א. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶם הַתַּבְשִׁיל – הוּא מִתְחַמֵּם, וּמוֹסִיפִין בְּבִשּׁוּלוֹ כְּעֵין הָאֵשׁ, כְּגוֹן גֶּפֶת וְזֶבֶל וּמֶלַח וְסִיד וְחוֹל, אוֹ זֻגִּין אוֹ מוֹכִין וַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן לַחִים מֵחֲמַת עַצְמָן; וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִין דָּבָר הַמּוֹסִיף. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶן הַתַּבְשִׁיל – יִשָּׁאֵר בַּחֲמִימוּתוֹ בִּלְבַד, וְאֵינָן מוֹסִיפִין לוֹ בִּשּׁוּל אֶלָּא מוֹנְעִין אוֹתוֹ מִלְּהִצְטַנֵּן, כְּגוֹן זוֹגִין וּמוֹכִין וַעֲשָׂבִים יְבֵשִׁין, וּכְסוּת וּפֵרוֹת וְכַנְפֵי יוֹנָה וּנְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וּנְסֹרֶת חָרָשִׁים וּשְׁלָחִין וְגִזֵּי צֶמֶר; וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף.
א. שֶׁאִם טָמַן בָּהֶם הַתַּבְשִׁיל. כיסה בהם את הקדרה מכל צדדיה. וְזֶבֶל. צואת בעלי חיים המשמשת לדישון הקרקע. גֶּפֶת. שאריות זיתים לאחר עצירת השמן מהם. זוֹגִין. פסולת הענבים לאחר סחיטתם. מוֹכִין. גושי צמר. לַחִים מֵחֲמַת עַצְמָן. שלא התייבשו מלחותם הטבעית. דָּבָר הַמּוֹסִיף. משום שהם מוסיפים בבישולו. וּכְסוּת. בגדים. וְכַנְפֵי יוֹנָה. נוצות. וּנְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן. רסיסים הנפרדים מן הפשתן כשסורקים אותו. חָרָשִׁים. נגרים. וּשְׁלָחִין. עורות. וְגִזֵּי צֶמֶר. חתיכות של צמר.
ב. מִן הַדִּין הָיָה שֶׁטּוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף מִבְּעוֹד יוֹם, וְיִשָּׁאֵר הַתַּבְשִׁיל טָמוּן בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי מְשַׁהִין עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף מִבְּעוֹד יוֹם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּרְתִּיחַ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת וְיִצְטָרֵךְ לְגַלּוֹתָהּ עַד שֶׁתָּנוּחַ הָרְתִיחָה, וְיַחֲזֹר וִיכַסֶּה בְּשַׁבָּת, וְנִמְצָא טוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא אָסוּר. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִטְמֹן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁסְּתָם קְדֵרוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר רָתְחוּ וְנָחוּ מִבִּעְבּוּעָן, וְכֵיוָן שֶׁנָּחוּ – שׁוּב אֵינָן רוֹתְחִין.
ב. שֶׁהֲרֵי מְשַׁהִין עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת. על גבי אש גלויה, במקרים שבהם אין חשש שיחתה בגחלים (לעיל ג,ח), שאין איסור בישול במה שהתחיל בהיתר מבעוד יום (לעיל ג,ג). וְיִצְטָרֵךְ לְגַלּוֹתָהּ עַד שֶׁתָּנוּחַ הָרְתִיחָה. להסיר את הדבר שהקדרה טמונה בו, בכדי לצנן מעט את חום התבשיל. וְיַחֲזֹר וִיכַסֶּה בְּשַׁבָּת. כדי להחזיר לתבשיל את חומו. ופעולה זו אסורה, שהיא כהחזרה על אש גלויה בשבת (לעיל ג,י), ועלול לעשות זאת בטעות משום שאין כאן אש. שֶׁסְּתָם קְדֵרוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר רָתְחוּ וְנָחוּ מִבִּעְבּוּעָן. שמרתיחים אותן על האש מבעוד יום, ועד בין השמשות כבר נצטננו מעט. וְכֵיוָן שֶׁנָּחוּ שׁוּב אֵינָן רוֹתְחִין. שנית, ולכן כבר אין לגזור שמא יכסה אחרי שתרתח.
ג. וְכֵן מִן הַדִּין הָיָה לִטְמֹן הַתַּבְשִׁיל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ, אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ וְיִהְיֶה בּוֹ נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ, וְנִמְצָא חוֹתֶה בַּגֶּחָלִים; לְפִיכָךְ אָסְרוּ לִטְמֹן דָּבָר חַם בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף.
ג. בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ. שאין במעשה כזה לא בישול ואף לא תוספת חימום. שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ. באפר גחלים, שיש בו מעט חום ושומר על חום התבשיל. וְנִמְצָא חוֹתֶה בַּגֶּחָלִים. אגב פעולת ההטמנה, ומבעיר את אותם הניצוצות.
ד. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק לֹא חֲשֵׁכָה – מֻתָּר לִטְמֹן אֶת דָּבָר חַם. וּמֻתָּר לִטְמֹן דָּבָר הַצּוֹנֵן בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַנֵּן בְּיוֹתֵר אוֹ כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתוֹ. חַמִּין שֶׁטְּמָנָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנִתְגַּלּוּ בְּשַׁבָּת – מֻתָּר לְכַסּוֹתָן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מוֹסִיף. וּמֻתָּר לְהַחֲלִיף הַכִּסּוּי בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד? נוֹטֵל כְּסוּת וּמַנִּיחַ כַּנְפֵי יוֹנָה, אוֹ נוֹטֵל כַּנְפֵי יוֹנָה וּמַנִּיחַ כְּסוּת.
ד. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק לֹא חֲשֵׁכָה וכו'. בין השמשות (להגדרת זמן זה ראה לקמן ה,ד). מֻתָּר לִטְמֹן אֶת דָּבָר חַם. שאסרו לטמון בדבר שאינו מוסיף רק בשבת ודאי, ולא בזמן של ספק. ובדבר המוסיף מותר לטמון בין השמשות, שאין חשש שתרתח הקדרה (לעיל ה"ב). שֶׁתָּפוּג צִנָּתוֹ. שתעבור קרירותו ויפשיר. וְנִתְגַּלּוּ בְּשַׁבָּת. הוסר החומר המכסה אותם. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מוֹסִיף. החומר של הכיסוי אינו מוסיף הבל, אך אם טמן בדבר המוסיף הבל (כגון בבין השמשות, ראה לעיל ה"ב), אסור להחזירו (יד"פ). וּמֻתָּר לְהַחֲלִיף הַכִּסּוּי בְּשַׁבָּת וכו'. אף שיש הבדל ברמת שמירת החום של הכיסויים השונים, משום שזו כהמשכה של ההטמנה הראשונה (ראה לעיל ג,יא).
ה. פִּנָּה הַתַּבְשִׁיל אוֹ הַמַּיִם הַחַמִּין מִכְּלִי לִכְלִי אַחֵר – מֻתָּר לְהַטְמִין הַכְּלִי הָאַחֵר בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף, כְּמוֹ הַדָּבָר הַצּוֹנֵן; שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֶלָּא דָּבָר חַם שֶׁהוּא בִּכְלִי רִאשׁוֹן שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ, אֲבָל אִם פִּנָּהוּ – מֻתָּר.
ה. פִּנָּה הַתַּבְשִׁיל אוֹ הַמַּיִם. העביר אותם מן הכלי שהתבשלו בו מתחילה. כְּמוֹ הַדָּבָר הַצּוֹנֵן. שמותר להטמינו אף בשבת עצמה (לעיל ה"ד). שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֶלָּא דָּבָר חַם שֶׁהוּא בִּכְלִי רִאשׁוֹן שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ. אבל כשהעבירו לכלי שני כבר התמעט חומו ולא גזרו על הטמנתו.
ו. מַנִּיחִין מֵיחַם עַל גַּבֵּי מֵיחַם בְּשַׁבָּת, וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי קְדֵרָה, וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי מֵיחַם, וּמֵיחַם עַל גַּבֵּי קְדֵרָה, וְטָח פִּיהֶם בְּבָצֵק; לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעַמְדוּ עַל חֻמָּם. שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת, אֲבָל לְהַנִּיחַ כְּלִי חַם עַל גַּבֵּי כְּלִי חַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בַּחֲמִימוּתָן – מֻתָּר. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר צוֹנֵן עַל גַּבֵּי כְּלִי חַם בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי מוֹלִיד בּוֹ חֹם בְּשַׁבָּת; וְאִם הִנִּיחוֹ מִבָּעֶרֶב – מֻתָּר, וְאֵינוֹ כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף.
ו. מֵיחַם. דוד מים. וְטָח פִּיהֶם בְּבָצֵק. אוטם את הכיסוי, לשמירה על החום. אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעַמְדוּ עַל חֻמָּם. שיישארו חמים זה מחומו של זה (אורה ושמחה). שֶׁהֲרֵי מוֹלִיד בּוֹ חֹם. מוסיף בו חום, ודומה להטמנה בדבר המוסיף. וְאֵינוֹ כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף. שאין זו פעולת הטמנה שגזרו עליה לאסור.
