פרק ד', הלכות מקוואות, ספר טהרה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. דִּין תּוֹרָה שֶׁכָּל מַיִם מְכֻנָּסִים – טוֹבְלִין בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקְוֵה מַיִם" (ויקרא יא,לו) – מִכָּל מָקוֹם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּדֵי לַעֲלוֹת בָּהֶן טְבִילָה לְכָל גּוּף הָאָדָם בְּבַת אַחַת; שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ, וְשִׁעוּר זֶה מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם, בֵּין שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין.
א. שֶׁנֶּאֱמַר מִקְוֵה מַיִם מִכָּל מָקוֹם. התורה לא הקפידה על האופן שבו המים נקוו. בְּרוּם שָׁלֹשׁ. גובה שלוש אמות. שְׁאוּבִין. מים שנשאבו באמצעות כלי.
ב. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פְּסוּלִין לִטְבִילָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מִקְוֵה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין – פָּסְלוּ הַכֹּל. אַף עַל פִּי שֶׁפְּסוּל מַיִם שְׁאוּבִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְמָדוּהוּ בְּהֶקֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר" (ויקרא יא,לו) – הַמַּעְיָן אֵין בּוֹ תְּפוּסַת יַד אָדָם כְּלָל, וְהַבּוֹר כֻּלּוֹ בִּידֵי אָדָם, שֶׁהֲרֵי כֻּלּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַמִּקְוֶה לֹא יִהְיֶה כֻּלּוֹ שָׁאוּב כַּבּוֹר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם כַּמַּעְיָן, אֶלָּא אִם יֵשׁ בּוֹ תְּפוּסַת יַד אָדָם – כָּשֵׁר.
ב. מִקְוֵה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פָּסְלוּ הַכֹּל. כשיש בו פחות מארבעים סאה (לקמן ה"ו). שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין. כליטר אחד. לְמָדוּהוּ בְּהֶקֵּשׁ וכו'. מצאו לו סמך מן הכתוב בתורה מכך שהכתוב השווה את מקווה המים המטהר לשני דברים: מעיין טבעי ובור מים שאובים. ולמדו מכך חכמים שמקווה כשר הוא כעין ממוצע ביניהם, שאם יש בו מים שאובים פסול, אך אם יש בו רק התערבות אנושית מסוימת ('תפוסת יד אדם') כשר, וכפי שיבואר בהמשך.
ג. כֵּיצַד? הַמַּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן, וְיָרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים וְנִתְמַלְּאוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עוֹנַת הַגְּשָׁמִים – הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הַקַּנְקַנִּים אוֹ יִכְפֵּם, וְהַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן כְּשֵׁרִים לִטְבִילָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמַּיִם הָאֵלּוּ הָיָה בַּכֵּלִים, שֶׁהֲרֵי לֹא מִלְּאָן בְּיָדוֹ. לְפִיכָךְ, אִם הִגְבִּיהַּ אֶת הַקַּנְקַנִּים וְהֶעֱרָה אוֹתָן – הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן שְׁאוּבִין.
ג. לְנַגְּבָן. לייבשם. יִכְפֵּם. יטה אותם לצורך שפיכת המים מבלי להרים. שֶׁהֲרֵי לֹא מִלְּאָן בְּיָדוֹ. ולא התכוון שיתמלאו. וְהֶעֱרָה. שפך.
ד. הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, אֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים וְאֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וְנִתְמַלְּאוּ מֵי גְּשָׁמִים – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְאִם כְּפָיָן עַל פִּיהֶן אוֹ שְׁבָרָן – הַמַּיִם הַנִּקְוִים מֵהֶן כִּשְׁאוּבִין לְכָל דָּבָר, שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ נִתְמַלְּאוּ, שֶׁחֶזְקַת הַצִּנּוֹר לְקַלֵּחַ מַיִם. וַאֲפִלּוּ שָׁכַח הַכֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר – פְּסוּלִין, גָּזְרוּ עַל הַשּׁוֹכֵחַ מִפְּנֵי הַמַּנִּיחַ.
וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֶת הַכֵּלִים בֶּחָצֵר בִּשְׁעַת קִשּׁוּר עָבִים וְנִתְמַלְּאוּ – הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן פְּסוּלִין, שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ נִתְמַלְּאוּ. וְכֵן גָּזְרוּ עַל הַשּׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר בִּשְׁעַת קִשּׁוּר עָבִים מִפְּנֵי מַנִּיחַ.
הִנִּיחָן בֶּחָצֵר בִּשְׁעַת פִּזּוּר עָבִים, וּבָאוּ עָבִים וְנִתְמַלְּאוּ – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים כְּמִי שֶׁהִנִּיחָן בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן. וְכֵן אִם הִנִּיחָן בִּשְׁעַת קִשּׁוּר עָבִים, וְנִתְפַּזְּרוּ וְחָזְרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ וְנִתְמַלְּאוּ – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, וְאִם שְׁבָרָן אוֹ כְּפָיָן – הַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן כְּשֵׁרִים.
ד. הַצִּנּוֹר. מרזב שעשוי באופן שאין לו דין כלי (פה"מ מקוואות ד,א; וראה לקמן ו,ו אימתי צינור נחשב כלי). בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן. בין בזמן שיש עננים ובין בזמן שאין.
בִּשְׁעַת קִשּׁוּר עָבִים. כשיש עננים, שעננים הרי הם כצינור שחזקתו לקלח מים.
הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים כְּמִי שֶׁהִנִּיחָן בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן. כדין המניח בראש הגג (לעיל ה"ג), שרשאי לשבור את הקנקנים או לכפותם. הִנִּיחָן בִּשְׁעַת קִשּׁוּר עָבִים וְנִתְפַּזְּרוּ וְחָזְרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ וְנִתְמַלְּאוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. מפני שמחשבתו הראשונה התבטלה בזמן שהעננים התפזרו, והרי הוא נחשב כמניח בשעת פיזור עבים. וְאִם שְׁבָרָן אוֹ כְּפָיָן… כְּשֵׁרִים. המים כשרים בתנאי ששבר או היטה ולא הרים, וכדלעיל ה"ג.
ה. הַסַּיָּד שֶׁשָּׁכַח עָצִיץ בַּמִּקְוֶה, וְנִתְמַלֵּא מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בַּמִּקְוֶה אֶלָּא מְעַט וַהֲרֵי הֶעָצִיץ יֵשׁ בּוֹ רֹב הַמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הֶעָצִיץ בִּמְקוֹמוֹ וְנִמְצָא הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ כָּשֵׁר.
וְכֵן הַמְסַדֵּר אֶת הַקַּנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה כְּדֵי לְחַסְּמָן, וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַמִּקְוֶה אֶת מֵימָיו וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם מַיִם כְּלָל אֶלָּא מַיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַקַּנְקַנִּים – הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הַקַּנְקַנִּים, וְהַמַּיִם הַנִּקְוִים מֵהֶן מִקְוֶה כָּשֵׁר.
ה. עָצִיץ. כלי חרס, שבו מניח את הסיד. וְנִתְמַלֵּא מַיִם. שמי המקווה נכנסו לתוכו. שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בַּמִּקְוֶה אֶלָּא מְעַט… הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר וכו'. המפרשים דקדקו שבדין זה ישנן שתי חומרות ביחס לדין המניח קנקנים בראש הגג לייבשם (לעיל ה"ג): שצריך שמעט מן המים יהיו בתוך המקווה ולא בתוך הכלי, וכן שישבור את העציץ ולא יטה אותו. בטעם החילוק מבואר שבהלכה כאן הסייד התכוון קצת לשאיבה, שכן דרך העציץ לקבל בו סיד ומים, והסייד הביאו אל המקווה לצורך קבלה בתוכו, ואילו המניח לייבוש כוונתו הפוכה (ב"י ומפרשי השו"ע יו"ד רא,מג).
לְחַסְּמָן. שיבלעו מים בדפנותיהם, ועל ידי כך לא יבלעו יין שנותנים בהם (כס"מ). וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם. מי המקווה נספגו בדפנות הקנקנים וגם נכנסו לתוכם. שֶׁבָּלַע הַמִּקְוֶה אֶת מֵימָיו. שנספגו מים בקירות המקווה. וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם מַיִם כְּלָל… הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הַקַּנְקַנִּים. במקרה זה מסדר הקנקנים לא הביאם לצורך קבלה בתוכם (בניגוד לסייד לעיל), אך מצד שני הביאם לצורך שאיבה בדפנותיהם (בניגוד למניח לייבוש). משום כך הצריכו במקרה זה חומרא אחת: שישבור את הקנקנים ולא יטה אותם (ב"י ומפרשי השו"ע יו"ד רא,מג).
ו. כֵּיצַד פּוֹסְלִין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לֻגִּין? שֶׁאִם הָיָה בַּמִּקְוֶה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין וְהִשְׁלִימוּהוּ לְאַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי הַכֹּל פָּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין, וְשָׁאַב בְּכַד וְשָׁפַךְ לְתוֹכוֹ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מִקְוֶה עֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים, וְהָיָה מְמַלֵּא בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁרַבּוּ הַמַּיִם וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה הַתַּחְתּוֹן אַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי הַתַּחְתּוֹן כָּשֵׁר.
ו. וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה הַתַּחְתּוֹן. ירדו לבור ריק שהוא נמוך מהבור המלא.
ז. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, וְנָתַן לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין, וְנָטַל מִמֶּנּוּ אַחַר כָּךְ סְאָה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְכֵן נוֹתֵן סְאָה וְנוֹטֵל סְאָה וְהוּא כָּשֵׁר עַד רֻבּוֹ.
ז. מְכֻוָּנוֹת. בדיוק. וְכֵן נוֹתֵן סְאָה וְנוֹטֵל סְאָה וְהוּא כָּשֵׁר עַד רֻבּוֹ. עד שיישאר רוב מהמים שהיו בו בתחילה. אבל אם נתן עשרים סאים שאובים ונטל מהמקווה עשרים סאים, פסול.
ח. אֵין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשֶׁת לֻגִּין עַד שֶׁיִּפְּלוּ לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה מִן הַכְּלִי. אֲבָל אִם נִגְרְרוּ הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין חוּץ לַמִּקְוֶה, וְנִמְשְׁכוּ וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה – אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא עַד שֶׁיִּהְיוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. אֲבָל אִם הָיָה רֹב מִן הַכְּשֵׁרִים – הֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר.
כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה וּמַשֶּׁהוּא מַיִם כְּשֵׁרִים, וְהָיָה מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב חוּץ לַמִּקְוֶה, וְהַמַּיִם נִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין לַמִּקְוֶה, בֵּין שֶׁהָיוּ נִמְשָׁכִין עַל הַקַּרְקַע אוֹ בְּתוֹךְ הַסִּילוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן פּוֹסְלִין – הֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר, וַאֲפִלּוּ הִשְׁלִימוֹ לְאֶלֶף סְאָה, שֶׁהַשְּׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כְּשֵׁרָה אִם הָיָה שָׁם רֹב אַרְבָּעִים סְאָה מִן הַכָּשֵׁר.
וְכֵן גַּג שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁוֹ עֶשְׂרִים סְאָה וּמַשֶּׁהוּא מֵי גְּשָׁמִים, וּמִלֵּא בִּכְתֵפָיו וְנָתַן לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים, שֶׁנִּמְצָא הַכֹּל פָּסוּל, וּפָתַח הַצִּנּוֹר וְנִמְשְׁכוּ הַכֹּל לְמָקוֹם אֶחָד – הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר, שֶׁהַשְּׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה, הוֹאִיל וְהָיָה שָׁם רֹב כָּשֵׁר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה מִן הַכְּלִי. באופן ישיר.
מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב חוּץ לַמִּקְוֶה. לוקח מים בכלים ושופך אותם מחוץ למקווה בסמוך לו. הַסִּילוֹן. צינור שעשוי באופן שאין לו דין כלי (ראה לקמן ו,ו).
וְנָתַן לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים. הוסיף למי הגשמים קצת פחות מעשרים סאה מים שאובים, שהכל יחד ארבעים סאה אך פסול, כדלעיל ה"ו. הוֹאִיל וְהָיָה שָׁם רֹב כָּשֵׁר. שבתחילה היו עשרים סאה ומשהו מי גשמים.
ט. הוֹרוּ מִקְצָת חַכְמֵי מַעֲרָב וְאָמְרוּ: הוֹאִיל וְאָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ טְהוֹרָה, אֵין אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ שָׁם רֹב מַיִם כְּשֵׁרִים, וְזֶה שֶׁהִצְרִיךְ רֹב וְהַמְשָׁכָה דִּבְרֵי יָחִיד הֵן, וּכְבָר נִדְחוּ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בַּסּוֹף: שְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ. וּלְפִי דִּבְרֵי זֶה, אִם הָיָה מְמַלֵּא בִּכְלִי וְשׁוֹפֵךְ וְהַמַּיִם נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין לְמָקוֹם אֶחָד – הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר, וְכֵן כָּל אַמְבָּטִי שֶׁבַּמֶּרְחֲצָאוֹת שֶׁלָּנוּ מִקְווֹת כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן שָׁאוּב שֶׁנִּמְשַׁךְ הוּא. וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ מִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּדָבָר זֶה.
ט. וְזֶה שֶׁהִצְרִיךְ. בסוגיית הגמרא (בבלי תמורה יב,א). שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בַּסּוֹף שְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ. ממסקנת הסוגיה ניתן ללמוד שהכשירו אפילו כאשר כל המים שאובים ונמשכו. וּלְפִי דִּבְרֵי זֶה. לשיטת מקצת חכמי מערב. הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר. אף שנעשה כולו ממים שאובים. וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ מִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּדָבָר זֶה. לא ראינו מי שסומך על שיטת מקצת חכמי מערב, שכן מה שאמרו בגמרא שהשאובה שהמשיכוה כולה כשרה יש לפרשו במקרה שבתחילה היו עשרים סאה ומשהו מים כשרים כבהלכה הקודמת (ראה פה"מ מקוואות ד,ד).
י. מֵי גְּשָׁמִים וּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁהָיוּ מִתְעָרְבִין בֶּחָצֵר וְנִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין לְעוּקָה שֶׁבֶּחָצֵר, אוֹ שֶׁמִּתְעָרְבִין עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה וְיוֹרְדִין לַמְּעָרָה: אִם רֹב מִן הַכָּשֵׁר – כָּשֵׁר; וְאִם רֹב מִן הַפָּסוּל – פָּסוּל; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – פָּסוּל.
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמִּתְעָרְבִין עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַמִּקְוֶה, וְנִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין. אֲבָל אִם הָיוּ הַכְּשֵׁרִים וְהַפְּסוּלִין מְקַלְּחִין לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה: אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִין עַד שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין – כָּשֵׁר; וְאִם לָאו – פָּסוּל.
י. לְעוּקָה. לגומא. מַעֲלוֹת. מדרגות. וְיוֹרְדִין לַמְּעָרָה. ושם מתקבצים ונחים. אִם רֹב מִן הַכָּשֵׁר כָּשֵׁר. כדין שאובה שהמשיכוה.
מְקַלְּחִין לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה. באופן ישיר ללא המשכה. וְאִם לָאו פָּסוּל. ששלושה לוגים שאובים פוסלים מים כשרים שאין בהם ארבעים סאה והם אינם מתבטלים ברוב (כדלעיל ה"ו).

תקציר הפרק 

פרק ​ד הלכות מקוות

*מי המקווה*

​מים לא שאובים:
כל מים שלא הגיעו כדרכם למקווה, אלא האדם הוא שסייע להם להיקוות, פסולים. לדעת הרמב"ם מדובר בגזירה מדברי חכמים. אולם מהתורה אף מים שאובים בשיעור הראוי כשרים לטבילה.
עיקר הגדרת שאובים אלו מים שנקוו בכלי לרצונו של אדם קודם שהגיעו למקווה.​
אם מי הגשמים הם פחות מארבעים סאה. ואם מים אלו הומשכו ברצפה עד שהגיעו למקווה, פוסלים רק אם הם רוב הארבעים.

המחשה למים שאובים: (מקווה בסוסיא הקדומה)
https://www.youtube.com/watch?v=STHP5wZsv18

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הוסיף למקוה שלם ט' לוגין שאובין-כשר?

2.שפך שאובין על קרקע וזרמו למקוה ומילאוהו-כשר?

3.מדין תורה מותר לטבול במים שאובים?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן