פרק ד', הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁתֵּי פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁחַט אֹתָהּ" (במדבר יט,ג).
א. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחַט אֹתָהּ. ולא אותה וחברתה.
ב. לֹא רָצָת פָּרָה לָצֵאת – אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ; וְלֹא אֲדֻמָּה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ.
ב. אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה וכו'. כדי לגרום לפרה לבוא.
ג. פָּרָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁקִּבֵּל אוֹ שֶׁהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן אוֹ בִּמְחֻסַּר בְּגָדִים, אוֹ שֶׁעֲשָׂיָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב אוֹ בְּבִגְדֵי חֹל – פְּסוּלָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנַת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ אוֹ לִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ – כְּשֵׁרָה, לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ 'רֵיחַ נִיחוֹחַ'.
ג. שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. ששחטה לשם קרבן אחר (ראה הלכות פסולי המוקדשין יג,א). אוֹ שֶׁקִּבֵּל אוֹ שֶׁהִזָּה. את דמה. אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ. בין שהתחיל בה לשמה וסיים שלא לשמה ובין להפך, פסולה. אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן. כגון שקיבל או היזה את דמה, אך השחיטה כשרה בזר בדיעבד (הלכות פסולי המוקדשין א,ב). בִּמְחֻסַּר בְּגָדִים. כהן שאינו לבוש בכל בגדי כהונתו. אוֹ שֶׁעֲשָׂיָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב. והרי מצוותה בבגדי כהן הדיוט (לעיל א,יב). שְׁחָטָהּ עַל מְנַת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ אוֹ לִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ. ולא לשרפה כמצוותה. כְּשֵׁרָה לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ רֵיחַ נִיחוֹחַ. בניגוד לשאר הקרבנות שבהם נאמר לשון זו, וממנה נלמד שבעת עשיית הקרבן צריך לחשוב על כך שיוקטר לאישים לשם ה' (ראה הלכות מעשה הקרבנות ד,יא).
ד. קִבֵּל דָּמָהּ בִּכְלִי – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ" (במדבר יט,ד) – מִצְוָתָהּ מִצְוַת יָד, לֹא מִצְוַת כְּלִי.
ד. מִצְוָתָהּ מִצְוַת יָד. לעיל ג,ב.
ה. הִזָּה בִּכְלִי, אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶם – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה אַחַת מֵהֶן בִּשְׂמֹאל – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. הִזּוּ שִׁבְעָה כֹּהֲנִים כְּאֶחָד – הַזָּיָתָן פְּסוּלָה. זֶה אַחַר זֶה – כְּשֵׁרָה.
הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר יט,ד) – עַד שֶׁיְּכַוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל וְיִהְיֶה רוֹאֵהוּ. וְכֵן אִם שְׁחָטָהּ אוֹ שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו" (שם יט,ג).
ה. אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶם. אחת משבע ההזיות (לעיל שם). הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. ויחזור ויזה שנית שבע הזאות כשרות (וכן לקמן ה"ז).
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהִזָּה אוֹ שָׁחַט אוֹ שָׂרַף כְּנֶגֶד הַדָּרוֹם אוֹ כְּנֶגֶד צָפוֹן, אוֹ שֶׁהָיָה אֲחוֹרָיו לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל אִם עָמַד בֵּין מִזְרָח וּמַעֲרָב וּפָנָיו כְּנֶגֶד הַהֵיכָל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן כְּנֶגֶד פֶּתַח הַהֵיכָל בְּדִקְדּוּק – כְּשֵׁרָה.
ז. חִסֵּר אַחַת מִן הַהַזָּיוֹת – פְּסוּלָה. טָבַל שְׁתַּיִם וְהִזָּה אַחַת – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. טָבַל אַחַת וְהִזָּה שְׁתַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִשֵּׁב הַזָּאָה שְׁנִיָּה אֶלָּא טָבַל וְהִזָּה אַחֶרֶת – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה.
כֵּיצַד? טָבַל אֶצְבָּעוֹ טְבִילָה שִׁשִּׁית וְהִזָּה שִׁשִּׁית וּשְׁבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְטָבַל אֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה שְׁבִיעִית – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה מִטְּבִילָה שְׁבִיעִית שְׁבִיעִית וּשְׁמִינִית, אֲפִלּוּ חָזַר וְטָבַל טְבִילָה שְׁמִינִית וְהִזָּה שְׁמִינִית – כְּשֵׁרָה, שֶׁכָּל שֶׁמּוֹסִיף עַל הַשֶּׁבַע אֵינוֹ כְּלוּם, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה שֶׁהוֹסִיף כֹּהֵן אַחֵר. אֲבָל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ, אִם הוֹסִיף – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה.
ז. טָבַל שְׁתַּיִם וְהִזָּה אַחַת הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. משום שצריך לטבול את האצבע בדם פעם אחת בשביל כל הזיה (לעיל ג,ב). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִשֵּׁב הַזָּאָה שְׁנִיָּה. שלא החשיב אותה במניין שבע ההזיות.
מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה. והמלאכה פוסלת בפרה (לקמן הי"ז).
ח. הוֹצִיא אֶת הַדָּם חוּץ מִמַּעֲרַכְתָּהּ וְהִזָּה – פְּסוּלָה.
ח. הוֹצִיא אֶת הַדָּם חוּץ מִמַּעֲרַכְתָּהּ וְהִזָּה פְּסוּלָה. שחייב להזות בתוך המערכה כדי שהדם יישרף עמה (ח"ד פרה ג,י, עמק הנצי"ב ספרי חוקת קכד).
ט. הִזָּה מִדָּמָהּ בַּלַּיְלָה, אֲפִלּוּ הִזָּה שֵׁשׁ הַזָּיוֹת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה – פְּסוּלָה.
ט. הִזָּה מִדָּמָהּ בַּלַּיְלָה… פְּסוּלָה. שכל מצוותה ביום (לקמן הי"ז).
י. שְׁחָטָהּ חוּץ מִמְּקוֹם שְׂרֵפָתָהּ, אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ לִפְנִים מִן הַחוֹמָה – פְּסוּלָה.
י. חוּץ מִמְּקוֹם שְׂרֵפָתָהּ. המקום המיוחד לה בהר המשחה (לעיל ג,א), ופסולה בדומה לקרבן שנשחט מחוץ למקומו (פה"מ זבחים יד,א, הובא בקרן אורה זבחים קיב,א). אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ לִפְנִים מִן הַחוֹמָה. של ירושלים, ואף שקרובה למקום המקדש, פסולה.
יא. שְׂרָפָהּ חוּץ מִמַּעֲרַכְתָּהּ שֶׁנִּשְׁחֲטָה עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁחִלְּקָהּ לִשְׁנַיִם וּשְׂרָפָהּ בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּמַעֲרָכָה אַחַת – פְּסוּלָה. וְאִם אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂת אֵפֶר – מֵבִיא אַחֶרֶת וְשׂוֹרֵף עַל גַּבָּהּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
יב. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׂרַף כֻּלָּהּ – כְּשֵׁרָה. וְאִם חִסֵּר מִמֶּנָּה כְּלוּם, אֲפִלּוּ מִפִּרְשָׁהּ – פְּסוּלָה. פָּקַע מֵעוֹרָהּ אוֹ מִבְּשָׂרָהּ, אֲפִלּוּ מִשְּׂעָרָהּ, כַּזַּיִת – יַחֲזִיר, וְאִם לֹא הֶחֱזִיר – פְּסוּלָה. פָּקַע חוּץ לְמַעֲרַכְתָּהּ – מַרְבֶּה עָלָיו וְשׂוֹרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ. פָּקַע מִקַּרְנֶיהָ אוֹ מִטְּלָפֶיהָ אוֹ מִפִּרְשָׁהּ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר.
יב. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׂרַף כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה. אף שלכתחילה יש לשרפה שלמה. וְאִם חִסֵּר מִמֶּנָּה כְּלוּם. שהותיר חלק ממנה שלא שרפו. אֲפִלּוּ מִפִּרְשָׁהּ. האוכל המעוכל שבמעיה. פָּקַע מֵעוֹרָהּ וכו'. עף מחמת האש, ויצא חוץ למקום שרפתה. וְאִם לֹא הֶחֱזִיר פְּסוּלָה. מכיוון שצריך שתישרף כולה. פָּקַע חוּץ לְמַעֲרַכְתָּהּ. חוץ למגדל העצים (ראה לעיל ג,ב) אך עדיין בתוך מקום שרפתה. מַרְבֶּה עָלָיו. עצים. מִטְּלָפֶיהָ. החלק הקרנִי המכסה את קצות אצבעותיה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. שכל אלו לאחר שניתנו על המערכה אינם מעכבים עוד אם פקעו.
יג. הַפָּרָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּלִינָה. לְפִיכָךְ, אִם נִשְׁחֲטָה הַיּוֹם וְהֻזָּה דָּמָהּ כְּהִלְכָתוֹ, וְנִשְׂרְפָה לְמָחָר – כְּשֵׁרָה.
יג. אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּלִינָה. שאם עבר עליה הלילה לפני שנגמרה מצוותה אינה נפסלת, ואף שבקדשים לינה פוסלת.
יד. שְׂרָפָהּ אוֹנֵן אוֹ מְחֻסַּר כַּפָּרָה – כְּשֵׁרָה.
יד. אוֹנֵן. מתאבל ביום המיתה, ואף על פי שאסור באותו יום בעבודת המקדש (ראה הלכות ביאת מקדש ב,ו). מְחֻסַּר כַּפָּרָה. זב או מצורע שטהרו מטומאתם אך עדיין לא הביאו קרבנם, ואסורים להיכנס למקדש ולאכול קדשים (ראה הלכות מחוסרי כפרה א,א).
טו. שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ כְּעֵין עֲבוֹדָה. וְהֵיכָן מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו? בִּכְלִי שָׁרֵת, בִּפְנִים. וְאִם קִדֵּשׁ בַּחוּץ וּמִכְּלִי חֹל, וַאֲפִלּוּ בִּמְקֵדָה שֶׁל חֶרֶשׂ – כָּשֵׁר, הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בַּחוּץ.
וְכֵן כְּשֶׁמַּטְבִּילִין אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אַחַר שֶׁמְּטַמְּאִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ, הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בִּטְבוּלֵי יוֹם.
טו. מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ כְּעֵין עֲבוֹדָה. עבודת המקדש, וכל כהן העובד במקדש חייב ליטול ידיו ורגליו תחילה (הלכות ביאת מקדש ה,א). בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים. בעזרה, ראה שם ה,י. וַאֲפִלּוּ בִּמְקֵדָה שֶׁל חֶרֶשׂ. כלי פשוט מחרס שאינו ראוי להיות כלי שרת.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יד. אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ. ואף שבדרך כלל מי שנטמא צריך לשוב ולקדש ידיו ורגליו (הלכות ביאת מקדש ה,ו).
טז. שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּעֵצִים אוֹ בְּכָל עֵצִים, אֲפִלּוּ בְּקַשׁ וַאֲפִלּוּ בִּגְבָבָה – כְּשֵׁרָה. וּמִצְוָתָהּ שֶׁלֹּא יְמַעֵט לָהּ עֵצִים מִן הָרָאוּי לָהּ, אֲבָל מַרְבֶּה הוּא לָהּ חֲבִילֵי אֵזוֹב וְאֵזֹבְיוֹן בִּזְמַן שְׂרֵפָתָהּ, כְּדֵי לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר. וְיֵשׁ לוֹ לְרַבּוֹת עֵצִים בִּשְׂרֵפָתָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, אִם הוֹסִיף בָּהּ אֲפִלּוּ עֵץ אֶחָד – הֲרֵי זֶה כִּמְעָרֵב אֵפֶר מִקְלֶה בְּאֵפֶר הַפָּרָה.
טז. אוֹ בְּכָל עֵצִים. שאינם מן העצים המפורטים לעיל ג,ב. בִּגְבָבָה. תבן וזבל מן השדות. כְּדֵי לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר. שהאזוב אפרו יפה ומרובה (תוספתא פרה ד,י). הֲרֵי זֶה כִּמְעָרֵב אֵפֶר מִקְלֶה בְּאֵפֶר הַפָּרָה. אפר שרפה שאינו מן הפרה, ואם נתערב אפילו קצת ממנו באפר הפרה פוסל את הכל, כדלקמן ט,יד.
יז. כָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֵינוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם וּבְזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, אִם כָּנַס אֶפְרָהּ בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁכְּנָסַתּוּ אִשָּׁה, אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
וּמִנַּיִין שֶׁאֲסִיפַת הָאֵפֶר בְּכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר" (במדבר יט,ט) – מִכְּלָל שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כֹּהֵן, וּכְאִלּוּ נֶאֱמַר 'אָדָם טָהוֹר', בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה.
וּמִנַּיִן שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו" (במדבר יט,ג), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם נִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר בִּשְׁעַת שְׁחִיטָתָהּ – פְּסָלָהּ. וְנֶאֱמַר: "וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו" (שם יט,ה) – שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בָּהּ, לְלַמֵּד שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. וְכָל הָעוֹסֵק בִּשְׂרֵפָתָהּ וְעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת – פְּסָלָהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר.
יז. וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. אם נתעסק בדבר אחר פסלה. בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ. בזמן שאסף את האפר.
מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. שאינם בני דעת.
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בָּהּ. ולא בדבר אחר. לְלַמֵּד שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. מכיוון שלמדנו מהנאמר לגבי שחיטה ושרפה שהמלאכה פוסלת בהן יש לומר שהדין כן החל בשעת השחיטה ועד שתיעשה אפר.
יח. שָׁחַט אֶת הַפָּרָה, וְנִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ אוֹ נִתְחַתְּכָה דְּלַעַת עִמָּהּ – כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לִמְלָאכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עִמָּהּ כְּשֵׁרָה לַאֲכִילָה, שֶׁאֵין שְׁחִיטַת הַחֻלִּין צְרִיכָה כַּוָּנָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ הַדְּלַעַת וְנֶחְתְּכָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה – פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה עִמָּהּ מְלָאכָה.
יח. וְנִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ אוֹ נִתְחַתְּכָה דְּלַעַת עִמָּהּ. שלא בכוונה. שֶׁאֵין שְׁחִיטַת הַחֻלִּין צְרִיכָה כַּוָּנָה. הלכות שחיטה ב,יא.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות פרה אדומה🐄

תנאי כשרות שריפת הפרה

אז לא כל פרה יכולה להיות פרה אדומה…היום לומדים שלא כל אחד יכול לעשות את מעשה הפרה ובכל תנאי..

פרה אחת בלבד ניתן לשחוט ביום, רק בכהן זכר עם בגדי הכהונה, מעשה הפרה חייב להיות 'לשמה' (לשם המצווה) וביום ולא בלילה.
קבלה והזיה של דם השחיטה ביד ימין בלבד, לנוכח (ממול) ההיכל, וכל פעם לחוד.
כל מעשי הפרה הם על המערכה.
הפרה נשרפת כולה, לאחר קידוש ידיים ורגליים על ידי טבילתם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שחט פרה אדומה לצלותה במנגל-האם כשרה?

2.האם מותר להחזיר אבר שהתעופף מחוץ למערכה?

3.שרף את הפרה בעזרת "ברנר"- האם כשרה?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן