פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין הַטֶּבֶל נִקְבַּע לַמַּעֲשֵׂר מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לְבֵיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (דברים כו,יג). וְהוּא שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (שם כו,יב). אֲבָל אִם הִכְנִיס תְּבוּאָתוֹ דֶּרֶךְ גַּגִּין וְקַרְפִּיפוֹת – פָּטוּר מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
א. בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת. הוצאתי את כל המעשרות מהבית, ונתתי אותם כנדרש (פסוק זה נאמר בווידוי מעשרות, ראה הלכות מעשר שני ונטע רבעי יא,ז). הַשַּׁעַר. דלת הבית. דֶּרֶךְ גַּגִּין. כגון דרך הארובה שבגג, וכן דרך חלון שבקיר הבית. וְקַרְפִּיפוֹת. רחבה מאחורי הבית שאפשר להיכנס ממנה לתוך הבית, אך אין זו הכניסה הראשית (ד"א).
ב. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה עַל אֲכִילַת הַטֶּבֶל עַד שֶׁיִּקָּבַע בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. אֲבָל אִם נִקְבַּע בִּשְׁאָר הַשִּׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ – אֵין לוֹקִין עָלָיו אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן הָאוֹכֵל מִפֵּרוֹת שֶׁדַּעְתּוֹ לְהוֹלִיכָן לַשּׁוּק אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגּוֹמֵר לִמְכֹּר חַיָּב בַּמַּעֲשֵׂר אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם.
ב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. כמו שקיבלו חכמים במסורת שכך יש ללמוד מהפסוקים שהובאו בהלכה הקודמת. בִּשְׁאָר הַשִּׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ. ביתר האפשרויות מבין השישה שנזכרו לעיל ג,ג. מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם. מלקות מדברי חכמים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגּוֹמֵר וכו'. לעיל ב,א.
ג. בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת – אֵינוֹ קוֹבֵעַ. וְכֵן הַגַּגִּין אֵינָן קוֹבְעִין, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּיִת שֶׁלְּמַטָּה קוֹבֵעַ. וְאִם לֹא הָיָה בַּגַּג אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַבַּיִת מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה – אֵינוֹ פּוֹטֵר מִן הַמַּעֲשֵׂר, אֶלָּא הֲרֵי גַּג זֶה כְּמִקְצָת אֲוִיר הַבַּיִת.
ג. אַרְבַּע אַמּוֹת. כשני מטרים. אֵינוֹ קוֹבֵעַ. שאינו נחשב בית. כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַבַּיִת מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה. שקירות הבית או החלק העליון שלהם בנויים באלכסון כלפי פנים, ונמצא ששטח הגג קטן משטח הבית. גַּג זֶה כְּמִקְצָת אֲוִיר הַבַּיִת. שאין לו חשיבות עצמאית, אלא נחשב חלק מהבית וקובע למעשר כמו הבית.
ד. הַצְּרִיפִין, וְהַבֻּרְגָּנִין, וּבָתֵּי הַקַּיִץ, וְהוּא אַרְבָּעָה עַמּוּדִים וְתִקְרָה עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁנִּמְצָא בְּלֹא כְּתָלִים, וְכֵן סֻכּוֹת שֶׁעוֹשִׂין בֵּינֵי הַכְּרָמִים וּבֵינֵי הַגִּנּוֹת בִּימֵי הַקַּיִץ, אַף עַל פִּי שֶׁדָּרִין בָּהֶן כָּל יְמֵי הַקַּיִץ וְיֵשׁ בָּהֶן רֵחַיִם וְתַּרְנְגֹלִין – אֵינָן קוֹבְעִין לַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן סֻכַּת הַיּוֹצְרִים הַחִיצוֹנָה, וְסֻכַּת הֶחָג בֶּחָג – אֵינָן קוֹבְעִין, שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵין דִּירָתָם קֶבַע.
ד. הַצְּרִיפִין. מבנה העשוי משני קירות אלכסוניים של קנים שנוגעים זה בזה בחלקם העליון (כצורת משולש). וְהַבֻּרְגָּנִין. מגדלי שמירה. שֶׁנִּמְצָא בְּלֹא כְּתָלִים. ואינו ראוי למגורים בימות הגשמים. סֻכַּת הַיּוֹצְרִים הַחִיצוֹנָה. שמשמשת ליצירה ומכירה של כלי חרס. ולפנים ממנה יש סוכה נוספת שמשמשת למגורים, והיא קובעת למעשר כדלקמן ה"י. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד את המילה תרנגלין: תַרנֹגְלִין.] וְסֻכַּת הֶחָג. חג הסוכות.
ה. הַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָּנִין טוֹבְלִין לְבַעְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן טוֹבְלִין לְכָל אָדָם. וְכֵן בֵּית הַסֵּפֶר וּבֵית הַמִּדְרָשׁ – טוֹבְלִין לָזֶה שֶׁיּוֹשֵׁב בָּהֶן וּמְלַמֵּד, שֶׁהֵן כְּבֵיתוֹ, וְאֵין טוֹבְלִין לַאֲחֵרִים.
ה. טוֹבְלִין לְבַעְלֵיהֶן. קובעים למעשר עבור האדם ששייכים לו, שנמצא שם יותר מאחרים ונחשב עבורו כדירת קבע (ראה ד"א). בֵּית הַסֵּפֶר. שמלמדים בו מקרא לקטנים. וּבֵית הַמִּדְרָשׁ. שמלמדים בו משנה לגדולים (יד"פ).
ו. בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַתַּלְמוּד: אִם יֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה – קוֹבְעִין, וְאִם לָאו – אֵין קוֹבְעִין. הָאֻרְיָארוֹת וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לַמֻּכְנָס – אֵינָן קוֹבְעִין; וְאִם הָיוּ לְדִירָה – קוֹבְעִין.
ו. וּבֵית הַתַּלְמוּד. בית שמתקבצים בו בשעת הצורך לדון בענייני הלכה, ולא נמצאים בו בקביעות כל היום (רדב"ז). אִם יֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה. אם משמשים למגורי אדם. הָאֻרְיָארוֹת וְהָאוֹצָרוֹת. סוגי מחסנים (ראה תוכ"פ מעשרות עמ' 691). ויש מפרשים שאוריארות הן ארוות סוסים (ריק"ו). לַמֻּכְנָס. לצורך אחסון תבואה. וְאִם הָיוּ לְדִירָה. אם משמשים גם לדירת אדם.
ז. כְּשֵׁם שֶׁהַבַּיִת קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר, כָּךְ הֶחָצֵר קוֹבַעַת לַמַּעֲשֵׂר. וּמִשֶּׁיִּכָּנְסוּ לֶחָצֵר דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר – נִקְבְּעוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת.
ז. דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. ולא מעל הגדר ולא דרך פתח אחורי שלא רגילים להכניס דרכו פירות (ד"א, וכדלעיל ה"א לגבי שער הבית).
ח. אֵי זוֹ הִיא חָצֵר הַקּוֹבַעַת? כָּל שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ, אוֹ שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלֶּאֱכֹל בְּתוֹכָהּ, אוֹ חָצֵר שֶׁאִם יִכָּנֵס אָדָם לָהּ, אוֹמְרִין לוֹ: 'מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?'. וְכֵן חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי דָּיוֹרִין, אוֹ שֶׁהִיא לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין, שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ אוֹתָהּ וְנִכְנָס וְאֶחָד בָּא וְנִכְנָס אוֹ יוֹצֵא וְנוֹעֵל, הוֹאִיל וְהֵן פּוֹתְחִין וְנוֹעֲלִין – הֲרֵי זוֹ קוֹבַעַת.
ח. חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי דָּיוֹרִין. שיש בה שני בתים ושני דיירים גרים בה (פה"מ מעשרות ג,ה). שֶׁהִיא לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין. ששותפים בבית שבחצר.
ט. בֵּית שַׁעַר שֶׁל חָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה וְהַמִּרְפֶּסֶת – הֲרֵי הֵן כֶּחָצֵר: אִם הָיְתָה קוֹבַעַת – קוֹבְעִין, וְאִם לָאו – אֵין קוֹבְעִין.
ט. בֵּית שַׁעַר. ביתן הסמוך לשער הבית שיושב בו שומר הפתח. וְהָאַכְסַדְרָה. רחבה שלפני הבית שיש לה שלושה כתלים ותקרה.
י. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ – שְׁתֵּיהֶן קוֹבְעִין. סֻכַּת הַיּוֹצְרִים זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ – הַפְּנִימִית קוֹבַעַת וְהַחִיצוֹנָה אֵינָהּ קוֹבַעַת. וְהַחֲנוּת קוֹבַעַת כַּבַּיִת.
י. שְׁתֵּיהֶן קוֹבְעִין. שגם החיצונה נחשבת חצר שמורה למרות שהנכנסים לפנימית עוברים דרכה. סֻכַּת הַיּוֹצְרִים וכו'. התבאר לעיל ה"ד.
יא. הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹתָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִכְנָס בָּהֶם לְבָתִּים וְלַחֲצֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ – לֹא נִקְבְּעוּ, אֶלָּא אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁהוּא סוֹף מְגַמָּתוֹ. וְכֵן בַּחֲזִירָה.
יא. הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹתָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. שרוצה לאכלם במקום שאליו יגיע. נִכְנָס בָּהֶם. נכנס עם הפירות. לַמָּקוֹם שֶׁהוּא סוֹף מְגַמָּתוֹ. ליעד הסופי ששם רוצה לאכול את הפירות באכילת קבע. וְכֵן בַּחֲזִירָה. כגון שהחליט לחזור לביתו ולאכול שם את הפירות (כס"מ).
יב. הָרוֹכְלִין הַמְחַזְּרִין בָּעֲיָרוֹת, שֶׁהֵן נִכְנָסִין מֵחָצֵר לְחָצֵר – אוֹכְלִין עֲרַאי עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַבַּיִת שֶׁלָּנִין בּוֹ.
יב. הָרוֹכְלִין הַמְחַזְּרִין בָּעֲיָרוֹת. שמסתובבים בערים שונות למכור סחורתם. אוֹכְלִין עֲרַאי. מפירות שנותנים להם דיירי החצר (פה"מ מעשרות ב,ג). עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַבַּיִת שֶׁלָּנִין בּוֹ. שהוא נחשב כביתם.
יג. הַמֵּבִיא תְּאֵנִים מִן הַשָּׂדֶה לְאָכְלָן בְּחָצֵר הַפְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת שָׁכַח וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהוֹצִיאָן וְלֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי; וְכֵן אִם שָׁכַח וְהֶעֱלָן לַגַּג – אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי בַּגַּג. הֱבִיאָן לְאָכְלָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ, וְשָׁכַח וְהִכְנִיסָן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ – נִקְבְּעוּ, וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
יג. בְּחָצֵר הַפְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. כפי שהתבאר לעיל ה"ח. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהוֹצִיאָן וְלֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי. שהבית קובע רק כאשר הכניס את הפירות מדעת. וְכֵן אִם שָׁכַח וְהֶעֱלָן לַגַּג. דרך הבית. אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי בַּגַּג. שהמעבר דרך הבית נעשה מתוך שכחה, ורשאי לאכול בגג עצמו לפי שגג אינו קובע כדלעיל ה"ג. לַחֲצַר חֲבֵרוֹ. השמורה. נִקְבְּעוּ וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. ומדובר שהחליט לאכול את הפירות בחצר חברו. שאף שההכנסה לחצר נעשתה מתוך שכחה, מכיוון שהחליט כעת ששם יהיה מקום אכילת הפירות, אפילו חצר חברו קובעת (ר"י קאפח, וראה מפרשים אחרים שהתקשו בדברי הרמב"ם והגיהו דבריו).
יד. חָצֵר שֶׁהִיא נֶעְדֶּרֶת – הֲרֵי הִיא כְּגִנָּה, וְאוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ עֲרַאי, וְהוּא שֶׁיֵּעָדֵר רֻבָּהּ. וְאִם זָרַע רֻבָּהּ – אֵין אוֹכְלִין בָּהּ עֲרַאי, וְכֵן אִם נָטַע רֻבָּהּ. וְאִם נָטַע לְנוֹי חָצֵר, הוֹאִיל וְהִיא נֶעְדֶּרֶת – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עֲרַאי מֵאוֹתָן אִילָנוֹת.
יד. חָצֵר שֶׁהִיא נֶעְדֶּרֶת. שעדרו אותה לצורך זריעה. הֲרֵי הִיא כְּגִנָּה וכו'. מתבטל ממנה דין חצר מגורים שקובעת למעשרות, ודינה כשטח חקלאי שמותר לאכול בו עראי. וְאִם זָרַע רֻבָּהּ אֵין אוֹכְלִין בָּהּ עֲרַאי. המפרשים התקשו בדין זה, שהרי זריעה היא שלב מתקדם יותר בהפיכת המקום לשטח חקלאי. ויש מי שפירש שכאשר עודר את רובה בוודאי סופו לעדור את כולה, אך כאשר זרע כבר את רובה ולא השלים – מגלה דעתו שאינו עתיד לזרוע את השאר ואין בכוונתו להפוך את המקום לשטח חקלאי, ויש להניח שגם השטח הזרוע עתיד להיעקר (פני משה על ירושלמי מעשרות ג,ד). וְאִם נָטַע לְנוֹי חָצֵר וכו'. שנטיעה לנוי אינה נחשבת כנטיעה לעניין זה, וממילא חזר הדין של חצר נעדרת.
טו. תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר – אוֹכֵל מִמֶּנָּה אַחַת אַחַת וּפָטוּר. וְאִם צֵרֵף – חַיָּב בַּמַּעֲשֵׂר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּקַּרְקַע. אֲבָל אִם עָלָה לְרֹאשׁ הַתְּאֵנָה – מְמַלֵּא אֶת חֵיקוֹ וְאוֹכֵל שָׁם, שֶׁאֵין אֲוִיר הֶחָצֵר קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר.
טו. אוֹכֵל מִמֶּנָּה אַחַת אַחַת וּפָטוּר. קוטף מהעץ תאנה אחת ואוכל, כיוון שחצר קובעת למעשרות רק ביבול שנגמרה מלאכתו (לעיל ג,ג), וקטיף של תאנה אחת אינו נחשב גמר מלאכה (רדב"ז לקמן הי"ח, חזו"א מעשרות ו,ד). וְאִם צֵרֵף חַיָּב בַּמַּעֲשֵׂר. אם קטף שתי תאנים יחד הרי זה כגמר מלאכה, ואסור לאכלן אפילו אכילת עראי שהרי חצר קובעת בדבר שנגמרה מלאכתו. חֵיקוֹ. שולי בגדיו. שֶׁאֵין אֲוִיר הֶחָצֵר קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר. ומותר לאכול עראי מדבר שנגמרה מלאכתו לפני שנקבע למעשר (לעיל ג,ב).
טז. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּנָּה – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה בַּגִּנָּה כְּדַרְכּוֹ, כְּאִלּוּ הָיְתָה נְטוּעָה בַּגִּנָּה. הָיְתָה נְטוּעָה בַּגִּנָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר – הֲרֵי זוֹ כִּנְטוּעָה בֶּחָצֵר, שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל שָׁם אֶלָּא אַחַת אַחַת.
טז. וְנוֹטָה לַגִּנָּה. ענפי התאנה נכנסים לאוויר הגינה. הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה בַּגִּנָּה כְּדַרְכּוֹ. אדם העומד בגינה רשאי לאכול תאנים רבות באכילת עראי, כיוון שתאנים אלו אינן בחצר ולא נקבעו למעשר.
יז. גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶּחָצֵר – לֹא יִטֹּל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל וְיֹאכַל, אֶלָּא מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת. וְכֵן בָּרִמּוֹן – לֹא יִטֹּל אֶת כָּל הָרִמּוֹן, אֶלָּא פּוֹרֵט אֶת הָרִמּוֹן בָּאִילָן, וְאוֹכֵל הַפֶּרֶד מִשָּׁם. וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ – סוֹפֵת אוֹתוֹ בַּקַּרְקַע וְאוֹכְלוֹ מִשָּׁם. הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל בַּגִּנָּה, וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא מִן הֶחָצֵר – לֹא יִגְמֹר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
יז. לֹא יִטֹּל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל וְיֹאכַל. שבצירת האשכול נחשבת כגמר מלאכה, וכדין המצרף שתי תאנים לעיל הט"ו. מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת. קוטף גרגר אחד מהאשכול המחובר לגפן ואוכל, ולאחר מכן קוטף גרגר נוסף ואוכל. פּוֹרֵט אֶת הָרִמּוֹן בָּאִילָן. מוציא גרגר אחר גרגר בעודו מחובר לאילן. הַפֶּרֶד. גרגר בודד. סוֹפֵת אוֹתוֹ וכו'. אוכל ממנו בפיו (פה"מ מעשרות ב,ו), ויש מפרשים שחותך ממנו חתיכות דקות (רע"ב מעשרות ג,ט). וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר. בכוונה (ואם שכח ונכנס ראה לעיל הי"ג).
יח. כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶּחָצֵר – מְקַרְסֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל, וְאִם צֵרֵף – חַיָּב לְעַשֵּׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יח. כֻּסְבָּר. גד השדה, צמח תבלין המכונה כיום כוסברה. מְקַרְסֵם. חותך.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות מעשר

קביעות למעשר על ידי הכנסה לבית

בפרק הקודם למדנו שישנם שישה דברים הקובעים למעשר, בשני הפרקים הבאים מבאר הרמב"ם את פרטי הדינים של כל אותם דברים. בפרק זה עוסק הרמב"ם באחד מן הדברים הקובעים – הכנסה לבית. בתחילת הפרק מבאר הרמב"ם שהכנסה לבית או לחצר קובעים למעשר מן התורה, מציג את ההגדרות של בית וחצר לענין זה ודן בהכנסה ארעית או בשגגה.
בחלקו השני של הפרק מבואר שכאשר זורעים בחצר, הגידולים שבה אינם נקבעים למעשר ומותר לאכול בה אכילת עראי.

הכלל: הפירות נקבעות למעשר רק אם נגמרה מלאכתם, והם הוכנסו בכוונה דרך השער לדירת קבע או לחצר המשתמרת (כמפורט בפרק). שאר האופנים, הם מדרבנן (בפרק הבא).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם לובי או חדר מדרגות קובע למעשר?

2.האם בית מדרש שבימינו קובע למעשר?

3.מי שעובר בדרך לביתו בבתים וחצרות של אחרים – חייב לעשר?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן