פרק ד', הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד בֵּית דִּין הַגָּדוֹל אוֹ סַנֶדְרִי קְטַנָּה אוֹ בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה, צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ סָמַךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ" (במדבר כז,כג).
וְכֵן הַשִּׁבְעִים זְקֵנִים – מֹשֶׁה רַבֵּנוּ סְמָכָן, וְשָׁרָת עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה, וְאוֹתָן הַזְּקֵנִים סָמְכוּ לַאֲחֵרִים, וְהָאֲחֵרִים לַאֲחֵרִים, וְנִמְצְאוּ הַסְּמוּכִין אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְאֶחָד הַנִּסְמָךְ מִפִּי הַנָּשִׂיא אוֹ מִפִּי אֶחָד מִן הַסְּמוּכִין, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה אוֹתוֹ הַסָּמוּךְ בַּסַּנֶדְרִי מֵעוֹלָם.
א. וְכֵן הַשִּׁבְעִים זְקֵנִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ סְמָכָן וְשָׁרָת עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה. ראה במדבר יא,טז-יז, כד-כה. עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. רק הסמוכים רשאים לסמוך. אם כן כל סמיכה נמשכת מיהושע בן נון שנסמך על ידי משה רבנו או ממשה רבנו ישירות. וְאֶחָד הַנִּסְמָךְ מִפִּי הַנָּשִׂיא אוֹ מִפִּי אֶחָד מִן הַסְּמוּכִין וכו'. אין הבדל אם אדם נסמך על ידי נשיא הסנהדרין או על ידי אדם אחר שנסמך, ואפילו אם מי שסמכו לא ישב בפועל בסנהדרין.
ב. וְכֵיצַד הִיא הַסְּמִיכָה לְדוֹרוֹת? לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁ הַזָּקֵן, אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין לוֹ רַבִּי, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'הֲרֵי אַתָּה סָמוּךְ, וְיֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן אֲפִלּוּ דִּינֵי קְנָסוֹת'.
ב. לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁ הַזָּקֵן. כפי שעשה משה ליהושע. אֲפִלּוּ דִּינֵי קְנָסוֹת. שאי אפשר לדון בהם אלא על ידי מומחים (לקמן ה,ח).
ג. וְאֵין סוֹמְכִין סְמִיכָה זוֹ, שֶׁהִיא מִנּוּי הַזְּקֵנִים לְדַיָּנוּת, אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ מִפִּי אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. בִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ מִפִּי אֲחֵרִים. צריך לפחות שלושה שיסמכו את הדיין, אמנם רק אחד מהם חייב להיות סמוך בעצמו והשניים שמצטרפים עמו יכולים להיות אנשים שאינם סמוכים.
ד. אֵין קָרוּי 'אֱלֹהִים' אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁנִּסְמְכוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, וְהֵם הָאֲנָשִׁים הַחֲכָמִים הָרְאוּיִין לָדוּן, שֶׁבָּדְקוּ אוֹתָן בֵּית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִמְחוּ אוֹתָן וְסָמְכוּ אוֹתָן.
ד. אֵין קָרוּי אֱלֹהִים וכו'. כך מכנה התורה את הדיינים (ראה למשל שמות כב,ח ובתרגום אונקלוס שם, וראה מו"נ ב,ו). וְהִמְחוּ אוֹתָן. קבעו שהם מומחים.
ה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָּל מִי שֶׁנִּסְמַךְ סוֹמֵךְ תַּלְמִידָיו. וַחֲכָמִים חָלְקוּ כָּבוֹד לְבֵית הִלֵּל הַזָּקֵן, וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָדָם נִסְמָךְ אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַנָּשִׂיא, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנָּשִׂיא סוֹמֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אַב בֵּית דִּין עִמּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה אַב בֵּית דִּין סוֹמֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַנָּשִׂיא עִמּוֹ. אֲבָל שְׁאָר הַחֲבוּרָה – יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן לִסְמֹךְ בִּרְשׁוּת הַנָּשִׂיא, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנַיִם עִמּוֹ, שֶׁהַסְּמִיכָה אֵינָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה.
ה. לְבֵית הִלֵּל הַזָּקֵן. שהיה נשיא הסנהדרין. וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנָּשִׂיא סוֹמֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אַב בֵּית דִּין עִמּוֹ וְלֹא יִהְיֶה אַב בֵּית דִּין וכו'. כדי לכבד גם את אב בית הדין (הדיין השני בחשיבותו בסנהדרין הגדולה, לעיל א,ג), תיקנו שהנשיא עצמו יסמוך רק בשיתוף עם אב בית הדין, ואב בית הדין יסמוך רק בשיתוף הנשיא.
ו. אֵין סוֹמְכִין זְקֵנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הַסּוֹמְכִין נִסְמְכוּ בָּאָרֶץ. אֲפִלּוּ הָיוּ הַסּוֹמְכִין בָּאָרֶץ וְהַנִּסְמָךְ בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אֵין סוֹמְכִין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הַסּוֹמְכִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַנִּסְמָכִין בָּאָרֶץ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן בָּאָרֶץ – סוֹמְכִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִם הַסּוֹמְכִין בְּמָקוֹם אֶחָד, אֶלָּא שׁוֹלְחִין לוֹ אוֹ כּוֹתְבִין לוֹ שֶׁהוּא סָמוּךְ, וְנוֹתְנִין לוֹ רְשׁוּת לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶן בָּאָרֶץ. וְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם רְאוּיָה לִסְמִיכָה.
ו. זְקֵנִים. חכמים. וְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם רְאוּיָה לִסְמִיכָה. כל השטח שנכבש על ידי עולי מצרים התקדש בקדושת ארץ ישראל. ואמנם קדושה זו בטלה עם הגלות, ורק השטח המצומצם יותר שהחזיקו בו עולי בבל התקדש לדורות (ראה הלכות תרומות א,ה), אך לעניין סמיכת דיינים נחשב כל השטח שהחזיקו בו עולי מצרים כארץ ישראל וכשר לסמיכה (ראה רדב"ז; וראה הלכות תרומות שם ה"ז שמפורטים גבולות הארץ של עולי מצרים).
ז. יֵשׁ לַסּוֹמְכִין לִסְמֹךְ אֲפִלּוּ מֵאָה בְּפַעַם אַחַת. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ סָמַךְ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד.
ח. וְיֵשׁ לָהֶן לְמַנּוֹת לְכָל מִי שֶׁיִּרְצוּ לִדְבָרִים יְחִידִים, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים.
כֵּיצַד? חָכָם מֻפְלָא שֶׁרָאוּי לְהוֹרוֹת בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ – יֵשׁ לְבֵית דִּין לִסְמֹךְ אוֹתוֹ, וְלִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לָדוּן, לֹא לְהוֹרוֹת בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹרוֹת בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, לֹא לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת, אוֹ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת אֲבָל לֹא לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן, אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת לְהַתִּיר נְדָרִים בִּלְבַד, אוֹ לִרְאוֹת כְּתָמִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. לִדְבָרִים יְחִידִים. שיהיה סמוך רק לדברים מסוימים, כמבואר בסמוך. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. שמבחינת ידיעתו בתורה יכול להורות בכל התורה כולה.
וְלִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לָדוּן לֹא לְהוֹרוֹת בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר וכו'. שהסמיכה נותנת לסמוך הרשאה לעסוק בתחום שבו סמכוהו. ואף שגם חכם שלא קיבל רשות רשאי להורות בחלק מהעניינים הנזכרים כאן (כגון באיסור והיתר), החכם הסמוך לא יצטרך לשלם אם יטעה ויזיק בהוראתו (לח"מ). לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן. בכור בהמה טהורה קדוש למזבח משעת לידתו, אך אם יש בו מום הוא נפסל מן המזבח ומותר באכילה (הלכות בכורות א,ג), ורק מומחה שקיבל רשות לכך רשאי לקבוע שהמום שבו מתירו באכילה (שם ג,א). לִרְאוֹת כְּתָמִים. להבחין אם מראה הכתם הוא מראה דם נידה המטמא או שהוא מראה טהור (ראה הלכות איסורי ביאה ה,ז-יב).
ט. וְכֵן יֵשׁ לַסּוֹמְכִין לִתֵּן רְשׁוּת עַד זְמַן, וְלוֹמַר לַנִּסְמָךְ: 'יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן' אוֹ 'לְהוֹרוֹת' 'עַד שֶׁיָּבֹא הַנָּשִׂיא לְכָאן' אוֹ 'כָּל זְמַן שֶׁאֵין אַתְּ עִמָּנוּ בַּמְּדִינָה', וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. לִתֵּן רְשׁוּת עַד זְמַן. ולאחר זמן זה תוקף הסמיכה שלו נפסק, ויהיה אסור לו לדון או להורות.
י. חָכָם מֻפְלָא שֶׁהָיָה סוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְדִינֵי מָמוֹנוֹת – אֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ לְדִינֵי מָמוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. חָכָם מֻפְלָא. ומבחינת חכמתו הוא ראוי לסמיכה. שֶׁהָיָה סוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת. ולכן הוא פסול מלדון בסנהדרין, אך הוא כשר לדון בדיני ממונות (לעיל ב,ט). אֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ לְדִינֵי מָמוֹנוֹת. ורק כשנסמך לפני שנעשה עיוור, יכול להמשיך לדון בדיני ממונות אחר כך.
יא. הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סָמוּךְ אֶחָד – מוֹשִׁיב שְׁנַיִם בְּצִדּוֹ, וְסוֹמֵךְ שִׁבְעִים כְּאֶחָד, אוֹ זֶה אַחַר זֶה, וְאַחַר כָּךְ יֵעָשֶׂה הוּא וְהַשִּׁבְעִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, וְיִסְמְכוּ בָּתֵּי דִּינִין אֲחֵרִים.
נִרְאִין לִי הַדְּבָרִים, שֶׁאִם הִסְכִּימוּ כָּל הַחֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמַנּוֹת דַּיָּנִין וְלִסְמֹךְ אוֹתָן – הֲרֵי אֵלּוּ סְמוּכִין, וְיֵשׁ לָהֶן לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת, וְיֵשׁ לָהֶן לִסְמֹךְ לַאֲחֵרִים. אִם כֵּן, לָמָּה הָיוּ הַחֲכָמִים מִצְטָעֲרִין עַל הַסְּמִיכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּן, וְאִם הָיָה שָׁם סָמוּךְ מִפִּי סָמוּךְ אֵינוֹ צָרִיךְ דַּעַת כֻּלָּן, אֶלָּא דָּן דִּינֵי קְנָסוֹת לַכֹּל, שֶׁהֲרֵי נִסְמַךְ מִפִּי בֵּית דִּין. וְהַדָּבָר צָרִיךְ הֶכְרֵעַ.
יא. וְאַחַר כָּךְ יֵעָשֶׂה הוּא וְהַשִּׁבְעִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְיִסְמְכוּ בָּתֵּי דִּינִין אֲחֵרִים. כדלעיל ב,ח.
נִרְאִין לִי הַדְּבָרִים שֶׁאִם הִסְכִּימוּ וכו'. בפה"מ (סנהדרין א,ג) מבסס הרמב"ם את דעתו על הבטחת ה' להשיב את השופטים כבראשונה, וכיוון שאין אפשרות למנות שופטים שאינם סמוכים, ולא נשאר בעת הזו אדם סמוך איש מפי איש עד משה רבנו – מוכרחים לומר שיש אופן מסוים שבו ניתן לחדש את הסמיכה אפילו שלא על ידי אדם סמוך. אִם כֵּן לָמָּה הָיוּ הַחֲכָמִים מִצְטָעֲרִין עַל הַסְּמִיכָה וכו'. חכמי ישראל עשו מאמצים גדולים תוך סיכון ומסירות נפש כדי למנוע מצב שלא יישארו דיינים סמוכים ויתבטלו דיני קנסות (ראה בבלי סנהדרין יד,א). לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין וכו'. ומחמת כך אי אפשר שיסכימו כולם, ויהיה קושי רב לחדש את הסמיכה, אמנם אם יישארו דיינים סמוכים הם יוכלו בקלות לסמוך אחרים. וְהַדָּבָר צָרִיךְ הֶכְרֵעַ. יש להסתפק לגבי האפשרות לחדש את הסמיכה (רדב"ז, לח"מ ועוד; וראה ביד"פ שפירש שהכוונה שכדי לחדש את הסמיכה יש צורך שכל חכמי ישראל יסכימו להתכנס כדי לבחור את הסמוך ולעמוד למניין ולהכריע על פי הרוב).
יב. בֵּית דִּין שֶׁנִּסְמְכוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצְאוּ לְחוּצָה לָאָרֶץ – הֲרֵי הֵן דָּנִין דִּינֵי קְנָסוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּנִין בָּאָרֶץ, שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, וְהוּא שֶׁהָיוּ סְמוּכִין בָּאָרֶץ.
יב. שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. רק הסמיכה מוגבלת לארץ ישראל, אך הסמוכים דנים בחוץ לארץ כשם שדנים בארץ.
יג. רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל – בִּמְקוֹם מֶלֶךְ הֵן עוֹמְדִין, וְיֵשׁ לָהֶן לִרְדּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם, וְלָדוּן עֲלֵיהֶן בֵּין רָצוּ בֵּין לֹא רָצוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" (בראשית מט,י) – אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל.
יג. רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל. שלטון מלכי בית דוד נמשך גם במהלך הגלות בבבל. ראש הגולה היה מזרע המלוכה (מצאצאי בית דוד), וקיבל מהשלטונות הפרסיים והבבליים את ראשות השלטון הפנימי על היהודים הנמצאים בתחום הממלכה. בִּמְקוֹם מֶלֶךְ הֵן עוֹמְדִין וְיֵשׁ לָהֶן לִרְדּוֹת וכו'. בדומה למלך יש להם כוח לכוף את העם לכל מה שירצו ולדון אותם, ומכוח זה הם יכולים לתת רשות לדיינים לדון אפילו בעל כרחם של בעלי הדין.
יד. וְכָל דַּיָּן הָרָאוּי לָדוּן שֶׁנָּתַן לוֹ רֹאשׁ גָּלוּת רְשׁוּת – יֵשׁ לוֹ לָדוּן בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ בַּעֲלֵי דִּינִין, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּינֵי קְנָסוֹת.
וְכָל דַּיָּן הָרָאוּי לָדוּן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בֵּית דִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת לָדוּן – יֵשׁ לוֹ לָדוּן בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָעֲיָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ בַּעֲלֵי דִּינִין, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵין רְשׁוּתָן מוֹעֶלֶת לוֹ לָכֹף אֶת בַּעֲלֵי דִּינִין; אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אֵינוֹ דָּן אֶלָּא לְמִי שֶׁרָצָה לָדוּן אֶצְלוֹ, אֲבָל לָכֹף אֶת בַּעֲלֵי דִּינִין וְלָדוּן לָהֶן – אֵין לוֹ רְשׁוּת, עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת.
יד. בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. סמכותם של ראשי הגלויות אינה מוגבלת במקום. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּינֵי קְנָסוֹת. שהרי נסמך על ידי ראש הגולה ולא על ידי סמוכים בארץ.
יֵשׁ לוֹ לָדוּן בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָעֲיָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִין וכו'. מקומות אלו כפופים לבית דין של ארץ ישראל, והדיינים שהוסמכו על ידם דנים בהם בכפייה. אבל בני חוץ לארץ אינם כפופים לבית דין של ארץ ישראל, ואי אפשר לדונם בכפייה מכוח בית דין של ארץ ישראל. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שהרי נסמך על ידי דיינים סמוכים בארץ ישראל.
טו. מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָדוּן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שֶׁעָבַר רֹאשׁ גָּלוּת וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת, אוֹ שֶׁטָּעוּ בֵּית דִּין וְנָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת – אֵין הָרְשׁוּת מוֹעֶלֶת לוֹ כְּלוּם עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי, שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ, אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו.
טו. שֶׁעָבַר רֹאשׁ גָּלוּת וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת. עבר בלא תעשה, כמבואר לעיל ג,ח. אֵין הָרְשׁוּת מוֹעֶלֶת לוֹ כְּלוּם. אין לכבדו כלל (שם), ודיניו אינם דין (לקמן ו,ד). שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו. כשם שאי אפשר להקדיש בעל מום (כשמקדישו לא חלה עליו קדושת הגוף אלא קדושת דמים, הלכות איסורי מזבח א,י) כך אי אפשר למנות דיין שאינו ראוי.

תקציר הפרק 

🤔 מה משותף לבניית גורדי שחקים והקמת בתי דין?
הידעתם? כדי לבנות עגורנים, אותם מנופי ענק המשמשים להנפת חומרי בניין לגובה, משתמשים בהם עצמם. כן, מה ששמעתם. הם בונים את עצמם. מתחילים בהבאה של בסיס העגורן באמצעות מנופים אחרים, ולאט לאט בונים את השלד הראשוני. אז, שהעגורן הבסיסי כבר עומד, הוא יכול להניף מעלה את החלקים שלו עצמו ולהגביה את עצמו חלק אחרי חלק. מקורי? לא בטוח. כבר בפרקנו נמצא רעיון דומה כפתרון לשאלה איך בונים סנהדרין של 71 סמוכים (דיינים שקיבלו את סמכותם איש מפי איש עד משה רבינו) במקרה שיש רק סמוך אחד כזה (ומינוי דיינים מצריך לפחות שלושה דיינים סמוכים)? כמו שבונים עגורן! "הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סמוך אחד, מושיב שניים בצידו, וסומך שבעים כאחד, או זה אחר זה, ואחר כך ייעשה הוא והשבעים בית דין הגדול, ויסמכו בתי דינין אחרים" (הלכה יא) 🚧

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מי שלא נשיא יכול לסמוך לסנהדרין?

2.האם ניתן לסמוך קבוצת חכמים בבת אחת?

3.כל סמיכה תופסת לכל החיים

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן