פרק ד', הלכות שלוחין ושותפין, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּשֶׁיִּרְצוּ הַשֻּׁתָּפִין לְהִשְׁתַּתֵּף, בַּמֶּה יִקְנֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן מָמוֹן חֲבֵרוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ? אִם בְּמָעוֹת נִשְׁתַּתְּפוּ – יָבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְיָבִיא זֶה מְעוֹתָיו, וְיַטִּילוּ אוֹתָן לְכִיס אֶחָד, וְיַגְבִּיהוּ אֶת הַכִּיס שְׁנֵיהֶם.
אֲבָל אִם כָּתְבוּ שְׁטָר וְהֵעִידוּ עֵדִים, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיַּד שְׁנֵיהֶם שֶׁיָּבִיא זֶה מֵאָה וְזֶה מֵאָה וְיִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן – לֹא קָנוּ, וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִין, שֶׁאֵין הַמַּטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין.
לְפִיכָךְ, אִם נִשְׁתַּתְּפוּ בִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין, כֵּיוָן שֶׁקָּנוּ מִיָּדָם שֶׁיָּבִיא זֶה חָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה כַּדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, וַהֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן – נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִין בָּהֶן. וְכֵן אִם עֵרְבוּ פֵּרוֹתֵיהֶן, אוֹ שֶׁשָּׂכְרוּ מָקוֹם בְּשֻׁתָּפוּת וְהִנִּיחַ זֶה חָבִיתוֹ וְזֶה כַּדּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ שֻׁתָּפִין.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנֶה הַלּוֹקֵחַ – בְּאוֹתָן הַדְּרָכִים עַצְמָן קוֹנִין הַשֻּׁתָּפִין זֶה מִזֶּה הַמָּמוֹן הַמֻּטָּל בֵּינֵיהֶן לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ.
א. כְּשֶׁיִּרְצוּ הַשֻּׁתָּפִין לְהִשְׁתַּתֵּף. להיות שותפים ברווחי מסחר. בַּמֶּה יִקְנֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן מָמוֹן חֲבֵרוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ. כך שלא יוכלו לחזור בהם מכאן ואילך. וְיַגְבִּיהוּ אֶת הַכִּיס שְׁנֵיהֶם. ועל ידי הגבהת הארנק יקנו שניהם את המטבעות בקניין הגבהה.
אֲבָל אִם כָּתְבוּ שְׁטָר וְהֵעִידוּ עֵדִים. החתימו עדים על שטר שבו נכתבה ההסכמה על השותפות. אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיַּד שְׁנֵיהֶם שֶׁיָּבִיא זֶה מֵאָה וְזֶה מֵאָה וְיִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן. שעשו קניין חליפין על מטבעות בסכום מסוים שיביאו שיהיו שותפים בו (קניין זה מכונה גם 'קניין סודר' – ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם). שֶׁאֵין הַמַּטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין. שם ו,א, וראה גם לעיל ג,ז.
לְפִיכָךְ אִם נִשְׁתַּתְּפוּ בִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין… נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִין בָּהֶן. שבהם מועיל קניין חליפין. וַהֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִין בָּהֶן. לאחר שהביאו בפועל את הסחורה שהתחייבו נעשו שותפים בה מתוקף קניין החליפין שעשו בתחילה ואינם צריכים לעשות קניין נוסף. וְכֵן אִם עֵרְבוּ פֵּרוֹתֵיהֶן. ואפילו לא הגביהו את הפירות, שמכיוון שדרכם של אנשים להקפיד על פירותיהם שלא לערבם עם אחרים, העירוב עצמו נחשב קניין לשותפות ואין צורך בקניין נוסף (סמ"ע קעו ס"ק ח; ובכס"מ כתב שמדובר דווקא שהגביהו את הפירות לאחר שעירבום). אוֹ שֶׁשָּׂכְרוּ מָקוֹם בְּשֻׁתָּפוּת. ונעשתה חצר שלהם, וכשהניחו את המיטלטלין קנו שניהם את הכול בקניין חצר (הלכות מכירה ג,ז).
בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנֶה הַלּוֹקֵחַ. המפורטות בהלכות מכירה פרקים א-ו.
ב. הָאֻמָּנִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּאֻמָּנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדָם – אֵינָן שֻׁתָּפִין. כֵּיצַד? שְׁנֵי חַיָּטִין אוֹ שְׁנֵי אוֹרְגִין שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶן שֶׁכָּל שֶׁיִּקַּח זֶה וָזֶה בִּמְלַאכְתּוֹ יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה – אֵין כָּאן שֻׁתָּפוּת כְּלָל, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.
אֲבָל אִם הָיוּ לוֹקְחִין הַבְּגָדִים מִמָּמוֹן עַצְמָן וְתוֹפְרִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין, וְלוֹקְחִין הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִמְּעוֹתֵיהֶן וְאוֹרְגִין וּמוֹכְרִין, וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּמוֹן שֶׁלּוֹקְחִין בּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ שֻׁתָּפִין, וְכָל שֶׁיַּרְוִיחוּ בִּשְׂכַר מְלַאכְתָּן וּבְמַשָּׂאָן וּמַתָּנָן, הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע.
ב. הָאֻמָּנִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּאֻמָּנוּת. שיחלקו ביניהם את הרווחים ממלאכתו של כל אחד מהם. שֶׁכָּל שֶׁיִּקַּח זֶה וָזֶה בִּמְלַאכְתּוֹ. כל שכר שייטלו. אֵין כָּאן שֻׁתָּפוּת כְּלָל שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. מכיוון שאינם שותפים בחומרי הגלם, אין כאן דבר ממשי שיחול עליו הקניין, שהרי הרווחים הם דבר שאיננו קיים כעת (ראה הלכות מכירה ה,יד ובביאור שם).
אִם הָיוּ לוֹקְחִין הַבְּגָדִים מִמָּמוֹן עַצְמָן וְתוֹפְרִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין. אם החייטים קונים בעצמם את הבדים ומכינים מהם בגדים ומוכרים, ולא מקבלים אותם מהלקוח. וְלוֹקְחִין הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִמְּעוֹתֵיהֶן וְאוֹרְגִין וּמוֹכְרִין. שהאורגים קונים בעצמם את החוטים המשמשים לאריגת הבדים ועושים מהם אריג ומוכרים אותו. וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּמוֹן שֶׁלּוֹקְחִין בּוֹ. בדרכי הקניין שנזכרו לעיל ה"א. הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע. מתחלקים בו בשווה.
ג. הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהִטִּילוּ לַכִּיס, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם וְזֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וְנִתְעַסְּקוּ כֻּלָּן בַּמָּמוֹן, וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ – הַשָּׂכָר אוֹ הַפְּחָת בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה לְפִי מִנְיָנָם, לֹא לְפִי הַמָּעוֹת. וַאֲפִלּוּ לָקְחוּ שׁוֹר לִטְבִיחָה, שֶׁאִלּוּ טְבָחוּהוּ הָיָה כָּל אֶחָד נוֹטֵל מִבְּשָׂרוֹ כְּפִי מְעוֹתָיו, אִם מְכָרוּהוּ חַי וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ – הַשָּׂכָר אוֹ הַפְּחָת לָאֶמְצַע.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּמָּעוֹת שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן. אֲבָל אִם הַמָּעוֹת קַיָּמִין וַעֲדַיִן לֹא הוֹצִיאוּ אוֹתָם, וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ מֵחֲמַת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁשִּׁנָּהוּ הַמֶּלֶךְ אוֹ אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה – חוֹלְקִין הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד לְפִי הַמָּעוֹת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְתָם. אֲבָל אִם הִתְנוּ שֶׁיִּטֹּל בַּעַל הַמֵּאָה שְׁלֹשָׁה רְבָעִים מִן הַשָּׂכָר וְיִטֹּל בַּעַל הַמָּאתַיִם רְבִיעַ, וְאִם יִפְחֲתוּ, לֹא יִפְחֹת זֶה שֶׁיִּטֹּל שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַשָּׂכָר אֶלָּא רְבִיעַ הַהֶפְסֵד, וְיַפְסִיד זֶה שֶׁנּוֹטֵל רְבִיעַ הַשָּׂכָר שְׁלֹשֶׁת רְבָעִים מִן הַפְּחָת – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין לְפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ, שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם.
ג. מָנֶה. מאה דינרים. וְנִתְעַסְּקוּ כֻּלָּן בַּמָּמוֹן. אבל אם רק אחד מתעסק בממון השותפות, הדין שונה כמבואר לקמן פרק ו. וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ. הפסידו או הרוויחו. הַשָּׂכָר אוֹ הַפְּחָת בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה לְפִי מִנְיָנָם לֹא לְפִי הַמָּעוֹת. הרווח וההפסד מתחלקים בשווה לפי מספר השותפים ולא לפי סכום המעות שכל אחד נתן. אמנם, את סכום ההשקעה הראשוני מחלקים ביניהם לפי סכום המעות שכל אחד נתן, ורק את הרווח או ההפסד מחלקים בשווה. כגון במקרה המדובר כאן, אם הרוויחו מאה וחמישים דינרים והסכום הכולל הוא שבע מאות וחמישים דינרים, יקבל הראשון מאה וחמישים והשני מאתיים וחמישים, והשלישי שלוש מאות וחמישים. ואם הפסידו מאה וחמישים יקבל הראשון חמישים, והשני מאה וחמישים והשלישי מאתיים וחמישים. וַאֲפִלּוּ לָקְחוּ שׁוֹר לִטְבִיחָה וכו'. גם אם קנו יחד דבר על מנת לחלקו ביניהם באופן יחסי לפי סכום המעות שכל אחד הביא, ולבסוף החליטו למכור אותו, דינם ככל שותפים והם מתחלקים בשווה ברווח או בהפסד.
בְּשֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּמָּעוֹת שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן. והן אינן ברשותם עוד. וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ מֵחֲמַת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁשִּׁנָּהוּ הַמֶּלֶךְ אוֹ אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה. שקיבלו החלטה לשנות את ערכן של המטבעות. חוֹלְקִין הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד לְפִי הַמָּעוֹת. באופן יחסי לסכום שכל אחד נתן, משום שזהו שינוי בגוף הדבר שהשתתפו בו ולא ברווח או בהפסד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. באיזה מקרה מחלקים את הרווח וההפסד בשווה. בִּסְתָם. שלא התנו במפורש כיצד יחלקו את הרווח וההפסד. הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין לְפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ. אף על פי שחלוקת הרווח וההפסד מנוגדת לחלק היחסי של כל אחד מהשותפים.
ד. שֻׁתָּפִין שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶן שֶׁיַּעַמְדוּ בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ עַד זְמַן קָצוּב – כָּל אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב עַל חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲלֹק עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן אוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל מָמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִטֹּל חֶלְקוֹ בַּקֶּרֶן וְלֹא בַּשָּׂכָר עַד סוֹף הַזְּמַן.
נִשְׁתַּתְּפוּ סְתָם, וְלֹא קָבְעוּ לָהֶם זְמַן – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה אֶחָד מֵהֶן, וְזֶה נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִן הַסְּחוֹרָה וְזֶה נוֹטֵל חֶלְקוֹ. וְאִם לֹא הָיָה בְּאוֹתָהּ הַסְּחוֹרָה דִּין חֲלֻקָּה, אוֹ הָיָה בַּחֲלֻקָּתָהּ הֶפְסֵד – הֲרֵי אֵלּוּ מוֹכְרִין אוֹתָהּ וְחוֹלְקִין אֶת הַדָּמִים.
הָיָה זְמַן יָדוּעַ לִמְכִירַת אוֹתָהּ הַסְּחוֹרָה – יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן לְעַכֵּב שֶׁלֹּא יַחֲלֹקוּ עַד שֶׁתִּמָּכֵר הַסְּחוֹרָה בַּזְּמַן הַיָּדוּעַ לִמְכִירָתָהּ, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נוֹטֵל לֹא מִן הַקֶּרֶן וְלֹא מִן הָרֶוַח עַד זְמַן הַחֲלֻקָּה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן.
הָיָה לָהֶם חוֹב אֵצֶל אֲחֵרִים – אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: 'לֹא נַחֲלֹק עַד שֶׁנִּגְבֶּה כָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ', אֶלָּא חוֹלְקִין, וּכְשֶׁיִּפְרְעוּ הַחוֹבוֹת, יִטֹּל כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ.
הָיָה עֲלֵיהֶן חוֹב לְאַחֵר: אִם אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה – חוֹלְקִין, וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַחוֹב לְפָרְעוֹ, יִתֵּן כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ; וְאִם הֵן אַחֲרָאִין – כָּל אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב לַחֲלֹק עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁטָר, וְיִפְרְעוּ הַחוֹב.
וְלָמָּה מְעַכֵּב? שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ אוֹמֵר לוֹ: 'הוֹאִיל וְכָל אֶחָד מִמֶּנּוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם כָּל הַשְּׁטָר, נִשָּׂא וְנִתֵּן בְּדָמִים אֵלּוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן'. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: 'נַחֲלֹק, וְטֹל אַתָּה דָּמִים כְּנֶגֶד כָּל הַשְּׁטָר וַעֲשֵׂה בָּהֶן סְחוֹרָה לְעַצְמְךָ, וּתְשַׁלֵּם כָּל הַשְּׁטָר בִּזְמַנּוֹ' – יֵשׁ לוֹ לְעַכֵּב עֲדַיִן וְלוֹמַר לוֹ: 'שֶׁמָּא נַפְסִיד, וְהַשְּׁנַיִם מַרְוִיחִין יָתֵר מִן הָאֶחָד'.
ד. אוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל מָמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת. שאז נשמט הבסיס לשותפות. בַּקֶּרֶן. הממון הבסיסי שהיה בתחילת השותפות. בַּשָּׂכָר. הרווחים של השותפות.
וְאִם לֹא הָיָה בְּאוֹתָהּ הַסְּחוֹרָה דִּין חֲלֻקָּה. דין חלוקה נוהג בקרקעות ובנכסים נוספים כאשר גודל הנכס הוא כזה שאם יחלקו אותו יישאר שמו המקורי על כל אחד מהחלקים. וכאשר אין בשיעור הנכס דין חלוקה אי אפשר להכריח את השותפים לחלקו ויש למכרו בשלמות (ראה הלכות שכנים א,א ושם הל' ד-ה). אוֹ הָיָה בַּחֲלֻקָּתָהּ הֶפְסֵד. כגון כלי שאם יחלקוהו הוא ייפסד. הֲרֵי אֵלּוּ מוֹכְרִין אוֹתָהּ וְחוֹלְקִין אֶת הַדָּמִים. וכן יכול אחד מהשותפים לקנות מהשני את חלקו (שם).
הָיָה זְמַן יָדוּעַ לִמְכִירַת אוֹתָהּ הַסְּחוֹרָה. ולא סיכמו מראש מתי תסתיים השותפות. יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן לְעַכֵּב וכו'. שמן הסתם השתתפו על דעת כן שימתינו עד הזמן שמקובל למכור את אותה סחורה (ערוה"ש חו"מ קעו,מט), כגון שקנו שמן זית שמקובל היה למכרו החל מחג השבועות והלאה (בבלי גיטין לא,ב). אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן. שיוכלו ליטול לפני כן.
הָיָה לָהֶם חוֹב אֵצֶל אֲחֵרִים. שאחרים חייבים להם, ומדובר על מקרה שלא קבעו זמן או שקבעו והגיע הזמן. לֹא נַחֲלֹק עַד שֶׁנִּגְבֶּה כָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ. ויהיה כל הממון ברשותנו. אֶלָּא חוֹלְקִין. את הממון שברשותם. וּכְשֶׁיִּפְרְעוּ. החייבים להם. יִטֹּל כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ. ממה שפרעו להם.
אִם אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה. אם כל אחד התחייב לפרוע רק חלקו היחסי בחוב, ואינו אחראי לפרוע את החלק של חברו. חוֹלְקִין. את מה שבידם.
וְלָמָּה מְעַכֵּב שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ אוֹמֵר לוֹ וכו'. מה שנמצא בשותפות משועבד לצרכי השותפות, כולל החוב, ולכן יכול לדרוש שיכסו את החוב מרווחי השותפות וגם לדרוש שיעסקו בה יחד (יקר תפארת וכס"מ). נַחֲלֹק וְטֹל אַתָּה דָּמִים כְּנֶגֶד כָּל הַשְּׁטָר וַעֲשֵׂה בָּהֶן סְחוֹרָה לְעַצְמְךָ וכו'. נחלק בינינו את ממון השותפות ואתה תיטול מעות נוספות כנגד כל החוב, וכך תוכל להמשיך לסחור במעות וכשיגיע הזמן תפרע את החוב. שֶׁמָּא נַפְסִיד וְהַשְּׁנַיִם מַרְוִיחִין יָתֵר מִן הָאֶחָד. ולכן יכול לדרוש ממנו שימשיכו להתעסק יחד בכל המעות.
ה. הַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ מָמוֹן לֵילֵךְ בּוֹ לִמְדִינָה פְּלוֹנִית לִסְחוֹרָה אוֹ לִקְנוֹת בּוֹ פֵּרוֹת לִסְחוֹרָה אוֹ לֵישֵׁב בּוֹ בַּחֲנוּת – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וּלְהַחֲזִיר הַמָּמוֹן מִיַּד הַשֻּׁתָּף, עַד שֶׁיֵּלֵךְ לַמָּקוֹם שֶׁהִתְנוּ וְיַחֲזֹר אוֹ עַד שֶׁיִּקְנֶה אוֹתָן הַפֵּרוֹת וְיִמְכֹּר אוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב בַּחֲנוּת, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁקָּבַע זְמַן הוּא.

ה. הַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ מָמוֹן וכו'. שילם לו עבור כך שימכור או יקנה סחורה עבורו. אוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב בַּחֲנוּת. שיישא ויתן בחנות, ואם יש שם דברים שיש זמן ידוע למכירתם, עד שיגיע הזמן (יקר תפארת).

תקציר הפרק 

🤔 אני וחברי החלטנו להיות שותפים לעסק, איך זה נעשה?
"
"אדם עם מקל אכילה אחד נשאר רעב", קובע פתגם סיני עתיק, שכן כדי להביא את האוכל לפה נדרשים שני מקלות אכילה… שותפות בין אנשים יכולה אפוא להיות מה שמקדם אותם ואת החברה. כיצד היא נוסדת? – הכלל הוא שהשותפים (שניים או יותר) צריכים לקנות זה מזה את הכסף או הסחורה שבהם הם רוצים להשתתף, וזאת באמצעות כל דרך מדרכי הקניין שבהן אדם קונה לעצמו סחורה ממוכר (הגבהה, קניין חליפין, משיכה וכדומה – הלכה א) 🥢

🤷‍ נמאס לי, אני רוצה להיפרד ממך!
גט הוא הדרך שבה שותפות בין בני זוג מסתיימת. איך מסתיימת זוגיות בין שותפים? – אם לשותפות לא נקבע מועד סיום מראש, ניתן לסיים אותה בכל זמן שאחד מהשותפים ירצה והם חולקים ביניהם את הסחורה (או דמיה) ואת הכספים, אך אם נקבע "שיעמדו בשותפות זו עד זמן קצוב – כל אחד מהן מעכב על חברו, ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או שיכלה כל ממון השותפות" (הלכה ד) 🔗

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שלוחין ושותפין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בשותפות רגילה- האם אחד השותפים יכול לפרוש מתי שנוח לו?

2.שותפים במפעל מצות – האם אחד יכול לפרוש מתי שירצה?

3.עסק שנקלע לחוב ורצה אחד השותפים לפרוש- ניתן לעכבו עד שיוסדר החוב?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן