א. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם, וְנִגְנַב אוֹ אָבַד – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנִפְטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ וכו' וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (שמות כב,ו-ז).
וּמְגַלְגְּלִין עָלָיו בְּתוֹךְ הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע בָּהּ אֶלָּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין, וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בּוֹ יָד וְאַחַר כָּךְ נִגְנַב, שֶׁאִם נִגְנַב אַחַר שֶׁשָּׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
וּמְגַלְגְּלִין עָלָיו בְּתוֹךְ הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע בָּהּ אֶלָּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין, וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בּוֹ יָד וְאַחַר כָּךְ נִגְנַב, שֶׁאִם נִגְנַב אַחַר שֶׁשָּׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
ב. הוֹאִיל וּפָטַר הַכָּתוּב אֶת שׁוֹמֵר חִנָּם מִן הַגְּנֵבָה – קַל וָחֹמֶר מִן הָאֳנָסִין הַגְּדוֹלִים, כְּגוֹן שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה וּמֵתָה; וְהוּא שֶׁלֹּא שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן. אֲבָל אִם שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן – נִתְחַיֵּב בָּאֳנָסָיו.
כֵּיצַד דֶּרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין? הַכֹּל לְפִי הַפִּקָּדוֹן: יֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּבֵית שַׁעַר, כְּגוֹן הַקּוֹרוֹת וְהָאֲבָנִים; וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בֶּחָצֵר, כְּגוֹן חֲבִילוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּן הַגְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בַּבַּיִת, כְּגוֹן שִׂמְלָה וְטַלִּית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּתֵבָה אוֹ בְּמִגְדָּל וְנוֹעֵל עָלָיו, כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
כֵּיצַד דֶּרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין? הַכֹּל לְפִי הַפִּקָּדוֹן: יֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּבֵית שַׁעַר, כְּגוֹן הַקּוֹרוֹת וְהָאֲבָנִים; וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בֶּחָצֵר, כְּגוֹן חֲבִילוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּן הַגְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בַּבַּיִת, כְּגוֹן שִׂמְלָה וְטַלִּית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּתֵבָה אוֹ בְּמִגְדָּל וְנוֹעֵל עָלָיו, כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ב. כֵּיצַד דֶּרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין. מהי דרגת שמירת הפיקדון הנדרשת שאם לא שמר בה נקרא פושע. בְּבֵית שַׁעַר. חדר הכניסה לבית. כְּגוֹן הַקּוֹרוֹת וְהָאֲבָנִים. אף שבית השער הוא מקום שיש בו עוברים ושבים, דברים כאלו שמחמת כובדם וגודלם אינם נגנבים בקלות וללא שימת לב, זוהי דרך שמירתם. בְּמִגְדָּל. ארון.
ג. הַשּׁוֹמֵר שֶׁהִנִּיחַ הַפִּקָּדוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ וְנִגְנַב מִשָּׁם אוֹ אָבַד, אֲפִלּוּ נֶאֱנַס שָׁם, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה וְנִשְׂרַף כָּל הַבַּיִת – הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ הַפִּקָּדוֹן עִם שֶׁלּוֹ: אִם רָאוּי לִשְׁמִירָה – פָּטוּר; וְאִם אֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לִשְׁמִירָה – חַיָּב; בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל אֲחֵרִים.
ג. אֲפִלּוּ נֶאֱנַס שָׁם… הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. שכל שתחילתו בפשיעה אף אם סופו באונס חייב (כדלקמן ה"ו). בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל אֲחֵרִים. את ממונו שלו הוא רשאי לשמור כפי ראות עיניו, אך את ממונם של אחרים הוא צריך לשמור בדרך השמירה הראויה.
ד. הַכְּסָפִים וְהַדִּינָרִין – אֵין לָהֶן שְׁמִירָה אֶלָּא שֶׁיִּטְמְנֵם בַּקַּרְקַע וְיִתֵּן עֲלֵיהֶן טֶפַח עָפָר, אוֹ יִטְמְנֵם בַּכֹּתֶל בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַקַּרְקַע אוֹ בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לִשְׁמֵי קוֹרָה, אֲבָל לֹא בְּאֶמְצַע הַכֹּתֶל, שֶׁמָּא יַחְפְּרוּ שָׁם הַגַּנָּבִים וְיִגְנְבוּ. אֲפִלּוּ נָעַל עֲלֵיהֶם כָּרָאוּי בְּתֵבָה אוֹ הֶחְבִּיא אוֹתָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם מַכִּירוֹ וְלֹא מַרְגִּישׁ בּוֹ – הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם.
הוֹרוּ מִקְצָת הַמְּבִינִים שֶׁהוּא הַדִּין לְכָל דָּבָר שֶׁמַּשָּׂאוֹ קַל וְאֵין הַקַּרְקַע מְאַבֶּדֶת אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה, כְּגוֹן לְשׁוֹנוֹת שֶׁל כֶּסֶף, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְשׁוֹנוֹת הַזָּהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁאֵין לָהֶן שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה.
הוֹרוּ מִקְצָת הַמְּבִינִים שֶׁהוּא הַדִּין לְכָל דָּבָר שֶׁמַּשָּׂאוֹ קַל וְאֵין הַקַּרְקַע מְאַבֶּדֶת אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה, כְּגוֹן לְשׁוֹנוֹת שֶׁל כֶּסֶף, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְשׁוֹנוֹת הַזָּהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁאֵין לָהֶן שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה.
ד. הַכְּסָפִים. מטבעות כסף. וְהַדִּינָרִין. דינרי זהב. לִשְׁמֵי קוֹרָה. לקורת הגג.
הוֹרוּ מִקְצָת הַמְּבִינִים. המבינים דבר מתוך דבר, ומשווים מקרים שיש להם עיקרון משותף. לְכָל דָּבָר שֶׁמַּשָּׂאוֹ קַל. וקל לגנבים להוציאו מרשות השומר. וְאֵין הַקַּרְקַע מְאַבֶּדֶת אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה. אינו מתקלקל מלחות הקרקע כשהוא מוטמן בה באופן זמני. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל כֶּסֶף. מטילי כסף, חתיכות מאורכות של כסף מותך. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְשׁוֹנוֹת הַזָּהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. שאינן מתקלקלות מחמת הקרקע.
הוֹרוּ מִקְצָת הַמְּבִינִים. המבינים דבר מתוך דבר, ומשווים מקרים שיש להם עיקרון משותף. לְכָל דָּבָר שֶׁמַּשָּׂאוֹ קַל. וקל לגנבים להוציאו מרשות השומר. וְאֵין הַקַּרְקַע מְאַבֶּדֶת אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה. אינו מתקלקל מלחות הקרקע כשהוא מוטמן בה באופן זמני. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל כֶּסֶף. מטילי כסף, חתיכות מאורכות של כסף מותך. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְשׁוֹנוֹת הַזָּהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. שאינן מתקלקלות מחמת הקרקע.
ה. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּסָפִים עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – אֵינוֹ חַיָּב לִטְרֹחַ וְלִקְבֹּר אוֹתָן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם נִתְאַחֵר לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי לְקָבְרָן וְלֹא קְבָרָן, וְנִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ – חַיָּב. וְאִם תַּלְמִיד חֲכָמִים הוּא – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי לְקָבְרָן אַחַר שֶׁיַּבְדִּיל.
ה. עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. סמוך לזמן כניסת השבת, והוא טרוד בהכנות לשבת ואין לו פנאי לקברם בקרקע. וְאִם נִתְאַחֵר לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי לְקָבְרָן. אם במוצאי שבת התמהמה זמן המספיק כדי לקבור את המעות. וְאִם תַּלְמִיד חֲכָמִים הוּא אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי לְקָבְרָן אַחַר שֶׁיַּבְדִּיל. אם השומר תלמיד חכם ומדקדק למצוא יין להבדלה ולהבדיל על הכוס בעצמו, והדבר גרם לו להשתהות מלקבור את המעות, אינו חייב (ויש גורסים "ואם תלמיד חכם הוא המפקיד", ולכן השתהה השומר מלקבור את המעות שמא יצטרך המפקיד את המעות לקניית יין להבדלה – ראה ראב"ד ומ"מ).
ו. הִפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּסָפִים בַּדֶּרֶךְ לְהוֹלִיכָם לְבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח עִמּוֹ מָעוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ צְרוּרִין וּמֻנָּחִין בְּיָדוֹ אוֹ קְשׁוּרִין עַל בִּטְנוֹ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְיִקְבְּרֵם כָּרָאוּי. וְאִם לֹא קְשָׁרָן כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת – אֲפִלּוּ נֶאֶנְסוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְהִנִּיחָם בִּמְחִצָּה שֶׁל קָנִים וַהֲרֵי הֵן טְמוּנִין בָּעֳבִי הַמְּחִצָּה, וְנִגְנְבוּ מִשָּׁם, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁזּוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה לְעִנְיַן גְּנֵבָה, אֵינָהּ שְׁמִירָה כָּרָאוּי לְעִנְיַן הָאֵשׁ, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא טְמָנָם בַּקַּרְקַע אוֹ בְּכֹתֶל בִּנְיָן – פּוֹשֵׁעַ הוּא, וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְהִנִּיחָם בִּמְחִצָּה שֶׁל קָנִים וַהֲרֵי הֵן טְמוּנִין בָּעֳבִי הַמְּחִצָּה, וְנִגְנְבוּ מִשָּׁם, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁזּוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה לְעִנְיַן גְּנֵבָה, אֵינָהּ שְׁמִירָה כָּרָאוּי לְעִנְיַן הָאֵשׁ, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא טְמָנָם בַּקַּרְקַע אוֹ בְּכֹתֶל בִּנְיָן – פּוֹשֵׁעַ הוּא, וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. צְרוּרִין וּמֻנָּחִין בְּיָדוֹ אוֹ קְשׁוּרִין עַל בִּטְנוֹ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו. מונחים בתוך ארנק סגור המוחזק בידו, או קשורים בצד הקדמי של גופו באופן שיכול לראותם.
בִּמְחִצָּה שֶׁל קָנִים. קיר העשוי מקנים צפופים. וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב. שכל שפשע בו ולא שמרו כראוי לעניין אחד, אף על פי שלבסוף נאבד באונס בעניין אחר, נחשב פושע וחייב לשלם. והחיוב הוא רק אם ייתכן שהאונס היה נמנע אילולא פשע (כגון במקרה המדובר כאן שאם היה מניח במקום אחר ייתכן שלא היה נגנב), אבל אם האונס היה מתרחש בכל מקרה (כגון אם פשע בשמירת בהמה ולבסוף מתה ללא קשר לאופן שמירתה), הוא פטור אף על פי שפשע בתחילה (ראה הלכות שכירות ג,י).
בִּמְחִצָּה שֶׁל קָנִים. קיר העשוי מקנים צפופים. וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב. שכל שפשע בו ולא שמרו כראוי לעניין אחד, אף על פי שלבסוף נאבד באונס בעניין אחר, נחשב פושע וחייב לשלם. והחיוב הוא רק אם ייתכן שהאונס היה נמנע אילולא פשע (כגון במקרה המדובר כאן שאם היה מניח במקום אחר ייתכן שלא היה נגנב), אבל אם האונס היה מתרחש בכל מקרה (כגון אם פשע בשמירת בהמה ולבסוף מתה ללא קשר לאופן שמירתה), הוא פטור אף על פי שפשע בתחילה (ראה הלכות שכירות ג,י).
ז. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת, וְאָמַר לוֹ: 'תֵּן לִי פִּקְדוֹנִי', וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיאַךְ הִנַּחְתִּי פִּקָּדוֹן זֶה' אוֹ 'בְּאֵי זֶה מָקוֹם קָבַרְתִּי הַכְּסָפִים', 'הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲבַקֵּשׁ וְאֶמְצָא וְאַחֲזִיר לְךָ' – הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם מִיָּד.
ז. הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ. שהידיעה היכן מונח הפיקדון היא חלק מחובת השמירה, וכל שאינו יודע, פושע הוא.
ח. כָּל הַמַּפְקִיד אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת – עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַגְּדוֹלִים הוּא מַפְקִיד. אֲבָל אִם מְסָרָן לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים, אוֹ לַעֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, אוֹ לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו שֶׁאֵינָן עִמּוֹ שְׁרוּיִין בַּבַּיִת וְסוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מָסַר לְאַחֵר – הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם, אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, נְתָנָם הַשּׁוֹמֵר לְאִמּוֹ, הֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְלֹא טָמְנָה אוֹתָן, וְנִגְנְבוּ, אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הַשּׁוֹמֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם, מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנָם לְאִמּוֹ, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד, עַל דַּעַת בָּנָיו וּבְנֵי הַבַּיִת מַפְקִיד; וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶן: 'פִּקָּדוֹן הֵם' – יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן: 'כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא נִזְהֶרֶת בָּהֶן אִם הֵן שֶׁלִּי'.
וְכֵן אֵין אִמּוֹ חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהּ שֶׁהֵן פִּקָּדוֹן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁאוֹתָן הַמָּעוֹת עַצְמָן הֵן שֶׁנָּתַן לְאִמּוֹ, וְתִשָּׁבַע הָאֵם שֶׁהֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְנִגְנְבוּ, וְיִפָּטְרוּ שְׁנֵיהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, נְתָנָם הַשּׁוֹמֵר לְאִמּוֹ, הֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְלֹא טָמְנָה אוֹתָן, וְנִגְנְבוּ, אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הַשּׁוֹמֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם, מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנָם לְאִמּוֹ, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד, עַל דַּעַת בָּנָיו וּבְנֵי הַבַּיִת מַפְקִיד; וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶן: 'פִּקָּדוֹן הֵם' – יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן: 'כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא נִזְהֶרֶת בָּהֶן אִם הֵן שֶׁלִּי'.
וְכֵן אֵין אִמּוֹ חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהּ שֶׁהֵן פִּקָּדוֹן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁאוֹתָן הַמָּעוֹת עַצְמָן הֵן שֶׁנָּתַן לְאִמּוֹ, וְתִשָּׁבַע הָאֵם שֶׁהֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְנִגְנְבוּ, וְיִפָּטְרוּ שְׁנֵיהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
ח. עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וכו'. על דעת שיוכל השומר להשאיר את הפיקדון בהשגחתם. אוֹ לַעֲבָדָיו. ואפילו עבד עברי (מאירי בבא מציעא מב,ב). שֶׁאֵינָן עִמּוֹ שְׁרוּיִין בַּבַּיִת וְסוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ. שאינם חלק מבני הבית ואינם סמוכים על שולחן בעל הבית. לְאַחֵר. לאדם זר. אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע. שכאשר יש עדים שהשומר השני שמר כראוי והחפץ נאנס ממנו, נפטר השומר הראשון (אבל אם אין עדים, השומר השני אינו יכול להישבע שנאנס ממנו מפני שהבעלים יכולים לטעון שאינם מאמינים לשבועתו). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שכירות א,ד.
וְלֹא טָמְנָה אוֹתָן. בקיר או בקרקע. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶן פִּקָּדוֹן הֵם. והיה ניתן לומר שזו פשיעה. יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן וכו'. יכול לטעון שטוב עשה שלא אמר לה.
יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁאוֹתָן הַמָּעוֹת עַצְמָן הֵן שֶׁנָּתַן לְאִמּוֹ. כדי לוודא שהמעות שהמפקיד תובע הן אלו שעליהן נשבעת האם (מ"מ בשם ראשונים; וראה יד"פ שביאר באופן אחר).
וְלֹא טָמְנָה אוֹתָן. בקיר או בקרקע. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶן פִּקָּדוֹן הֵם. והיה ניתן לומר שזו פשיעה. יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן וכו'. יכול לטעון שטוב עשה שלא אמר לה.
יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁאוֹתָן הַמָּעוֹת עַצְמָן הֵן שֶׁנָּתַן לְאִמּוֹ. כדי לוודא שהמעות שהמפקיד תובע הן אלו שעליהן נשבעת האם (מ"מ בשם ראשונים; וראה יד"פ שביאר באופן אחר).
ט. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁהַשּׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר הַפִּקָּדוֹן לְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְהוֹדִיעָן שֶׁהוּא פִּקָּדוֹן, וְלֹא שָׁמְרוּ כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין – שֶׁהֵן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן, וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד, עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הִפְקִיד.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד כְּשׁוּת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְהָיָה לַשּׁוֹמֵר כְּשׁוּת אַחֶרֶת, וְאָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: 'מִזּוֹ הַכְּשׁוּת הַשְׁלֵךְ לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר', וְהָלַךְ הַשַּׁמָּשׁ וְהִשְׁלִיךְ מִכְּשׁוּת שֶׁל פִּקָּדוֹן, אָמְרוּ חֲכָמִים: הַשַּׁמָּשׁ פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לוֹ: 'מִזּוֹ הַשְׁלֵךְ וּמִזּוֹ אַל תַּשְׁלֵךְ', וְדִמָּה שֶׁהוּא מַרְאֶה מָקוֹם לוֹ וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה.
וְכֵן בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ: 'מִזֶּה הַשְׁלֵךְ', וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בִּלְבַד. לְפִיכָךְ, אִם נַעֲשָׂה הַשֵּׁכָר חֹמֶץ – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיָּב הַשּׁוֹמֵר בִּשְׁבוּעָה שֶׁכָּךְ אֵרַע לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד כְּשׁוּת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְהָיָה לַשּׁוֹמֵר כְּשׁוּת אַחֶרֶת, וְאָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: 'מִזּוֹ הַכְּשׁוּת הַשְׁלֵךְ לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר', וְהָלַךְ הַשַּׁמָּשׁ וְהִשְׁלִיךְ מִכְּשׁוּת שֶׁל פִּקָּדוֹן, אָמְרוּ חֲכָמִים: הַשַּׁמָּשׁ פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לוֹ: 'מִזּוֹ הַשְׁלֵךְ וּמִזּוֹ אַל תַּשְׁלֵךְ', וְדִמָּה שֶׁהוּא מַרְאֶה מָקוֹם לוֹ וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה.
וְכֵן בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ: 'מִזֶּה הַשְׁלֵךְ', וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בִּלְבַד. לְפִיכָךְ, אִם נַעֲשָׂה הַשֵּׁכָר חֹמֶץ – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיָּב הַשּׁוֹמֵר בִּשְׁבוּעָה שֶׁכָּךְ אֵרַע לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. כְּשׁוּת. צמח המשמש להכנת שכר. וְדִמָּה שֶׁהוּא מַרְאֶה מָקוֹם לוֹ וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה. השמש סבר שהשומר התכוון להראות לו היכן יש כשות ולא התכוון שייקח דווקא משם.
וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בִּלְבַד. אף על פי שמצד שמירתו פטור, מכיוון שהרוויח מהכשות של המפקיד ישלם מה שנהנה. לְפִיכָךְ אִם נַעֲשָׂה הַשֵּׁכָר חֹמֶץ. השכר החמיץ ולא נהנה מהכשות. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וכו'. בכל המקרים שהשומר פטור, הפטור הוא רק אם נשבע על טענתו.
וּמְגַלְגְּלִין עָלָיו בְּתוֹךְ הַשְּׁבוּעָה וכו'. מלבד השבועה הבסיסית שהפיקדון נגנב או אבד ואינו ברשותו, מגלגלים עליו שיישבע שהגנבה או האבדה לא נגרמה מכך שפשע בשמירה, ושלא שלח יד בפיקדון קודם שנגנב או אבד (השווה לקמן ו,א). שֶׁאִם נִגְנַב אַחַר שֶׁשָּׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. שמעת שלקח את הפיקדון כדי להכניסו לרשותו או שהשתמש בו לצרכו דינו כגזלן, וחייב באחריות החפץ בכל מקרה (ראה הלכות גזלה ג,יא).