פרק ד', הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ עֲלִיָּה לְמַעְלָה מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְנָפַל כֹּתֶל מִכָּתְלֵי הַבַּיִת – אֵין בַּעַל הָעֲלִיָּה נוֹתֵן לוֹ בִּיצָאוֹתָיו כְּלוּם, וְכוֹפֶה אֶת בַּעַל הַבַּיִת לִבְנוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה. אֲבָל אֵין בַּעַל הַבַּיִת כּוֹפֶה לְבַעַל הָעֲלִיָּה לִבְנוֹת כֹּתֶל עֲלִיָּה שֶׁנָּפַל. וְהַתִּקְרָה שֶׁל בַּיִת – הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְהַמַּעֲזִיבָה שֶׁעַל הַתִּקְרָה – הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הָעֲלִיָּה.
א. עֲלִיָּה. קומה שנייה. אֵין בַּעַל הָעֲלִיָּה נוֹתֵן לוֹ בִּיצָאוֹתָיו כְּלוּם. בעל העלייה אינו צריך להשתתף עם בעל הבית בבניית הכותל שנפל. וְכוֹפֶה אֶת בַּעַל הַבַּיִת לִבְנוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה. מפני שהעלייה נשענת על הבית. וְהַתִּקְרָה. הקורות שהתקרה בנויה מהן. הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אם נתרועעה עליו לתקנה. וְהַמַּעֲזִיבָה שֶׁעַל הַתִּקְרָה. כיסוי הטיט שעל הקורות. הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הָעֲלִיָּה. משום שייעודה של המעזיבה הוא להשוות את רצפתו של בעל העלייה להנאתו. ודין זה הוא דווקא בשני שותפים, אבל אם בעל הבית השכיר את העלייה, בעל הבית צריך לתקן גם את המעזיבה (הלכות שכירות ו,ד).
ב. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן, הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה – הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִין בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר. וְאִם נִשְׁתַּבְּרוּ מִקְצָת הָאֲבָנִים – רוֹאִין אֵי זוֹ רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר, אִם אַבְנֵי הַבַּיִת אוֹ אַבְנֵי הָעֲלִיָּה; וְדָבָר זֶה יִוָּדַע מִדֶּרֶךְ הַנְּפִילָה: אִם נָפַל הָעֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן וַהֲרָסוֹ אוֹ נִשְׁמַט הַתַּחְתּוֹן וְנָפַל הָעֶלְיוֹן וְנֶהֱרַס. וְאִם אֵינָם יוֹדְעִים כֵּיצַד נָפַל – חוֹלְקִין הָאֲבָנִים הַשְּׁלֵמוֹת וְהַשְּׁבוּרוֹת.
ב. שְׁנֵיהֶם. בעל הבית ובעל העלייה. אִם נָפַל הָעֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן וַהֲרָסוֹ. ובמקרה זה האבנים השבורות הן של העלייה. אוֹ נִשְׁמַט הַתַּחְתּוֹן וְנָפַל הָעֶלְיוֹן וְנֶהֱרַס. ובמקרה זה האבנים השבורות הן של הבית.
ג. אָמַר בַּעַל עֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּבְנֶה עֲלִיָּתוֹ עַל גַּבָּיו, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה – הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת כְּשֶׁהָיָה, וְיוֹשֵׁב וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת כָּל יְצָאוֹתָיו, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא וְיִבְנֶה עֲלִיָּתוֹ אִם רָצָה.
ג. לִבְנוֹת הַבַּיִת. מממונו, לאחר שנפלו הבית והעלייה. שֶׁיִּתֵּן לוֹ. בעל הבית.
ד. וְאִם אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִבְנוֹת – בַּעַל הָעֲלִיָּה נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַקַּרְקַע וּבַעַל הַבַּיִת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים.
ד. אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִבְנוֹת. כגון ששניהם עניים.
ה. רָצָה בַּעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת בֵּיתוֹ – בּוֹנֶה אוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה. וְאִם בָּא לְשַׁנּוֹת בַּכְּתָלִים: אִם חִזֵּק אוֹתָן וְהִרְבָּה בְּרָחְבָּן יָתֵר מִמַּה שֶּׁהָיוּ – שׁוֹמְעִין לוֹ; רָצָה לְמַעֵט בְּרָחְבָּן אוֹ לִפְחֹת מֵחָזְקָן, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אֲבָנִים וּבִקֵּשׁ לְהַחֲזִירָן לְבֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. בָּא לְשַׁנּוֹת הַתִּקְרָה לְקוֹרוֹת כְּבֵדִים וַחֲזָקִים – שׁוֹמְעִין לוֹ; פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהָיוּ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הִרְבָּה בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁהוֹסִיף בְּגֹבַהּ הַבַּיִת – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ; מִעֵט בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁמִּעֵט בְּגֹבַהּ הַבַּיִת – שׁוֹמְעִין לוֹ.
וְכֵן בַּעַל עֲלִיָּה בּוֹנֶה אוֹתָהּ אִם רָצָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְאִם בָּא לְשַׁנּוֹת אֶת הַכְּתָלִים: לְהַרְחִיב וּלְחַזֵּק – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְבִּיד עַל כָּתְלֵי הַתַּחְתּוֹן; אֲבָל לְמַעֵט מֵהֶן – שׁוֹמְעִין לוֹ.
וְכֵן בְּקוֹרוֹת תִּקְרַת הָעֲלִיָּה: אִם שִׁנָּה אוֹתָן לְקַלִּים מִמַּה שֶּׁהָיוּ – שׁוֹמְעִין לוֹ; לִכְבֵדִים מֵהֶן – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הִרְבָּה בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁמִּעֵט בְּגֹבַהּ הָעֲלִיָּה – שׁוֹמְעִין לוֹ; אֲבָל אִם מִעֵט בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁהִרְבָּה בְּגָבְהָהּ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

ה. שֶׁהָיוּ אֲבָנִים וּבִקֵּשׁ לְהַחֲזִירָן לְבֵנִים. כגון שהיו אבנים שאינן גזית שעוביין שישה טפחים, או אבני גזית שעוביין חמישה טפחים, ורוצה לבנות כעת מלבנים שעוביין שלושה טפחים. הִרְבָּה בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁהוֹסִיף בְּגֹבַהּ הַבַּיִת. שעל ידי כך נחלשים הכתלים.

ו. נִדַּלְדְּלוּ קוֹרוֹת הַבַּיִת וְיָרְדוּ לַאֲוִיר הַבַּיִת: אִם הִגִּיעוּ לְתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים – סוֹתֵר וּבוֹנֶה; וְאִם לֹא הִגִּיעוּ – יָכוֹל בַּעַל הָעֲלִיָּה לְעַכֵּב עָלָיו. וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: 'הֲרֵינִי אֶשְׂכֹּר לְךָ מָקוֹם כְּדֵי שֶׁתָּדוּר בּוֹ עַד שֶׁאֲתַקֵּן הַתִּקְרָה' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁאֶטְרַח מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁתְּתַקֵּן אַתָּה אֶת בֵּיתְךָ'.
ו. נִדַּלְדְּלוּ קוֹרוֹת הַבַּיִת וְיָרְדוּ לַאֲוִיר הַבַּיִת. קורות תקרת הבית התרופפו והתקרה הונמכה אל תוך חלל הבית. אִם הִגִּיעוּ לְתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים סוֹתֵר וּבוֹנֶה. כאשר אין בבית שיעור עשרה טפחים שהוא שיעור דירה, אין הבית משועבד לעלייה, ובעל הבית סותר ובונה את התקרה, והעליון את המעזיבה (כדלעיל ה"א). יָכוֹל בַּעַל הָעֲלִיָּה לְעַכֵּב עָלָיו. לסתור את הבניין לצורך השיפוץ, בטענה שאינו רוצה לעזוב את העלייה למשך זמן השיפוץ.
ז. הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן עַל דָּבָר זֶה: אִם נִשְׁאַר בְּגֹבַהּ הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּקַּח אָדָם חֲבִילָה בֵּינוֹנִית עַל רֹאשׁוֹ וְיִכָּנֵס בָּהּ תַּחַת קוֹרוֹת אֵלּוּ שֶׁנֶּעֶקְמוּ – אֵינוֹ סוֹתֵר; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִכָּנֵס בָּהּ עַד שֶׁיָּכֹף רֹאשׁוֹ – סוֹתֵר וּמְתַקֵּן וּבוֹנֶה, וְאֵין בַּעַל הָעֲלִיָּה יָכוֹל לְעַכֵּב, שֶׁהֲרֵי הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן תְּחִלָּה.
ז. הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן עַל דָּבָר זֶה. שאם יירדו הקורות לאוויר הבית, יהיה רשאי בעל הבית לסתור ולתקן, ולא קבעו ביניהם את הגובה. חֲבִילָה בֵּינוֹנִית. של קנים, שבגובה כזה רגילים לגור בני אדם.
ח. בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָּנוּי בְּעֹבִי הָהָר וְגִנַּת אַחֵר עַל גַּבָּיו, וְנִפְחֲתוּ שְׁמֵי בֵּית הַבַּד בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – הֲרֵי בַּעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה זֶה לְבֵית בַּדּוֹ כִּפִּין, וִיתַקֵּן הָעֶלְיוֹן קַרְקַע גִּנָּתוֹ, וְיִזְרַע כָּל גִּנָּתוֹ.
ח. בְּעֹבִי הָהָר. במערה החצובה בסלע הר. וְגִנַּת אַחֵר. גינה השייכת לאדם אחר. וְנִפְחֲתוּ שְׁמֵי בֵּית הַבַּד בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר. תקרת בית הבד התרועעה ושקעה בשטח של ארבעה טפחים או יותר. בַּעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה. מכיוון שיש טרחה לעבוד בגינה בעלת שני מפלסים על בעל בית הבד לאפשר לבעל הגינה לזרוע בשטח בית הבד כשטח כל גינתו (בבלי בבא מציעא קיז,ב). כִּפִּין. בניין של קשתות, לחזק את התקרה. וִיתַקֵּן הָעֶלְיוֹן קַרְקַע גִּנָּתוֹ. יביא עפר לגינה.
ט. שְׁתֵּי גִּנּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְהַיָּרָק בֵּינְתַּיִם בְּגֹבַהּ עֹבִי הָאָרֶץ שֶׁבֵּינֵיהֶן: כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹּל אוֹתוֹ מֵעִקָּרוֹ – הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֶאֱנֹס עַצְמוֹ; וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן. הָיָה מַגִּיעַ לְנוֹפוֹ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ לְעִקָּרוֹ – לֹא יִטֹּל הָעֶלְיוֹן; וְאִם נָטַל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אֲבָל אִילָן הָעוֹמֵד עַל הַמֶּצֶר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֶה לְתוֹךְ שְׂדֵה אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי שְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין בְּפֵרוֹתָיו.
ט. שְׁתֵּי גִּנּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. סמוכות זו לזו, האחת נמוכה והשנייה גבוהה, ובגובה העפר שביניהן צומח ירק. מֵעִקָּרוֹ. משרשו. שֶׁלֹּא יֶאֱנֹס עַצְמוֹ. שלא יתמתח יותר מדי ויסכן את עצמו בנפילה (פה"מ בבא בתרא י,ח). לְנוֹפוֹ. גבעולי הירק. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. ככל ספק ממוני שאין מוציאים מיד המוחזק. עַל הַמֶּצֶר. על הגבול שבין שתי שדות. שֶׁהוּא נוֹטֶה. שנופו נוטה.
י. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּשְׁתָלָם בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְאָמַר הַלָּה: 'זֵיתַי אֲנִי נוֹטֵל' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ, אֶלָּא יַעַמְדוּ בִּמְקוֹמָן: וְאִם עֲקָרָן הַנָּהָר בְּגוּשֵׁיהֶן כְּשֶׁשְּׁתָלָן – יַחְלְקוּ הַפֵּרוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה עִם בַּעַל הַזֵּיתִים כָּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּלְאַחַר שָׁלֹשׁ – הַכֹּל לְבַעַל הַשָּׂדֶה; וְאִם לֹא נֶעֶקְרוּ בְּגוּשֵׁיהֶן – הַכֹּל לְבַעַל הַקַּרְקַע מִיָּד.
י. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּשְׁתָלָם בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ. שעקר הנהר עצי זית משדהו וסחף אותם לשדה חברו ונשתלו שם באופן טבעי. וְאָמַר הַלָּה זֵיתַי אֲנִי נוֹטֵל. בעל העצים חפץ ליטול בחזרה את עציו. מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ. שבעקירת עצים שתולים יש פגיעה ביישובה של הארץ. בְּגוּשֵׁיהֶן. גושי עפר שסביב העץ, שמכוחם יכול העץ לחיות אף אם נעקר מהאדמה (ראה הלכות מעשר שני י,יב). יַחְלְקוּ הַפֵּרוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה עִם בַּעַל הַזֵּיתִים כָּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כאשר הזיתים נעקרו בגושיהם אין צורך להמתין מחדש שלוש שנות ערלה כדי לאכול מהם. ונמצא שבמשך השנים הללו בעל השדה נהנה מגושי העפר של בעל הזיתים ולכן חולק עמו (ראה בבלי בבא מציעא קא,א). וְאִם לֹא נֶעֶקְרוּ בְּגוּשֵׁיהֶן הַכֹּל לְבַעַל הַקַּרְקַע מִיָּד. ואף שהפירות ערלה ואינו יכול לאכלם, מכל מקום זוכה בעצים עצמם (מ"מ).
יא. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים: אִם פָּסַק עִמּוֹ לָקֹץ מִיָּד – כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ, הֲרֵי הֵן לְבַעַל הַקַּרְקַע; וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיָּקֹץ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה – הֲרֵי כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיאוּ לְבַעַל הָעֵצִים. מָכַר סְתָם: אִם עָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה חוּץ מִן הַהוֹצָאָה – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים; עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה חוּץ מִן הַהוֹצָאָה – הֲרֵי אֵלּוּ יַחֲלֹקוּ.

יא. הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים. מכר את העצים על מנת שיקצצם הלוקח, ואת האדמה שייר לעצמו, ועד שקצצם הלוקח עשו הזיתים פירות. אִם פָּסַק עִמּוֹ לָקֹץ מִיָּד כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ הֲרֵי הֵן לְבַעַל הַקַּרְקַע. מפני שגדלו מאדמתו, והלוקח לא יכול לזכות מחמת שגידלו עציו, מפני שהיה עליו לקצצם מיד. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיָּקֹץ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה הֲרֵי כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיאוּ לְבַעַל הָעֵצִים. שהרי הניח לו את הזיתים כמות שהם והרווח שיניבו שייך לקונה. סְתָם. בלי להתנות. פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה. שהזיתים רעים ומסאה זיתים יוצא פחות מרביעית הלוג שמן (יחס של פחות מאחד לתשעים ושש; רש"י בבא מציעא ק,ב וראה פירושים נוספים בראשונים שם). חוּץ מִן הַהוֹצָאָה. ששיעור רביעית הוא אחרי שמנכים את ההוצאים על המסיקה והסחיטת הזיתים. שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. הלוקח, שבעל הקרקע מוחל על זיתים גרועים כאלה. יַחֲלֹקוּ. שמרביעית ומעלה אנשים מקפידים ואינם מוותרים ומכיוון שהם שותפים בזיתים, שהרי גדלו מן הקרקע של המוכר ומהעצים של הלוקח, יחלקו ברווח.

תקציר הפרק 

🤔 למי שייכים פירות עץ שנמצא בדיוק בין שתי חצרות?
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק, ומה אכפת לו לעץ מי אוכל את הפירות? לא אכפת לו. הוא עץ. אבל להלכה אכפת ועוד איך, ולרוב הקביעה ההלכתית היא שהפירות שייכים לבעליו של העץ, אך בפרקנו יש מקרה מיוחד של עץ ש"עומד על המצר", כלומר, גדל בדיוק בגבול שבין שדותיהם של שני אנשים ואי אפשר להכריע למי הוא שייך, וההלכה היא ש"שניהן חולקים בפרותיו" (הלכה ט). בתיאבון! 🏝

🤷‍ בית עם חמישה כיווני אוויר…
מה שווה יותר, בית בקומה ראשונה או בקומה שנייה? – זה כנראה עניין של טעם אישי, אבל ההלכה בפרקנו מראה שהקומה השנייה ("עלייה") נתפסה כנחותה יותר, לפחות בעבר. מדוע? שכן במקרה שבית בן שני קומות קרס ושני בעלי הבתים עניים מכדי לבנותו מחדש, הם מחלקים ביניהם את השטח שעליו עמדו הבתים באופן הבא: "בעל העלייה נוטל שליש מהקרקע, ובעל הבית – שני שלישים" (הלכה ד). משמע שהקומה התחתונה שווה פחות, ובכל זאת עכשיו לשניהם יש בתים עם חמישה כיווני אוויר… 😭

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עץ על גבול שדות וענפיו נוטים לשדה אחד- האם הפירות שייכים לשדה זו?

2.תקרת בית משותף שהחלה להתמוטט- ניתן לכפות את בעליה לתקנה מיד?

3.התמוטט קיר בקומה א'- האם דיירי הקומות העליונות משתתפים בהוצאות?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן