א. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה: אִם הֻחְלְקָה – פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל דַּעַת הַבְּעָלִים; וְאִם הוּחַמָּה – חַיָּב. שְׂכָרָהּ לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָה בָּהָר: אִם הֻחְלְקָה – חַיָּב, שֶׁהַתַּקָּלוֹת בָּהָר יָתֵר מִן הַבִּקְעָה; וְאִם הוּחַמָּה – פָּטוּר, שֶׁהַחֲמִימוּת בַּבִּקְעָה יָתֵר מִן הָהָר, מִפְּנֵי הָרוּחַ שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת שָׁם בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. וְאִם הוּחַמָּה מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ בָּהָר וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, וְהוּא הַכְּלִי שֶׁחוֹרֵשׁ בּוֹ – הֲרֵי הַשּׂוֹכֵר פָּטוּר, וְדִין בַּעַל הַפָּרָה עִם הָאֻמָּנִין שֶׁחָרְשׁוּ. וְכֵן אִם לֹא שִׁנָּה עַל דַּעַת הַבְּעָלִים, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – דִּין בַּעַל הַפָּרָה עִם הָאֻמָּנִין. שְׂכָרָהּ לַחֲרֹשׁ בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – הַשּׂוֹכֵר חַיָּב, וְדִינוֹ שֶׁל שׂוֹכֵר עִם הָאֻמָּנִין.
ב. וּמַה הוּא דִּין הָאֻמָּנִין שֶׁשָּׁבְרוּ בְּעֵת חֲרִישָׁה? מְשַׁלְּמִין. מִי מְשַׁלֵּם? זֶה הָאוֹחֵז אֶת הַכְּלִי בְּעֵת הַחֲרִישָׁה. וְאִם הָיְתָה הַשָּׂדֶה מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת – שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בִּדְמֵי הַקַּנְקַן, הַמַּנְהִיג אוֹתָהּ בַּמַּלְמַד וְהָאוֹחֵז אֶת הַכֵּלִים.
ג. שְׂכָרָהּ לָדוּשׁ בְּקִטְנִית וְדָשׁ בִּתְבוּאָה, וְהֻחְלְקָה – פָּטוּר. בִּתְבוּאָה וְדָשׁ בְּקִטְנִית – חַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹר לַחֲבֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: 'לֹא תֵּלֵךְ בּוֹ בְּדֶרֶךְ נְהַר פְּקוֹד, שֶׁהַמַּיִם מְצוּיִן שָׁם, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ נֶרֶשׁ, שֶׁאֵין שָׁם מַיִם', הָלַךְ בְּדֶרֶךְ נְהַר פְּקוֹד וּמֵת הַחֲמוֹר, וְלֹא הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁמְּעִידִין בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ הָלַךְ, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ אָמַר: 'בִּנְהַר פְּקוֹד הָלַכְתִּי, וְלֹא הָיוּ שָׁם מַיִם, וּמֵחֲמַת עַצְמוֹ מֵת', וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם עֵדִים מְעִידִים שֶׁהַמַּיִם בִּנְהַר פְּקוֹד מְצוּייִן – חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי שִׁנָּה עַל דַּעַת הַבְּעָלִים, וְאֵין אוֹמְרִין 'מַה לִּי לְשַׁקֵּר' בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵדִים.
ד. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַבְּהֵמָה לְהָבִיא עָלֶיהָ מָאתַיִם רְטָלִין שֶׁל חִטִּים וְהֵבִיא מָאתַיִם רְטָלִין שֶׁל שְׂעוֹרִים, וּמֵתָה – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשּׂוֹי, וְהַשְּׂעוֹרִים יֵשׁ לָהֶן נֶפַח. וְכֵן אִם שְׂכָרָהּ לְהָבִיא עָלֶיהָ תְּבוּאָה וְהֵבִיא בְּמִשְׁקָלָהּ תֶּבֶן. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ לְהָבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים וְהֵבִיא בְּמִשְׁקָלָן חִטִּים, וּמֵתָה – פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. שָׂכַר אֶת הַבְּהֵמָה לִרְכֹּב עָלֶיהָ אִישׁ – לֹא יַרְכִּיב עָלֶיהָ אִשָּׁה. שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ אִשָּׁה – יַרְכִּיב עָלֶיהָ אִישׁ. שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ אִשָּׁה – מַרְכִּיב עָלֶיהָ כָּל אִשָּׁה, בֵּין קְטַנָּה בֵּין גְּדוֹלָה, וַאֲפִלּוּ מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִיא מְנִיקָה.
ו. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַבְּהֵמָה לָשֵׂאת עָלֶיהָ מִשְׁקָל יָדוּעַ, וְהוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ: אִם הוֹסִיף חֵלֶק מִשְּׁלֹשִׁים עַל הַשִּׁעוּר שֶׁפָּסַק עִמּוֹ, וּמֵתָה – חַיָּב; פָּחוֹת מִכָּאן – פָּטוּר, אֲבָל נוֹתֵן שְׂכַר הַתּוֹסֶפֶת.
שָׂכַר סְתָם – אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא בַּמִּשְׁקָל הַיָּדוּעַ בַּמְּדִינָה לְאוֹתָהּ הַבְּהֵמָה. וְאִם הוֹסִיף חֵלֶק מִשְּׁלֹשִׁים, כְּגוֹן שֶׁדַּרְכָּהּ לָשֵׂאת שְׁלֹשִׁים וְטָעַן עָלֶיהָ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, וּמֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה – חַיָּב.
וְכֵן סְפִינָה שֶׁהוֹסִיף בָּהּ אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים עַל מַשָּׂאָה, וְטָבְעָה – חַיָּב לְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ.
ז. הַכַּתָּף שֶׁהוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ קַב אֶחָד וְהֻזַּק בְּמַשָּׂא זֶה – חַיָּב בִּנְזָקָיו; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן דַּעַת וַהֲרֵי הוּא מַרְגִּישׁ בְּכֹבֶד הַמַּשָּׂא, יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ שֶׁמָּא מֵחֲמַת חָלְיוֹ הוּא זֶה הַכֹּבֶד.
ח. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכֹּב עָלֶיהָ – יֵשׁ לוֹ לְהַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּסוּתוֹ וּלְגִינוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַשּׂוֹכֵר לַחֲזֹר בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן וְלִקְנוֹת מְזוֹנוֹת. יָתֵר עַל זֶה – הֲרֵי בַּעַל הַחֲמוֹר מְעַכֵּב עָלָיו.
וְכֵן יֵשׁ לְבַעַל הַחֲמוֹר לְהַנִּיחַ עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים וְתֶבֶן וּמְזוֹנוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. יָתֵר עַל זֶה – הַשּׂוֹכֵר מְעַכֵּב עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹת בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן. לְפִיכָךְ, אִם אֵין שָׁם מָצוּי מֵאַיִן יִקְנֶה – מַנִּיחַ עָלֶיהָ מְזוֹנוֹתָיו וּמְזוֹנוֹת בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל כָּל הַדֶּרֶךְ.
וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים – בְּשׂוֹכֵר סְתָם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג יָדוּעַ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג – הַכֹּל לְפִי הַמִּנְהָג.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה. ושכר עמה גם את הקנקן שהוא כלי החרישה שראשו מעוקם וחופר את הקרקע. ומנהגם היה שיחד עם הפרה מושכרים גם שני פועלים לצורך עבודת החרישה, אחד אוחז בקנקן לכוונו והשני מדרבן את הבהמה (ראה בבלי בבא מציעא פ,א ובראשונים שם). הֲרֵי הַשּׂוֹכֵר פָּטוּר. שאדמת הבקעה נוחה לחרישה יותר מאדמת ההר ונמצא ששבירת הקנקן לא נגרמה מכך ששינה מדעת הבעלים. וְדִין בַּעַל הַפָּרָה עִם הָאֻמָּנִין שֶׁחָרְשׁוּ. שהפועלים חייבים על שבירת הקנקן משום שהיה עליהם להיזהר בשעת החרישה ועליהם לשלם למשכיר כפי שיתבאר בסמוך. הַשּׂוֹכֵר חַיָּב. שכן הנזק נגרם כתוצאה מכך ששינה מדעת הבעלים. וְדִינוֹ שֶׁל שׂוֹכֵר עִם הָאֻמָּנִין. שהשוכר יכול לתבוע את הפועלים משום שהיה להם להיזהר בכל אופן.