פרק ד', הלכות עירובין, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁהָיוּ כֻּלָּן אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד תָּמִיד, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ – אֵין צְרִיכִין עֵרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וַעֲבָדָיו אוֹסְרִין עָלָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרֵב עִמָּהֶן, כָּךְ אֵלּוּ כֻּלָּן כְּאַנְשֵׁי בֵּית אֶחָד הֵן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כֻּלָּן סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד.
ב. וְכֵן אִם צָרְכוּ לַעֲשׂוֹת עֵרוּב עִם אַנְשֵׁי חָצֵר אַחֶרֶת – עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּן, וּפַת אַחַת בִּלְבַד מוֹלִיכִין לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּעָרְבִין עִמּוֹ. וְאִם הָיָה הָעֵרוּב בָּא אֶצְלָן – אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב, כְּמוֹ הַבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָעֵרוּב שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן אֶת הַפַּת, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַבָּתִּים – כְּבַיִת אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין.
ב. כְּמוֹ הַבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָעֵרוּב וכו'. לעיל א,טז.
ג. וְכֵן אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁעֵרְבוּ – נַעֲשׂוּ כֻּלָּן כְּבַיִת אֶחָד. וְאִם צָרְכוּ לְעָרֵב עִם חָצֵר שְׁנִיָּה – כִּכָּר אֶחָד בִּלְבַד הִיא שֶׁמּוֹלִיכִין עַל יְדֵי כֻּלָּן לַמָּקוֹם שֶׁמְּעָרְבִין בּוֹ. וְאִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן – אֵינָן צְרִיכִין לִתֵּן פַּת.
ד. חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת הָעֵרוּב לְהוֹלִיכוֹ לַמָּקוֹם שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָעֵרוּב, כְּשֶׁהֵן מוֹלִיכִין – אֵינָן צְרִיכִין לְהוֹלִיךְ עַל יְדֵי חֲמִשְׁתָּן אֶלָּא כִּכָּר אֶחָד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁגָּבוּ, כֻּלָּן נַעֲשׂוּ כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד.
ד. חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת הָעֵרוּב וכו'. חמישה מתושבי חצר אחת שעירבו את חצרם. כְּשֶׁהֵן מוֹלִיכִין. כשמוליכים כיכר כדי לערב עם חצר אחרת. שֶׁכֵּיוָן שֶׁגָּבוּ כֻּלָּן נַעֲשׂוּ כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד. שדינם לתת כיכר אחת (לעיל א,טז).
ה. הָאָב וּבְנוֹ וְהָרַב וְתַלְמִידוֹ שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בֶּחָצֵר – אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּבַיִת אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּעָמִים אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וּפְעָמִים אֵינָן אוֹכְלִים – הֲרֵי הֵן כְּבַיִת אֶחָד.
ו. הָאַחִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵינָן סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם, וְכֵן הַנָּשִׁים אוֹ הָעֲבָדִים שֶׁאֵינָן סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחַן בַּעְלָן אוֹ רַבָּן תָּמִיד, אֲבָל אוֹכְלִין הֵן עַל שֻׁלְחָנוֹ בִּשְׂכַר מְלָאכָה שֶׁעוֹשִׂין לוֹ אוֹ בְּטוֹבָה יָמִים יְדוּעִים, כְּמִי שֶׁסּוֹעֵד אֵצֶל חֲבֵרוֹ שָׁבוּעַ אוֹ חֹדֶשׁ: אִם אֵין עִמָּהֶן דִּיּוּרִין אֲחֵרִים בֶּחָצֵר – אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב, וְאִם עֵרְבוּ עִם חָצֵר אַחֶרֶת – עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּן, וְאִם בָּא הָעֵרוּב אֶצְלָן אֵין נוֹתְנִין פַּת; וְאִם הָיוּ דִּיּוּרִין עִמָּהֶן בֶּחָצֵר – צְרִיכִין פַּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כִּשְׁאָר אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד תָּמִיד.
ו. רַבָּן. האדון שלהם. אֲבָל אוֹכְלִין הֵן עַל שֻׁלְחָנוֹ בִּשְׂכַר מְלָאכָה שֶׁעוֹשִׂין לוֹ. בתמורה לעבודה שעושים בעבורו. אוֹ בְּטוֹבָה. שעושה עמהם טובה ומאכילם. יָמִים יְדוּעִים. במשך זמן מסוים ולא באופן קבוע. כְּמִי שֶׁסּוֹעֵד אֵצֶל חֲבֵרוֹ שָׁבוּעַ אוֹ חֹדֶשׁ. זוהי דוגמא לאדם הסועד זמן מסוים ולא בקביעות. אִם אֵין עִמָּהֶן דִּיּוּרִין אֲחֵרִים בֶּחָצֵר אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב וכו'. שכאשר נמצאים לבדם נחשבים כאנשי בית אחד, אך כשנמצאים אתם דיירים אחרים אינם נחשבים כאנשי בית אחד מכיוון שאינם אוכלים תמיד על שולחן אחד.
ז. חֲמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין אֶחָד: אִם הָיָה מַפְסִיק בֵּין כָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה מְחִצָּה הַמַּגַּעַת לַתִּקְרָה – הֲרֵי כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן כְּאִלּוּ הִיא בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ בַּעֲלִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לְפִיכָךְ צְרִיכִין פַּת מִכָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה; וְאִם אֵין הַמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה – כִּכָּר אֶחָד לְכֻלָּן, שֶׁכֻּלָּן כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין.
ז. בִּטְרַקְלִין. אולם גדול.
ח. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ בֵּית שַׁעַר שֶׁהָרַבִּים דּוֹרְסִין בּוֹ, אוֹ אַכְסַדְרָה אוֹ מִרְפֶּסֶת אוֹ בֵּית הַבָּקָר אוֹ בֵּית הַתֶּבֶן אוֹ בֵּית הָעֵצִים אוֹ אוֹצָר – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִמּוֹ בֶּחָצֵר מְקוֹם דִּירָה שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לֶאֱכֹל בּוֹ פִּתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה אוֹסֵר עָלָיו עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמּוֹ; אֲבָל מְקוֹם לִינָה אֵינוֹ אוֹסֵר. לְפִיכָךְ, אִם קָבַע לוֹ מָקוֹם לֶאֱכֹל בּוֹ בְּבֵית שַׁעַר אוֹ בְּאַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם דִּירָה.
ח. בֵּית שַׁעַר. חדר שדרכו נכנסים לבית. דּוֹרְסִין בּוֹ. עוברים דרכו. אַכְסַדְרָה. רחבה שלפני הבית שיש לה שלושה כתלים ותקרה. מִרְפֶּסֶת. משטח המוגבה מהחצר שממנו עולים במדרגות לקומות העליונות (פה"מ עירובין ח,ג). אוֹצָר. מחסן. מְקוֹם דִּירָה שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לֶאֱכֹל בּוֹ פִּתּוֹ. מקום הנועד למגורים שבו הוא רגיל לאכול את ארוחותיו. אִם קָבַע לוֹ מָקוֹם לֶאֱכֹל בּוֹ בְּבֵית שַׁעַר… אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם דִּירָה. אבל אם קבע מקום לאכול בבית הבקר, בית התבן, בית העצים או האוצר – אוסר, לפי שאלו נחשבים כמקום דירה (להבחנה בין המקומות הללו ראה גם לעיל א,טז, הלכות מזוזה ו,ז).
ט. עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה, זֶה לִפְנִים מִזֶּה – הַבַּיִת הַפְּנִימִי וְהַשֵּׁנִי לוֹ הֵן שֶׁנּוֹתְנִין אֶת הָעֵרוּב, וְהַשְּׁמוֹנָה בָּתִּים הַחִיצוֹנִים אֵינָן נוֹתְנִין אֶת הָעֵרוּב; הוֹאִיל וְרַבִּים דּוֹרְסִין בָּהֶם, הֲרֵי הֵן כְּבֵית שַׁעַר, וְהַדָּר בְּבֵית שַׁעַר אֵינוֹ אוֹסֵר. אֲבָל הַתְּשִׁיעִי – אֵין דּוֹרְסִין בּוֹ רַבִּים, לְפִיכָךְ אוֹסֵר עַד שֶׁיִּתֵּן עֵרוּבוֹ.
ט. הוֹאִיל וְרַבִּים דּוֹרְסִין בָּהֶם. בני הבית הפנימי והסמוך לו העוברים דרכם כדי להגיע לבתיהם. הַתְּשִׁיעִי. הבית הסמוך לבית הפנימי ביותר. אֵין דּוֹרְסִין בּוֹ רַבִּים. שאין עוברים דרכו אלא בני הבית הפנימי בלבד.
י. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וּבֵינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה בָּתִּים, פְּתוּחוֹת זֶה לָזֶה וּפְתוּחִים לַחֲצֵרוֹת, וְהֵבִיאוּ בְּנֵי חָצֵר זֶה עֵרוּבָן דֶּרֶךְ הַבַּיִת הַפָּתוּחַ לָהֶן וְהִנִּיחוּהוּ בְּבַיִת אֶמְצָעִי, וְכֵן הֵבִיאוּ בְּנֵי חָצֵר הָאַחֶרֶת עֵרוּבָן דֶּרֶךְ הַבַּיִת הַפָּתוּחַ לָהֶן וְהִנִּיחוּהוּ בַּבַּיִת הָאֶמְצָעִי – אוֹתָן הַשְּׁלֹשָׁה בָּתִּים אֵינָן צְרִיכִין לִתֵּן אֶת הַפַּת: הָאֶמְצָעִי מִפְּנֵי שֶׁהִנִּיחוּ בּוֹ הָעֵרוּב, וְהַשְּׁנַיִם שֶׁמִּצְּדָדָיו מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן בֵּית שַׁעַר לְאַנְשֵׁי חָצֵר.
י. #איור Z68.jpg. כותרת: שתי חצרות וביניהן שלשה בתים#
יא. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וּשְׁנֵי בָּתִּים פְּתוּחִים זֶה לָזֶה בֵּינֵיהֶן, וְהֵבִיאוּ אֵלּוּ עֵרוּבָן דֶּרֶךְ הַבַּיִת הַפָּתוּחַ לָהֶן וְהִנִּיחוּהוּ בַּבַּיִת הַשֵּׁנִי סָמוּךְ לֶחָצֵר הָאַחֶרֶת, וְהֵבִיאוּ אֵלּוּ עֵרוּבָן דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַסָּמוּךְ לָהֶן וְהִנִּיחוּהוּ בַּבַּיִת הָאַחֵר – שְׁתֵּיהֶן לֹא קָנוּ עֵרוּב, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן הִנִּיחָה עֵרוּבָהּ בְּבֵית שַׁעַר שֶׁל חָצֵר הָאַחֶרֶת.
יא. שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן הִנִּיחָה עֵרוּבָהּ בְּבֵית שַׁעַר שֶׁל חָצֵר הָאַחֶרֶת. והנותן עירובו בבית שער, אינו עירוב (לעיל א,טז).
יב. אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁהָיָה גּוֹסֵס, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת בּוֹ בַּיּוֹם – הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עַל בְּנֵי הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּזַכּוּ לוֹ בַּפַּת וִיעָרְבוּ עָלָיו. וְכֵן קָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כַּזַּיִת – הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עַד שֶׁיְּעָרְבוּ עָלָיו. אֲבָל הָאוֹרֵחַ אֵינוֹ אוֹסֵר לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יב. וְכֵן קָטָן. שיש לו בית משלו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,א.
יג. אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר שֶׁהִנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ וְשָׁבַת בְּחָצֵר אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲצֵרוֹ, אִם הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת זוֹ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל גּוֹי, אֲפִלּוּ הָלַךְ לִשְׁבֹּת בְּעִיר אַחֶרֶת – אוֹסֵר עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִמֶּנּוּ מְקוֹמוֹ, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא בְּשַׁבָּת.
יג. אֲפִלּוּ הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲצֵרוֹ. ויכול לחזור אליה במהלך השבת. הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ. הסיח דעתו. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. הואיל ואין דעתו לחזור, אינו נידון כבן חצר האוסר על שאר בני החצר. עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִמֶּנּוּ מְקוֹמוֹ. כדלעיל ב,י. שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא בְּשַׁבָּת. ולכן נידון כאילו היה בחצר.
יד. בַּעַל הֶחָצֵר שֶׁהִשְׂכִּיר מִבָּתֵּי חֲצֵרוֹ לַאֲחֵרִים, וְהִנִּיחַ לוֹ כֵּלִים אוֹ מִינֵי סְחוֹרָה בְּכָל בַּיִת מֵהֶן – אֵינָן אוֹסְרִין עָלָיו, הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ תְּפוּסַת יָד בְּכָל בַּיִת מֵהֶן נַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּאוֹרְחִין אֶצְלוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהִנִּיחַ שָׁם דָּבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן טֶבֶל וַעֲשָׁשִׁיּוֹת. אֲבָל אִם נִשְׁאַר לוֹ בְּכָל בַּיִת מֵהֶן כֵּלִים שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלָן, הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר שֶׁיּוֹצִיאֵם הַיּוֹם וְלֹא יִשָּׁאֵר לוֹ שָׁם תְּפוּסַת יָד – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹסְרִין עָלָיו עַד שֶׁיְּעָרְבוּ.
יד. תְּפוּסַת יָד. זכות שימוש. טֶבֶל. פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, ואסורים בטלטול.
טו. אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵרְבוּ – אֵין מוֹצִיאִין מִבָּתִּים לֶחָצֵר וְלֹא מֵחָצֵר לַבָּתִּים. אֲבָל מְטַלְטְלִין הֵם כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בֶּחָצֵר בְּכָל הֶחָצֵר וּבְכָל הַנֶּחֱשָׁב עִם הֶחָצֵר. וְאִם הָיְתָה שָׁם מִרְפֶּסֶת אוֹ עֲלִיָּה, וְעֵרְבוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר לְעַצְמָן וְאַנְשֵׁי הַמִּרְפֶּסֶת לְעַצְמָן – אַנְשֵׁי הַמִּרְפֶּסֶת אוֹ אַנְשֵׁי הָעֲלִיָּה מְטַלְטְלִין כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּבָתֵּיהֶן בְּכָל הַמִּרְפֶּסֶת וּבְכָל הַנֶּחֱשָׁב עִמָּהּ אוֹ בְּכָל רֹחַב הָעֲלִיָּה וּבְכָל הַנֶּחֱשָׁב עִמָּהּ, וְאַנְשֵׁי הֶחָצֵר מְטַלְטְלִין בְּכָל הֶחָצֵר וּבְכָל הַנֶּחֱשָׁב עִמָּהּ. וְכֵן אִם הָיָה יָחִיד דָּר בֶּחָצֵר וְיָחִיד דָּר בָּעֲלִיָּה, וְשָׁכְחוּ וְלֹא עֵרְבוּ – זֶה מְטַלְטֵל בְּכָל הָעֲלִיָּה וְהַנֶּחֱשָׁב עִמָּהּ, וְזֶה מְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר וְהַנֶּחֱשָׁב עִמָּהּ.

טו. בְּכָל הֶחָצֵר וּבְכָל הַנֶּחֱשָׁב עִם הֶחָצֵר. כל המקומות שנחשבים רשות אחת עם החצר, כגון גגות הבתים והכתלים שבין החצרות (ראה לעיל ג,יח–יט). עֲלִיָּה. עליית גג, קומה שנייה. בְּכָל הַמִּרְפֶּסֶת וּבְכָל הַנֶּחֱשָׁב עִמָּהּ. כפי שהולך ומבאר בהלכה הבאה.

טז. כֵּיצַד? הַסֶּלַע אוֹ תֵּל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָצֵר: אִם אֵינָן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי אֵלּוּ נֶחֱשָׁבִין בֵּין הֶחָצֵר וּבֵין הַמִּרְפֶּסֶת, וּשְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין לְהוֹצִיא שָׁם כֵּלִים שֶׁבַּבָּתִּים; וְאִם גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְהָיָה בֵּינֵיהֶן וּבֵין הַמִּרְפֶּסֶת פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים – הֲרֵי אֵלּוּ נֶחֱשָׁבִין עִם הַמִּרְפֶּסֶת, שֶׁהֲרֵי הֵן שָׁוִים לָהּ, וּבְנֵי מִרְפֶּסֶת מֻתָּרִין בָּהֶן; וְאִם הָיוּ רְחוֹקִין מִן הַמִּרְפֶּסֶת אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁגְּבוֹהִין עֲשָׂרָה – הֲרֵי אֵלּוּ בִּכְלַל הֶחָצֵר וְהַמִּרְפֶּסֶת, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי זְרִיקָה, לְפִיכָךְ שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין לְהוֹצִיא לְשָׁם כְּלֵי הַבָּתִּים עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. הָיְתָה מַצֵּבָה רְחָבָה אַרְבָּעָה טְפָחִים לִפְנֵי הַמִּרְפֶּסֶת – אֵין הַמִּרְפֶּסֶת אוֹסֶרֶת עַל בְּנֵי הֶחָצֵר, שֶׁהֲרֵי נֶחְלְקָה מֵהֶן.
טז. שֶׁהֲרֵי הֵן שָׁוִין לָהּ. בגבהם, ולבני המרפסת נוח יותר להשתמש בתל מלבני החצר. מַצֵּבָה. אצטבה, משטח מוגבה. אֵין הַמִּרְפֶּסֶת אוֹסֶרֶת עַל בְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁהֲרֵי נֶחְלְקָה מֵהֶן. המצבה משמשת כמחיצה בין המרפסת לחצר ולכן אינן אוסרות זו על זו (מ"מ). ויש מפרשים שמדובר בתל, שמכיוון שהמצבה חוצצת בין המרפסת לתל, אין אנשי המרפסת אוסרים את השימוש בתל על בני החצר (מרכבת המשנה).
יז. זִיזִין הַיּוֹצְאִין מִן הַכְּתָלִים: כָּל שֶׁהוּא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי זֶה נֶחֱשָׁב מִן הֶחָצֵר, וּבְנֵי חָצֵר מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ; וְכָל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים הָעֶלְיוֹנִים הַסְּמוּכִין לָעֲלִיָּה – אַנְשֵׁי עֲלִיָּה מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ; וְהַנִּשְׁאָר בֵּין עֲשָׂרָה הַתַּחְתּוֹנִים עַד תְּחִלַּת עֲשָׂרָה הָעֶלְיוֹנִים מִן הַזִּיזִין הַיּוֹצְאִין שָׁם – שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין בּוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בַּכֵּלִים שֶׁבַּבָּתִּים, אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ.
יז. זִיזִין. בליטות. וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בַּכֵּלִים שֶׁבַּבָּתִּים. אסור לבני החצר והעלייה להניח על הזיזין כלים ששבתו בבית.
יח. בּוֹר שֶׁבֶּחָצֵר: אִם הָיָה מָלֵא פֵּרוֹת טְבָלִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הוּא וְחֻלְיָתוֹ כְּסֶלַע אוֹ תֵּל שֶׁבֶּחָצֵר: אִם הָיָה גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְהָיָה סָמוּךְ לַמִּרְפֶּסֶת – הֲרֵי הוּא נֶחֱשָׁב עִם הַמִּרְפֶּסֶת. אֲבָל אִם הָיָה מָלֵא מַיִם – אֵין בְּנֵי חָצֵר וְלֹא בְּנֵי מִרְפֶּסֶת מַכְנִיסִין מִמֶּנּוּ לַבָּתִּים עַד שֶׁיְּעָרְבוּ.
יח. וְחֻלְיָתוֹ. שפת הבור המוגבהת שמסביב לבור. הֲרֵי הוּא וְחֻלְיָתוֹ כְּסֶלַע אוֹ תֵּל שֶׁבֶּחָצֵר. שמכיוון שמלא עד שפתו בפירות טבל האסורים בטלטול, שימושו היחידי הוא להניח עליו דברים ודינו כסלע או תל. סָמוּךְ לַמִּרְפֶּסֶת. במרחק של פחות מארבעה טפחים (לעיל הט"ז). אֲבָל אִם הָיָה מָלֵא מַיִם וכו'. מכיוון שמותר לדלות מים מהבור בשבת ועלול מפלס המים לרדת מגובה עשרה טפחים.
יט. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, וְאַנְשֵׁי הַפְּנִימִית יוֹצְאִין וְנִכְנָסִין וְעוֹבְרִין עַל הַחִיצוֹנָה: עֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה – הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרְבָה הַפְּנִימִית – שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת: הַפְּנִימִית מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עֵרְבָה, וְהַחִיצוֹנָה מִפְּנֵי אֵלּוּ שֶׁלֹּא עֵרְבוּ שֶׁעוֹבְרִין עֲלֵיהֶן. עֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ – זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ.
יט. וְעוֹבְרִין עַל הַחִיצוֹנָה. עוברים דרך החצר החיצונה כדי להיכנס ולצאת מחצרם. וְהַחִיצוֹנָה מִפְּנֵי אֵלּוּ שֶׁלֹּא עֵרְבוּ שֶׁעוֹבְרִין עֲלֵיהֶן. ודיירי חצר האסורים בטלטול בחצרם, אוסרים על חצר אחרת שעוברים דרכה (כדלקמן הכ"ג).
כ. שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב – הַפְּנִימִית בְּהֶתֵּרָהּ עוֹמֶדֶת. שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב עִמָּהֶם – אַף הַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי אֵלּוּ בְּנֵי הַפְּנִימִית שֶׁלֹּא עָלָה לָהֶן עֵרוּב שֶׁהֵן עוֹבְרִין עֲלֵיהֶן.
כא. עָשׂוּ שְׁתֵּיהֶן עֵרוּב אֶחָד: אִם הִנִּיחוּהוּ בַּחִיצוֹנָה, וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּין שֶׁהָיָה מִבְּנֵי הַחִיצוֹנָה בֵּין מִבְּנֵי הַפְּנִימִית – שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּבַטֵּל לָהֶן, שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִין מֵחָצֵר לְחָצֵר; וְאִם הִנִּיחוּ עֵרוּבָן בַּפְּנִימִית, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב – חִיצוֹנָה אֲסוּרָה וּפְנִימִית מֻתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ. שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב – שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּבַטֵּל לָהֶן.
כא. שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִין מֵחָצֵר לְחָצֵר. לעיל ב,ה. חִיצוֹנָה אֲסוּרָה וּפְנִימִית מֻתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ. בני הפנימית מותרים שכן עירבו והעירוב מונח בחצרם, ובני החיצונה אסורים שכן אחד מהם לא עירב. שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. הפנימית אסורה מפני אותו אחד שלא עירב, והחיצונה אסורה שכן העירוב נמצא בפנימית.
כב. הָיָה אֶחָד דָּר בְּחָצֵר זוֹ וְאֶחָד דָּר בְּחָצֵר זוֹ – אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל חֲצֵרוֹ. וְאִם הָיָה גּוֹי בַּפְּנִימִית, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶחָד – הֲרֵי הוּא כְּרַבִּים, וְאוֹסֵר עַל הַחִיצוֹנָה עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מְקוֹמוֹ.

כב. אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל חֲצֵרוֹ. שהרי כל אחד מהם מותר בחצרו לפי שהוא יחיד, ולכן אינו אוסר על חברו על פי הכלל המבואר בהלכה הבאה. וְאִם הָיָה גּוֹי בַּפְּנִימִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶחָד הֲרֵי הוּא כְּרַבִּים. בגמרא מבואר טעם הדבר שמא יטעו אנשים ויחשבו שבחצר הפנימית מתגורר יותר מגוי אחד (ובישראל לא קיים חשש זה שכן יתלו לומר שבני הפנימית עירבו עם בני החיצונה).

כג. שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וְרַבִּים בְּכָל חָצֵר מֵהֶן, עֵרְבוּ שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת עִם הָאֶמְצָעִית – הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ שְׁלָשְׁתָּן עֵרוּב אֶחָד. הָיָה בְּכָל חָצֵר מֵהֶן אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִין בַּחִיצוֹנָה – אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן מֻתָּר בִּמְקוֹמוֹ. הָיוּ שְׁנַיִם בַּפְּנִימִית – הוֹאִיל וְהֵן אֲסוּרִין בִּמְקוֹמָן עַד שֶׁיְּעָרְבוּ, הֲרֵי הֵן אוֹסְרִין עַל הַיְחִידִים שֶׁבָּאֶמְצָעִית וְשֶׁבַּחִיצוֹנָה עַד שֶׁיְּעָרְבוּ שְׁנַיִם שֶׁבַּפְּנִימִית. זֶה הַכְּלָל: רֶגֶל הָאֲסוּרָה בִּמְקוֹמָהּ – אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ; וְרֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ – אֵינָהּ אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ מִפְּנֵי שֶׁעוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן.
כג. שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִין בַּחִיצוֹנָה. שהרי דייר החצר הפנימית ודייר החצר האמצעית עוברים דרך החצר החיצונה כדי להגיע לחצרותיהם. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן מֻתָּר בִּמְקוֹמוֹ. שהרי הוא יחיד ואינו צריך לערב. רֶגֶל הָאֲסוּרָה בִּמְקוֹמָהּ אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ וכו'. דיירי חצר האסורים בטלטול בחצרם אוסרים על חצר אחרת שעוברים דרכה, ודיירי חצר המותרים בחצרם אינם אוסרים על חצר אחרת שעוברים דרכה.
#איור Z69.jpg. כותרת: שלוש חצרות הפתוחות זו לזו ורבים בכל חצר#
כד. שְׁתֵּי כְּצוּצְרָיוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ שֶׁהֵן לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂת כָּל אַחַת מֵהֶן מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים יוֹרֶדֶת מִכָּל אַחַת וְאַחַת: אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַכְּצוּצְרָיוֹת בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְמַלֹּאות עַד שֶׁיְּעָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עֵרוּב אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּגְצוּצְרָה אַחַת; וְאִם הָיָה בֵּין הָעֶלְיוֹנָה וּבֵין הַתַּחְתּוֹנָה יָתֵר עַל עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְעֵרְבָהּ זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ – שְׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת לְמַלֹּאות.
כד. כְּצוּצְרָיוֹת. גזוזטרות, כמין מרפסות. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂת כָּל אַחַת מֵהֶן מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וכו'. מחיצה שיורדת מהגזוזטרה ומכוונת כנגד המים, ובאופן זה נחשב כאילו המחיצה יורדת עד למים והם נמצאים באותה הרשות יחד עם הגזוזטרה (ראה גם הלכות שבת טו,טו). מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּגְצוּצְרָה אַחַת. מכיוון שסמוכות בגבהן נחשבות כגזוזטרה אחת ולכן צריכות לערב יחד.
כה. לֹא עָשָׂת הָעֶלְיוֹנָה מְחִצָּה וְעָשָׂת הַתַּחְתּוֹנָה – אַף הַתַּחְתּוֹנָה אֲסוּרָה לְמַלֹּאות, מִפְּנֵי דְּלִי שֶׁל בְּנֵי הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין, שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ. עָשָׂת הָעֶלְיוֹנָה מְחִצָּה וְלֹא עָשָׂת הַתַּחְתּוֹנָה – הָעֶלְיוֹנָה מֻתֶּרֶת לְמַלֹּאות וְהַתַּחְתּוֹנָה אֲסוּרָה; וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּנֵי הַתַּחְתּוֹנָה עִם בְּנֵי הָעֶלְיוֹנָה בַּמְּחִצָּה שֶׁעָשׂוּ – שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת לְמַלֹּאות עַד שֶׁיְּעָרְבוּ עֵרוּב אֶחָד.
כה. הָעֶלְיוֹנָה מֻתֶּרֶת לְמַלֹּאות וְהַתַּחְתּוֹנָה אֲסוּרָה. ואין התחתונה אוסרת על העליונה מכיוון שאין הדלי של התחתונה עובר דרך העליונה. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּנֵי הַתַּחְתּוֹנָה עִם בְּנֵי הָעֶלְיוֹנָה בַּמְּחִצָּה שֶׁעָשׂוּ. עשו את המחיצה בשותפות.
כו. שָׁלֹשׁ דְּיָאטוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה שֶׁל אֶחָד וְאֶמְצָעִית שֶׁל אֶחָד – לֹא יְשַׁלְשֵׁל מִן הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה דֶּרֶךְ אֶמְצָעִית, שֶׁאֵין מְשַׁלְשְׁלִין מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת דֶּרֶךְ רְשׁוּת; אֲבָל מְשַׁלְשֵׁל הוּא מִן הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ אֶמְצָעִית.
כו. דְּיָאטוֹת. מרפסות. שֶׁאֵין מְשַׁלְשְׁלִין מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת דֶּרֶךְ רְשׁוּת. אף שהעליונה והתחתונה הם של אותו אדם, אסור לו לשלשל מהעליונה לתחתונה דרך האמצעית שאינה שלו.
כז. שְׁתֵּי דְּיָאטוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ וְחָצֵר אַחַת תַּחְתֵּיהֶן שֶׁשּׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם – לֹא יִשְׁפְּכוּ לְתוֹכָהּ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עֵרוּב אֶחָד. עָשׂוּ מִקְצָתָן עוּקָה בֶּחָצֵר לִשְׁפֹּךְ בָּהּ הַמַּיִם וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ – אֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ עוּקָה שׁוֹפְכִין לָעוּקָה שֶׁלָּהֶן, וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא עָשׂוּ לֹא יִשְׁפְּכוּ לֶחָצֵר עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. וְאִם עָשׂוּ אֵלּוּ עוּקָה וְעָשׂוּ אֵלּוּ עוּקָה – כָּל אַחַת וְאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן שׁוֹפֶכֶת לָעוּקָה שֶׁלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ.
כז. עוּקָה. גומה. אֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ עוּקָה שׁוֹפְכִין לָעוּקָה שֶׁלָּהֶן. שנחשבת כרשות שלהם.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות עירובין

איחוד דיירים ומקומות שונים

⚠הפרק ארוך וקצת מורכב. כדאי מאוד להשתמש באיורים מבארים שבספרי הלימוד.

מספר משפחות בחצר שאוכלות על שולחן אחד (כמו קיבוץ או בית מלון) נחשבות כבית אחד. גוסס וקטן אוסרים במבוי אבל אורח ויהודי שנסע לשבת אינם אוסרים. משכיר שהשאיר כלים מסוימים בבתים שהשכיר אינם אוסרים עליו.
כמה בתים אחד לפני השני- רק שני הפנימיים נותנים עירוב והשאר נחשבים ככניסה אליהם ולא צריכים לערב. שתי חצרות זו לפנים מזו הפנימית אוסרת על החיצונה אבל החיצונה לא אוסרת על הפנימית. וכן שתי קומות שונות למעלה מהמים העליונה אוסרת על התחתונה אבל התחתונה לא אוסרת על העליונה.
חצר שלא ערבה מותר לטלטל בחצר עצמה ובכל השטח ששייך אליה (אבל לא לתוך הבתים).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עירובין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אנשי קיבוץ האוכלים בחדר אוכל – פטורים מעירוב חצרות?

2.משפחה אחת שגרה ברוב הדירות בבניין אחד – צריכה לערב?

3.דייר מהחצר נסע לשבת להורים ולא עירב עמהם – האם מעכב?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן