אִם נִפְדּוּ אוֹ לֹא נִפְדּוּ – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין זֶה פִּדְיוֹן, אִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. נֶחְלְקוּ בַּעֲרִיפַת הָעֶגְלָה אִם אֵלּוּ חַיָּבִין לְהָבִיא אוֹ אֵינָם חַיָּבִין – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר חַיָּבִין לְהָבִיא, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה, וְהַמְקַדֵּשׁ בָּהּ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּעָרְלָה. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה אִם זֶה לָעֲנִיִּים אוֹ לְבַעַל הַבַּיִת – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת, הֲרֵי הוּא גָּזֵל בְּיַד הֶעָנִי, וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, כְּגוֹן נִגְעֵי בָּשָׂר אוֹ נִגְעֵי בָּתִּים אוֹ נִגְעֵי בְּגָדִים – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָהוֹר, מֻתָּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ וְלֶאֱכֹל קָדָשִׁים, וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָמֵא, אִם נִכְנַס אוֹ אָכַל – בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וּבְשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּטָהֳרַת מְצֹרָע, אִם יֵשׁ לָזֶה טָהֳרָה אוֹ אֵין לוֹ. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּהַשְׁקָאַת שׂוֹטָה אִם זוֹ צְרִיכָה לִשְׁתּוֹת אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר צְרִיכָה, אִם מֵת הַבַּעַל קֹדֶם שֶׁתִּשְׁתֶּה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִיבָמָהּ, וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינָהּ צְרִיכָה, מִתְיַבֶּמֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִין לִבְדֹּק וְלַחֲקֹר: אִם הָיְתָה מַחֲלֹקֶת זוֹ מְבִיאָה לִידֵי דָּבָר זֶה, וְדָבָר זֶה מֵבִיא לְדָבָר שֵׁנִי, אֲפִלּוּ אַחַר מֵאָה דְּבָרִים, אִם יָבֹא בַּסּוֹף לְדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, בֵּין שֶׁהָיָה הַזָּקֵן מֵקֵל וְהֵם מַחֲמִירִין בֵּין שֶׁהָיָה הוּא מַחֲמִיר וְהֵם מְקִלִּין – הֲרֵי זֶה חַיָּב.
ב. אִם הִיא עֶרְוָה אוֹ אֵינָהּ. אם היא אסורה באיסור עריות על אדם זה (כגון שהיא קרובתו), כך שאם בא עליה במזיד חייב כרת ובשוגג חייב חטאת. אִם מַרְאֵה דָּם זֶה מְטַמֵּא אוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא. שאם ראתה האישה דם המטמא אותה היא נעשית נידה והבא עליה חייב כרת או חטאת (לפרטי הדם המטמא ראה הלכות איסורי ביאה פרק ה). אִם זוֹ טְמֵאָה לֵידָה אוֹ אֵינָהּ טְמֵאָה לֵידָה. שהיולדת טמאה כנידה, ודווקא כשילדה או הפילה דבר המטמא אותה (כמבואר שם פרק י). אִם זוֹ זָבָה אוֹ אֵינָהּ זָבָה. שאם ראתה דם בימים מסוימים נעשית זבה (ראה שם ו,א-ו), והבא עליה חייב כבא על הנידה. אִם חֵלֶב זֶה אָסוּר אוֹ מֻתָּר. שהאוכל חלב אסור חייב כרת או חטאת (ראה הלכות מאכלות אסורות פרק ז מהם החלבים האסורים). אִם מְעַבְּרִים עַד הַפּוּרִים אוֹ בְּכָל אֲדָר. שנחלקו בשאלה אם ניתן להחליט שהשנה מעוברת ולהוסיף לה חודש אדר נוסף רק עד שיגיע פורים, או שניתן לעשות זאת עד סוף חודש אדר (ראה הלכות קידוש החודש ד,יג-יד). שֶׁזֶּה מֵבִיא לִידֵי אֲכִילַת חָמֵץ בְּפֶסַח. שההכרעה בעניין עיבור השנה משפיעה על הזמן שבו יחול חג הפסח, ונמצא שהמחלוקת בכך משפיעה על זמן איסור אכילת החמץ, שהוא דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אוֹ בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִין שֶׁדָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת. נחלקו מה מספר הדיינים שרשאי לדון דיני ממונות (ראה הלכות סנהדרין ב,י). לִדְבָרָיו שֶׁל אֶחָד וכו'. זהו ביאור מדוע מחלוקת זו מביאה לידי חטאת או כרת. וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שהמקדש בדבר שאינו שלו אינה מקודשת (הלכות אישות ה,ז). וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁלּוֹ נָטַל וכו'. ונמצא שקידושיו קידושין, והאישה נחשבת כאשת איש. חוֹבְלִים הֵם בּוֹ וְחַיָּבִין לְשַׁלֵּם. ששלוחי בית הדין המלקים את האדם שלא כדין נידונים כחובל בחברו וחייבים בתשלומים. בַּעֲרָכִין אוֹ בַּחֲרָמִין. כגון שנחלקו לגבי מקרה מסוים שבו אדם התחייב לתת ערך של אדם להקדש, או שהחרים דבר כלשהו לצרכי המקדש או הכהנים. הֲרֵי זֶה חַיָּב. הזקן ממרא החולק בעניין זה, חייב מיתה. בַּעֲרִיפַת הָעֶגְלָה וכו'. הרוג שנמצא בקרבת עיר מסוימת ולא נודע מי הרגו, חייבים אנשיה להביא עגלת בקר ולערפה בנחל, והיא נאסרת בהנאה (הלכות רוצח י,ו). וְהַמְקַדֵּשׁ בָּהּ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שהמקדש בדבר שאסור בהנאה אינה מקודשת (הלכות אישות ה,א). וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּעָרְלָה. כגון שנחלקו לגבי צמח מסוים אם הוא חייב בערלה או לא (פה"מ סנהדרין יא,ב). והערלה אסורה בהנאה (הלכות מאכלות אסורות י,ט). בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. מתנות מן היבול שבעל הבית חייב לתת לעניים. כְּגוֹן נִגְעֵי בָּשָׂר וכו'. שנחלקו בנגעי צרעת מסוימים אם הם טהורים או טמאים. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָמֵא אִם נִכְנַס אוֹ אָכַל… וּבְשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת. שהטמא שנכנס למקדש בשוגג או אכל קודש בשוגג מביא קרבן עולה ויורד שהוא סוג של קרבן חטאת (ראה הלכות שגגות א,א-ד, יד"פ). וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּטָהֳרַת מְצֹרָע אִם יֵשׁ לָזֶה טָהֳרָה אוֹ אֵין לוֹ. כגון במצורע שאין לו בוהן יד, או בוהן רגל או אוזן ימנית (בבלי סנהדרין פח,א, וראה הלכות מחוסרי כפרה ה,א). בְּהַשְׁקָאַת שׂוֹטָה. אישה שבעלה קינא לה ונסתרה אסורה לבעלה, עד שתיבדק על ידי מי המרים המאררים (הלכות סוטה א,א-ב). לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר צְרִיכָה אִם מֵת הַבַּעַל קֹדֶם שֶׁתִּשְׁתֶּה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִיבָמָהּ. שסוטה שמת בעלה קודם שתשתה אינה מתייבמת (הלכות ייבום וחליצה ו,יט). והואיל ואין כאן מצוות ייבום, נמצא שהיבם בועל את אשת אחיו באיסור, וחייב על כך כרת במזיד וחטאת בשוגג (רע"א שם, ערוך לנר יבמות יא,ב ועוד).
ג. וְאִם לֹא תָּבִיא הַמַּחֲלֹקֶת לִידֵי כָּךְ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, חוּץ מִמִּצְוַת תְּפִלִּין בִּלְבַד. כֵּיצַד? הוֹרָה שֶׁמֻּתָּר לְהוֹסִיף טוֹטֶפֶת חֲמִישִׁית בַּתְּפִלִּין וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת – הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּתְּחִלָּה אַרְבָּעָה בָּתִּים כְּהִלְכָתָן, וְיָבִיא חֲמִישִׁי וִידַבֵּק בַּחִיצוֹן, שֶׁהַבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָאֲוִיר פָּסוּל. וְחִיּוּב זָקֵן מַמְרֵא עַל דָּבָר זֶה – הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. אֲבָל אִם נֶחְלְקוּ בִּשְׁאָר מִצְווֹת, כְּגוֹן שֶׁחָלַק בְּדָבָר מִדִּבְרֵי לוּלָב אוֹ צִיצִית אוֹ שׁוֹפָר, זֶה אוֹמֵר פָּסוּל וְזֶה אוֹמֵר כָּשֵׁר, זֶה אוֹמֵר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְזֶה אוֹמֵר לֹא יָצָא, זֶה אוֹמֵר טָהוֹר וְזֶה אוֹמֵר שֵׁנִי לַטֻּמְאָה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמִּיתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. לְהוֹסִיף טוֹטֶפֶת חֲמִישִׁית בַּתְּפִלִּין. בית נוסף לארבעת הבתים שבתפילין של ראש. שֶׁהַבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָאֲוִיר פָּסוּל. הבית הקיצוני בצד ימין או שמאל צריך להיות חשוף לאוויר, ואם הוסיף בצדו בית נוסף וחסם אותו התפילין פסולות. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת הלכתית. וְזֶה אוֹמֵר שֵׁנִי לַטֻּמְאָה. ובדרגת טומאה זו אין באים לידי חיוב כרת או חטאת בכניסה למקדש (ראה כס"מ, וראה כתר המלך שביאר באופן אחר).

תקציר הפרק 

🤔 משחק הדומינו של הזקן הממרא 11 דקות ו-40 שניות, זה הזמן שלקח ל-600,000 אבני דומינו ליפול בזו אחר זו וזו לצד זו, כדי לקבוע את שיא גינס בתחום. הפלת אבני דומינו היא תחביב של רבים, שנהנים לראות איך הפלה של אבן דומינו אחת גורמת לנפילת האבן שאחריה ואת זו שאחריה עד להפלת כל טור האבנים, ארוך ככל שיהיה. תופעה זו קרויה "אפקט דומינו", ובפרקנו אנחנו מגלים שהיא קיימת גם אצל הזקן הממרא, שהוא מי "שחלק על בית דין בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת", ולכן "צריכין [בית הדין] לבדוק ולחקור: אם הייתה מחלוקת זו [שבה נחלק הזקן על בית הדין] מביאה לידי דבר זה [דבר אחר, שאינו דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת], ודבר זה מביא לדבר שני [שגם אינו דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת], אפילו אחר מאה דברים, אם יבוא בסוף לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת… – הרי זה חייב" (סוף הלכה ב) 🎮

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ממרים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן