פרק ד', הלכות שאר אבות הטומאות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה, וְהֵן הַחֹלֶד, וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב, וְהָאֲנָקָה, וְהַכֹּחַ, וְהַלְּטָאָה, וְהַחֹמֶט, וְהַתִּנְשֶׁמֶת – טֻמְאַת כֻּלָּן שָׁוָה, וְהֵן הַנִּקְרָאִין שֶׁרֶץ לְעִנְיַן טֻמְאָה.
א. הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. ויקרא יא,כט-ל.
ב. הַשֶּׁרֶץ – אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְשִׁעוּר טֻמְאָתוֹ בְּכַעֲדָשָׁה, וְכָל הַשְּׁרָצִים מִצְטָרְפִין לְכַעֲדָשָׁה.
ב. בְּכַעֲדָשָׁה. בשיעור גודל של עדשה.
ג. הָאֵבָרִים – אֵין לָהֶן שִׁעוּר. אֵבֶר מִן הַשֶּׁרֶץ כִּבְרִיָּתוֹ,
ג-ד. אֵבֶר מִן הַשֶּׁרֶץ כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִים וְעֶצֶם. כפי שנברא שיש בו בשר גידים ועצם. בֵּין שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַחַי… מְטַמֵּא טֻמְאָתוֹ. שאיבר מן החי מטמא כשרץ מת. כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. כמות כזו שאילו היה האיבר מחובר לשרץ היה מתרפא (ראה הלכות טומאת מת ב,ג).
ד. בָּשָׂר וְגִידִים וְעֶצֶם, שֶׁהוּא פָּחוּת מִכַּעֲדָשָׁה, בֵּין שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַחַי בֵּין שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַמֵּת – מְטַמֵּא טֻמְאָתוֹ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּבָּשָׂר שֶׁעָלָיו אוֹ בַּמֹּחַ שֶׁבָּעֶצֶם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
ה. בָּשָׂר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשֶּׁרֶץ – טָהוֹר, שֶׁאֵין מְטַמֵּא אֶלָּא אֵבֶר הַדּוֹמֶה לַשֶּׁרֶץ כֻּלּוֹ: מַה שֶּׁרֶץ – בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, אַף אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ – בָּשָׂר וְגִידִים וְעֶצֶם.
ו. הַכִּלְיָה וְהַכָּבֵד וְהַלָּשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵבֶר וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין – הֲרֵי הֵן כַּבָּשָׂר, וְאִם פֵּרְשׁוּ מִן הַחַי – טְהוֹרִים.
ו. וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין. אין הגוף יכול להחליפם אם נחסרו (שלא כבשר שמשלים את עצמו). הֲרֵי הֵן כַּבָּשָׂר וכו'. הואיל ואין בהם עצם (השווה לעיל ב,ד, הלכות טומאת מת ב,ג).
ז. דַּם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ, וּמִצְטָרֵף לְכַעֲדָשָׁה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר בַּבָּשָׂר.
ז. וּמִצְטָרֵף לְכַעֲדָשָׁה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר בַּבָּשָׂר. אבל לאחר שפרש מן השרץ אינו מצטרף עם בשרו לכעדשה אבל מטמא בפני עצמו בשיעור זה (מנ"ח מצווה קנט, ערוה"ש קלא,טז). ויש שפירשו שדם השרץ שפרש מן הבשר אינו מטמא כלל בפני עצמו (קרן אורה מעילה יז,א).
ח. עַצְמוֹת הַשֶּׁרֶץ וְגִידָיו וְצִפָּרְנָיו – טְהוֹרִים. וְעוֹר הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב וְהַתִּנְשֶׁמֶת – טָהוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַח וַעֲדַיִן לֹא עִבְּדוֹ וְלֹא הָלַךְ בּוֹ.
אֲבָל עוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט – כִּבְשָׂרָן, וּמְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה. וְאִם עִבְּדָן אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבָדָה – טְהוֹרִים. וְכַמָּה כְּדֵי עֲבָדָה? כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּעַת מִילִין.
ח. וְלֹא הָלַךְ בּוֹ. לא דרך עליו ברגליו לצורך עיבודו.
אֲבָל עוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט כִּבְשָׂרָן וכו'. ראה גם הלכות מאכלות אסורות ד,כא. וְאִם עִבְּדָן אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבָדָה וכו'. כדלעיל א,ט.
ט. קֻלְיַת הַשֶּׁרֶץ – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָהוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְלֵאָה מֹחַ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמֹּחַ מִתְקַשְׁקֵשׁ, שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בַּחַי מִבַּחוּץ – הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא כְּכָל הָאֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִקְּבָה הַקֻּלְיָה בְּכָל שֶׁהוּא – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא.

ט. קֻלְיַת הַשֶּׁרֶץ וכו'. ראה לעיל ב,יא בביאור. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד.

י. בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרֻקֶּמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁרֶץ נִרְאֶה מִתּוֹכָהּ – טְהוֹרָה. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא.
י. בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרֻקֶּמֶת. שהתחיל להתרקם בה עובר. וריקום זה מטמא כשרץ מת (ראה ראב"ד בפירושו לספרא פרש' ה פ"ז ה"ב, ו, וראה תפארת יעקב חולין קכו,ב שנטה לומר שמדובר דווקא בריקום של שרץ מת). נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא. כדין הנוגע בקוליה.
יא. שֶׁרֶץ שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה: הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר – טָמֵא; וּבָאֲדָמָה – טָהוֹר. וְאִם הִשְׁרִיץ עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ – אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה צוּרָתוֹ, טָמֵא.
יא. שֶׁרֶץ שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה. מין עכבר הגדל מהקרקע הנמצא בשלב שבו חציו בשר וחציו אדמה (למציאותה של ברייה כזו ראה פה"מ ותפא"י חולין ט,ו). וְאִם הִשְׁרִיץ עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ. אם חציו הבשרי של העכבר נוצר לכל אורכו מראשו ועד רגליו.
יב. בְּשַׂר הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ, וְנִפְסַל מִלֶּאֱכֹל הַכֶּלֶב – טָהוֹר. יָבַשׁ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּחֶרֶס: אִם יָכוֹל לְהִשָּׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחֲזֹר לַח כְּשֶׁהָיָה – מְטַמֵּא; וְאִם לָאו – טָהוֹר, וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִים טְמֵאִים אֵינוֹ מְטַמֵּא.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִקְצָת הַשֶּׁרֶץ. אֲבָל שֶׁרֶץ שֶׁיָּבַשׁ וְשִׁלְדּוֹ קַיָּם, אוֹ שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיָּם, הוֹאִיל וְתַבְנִית כֻּלּוֹ עוֹמֶדֶת – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁטֻּמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם.
יב. אִם יָכוֹל לְהִשָּׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין וכו'. כדלעיל א,יג לגבי נבלה. וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִים טְמֵאִים אֵינוֹ מְטַמֵּא. ראה הלכות טומאת אוכלין ב,יח.
וְשִׁלְדּוֹ. השדרה והצלעות שלו (פה"מ נדה ז,א, וראה הלכות טומאת מת ג,ט).
יג. כַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה אוֹ כַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ שֶׁצָּמְקוּ וְחָסְרוּ – טְהוֹרִים. פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה שֶׁנִּתְפְּחוּ וְעָמְדוּ עַל כַּשִּׁעוּר – מְטַמְּאִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הָיוּ כַּשִּׁעוּר בַּתְּחִלָּה, וְצָמְקוּ, וְחָזְרוּ וְנִתְפְּחוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשִׁעוּרָן – הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין כְּשֶׁהָיוּ דִּין תּוֹרָה. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּכַזַּיִת מִן הַמֵּת.

יג. שֶׁנִּתְפְּחוּ. התנפחו.

יד. הַשֶּׁרֶץ אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיָּמוּת. הֻתְּזוּ רָאשֵׁיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הָרֹאשׁ מְעֹרֶה בְּעוֹר הַגּוּף, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְפַרְכְּסִין כִּזְנַב הַלְּטָאָה – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.
שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים כֻּלָּן, כְּגוֹן הַצְּפַרְדֵּעַ וְהַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים מִכְּלוּם, וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִים טְמֵאִים אֵינָן. וְאֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁרָצִים כֻּלָּן מַה שֶּׁמְּטַמֵּא בְּמוֹתוֹ, חוּץ מִשְּׁמוֹנַת הַמִּינִין הַמְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת

טומאת השרץ
8 שרצים מטמאים במותם בנגיעה כעדשה וכן באבר שפרש מהם. שאר השרצים והרמשים טהורים תמיד.
ואלו הם:
חולד
עכבר
צב
אנקה
כח
לטאה
חומט
תנשמת
הזיהוי המדויק של בעלי חיים אלו לא ברור לחלוטין.
מטמאים אדם או כלים הנוגעים בו, אך אינו מטמא במשא.
גם טומאה זו נמשכת יום אחד בלבד (טומאת ערב).
דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס גמור, לדוגמה- אדם נפל עליו השרץ.

💬מעניין…

שֶֶׁרץ שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וחֶצְיוֹ אֲדָמָה (הלכה יא)

איך יכול להיות עכבר שחציו בשר וחציו אדמה ?? כבר בפירוש המשנה הרמב"ם שואל זאת (חולין פרק ט משנה ו) התהוות העכבר שמקצתו בשר ומקצתו טיט והוא מתנועע כולו הוא סיפור מפורסם מאד ואין מספר לרבים אשר אמרו לי שראו אותו, ומציאות בעל חי כזה הוא דבר מפליא שאין לדעת לו הסבר כלל

ככל הנראה בזמנם לא הבינו נכון את המציאות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טומאת שרץ חמורה מנבלה?

2.שרץ מטמא רק לאחר מותו?

3.שאר שרצים מטמאים באכילה בלבד?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן