פרק ד', הלכות עבדים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָמָה עִבְרִיָּה – הִיא הַקְּטַנָּה שֶׁמְּכָרָהּ אָבִיהָ. וּמִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְתֵעָשֶׂה נַעֲרָה – אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ בָּהּ רְשׁוּת וְיֵשׁ לוֹ לְקַדְּשָׁהּ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.
אַף הַקְּטַנָּה שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית בְּסִימָנֶיהָ וְאֵינָהּ רְאוּיָה לַהֲבָאַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – יֵשׁ לְאָבִיהָ לְמָכְרָהּ כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה. אֲבָל הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס – אֵינוֹ נִמְכָּר לֹא כְּדִין עֶבֶד עִבְרִי וְלֹא כְּדִין אָמָה עִבְרִיָּה.
א. הַקְּטַנָּה. עד גיל שתים עשרה. וּמִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. שצמחו לה שתי שערות במקום ערוותה (ראה הלכות אישות ב,א). שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ בָּהּ רְשׁוּת וכו'. בתקופת הנערות שנמשכת שישה חודשים (ראה שם ב,ב, ג,יא).
אַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה, אינה מסוגלת ללדת ואין לה סימני נערות (ראה הלכות אישות ב,ה). יֵשׁ לְאָבִיהָ לְמָכְרָהּ. רשאי למכרה. הַטֻּמְטוּם. מי שאיברי מינו מכוסים ולא ידוע אם הוא זכר או נקבה. וְהָאַנְדְּרָגִינָס. אדם שיש לו סימני זכרות ונקבות ונחשב ספק זכר ספק נקבה. לֹא כְּדִין עֶבֶד עִבְרִי. שמא הוא נקבה שאינה נמכרת בגנבה ואינה מוכרת עצמה (ראה לעיל א,ב). וְלֹא כְּדִין אָמָה עִבְרִיָּה. שמא הוא זכר.
ב. אֵין הָאָב רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱנִי וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כְּלוּם, לֹא קַרְקַע וְלֹא מִטַּלְטְלִין, וַאֲפִלּוּ כְּסוּת שֶׁעָלָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן כּוֹפִין אֶת הָאָב לִפְדּוֹתָהּ אַחַר שֶׁמְּכָרָהּ, מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. בָּרַח הָאָב אוֹ שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לִפְדּוֹתָהּ – הֲרֵי זוֹ עוֹבֶדֶת עַד שֶׁתֵּצֵא.
ב. וְאַף עַל פִּי כֵן כּוֹפִין אֶת הָאָב לִפְדּוֹתָהּ אַחַר שֶׁמְּכָרָהּ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. אף אם נאלץ למכרה, אם אחר כך השיגה ידו כופים אותו לפדותה, משום שפגם למשפחה שאחת מבנותיה היא אמה.
ג. אָמָה עִבְרִיָּה נִקְנֵית בְּכֶסֶף אוֹ בְּשָׁוֶה כֶּסֶף וּבִשְׁטָר. וְאֵינָהּ נִקְנֵית בִּפְרוּטָה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתָהּ בְּדָמִים שֶׁרְאוּיִין לְגֵרָעוֹן, כְּדֵי שֶׁתִּגְרַע פִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא.
כֵּיצַד בִּשְׁטָר? כּוֹתֵב לוֹ עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס: 'בִּתִּי מְכוּרָה לְךָ', 'בִּתִּי קְנוּיָה לְךָ', וְנוֹתֵן בְּיַד הָאָדוֹן. וּשְׁטַר אָמָה עִבְרִיָּה – הָאָב כּוֹתְבוֹ.
ג. מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתָהּ בְּדָמִים שֶׁרְאוּיִין לְגֵרָעוֹן וכו'. בסכום שמאפשר לה לתת את חלקו כדי לפדות עצמה לפני הזמן, ופרוטה היא שיעור כסף הקטן ביותר.
ד. אָמָה עִבְרִיָּה עוֹבֶדֶת שֵׁשׁ שָׁנִים כְּעֶבֶד שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה" וכו' (דברים טו,יב), וְיוֹצְאָה בִּתְחִלַּת שֶׁבַע. וְאִם פָּגַע בָּהּ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שֵׁשׁ – יוֹצְאָה חִנָּם, כָּעֶבֶד. וְאִם מֵת הָאָדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן – יוֹצְאָה חִנָּם, כַּנִּרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (שם טו,יז).
וְכֵן מְגָרַעַת פִּדְיוֹנָהּ וְיוֹצְאָה. וְאִם כָּתַב לָהּ שְׁטַר שִׁחְרוּר וּמָחַל עַל הַשְּׁאָר – יוֹצְאָה חִנָּם כָּעֶבֶד.
ד. עוֹבֶדֶת שֵׁשׁ שָׁנִים כְּעֶבֶד שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין וכו'. לעיל ב,ב. וְאִם מֵת הָאָדוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן יוֹצְאָה חִנָּם כַּנִּרְצָע. לעיל ג,ו-ז (ושלא כעבד רגיל שאינו יוצא במות האב אם הניח בן כדלעיל ב,יב).
וְאִם כָּתַב לָהּ שְׁטַר שִׁחְרוּר וּמָחַל עַל הַשְּׁאָר יוֹצְאָה חִנָּם כָּעֶבֶד. לעיל ב,יא.
ה. יְתֵרָה אָמָה עִבְרִיָּה, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּסִימָנִין.
כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָה סִימָנִין וְנַעֲשָׂת נַעֲרָה – יָצָאת לְחֵרוּת בְּלֹא כֶּסֶף. אֲפִלּוּ הֵבִיאָה סִימָנִין מֵאַחַר יוֹם שֶׁלְּקָחָהּ – הֲרֵי זוֹ יוֹצֵאת לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצְאָה חִנָּם" (שמות כא,יא) – רִבָּה לָהּ הַכָּתוּב יְצִיאָה אַחֶרֶת בְּחִנָּם יָתֵר עַל הָעֶבֶד, וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהִיא הֲבָאַת סִימָנֵי נַעֲרוּת. וְתַחֲזֹר לִרְשׁוּת אָבִיהָ עַד שֶׁתִּבְגֹּר, וְתֵצֵא מֵרְשׁוּת אָב.
הָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית, שֶׁאֵין לָהּ יְמֵי נַעֲרוּת, אֶלָּא יוֹצְאָה מִקַּטְנוּתָהּ לְבֶגֶר, כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה – תֵּצֵא לְחֵרוּת.
ה. שֶׁהֵבִיאָה סִימָנִין. שתי שערות וכדלעיל ה"א. מֵאַחַר יוֹם שֶׁלְּקָחָהּ. יום לאחר שקנה אותה. וְתַחֲזֹר לִרְשׁוּת אָבִיהָ עַד שֶׁתִּבְגֹּר. עד שתיעשה בוגרת לאחר שישה חודשים של נערות (הלכות אישות ב,ב).
שֶׁאֵין לָהּ יְמֵי נַעֲרוּת אֶלָּא יוֹצְאָה מִקַּטְנוּתָהּ לְבֶגֶר. שנחשבת קטנה עד גיל עשרים, ולאחר מכן נחשבת בוגרת אם יש לה סימני איילונית, ואם אין לה, נחשבת בוגרת כשתהיה בת שלושים וחמש (ראה הלכות אישות ב,ג-ה).
ו. אֵין אָמָה עִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא,ז). וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי, אִם הִפִּיל לוֹ שִׁנּוֹ אוֹ סִמֵּא עֵינוֹ – מְשַׁלֵּם לוֹ כְּדִין הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת חוֹבֵל.
נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאָמָה עִבְרִיָּה נִקְנֵית בִּשְׁנֵי דְּבָרִים: בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר, וְקוֹנָה עַצְמָהּ בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים: בַּשָּׁנִים, וּבַיּוֹבֵל, וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף, וּבִשְׁטַר שִׁחְרוּר, וּבְמִיתַת אָדוֹן, וּבְסִימָנִין.
ו. אֵין אָמָה עִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים. שלא כעבד כנעני שהכהו אדונו באחד מראשי איבריו שיוצא בכך לחירות (לקמן ה,ד). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת חוֹבֵל. ד,י.
ז. יִעֵד אוֹתָהּ הָאָדוֹן לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנוֹ – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָאֲרוּסוֹת, וְאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, אֶלָּא בְּמִיתַת הַבַּעַל אוֹ בְּגֵט. וּמִצְוַת יִעוּד קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה.
כֵּיצַד מִצְוַת יִעוּד? אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי' אוֹ 'הֲרֵי אַתְּ מְאֹרֶסֶת לִי', 'הֲרֵי אַתְּ לִי לְאִשָּׁה', אֲפִלּוּ בְּסוֹף שֵׁשׁ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּלוּם, שֶׁמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְקִדּוּשִׁין נִתְּנוּ. וְנוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג אִישׁוּת, לֹא מִנְהַג שִׁפְחוּת. וְאֵינוֹ מְיַעֵד שְׁתַּיִם כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְעָדָהּ" (שמות כא,ח).
וְכֵיצַד מְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ? אִם הָיָה בְּנוֹ גָּדוֹל, וְנָתַן רְשׁוּת לְאָבִיו לְיַעֲדָהּ לוֹ – הֲרֵי הָאָב אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִבְנִי'.
ז. הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָאֲרוּסוֹת. ראה לקמן ה"ט. וּמִצְוַת יִעוּד קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה. שעדיף לקחתה לאישה מאשר לפדותה.
אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם. שני עדים כבקידושין (הלכות אישות ג,א). שֶׁמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. שנתן בקנייתה לשפחה. מִנְהַג אִישׁוּת לֹא מִנְהַג שִׁפְחוּת. חייב בכל הדברים שבעל חייב לאשתו (ראה שם ב,יב), והיא עושה בעבודות הבית כאישה (ראה שם כא,א-ז) ולא כשפחה.אִם הָיָה בְּנוֹ גָּדוֹל וכו'. הייעוד צריך להיעשות מדעתו של האיש המקדש, ולכן האב יכול לייעדה רק לבנו הגדול, ולאחר שעשאו שליח לכך (בבלי קידושין יט,א).

ח. אֵין הָאָדוֹן מְיַעֵד אָמָה עִבְרִיָּה לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קִבֵּל אָבִיהָ מְעוֹתֶיהָ; הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "יְעָדָהּ" (שמות כא,ח) – מִדַּעְתָּהּ. וְאִם מֵת הָאָדוֹן – אֵין בְּנוֹ יָכוֹל לְיַעֲדָהּ לוֹ, שֶׁהֲרֵי יָצָאת לְחֵרוּת בְּמִיתַת הָאָדוֹן.
ח. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קִבֵּל אָבִיהָ מְעוֹתֶיהָ. והאב רשאי לקדש את בתו שלא מדעתה (הלכות אישות ג,יא). שֶׁהֲרֵי יָצָאת לְחֵרוּת בְּמִיתַת הָאָדוֹן. כדלעיל ה"ד.
ט. הַיִּעוּד כְּאֵרוּסִין, וְאֵינוֹ כְּנִשּׂוּאִין. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לָהּ וְלֹא יוֹרְשָׁהּ וְלֹא מֵפֵר נְדָרֶיהָ, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה.
"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ" (שמות כא,יא): לֹא יְעָדָהּ לוֹ, וְלֹא יְעָדָהּ לִבְנוֹ, וְלֹא נִפְדָּת בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף. "וְיָצְאָה חִנָּם" (שם) – בַּהֲבָאַת סִימָנִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ,
ט. אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לָהּ. אם הוא כהן. אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לָהּ וְלֹא יוֹרְשָׁהּ וְלֹא מֵפֵר נְדָרֶיהָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. שדברים אלו שייכים בבעל רק לאחר נישואין (ראה הלכות אבל ב,ז, הלכות אישות כב,א-ב, הלכות נדרים יא,ח).
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ה.
י. יָתֵר עַל אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנָה בָּהֶן עַצְמָהּ כְּעֶבֶד עִבְרִי.
אֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לִמְכֹּר אָמָה עִבְרִיָּה וְלֹא לִתְּנָהּ לְאִישׁ אַחֵר, בֵּין רָחוֹק בֵּין קָרוֹב. וְאִם מָכַר אוֹ נָתַן – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא,ח). וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי – אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרוֹ לְאַחֵר וְלֹא לִתְּנוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה בָּאָמָה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: "לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ".
י. וְלֹא לִתְּנָהּ לְאִישׁ אַחֵר. במתנה. לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. אם האדון אינו מייעד את שפחתו יש בכך משום בגידה בה שכן היא הגיעה לביתו מתוך ההנחה שתינשא לו או לבנו וזוהי המצווה העדיפה (לעיל ה"ז), ואם לא עשה כן אינו רשאי למכרה לאדם זר. שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה בָּאָמָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ. מכיוון שרשאי לייעדה לבנו, כתבה התורה במפורש שאינו רשאי לתת אותה לאדם אחר. אבל עבד עברי מובן מאליו שאינו רשאי ליתנו.
יא. אֵין אָמָה עִבְרִיָּה נִמְכֶּרֶת אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו אוֹ עַל בְּנוֹ קִדּוּשִׁין, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְיִעוּד. כֵּיצַד? מוֹכֵר אָדָם בִּתּוֹ לְאָבִיו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לְיַעֲדָהּ לוֹ – רְאוּיָה הִיא לִבְנוֹ, שֶׁהֲרֵי הָאָמָה בַּת אָחִיו; אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לִבְנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָאָדוֹן, שֶׁהֲרֵי הִיא אֲחוֹתוֹ, וְלֹא לִבְנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו.
יא. אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו אוֹ עַל בְּנוֹ קִדּוּשִׁין. לאדם שיכולה להתקדש לו או לבנו באופן שהקידושין יחולו. מוֹכֵר אָדָם בִּתּוֹ לְאָבִיו. אם יש לאב בן. שֶׁאֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לְיַעֲדָהּ לוֹ. מפני שהיא נכדתו.
יב. יֵשׁ לָאָדָם לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לִפְסוּלִים, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּלָאו – קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן.

יב. יֵשׁ לָאָדָם. מותר לו. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּלָאו קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן. אף על פי שאסורה להינשא לו, מכל מקום אם קידש אותה הקידושין חלים (ומדובר באלמנה, גרושה וחלוצה שקידושיה לא נעשו על ידי אביה אלא על ידי ייעוד, שאם התקדשה על ידי אביה אינו רשאי למכרה לאחר שהתאלמנה או התגרשה, כמבואר בהלכה הבאה).

יג. הַמְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה – אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. אֲבָל מוֹכְרָהּ לְשִׁפְחוּת אַחַר שִׁפְחוּת.
כֵּיצַד? מְכָרָהּ לְשִׁפְחוּת תְּחִלָּה, וְיִעֵד אוֹתָהּ אָדוֹן, וּמֵת אָדוֹן אוֹ גֵּרְשָׁהּ, וְחָזְרָה לִרְשׁוּת הָאָב כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה – הֲרֵי הָאָב מוֹכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה, אֲפִלּוּ לְכֹהֵן גָּדוֹל.
וְכֵן אִם נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם מִן הַיִּעוּד וְחָלַץ לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲלִיצָה פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה – הֲרֵי נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה, וְיֵשׁ לוֹ לְמָכְרָהּ לְכֹהֵן, הוֹאִיל וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
יג. נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם מִן הַיִּעוּד. לאחר שנתייעדה נפטר בעלה, ונפלה לפני אחיו לייבום. חֲלִיצָה פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה. ראה הלכות ייבום וחליצה ד,טז. הֲרֵי נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה. ראה שם ד,כו. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. לעיל הי"ב.
יד. הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְיָצָאת בַּשָּׁנִים אוֹ בַּיּוֹבֵל אוֹ בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף, וַעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה – יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר וּלְמָכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יד. וְיָצָאת בַּשָּׁנִים. לאחר שש שנים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ג, שרשאי למכרה לשפחות אחר שפחות.
טו. הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְאַחֵר: אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיַעֵד – מְיַעֵד; וְאִם לֹא יִעֵד הָאָדוֹן לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ – כְּשֶׁתֵּצֵא מֵרְשׁוּת אָדוֹן, יִגָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ וְתֵעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ.
טו. וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְאַחֵר. האב קידש את בתו לאדם אחר בעודה שפחה. אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיַעֵד מְיַעֵד וכו'. אם האדון מעוניין ליעדה לו או לבנו חלים הקידושין, והקידושין שקידשה אביה לא חלים, מפני שהאדון נתן מעות בשעת קנייתה על מנת שאם ירצה לייעד תהיה מקודשת למפרע משעת הקנייה, ונמצא שאם רוצה לייעד – קידושי הייעוד קודמים. ואם אינו רוצה לייעד, הקידושין שקידשה אביה שהיו תלויים ועומדים, חלים למפרע כאשר יוצאת מרשות האדון (בבלי קידושין יט,ב).
טז. הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וּפָסַק עִם הָאָדוֹן עַל מְנָת שֶׁלֹּא יְיַעֵד אוֹתָהּ, אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיַעֵד – מְיַעֵד; שֶׁהִתְנָה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁתְּנָאוֹ בָּטֵל.

טז. וּפָסַק עִם הָאָדוֹן. התנה עמו. שֶׁהִתְנָה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. שאין אדם יכול לפטור עצמו ממה שהתורה מחייבת אותו (ראה הלכות אישות ו,ט).

תקציר הפרק 

🤔 האם זה הדין הקשה ביותר בהלכות עבדים?
דין אמה עברייה מתאר מצב שבו אדם מוכר את בתו הקטנה לעבדות בבית של אדם זר, מעשה שהיום ייחשב עבירה פלילית שעונשה חמור. אפשר להתנחם בכך שגם התורה ראתה במכירה פתרון קיצוני, עד ש"אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני ולא נשאר לו כלום: לא קרקע, ולא מיטלטלין, ואפילו [לא] כסות שעליו" (הלכה ב), ואף על פי כן, הלכה זו, כמו שאר הלכות עבדים, אינן הלכות שמקדשת מציאות (כמו הלכות שבת) אלא הלכות שמתמודדות איתה ומנסות לעדן אותה, ובביטול העבדות בעולם – התבטלו 📉

🤷‍ הדרך שנבחרה שלא
אם אתה נכנס למשרד כלשהו ומגלה שיש בו המון פתחי יציאה עם שלטים שמהבהבים "החוצה!", אתה מבין שזה מקום שרצוי שלא תהיה בו… בדומה לכך דין אמה עברייה: התורה אמנם מתירה זאת, אך גם קובעת שהאמה "נקנית [לעבדות] בשני דברים… וקונה עצמה [=את חירותה] בשישה דברים" (הלכה יא). כן, התורה ממש לא הייתה בעד כל הסיפור הזה ולכן קבעה בו המון פתחים שמובילים לחירות. אמה עברייה? לא בבית ספרנו, לפחות לא לכתחילה! ⛔

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ההבדל בין אמה לעבד-שיוצאת בסימני נערות?

2.עדיף לאמה להנשא לאדון ולא להשתחרר?

3.האם ניתן לייעד אמה בעל כרחה?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן