פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שָׂדֶה שֶׁיְּרָשָׁהּ אָדָם מִמּוֹרִישָׁיו – הִיא הַנִּקְרֵאת שְׂדֵה אֲחֻזָּה. וְשָׂדֶה שֶׁלְּקָחָהּ אוֹ זָכָה בָּהּ הִיא הַנִּקְרֵאת שְׂדֵה מִקְנָה. וְהַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ – מוֹדְדִין אוֹתָהּ, וְעֶרְכָּהּ הוּא הָעֵרֶךְ הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה.
א. שְׂדֵה אֲחֻזָּה. ודין שדה אחוזה נוהג רק בארץ ישראל (הלכות ביכורים א,ו), ורק בזמן שהשבטים יושבים בנחלתם והיובל נוהג (הלכות שמיטה ויובל י,ט, לקמן ה,א). שֶׁלְּקָחָהּ. שקנאה. אוֹ זָכָה בָּה.ּ במתנה או מן ההפקר. מוֹדְדִין אוֹתָהּ. לצורך קביעת ערך פדיונה. וְעֶרְכָּה. ערך פדיונה. הָעֵרֶךְ הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה. ויקרא כז,טז.
ב. כַּמָּה הוּא? כָּל מָקוֹם שֶׁרָאוּי לִזְרֹעַ חֹמֶר שְׂעוֹרִים, וְיִזְרָעֶנּוּ בַּיָּד וְלֹא יַקְרִיב זְרִיעָתוֹ וְלֹא יַרְחִיק אוֹתָהּ – עֶרְכּוֹ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל לְכָל שְׁנֵי יוֹבֵל, וְאֵין שְׁנַת יוֹבֵל מִן הַמִּנְיָן. וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ שָׂדֶה טוֹבָה שֶׁאֵין בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתָהּ אוֹ שָׂדֶה רָעָה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ לָרֹעַ – כָּזֶה מַעֲרִיכִין אוֹתָהּ.
ב. כָּל מָקוֹם שֶׁרָאוּי לִזְרֹעַ חֹמֶר שְׂעוֹרִים וכו'. שטח שזורעים בו מידת חומר של גרגרי שעורה, בפיזור ידני ומשאירים מרווח בינוני בין הזרעים (ולקמן ה"ד מבוארת מידת האורך של שטח זה). חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל לְכָל שְׁנֵי יוֹבֵל. זהו הסכום המלא במקרה של פדיית ארבעים ותשע שנה, כגון שפודה מיד לאחר היובל. ואם פודים את השדה לאחר מכן גורעים את הסכום לפי חשבון, כדלקמן ה"ה. כָּזֶה מַעֲרִיכִין אוֹתָהּ. שהתורה קבעה ערך קבוע לשדות ללא התייחסות לאיכות השדה, בדומה לערכי אדם (לעיל א,ח).
ג. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁקָלִים, שֶׁהַשֶּׁקֶל הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הַנִּקְרָא סֶלַע בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים, וְהַגֵּרָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא הַמָּעָה בְּדִבְרֵי חֲכָמִים. וְהוֹסִיפוּ עַל הַשֶּׁקֶל וְעָשׂוּ אוֹתוֹ סֶלַע, וְהַסֶּלַע אַרְבָּעָה דִּינָרִין, וְהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעִין, וְהַמָּעָה שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין. נִמְצָא לְכָל שָׁנָה סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַסֶּלַע שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים פֻּנְדְּיוֹן, כְּשֶׁיִּתֵּן פֻּנְדְּיוֹנוֹת לִקַּח סֶלַע מִן הַשֻּׁלְחָנִי – נוֹתֵן תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים.
ג. בְּהִלְכוֹת שְׁקָלִים. א,ב-ג. וְהַגֵּרָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. כגון בפרשת ערכים: "עשרים גרה יהיה השקל" (ויקרא כז,כה). וְהוֹסִיפוּ עַל הַשֶּׁקֶל וְעָשׂוּ אוֹתוֹ סֶלַע. הוסיפו על משקל השקל של תורה שהיה ערכו עשרים גרה ומשקלו שלוש מאות ועשרים שעורה, והתאימו אותו למשקל הסלע שהיה בימיהם שהיה משקלו שלוש מאות שמונים וארבע שעורה. וְהַמָּעָה שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין. נמצא שהסלע הוא ארבעים ושמונה פונדיונים. נִמְצָא לְכָל שָׁנָה סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן. שהערך המלא לכל זרע חומר שעורים הוא חמישים סלע, וכשנחלקם לארבעים ותשע שנים צריך לתת על כל שנה סלע ועוד אחד חלקי ארבעים ותשע מהסלע, וכשנותן סלע ופונדיון לכל שנה נותן חמישים סלע ופונדיון. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַסֶּלַע שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים פֻּנְדְּיוֹן. ונמצא שנתן פונדיון אחד נוסף מיותר. כְּשֶׁיִּתֵּן פֻּנְדְּיוֹנוֹת לִקַּח סֶלַע מִן הַשֻּׁלְחָנִי נוֹתֵן תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים. המצרף פונדיונים לסלע שלם נותן לחלפן הכספים (שולחני) פונדיון נוסף כעמלת חליפין. כנגד עמלה זו (שיצטרך הגזבר לתת כשיצרף את הפונדיונים שקיבל) הוסיפו חכמים פונדיון אחד לכלל הסכום כשפודה מההקדש (ראה גם הלכות שקלים ג,א).
ד. הַחֹמֶר הוּא הַכּוֹר, וְהוּא שְׁנֵי לְתָכִין, וְהַלֶּתֶךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְאִין. נִמְצָא הַחֹמֶר שְׁלֹשִׁים סְאָה שֶׁהֵן עֶשֶׂר אֵיפוֹת, כָּל שָׁלֹשׁ סְאִין אֵיפָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁבּוּרוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה – הוּא בֵּית סְאָה, וְהוּא מִזְרַע סְאָה.
נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁבּוּרוֹ חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף אַמָּה, שֶׁהוּא בְּרִבּוּעַ מָאתַיִם וְאַרְבַּע וְשִׁבְעִים אַמּוֹת בְּקֵרוּב, הוּא בֵּית כּוֹר, וְהוּא "זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים" (ויקרא כז,טז).
ד. בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. טז,ג. בְּשִׁבּוּרוֹ. בשטחו. מִזְרַע סְאָה. מקום שזורעים בו סאה.
ה. כֵּיצַד דֶּרֶךְ הַחֶשְׁבּוֹן בְּעֶרְכֵי שָׂדוֹת? הֲרֵי שֶׁהִקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, וְנִשְׁאַר לַיּוֹבֵל שְׁמוֹנֶה שָׁנִים חוּץ מִשְּׁנַת הַיּוֹבֵל, שֶׁאֵינָהּ בַּחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – כָּל הָרוֹצֶה לִפְדּוֹתָהּ מִיַּד הֶקְדֵּשׁ נוֹתֵן לְכָל זֶרַע חֹמֶר שְׂעוֹרִים שְׁמוֹנָה סְלָעִים וּשְׁמוֹנָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת. וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִפְדּוֹתָהּ – נוֹתְנִין עֶשֶׂר סְלָעִים וַעֲשָׂרָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת, לְפִי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ. וְכֵן כָּל חֹמֶשׁ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּרֶן עִם הַתּוֹסֶפֶת חֲמִשָּׁה, נִמְצָא שֶׁהוֹסִיף רְבִיעַ הַקֶּרֶן. וְכֵן אִם פָּדְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל מַקְדִּישׁ אוֹ אֶחָד מִיּוֹרְשָׁיו – הֲרֵי אֵלּוּ מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ.
ה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב. לְפִי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ. כפי שנאמר בתורה: "ואם גאֹל יגאל את השדה המקדיש אֹתו ויסף חמישִת כסף ערכך עליו" (ויקרא כז,יט).
ו. נִשְׁאַר לַיּוֹבֵל אַרְבַּע שָׁנִים – נוֹתֵן הַפּוֹדֶה אַרְבַּע סְלָעִים וְאַרְבַּע פֻּנְדְּיוֹנוֹת לְכָל חֹמֶר. וְאִם הַבְּעָלִים פָּדוּ אוֹתָהּ – נוֹתְנִין חָמֵשׁ. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה, סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן לְכָל שָׁנָה. וְאֵינוֹ נוֹתֵן שָׁנָה בְּשָׁנָה, אֶלָּא נוֹתֵן הַכֹּל כְּאֶחָד.
ו. נוֹתְנִין חָמֵשׁ. חמש סלעים וחמישה פונדיונות, לפי שהם מוסיפים חומש (ויש נוסחאות: 'נותנים חומש'). אֶלָּא נוֹתֵן הַכֹּל כְּאֶחָד. נותן את הסכום כולו בנתינה אחת ולא תשלומי כל שנה בנפרד.
ז. נִשְׁאַר בֵּינוֹ וּבֵין הַיּוֹבֵל שָׁנָה – אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן לִפְדּוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן… עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת" (ויקרא כז,יח) – אֵינָהּ נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף אֶלָּא קֹדֶם לַיּוֹבֵל בִּשְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ יָתֵר.
ז. בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף. בגירוע מהסכום המלא לפי חשבון השנים כדלעיל.
ח. נִשְׁאַר בֵּינוֹ וּבֵין הַיּוֹבֵל שָׁנָה וָחֳדָשִׁים – אִם רָצָה הַגִּזְבָּר לַחֲשֹׁב הֶחֳדָשִׁים שָׁנָה וְיִתֵּן שְׁנֵי שְׁקָלִים וּשְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין לְכָל זֶרַע חֹמֶר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי הַשָּׁנִים" (שם) – שָׁנִים אַתָּה מְחַשֵּׁב לַהֶקְדֵּשׁ וְאֵין אַתָּה מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים.
ח. לַחֲשֹׁב הֶחֳדָשִׁים שָׁנָה. להחשיבם כשנה מלאה, וכך יוכל לפדות את השדה בחשבון ערך של שנתיים. לְפִי שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ. ולכן לא ניתן לגרוע מהסכום לפי מספר החודשים שהשתמש בשדה, אלא או לחשבם כשנה מלאה או שיפדה בסכום מלא, כפי רצון הגזבר.
ט. לְפִיכָךְ, אֵין רָאוּי לְאָדָם לְהַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ לִפְנֵי הַיּוֹבֵל בְּפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים. וְאִם הִקְדִּישָׁהּ – הֲרֵי זוֹ מֻקְדֶּשֶׁת, וְאֵינָהּ נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף, אֶלָּא אִם רָצָה הַפּוֹדֶה לִתֵּן חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל לְכָל חֹמֶר – פּוֹדֶה אוֹתָהּ. וְאִם לֹא פְּדָיָהּ – הֲרֵי זוֹ יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ט. לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי לְאָדָם לְהַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וכו'. לא מומלץ להקדיש שדה פחות משנתיים לפני היובל משום שהדבר תלוי ברצון הגזבר, וייתכן שלא ייתן לפודה לשלם ערך שנתיים בלבד, ויצטרך לשלם סכום מלא של חמישים סלע לכל זרע חומר שעורים. וְאֵינָהּ נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף. אלא אם כן רצה הגזבר, כדלעיל. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן הי"ט.
י. הִקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ – אֵינָהּ מֻקְדֶּשֶׁת. וְכֹהֵן וְלֵוִי שֶׁהִקְדִּישׁוּ בִּשְׁנַת יוֹבֵל עַצְמָהּ – הֲרֵי זוֹ מֻקְדֶּשֶׁת;
יא. כְּשֵׁם שֶׁגּוֹאֲלִין לְעוֹלָם, כָּךְ מַקְדִּישִׁין לְעוֹלָם.
יא. כְּשֵׁם שֶׁגּוֹאֲלִין לְעוֹלָם. שהכהן והלוי יכולים לפדות את השדה גם לאחר שנת היובל, כדלקמן הכ"א. כָּךְ מַקְדִּישִׁין לְעוֹלָם. ואף בשנת היובל עצמה.
יב. הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ אַחַר הַיּוֹבֵל – אֵינָהּ נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף עַד שֶׁיִּגְמֹר שָׁנָה אַחַר הַיּוֹבֵל, לְפִי שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ. לְפִיכָךְ, אִם רָצָה הַפּוֹדֶה לִתֵּן חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל לְכָל זֶרַע חֹמֶר – הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה אֲפִלּוּ בַּיּוֹם שֶׁאַחַר הַיּוֹבֵל, וְאֵינוֹ גּוֹרֵעַ כְּלוּם.
יב. לְפִי שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ. ולא ניתן לגרוע מהסכום את החודשים שהשתמש בשדה.
יג. כְּשֶׁמּוֹדְדִין, אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מְקוֹמוֹת הָרְאוּיִין לִזְרִיעָה. הָיוּ שָׁם סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ נְקָעִים מְלֵאִים מַיִם עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ; פָּחוֹת מִכֵּן – נִמְדָדִין עִמָּהּ.
יג. כְּשֶׁמּוֹדְדִין. את השדה לחשב את ערכה לפי גודלה. אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ. ואין צורך לתת בפדיונם דבר להקדש.
יד. הָיוּ בָּהּ מְקוֹמוֹת נְמוּכוֹת עֲשָׂרָה אוֹ יָתֵר וְאֵין בָּהֶן מַיִם – נִמְדָּדִין בִּפְנֵי עַצְמָן, וּמְחַשְּׁבִין לָהֶן מַה שֶּׁרָאוּי לָהֶן.
יד. נִמְדָּדִין בִּפְנֵי עַצְמָן וּמְחַשְּׁבִין לָהֶן מַה שֶּׁרָאוּי לָהֶן. לפי חשבון ערכי שדות (וראה פסקים ושיטות).
טו. הָיְתָה מְלֵאָה אִילָנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ – הֲרֵי הִקְדִּישׁ כָּל הָאִילָנוֹת, שֶׁכָּל הַמַּקְדִּישׁ, בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ. וּמְחַשְּׁבִין אֶת הָאִילָנוֹת בְּשָׁוְיֵיהֶן, וְהַקַּרְקַע מוֹדְדִין אוֹתָהּ, וְיִהְיֶה עֶרְכָּהּ סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן לְכָל שָׁנָה וּלְכָל זֶרַע חֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טו. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. שלא הקדיש את האילנות בפירוש. שֶׁכָּל הַמַּקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ. ולכן מפרשים אנו שכוונתו הייתה להקדיש את האילנות בפני עצמם, ולא שייפדו האילנות אגב הקרקע, וכפי שהולך ומבאר (לח"מ). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ה.
טז. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִזְרִיעָה, וְהִיא הַנִּקְרֵאת טְרָשִׁין – פּוֹדִין אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ אֶת הָאִילָנוֹת בִּלְבַד – פּוֹדִין אוֹתָן בְּשָׁוְיֵיהֶן.
טז. טְרָשִׁין. קרקע קשה ומסולעת. פּוֹדִין אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ. ולא בחשבון ערכי שדות.
יז. הָיוּ הָאִילָנוֹת שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ שֶׁהָאִילָנוֹת בִּלְבַד הוּא שֶׁהִקְדִּישׁ – הֲרֵי זֶה הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן.
אֲבָל אִם הָיוּ הָאִילָנוֹת נְטוּעוֹת כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּיוֹתֵר מִבֵּית סְאָה אוֹ בְּפָחוֹת, אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זֶה לֹא הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע וְלֹא אֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן.
יז. הָיוּ הָאִילָנוֹת. כשהקדיש את האילנות. הֲרֵי זֶה הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע. משום שפיזור זה ראוי לשדה אילן (ראה הלכות שמיטה ג,ב), מובן כי דעתו הייתה לאילנות ולקרקע שגדלים בה. ועליו לפדות את האילנות לפי שוויים ואת הקרקע לפי חשבון ערכי שדות (כדלעיל הט"ו). וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן. אילנות קטנים שבין האילנות הגדולים.
כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּיוֹתֵר מִבֵּית סְאָה אוֹ בְּפָחוֹת. ואין זה הפיזור הראוי לשדה אילנות, ולכן אין הקרקע כלולה בהקדשת האילנות. אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן זֶה אַחַר זֶה. אף שהיו שלושה בתוך בית סאה, משום שהקדיש כל אחד בנפרד לא הוקדשה הקרקע עמו.
יח. הִקְדִּישׁ אֶת הָאִילָנוֹת וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע – פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשָׁוְיֵיהֶן, וְהַקַּרְקַע לְפִי מִדָּתָהּ.
יט. הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ וְהִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְלֹא נִפְדֵּית, אֶלָּא הֲרֵי הִיא תַּחַת יַד הַהֶקְדֵּשׁ – הַכֹּהֲנִים נוֹתְנִין אֶת דָּמֶיהָ וְתִהְיֶה אֲחֻזָּה לָהֶם, שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִּדְיוֹן, וְאוֹתָן הַדָּמִים יִפְּלוּ לְהֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת.
יט. הַכֹּהֲנִים. שבאותו משמר שפגע בו היובל (כדלקמן הכ"ד).
כ. גְּאָלָהּ הַמַּקְדִּישׁ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹבֵל – הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ, וְהָעֵרֶךְ שֶׁנָּתַן יִפֹּל לְבֶדֶק הַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אִם גְּאָלָהּ בְּנוֹ שֶׁל מַקְדִּישׁ – הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל. אֲבָל אִם גָּאֲלָה אוֹתָהּ בִּתּוֹ אוֹ שְׁאָר קְרוֹבָיו אוֹ נָכְרִי מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ: אִם חָזַר הַמַּקְדִּישׁ וּגְאָלָהּ מִיָּדָן – חוֹזֶרֶת לוֹ לְעוֹלָם; וְאִם לֹא גְּאָלָהּ מִיָּדָן, אֶלָּא הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְהִיא תַּחַת יַד הַבַּת אוֹ שְׁאָר קְרוֹבָיו אוֹ נָכְרִי – הֲרֵי זוֹ יוֹצְאָה לַהֶקְדֵּשׁ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ לְעוֹלָם, אֶלָּא תִּהְיֶה אֲחֻזָּה לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל וגו' לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כז,כא).
אֵין הַכֹּהֲנִים צְרִיכִין לִתֵּן דָּמִים, שֶׁכְּבָר נִפְדֵּית מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ וְלָקַח עֶרְכָּהּ מֵאַחֵר, אֶלָּא תַּחֲזֹר לַכֹּהֲנִים כְּאִלּוּ הֵן בְּעָלֶיהָ.
כ. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ט.
אֵין הַכֹּהֲנִים צְרִיכִין לִתֵּן דָּמִים. מוסב על סוף הפסקה הקודמת כאשר השדה נעשית אחוזה לכהנים.
כא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הָיָה הַמַּקְדִּישׁ כֹּהֵן אוֹ לֵוִי – הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ עָבַר עָלֶיהָ הַיּוֹבֵל וְלֹא נִפְדֵּית מִן הַהֶקְדֵּשׁ – פּוֹדֶה אוֹתָהּ אַחַר הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם" (ויקרא כה,לב).
כב. הָאִשָּׁה שֶׁהִקְדִּישָׁה שְׂדֵה אֲחֻזָּתָהּ, וּגְאָלָהּ בַּעְלָהּ מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, וְהִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְהִיא תַּחַת יַד הַבַּעַל – הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם תַּחֲזֹר לָאִשָּׁה אוֹ תֵּצֵא לַכֹּהֲנִים. לְפִיכָךְ, אִם קָדְמָה הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִיקָה בָּהּ אַחַר הַיּוֹבֵל – אֵין הַכֹּהֲנִים יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָהּ; וְאִם קָדְמוּ הַכֹּהֲנִים וְהֶחֱזִיקוּ – אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִיָּדָן.
כב. הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם תַּחֲזֹר לָאִשָּׁה. כדין בן שגאל את שדה אביו. אוֹ תֵּצֵא לַכֹּהֲנִים. כדין שאר הקרובים שגאלו את השדה.
כג. הַמַּקְדִּישׁ שָׂדֶה וּפָדָה אוֹתָהּ כֹּהֵן מִיַּד הֶקְדֵּשׁ, וְהִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְהִיא תַּחַת יַד הַכֹּהֵן – לֹא יֹאמַר: הוֹאִיל וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים הֲרֵי זֶה תַּחַת יָדִי וְזָכִיתִי בָּהּ, אֶלָּא יוֹצְאָה לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.
כד. כְּשֶׁתֵּצֵא הַשָּׂדֶה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל – תִּנָּתֵן לַכֹּהֲנִים שֶׁבַּמִּשְׁמָר שֶׁפָּגַע בּוֹ הַיּוֹבֵל. וְאִם הָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יוֹבֵל בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי מִשְׁמָר יוֹצֵא וּמִשְׁמָר נִכְנָס – תִּנָּתֵן לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא.
כד. תִּנָּתֵן לַכֹּהֲנִים שֶׁבַּמִּשְׁמָר שֶׁפָּגַע בּוֹ הַיּוֹבֵל. בנתינת דמיה לצורך פדיונה, כדלעיל הי"ט. לַכֹּהֲנִים שֶׁבַּמִּשְׁמָר שֶׁפָּגַע בּוֹ הַיּוֹבֵל. הכהנים היו מחולקים לעשרים וארבע קבוצות הנקראות משמרות, ובכל שבוע היה עובד בבית המקדש משמר אחר, וזמן החלפת המשמרות היה בשבת (הלכות כלי המקדש ד,ג).
כה. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הָאִילָנוֹת, וְהִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְלֹא פָּדוּ אוֹתָן – אֵינָן יוֹצְאִין לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל" (ויקרא כז,כא), וְאֵין אֵלּוּ שָׂדֶה. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַטְּרָשִׁין, וְהִגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא פָּדוּ אוֹתָן הַבְּעָלִים – הֲרֵי אֵלּוּ יוֹצְאִין לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הַשָּׂדֶה", וְזוֹ – שָׂדֶה נִקְרֵאת.
כו. כֵּיצַד דִּין מַקְדִּישׁ שְׂדֵה מִקְנָתוֹ? שָׁמִין אוֹתָהּ בְּדָמֶיהָ, וְרוֹאִין כַּמָּה הִיא שָׁוָה עַד הַיּוֹבֵל, וּפוֹדֶה אוֹתָהּ כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם פָּדָה אוֹתָהּ הַמַּקְדִּישׁ – אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וּפִדְיוֹנָהּ לְבֶדֶק הַבַּיִת כִּשְׁאָר עֲרָכִים וְדָמִים.
וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹבֵל – תַּחֲזֹר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמְּכָרוּהָ. בֵּין שֶׁנִּפְדֵּית מִיַּד הַגִּזְבָּר וַהֲרֵי יוֹצְאָה מִיַּד אַחֵר, בֵּין שֶׁלֹּא נִפְדֵּית וַהֲרֵי יוֹצְאָה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ – הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לַמּוֹכֵר וְאֵינָהּ יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים, שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
כו. כַּמָּה הִיא שָׁוָה עַד הַיּוֹבֵל. שהרי ביובל היא חוזרת לבעלים הראשונים. אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. שלא כמקדיש שדה אחוזה שחייב בתוספת חומש כאשר פודה אותה (כדלעיל ה"ה).
וַהֲרֵי יוֹצְאָה מִיַּד אַחֵר. יוצאת לבעלים מידי הפודה מההקדש. שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. ואינה שייכת לקונה שהקדישה, שהרי חוזרת ביובל לבעלים הראשונים.
כז. כָּל שָׂדֶה שֶׁשָּׁמִין אוֹתָהּ לַהֶקְדֵּשׁ לִמְכֹּר אוֹתָהּ בְּדָמֶיהָ – מַכְרִיזִין עָלֶיהָ שִׁשִּׁים יוֹם רְצוּפִין, בַּבֹּקֶר בִּשְׁעַת הַכְנָסַת פּוֹעֲלִין, וּבָעֶרֶב בִּשְׁעַת הוֹצָאַת פּוֹעֲלִין, וּמְסַיְּמִין מְצָרֶיהָ, וְאוֹמְרִין: 'כָּךְ הִיא יָפָה וּבְכָךְ הִיא שׁוּמָה, כָּל הָרוֹצֶה לִקַּח – יָבֹא וְיִקַּח'.
כז. לִמְכֹּר אוֹתָהּ בְּדָמֶיהָ. לפי שווייה, כגון שדה מקנה או שדה טרשין. בִּשְׁעַת הַכְנָסַת פּוֹעֲלִין. לעבודה, כדי שישאל אותם בעל הבית אם בדקו את השדה המוצעת לפדיון. בִּשְׁעַת הוֹצָאַת פּוֹעֲלִין. בסיום העבודה, כדי שיבקש מהם לבדוק את השדה המוצעת לפדיון. וּמְסַיְּמִין מְצָרֶיהָ. מסמנים את גבולות השדה. כָּךְ הִיא יָפָה. מתארים את איכות היבול וכדומה. וּבְכָךְ הִיא שׁוּמָה כָּל הָרוֹצֶה לִקַּח יָבֹא וְיִקַּח. מודיעים בכמה העריכו את סכום שווייה, וניתנת השדה לכל המרבה במחיר.
כח. הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו אוֹ מִשְּׁאָר הַמּוֹרִישִׁין וְהִקְדִּישָׁהּ, בֵּין שֶׁהִקְדִּישָׁהּ אַחַר מוֹת אָבִיו אוֹ מוֹרִישׁוֹ, וּבֵין שֶׁהִקְדִּישָׁהּ בְּחַיֵּי אָבִיו אוֹ מוֹרִישׁוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו – הֲרֵי זוֹ כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כז,כב) – שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה, יָצָאת זוֹ שֶׁרְאוּיָה לוֹ לְיָרְשָׁהּ.
כח. הַלּוֹקֵחַ. הקונה. וּבֵין שֶׁהִקְדִּישָׁהּ בְּחַיֵּי אָבִיו אוֹ מוֹרִישׁוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו. ובזמן שהקדישה עדיין לא ירשה.

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות ערכים וחרמים

פדיון שדה
כשם שאדם יכול להקידש את ערכו וממונו להקדש כך גם יכול להקדיש שדהו
שדה אחוזה: נפדית בערך קצוב, לפי התפוקה והשנים שנותרו ליובל. אם לא נפדתה – יוצאת ביובל לכהני המשמר. והבעלים מוסיף רבע בפדיון.
שדה מקנה: נפדית לפי שוויה לעולם, ולא יוצאת לכהנים.
דינים שונים: א) אין מחשבים חודשים, אלא שנים. ולכן פודים מינימום שנתיים קודם היובל, ומינימום שנה אחר שהקדיש; ב) כהנים ולויים – גואלים לעולם; ג) המדידה – רק מקומות הראויים לזריעה. שאר החלקים, נפדים לפי שוויים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ערכין וחרמין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הסיבה שהמקדיש לא יכול להתחרט היא שכל המקדיש בעין יפה מקדיש?

2.יש רק אפשרות אחת שבה קרקע פרטית תעבור לידי הכהנים?

3.כל ישראל ללא יוצא מן הכלל יכולים להקדיש קרקע עד היובל בלבד?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן