פרק ד', הלכות שכירות, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה: אִם הֻחְלְקָה – פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל דַּעַת הַבְּעָלִים; וְאִם הוּחַמָּה – חַיָּב. שְׂכָרָהּ לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָה בָּהָר: אִם הֻחְלְקָה – חַיָּב, שֶׁהַתַּקָּלוֹת בָּהָר יָתֵר מִן הַבִּקְעָה; וְאִם הוּחַמָּה – פָּטוּר, שֶׁהַחֲמִימוּת בַּבִּקְעָה יָתֵר מִן הָהָר, מִפְּנֵי הָרוּחַ שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת שָׁם בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. וְאִם הוּחַמָּה מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ בָּהָר וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, וְהוּא הַכְּלִי שֶׁחוֹרֵשׁ בּוֹ – הֲרֵי הַשּׂוֹכֵר פָּטוּר, וְדִין בַּעַל הַפָּרָה עִם הָאֻמָּנִין שֶׁחָרְשׁוּ. וְכֵן אִם לֹא שִׁנָּה עַל דַּעַת הַבְּעָלִים, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – דִּין בַּעַל הַפָּרָה עִם הָאֻמָּנִין. שְׂכָרָהּ לַחֲרֹשׁ בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – הַשּׂוֹכֵר חַיָּב, וְדִינוֹ שֶׁל שׂוֹכֵר עִם הָאֻמָּנִין.
א. הֻחְלְקָה. ונשברה או מתה. פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל דַּעַת הַבְּעָלִים. שסכנת ההחלקה קיימת בהר יותר מבבקעה, ונמצא שהמוות לא נגרם מכך ששינה מדעת הבעלים. וְאִם הוּחַמָּה חַיָּב. שסכנת החימום קיימת בבקעה יותר מבהר, ונמצא שהמוות נגרם מכך ששינה מדעת הבעלים. הַמַּעֲלָה. שיפוע ההר.
וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה. ושכר עמה גם את הקנקן שהוא כלי החרישה שראשו מעוקם וחופר את הקרקע. ומנהגם היה שיחד עם הפרה מושכרים גם שני פועלים לצורך עבודת החרישה, אחד אוחז בקנקן לכוונו והשני מדרבן את הבהמה (ראה בבלי בבא מציעא פ,א ובראשונים שם). הֲרֵי הַשּׂוֹכֵר פָּטוּר. שאדמת הבקעה נוחה לחרישה יותר מאדמת ההר ונמצא ששבירת הקנקן לא נגרמה מכך ששינה מדעת הבעלים. וְדִין בַּעַל הַפָּרָה עִם הָאֻמָּנִין שֶׁחָרְשׁוּ. שהפועלים חייבים על שבירת הקנקן משום שהיה עליהם להיזהר בשעת החרישה ועליהם לשלם למשכיר כפי שיתבאר בסמוך. הַשּׂוֹכֵר חַיָּב. שכן הנזק נגרם כתוצאה מכך ששינה מדעת הבעלים. וְדִינוֹ שֶׁל שׂוֹכֵר עִם הָאֻמָּנִין. שהשוכר יכול לתבוע את הפועלים משום שהיה להם להיזהר בכל אופן.
ב. וּמַה הוּא דִּין הָאֻמָּנִין שֶׁשָּׁבְרוּ בְּעֵת חֲרִישָׁה? מְשַׁלְּמִין. מִי מְשַׁלֵּם? זֶה הָאוֹחֵז אֶת הַכְּלִי בְּעֵת הַחֲרִישָׁה. וְאִם הָיְתָה הַשָּׂדֶה מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת – שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בִּדְמֵי הַקַּנְקַן, הַמַּנְהִיג אוֹתָהּ בַּמַּלְמַד וְהָאוֹחֵז אֶת הַכֵּלִים.
ב. זֶה הָאוֹחֵז אֶת הַכְּלִי בְּעֵת הַחֲרִישָׁה. הפועל המכוון את הקנקן חייב לשלם, משום שלא כיוון את הקנקן כראוי ולכן נשבר, והפועל המדרבן את הבהמה פטור. מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת. שדה מדורגת שאינה אחידה. שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין בִּדְמֵי הַקַּנְקַן. במקום מדורג נחוצה זהירות של שניהם כדי למנוע את שבירת הכלי, ולכן שניהם חייבים. בַּמַּלְמַד. מקל המשמש להנהגת הבהמה.
ג. שְׂכָרָהּ לָדוּשׁ בְּקִטְנִית וְדָשׁ בִּתְבוּאָה, וְהֻחְלְקָה – פָּטוּר. בִּתְבוּאָה וְדָשׁ בְּקִטְנִית – חַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹר לַחֲבֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ: 'לֹא תֵּלֵךְ בּוֹ בְּדֶרֶךְ נְהַר פְּקוֹד, שֶׁהַמַּיִם מְצוּיִן שָׁם, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ נֶרֶשׁ, שֶׁאֵין שָׁם מַיִם', הָלַךְ בְּדֶרֶךְ נְהַר פְּקוֹד וּמֵת הַחֲמוֹר, וְלֹא הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁמְּעִידִין בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ הָלַךְ, אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ אָמַר: 'בִּנְהַר פְּקוֹד הָלַכְתִּי, וְלֹא הָיוּ שָׁם מַיִם, וּמֵחֲמַת עַצְמוֹ מֵת', וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם עֵדִים מְעִידִים שֶׁהַמַּיִם בִּנְהַר פְּקוֹד מְצוּייִן – חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי שִׁנָּה עַל דַּעַת הַבְּעָלִים, וְאֵין אוֹמְרִין 'מַה לִּי לְשַׁקֵּר' בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵדִים.
ג. לָדוּשׁ בְּקִטְנִית. דישה היא הפרדת הגרעינים מהגבעול הנעשית על ידי הולכת הבהמה על גבי התבואה. וְדָשׁ בִּתְבוּאָה וְהֻחְלְקָה פָּטוּר. שכן בדישת תבואה סכנת ההחלקה פחותה יותר מבדישת קטנית. מַחֲלֶקֶת. מחליקה.
הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם עֵדִים מְעִידִים שֶׁהַמַּיִם בִּנְהַר פְּקוֹד מְצוּייִן. שהכול יודעים שיש מים בנהר זה ונחשב הדבר כאילו עדים מעידים על כך (רש"י בבא מציעא פא,ב), או פירושו שאכן העידו עדים על כך שיש מים בנהר פקוד (כך נראה שהסביר הר"ח מובא בשטמ"ק שם, וראה גם רבנו יהונתן המובא שם). וְאֵין אוֹמְרִין מַה לִּי לְשַׁקֵּר בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵדִים. אף שיש לו טענת 'מיגו', שכן היה יכול לטעון שהלך בדרך נרש, אין טענת 'מיגו' מועילה במקום שעדים מעידים כנגד טענתו הנוכחית.
ד. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַבְּהֵמָה לְהָבִיא עָלֶיהָ מָאתַיִם רְטָלִין שֶׁל חִטִּים וְהֵבִיא מָאתַיִם רְטָלִין שֶׁל שְׂעוֹרִים, וּמֵתָה – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשּׂוֹי, וְהַשְּׂעוֹרִים יֵשׁ לָהֶן נֶפַח. וְכֵן אִם שְׂכָרָהּ לְהָבִיא עָלֶיהָ תְּבוּאָה וְהֵבִיא בְּמִשְׁקָלָהּ תֶּבֶן. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ לְהָבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים וְהֵבִיא בְּמִשְׁקָלָן חִטִּים, וּמֵתָה – פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. רְטָלִין. מידת משקל. מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשּׂוֹי וְהַשְּׂעוֹרִים יֵשׁ לָהֶן נֶפַח. משקלן הסגולי של השעורים פחות ממשקלן הסגולי של החיטים, והמביא מטען שעורים במשקל שווה למטען חיטים מרבה את הנפח של המטען, ונמצא שמיתת הבהמה נגרמה משינוי השוכר מדעת הבעלים. בְּמִשְׁקָלָהּ. באותו משקל. תֶּבֶן. ונפח התבן גדול מנפח התבואה. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ לְהָבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים וְהֵבִיא בְּמִשְׁקָלָן חִטִּים. ונמצא שהקטין את נפח המשא על הבהמה.
ה. שָׂכַר אֶת הַבְּהֵמָה לִרְכֹּב עָלֶיהָ אִישׁ – לֹא יַרְכִּיב עָלֶיהָ אִשָּׁה. שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ אִשָּׁה – יַרְכִּיב עָלֶיהָ אִישׁ. שְׂכָרָהּ לִרְכֹּב עָלֶיהָ אִשָּׁה – מַרְכִּיב עָלֶיהָ כָּל אִשָּׁה, בֵּין קְטַנָּה בֵּין גְּדוֹלָה, וַאֲפִלּוּ מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִיא מְנִיקָה.
ה. לֹא יַרְכִּיב עָלֶיהָ אִשָּׁה. שהטרחה בהובלת אישה גדולה מבאיש (ספר הנר בבא מציעא פט,ב, וראה הסבר דומה בחסדי דוד בבא מציעא ז,ו). וַאֲפִלּוּ מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִיא מְנִיקָה. שיש בוולד שבמעיה תוספת משא וגם אוחזת בידיה את התינוק שמניקה.
ו. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַבְּהֵמָה לָשֵׂאת עָלֶיהָ מִשְׁקָל יָדוּעַ, וְהוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ: אִם הוֹסִיף חֵלֶק מִשְּׁלֹשִׁים עַל הַשִּׁעוּר שֶׁפָּסַק עִמּוֹ, וּמֵתָה – חַיָּב; פָּחוֹת מִכָּאן – פָּטוּר, אֲבָל נוֹתֵן שְׂכַר הַתּוֹסֶפֶת.
שָׂכַר סְתָם – אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא בַּמִּשְׁקָל הַיָּדוּעַ בַּמְּדִינָה לְאוֹתָהּ הַבְּהֵמָה. וְאִם הוֹסִיף חֵלֶק מִשְּׁלֹשִׁים, כְּגוֹן שֶׁדַּרְכָּהּ לָשֵׂאת שְׁלֹשִׁים וְטָעַן עָלֶיהָ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, וּמֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה – חַיָּב.
וְכֵן סְפִינָה שֶׁהוֹסִיף בָּהּ אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים עַל מַשָּׂאָה, וְטָבְעָה – חַיָּב לְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ.
ו. יָדוּעַ. מוגדר. חֵלֶק מִשְּׁלֹשִׁים. אחד חלקי שלושים מהמשקל שסיכם עם המשכיר. אֲבָל נוֹתֵן שְׂכַר הַתּוֹסֶפֶת. שהרי דמי השכירות הם עבור טעינה במשקל מסוים, ועליו לשלם את התוספת של דמי השכירות עבור המשקל הנוסף שהטעין.
שָׂכַר סְתָם. ללא שקבעו ביניהם את המשקל שתטען הבהמה.
ז. הַכַּתָּף שֶׁהוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ קַב אֶחָד וְהֻזַּק בְּמַשָּׂא זֶה – חַיָּב בִּנְזָקָיו; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן דַּעַת וַהֲרֵי הוּא מַרְגִּישׁ בְּכֹבֶד הַמַּשָּׂא, יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ שֶׁמָּא מֵחֲמַת חָלְיוֹ הוּא זֶה הַכֹּבֶד.
ז. הַכַּתָּף. סבל הנושא משאות על כתפו. שֶׁהוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ קַב אֶחָד. האדם ששכר אותו הוסיף על משאו קב אחד ללא ידיעתו. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֶּן דַּעַת וַהֲרֵי הוּא מַרְגִּישׁ בְּכֹבֶד הַמַּשָּׂא. והייתה זו סיבה לפטור את השוכר שהטעין עליו משקל יתר בטענה שהסבל קיבל על עצמו את תוספת המשקל. יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ שֶׁמָּא מֵחֲמַת חָלְיוֹ הוּא זֶה הַכֹּבֶד. הסבל עשוי לחשוב שהמטען מכביד עליו יותר מהרגיל מחמת חולשתו, ולכן אין לפטור את השוכר בשל כך.
ח. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכֹּב עָלֶיהָ – יֵשׁ לוֹ לְהַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּסוּתוֹ וּלְגִינוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַשּׂוֹכֵר לַחֲזֹר בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן וְלִקְנוֹת מְזוֹנוֹת. יָתֵר עַל זֶה – הֲרֵי בַּעַל הַחֲמוֹר מְעַכֵּב עָלָיו.
וְכֵן יֵשׁ לְבַעַל הַחֲמוֹר לְהַנִּיחַ עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים וְתֶבֶן וּמְזוֹנוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. יָתֵר עַל זֶה – הַשּׂוֹכֵר מְעַכֵּב עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹת בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן. לְפִיכָךְ, אִם אֵין שָׁם מָצוּי מֵאַיִן יִקְנֶה – מַנִּיחַ עָלֶיהָ מְזוֹנוֹתָיו וּמְזוֹנוֹת בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל כָּל הַדֶּרֶךְ.
וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים – בְּשׂוֹכֵר סְתָם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג יָדוּעַ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג – הַכֹּל לְפִי הַמִּנְהָג.
ח. יֵשׁ לוֹ. מותר לו. וּלְגִינוֹ. כד מים לשתייה. וּמְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. אוכל המספיק לו עד שיגיע ליעדו הסופי. לַחֲזֹר. לחפש. מָלוֹן. מקום לינה. יָתֵר עַל זֶה. אם רוצה להטעין על החמור יותר מכך.
לְבַעַל הַחֲמוֹר. המנהיג את החמור בדרך עבור השוכר ('חמר'). שְׂעוֹרִים וְתֶבֶן וּמְזוֹנוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שעורים ותבן עבור החמור, ומזונות עבור עצמו לצורך אותו היום בלבד. מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹת בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן. ודרכו של החמר בכך (אך השוכר אין דרכו בכך ולכן יכול להניח עליה מזונותיו של כל הדרך – בבלי בבא מציעא עט,ב).

תקציר הפרק 

🤔 האם גבר ששכר רכב רשאי לתת לאשתו לנהוג בו?
כן, אנחנו מודים, השאלה שבכותרת קצת פרובוקטיבית, אבל היא עולה מעצמה כשלומדים את ההלכה הקובעת שאם "שכר את הבהמה לרכוב עליה איש – לא ירכיב עליה אישה; שכרה לרכוב עליה אישה – ירכיב עליה איש" (הלכה ה). מדוע? כי הטרחה בהובלת אישה מרובה מהטרחה שבהובלת איש. אכן, מאחר שמבחינת המכונית אין הבדל מי נוהג בה, נראה שכלל זה אינו תקף לגבי שכירות רכב. ובכל מקרה, "כל אלו הדברים בשוכר סתם, במקום שאין מנהג ידוע, אבל במקום שיש מנהג – הכל לפי המנהג" (הלכה ח), ונראה שבימינו המנהג של סוכנויות ההשכרה הוא לא להבדיל בין נהגים לפי מין השוכר 🎖

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שכר ג'יפ ונסע בו בכביש והחליק וניזוק – האם חייב?

2.ביקש שלא ינהג בבוץ שמא ישקע והוא נהג בבוץ ונתקע מסיבה אחרת – חייב?

3.שכר את הג'יפ לנהג בלבד ולבסוף נהגה בו אישתו וניזוק – האם חייב?

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן