פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָרוֹצֶה לִפְדּוֹת פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – פּוֹדֶה אוֹתָן בִּדְמֵיהֶן, וְאוֹמֵר: 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ תַּחַת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ', אוֹ 'הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלוֹת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ'. וְאִם לֹא פֵּרֵשׁ, אֶלָּא הִפְרִישׁ מָעוֹת בִּלְבַד כְּנֶגֶד הַפֵּרוֹת – דַּיּוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ, וְיָצְאוּ הַפֵּרוֹת לְחֻלִּין, וְיַעֲלוּ הַמָּעוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצִיאֵם שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ" וכו' (דברים יד,כד).
א. בִּדְמֵיהֶן. בערכם. וְאִם לֹא פֵּרֵשׁ אֶלָּא הִפְרִישׁ מָעוֹת בִּלְבַד כְּנֶגֶד הַפֵּרוֹת דַּיּוֹ. לפי שנסיבות העניין מראות שכוונתו לפדות (פה"מ מעשר שני ד,ז). וְיוֹצִיאֵם שָׁם. יקנה בהם אוכל כמפורט לקמן פ"ז.
ב. וְכֵן אִם רָצָה לְחַלֵּל פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת – יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. וְלֹא יְחַלֵּל מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְלֹא מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַמִּין. וְאִם חִלֵּל – הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלוֹת.
ג. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – מְבָרֵךְ 'עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי'. וְאִם חִלְּלָן עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת, אוֹ שֶׁחִלֵּל מָעוֹת עַל הַפֵּרוֹת – מְבָרֵךְ 'עַל חִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי'. וְהַפּוֹדֶה אוֹ הַמְחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי – אֵינוֹ צָרִיךְ בְּרָכָה.
ג. שֶׁחִלֵּל מָעוֹת עַל הַפֵּרוֹת. מעות שפדה בהן מעשר שני ולאחר מכן חיללם על פירות אחרים. אמנם לכתחילה אין לחלל מעות על פירות (לקמן ה"ו). אֵינוֹ צָרִיךְ בְּרָכָה. כשם שאין מברכים על הפרשת דמאי (הלכות מעשר ט,ד).
ד. כְּשֶׁפּוֹדִין הַמַּעֲשֵׂר – אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ לְשֵׁם מַעֲשֵׂר אֶלָּא לְשֵׁם חֻלִּין, וְאוֹמְרִין: 'כַּמָּה שָׁוִין פֵּרוֹת חֻלִּין אֵלּוּ?', וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהֵן מַעֲשֵׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה.
ד. אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ לְשֵׁם מַעֲשֵׂר וכו'. כשפודים מעשר במעות צריך תחילה להעריך את שווי הפירות, ואין להעריכם על פי המחיר שאדם בשוק ירצה לתת עבורם כפירות מעשר, כיוון שבהערכה כזו ערכם נמוך מאד שהרי הקונה צריך להעלותם לירושלים, אלא יש להעריכם על פי המחיר שניתן לקבל עבור פירות חולין כאלו (ערוה"ש קכד,טז-יז). כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה. שהערך הכספי של הפירות לא יפחת (שם).
ה. אֵין מְחַלְּלִין מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל מָעוֹת אֲחֵרוֹת, בֵּין שֶׁהָיוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ כֶּסֶף, אוֹ אֵלּוּ וָאֵלּוּ נְחֹשֶׁת, אוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת כֶּסֶף וְהַשְּׁנִיּוֹת נְחֹשֶׁת, אוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת נְחֹשֶׁת וְהַשְּׁנִיּוֹת כֶּסֶף. וְאִם עָבַר וְחִלֵּל – הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין.
ה. אֵין מְחַלְּלִין מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל מָעוֹת אֲחֵרוֹת. כיוון שההיתר להעביר את קדושת המעשר למעות הוא מפני טורח המשא בדרך לירושלים כמפורש בתורה (ראה לעיל ה"א), ולכן אסרו חכמים חילול שאינו מיקל מהמשא כגון מעות על מעות וכל שכן מעות על פירות כדלקמן ה"ו (ערוה"ש קכו,ד; וראה עוד לקמן ה,יג).
ו. אֵין מְחַלְּלִין מְעוֹת מַעֲשֵׂר עַל הַפֵּרוֹת, וְאִם חִלֵּל – יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. וְלֹא יְחַלְּלֵן עַל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף חַיִּים, וְאִם חִלֵּל – לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר, שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִין. אֲבָל אִם חִלְּלָן עַל הַשְּׁחוּטִין – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר פֵּרוֹת, וְיַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין.
ו. וְאִם חִלֵּל יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. ואי אפשר לפדותם (ראה גם לקמן ז,א-ב). לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. לא חלה קדושה על בעלי החיים והמעות נשארות בקדושתן. שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִין. שהבעלי חיים יתרבו ולא ישמור עליהם בקדושת מעשר.
ז. בִּשְׁעַת הַדְּחָק מֻתָּר לְחַלֵּל מְעוֹת הַכֶּסֶף עַל שֶׁל נְחֹשֶׁת. לֹא שֶׁיְּקַיֵּם, אֶלָּא עַד שֶׁיִּמְצָא רֶוַח, וְיַחֲזֹר וִיחַלֵּל מְעוֹת הַנְּחֹשֶׁת עַל מְעוֹת הַכֶּסֶף.
ז. בִּשְׁעַת הַדְּחָק. במקרה של צורך מיוחד, כגון שזקוק להשתמש במעות הכסף לצרכיו. לֹא שֶׁיְּקַיֵּם וכו'. כיוון שמעות נחושת הן מטבעות פחותות ואין זה כבוד המעשר, וגם מעות נחושת מחלידות מהר ועלול להיגרם הפסד למעשר (רש"י ב"מ נו,א). עַד שֶׁיִּמְצָא רֶוַח. עד שיזדמנו לו מעות כסף אחרות (ריק"ו).
ח. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי – מְחַלְּלִין אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּכֶסֶף עַל כֶּסֶף, וְכֶסֶף עַל נְחֹשֶׁת, וּנְחֹשֶׁת עַל כֶּסֶף, וּנְחֹשֶׁת עַל נְחֹשֶׁת, וּנְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת, וְיַעֲלוּ אוֹתָן הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
ט. אֵין פּוֹדִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר אֶלָּא בְּכֶסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף" (דברים יד,כה). וְכֵן אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ וְהוֹסִיף חֹמֶשׁ – לֹא יִהְיֶה הַחֹמֶשׁ אֶלָּא כֶּסֶף, כַּקֶּרֶן. וְאֵין פּוֹדִין בְּכֶסֶף שֶׁאֵינוֹ מַטְבֵּעַ, אֶלָּא בְּכֶסֶף מְפֻתָּח שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה אוֹ כְּתָב. וְאִם פָּדָה בְּלָשׁוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא אֲסִימוֹן – לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵין פּוֹדִין בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפוֹדֶה בַּאֲסִימוֹן.
ט. בְּכֶסֶף. במטבעות. אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ וְהוֹסִיף חֹמֶשׁ. כדלקמן ה,א. אֶלָּא בְּכֶסֶף מְפֻתָּח שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה אוֹ כְּתָב. שהמילה 'וצרת' נדרשת גם מלשון צורה (בבלי ב"מ מז,ב). בְּלָשׁוֹן שֶׁל כֶּסֶף. חתיכה של כסף. וְאֵין פּוֹדִין בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה. במטבעות שכל אחת מהן פחותה מפרוטה, אף שהסך הכולל שלהן גדול (ריק"ו, כס"מ).
י. אֵין פּוֹדִין בְּמַטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ זְמַן וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ" וכו' (דברים יד,כו) – עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהוֹצִיאוֹ. וּמַטְבֵּעַ מְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים, אִם יוֹצֵא מִשְּׁמָם – פּוֹדִין בּוֹ.
י. שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא. אינו סחיר. וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם. במקום שבו הפודה נמצא, ולא מועיל אם המטבע סחיר במדינה אחרת (ראה לקמן הי"ד). מְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים. מלכות קודמת. אִם יוֹצֵא מִשְּׁמָם. אם בני המדינה עדיין סוחרים בו על סמך טביעתו (ולא לפי תכונות אחרות כגון משקלו), והמלכות הנוכחית אינה מונעת את השימוש במטבע.
יא. אֵינוֹ פּוֹדֶה בְּמָעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ" (דברים יד,כה). נָפַל כִּיסוֹ לַבּוֹר וְהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ – פּוֹדֶה בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ.
יא. בְּמָעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ. שאין לו אפשרות סבירה להגיע אליהן, כגון שנמצאות במקום סכנה או שהלווה אותן. אבל אם נמצאות בביתו או אפילו כפיקדון אצל אדם אחר, נחשבות ברשותו (ערוה"ש קכה,ה, ד"א). בְּיָדְךָ. שמצוי ברשותך.
יב. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּמָעוֹת בְּיָדוֹ, וְאַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ: אִם יָכוֹל לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדְּחָק – פּוֹדֶה בָּהֶן פֵּרוֹת שֶׁבְּבֵיתוֹ; אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל, וְאָמַר: 'פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי מְחֻלָּלִין עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ' – לֹא אָמַר כְּלוּם.
יב. וְאַנָּס. שודד. עַל יְדֵי הַדְּחָק. במאמץ רב. לֹא אָמַר כְּלוּם. שבלבו מתייאש מהמעות וכבר אינן שלו.
יג. הַמַּנִּיחַ מָעוֹת לִהְיוֹת מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה בָּהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ – חוֹשֵׁשׁ לְכָל מַה שֶּׁפָּדָה בָּהֶן לְמַפְרֵעַ.
יג. חוֹשֵׁשׁ לְכָל מַה שֶּׁפָּדָה בָּהֶן לְמַפְרֵעַ. שמא אבדו המעות לפני שפדה, ולכן אם הפירות עדיין קיימים, צריך לפדותם שנית מספק (ראה הלכות תרומות ה,כו, הלכות מעשר ז,ד).
יד. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּטְבֶרְיָה וְיֵשׁ לוֹ מָעוֹת מִמַּטְבֵּעַ בָּבֶל בְּבָבֶל – אֵינוֹ מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן. הָיוּ לוֹ מָעוֹת מִמַּטְבֵּעַ טְבֶרְיָה בְּבָבֶל – מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יד. אֵינוֹ מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן. לפי שאינן מטבעות סחירות במקום שהמחלל נמצא. הָיוּ לוֹ מָעוֹת מִמַּטְבֵּעַ טְבֶרְיָה בְּבָבֶל מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן. אף שהמעות נמצאות בבבל והוא בטבריה, מחלל עליהן מכיוון שהן סחירות במקום שהמחלל נמצא. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֵבַרְיָה.]
טו. הָאוֹמֵר: 'מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְחֻלָּל עַל סֶלַע שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי מִכִּיס זֶה', 'עַל סֶלַע שֶׁאֶפְרֹט מִדִּינַר זָהָב זֶה', 'עַל פֻּנְדְּיוֹן שֶׁאֶפְרֹט מִסֶּלַע זוֹ' – הֲרֵי זֶה חִלֵּל: סֶלַע שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁיִּפְרֹט, תְּהֵא מַעֲשֵׂר.
טו. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְחֻלָּל עַל סֶלַע שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי מִכִּיס זֶה. וכוונתו שהפדיון יחול לאחר שתעלה בידו הסלע (ר"י קאפח, ד"א). עַל סֶלַע שֶׁאֶפְרֹט מִדִּינַר זָהָב זֶה. על סלע אחת מתוך הסלעים שאקבל מחלפן הכספים תמורת הדינר, וכוונתו שהפדיון יחול בזמן שתהיה בידו סלע אחת (שם). פֻּנְדְּיוֹן. מטבע קטן שערכו ביחס לסלע 1/48.
טז. אָמַר: 'הֲרֵי הַמַּעֲשֵׂר מְחֻלָּל עַל סֶלַע שֶׁהָיְתָה בְּיַד בְּנִי' – לֹא חִלֵּל, שֶׁמָּא לֹא הָיְתָה בְּיָדוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
טז. עַל סֶלַע שֶׁהָיְתָה בְּיַד בְּנִי. ואינו יודע אם הסלע עדיין ברשות בנו. לֹא חִלֵּל וכו'. אסור לאכול את הפירות עד שיבדוק אם הסלע הייתה ברשות בנו בשעת החילול (ערוה"ש קכה,כ).
יז. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ אוֹתוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: 'מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל פֵּרוֹת אֵלּוּ פָּדוּי בְּמָעוֹת אֵלּוּ' – לֹא אָמַר כְּלוּם, וְלֹא קָבַע מַעֲשֵׂר. אֲבָל אִם קָבַע וְאָמַר: 'מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן בַּצָּפוֹן' אוֹ 'בַּדָּרוֹם', 'וּמְחֻלָּל עַל מָעוֹת אֵלּוּ' – הֲרֵי זֶה פָּדוּי.
יז. לֹא אָמַר כְּלוּם. ולא חל הפדיון. וְלֹא קָבַע מַעֲשֵׂר. אמירתו אינה נחשבת כהפרשת מעשר. אֲבָל אִם קָבַע וְאָמַר וכו'. שציין מקום מסוים למעשר בתוך הפירות, אף שלא הפריש אותו בפועל (ראה גם הלכות תרומות ג,ח).
יח. כְּשֶׁפּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, פּוֹדִין אוֹתוֹ בְּשָׁוְיוֹ. וְיֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹת בְּשַׁעַר הַזּוֹל: כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ, לֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר; וְנוֹתֵן הַמָּעוֹת כְּמוֹ שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פּוֹרֵט, לֹא כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצָרֵף. וְאִם עָבַר וּפָדָה שָׁוֶה מָנֶה בִּפְרוּטָה, אוֹ חִלֵּל שָׁוֶה מָנֶה עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה – הֲרֵי זֶה מְחֻלָּל.
יח. וְיֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹת בְּשַׁעַר הַזּוֹל. רשאי לפדות את המעשר על פי התעריף הנמוך. כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ. על פי המחיר סיטונאי שבעל חנות משלם עבור סחורה שמזמין לחנותו. טעם ההיתר מפני שהתורה הבטיחה ברכה בעניין מעשר שני (ראה דברים יד,כד), ולמדו מכך שהפדיון נעשה באופן של ברכה לבעליו (ירושלמי מעשר שני ד,ג). וְנוֹתֵן הַמָּעוֹת כְּמוֹ שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פּוֹרֵט. כאשר יש לאדם פרוטות של מעשר שני שרוצה לחללן על מטבע של סלע, רשאי לחלל מספר גדול של פרוטות כשיעור שחלפן כספים מקבל מהלקוח כאשר החלפן נותן מטבע גדול ומקבל פרוטות (מעשה זה נקרא בלשון הרמב"ם 'פורט' – ראה פה"מ מעשר שני ד,ב, ערוה"ש קכה,כב). לֹא כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצָרֵף. שכאשר החלפן נותן פרוטות ומקבל תמורתן מטבע גדול ('מצרף'), הוא נותן כמות קטנה יחסית של פרוטות. ובחילול פרוטות של מעשר, המחלל אינו צריך לשער על פי כמות זו. וְאִם עָבַר וּפָדָה וכו'. וראה לעיל ב,ב שבזמן הזה מותר לפדות כך לכתחילה.
יט. הָיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵרָה שְׁתוּת אוֹ פָּחוֹת מִשְּׁתוּת, אִם הָיְתָה יוֹצֵאת עַל יְדֵי הַדְּחָק – מְחַלֵּל עָלֶיהָ לְכַתְּחִלָּה בְּשָׁוֶה סֶלַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. פָּדָה בְּסֶלַע וְנִמְצֵאת רָעָה – יַחֲלִיף אוֹתָהּ.
יט. שְׁתוּת. שישית ממשקלה. יוֹצֵאת עַל יְדֵי הַדְּחָק. שאפשר למצוא מוכרים שיקבלוה כתשלום על סחורתם. מְחַלֵּל עָלֶיהָ לְכַתְּחִלָּה וכו'. בדיני מקח וממכר סטייה של שישית מהמחיר האמתי אינה מבטלת את המכירה (ראה הלכות מכירה יב,ב-ד). מעשר שני ניתן לפדותו כשער הזול (כדלעיל הי"ח), ולכן אין להקפיד בו על חיסרון שאינו עילה לביטול מקח (ד"א). וְנִמְצֵאת רָעָה. שחסר בה יותר משישית. יַחֲלִיף אוֹתָהּ. יחלל על מטבע אחרת.
כ. אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסְרָה, אֶלָּא מְדַקְדֵּק בְּמִדָּתוֹ אוֹ בְּמִשְׁקָלוֹ וְנוֹתֵן דָּמָיו. אִם הָיוּ דָּמָיו יְדוּעִין – יִפָּדֶה עַל פִּי אֶחָד, וְאֶת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, כְּגוֹן יַיִן שֶׁהִתְחִיל לְהַחֲמִיץ וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ וּמָעוֹת שֶׁהֶחֱלִידוּ – יִפָּדוּ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה תַּגָּרִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה אֶחָד מֵהֶן גּוֹי אוֹ בַּעַל הַמַּעֲשֵׂר, אֲפִלּוּ אִישׁ וּשְׁתֵּי נָשָׁיו – פּוֹדִין עַל פִּיהֶן. וְכוֹפִין אֶת הַבְּעָלִים לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן. וְזֶה חֹמֶר בַּמַּעֲשֵׂר מִבַּהֶקְדֵּשׁ.
כ. אַכְסְרָה. באומדן שאינו מדויק. יִפָּדֶה עַל פִּי אֶחָד. אדם אחד שיעריך את שוויו (והכוונה לאדם שבקי בתחום ויודע להעריך – ערוה"ש קכה,כד, ד"א). תַּגָּרִים. סוחרים. וַאֲפִלּוּ הָיָה אֶחָד מֵהֶן גּוֹי וכו'. שאין כאן עדות או דין, שפסולה בגויים או בקרובי משפחה, אלא רק בירור המציאות. וְכוֹפִין אֶת הַבְּעָלִים לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן. להציע מחיר למעשר שדמיו אינם ידועים, ולפדות בעצמו אם לא יימצא אדם שמוכן לפדות במחיר גבוה יותר, כיוון שאם הבעלים פודה בעצמו הרי הוא מוסיף חומש כדלקמן ה,א (ד"א). וְזֶה חֹמֶר בַּמַּעֲשֵׂר מִבַּהֶקְדֵּשׁ. שהמקדיש בהמה למזבח ונפל בה מום אין כופים אותו לפדותה (ערוה"ש קכה,כו; וראה הלכות ערכין וחרמין ה,א-ג שבקדשי בדק הבית כופים את הבעלים לפדות, חוץ משדה אחוזה בזמן שהיובל נוהג; וראה תוכ"פ מעשר שני עמ' 753 שהציע הסבר אחר).
כא. אֵין מוֹלִיכִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִפְדּוֹתָן שָׁם. וְהַמּוֹלִיךְ מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל אוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר – פּוֹדֶה כְּשַׁעַר מְקוֹם הַפְּדִיָּה. וְאִם הָיוּ דְּמַאי – פּוֹדֶה אוֹתָן כְּשַׁעַר הַזּוֹל, הוֹאִיל וְנִרְאוּ לְהִמָּכֵר בְּזוֹל.
כא. אֵין מוֹלִיכִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִפְדּוֹתָן שָׁם. יש שכתבו הטעם משום בזיון מעשר שני (ערוה"ש קכה,כח, וראה הלכות ערכין וחרמין ג,יט). וְהַמּוֹלִיךְ וכו'. אם עבר והוליך (פה"מ מעשר שני ד,א). פּוֹדֶה כְּשַׁעַר מְקוֹם הַפְּדִיָּה. על פי המחיר במקום הפדיון. פּוֹדֶה אוֹתָן כְּשַׁעַר הַזּוֹל הוֹאִיל וְנִרְאוּ לְהִמָּכֵר בְּזוֹל. אף שבשעת הפדיון נמצאים במקום היוקר, פודה אותו לפי המקום הזול מכיוון שהייתה אפשרות לפדותם שם, שבדמאי הקלו.
כב. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּגֹּרֶן, וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן יְצָאוֹת מִבֵּיתוֹ עַד שֶׁהֱבִיאָן לָעִיר, וְהִשְׁבִּיחוּ – פּוֹדֶה כְּשַׁעַר הָעִיר, וְהִפְסִיד יְצָאוֹתָיו.
כב. בַּגֹּרֶן. במקום אסיפת היבול. יְצָאוֹת מִבֵּיתוֹ. הוצאות מכספו. וְהִשְׁבִּיחוּ. שערך הפירות בעיר גבוה יותר. וְהִפְסִיד יְצָאוֹתָיו. שאינו יכול לנכותן מסכום הפדיון, שהרי היה יכול לפדות בגורן וגרם לעצמו הפסד (והשווה לקמן ט,ו).

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פדיון מעשר שני

בפרק זה מבוארים דיני פדיון וחילול מעשר שני. בתחילת הפרק מבאר הרמב"ם את העקרונות של הפדיון והחילול של הפירות וחילול המעות.
בחלקו השני של הפרק דן הרמב"ם בכסף הפדיון – בכסף הראוי לפדיון, בסכום הפדיון ואופן האומדן.

פעולת פדיון הפירות כרוכה בברכה "על פדיון מעשר שני" ואם חיללן על פירות אחרות, או שחילל מעות על הפירות מברך 'על חילול מעשר שני'. הפודה או המחלל מעשר שני של דמאי, אינו צריך ברכה.
הכלל: אחרי שעישר, פודה את הפירות לשם חולין בהתאם לשוויים במטבעות כסף שבתוקף והם ברשותו בודאות, או מחללם בפירות אחרים. ואינו מחלל הכסף שנית.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חילל את המעשר על תרנגולת שחוטה האם נתקדשה כמעשר?

2.האם ניתן לפדות מעשר שני במטבע עתיק ויקר ערך?

3.האם מותר לפדות מעשר שני במקום בו הוא נמכר בזול ממה שנקנה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן