פרק ד', הלכות קריאת שמע, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיַּת שְׁמַע. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹת אוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ, וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, כְּדֵי לְחַנְּכָן בַּמִּצְווֹת. מִי שֶׁהָיָה לִבּוֹ טָרוּד וְנֶחְפָּז בִּדְבַר מִצְוָה מִכָּל הַמִּצְווֹת – פָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע. לְפִיכָךְ, חָתָן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה – פָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע עַד שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה, שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא בְּתוּלִים. וְאִם שָׁהָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְלֹא בָּעַל – חַיָּב לִקְרוֹת מִמּוֹצָאֵי שַׁבָּת וָאֵילָךְ, שֶׁהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּעַל.
א. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיַּת שְׁמַע. שנשים ועבדים פטורים מן המצוות שקבוע להן זמן (הלכות עבודה זרה יב,ג, הלכות חגיגה ב,א), וקטנים אינם חייבים במצוות מן התורה עד שיהיו גדולים (להגדרתם ראה הלכות אישות ב,י ואילך). כְּדֵי לְחַנְּכָן בַּמִּצְווֹת. וזהו חיוב מדברי חכמים, להרגיל את הקטנים במצוות (לדוגמאות נוספות ראה הלכות תפילין ד,יג, הלכות ציצית ג,ט, הלכות ברכות ה,א ועוד). מִי שֶׁהָיָה לִבּוֹ טָרוּד וְנֶחְפָּז וכו'. לא הייתה דעתו מיושבת מחמת אותו העניין. שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא בְּתוּלִים. שמא ימצא שאינה בתולה (ראה הלכות אישות יא,ט). וְאִם שָׁהָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. דהיינו ארבעה ימים, שהבתולה נישאת ביום רביעי (שם י,טו). שֶׁהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ. שנרגע וכבר אינו נרגש כל כך.
א-ב. שו"ע או"ח ע,א-ג. נָשִׁים וַעֲבָדִים. ונכון ללמדם לקרוא, כדי שיקבלו עליהם עול מלכות שמים (שו"ע); ולפחות יקראו פסוק ראשון (רמ"א). פְּטוּרִים מִקְּרִיַּת שְׁמַע. ופטורים גם מברכות קריאת שמע. ויש מן האחרונים שכתב שנשים חייבות בזכירת יציאת מצרים ולכן צריכות לומר ברכת 'אמת ויציב' (מג"א). אמנם יש שחלקו על דבריו וסוברים שזוהי מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה (משנ"ב וערוה"ש). וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנִּים… כְּדֵי לְחַנְּכָן בַּמִּצְווֹת. כתב השו"ע שלדעת רבינו תם קטן שהגיע לגיל חינוך יש לחנכו לקרוא, ולרש"י אין חיוב לחנכו מכיוון שבערב אינו מצוי אצל אביו בזמן קריאת שמע ובבוקר הוא ישן, וסיים שראוי לנהוג כרבנו תם. טָרוּד וְנֶחְפָּז בִּדְבַר מִצְוָה. לעניין פטור של עוסקים במלאכת שמים ראה רמב"ם הלכות תפילין ד,יג. חָתָן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה וכו'. וכיום שבני אדם אינם מכוונים כראוי (ראה רמב"ם הלכות תפילה ד,טו, י,א), גם חתן הנושא בתולה חייב לקרוא (שו"ע).
ב. אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּעוּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִצְוָה – חַיָּב לִקְרוֹת, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ דָּבָר שֶׁמְּשַׁבֵּשׁ אֶת דַּעְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ.
ב. שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִצְוָה. שיש בנישואין משום מצוות פרייה ורבייה. וְאֵין לוֹ דָּבָר שֶׁמְּשַׁבֵּשׁ אֶת דַּעְתּוֹ. שאינו חרד פן לא תימצא בתולה.
ג. מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו – פָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע עַד שֶׁיִּקְבְּרֶנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִקְרוֹת. וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵתוֹ – פָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע. וְאִם הָיוּ הַשּׁוֹמְרִין שְׁנַיִם – הָאֶחָד מְשַׁמֵּר וְהַשֵּׁנִי נִשְׁמָט לְמָקוֹם אַחֵר וְקוֹרֵא, וְחוֹזֵר וּמְשַׁמֵּר וְנִשְׁמָט הָאַחֵר וְקוֹרֵא. וְכֵן הַחוֹפֵר קֶבֶר לַמֵּת – פָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע.
ג. מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו. קרובים מדרגה ראשונה (ראה הלכות אבל ב,א-ב). פָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע עַד שֶׁיִּקְבְּרֶנּוּ. וכן פטור מכל המצוות שבתורה (הלכות אבל ד,ו; וראה הלכות תפילה ו,י לגבי פטור מתפילה). אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵתוֹ וכו'. שאינו קרובו, פטור משום שהוא עוסק במצווה. וְהַשֵּׁנִי נִשְׁמָט לְמָקוֹם אַחֵר וְקוֹרֵא. שאין בו צורך לשמירה. וצריך ללכת למקום אחר משום שאין לקרוא בצד המת (לעיל ג,ב).
ג. מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת. שו"ע או"ח עא,א, יו"ד שמא,א. מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו. ואפילו אם הקבורה לא מוטלת עליו (שו"ע). עַד שֶׁיִּקְבְּרֶנּוּ. וכל זה ביום חול, אבל בשבת שאין מתעסקים בקבורה, חייב בקריאת שמע. וביום טוב – אם רוצה לקברו בעזרת גויים, פטור מקריאת שמע כביום חול; ואם אינו רוצה לקברו בו ביום, דינו כשבת. ויום טוב שני, דינו כחול (שו"ע סעיף ב). וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת וכו'. שו"ע או"ח עא,ג-ד, יו"ד שמא,ו. הַחוֹפֵר קֶבֶר לַמֵּת פָּטוּר. שו"ע או"ח עא,ה, יו"ד שסה,א. הַחוֹפֵר קֶבֶר לַמֵּת פָּטוּר. ואם חופרים שניים, אחד חופר והשני קורא ואחר כך מתחלפים. אך אם שניהם יכולים לחפור ביחד, פטורים (שו"ע סעיף ו).
ד. אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיַּת שְׁמַע, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָדָם גָּדוֹל. וְאִם הִתְחִילוּ וְהוֹצִיאוּהוּ וְהִגִּיעַ זְמַן הַקְּרִיאָה וְהֵן מְלַוִּין אֶת הַמֵּת: כָּל שֶׁיֵּשׁ לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן, כְּגוֹן נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, בֵּין הָיוּ לִפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין הָיוּ לְאַחַר הַמִּטָּה – פְּטוּרִין; וּשְׁאָר הַמְלַוִּין שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן – חַיָּבִין.
ד. אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיַּת שְׁמַע. כדי שלא לבטל את המלווים מן הקריאה בזמנה. אָדָם גָּדוֹל. חשוב ומכובד.
וְהֵן מְלַוִּין אֶת הַמֵּת. בעודם עוסקים בהלוויה. וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן. כל אלו שנועדו להחליף אותם בנשיאת המיטה.
ד. שו"ע או"ח עב,א-ב, יו"ד שנח,א-ב. אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיַּת שְׁמַע. והאחרונים כתבו שיש להקל להוציאו בזמן קריאת שמע של ערבית, כדי שלא לעבור על איסור הלנת המת (מג"א). אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָדָם גָּדוֹל. השו"ע לא הביא דין זה, וכתבו האחרונים שזאת משום שבזמננו אין מי שנחשב לאדם חשוב לעניין זה (ט"ז).
ה. הָיוּ עוֹסְקִין בְּהֶסְפֵּד וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיַּת שְׁמַע: בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מֻנָּח לִפְנֵיהֶן – נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין וְחוֹזְרִין לַהֶסְפֵּד; אֵין הַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם – כָּל הָעָם קוֹרִין קְרִיַּת שְׁמַע, וְהָאָבֵל יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִקְרוֹת עַד שֶׁיִּקְבֹּר מֵתוֹ.
ה. בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מֻנָּח לִפְנֵיהֶן. ואינם יכולים לקרוא בפניו (כדלעיל ה"ג). וְדוֹמֵם. שותק ואינו קורא עמהם.
ה. שו"ע או"ח עב,ג, יו"ד שמד,יב. כָּל הָעָם קוֹרִין קְרִיַּת שְׁמַע וְהָאָבֵל יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם. ובזמן שהציבור מתפללים עמידה האבל מצדיק עליו את הדין ואומר: 'יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל' (שו"ע).
ו. קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ הָאֲבֵלִים לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים, וְכָל הָעָם הוֹלְכִין אַחֲרֵיהֶם מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמְדִין בּוֹ הָאֲבֵלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים: אִם יְכוֹלִין הָעָם לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר אֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לַשּׁוּרָה – יַתְחִילוּ; וְאִם לָאו – אַל יַתְחִילוּ, אֶלָּא יְנַחֲמוּ אֶת הָאֲבֵלִים, וְאַחַר שֶׁיִּפָּטְרוּ מֵהֶם יַתְחִילוּ לִקְרוֹת. בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה: הַפְּנִימִיִּים שֶׁהֵן רוֹאִין פְּנֵי הָאֲבֵלִים – פְּטוּרִין מִקְּרִיַּת שְׁמַע; וְהַחִיצוֹנִים, הוֹאִיל וְאֵינָן רוֹאִין אֶת הָאֲבֵלִים – חַיָּבִין בִּקְרִיַּת שְׁמַע בִּמְקוֹמָן.
ו. וְחָזְרוּ הָאֲבֵלִים לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים. הלכו למקום בו עומדים ומנחמים אותם. לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִים. המנחמים עומדים לפני האבלים שורה אחר שורה, ואחד אחד עוברים לפני האבלים ומנחמים אותם (הלכות אבל יג,א-ב). לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר אֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד וכו'. בזמן ההליכה מן הקבר לשורה. שֶׁיִּפָּטְרוּ. שייפרדו. הַפְּנִימִיִּים. העומדים בשורה הפנימית, הקרובים ביותר לאבלים.
ו. שו"ע או"ח עב,ד-ה. יַתְחִילוּ. יש אומרים שכיוון שהתחילו יגמרו את כולה, ויש שאומרים שיקראו מה שיוכלו (מג"א; ורוב האחרונים סבורים כדעה השנייה – משנ"ב). וְאִם לָאו אַל יַתְחִילוּ. ודווקא כשיש שהות לקרוא לאחר מכן, שאם לא כן, יתחילו בכל אופן (רמ"א ומג"א).
ז. כָּל מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִלִּקְרוֹת קְרִיַּת שְׁמַע, אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְהוּא שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה זֶה הַפָּטוּר מִלִּקְרוֹת מְבֹהָל וְתָמֵהַּ – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ.
ז. וְהוּא שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. שדעתו תהיה פנויה לקריאה (השווה הלכות תפילה ד,טו).
ז. שו"ע או"ח ע,ג; עא,א. אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִקְרוֹת קוֹרֵא. והשו"ע כתב שמי שמת לו מת אינו רשאי להחמיר על עצמו ולקרוא. אך אם יש לו מי שידאג עבורו לכל הטיפול בקבורה, ורוצה להחמיר על עצמו ולקרוא, אין מוחים בו. והאחרונים כתבו שאסור להחמיר בכל אופן (משנ"ב וערוה"ש; וכן הדין בנוגע לשאר הפטורים מחמת עיסוקם במת). אמנם יש שכתבו שאם נמסר לאנשי החברה קדישא רשאים להחמיר ולקרוא, ואם רואים שאם ימתינו יעבור זמן קריאת שמע צריכים לקרוא קריאת שמע (גשר החיים א פרק יח א,כב). וְהוּא שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. באחרונים הובאה השיטה שאין לחתן להחמיר ולקרוא, משום יוהרה (מג"א). אמנם בימינו שחתן חייב בקריאת שמע (ראה לעיל ה"א), לא יחמיר על עצמו שלא לקרוא, משום שנראה כמתייהר ואומר שבדרך כלל יכול לכוון בזמן שאחרים אינם יכולים (אחרונים). אֵינוֹ רַשַּׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. ולעניין קריאת שמע במצב של שכרות ראה רמב"ם הלכות תפילה ד,יז בפסקים ושיטות.
ח. כָּל הַטְּמֵאִים חַיָּבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְהֵן בְּטֻמְאָתָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן לַעֲלוֹת מִטֻּמְאָתָן בּוֹ בַּיּוֹם, כְּגוֹן הַנּוֹגְעִים בְּשֶׁרֶץ אוֹ בְּנִדָּה וְזָבָה וּמִשְׁכָּבָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא בַּעַל קֶרִי לְבַדּוֹ מִן שְׁאָר הַטְּמֵאִים עַד שֶׁיִּטְבֹּל, וְלֹא פָּשְׁטָה תַּקָּנָה זוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה כֹּחַ לְרֹב הַצִּבּוּר לַעֲמֹד בָּהּ, לְפִיכָךְ בָּטְלָה. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וְלִקְרוֹת קְרִיַּת שְׁמַע וְהֵן בַּעֲלֵי קְרָאִין, לְפִי שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה, אֶלָּא עוֹמְדִין בְּטָהֳרָתָן לְעוֹלָם.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
ח. כָּל הַטְּמֵאִים חַיָּבִין… אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן לַעֲלוֹת מִטֻּמְאָתָן וכו'. שאין הטומאה מעכבת את הקריאה כלל, אף אם קיימת האפשרות להיטהר ממנה ולקרוא בטהרה (ראה גם הלכות ברכות א,ט). וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא בַּעַל קֶרִי וכו'. וטעם תקנה זו כדי לגדור את העם מריבוי התשמיש (הלכות תפילה ד,ד-ה). וְלֹא פָּשְׁטָה תַּקָּנָה זוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה כֹּחַ לְרֹב הַצִּבּוּר לַעֲמֹד בָּהּ. התקנה לא התפשטה בכל ישראל, משום שלא יכלו לעמוד בה. לְפִיכָךְ בָּטְלָה. שכך הדין בתקנה שלא פשטה ברוב הקהל (הלכות ממרים ב,ו). וְהֵן בַּעֲלֵי קְרָאִין. בעודם טמאים בטומאת קרי, בלא שטבלו (וראה עוד הלכות תפילה ד,ו).
ח. שו"ע או"ח פח,א. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וכו'. אך גם עכשיו יש מהדרים שנוהגים לטבול לקריים (ערוה"ש) אך אין להפסיד את זמן קריאת שמע או תפילה במניין לשם כך (משנ"ב). ואף הנוהג בטבילה זו, אם הוא חולה וראה קרי לאונסו, פטור (וראה רמב"ם הלכות תפילה ד,ו). ולטבילה זו אין צורך במקווה של מים שאינם שאובים (כבשאר דיני טומאה) אלא די בארבעים סאה מים שאובים (מג"א; וראה הרחבות: 'טבילת עזרא', עמ' 777). לְפִי שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הרמ"א הביא מנהג שאין לאישה בזמן ווסתה להיכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר את השם או לגעת בספר, וכתב שלמרות שעיקר כשיטה האומרת שמותרת בכל אלו, המנהג במדינות אשכנז הוא להחמיר. ואפילו במקומות שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכיוצא בזה שרבים מתאספים לבתי הכנסת, מותרות גם הן להיכנס, כדי שלא ייעצבו על כך שנאלצות לעמוד בחוץ. והאחרונים כתבו שנוהגים היתר בכך לעולם, ומברכות ומתפללות (משנ"ב).

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות קרית שמע🤦🏻‍♂
פרק אחרון בנושא זה

*הפטורים מקריאת שמע*

נשים, עבדים, קטנים, חתן הטרוד במצווה, ואונן (מי שמת לו מדרגה ראשונה) פטורים מקריאת שמע. הנושא את המיטה של הנפטר, המנחם והעומד בהספד שלא יכול להישמט ולקרוא פטור מקריאת שמע. אך אם דעתם מיושבת עליהם מותר להם להחמיר ולקרוא.
🔹 כל הטמאים חייבים לקרוא קריאת שמע ואפילו בעל קרי, מפני שלא התפשטה בכל ישראל תקנת עזרא שאסר לבעל קרי לקרוא בתורה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות קריאת שמע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. איזה חתן פטור מקריאת שמע?

א- כל חתן.
ב- הנושא בתולה.
ג- הנושא בעולה.

[פרק ד', הלכה א-ב]

2. מי שפטור מלקרות קריאת שמע, ורוצה להחמיר על עצמו –

א- אסור.
ב- מותר, בתנאי שדעתו מיושבת עליו.
ג- מותר, בתנאי שהוא אדם גדול.

[פרק ד', הלכה ז']

3. מדוע בטלה תקנת עזרא שבעל קרי לא יקרא עד שיטבול?

א. מפני שלרוב הציבור לא היה כוח לעמוד בה.
ב. מפני שדברי תורה אינן מקבלין טומאה.
ג. מפני שתיקן רק לדורו.

[פרק ד', הלכה ח']

תשובות
1-ב 2-ב 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן