פרק ד', הלכות שגגות, ספר קרבנות
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה בְּעֶלֶם אֶחָד – חַיָּב חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲפִלּוּ עָשָׂה הַשָּׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ בְּעֶלֶם אֶחָד – מֵבִיא שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים חַטָּאוֹת. וְכֵן אִם עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שֵׁמוֹת הַרְבֵּה – חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וָשֵׁם, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הָאִסּוּרִין כֻּלָּן בָּאִין כְּאַחַת, אוֹ אִסּוּר מוֹסִיף, אוֹ אִסּוּר כּוֹלֵל.
כֵּיצַד? הַשּׁוֹחֵט בֶּהֱמַת קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה בְּשַׁבָּת לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת: מִשּׁוּם שׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ, וּמִשּׁוּם מְחַלֵּל שַׁבָּת, וּמִשּׁוּם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּאוֹמֵר: בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבֵד אוֹתָהּ. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְכָךְ – מִשֶּׁיִּשְׁחֹט בָּהּ מְעַט לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה תֵּאָסֵר, וְאֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם שׁוֹחֵט בַּחוּץ עַד שֶׁיִּשְׁחֹט שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם, וְנִמְצָא כְּשֶׁגָּמַר הַשְּׁחִיטָה שָׁחַט בְּהֵמָה הָאֲסוּרָה לְקָרְבָּן, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם שׁוֹחֵט בַּחוּץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת.
הָיְתָה חַטַּאת הָעוֹף, וְהָיָה חֲצִי קָנֶה שֶׁלָּהּ פָּגוּם, וְהוֹסִיף בּוֹ כָּל שֶׁהוּא בְּשַׁבָּת לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. וְכֵן הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת.
הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָחִיו הַקַּיָּם כְּשֶׁהִיא נִדָּה – מֵבִיא שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת: מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח, וְהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וּמִשּׁוּם נִדָּה, שֶׁהוּא אִסּוּר מוֹסִיף, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנּוֹסַף בָּהּ אִסּוּר זֶה לְבַעְלָהּ, נוֹסַף לִיבָמָהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
הַבָּא עַל אָבִיו – חַיָּב שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם "עֶרְוַת אָבִיךָ… לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח,ז), וּמִשּׁוּם "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב" (שם יח,כב). וְכֵן הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו חַיָּב שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (שם יח,יד).
הַבָּא עַל הַזְּכוּר וְהֵבִיא זְכוּר עָלָיו בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי גּוּפִין – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב" (ויקרא יח,כב) – הַשּׁוֹכֵב וְהַנִּשְׁכָּב שֵׁם אֶחָד הוּא. וְכֵן הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה וְהֵבִיא בְּהֵמָה עָלָיו בְּעֶלֶם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. עָשׂוּ הַשּׁוֹכֵב וְהַנִּשְׁכָּב בִּבְהֵמָה וּזְכוּר כִּבְעִילָה אַחַת.
א. בְּעֶלֶם אֶחָד. עשה עברות הרבה ללא שנודע לו בין עשייה לעשייה שעשה דבר אסור, ולאחר מכן נודע לו. הַשָּׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ. ארבעים ושלוש עברות שחייבים חטאת על שגגתן (לעיל א,ד). שֵׁמוֹת הַרְבֵּה. כמה סוגי עברות. חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וָשֵׁם וכו'. אף שבדרך כלל אין איסור חל על איסור והאדם אינו מתחייב על כמה איסורים ביחד, באופנים הנזכרים כאן האדם יכול להתחייב על כמה איסורים ביחד (ראה גם הלכות איסורי ביאה יז,ח). וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הָאִסּוּרִין כֻּלָּן בָּאִין כְּאַחַת. שהאיסורים חלים בו זמנית. אוֹ אִסּוּר מוֹסִיף. שיש באיסור שנוסף תוספת של חומרה על האיסור הראשון (כדלקמן בענין איסור נידה באשת האח; לדוגמאות נוספות ראה הלכות מאכלות אסורות יד,יח-יט, הלכות תרומות י,כה). אוֹ אִסּוּר כּוֹלֵל. כאשר האיסור השני כולל דברים נוספים שהיו מותרים לאדם, חל איסור זה גם על הדבר שהיה אסור מלפני כן מסיבה אחרת. כגון האוכל גיד הנשה של בהמה שהתנבלה. שבתחילה הבהמה הייתה מותרת באכילה ורק הגיד אסור, ולאחר שנאסרה הבהמה כולה משום נבלה נכלל גם הגיד באיסור זה, והאוכלו יהיה חייב שתיים (הלכות מאכלות אסורות ח,ו).
בָּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבֵד אוֹתָהּ. ונמצא שרק בגמר השחיטה הוא עובר על איסור עבודה זרה, ואיסור זה חל ביחד עם חילול השבת ואיסור שחיטת הקדשים בחוץ. מִשֶּׁיִּשְׁחֹט בָּהּ מְעַט לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה תֵּאָסֵר. שבעשיית מעשה כל שהוא בבהמה לשם עבודה זרה היא נאסרת והעושה כן מוגדר כעובד עבודה זרה, ואין צורך בשחיטת שני הסימנים או רובם (ראה הלכות עבודה זרה ח,א). שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם. מסימני השחיטה (הקנה והוושט), שזהו שיעור שחיטה בבהמה (הלכות שחיטה א,ט). שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם שׁוֹחֵט בַּחוּץ. ונמצא שחייב שתי חטאות בלבד, על עבודה זרה ועל חילול שבת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. יח,ו, שאין חייבים אלא על שחיטת חוץ של קדשים הראויים למזבח.
הָיְתָה חַטַּאת הָעוֹף. ושחטה חוץ לעזרה. וְהָיָה חֲצִי קָנֶה שֶׁלָּהּ פָּגוּם וְהוֹסִיף בּוֹ כָּל שֶׁהוּא בְּשַׁבָּת לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. ובהוספה זו נחשב כשוחט את העוף לענין שחיטת קדשים בחוץ, שכן העוף מותר בשחיטת רוב סימן אחד (או קנה או ושט- הלכות שחיטה א,ט-יא), ובאותו זמן חילל את השבת ועבר על איסור עבודה זרה.
וּמִשּׁוּם נִדָּה שֶׁהוּא אִסּוּר מוֹסִיף. שבאיסור נידה נוספת חומרה בצד מסוים, שהרי היא אסורה גם על הבעל עצמו, ולכן איסור זה נוסף על איסור אשת איש ואשת האח.
הַבָּא עַל אָבִיו… וְכֵן הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו חַיָּב שְׁתַּיִם. שהם שני איסורים הבאים כאחת.
אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי גּוּפִין. הבועל והנבעל, ובכל מעשה גוף אחר עשה את מעשה הבעילה. הַשּׁוֹכֵב וְהַנִּשְׁכָּב שֵׁם אֶחָד הוּא. שאלו הם שני צדדים של אותו המעשה האסור. אבל אם בא על ראובן והביא את שמעון עליו חייב שתי חטאות, שהרי יש כאן שני מעשים נפרדים (כדלקמן ה,ג).
ב. יֵשׁ בּוֹעֵל בְּעִילָה אַחַת וְחַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת. כֵּיצַד? יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת מִזִּלְפָּה וּשְׁמָהּ תִּמְנָע, נָשָׂא לָבָן תִּמְנָע, וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בַּת וּשְׁמָהּ סֶרַח, וְאֵין לְלָבָן בַּת אֶלָּא רָחֵל לְבַדָּהּ. נִמְצֵאת סֶרַח בַּת בַּת יַעֲקֹב, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ מֵאָבִיהָ, וְהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאַחַת.
נִשֵּׂאת סֶרַח לִרְאוּבֵן, וְנֶאֶסְרָה עַל שְׁאָר בְּנֵי יַעֲקֹב, נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר לְיַעֲקֹב, וַהֲרֵי הִיא כַּלָּתוֹ. מֵת רְאוּבֵן אוֹ גֵּרֵשׁ, וְנִשֵּׂאת סֶרַח זוֹ לַאֲחִי יַעֲקֹב מֵאִמּוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יַעֲקֹב, נוֹסַף לְיַעֲקֹב בָּהּ אִסּוּר אֵשֶׁת אָחִיו.
מֵת אוֹ גֵּרֵשׁ, וְנִשֵּׂאת סֶרַח זוֹ לְיִשְׁמָעֵאל, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יִשְׁמָעֵאל, נוֹסַף בָּהּ לְיַעֲקֹב אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. מֵת יִשְׁמָעֵאל, וְנָפְלָה לְיִבּוּם לִפְנֵי יִצְחָק, וְעָבַר יִצְחָק וְיִבְּמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁנִיָּה לוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֶחָיו, נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר לְיַעֲקֹב מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁשְּׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאֶחָד.
אִם שָׁגַג יַעֲקֹב וּבָא עַל סֶרַח זוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה בְּחַיֵּי יִצְחָק בַּעְלָהּ וּבְחַיֵּי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב – הֲרֵי זֶה חַיָּב עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה חַטָּאוֹת: מִשּׁוּם בַּת בִּתּוֹ, וּמִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וּמִשּׁוּם כַּלָּתוֹ, וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו, וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו, וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, וּמִשּׁוּם נִדָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. לָבָן. אבי רחל אשת יעקב. וְאֵין לְלָבָן בַּת אֶלָּא רָחֵל לְבַדָּהּ. מדובר כאן שזלפה אינה בת לבן, ולכן מותר לו לשאתה. שכן אם הייתה בת לבן, תמנע היא בת בתו ואסורה עליו (ערוה"ש ריב,ח, וראה פה"מ כריתות ג,ה). וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ מֵאָבִיהָ. שסרח ורחל אשת יעקב הן אחיות מאותו האב. וְהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאַחַת. ששני האיסורים חלו בלידת סרח.
לִרְאוּבֵן. בן יעקב, ומותרת לו שהיא בת אחותו. וְנֶאֶסְרָה עַל שְׁאָר בְּנֵי יַעֲקֹב. שאסורה עליהם משום אשת האח. נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר לְיַעֲקֹב וַהֲרֵי הִיא כַּלָּתוֹ. אף שאין איסור חל על איסור, מכיוון שבנישואין אלו חל על סרח איסור נוסף לגבי שאר בני יעקב (איסור אשת אח), ובאותה שעה נאסרה גם על יעקב משום כלתו, ממילא חל איסור כלתו גם על יעקב משום איסור מוסיף, שאיסור מוסיף חל גם אם מדובר בשני איסורי קורבה שונים (אבל העובדה שנאסרה אישה זו על כל העולם משום אשת איש אינה גורמת שיתווסף איסור מאיסורי הקורבה באיסור מוסיף משום שאשת איש אינו איסור קורבה – שיעורי רבי שמואל יבמות לב,ב, ולהסבר דומה ראה שטמ"ק כריתות יד,ב בהשמטות). לַאֲחִי יַעֲקֹב מֵאִמּוֹ. דווקא מאמו, אבל אם היה נושא אותה אחי יעקב מאביו יצחק, לא הייתה אפשרות שתיפול לפני יצחק לייבום (כפי שנזכר בסמוך) שהרי היא כלתו ואין בה ייבום מן התורה (כס"מ). מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יַעֲקֹב. באיסור אשת אח, איסור זה חל גם על יעקב (איסור מוסיף).
לְיִשְׁמָעֵאל. אחי יצחק אבי יעקב. מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֲחֵי יִשְׁמָעֵאל נוֹסַף בָּהּ לְיַעֲקֹב אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. כאשר נישאה לישמעאל נאסרה על אחיו באיסור אשת אח, ובאותה השעה נאסרה גם על יעקב משום אשת אחי אביו (איסור מוסיף). וְעָבַר יִצְחָק וְיִבְּמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁנִיָּה לוֹ. אף שסרח – שהיא בת בת בנו של יצחק וגם כלת בנו – אינה אסורה לו מן התורה, הרי היא מכלל ה'שניות' שהן איסורי העריות מדברי חכמים (ראה הלכות אישות א,ו). וגזרו חכמים שלא לייבם את השניות אלא רק לחלוץ (הלכות ייבום וחליצה ו,י), ויצחק עבר וייבמה. מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל שְׁאָר אֶחָיו. של יצחק, משום אשת אח.
כְּשֶׁהִיא נִדָּה. ואיסור נידה, משום שהוא חל עליה לגבי בעלה, נוסף גם על יעקב (כדלעיל ה"א). בְּחַיֵּי יִצְחָק בַּעְלָהּ. אבל לאחר מותו אינו חייב משום אשת איש. וּבְחַיֵּי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב. אבל לאחר מותה אינו חייב משום אחות אשתו.
ג. כָּל אֵלּוּ שֶׁתֵּאָסֵר זוֹ הָעֶרְוָה עֲלֵיהֶן בְּאִסּוּר מוֹסִיף – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הָאֲנָשִׁים הָאֲחֵרִים מְצוּיִין בָּעוֹלָם כְּדֵי שֶׁתֵּאָסֵר עֲלֵיהֶן, וּמִתּוֹךְ שֶׁתֵּאָסֵר עֲלֵיהֶן יִתּוֹסֵף אִסּוּר אַחֵר לָזֶה. אֲבָל אִם אֵינָן מְצוּיִין – אֵין אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיוּ לָזֶה בָּנִים אוֹ אַחִים הָיְתָה נֶאֱסֶרֶת עֲלֵיהֶן, יִתּוֹסֵף בָּהּ אִסּוּר לַזָּקֵן, שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם עַתָּה לֹא בֵּן וְלֹא אָח. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
ג. אֲבָל אִם אֵינָן מְצוּיִין וכו'. כגון אם נשא ראובן את סרח, ולא היו ליעקב בנים מלבד ראובן, לא יחול על יעקב איסור כלתו.
ד. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים, וּבָא עַל אִמָּהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן, שֶׁהִיא אֵם אִמָּהּ שֶׁל שְׁנִיָּה, שֶׁהִיא אֵם אָבִיהָ שֶׁל שְׁלִישִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁזְּקֵנָה זוֹ הִיא חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו, וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵן, וְאִסּוּר בַּת אַחַת הוּא – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ: "שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִיא" (ויקרא יח,יז) – הַכָּתוּב עָשָׂה שְׁלֹשָׁה גּוּפִין כְּגוּף אֶחָד, לְפִיכָךְ יֵחָשְׁבוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת כְּשֵׁם אֶחָד.
ד. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלֹשׁ נָשִׁים וכו'. כגון שהיו ללאה שתי בנות – דינה ויוכבד, ובן – אשר. ונשא כלב שלוש נשים – את דינה, ואת מרים בת יוכבד בת לאה, ואת סרח בת אשר בן לאה (ומותר לאדם לישא אישה ואחות אמה ואישה ואחות אביה). ובא כלב בשגגה על לאה, שהיא אמה של דינה ואם אמה של מרים ואם אביה של סרח (פה"מ כריתות ג,ו). וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵן וְאִסּוּר בַּת אַחַת הוּא. כגון שקידש את שלוש הנשים בבת אחת (שקיבל שליח או אחת מהן קידושין עבור כולן), שאז חלו שלושת האיסורים עליו בבת אחת (הר המוריה, ערוך לנר כריתות טו,א). הַכָּתוּב עָשָׂה שְׁלֹשָׁה גּוּפִין כְּגוּף אֶחָד. אף שפירט הכתוב את שלושת האיסורים, סיים בלשון יחיד – 'זימה היא', שכן מהותו של איסור זה היא האיחוד בין אם אחת לצאצאיה (ראה פה"מ שם).
ה. אֲבָל הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ – חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה" (ויקרא כ,יז), לְחַיֵּב עַל אֲחוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ וַאֲחוֹת אָבִיו. וְהֵיאַךְ הָיְתָה זֹאת? כְּגוֹן שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת, וּבָעַל אַחַת מִבְּנוֹתָיו וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, כְּשֶׁיָּבֹא הַמַּמְזֵר הַזֶּה עַל הַבַּת הַשֵּׁנִית, שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ הַמַּמְזֶרֶת, שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו מֵאִמּוֹ – חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

ה. חַיָּב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. אף שבמקרה שנזכר בהלכה הקודמת חייב חטאת אחת על שלושה איסורים בגוף אחד משום שעשה הכתוב את האיסורים הדומים בין האם לצאצאיה כאיסור אחד, במקרה זה, אף שמדובר באיסורי אחווה שהם איסורים דומים בגוף אחד, גילה הכתוב שחייב חטאת על כל איסור ואיסור (שטמ"ק כריתות טו,א).

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות שגגות

העובר עבירות רבות

אדם שעבר מספר רב של עבירות חייב להביא קורבן חטאת על כל אחד מהם אך זאת בתנאי שלא היו ב'בהעלם אחד' – זאת אומרת שבין שתי העבירות נזכר שהמעשה שעשה הוא אסור או שנאמר לו.
אפילו עשה ה-43 איסורים שהרמב"ם מנה כאיסורי חטאת בפרק א' ב"העלם אחד" -מביא 43 חטאות שונות. וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום כמה סוגי איסורים שונים -חייב על כל שם ושם של איסור בנפרד -והוא, שיהיו האיסורים כולן באין כאחת, או איסור מוסיף (כמפורט בפרק באריכות ובדיוקים רבים).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שגגות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם יתכן שיעבור עבירה אחת ויתחייב עליה כמה חטאות?

2.הבא על אשת אחיו ניד-זהו איסור מוסיף?

3.האם אשה בתה ונכדתה נחשבות כגוף אחד?

תשובות
1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן