פרק ד', הלכות עדות, ספר שופטים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עֵדֵי נְפָשׁוֹת – צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם רוֹאִין הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה כְּאֶחָד, וּצְרִיכִין לְהָעִיד כְּאֶחָד וּבְבֵית דִּין אֶחָד. אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵינָן צְרִיכִין לְכָךְ.
כֵּיצַד? הָיָה אֶחָד רוֹאֵהוּ מֵחַלּוֹן זֶה כְּשֶׁעָבַר הָעֲבֵרָה, וְהָעֵד הַשֵּׁנִי רוֹאֵהוּ מֵחַלּוֹן אַחֵר: אִם הָיוּ שְׁנֵי הָעֵדִים רוֹאִין זֶה אֶת זֶה – מִצְטָרְפִין; וְאִם לָאו – אֵין מִצְטָרְפִין. הָיָה זֶה הַמַּתְרֶה בּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֵדִים וְהָעֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאִים זֶה אֶת זֶה – הַמַּתְרֶה מְצָרְפָן.
הָיוּ שְׁנֵי הָעֵדִים בְּבַיִת אֶחָד, וְהוֹצִיא אֶחָד מֵהֶן רֹאשׁוֹ מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה זֶה שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְאֶחָד מַתְרֶה בּוֹ, וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ, וְחָזַר הָעֵד הַשֵּׁנִי וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ מֵאוֹתוֹ הַחַלּוֹן וְרָאָהוּ – אֵין מִצְטָרְפִין, עַד שֶׁיִּרְאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד.
הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנֵי עֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן אַחֵר, וְאֶחָד מַתְרֶה בּוֹ בָּאֶמְצַע: בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ – הֲרֵי זוֹ עֵדוּת אַחַת; וְאִם אֵינָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, וְלֹא צֵרֵף אוֹתָן הַמַּתְרֶה – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת; לְפִיכָךְ, אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת – הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין, שֶׁהֲרֵי הוּא נֶהֱרָג בְּעֵדוּת הַכַּת הַשְּׁנִיָּה.
א. וּצְרִיכִין לְהָעִיד כְּאֶחָד. בזה אחר זה באותו מעמד (ראה הלכות סנהדרין יב,ג). וּבְבֵית דִּין אֶחָד. צריכים להעיד לפני אותו בית דין, ואותם דיינים שקיבלו את העדות הם אלה שידונו על פיה. אבל אם העידו בבית דין אחד וחזרו והעידו את אותה עדות בבית דין אחר, אין יכולים מקצת מדייני בית הדין הראשון להצטרף למקצת מדייני בית הדין השני (השווה לקמן ה"ו).
הַמַּתְרֶה בּוֹ. המתרה בעובר העברה ומזהירו מפניה (והמתרה יכול להיות אחד מהעדים או אדם אחר שאינו מהעדים – ראה הלכות סנהדרין יב,ב).וְאִם אֵינָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. ששתי כתות העדים לא ראו אחת את השנייה. וְלֹא צֵרֵף אוֹתָן הַמַּתְרֶה. שגם המתרה לא ראה את שתי כתות העדים. הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין. עובר העברה והעדים הזוממים.

ב. אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ זֶה אַחַר זֶה – עֵדוּתָן מִצְטָרֶפֶת. כֵּיצַד? אָמַר הָאֶחָד: 'בְּפָנַי הִלְוָהוּ בְּיוֹם פְּלוֹנִי' אוֹ 'בְּפָנַי הוֹדָה לוֹ', וְאָמַר הָעֵד הַשֵּׁנִי: 'וְכֵן אֲנִי, הִלְוָהוּ בְּפָנַי' אוֹ 'הוֹדָה' 'בְּיוֹם אַחֵר' – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.
ב. בְּפָנַי הוֹדָה לוֹ. הודה לאדם שחייב לו. וְאָמַר הָעֵד הַשֵּׁנִי וְכֵן אֲנִי וכו'. שהעד השני מעיד על אירוע דומה לאירוע שהעיד הראשון ('הלווהו' או 'הודה'), אך מעיד על זמן אחר ממה שהעיד הראשון.
ג. וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד: 'בְּפָנַי הִלְוָהוּ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּפָנַי הוֹדָה לוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר הָרִאשׁוֹן: 'בְּפָנַי הוֹדָה לוֹ', וְהַשֵּׁנִי שֶׁהֵעִיד אַחַר זְמַן אָמַר: 'בְּפָנַי הִלְוָהוּ' – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.
ג. וְכֵן אִם אָמַר הָאֶחָד בְּפָנַי הִלְוָהוּ וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר בְּפָנַי הוֹדָה לוֹ. שכל אחד מעיד על אירוע שונה.
ד. וְכֵן בְּעֵת שֶׁמְּעִידִין בְּבֵית דִּין – יָבֹא אֶחָד וְשׁוֹמְעִין דְּבָרוֹ הַיּוֹם, וּכְשֶׁיָּבֹא הָעֵד הַשֵּׁנִי לְאַחַר זְמַן שׁוֹמְעִין דְּבָרָיו, וּמִצְטָרְפִין זֶה לָזֶה וּמוֹצִיאִין בָּהֶן הַמָּמוֹן.
ד. וּכְשֶׁיָּבֹא הָעֵד הַשֵּׁנִי לְאַחַר זְמַן שׁוֹמְעִין דְּבָרָיו. אף על פי שלא העיד יחד עם העד הראשון באותו מעמד.
ה. וְכֵן אִם הָיָה עֵד אֶחָד בִּכְתָב וְעֵד אֶחָד עַל פֶּה – מִצְטָרְפִין. וְאִם אָמַר זֶה שֶׁלֹּא כָּתַב עֵדוּתוֹ: 'קָנִיתִי מִיָּדוֹ עַל דָּבָר זֶה, וְלֹא בָּא הַמַּלְוֶה הַזֶּה וְלֹא שָׁאַל מִמֶּנִּי לִכְתֹּב' – שְׁנֵיהֶן מִצְטָרְפִין, וְנַעֲשָׂת מִלְוָה בִּשְׁטָר, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: 'פְּרַעְתִּיו'.
ה. עֵד אֶחָד בִּכְתָב. חתום בשטר חוב. וְעֵד אֶחָד עַל פֶּה. המעיד על החוב. מִצְטָרְפִין. לחייב ממון (ודין החוב כמלווה על פה, שאין הנתבע צריך לפרעה בעדים – ראה הלכות מלווה ולווה יא,א). וְאִם אָמַר זֶה שֶׁלֹּא כָּתַב עֵדוּתוֹ. העד שהעיד על פה. קָנִיתִי מִיָּדוֹ עַל דָּבָר זֶה. קיבלתי קניין סודר מידו של הנתבע המבטא את התחייבותו המלאה על החוב, ובאפשרותי לחתום על שטר חוב (ראה שם שכאשר עושים קניין על החוב ניתן לכתוב עליו שטר גם אם לא נאמר כך בפירוש). וְלֹא בָּא הַמַּלְוֶה הַזֶּה וְלֹא שָׁאַל מִמֶּנִּי לִכְתֹּב. ורק בשל כך לא כתבתי שטר על החוב המדובר. שְׁנֵיהֶן מִצְטָרְפִין וְנַעֲשָׂת מִלְוָה בִּשְׁטָר וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר פְּרַעְתִּיו. דינו כחוב בשטר ואינו נאמן לטעון שפרע את החוב אם לא מביא עדים על כך, שכן המלווה את חברו בשטר צריך לפרעו בעדים (שם).
ו. הֵעִיד הָאֶחָד בְּבֵית דִּין זֶה, וְהֵעִיד הַשֵּׁנִי בְּבֵית דִּין אַחֵר – יָבֹא בֵּית דִּין אֵצֶל בֵּית דִּין וְיִצְטָרְפוּ עֵדוּתָן. וְכֵן אִם הֵעִידוּ שְׁנֵי הָעֵדִים בְּבֵית דִּין זֶה, וְחָזְרוּ וְהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין אַחֵר – יָבֹא אֶחָד אֶחָד מִכָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין וְיִצְטָרְפוּ. אֲבָל הָעֵד עִם הַדַּיָּן שֶׁהֵעִידוּ שְׁנֵי הָעֵדִים בְּפָנָיו – אֵין מִצְטָרְפִין.
ו. יָבֹא בֵּית דִּין אֵצֶל בֵּית דִּין וְיִצְטָרְפוּ עֵדוּתָן. יצטרפו שני בתי הדין וידונו יחד על פי העדויות ששמעו. יָבֹא אֶחָד אֶחָד מִכָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין וְיִצְטָרְפוּ. כגון שהעדים העידו בפני שלושה בתי דין ואז בא דיין אחד מכל בית דין ומצטרפים יחד לדון בדין זה (כס"מ, וכן פירשו ראשונים רבים בבבא בתרא קסה,ב). אֲבָל הָעֵד עִם הַדַּיָּן שֶׁהֵעִידוּ שְׁנֵי הָעֵדִים בְּפָנָיו אֵין מִצְטָרְפִין. להעיד בפני בית דין אחר, לפי שאינם מעידים על דבר אחד, שהרי העד מעיד שראה את המעשה, ואילו הדיין מעיד ששמע עדות על המעשה.
ז. אַף עַל פִּי שֶׁמְּצָרְפִין הָעֵדוּת בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, צָרִיךְ שֶׁיָּעִיד כָּל עֵד אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן בְּכָל הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם הֵעִיד עֵד אֶחָד בְּמִקְצָת הַדָּבָר וְהֵעִיד הַשֵּׁנִי בְּמִקְצָתוֹ – אֵין מְקַיְּמִין אֶת הַדָּבָר מֵעֵדוּת שְׁנֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "יָקוּם דָּבָר" (דברים יט,טו), וְלֹא חֲצִי דָּבָר.
כֵּיצַד? זֶה אוֹמֵר: 'אָכַל שָׂדֶה זוֹ שָׁנָה פְּלוֹנִית', וְזֶה הֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, וְזֶה הֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ בְּשָׁנָה שְׁלִישִׁית – אֵין מְצָרְפִין עֵדוּת שְׁלָשְׁתָּן וְאוֹמְרִין: הֲרֵי אֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵעִיד בְּמִקְצָת הַדָּבָר.
וְכֵן אִם הֵעִיד זֶה שֶׁ'אֲנִי רָאִיתִי שַׂעֲרָה אַחַת בְּצַד יְמִינוֹ שֶׁל זֶה', וְזֶה אוֹמֵר: 'וַאֲנִי רָאִיתִי שַׂעֲרָה אַחַת בְּצַד שְׂמֹאלוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם' – אֵין מִצְטָרְפִין דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: הֲרֵי הֵעִידוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁהָיָה זֶה גָּדוֹל בְּיוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל אֶחָד הֵעִיד בְּמִקְצָת הַסִּימָנִין.
אֲפִלּוּ הֵעִידוּ שְׁנֵיהֶם בְּשַׂעֲרָה אַחַת, וְהֵעִידוּ שְׁנַיִם אֲחֵרִים בְּשַׂעֲרָה אַחַת, שֶׁהֲרֵי כָּל כַּת מֵהֶן הֵעִידָה עַל חֲצִי דָּבָר – אֵין זוֹ עֵדוּת.
אֲבָל אִם הֵעִיד הָאֶחָד שֶׁרָאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּצַד יָמִין, וְהֵעִיד הַשֵּׁנִי שֶׁרָאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּצַד שְׂמֹאל – מִצְטָרְפִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכות הקודמות, שבדיני ממונות מצרפים את העדות גם אם העדים ראו את העדות בזמנים שונים או שהעידו בבית הדין בזמנים שונים או באופנים שונים, ובכל המקרים הללו צריך שכל אחד מהעדים יעיד עדות שלמה.
אֵין מְצָרְפִין עֵדוּת שְׁלָשְׁתָּן וְאוֹמְרִין הֲרֵי אֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כאשר שדה נמצאת ברשות אדם ובא אחר שהיה ידוע כבעלים של השדה וטוען שהשדה שלו, אם המחזיק מביא עדים שאכל מפירות השדה במשך שלוש שנים רצופות, היא נעשית בחזקתו והוא נאמן לטעון שקנאה או קיבלה מהבעלים הקודמים גם אם אינו מביא ראיה לדבריו (הלכות טוען ונטען יא,ב). ומכיוון שבמקרה הנזכר כאן כל עד העיד על שנה אחרת, אין עדותם מצטרפת (ראה גם שם טו,ב).
רָאִיתִי שַׂעֲרָה אַחַת בְּצַד יְמִינוֹ שֶׁל זֶה. במקום הערווה. וכדי שאדם יהיה מוגדר כגדול וכאיש הוא צריך להיות בן שלוש עשרה שנה ושיהיו לו שתי שערות במקום הערווה (הלכות אישות ב,י).

תקציר הפרק 

🤔 רצח בשבת בבוקר
ולפעמים אסון קורה. הרוחות מתלהטות, ידיים מתרוממות, הסכין נשלפת וזה נגמר בגופה שמוטלת על המדרכה. בעיתון הכותרת תהיה "אדם דקר למוות את שכנו בגלל סכסוך על חנייה". בחקירה התגלה שלאירוע הנורא היו עדים שני שכנים אחרים, שכל אחד מהם ראה את האירוע מחלון ביתו. לכאורה, יש לנו פה שני עדים לצורך "על פי שניים עדים יקום דבר", אך האם הם בהכרח יצטרפו כעדים זה לזה כדי להרשיע את הרוצח? – בפרקנו מתברר שלא: "אם היו שני העדים רואין זה את זה – מצטרפין; ואם לאו – אין מצטרפין", ובדומה לכך, אם "היו שני העדים בבית אחד, והוציא אחד מהן ראשו מן החלון וראה זה שעושה מלאכה בשבת [או כל איסור אחר] ואחד מתרה בו, והכניס ראשו, וחזר העד השני והוציא ראשו מאותו החלון וראהו – אין מצטרפין, עד שיראו שניהן כאחד" (הלכה א).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אחד מעדי הרצח נמצא בארץ והשני בחו"ל – אפשרי שיעיד במקומו?

2.העידו על ממון בשני בתי דין רחוקים – ניתן להסתפק בדוא"ל של פרוטוקול העדות?

3.עדות על ממון שניתנה הראשונה בבוקר והשניה בערב – כשרה?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן