א. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר נִפְנִין בֵּית דִּין לְצָרְכֵי הָרַבִּים, וּבוֹדְקִין עַל הָרְאוּיָה לִשְׁתּוֹת לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְעַל הָרְאוּיָה לְקַנֵּא לָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה לְקַנֵּא לָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ. וּבְכָל זְמַן מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטוֹת.
א. נִפְנִין בֵּית דִּין לְצָרְכֵי הָרַבִּים. שבזמן זה היו בית דין מטפלים בנושאים שלא טופלו במשך ימות החורף (לעניינים דומים ראה הלכות כלאיים ב,טו, הלכות ערכין וחרמין ח,א, הלכות רוצח ח,ו). וְעַל הָרְאוּיָה לְקַנֵּא לָהּ. אישה שבית דין מקנא לה במקום הבעל (ראה לעיל א,י).
ב. וְאֵין מַשְׁקִין אֶת הַשּׂוֹטָה אֶלָּא בַּיּוֹם, וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְהַשְׁקוֹת שׂוֹטָה. וְאֵין מַשְׁקִין שְׁתֵּי שׂוֹטוֹת כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֶעֱמִיד אוֹתָהּ הַכֹּהֵן" (במדבר ה,טז, ושם: וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ).
ג. שׂוֹטָה שֶׁאָמְרָה: 'אֵינִי שׁוֹתָה' מֵחֲמַת יִרְאָה וָפַחַד – יֵשׁ לָהּ לַחֲזֹר וְלוֹמַר: 'הֲרֵינִי שׁוֹתָה'. אֲבָל אִם אָמְרָה: 'אֵינִי שׁוֹתָה' וְהִיא בְּרִיאָה, וְאֵינָהּ יְרֵאָה וְלֹא פּוֹחֶדֶת – אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזֹר וְלוֹמַר: 'הִנְנִי שׁוֹתָה'.
ג. יֵשׁ לָהּ. מותר לה. וְאֵינָהּ יְרֵאָה וְלֹא פּוֹחֶדֶת. שסביר להניח שסרבה לשתות מאחר שהודתה באשמתה.
ד. אָמְרָה: 'אֵינִי שׁוֹתָה' קֹדֶם שֶׁתִּמָּחֵק הַמְּגִלָּה – הֲרֵי מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת, וְאֵינָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ שׂוֹטָה אַחֶרֶת, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן. וְאִם אָמְרָה: 'אֵינִי שׁוֹתָה' אַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה – מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ.
ד. וְאֵינָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ שׂוֹטָה אַחֶרֶת. מפני שהמגילה צריכה להיכתב לשמה (לעיל ג,ח). מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן. מקום הנחת אפר המזבח, ממזרח לכבשׁ (הלכות תמידין ומוספין ב,יב). מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ. מגרגרים את המים לתוך גרונה.
ה. וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ שֶׁתִּשְׁתֶּה, וְאוֹמְרִין לָהּ: 'בִּתִּי, אִם בָּרוּר לָךָ הַדָּבָר שֶׁטְּהוֹרָה אַתְּ, עִמְדִי עַל בֻּרְיֵךְ וּשְׁתִי, וְאַל תִּפְחֲדִי, לְפִי שֶׁאֵין הַמַּיִם דּוֹמִין אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ מֻנָּח עַל בָּשָׂר חַי: יֵשׁ שָׁם מַכָּה – מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד; אֵין שָׁם מַכָּה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם'.
ה. עִמְדִי עַל בֻּרְיֵךְ. עמדי בצורה יציבה ובלא חשש. לְסַם. תרופה.
ו. אָמְרָה: 'טְמֵאָה אָנִי' – אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה, הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן.
ו. אָמְרָה טְמֵאָה אָנִי. ולא אמרה 'איני שותה'. הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה. ואין צורך לגנזם או לנהוג בהם כבוד.
ז. מְגִלַּת שׂוֹטָה שֶׁכְּתָבָהּ בַּלַּיְלָה – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָתַב וכו' וְהִשְׁקָה וכו' וְהִקְרִיב" (במדבר ה,כג-כה) – כְּשֵׁם שֶׁקָּרְבָּנָהּ בַּיּוֹם, כָּךְ כְּתִיבַת הַמְּגִלָּה וְהַשְׁקָיָתָהּ בַּיּוֹם. כְּתָבָהּ לְמַפְרֵעַ – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאֵלֶּה" (שם) – עַל הַסֵּדֶר. כְּתָבָהּ קֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ הַשְּׁבוּעָה – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִשְׁבִּיעַ… וְכָתַב" (שם).
ז. כְּשֵׁם שֶׁקָּרְבָּנָהּ בַּיּוֹם. שכל הקרבנות קרבים ביום בלבד (הלכות מעשה הקרבנות ד,א). לְמַפְרֵעַ. שלא כסדר.
ח. כְּתָבָהּ אִגֶּרֶת – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּסֵּפֶר" (במדבר ה,כג) כְּתָבָהּ עַל שְׁנֵי דַּפִּין – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּסֵּפֶר" – סֵפֶר אֶחָד, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ כּוֹתֵב לֹא עַל הַנְּיָר וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, אֶלָּא בִּמְגִלַּת סֵפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּסֵּפֶר". וְאִם כְּתָבָהּ עַל נְיָר אוֹ דִּפְתְּרָא – פְּסוּלָה.
ח. כְּתָבָהּ אִגֶּרֶת. בלא שרטוט השורות (ראה הלכות ספר תורה ז,ד). שְׁנֵי דַּפִּין. שתי עמודות. הַדִּפְתְּרָא. עור שאיננו מעובד כל צרכו.
ט. "וְכָתַב… הַכֹּהֵן" (שם) – הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם כְּתָבָהּ יִשְׂרָאֵל אוֹ כֹּהֵן קָטָן, פְּסוּלָה.
אֵינוֹ כּוֹתְבָהּ לֹא בְּקוֹמוֹס וְלֹא בְּקַלְקַנְתּוֹס וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר וְעוֹמֵד, אֶלָּא בִּדְיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ קַלְקַנְתּוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָתַב… וּמָחָה" (במדבר ה,כג) – כְּתָב שֶׁהוּא יָכוֹל לִמָּחוֹת. וְאִם כָּתַב בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּם – פְּסוּלָה.
אֵינוֹ כּוֹתְבָהּ לֹא בְּקוֹמוֹס וְלֹא בְּקַלְקַנְתּוֹס וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר וְעוֹמֵד, אֶלָּא בִּדְיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ קַלְקַנְתּוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָתַב… וּמָחָה" (במדבר ה,כג) – כְּתָב שֶׁהוּא יָכוֹל לִמָּחוֹת. וְאִם כָּתַב בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּם – פְּסוּלָה.
ט. בְּקוֹמוֹס. צבע העשוי משרף. לִמָּחוֹת. להימחק.
י. נִשְׁאַר בַּמְּגִלָּה רֹשֶׁם כְּתָב נִכָּר – פְּסוּלָה, עַד שֶׁיִּמְחֹק יָפֶה יָפֶה.
כָּתַב אוֹת אַחַת וּמְחָקָהּ, וְחָזַר וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה וּמְחָקָהּ, עַד שֶׁהִשְׁלִים – פְּסוּלָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה כֻּלָּהּ כְּתוּבָה.
כָּתַב אוֹת אַחַת וּמְחָקָהּ, וְחָזַר וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה וּמְחָקָהּ, עַד שֶׁהִשְׁלִים – פְּסוּלָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה כֻּלָּהּ כְּתוּבָה.
יא. כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁמְּחָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה. כָּתַב שְׁתֵּי מְגִלּוֹת לִשְׁתֵּי שׂוֹטוֹת, וּמְחָקָן לְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד אוֹ לְתוֹךְ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת, וְעֵרְבָן בְּכוֹס אֶחָד וְהִשְׁקָה לִשְׁתֵּיהֶן – פְּסוּלָה, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן לֹא שָׁתָת מְגִלָּתָהּ.
מְחָקָן בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת וְעֵרְבָן, וְחָזַר וְחִלְּקָן לִשְׁנֵי הַכּוֹסוֹת – לֹא יַשְׁקֶה אוֹתָן; וְאִם הִשְׁקָה – כָּשֵׁר. נִשְׁפְּכוּ הַמַּיִם – הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב בִּמְגִלָּה אַחֶרֶת וּמֵבִיא מַיִם אֲחֵרִים. נִשְׁפְּכוּ וְנִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן – לֹא יַשְׁקָהּ אֶת הַשְּׁאָר; וְאִם הִשְׁקָהּ – כָּשֵׁר.
מְחָקָן בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת וְעֵרְבָן, וְחָזַר וְחִלְּקָן לִשְׁנֵי הַכּוֹסוֹת – לֹא יַשְׁקֶה אוֹתָן; וְאִם הִשְׁקָה – כָּשֵׁר. נִשְׁפְּכוּ הַמַּיִם – הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב בִּמְגִלָּה אַחֶרֶת וּמֵבִיא מַיִם אֲחֵרִים. נִשְׁפְּכוּ וְנִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן – לֹא יַשְׁקָהּ אֶת הַשְּׁאָר; וְאִם הִשְׁקָהּ – כָּשֵׁר.
יא. שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. של הסוטה (ראה לעיל ג,ח).
וְחָזַר וְחִלְּקָן… וְאִם הִשְׁקָה כָּשֵׁר. שייתכן שחילקן כהוגן. לֹא יַשְׁקָהּ אֶת הַשְּׁאָר. שלכתחילה צריכה לשתות את כל המים.
וְחָזַר וְחִלְּקָן… וְאִם הִשְׁקָה כָּשֵׁר. שייתכן שחילקן כהוגן. לֹא יַשְׁקָהּ אֶת הַשְּׁאָר. שלכתחילה צריכה לשתות את כל המים.
יב. מֵי שׂוֹטָה שֶׁלָּנוּ – נִפְסָלִין בְּלִינָה. הִקְדִּים עָפָר לַמַּיִם – פּוֹסֵל.
לֹא הָיָה שָׁם עָפָר בַּהֵיכָל – מֵבִיא עָפָר מִבַּחוּץ וּמַנִּיחוֹ בַּהֵיכָל, וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ וְנוֹתֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְאֵינוֹ מֵבִיא אֵפֶר, אֲבָל מֵבִיא רַקְבּוּבִית, שֶׁהוּא כְּעָפָר.
לֹא הָיָה שָׁם עָפָר בַּהֵיכָל – מֵבִיא עָפָר מִבַּחוּץ וּמַנִּיחוֹ בַּהֵיכָל, וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ וְנוֹתֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְאֵינוֹ מֵבִיא אֵפֶר, אֲבָל מֵבִיא רַקְבּוּבִית, שֶׁהוּא כְּעָפָר.
יב. מֵי שׂוֹטָה שֶׁלָּנוּ. שעבר עליהם לילה בלא שהשקו אותה מהם. נִפְסָלִין בְּלִינָה. ככל דבר שהתקדש בכלי שרת ועבר עליו לילה (הלכות בית הבחירה ג,יח).
רַקְבּוּבִית. דבר שנרקב ונתפורר.
רַקְבּוּבִית. דבר שנרקב ונתפורר.
יג. וְלֹא יַחְפֹּר בְּקַרְדֹּם בַּהֵיכָל וְיוֹצִיא עָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ה,יז). וְאִם חָפַר וְהוֹצִיא עָפָר – כָּשֵׁר.
יג. בְּקַרְדֹּם. כלי חפירה. אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. שהוא מונח בקרקע ואין צורך לחפור אותו.
יד. הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהּ – כְּשֵׁרָה. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ קֹדֶם שֶׁיַּנִּיחֶנָּה בִּכְלִי שָׁרֵת – הֲרֵי זוֹ תִּפָּדֶּה, כְּכָל הַמְּנָחוֹת שֶׁיִּטָּמְאוּ קֹדֶם שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת, וְיָבִיא מִנְחָה אַחֶרֶת. נִטְמֵאת הַמִּנְחָה אַחַר שֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת – הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף.
וְכֵן אִם אָמְרָה: 'טְמֵאָה אָנִי' קֹדֶם שֶׁתִּקָּמֵץ הַמִּנְחָה, אוֹ שֶׁאָמְרָה: 'אֵינִי שׁוֹתָה', אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה בַּעְלָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ, אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדֵי טֻמְאָה, אוֹ שֶׁמֵּת הוּא, אוֹ שֶׁמֵּתָה הִיא – הֲרֵי הַמִּנְחָה כֻּלָּהּ נִשְׂרֶפֶת. וְאִם אֵרַע אֶחָד מֵאֵלּוּ אַחַר שֶׁקָּרַב הַקֹּמֶץ – אֵין הַשִּׁירַיִם נֶאֱכָלִין.
וְכֵן אִם אָמְרָה: 'טְמֵאָה אָנִי' קֹדֶם שֶׁתִּקָּמֵץ הַמִּנְחָה, אוֹ שֶׁאָמְרָה: 'אֵינִי שׁוֹתָה', אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה בַּעְלָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ, אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדֵי טֻמְאָה, אוֹ שֶׁמֵּת הוּא, אוֹ שֶׁמֵּתָה הִיא – הֲרֵי הַמִּנְחָה כֻּלָּהּ נִשְׂרֶפֶת. וְאִם אֵרַע אֶחָד מֵאֵלּוּ אַחַר שֶׁקָּרַב הַקֹּמֶץ – אֵין הַשִּׁירַיִם נֶאֱכָלִין.
יד. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ… תִּפָּדֶּה וכו'. יש לחלל את קדושתה על כסף בערכה, והוא ניתן לנכסי המקדש. אַחַר שֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. ואי אפשר עוד לפדות אותה (הלכות איסורי מזבח ו,ד-ה).
וְכֵן אִם אָמְרָה… אוֹ שֶׁמֵּתָה הִיא. שבכל אלו אין משקים אותה (לעיל א,יד, ב,א, ב,ז). קֹדֶם שֶׁתִּקָּמֵץ הַמִּנְחָה. לפני שיילקח ממנה קומץ להקריבו על המזבח. עֵדֵי טֻמְאָה. שני עדים שזינתה. אֵין הַשִּׁירַיִם נֶאֱכָלִין. מה שנותר מן המנחה לאחר שנלקח הקומץ להקרבה, שבדרך כלל הכהנים אוכלים אותו (הלכות מעשה הקרבנות יב,ט), אינו נאכל כאן.
וְכֵן אִם אָמְרָה… אוֹ שֶׁמֵּתָה הִיא. שבכל אלו אין משקים אותה (לעיל א,יד, ב,א, ב,ז). קֹדֶם שֶׁתִּקָּמֵץ הַמִּנְחָה. לפני שיילקח ממנה קומץ להקריבו על המזבח. עֵדֵי טֻמְאָה. שני עדים שזינתה. אֵין הַשִּׁירַיִם נֶאֱכָלִין. מה שנותר מן המנחה לאחר שנלקח הקומץ להקרבה, שבדרך כלל הכהנים אוכלים אותו (הלכות מעשה הקרבנות יב,ט), אינו נאכל כאן.
טו. הָיָה בַּעְלָהּ כֹּהֵן – אֵין שְׁיָרֵי מִנְחָתָהּ נֶאֱכָלִין, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַבַּעַל חֵלֶק בָּהּ, וְאֵינָהּ עוֹלָה כֻּלָּהּ לָאִשִּׁים כְּמִנְחַת זִכְרֵי כְּהֻנָּה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בָּהּ; אֶלָּא הַקֹּמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם מִתְפַּזְּרִין עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן. נִמְצְאוּ עֵדֶיהָ זוֹמְמִין – מִנְחָתָהּ תֵּצֵא לְחֻלִּין.
טו. אֵין שְׁיָרֵי מִנְחָתָהּ נֶאֱכָלִין מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַבַּעַל חֵלֶק בָּהּ. שהמנחה נקנית מכספו, ואין מנחת כהן נאכלת אלא מוקטרת כליל (הלכות מעשה הקרבנות יב,ט, יב,יב). לָאִשִּׁים. לאש המזבח. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בָּהּ. שהמנחה באה לכפר עליה. עֵדֶיהָ זוֹמְמִין. שנמצאו עדי הסתירה עדי שקר, כשבאו עדים והעידו שהיו אתם בזמן האירוע במקום אחר. מִנְחָתָהּ תֵּצֵא לְחֻלִּין. מפני שהוקדשה בטעות (ראה הלכות ערכין וחרמין ו,לד).
טז. הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה, וְנִסְתְּרָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם – הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִנְחָה אַחַת עַל יְדֵי כֻּלָּן כְּשֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִנְחַת קְנָאֹת" (במדבר ה,טו; ה,יח) – מִנְחָה אַחַת לְקִנּוּיִין הַרְבֵּה.
טז. עַל יְדֵי. בגלל.
יז. יֵשׁ לַבַּעַל לְגַלְגֵּל עָלֶיהָ בִּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא זִנְּתָה עִם אִישׁ זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בּוֹ וְלֹא עִם אִישׁ אַחֵר, וְשֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחְתָּיו מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא, וְלֹא אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת. אֲבָל אֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה קֹדֶם הָאֵרוּסִין, וְלֹא אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אִם גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ; שֶׁאִם זִנְּתָה בְּעֵת זֶה – לֹא תֵּאָסֵר עָלָיו, וְכָל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא תִּהְיֶה אֲסוּרָה לוֹ, אֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ.
לְפִיכָךְ, אִם כָּנַס יְבִמְתּוֹ – אֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה כְּשֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּרֶת יָבָם, אֲבָל מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחַת אָחִיו, שֶׁאִם זִנְּתָה תַּחַת אָחִיו הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ – מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחְתָּיו בַּנִּשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים.
וְכֵן יֵשׁ לוֹ לְגַלְגֵּל עָלֶיהָ בִּלְהַבָּא שֶׁלֹּא תִּזְנֶה תַּחְתָּיו, וְשֶׁלֹּא תִּזְנֶה אַחַר שֶׁיַּחֲזִירָהּ, אִם יְגָרֵשׁ וְיַחֲזִיר. לְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּזְנֶה לְהַבָּא – מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, וְיֶאֶרְעוּ לָהּ אוֹתָן הַמְאֹרָעוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: "אָמֵן אָמֵן" (במדבר ה,כב) – 'אָמֵן' מֵאִישׁ זֶה, 'אָמֵן' מֵאִישׁ אַחֵר; 'אָמֵן' נְשׂוּאָה, 'אָמֵן' אֲרוּסָה; 'אָמֵן' לְשֶׁעָבַר, 'אָמֵן' לְהַבָּא.
לְפִיכָךְ, אִם כָּנַס יְבִמְתּוֹ – אֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה כְּשֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּרֶת יָבָם, אֲבָל מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחַת אָחִיו, שֶׁאִם זִנְּתָה תַּחַת אָחִיו הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ – מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחְתָּיו בַּנִּשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים.
וְכֵן יֵשׁ לוֹ לְגַלְגֵּל עָלֶיהָ בִּלְהַבָּא שֶׁלֹּא תִּזְנֶה תַּחְתָּיו, וְשֶׁלֹּא תִּזְנֶה אַחַר שֶׁיַּחֲזִירָהּ, אִם יְגָרֵשׁ וְיַחֲזִיר. לְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּזְנֶה לְהַבָּא – מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, וְיֶאֶרְעוּ לָהּ אוֹתָן הַמְאֹרָעוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: "אָמֵן אָמֵן" (במדבר ה,כב) – 'אָמֵן' מֵאִישׁ זֶה, 'אָמֵן' מֵאִישׁ אַחֵר; 'אָמֵן' נְשׂוּאָה, 'אָמֵן' אֲרוּסָה; 'אָמֵן' לְשֶׁעָבַר, 'אָמֵן' לְהַבָּא.
יז. יֵשׁ לַבַּעַל. רשאי הבעל. לְגַלְגֵּל עָלֶיהָ בִּשְׁבוּעָה. כשהיא נשבעת, יכול הבעל לצרף לשבועתה שבועות נוספות באותו העניין.
כָּנַס יְבִמְתּוֹ. נשא לאישה את אשת אחיו שמת בלא בנים. כְּשֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּרֶת יָבָם. כשהייתה מיועדת לייבום. שאם זינתה, אינה נאסרת עליו (הלכות ייבום וחליצה ב,כ). הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו. שהרי הייתה אסורה על בעלה (שם ו,יט).
בִּלְהַבָּא. על העתיד. תַּחְתָּיו. בעודם נשואים. לְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּזְנֶה לְהַבָּא מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ וְיֶאֶרְעוּ לָהּ אוֹתָן הַמְאֹרָעוֹת. המים ששותה עכשיו ישפיעו עליה ויבדקו אותה כשתזנה, ואז ידבקו בה החולאים המתוארים לעיל ג,טז. לְכָךְ נֶאֱמַר אָמֵן אָמֵן. שכפילת 'אמן' מלמדת על ריבוי השבועות שניתן להשביעה.
כָּנַס יְבִמְתּוֹ. נשא לאישה את אשת אחיו שמת בלא בנים. כְּשֶׁהָיְתָה מְשַׁמֶּרֶת יָבָם. כשהייתה מיועדת לייבום. שאם זינתה, אינה נאסרת עליו (הלכות ייבום וחליצה ב,כ). הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו. שהרי הייתה אסורה על בעלה (שם ו,יט).
בִּלְהַבָּא. על העתיד. תַּחְתָּיו. בעודם נשואים. לְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּזְנֶה לְהַבָּא מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ וְיֶאֶרְעוּ לָהּ אוֹתָן הַמְאֹרָעוֹת. המים ששותה עכשיו ישפיעו עליה ויבדקו אותה כשתזנה, ואז ידבקו בה החולאים המתוארים לעיל ג,טז. לְכָךְ נֶאֱמַר אָמֵן אָמֵן. שכפילת 'אמן' מלמדת על ריבוי השבועות שניתן להשביעה.
יח. מִצְוַת חֲכָמִים עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקַנּוֹת לִנְשֵׁיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ" (במדבר ה,יד; ה,ל). וְכָל הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ – נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ טָהֳרָה. וְלֹא יְקַנֵּא לָהּ לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה, וְלֹא לְהַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה. וְאִם עָבַר וְקִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים מִתּוֹךְ אֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ – הֲרֵי זֶה קִנּוּי.
יח. לְקַנּוֹת לִנְשֵׁיהֶם. להזהירן כשיש חשד לזנות.
יט. אֵין רָאוּי לִקְפֹּץ וּלְקַנּוֹת בִּפְנֵי עֵדִים תְּחִלָּה, אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּנַחַת וּבְדֶרֶךְ טָהֳרָה וְהַזְהָרָה, כְּדֵי לְהַדְרִיכָהּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּלְהָסִיר הַמִּכְשׁוֹל. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וּמַזְהִירָן וּפוֹקֵד דַּרְכֵיהֶם תָּמִיד, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֵם שְׁלֵמִים מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן – הֲרֵי זֶה חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא" (איוב ה,כד).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַןנִגְמַר סֵפֶר רְבִיעִי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים: הִלְכוֹת אִישׁוּת – חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים. הִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת נַעֲרָה בְּתוּלָה – שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים. הִלְכוֹת שׂוֹטָה – אַרְבָּעָה פְּרָקִים.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַןנִגְמַר סֵפֶר רְבִיעִי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים: הִלְכוֹת אִישׁוּת – חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים. הִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת נַעֲרָה בְּתוּלָה – שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים. הִלְכוֹת שׂוֹטָה – אַרְבָּעָה פְּרָקִים.
יט. לִקְפֹּץ וּלְקַנּוֹת בִּפְנֵי עֵדִים תְּחִלָּה. להתחיל בקינוי העלול לאסרה עליו, בלא להזהירה קודם לכן. וּפוֹקֵד דַּרְכֵיהֶם. בודק ומבקר את התנהגותם. אָהֳלֶךָ… נָוְךָ. כינויים לביתו של אדם, דהיינו אשתו ובני משפחתו.