פרק ד', הלכות שופר סוכה ולולב, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שִׁעוּר הַסֻּכָּה: גָּבְהָהּ – אֵין פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְלֹא יָתֵר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה; וְרָחְבָּהּ – אֵין פָּחוּת מִשִּׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים, וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹסִיף בְּרָחְבָּהּ אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ מִשִּׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, אוֹ גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.
א. וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹסִיף בְּרָחְבָּהּ אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. מותר להגדילה כמה שירצה (אורך המיל הוא כקילומטר).
ב. סֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת – פְּסוּלָה. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי דְּפָנוֹת גְּמוּרוֹת זֶה בְּצַד זֶה כְּמִין גַּ"ם – עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ יָתֵר עַל טֶפַח, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּפָנוֹת, וְדַיּוֹ. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת פֶּתַח, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת גְּמוּרוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁצּוּרַת פֶּתַח הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם – אֲפִלּוּ קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לָהֶן.
ב. כְּמִין גַּ"ם. כמו צורת האות היוונית גמא, שצורתה דומה לאות רי"ש. וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּפָנוֹת וְדַיּוֹ. מעמיד את הדופן הקטנה בסמוך לאחת מהדפנות במרחק של מעט פחות משלושה טפחים ממנה (שמרחק כזה אינו נחשב כרווח, לקמן הט"ו), וכך האורך הכולל של הדופן יחד עם הרווח הוא כארבעה טפחים, שהוא שיעור מקום חשוב (ראה פה"מ סוכה א,א). צוּרַת פֶּתַח. קנים שיוצרים צורה של פתח. וצריך להעמידה בדופן הרביעית כדי שיהיה ברור ששם הוא פתח הסוכה ולא בדופן השלישית הפרוצה (יד"פ ע"פ רי"צ גיאת). ויש אומרים שיש להעמידה בדופן השלישית (מהמקום שהעמיד דופן ברוחב טפח ועד למקום המקביל לקצה הדופן שממול), משום שדופן זו אינה גמורה וצורת הפתח משווה לה מעמד של דופן גמורה (רבנו מנוח, וכן דעת השו"ע והרמ"א – ראה פסקים ושיטות). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. טז,יט. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לָהֶן. למרות שהקנה העליון אינו מונח ישירות על הקנים העומדים, נחשב הדבר לצורת פתח.
ג. הָיוּ לָהּ שְׁנֵי דְּפָנוֹת זֶה כְּנֶגֶד זֶה וּבֵינֵיהֶן מְפֻלָּשׁ – עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמַשֶּׁהוּא, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְאַחַת מִשְּׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וּכְשֵׁרָה. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת פֶּתַח. קָנִים הַיּוֹצְאִים מִסְּכַךְ הַסֻּכָּה לִפְנֵי הַסֻּכָּה, וְדֹפֶן אַחַת נִמְשֶׁכֶת עִמָּהֶן – הֲרֵי הֵן כַּסֻּכָּה.
ג. שְׁתֵּי דְּפָנוֹת זֶה כְּנֶגֶד זֶה וּבֵינֵיהֶן מְפֻלָּשׁ. שתי דפנות שלמות אחת מול השנייה, והשטח שביניהן פתוח לגמרי. עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמַשֶּׁהוּא וכו'. במקרה זה יש לעשות את הדופן הקטנה בשיעור של ארבעה טפחים וקצת, כך שביחד עם הרווח יהיה אורך הדופן שבעה טפחים, שהוא שיעור רוחב סוכה כשרה. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת פֶּתַח. ראה בהלכה הקודמת. קָנִים הַיּוֹצְאִים מִסְּכַךְ הַסֻּכָּה וכו'. כאשר הסכך נמשך מעבר לאחת הדפנות אך הדופן המקבילה מתארכת וממשיכה יחד עם הסכך, כל השטח שתחת הסכך נידון כסוכה.
ד. דְּפָנוֹת שֶׁהָיוּ דְּבוּקוֹת בְּגַג הַסֻּכָּה וְלֹא הָיוּ מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ: אִם גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – פְּסוּלָה, פָּחוֹת מִכָּאן – כְּשֵׁרָה. הָיוּ הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת בָּאָרֶץ וְלֹא הָיוּ מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ: אִם גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקִין מִן הַגַּג כַּמָּה אַמּוֹת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַדְּפָנוֹת מְכֻוָּנוֹת תַּחַת שְׂפַת הַגַּג. הִרְחִיק אֶת הַגַּג מִן הַדֹּפֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – פְּסוּלָה; פָּחוֹת מִכָּאן – כְּשֵׁרָה. תָּלָה מְחִצָּה שֶׁגָּבְהָהּ אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּא בָּאֶמְצַע, בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ וּבְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
ד. דְּפָנוֹת שֶׁהָיוּ דְּבוּקוֹת בְּגַג הַסֻּכָּה. מתחברות לגג הסוכה אך למטה אינן מגיעות עד הקרקע. אִם גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. שכיוון שהדופן תלויה באוויר ואינה מגיעה לקרקע, אינה מחיצה ראויה. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַדְּפָנוֹת מְכֻוָּנוֹת תַּחַת שְׂפַת הַגַּג. שכן אנו רואים את המחיצה כאילו ממשיכה ועולה עד לסכך. הִרְחִיק אֶת הַגַּג. שאין הדפנות מכוונות תחת הגג. תָּלָה מְחִצָּה וכו'. העמיד מחיצה שגובהה מעט יותר מארבעה טפחים באמצע גובה הסוכה, כך שהמחיצה רחוקה פחות משלושה טפחים מן הקרקע ופחות משלושה מן הסכך, באופן שהאורך הכולל של המחיצה יחד עם הרווחים הוא עשרה טפחים.
ה. הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת: אִם הָיוּ חֲזָקִים אוֹ שֶׁקָּשַׁר אוֹתָן וְחִזֵּק אוֹתָן עַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָרוּחַ הַמְּצוּיָה מְנִידָה אוֹתָן תָּמִיד, וּמִלֵּא בֵּין הָאֲמִירִים בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּנִיד אוֹתָם הָרוּחַ וְקָשַׁר אוֹתָם – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה שֶׁל יַבָּשָׁה – אֵינָהּ מְחִצָּה.
ה. הָרוּחַ הַמְּצוּיָה. הרוח הרגילה והממוצעת. הָאֲמִירִים. צמרות האילנות. בְּרוּחַ מְצוּיָה שֶׁל יַבָּשָׁה. שהיא חלשה יותר מן הרוח המצויה בים.
ו. הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה – כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי הַגָּמָל – כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁאָסוּר לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. הָיוּ מִקְצָת הַדְּפָנוֹת עֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם וּמִקְצָתָן אִילָנוֹת – רוֹאִין: כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטְלוּ הָאִילָנוֹת הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד בַּדְּפָנוֹת שֶׁבִּידֵי אָדָם – עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב.
ו. וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. מותר לעלות ולהיכנס אליה ביום טוב. לְפִי שֶׁאָסוּר לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. שגזרו על דברים אלו, שלא יתלוש ענף בזמן שעולה על האילן ושלא יחתוך זמורה להנהיג את הבהמה שעולה עליה (ראה הלכות שבת כא,ו, כא,ט). הָיוּ מִקְצָת הַדְּפָנוֹת עֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם וּמִקְצָתָן אִילָנוֹת. בנה את סוכתו בגובה, וחלק מקרקעית הסוכה ודפנותיה סמוך ונשען על אילנות, וחלק מהן סמוך ונשען על עמודי תמיכה העשויים בידי אדם (רבנו מנוח). כָּל שֶׁאִלּוּ וכו'. אם הסוכה בנויה כך שאם יינטלו האילנות הסוכה לא תחזיק מעמד – אין לעלות ולהיכנס לסוכה זו ביום טוב (לפי שנמצא משתמש באילן), אך אם תישאר יציבה גם ללא האילנות – מותר.
ז. סֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ גַּג – פְּסוּלָה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת זֶה בָּזֶה כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסָּמַךְ רֹאשׁ דֹּפֶן הַסֻּכָּה לַכֹּתֶל. וְאִם הָיָה לָהּ גַּג אֲפִלּוּ טֶפַח, אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ הַדֹּפֶן הַסָּמוּךְ לַכֹּתֶל מִן הַקַּרְקַע טֶפַח – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
סֻכָּה עֲגֻלָּה, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפָהּ כְּדֵי לְרַבֵּעַ בָּהּ שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ זָוִיּוֹת – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
ז. כְּמִין צְרִיף. שהדפנות נטויות באלכסון ונפגשות למעלה, כצורת משולש. אוֹ שֶׁסָּמַךְ רֹאשׁ דֹּפֶן הַסֻּכָּה לַכֹּתֶל. שדופן אחת נטויה באלכסון ונשענת על קיר. במקרים אלו הסוכה פסולה לפי שאין הבחנה ברורה בין גג הסוכה לדפנות. וְאִם הָיָה לָהּ גַּג אֲפִלּוּ טֶפַח וכו'. כיוון שיש טפח אחד שהוא באופן מובחן גג או דופן, כשרה.
אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפָהּ וכו'. אם בתוך היקף העיגול ניתן לכלוא ריבוע של שבעה על שבעה טפחים – כשרה.
ח. סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין, בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִין מִבִּפְנִים וְאֵין נִרְאִין מִבַּחוּץ בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִין מִבַּחוּץ וְאֵינָן נִרְאִין מִבִּפְנִים – כְּשֵׁרָה.
ח. סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה. מעין רחבה בין בתים שחלקה מקורה, והניח סכך מעבר לקצה תקרת האכסדרה, כך שמשני צדדים הוא צמוד לקירות הבתים ומצדו השלישי הוא צמוד לתקרת האכסדרה. שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין. עמודים בקצה האכסדרה שמעמידים את התקרה. בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִין מִבִּפְנִים וכו'. בין שפצימין אלו בולטים כלפי פנים שטח האכסדרה ונראים מתוכה ובין אם הם בולטים מחוץ לשטח האכסדרה ואינם נראים מתוכה, הסוכה כשרה. ואף שיש לה רק שתי דפנות מקבילות, מכיוון שהסכך ביניהן מגיע עד שפת תקרת האכסדרה, וקצה התקרה מתוחם על ידי הפצימין, ניתן לומר ששפת התקרה כביכול יורדת כלפי מטה ומהווה מחיצה ('פי תקרה יורד וסותם', ראה גם הלכות שבת טז,ז, יז,לה).
ט. לֹא הָיוּ לָהּ פַּצִּימִין – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סֻכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּמָבוֹי, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ אֶלָּא שְׁנֵי צִדֵּי הָאַכְסַדְרָה, וְאֶמְצָעִי הָאַכְסַדְרָה אֵין בּוֹ כֹּתֶל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ אֵין בּוֹ פַּצִּימִין.
ט. וְאֶמְצָעִי הָאַכְסַדְרָה אֵין בּוֹ כֹּתֶל וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ אֵין בּוֹ פַּצִּימִין. שהרי לסוכה יש רק שני כתלים מן הצדדים, ואילו באמצע האכסדרה שבה הייתה אמורה להיות הדופן האמצעית אין דופן כלל, וגם בצד שמולה (קצה האכסדרה המקורה) אין פצימין שיכולים להחשיב את התקרה ככותל.
י. סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי אוֹ עַל גַּבֵּי בְּאֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּסִּין – הֲרֵי זוֹ סֻכָּה כְּשֵׁרָה לְאוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בִּלְבַד; מִתּוֹךְ שֶׁלֶּחִי זֶה וּפַסִּין אֵלּוּ מְחִצּוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת, נַחֲשֹׁב אוֹתָן כִּמְחִצּוֹת לְעִנְיַן סֻכָּה.
י. מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי. רחוב הפתוח משני צדדיו ('מבוי מפולש'), שבצד אחד יש לו צורת הפתח ובצד השני עמוד קטן סמוך לפתחו ('לחי'), ובאופן זה מותר לטלטל בו בשבת (הלכות שבת יז,ג). בְּאֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּסִּין. באר מים שבנו מעין זוויות קטנות בארבע פינות מסביב שטחה, וכך מותר לשאוב ממנה בשבת לבהמת עולי הרגל (ראה הלכות שבת יז,כז-ל). הֲרֵי זוֹ סֻכָּה כְּשֵׁרָה לְאוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג וכו'. אף שבדרך כלל הלחי והפסים אינם כשרים כדפנות לסוכה, מאחר שבשבת הם נידונים כמחיצות לעניין הוצאה הם נחשבים גם כמחיצות לעניין דפנות הסוכה.
יא. נָעַץ אַרְבָּעָה קֻנְדָּסִין עַל אַרְבַּע זָוִיּוֹת הַגַּג וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן, הוֹאִיל וְהַסִּכּוּךְ עַל שְׂפַת הַגַּג – כְּשֵׁרָה, וְרוֹאִין אֶת הַמְּחִצּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כְּאִלּוּ הֵן עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַד שְׂפַת הַסִּכּוּךְ.
יא. נָעַץ אַרְבָּעָה קֻנְדָּסִין וכו'. נעץ ארבעה עמודים בפינות גג הבית והניח עליהם סכך. הוֹאִיל וְהַסִּכּוּךְ עַל שְׂפַת הַגַּג. כיוון ששפת הסכך מקבילה בדיוק לשפת הגג. וְרוֹאִין אֶת הַמְּחִצּוֹת וכו'. כאילו קירות הבית נמשכים למעלה עד הסכך, והם נחשבים לדפנות הסוכה (ראה לעיל ה"ד).
יב. סֻכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּתָחִים רַבִּים וְיֵשׁ בִּכְתָלֶיהָ חַלּוֹנוֹת הַרְבֵּה – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם פֶּתַח יָתֵר עַל עֶשֶׂר. אֲבָל אִם הָיָה בָּהּ פֶּתַח יָתֵר עַל עֶשֶׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח – צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד.
יב. וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד. למרות שרוב שטח הדפנות אינו בנוי אלא הוא חללים ורווחים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם פֶּתַח יָתֵר עַל עֶשֶׂר. אמות. צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה וכו'. הסוכה אינה נפסלת בכך, אך צריך שרוב שטח הדפנות יהיה בנוי והרווחים יהיו מיעוט (והשווה הלכות שבת טז,טז).
יג. סֻכָּה שֶׁאֲוִירָהּ גָּבֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וּמִעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת – אֵינוֹ מִעוּט, וַאֲפִלּוּ בִּטְּלָם. מִעֲטָהּ בְּתֶבֶן וּבִטְּלוֹ – הֲרֵי זֶה מִעוּט, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עָפָר וּבִטְּלוֹ. אֲבָל בְּעָפָר סְתָם – אֵינוֹ מִעוּט. הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים, וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֶשְׂרִים, אִם הָיְתָה צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחַמָּתָן – יֵחָשְׁבוּ כְּגַג עָבֶה, וּכְשֵׁרָה.
יג. שֶׁאֲוִירָהּ גָּבֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה. שחללה הפנימי גבוה מעשרים אמה, שהוא הגובה המרבי של סוכה (לעיל ה"א). וּמִעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת. הניח בקרקעה כרים וכסתות והקטין את גובה חלל הסוכה. אֵינוֹ מִעוּט וַאֲפִלּוּ בִּטְּלָם. אין זה נחשב כאילו חללה התמעט על ידי כך, אף אם ביטל בדעתו כרים אלו ורצה שייחשבו כקרקע בלבד. אֲבָל בְּעָפָר סְתָם. הניח עפר מבלי לפרש שמבטלו ומחשיבו כחלק מהקרקע. וְהוּצִין. קצות ענפי הסכך. אִם הָיְתָה צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחַמָּתָן וכו'. אם גם ללא הסכך שגבוה למעלה מעשרים הסוכה מסוככת כראוי על ידי ההוצין והצל מרובה מהשמש, כשרה (ראה לקמן ה,יט).
יד. בָּנָה אִצְטַבָּה בָּהּ כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִית עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, אִם יֵשׁ בָּאִצְטַבָּה שִׁעוּר רֹחַב הַסֻּכָּה – כְּשֵׁרָה. בָּנָה אִצְטַבָּה מִן הַצַּד: אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִצְטַבָּה וְלַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת – פְּסוּלָה; פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – כְּשֵׁרָה. בָּנָה אִצְטַבָּה בְּאֶמְצָעָהּ: אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִצְטַבָּה וְלַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ – פְּסוּלָה; פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – כְּשֵׁרָה, וּכְאִלּוּ הַמְּחִצּוֹת נוֹגְעוֹת בָּאִצְטַבָּה, וַהֲרֵי מִן הָאִצְטַבָּה עַד הַסִּכּוּךְ פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים. בָּנָה בָּהּ עַמּוּד וְיֵשׁ בּוֹ הֶכְשֵׁר סֻכָּה – פְּסוּלָה, שֶׁאֵין אֵלּוּ מְחִצּוֹת הַנִּכָּרוֹת, וְנִמְצָא עַל גַּב הָעַמּוּד סְכָךְ כָּשֵׁר בְּלֹא דְּפָנוֹת.
יד. בָּנָה אִצְטַבָּה וכו'. סוכה שגבוהה מעשרים אמה ויש לה שלוש דפנות ובנה בה מקום מוגבה כדי למעט את גובהה. כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִית עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ. לכל אורך הדופן האמצעית של הסוכה (כך שהאצטבה צמודה לשלוש דפנות). שִׁעוּר רֹחַב הַסֻּכָּה. שבעה על שבעה טפחים. מִן הַצַּד. לאורך אחת מן המחיצות הצדדיות, כך שהאצטבה צמודה רק לשתי דפנות. אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִצְטַבָּה וְלַכֹּתֶל וכו'. אם האצטבה רחוקה מן הדופן המקבילה יותר מארבע אמות, פסולה הסוכה, שהרי אין לאצטבה זו שלוש דפנות. פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֵׁרָה. שאנו רואים כאילו הדופן המקבילה מתעקמת והסכך שמעליה מהווה המשך לדופן זו והיא נחשבת כדופן השלישית לאצטבה זו (היתר זה מכונה 'דופן עקומה', והדבר מועיל רק עד מרחק של ארבע אמות כדלקמן ה,יד). בְּאֶמְצָעָהּ. שלא בצמוד לדופן כלשהי אלא במרכז חלל הסוכה. פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֵׁרָה וּכְאִלּוּ הַמְּחִצּוֹת נוֹגְעוֹת בָּאִצְטַבָּה. שאנו רואים כאילו הדפנות מתעקמות, וכל הסכך הגבוה מעל עשרים הוא המשכן של הדפנות, כך שלמעשה יש לאצטבה זו שלוש דפנות. עַמּוּד. שהוא חלול ועשוי מחיצות אך סגור מלמעלה (בדומה לחבית הפוכה), ומגגו עד לסכך פחות מעשרים אמה (ושונה מאצטבה שהיא אטומה ואין לה מחיצות כלל, ר"י קאפח). הֶכְשֵׁר סֻכָּה. שבעה על שבעה טפחים. פְּסוּלָה שֶׁאֵין אֵלּוּ מְחִצּוֹת הַנִּכָּרוֹת. בשונה מן הבית שנעץ בגגו ארבעה עמודים שאנו רואים כאילו קירות הבית נמשכים למעלה עד הסכך (לעיל הי"א), כאן אין מחיצות העמוד ניכרות.
טו. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה, וְחָקַק בָּהּ לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה: אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת חֲקָק וְלַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – פְּסוּלָה; פָּחוֹת מִכָּאן – כְּשֵׁרָה, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּדָבוּק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת.
טו. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה. טפחים, שהוא הגובה המינימלי של הסוכה (לעיל ה"א). וְחָקַק בָּהּ. חפר בקרקעית הסוכה. מִשְּׂפַת חֲקָק. מקצה החפירה. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּדָבוּק. כאילו הרווח אינו ('לבוד'). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. טז,ח ועוד.
טז. דָּפְנֵי סֻכָּה כְּשֵׁרִים מִן הַכֹּל, שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא מְחִצָּה מִכָּל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ מִבַּעֲלֵי חַיִּים. וְעוֹשֶׂה אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ דֹּפֶן בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִישַׁן בְּסֻכָּה כְּשֵׁרָה שֶׁחֲבֵרוֹ דֹּפֶן לָהּ, וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְדַעַת זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה דֹּפֶן. אֲבָל אִם עָשָׂהוּ לְדַעַת – אָסוּר בְּיוֹם טוֹב, וּמֻתָּר בִּשְׁאָר יְמֵי הֶחָג. וְכֵן עוֹשֶׂה בְּכֵלִים דֹּפֶן רְבִיעִית בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל דֹּפֶן שְׁלִישִׁית – לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ בְּכֵלִים בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר הַסֻּכָּה, וְאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בְּיוֹם טוֹב.
טז. מִן הַכֹּל. מכל חומר שהוא (ראה גם הלכות שבת טז,כא). אֶת חֲבֵרוֹ דֹּפֶן. אף אדם אחר עשוי לשמש דופן. שֶׁלֹּא לְדַעַת זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה דֹּפֶן. שאין חברו יודע שהוא משמש כרגע דופן לסוכה. אֲבָל אִם עָשָׂהוּ לְדַעַת אָסוּר בְּיוֹם טוֹב. לפי שהדבר דומה לעשיית בניין עראי האסורה ביום טוב, כמבואר בסוף ההלכה. וְכֵן עוֹשֶׂה בְּכֵלִים דֹּפֶן רְבִיעִית בְּיוֹם טוֹב. מעמיד כלים שונים כך שישמשו מחיצה, שכיוון שהוא רק מעמיד את הכלים אין זהו בניין שאסור ביום טוב, ומותר לעשות כן כאשר כבר יש לסוכה שלוש דפנות. לְפִי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר הַסֻּכָּה. שאין הסוכה כשרה אלמלא כן, ונמצא שבהעמדת דופן זו נעשה המבנה סוכה כשרה, והדבר דומה לעשיית אוהל ארעי (והשווה הלכות שבת טז,כב–כג).

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות סוכה

*הסוכה*

שיעורי הסוכה: גובה – בין 10 טפחים ל20 אמה; רוחב – לפחות 7 על 7 טפחים.
דפנות – לפחות 3 דפנות (כמפורט בפרק) יציבות, העשויות מכל דבר, שתחת שפת הגג, ומגיעות לקרקע.
ניתן להרחיק את הדפנות מהארץ עד 3 טפחים; וניתן להרחיק את הדפנות מהסכך (בגובה) אפילו מרחק גדול, ובלבד שיהיה בדפנות 10 טפחים, ושהם יעמדו תחת שפתו הסכך; ניתן להרחיק את הדפנות מן הסכך (ברוחב) עד 3 טפחים.

סוכה מרובת פתחים – כשרה, אם אין פתח הרחב מ-10 טפחים.
סוכה גבוהה מ20 אמה– ממעטה בגובהה כמפורט בפרק.
סוכה נמוכה מ10 טפחים – חופר ליד הדפנות כדי להעמיק את הקרקע.

סוכה כשרה על עגלה/ספינה/אילן/גמל (אך אין עולים לה ביו"ט).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.דפנות הצמודות לסכך אבל מגיעות עד ג' טפחים מהקרקע – האם הסוכה כשרה?

2.דפנות הצמודות לקרקע אבל רחוקות כ' טפחים מהסכך – האם הסוכה כשרה?

3.סוכה שדפנותיה רחוקות מהסכך 30 ס"מ – כשרה?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן