פרק ד', הלכות עבודת יום הכיפורים, ספר עבודה
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נדרים, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. סֵדֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁבְּיוֹם זֶה כָּךְ הוּא: בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מְפַיְּסִין לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, וּמְסַדְּרִין אֶת הַמַּעֲרָכָה, וּמְדַשְּׁנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל יוֹם עַל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּאַרְנוּ, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִשְׁחִיטַת הַתָּמִיד. כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לִשְׁחֹט אֶת הַתָּמִיד, פּוֹרְשִׂין סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל וּבֵין הָעָם. וְלָמָּה שֶׁל בּוּץ? כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בּוּץ. וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי חֹל, וְטוֹבֵל, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְשׁוֹחֵט בַּתָּמִיד רֹב שְׁנַיִם, וּמַנִּיחַ אַחֵר לִגְמֹר הַשְּׁחִיטָה, וּמְקַבֵּל הַדָּם וְזוֹרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּמִצְוָתוֹ. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס לַהֵיכָל וּמַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר, וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּמַקְטִיר אֵבְרֵי הַתָּמִיד וְהַחֲבִתִּין וְהַנְּסָכִים כְּכָל סֵדֶר הַתָּמִיד שֶׁל כָּל יוֹם שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַחַר הַתָּמִיד מַקְרִיב הַפָּר וְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב וְטוֹבֵל, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּבָא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ. וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַפָּר, וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: 'אָנָּא יי, חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, אָנָּא יי, כַּפֵּר נָא לַחֲטָאִים וְלָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל)'. וְאַחַר כָּךְ מַגְרִיל עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, וְקוֹשֵׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וּמַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ, וּבָא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ, וּמִתְוַדֶּה וִדּוּי שֵׁנִי. וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: 'אָנָּא יי, חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ, אָנָּא יי, כַּפֵּר נָא לַחֲטָאִים וְלַעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה" וכו' (שם)'. וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֵט אֶת הַפָּר, וּמְקַבֵּל אֶת דָּמוֹ, וְנוֹתְנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְנַדְנְדוֹ שֶׁלֹּא יִקְרַשׁ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁל הֵיכָל מִבַּחוּץ, וְנוֹטֵל אֶת הַמַּחְתָּה וְחוֹתֶה בָּהּ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִן הַסָּמוּךְ לַמַּעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יי" (שם טז,יב), וְיוֹרֵד וּמַנִּיחָהּ עַל הָרֹבֶד שֶׁבָּעֲזָרָה. וּמוֹצִיאִין לוֹ אֶת הַכַּף וּכְלִי מָלֵא קְטֹרֶת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה, וְחוֹפֵן מִמֶּנָּה מְלֹא חָפְנָיו, לֹא מְחוּקוֹת וְלֹא גְּדוּשׁוֹת אֶלָּא טְפוּפוֹת, הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַכַּף. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהוֹלָכָה בִּשְׂמֹאל פּוֹסֶלֶת בְּדַם הַקֳּדָשִׁים וּבִשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת. לְפִיכָךְ הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיּוֹלִיךְ הַמַּחְתָּה בִּשְׂמֹאלוֹ וְכַף הַקְּטֹרֶת בִּימִינוֹ, אֲבָל מִפְּנֵי כֹּבֶד הַמַּחְתָּה, וְעוֹד שֶׁהִיא חַמָּה, אֵינוֹ יָכוֹל לְסָבְלָהּ בִּשְׂמֹאלוֹ עַד הָאָרוֹן, לְפִיכָךְ נוֹטֵל הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְכַף הַקְּטֹרֶת בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. מוֹצֵא הַפָּרֹכֶת פְּרוּפָה, נִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן. הִגִּיעַ לָאָרוֹן, נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. וּבְבַיִת שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה אָרוֹן, הָיָה מַנִּיחָהּ עַל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה. וְאוֹחֵז שְׂפַת הַכַּף בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ בְּשִׁנָּיו, וּמְעָרֶה הַקְּטֹרֶת בְּגוּדָלוֹ לְתוֹךְ חָפְנָיו עַד שֶׁמַּחֲזִירָהּ לִמְלֹא חָפְנָיו כְּשֶׁהָיְתָה. וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְצוֹבֵר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים בְּיָדוֹ לְפָנִים בַּמַּחְתָּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַקְּטֹרֶת קְרוֹבָה לָאָרוֹן, רְחוֹקָה מִפָּנָיו שֶׁלֹּא יִכָּוֶה. וּמַמְתִּין שָׁם עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא הַבַּיִת עָשָׁן, וְיוֹצֵא וְהוּא מְהַלֵּךְ אֲחֹרַנִּית מְעַט מְעַט, פָּנָיו לַקֹּדֶשׁ וַאֲחוֹרָיו לַהֵיכָל, עַד שֶׁיֵּצֵא מִן הַפָּרֹכֶת. וּמִתְפַּלֵּל שָׁם בַּהֵיכָל אַחַר שֶׁיָּצָא תְּפִלָּה קְצָרָה, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת הָעָם, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: מֵת בַּהֵיכָל. וְכָךְ הָיָה מִתְפַּלֵּל: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁאִם תִּהְיֶה שָׁנָה זוֹ שְׁחוּנָה תִּהְיֶה גְּשׁוּמָה, וְלֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִבֵּית יְהוּדָה וְלֹא יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְפַרְנָסָה, וְאַל תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים'.
א. מְפַיְּסִין לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. בכל יום היו עורכים הגרלות ('פייסות'), בין הכהנים לחלק ביניהם את עבודות היום (הלכות תמידין ומוספין ד,א). ביום הכיפורים היו עורכים רק את הפיס הראשון שבו נקבע מי יוריד מהמזבח חלק מהאפר שעליו (תרומת הדשן – הלכות תמידין ומוספין ד,ה). וּמְסַדְּרִין אֶת הַמַּעֲרָכָה וּמְדַשְּׁנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ. לאחר תרומת הדשן היו שאר הכהנים מנקים את המזבח ממותר הדשן שעליו, והכהן שדישן את המזבח היה מסדר את מדורות האש של המזבח. עַל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות תמידין ומוספין ב,י-יג, ו,א. בּוּץ. פשתן. שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בּוּץ. שהעבודות המיוחדות של יום הכיפורים נעשות בבגדי לבן שעשויים מפשתן. וְשׁוֹחֵט בַּתָּמִיד רֹב שְׁנַיִם וכו'. בשחיטת הבהמה חותכים לכתחילה את שני סימני השחיטה (הקנה והוושט), ואם שחט את רוב הקנה והוושט השחיטה כשרה (הלכות שחיטה א,ט-י). ביום הכיפורים הכהן הגדול חייב לקבל בעצמו את דם השחיטה, ומשום כך הוא שוחט רק את רוב שני הסימנים ונותן לאחר לסיים, כדי שהוא יוכל לקבל מיד את הדם. כְּכָל סֵדֶר הַתָּמִיד שֶׁל כָּל יוֹם שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות תמידין ומוספין ו,ג-ז. מַקְרִיב הַפָּר וְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם. לעיל א,א, הלכות תמידין ומוספין י,א. וּבָא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ. פר החטאת הבא משל כהן הגדול. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. ממזרח לאולם וממערב למזבח, בצפון המזבח. רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. ראשו וגופו כלפי דרום, ופניו מוטות לכיוון מערב. וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. ממזרח לפר, ופניו לכיוון מערב. וְסוֹמֵךְ… וּמִתְוַדֶּה. בדומה לסמיכה והווידוי של היחיד המביא קרבן (הלכות מעשה הקרבנות ג,יד-טו). וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר. לפירוט אמירת הווידוים ראה לעיל ב,ו–ז. וְאַחַר כָּךְ מַגְרִיל וכו'. כמבואר לעיל ג,א-ד. וְנוֹתְנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְנַדְנְדוֹ שֶׁלֹּא יִקְרַשׁ. את הדם היה הכהן הגדול נותן לאחד שיערבב אותו כדי שלא יקרש בזמן שהוא עושה עבודות אחרות. עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁל הֵיכָל מִבַּחוּץ. המנדנד את הדם היה עומד על שורת המרצפות הרביעית שמחוץ להיכל (רש"י). ויש מפרשים שהכוונה לקבוצת המרצפות הרביעית העליונה שבמעלות האולם הקרובה להיכל (שו"ת רמ"ע מפאנו סי' יא; וראה הלכות בית הבחירה ד,ט בפסקים ושיטות). שֶׁנֶּאֱמַר מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יי. "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'". ומכאן שצריך לקחת את הגחלים מהצד המערבי של המזבח שקרוב יותר להיכל. קְטֹרֶת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. את הקטורת שהיו מקטירים כל יום היו שוחקים כדי שתהיה דקה, ואת הקטורת של יום הכיפורים היו שוחקים פעם נוספת כדי שתהיה דקה ביותר (הלכות כלי המקדש ב,ג). לֹא מְחוּקוֹת וְלֹא גְּדוּשׁוֹת אֶלָּא טְפוּפוֹת. אוסף מהקטורת בשתי כפות ידיו וממלאן לא בצמצום ולא בעודף אלא במידה מדויקת (ויש מפרשים שטפופות היינו בתוספת מעט – רש"י, מאירי). הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. שיעור החפינה היה לפי גודל כפות ידיו של הכהן הגדול ולא הייתה מידה אחידה לקטורת שהיו מקטירים. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות ביאת מקדש ה,יח. לְפִיכָךְ הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיּוֹלִיךְ וכו'. מכיוון שצריך להוליך בשתי ידיו, היה מן הראוי שהולכת הכף שבה הקטורת והיא עיקר המצווה תיעשה בימין, ואילו הולכת המחתה שאינה אלא לשרוף עליה את הקטורת תיעשה בשמאל. וְעוֹד שֶׁהִיא חַמָּה. ואינו יכול לאחוז את הידית בסמוך למחתה עצמה באופן שיקל על נשיאתה. לְסָבְלָהּ. לשאתה. מוֹצֵא הַפָּרֹכֶת פְּרוּפָה. פתוחה מעט. בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. מוטות הנשיאה שהיו בשני צדי ארון הברית. וּבְבַיִת שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה אָרוֹן הָיָה מַנִּיחָהּ עַל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה. אבן בצד המערבי של קודש הקדשים שעליה היה מונח הארון (בית הבחירה ד,א). ונקראת 'שתיה' מלשון יסוד, "כי מקום העבודה הוא יסוד העולם" (פה"מ יומא ה,א עיי"ש, ובגמרא ביומא נד,ב פירשו "שממנה הושתת העולם"). וְאוֹחֵז שְׂפַת הַכַּף וכו'. את הקטורת היה צריך להניח מכפות ידיו על הגחלים. כדי להעביר את הקטורת מהכף לכפות ידיו היה עליו לאחוז את קצה הכף בקצות האצבעות שלו או בשיניו, ועל ידי האגודלים היה מעביר את הקטורת לתוך כפות ידיו עד שהקטורת כולה הייתה חוזרת וממלאת את כפות ידיו כפי שהיה בעת החפינה. לְפָנִים בַּמַּחְתָּה כְּדֵי וכו'. את הקטורת היה מניח בצד הפנימי של המחתה, הרחוק ממנו, כדי שלא יכווה מהעשן שיעלה מהקטורת לאחר הנחתה על הגחלים (ראה גם הלכות תמידין ומוספין ג,ח). וּמַמְתִּין שָׁם עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא הַבַּיִת עָשָׁן. כמו שנאמר: "ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת…" (ויקרא טז,יג). וְהוּא מְהַלֵּךְ אֲחֹרַנִּית… פָּנָיו לַקֹּדֶשׁ וַאֲחוֹרָיו לַהֵיכָל. שהוא דרך יראת כבוד (הלכות בית הבחירה ז,ד). שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מֵת בַּהֵיכָל. שהרי הרבה כהנים גדולים מתו בהיכל מפני שלא היו ראויים או ששינו במעשה הקטורת (פה"מ יומא ה,א). שֶׁאִם תִּהְיֶה שָׁנָה זוֹ שְׁחוּנָה תִּהְיֶה גְּשׁוּמָה. אם נגזר שהשנה תהיה חמה שתהיה גם גשומה. שֵׁבֶט מִבֵּית יְהוּדָה. שלטון משבט יהודה. צְרִיכִין לְפַרְנָסָה. שלא יזדקקו לעזרת הבריות. תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים. שמתפללים שלא ירד עליהם גשם.
ב. בִּשְׁעַת הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כָּל הָעָם פּוֹרְשִׁין מִן הַהֵיכָל בִּלְבַד, וְאֵינָן פּוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֵין פּוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה בַּהֵיכָל בְּכָל יוֹם וּבִשְׁעַת מַתַּן דָּמִים בַּהֵיכָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּמִידִין. וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל דַּם הַפָּר מִזֶּה שֶׁהוּא מְנַדְנְדוֹ, וְנִכְנָס בּוֹ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ שָׁם שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן, וְיוֹצֵא וּמַנִּיחוֹ בַּהֵיכָל עַל כַּן זָהָב שֶׁהָיָה שָׁם. וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵא מִן הַהֵיכָל, וְשׁוֹחֵט אֶת הַשָּׂעִיר וּמְקַבֵּל דָּמוֹ, וְנִכְנָס בּוֹ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ שָׁם שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת בֵּין בַּדֵּי הָאָרוֹן, וְיוֹצֵא וּמַנִּיחוֹ עַל כַּן שֵׁנִי שֶׁבַּהֵיכָל. וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל דַּם הַפָּר מֵעַל הַכַּן וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת כְּנֶגֶד הָאָרוֹן שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת, וּמַנִּיחַ דַּם הַפָּר וְנוֹטֵל דַּם הַשָּׂעִיר, וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת כְּנֶגֶד הָאָרוֹן שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת. וְאַחַר כָּךְ מְעָרֶה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר, וּמַחֲזִיר הַכֹּל לַמִּזְרָק שֶׁהָיָה בּוֹ דַּם הַפָּר כְּדֵי שֶׁיִּתְעָרְבוּ יָפֶה יָפֶה, וְעוֹמֵד לִפְנִים מִמִּזְבַּח הַזָּהָב בֵּין הַמִּזְבֵּחַ וְהַמְּנוֹרָה, וּמַתְחִיל לְהַזּוֹת מִדַּם הַתַּעֲרֹבֶת עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב, וְהוּא מְסַבֵּב וְהוֹלֵךְ וּמַזֶּה עַל הַקְּרָנוֹת מִבַּחוּץ. וּמַתְחִיל מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, לִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, לִדְרוֹמִית מִזְרָחִית, וְעַל כֻּלָּן הוּא נוֹתֵן מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, חוּץ מִן הָאַחֲרוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה לְפָנָיו שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְּמַעְלָן לְמַטָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ כֵּלָיו. וְחוֹתֶה הַגֶּחָלִים וְהָאֵפֶר שֶׁבְּמִזְבַּח הַזָּהָב הֵילָךְ וָהֵילָךְ עַד שֶׁמְּגַלֶּה זְהָבוֹ, וּמַזֶּה מִדַּם הַתַּעֲרֹבֶת עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים בְּצַד הַדָּרוֹם, בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁלְמוּ מַתְּנוֹת קַרְנוֹתָיו, וְיוֹצֵא וְשׁוֹפֵךְ שְׁיָרֵי הַדָּם עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: 'אָנָּא יי, חָטְאוּ וְעָווּ וּפָשְׁעוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, אָנָּא יי, כַּפֵּר נָא לַחֲטָאִים וְלָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים שֶׁחָטְאוּ וְשֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם" וכו' (ויקרא טז,ל)'. וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּחַ הַשָּׂעִיר לַמִּדְבָּר, וּמוֹצִיא אֵמוּרֵי פַּר וְשָׂעִיר שֶׁהִכְנִיס דָּמָן לִפְנִים וְנוֹתְנָן לִכְלִי, וּמְשַׁלֵּחַ הַשְּׁאָר לְבֵית הַדֶּשֶׁן לִשְׂרֵפָה. וְיוֹצֵא לְעֶזְרַת נָשִׁים וְקוֹרֵא שָׁם אַחַר שֶׁיַּגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי לָבָן וְטוֹבֵל, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְעוֹשֶׂה הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ, שֶׁהוּא מִכְּלַל קָרְבְּנוֹת מוּסַף הַיּוֹם, וּמַקְרִיב אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם" (ויקרא טז,כד), וּמַקְטִיר הָאֵמוּרִין שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב וְטוֹבֵל, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן וּמְקַדֵּשׁ, וְנִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּמוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי לָבָן וְטוֹבֵל, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב וּמְקַדֵּשׁ, וּמַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם כִּשְׁאָר הַיָּמִים. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא לְבֵיתוֹ, וְכָל הָעָם מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו עַל שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ.
ב. וּבִשְׁעַת מַתַּן דָּמִים בַּהֵיכָל. בשעת מתן דם החטאות הפנימיות. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּמִידִין. הלכות תמידין ומוספין ג,ג. וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ שָׁם. לפירוט סדר ההזיות ראה לעיל ג,ה-ו. עַל כַּן זָהָב שֶׁהָיָה שָׁם. מעמד עשוי זהב (המזרק שבו היו מקבלים את דם הקרבנות היה מחודד בתחתיתו כך שלא היה ניתן להניחו על הרצפה – ראה הלכות קרבן פסח א,יג). וְשׁוֹחֵט אֶת הַשָּׂעִיר. שעיר החטאת שעלה בגורלו להיקרב לה'. וְעוֹמֵד לִפְנִים מִמִּזְבַּח הַזָּהָב בֵּין הַמִּזְבֵּחַ וְהַמְּנוֹרָה. המפרשים התקשו בביאור הלכה זו. ויש שהגיהו "ועומד לפני מזבח הזהב" (רדב"ז, מים חיים; והשווה הלכות מעשה הקרבנות ה,יד). ולפי זה הכהן הגדול עמד ממזרח למזבח הזהב בפינה הדרומית מזרחית שלו כנגד המרווח שבין המזבח והמנורה (שמזבח הזהב עמד באמצע ההיכל, והמנורה הייתה משוכה לצד הכותל הדרומי ממערב למזבח). ויש שפירשו שעמד ממערב למזבח (ראה ריק"ו הלכות מעשה הקרבנות ה,יד). וְהוּא מְסַבֵּב וְהוֹלֵךְ וּמַזֶּה עַל הַקְּרָנוֹת מִבַּחוּץ. הכהן היה עומד במקומו ומקיף את המזבח בידו ומזה על הצד החיצוני של הקרנות (מים חיים וראה ריק"ו; ויש מפרשים שהיה מקיף את המזבח ברגליו – ראה כס"מ וליקו"ה יומא נט,א). וְעַל כֻּלָּן הוּא נוֹתֵן מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן וכו'. על שלוש הקרנות שלא היו לפניו היה מזה על ידי העלאת ידו מלמטה למעלה, אך על הקרן הדרומית מזרחית שהייתה לפניו היזה מלמעלה לכיוון מטה, שאילו היה מזה מלמטה למעלה היה חשש שהדם יפול על בגדיו. עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ. על המזבח בעצמו ולא על האפר והגחלים המונחים עליו (ראה הלכות מעשה הקרבנות ה,יב). בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁלְמוּ מַתְּנוֹת קַרְנוֹתָיו. המקום שבו סיים להזות על הקרנות, בדרום. וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ. ראה הלכות מעשה הקרבנות ג,י. מְשַׁלֵּחַ הַשָּׂעִיר לַמִּדְבָּר וכו'. ראה לעיל ג,ז-ח. הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ… אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם. ראה לעיל א,א. וּמַקְטִיר הָאֵמוּרִין שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. ראה לעיל ג,ז. וּמוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. של הקטורת שהקטיר בכניסתו הראשונה. וּמַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם… כִּשְׁאָר הַיָּמִים. הלכות תמידין ומוספין ו,יא.

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות עבודת יום הכיפורים פרק נדיר עם 2 הלכות בלבד (אורכו כממוצע לפרק ברמב"ם) מומלץ לא להסתפק בתקציר הפרק היום אלא ללמוד את כולו. סדר עבודת כהן גדול פירוט הסדר: דישון המנורה, הקרבת התמיד וקטורת, הקרבת מוספי היום, 2 וידויים על ראש הפר, שחיטתו. הבאת והנחת הקטורת בקודש הקודשים. תפילה קצרה; בקודש הקודשים: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שאם שנה זו שחונה – שתהא גשומה, ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכים לפרנסה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים -פירוש מפני שהם מתפללין שלא ירדו גשמים) הזיות דם, וידוי על השעיר המשתלח ושליחתו; קריאת התורה הוצאת הקטורת מקודש הקודשים, קטורת רגילה ונרות. חזרה לביתו. נהוג שהכהן הגדול עושה יום טוב, לכבוד שיצא בשלום מקודש הקדשים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עבודת יום הכיפורים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן