פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בְּשָׁנָה שְׁבִיעִית: בֵּין מִן הַזֶּרַע שֶׁנָּפַל בָּהּ מִקֹּדֶם שְׁבִיעִית, בֵּין מִן הָעִקָּרִין שֶׁנִּקְצְצוּ מִקֹּדֶם וְחָזְרוּ וְעָשׂוּ, וּשְׁנֵיהֶן נִקְרְאוּ סָפִיחַ, בֵּין מִן הָעֲשָׂבִים וְהַיְרָקוֹת שֶׁעָלוּ מֵאֵלֵיהֶן וְאֵין לָהֶן זֶרַע – הַכֹּל מֻתָּר לְאָכְלוֹ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה,ו).
אֲפִלּוּ שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה בַּשְּׁבִיעִית וְצִמְּחָה – פֵּרוֹתֶיהָ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר" (ויקרא כה,ה) – שֶׁלֹּא יִקְצֹר כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹצֵר בְּכָל שָׁנָה. וְאִם קָצַר כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִין – לוֹקֶה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁעָקַר כָּל הַשָּׂדֶה וְהֶעֱמִיד כְּרִי וְדָשׁ בַּבָּקָר, אוֹ שֶׁקָּצַר לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֶלָּא קוֹצֵר מְעַט מְעַט וְחוֹבֵט וְאוֹכֵל.
א. הָעִקָּרִין שֶׁנִּקְצְצוּ מִקֹּדֶם וְחָזְרוּ וְעָשׂוּ. שורשי צמחים שנשארו בארץ לאחר שקצצו את הצמח, וצמחו שנית בשביעית. סָפִיחַ. נספחים אל היבול העיקרי. שֶׁעָלוּ מֵאֵלֵיהֶן וְאֵין לָהֶן זֶרַע. שדרכם לצמוח מאליהם ללא זריעת אדם.
שֶׁנִּטַּיְּבָה. שנחרשה היטב. וְהֶעֱמִיד כְּרִי. ערמה גדולה של תבואה. וְדָשׁ בַּבָּקָר. הפריד את הגרעינים מתוך השיבולים באמצעות שוורים שגוררים כלי דיש. שֶׁקָּצַר לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ. כדי שתצמיח האדמה יותר טוב לאחר מכן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,א-ב. וְחוֹבֵט. מפריד את הגרעינים באמצעות חביטה במקל.
ב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַסְּפָחִין אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. וְלָמָּה גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן? מִפְּנֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וְיִזְרַע תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וְזֵרְעוֹנֵי גִּנָּה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּסֵּתֶר, וּכְשֶׁיִּצְמְחוּ יֹאכַל מֵהֶן, וְיֹאמַר: 'סְפָחִין הֵן'. לְפִיכָךְ אָסְרוּ כָּל הַסְּפִיחִין הַצּוֹמְחִין בַּשְּׁבִיעִית.
ב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. גזרת חכמים. תְּבוּאָה. חמשת מיני דגן (הלכות כלאיים א,ח). וְקִטְנִיּוֹת. זרעים מאכל אדם, כגון אפונה ואורז (שם). וְזֵרְעוֹנֵי גִּנָּה. זרעים שאוכלים מהם רק את הפרי ללא הזרע, כגון בצל ושאר ירקות (שם). ׁׁ
ג. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֶלָּא פֵּרוֹת הָאִילָנוֹת, וְהָעֲשָׂבִים שֶׁאֵין זוֹרְעִין אוֹתָן רֹב הָאָדָם, כְּגוֹן הַפֵּגָם וְהַיַּרְבּוּזִין הַשּׁוֹטִין וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הַיְרָקוֹת שֶׁדֶּרֶךְ רֹב הָאָדָם לִזְרֹעַ אוֹתָן בַּגִּנּוֹת וּמִינֵי תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת – כָּל הַצּוֹמֵחַ מֵהֶן אָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם, וְהַמְלַקֵּט אוֹתָן – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ג. פֵּרוֹת הָאִילָנוֹת. שלא חששו בהם לעוברי עברה, כיוון שבדרך כלל אילן המניב פירות בשלים בשביעית נזרע לפני שביעית. הַפֵּגָם. צמח בר שריחו חריף ופרחיו צהובים. וְהַיַּרְבּוּזִין. מיני אספרגוס. הַשּׁוֹטִין. הגדלים בר. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ד. סְפִיחִין הָעוֹלִין בִּשְׂדֵה בּוּר וּבִשְׂדֵה נִיר וּבִשְׂדֵה כֶּרֶם וּבִשְׂדֵה זֶרַע – מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן? לְפִי שֶׁאֵין אָדָם זוֹרֵעַ מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא שְׂדֵה בּוּר אֵין אָדָם נִפְנֶה לְשָׁם, וּשְׂדֵה נִיר רוֹצֶה הוּא בְּתִקּוּנָהּ, וּשְׂדֵה כֶּרֶם אֵינוֹ אוֹסֵר כַּרְמוֹ, וּשְׂדֵה זֶרַע הַסְּפָחִין מַפְסִידִין אוֹתָהּ. וְכֵן הַתֶּבֶן שֶׁל שְׁבִיעִית מֻתָּר בְּכָל מָקוֹם וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו.
ד. בִּשְׂדֵה בּוּר. שדה שאינה חרושה. וּבִשְׂדֵה נִיר. שדה חרושה שאינה זרועה. אֵין אָדָם נִפְנֶה לְשָׁם. אינו משקיע מזמנו לטפל בה. וּשְׂדֵה נִיר רוֹצֶה הוּא בְּתִקּוּנָהּ. לזרעה בזמן המתאים ובצורה מסודרת. וּשְׂדֵה כֶּרֶם אֵינוֹ אוֹסֵר כַּרְמוֹ. שהזורע תבואה או ירקות ליד גפנים, אוסר את שניהם בהנאה משום כלאי הכרם (הלכות כלאיים ה,ז). ואף על גב שהזורע כרמו בשביעית אינו אוסר (שם ה,ח), מכל מקום אנשים רגילים לא לזרוע בכרם (חזו"א כלאיים ג,כט). הַתֶּבֶן. פסולת התבואה, שאינה ראויה למאכל אדם. וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו. שאין לחשוש שאדם יזרע בשביל התבן.
ה. סְפָחִין שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. וְאֵין תּוֹלְשִׁין אוֹתָן בַּיָּד, אֶלָּא חוֹרֵשׁ כְּדַרְכּוֹ, וּבְהֵמָה רוֹעָה כְּדַרְכָּהּ.
ה. שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שלא נקטפו עד השנה השמינית. אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. שמא יזרע בסוף שביעית עבור תחילת שמינית. וְאֵין תּוֹלְשִׁין אוֹתָן בַּיָּד אֶלָּא חוֹרֵשׁ כְּדַרְכּוֹ וכו'. יש שפירשו שהכוונה שאסור לתלוש אותם ביד מכיוון שנאסרה לקיטתם (לעיל ה"ג), אך מותר לחרוש ולתת לבהמה לרעות כרגיל ואין חוששים לא משום שימוש בספיחים כזבל לשדהו, ולא שמא יצמחו שוב (יד"פ, תוכ"פ עמ' 562-561 עיי"ש; וראה חזו"א שביעית ט,ו שהסביר באופן אחר).
ו. וְעַד מָתַי אֲסוּרִין סְפִיחֵי שְׁבִיעִית בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית? מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד חֲנֻכָּה. וּמֵחֲנֻכָּה וָאֵילָךְ סְפָחִין מֻתָּרִין. וְהַזּוֹרֵעַ סְפִיחֵי שְׁבִיעִית אַחַר שְׁבִיעִית – הַגִּדּוּלִין מֻתָּרִין.
ו. וּמֵחֲנֻכָּה וָאֵילָךְ סְפָחִין מֻתָּרִין. כיוון שמצוי בשוק יבול שנזרע בשמינית, ואין לחוש שאדם יזרע בסוף שביעית לצורך זמן זה. אמנם כאשר ידוע לגבי מין מסוים שמצוי בשוק בזמן מוקדם יותר, מותר כבר מאותו הזמן כמבואר בהלכה הבאה (ד"א, יד"פ). הַגִּדּוּלִין מֻתָּרִין. מכיוון שגם הקרקע המותרת בזריעה בשמינית מסייעת בגידולם (ראה הלכות עבודה זרה ז,יד).
ז. בְּצָלִים שֶׁיָּצְאוּ מִשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית: אִם עָשׂוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – מֻתָּרִין; וְאִם לָאו – אֲסוּרִין. וְכֵן שְׁאָר הַפֵּרוֹת אֵין לוֹקְחִין אוֹתָן בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית אֶלָּא מִשֶּׁיֵּעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִפֵּרוֹת מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. עָשָׂה הַבַּכִּיר – הֻתַּר הָאָפִיל. וּמֻתָּר לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד.
ז. בְּצָלִים שֶׁיָּצְאוּ מִשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. ונקטפו בשמינית. אִם עָשׂוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אם כבר צמחו בצלים שנזרעו בשמינית. וְכֵן שְׁאָר הַפֵּרוֹת. פירות האדמה. לוֹקְחִין. קונים. בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. בשנה שמינית. עָשָׂה הַבַּכִּיר. אם הבשילו הפירות הראשונים של השנה השמינית. הֻתַּר הָאָפִיל. מותר לאכול מפירות השנה השביעית שנשארו והתאחרו מלהבשיל. וּמֻתָּר לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד. מפני שירק גדל מהר מאוד (פאה"ש כב,ט). ויש מפרשים משום שהיו רגילים להביא ירק מחוץ לארץ (רדב"ז; ולפי זה ההיתר הוא רק במקום שמצוי ירק מחוץ לארץ – ד"א על פי חזו"א).
ח. וּמֵאֵמָּתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית? מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ.
ח. לוּף. מין בצל. הֶחָדָשׁ. של שמינית.
ט. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשְּׁמִטִּים וְלַיּוֹבְלוֹת. פֵּרוֹת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית: אִם הָיוּ תְּבוּאָה אוֹ קִטְנִיּוֹת אוֹ פֵּרוֹת הָאִילָן, וְהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹסֵף אוֹתָם בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת שִׁשִּׁית לְכָל דָּבָר; וְאִם לֹא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה – הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית:
ט. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשְּׁמִטִּים וְלַיּוֹבְלוֹת. שמיטה ויובל מתחילות אז, וזהו התאריך הקובע לעניין המעמד ההלכתי של הפירות מבחינת דיני שביעית, וכפי שיפורט בהלכות הבאות (תאריך זה קובע גם לעניין מעשרות, ראה הלכות מעשר שני א,ב-י). וְהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. שלב הגידול שבו מתחייבים הפירות בתרומות ומעשרות (ראה הלכות מעשר ב,ג-ה).
י. הַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה מִשּׁוּם סְפָחִין, וּפֵרוֹת הָאִילָן אוֹכְלִין אוֹתָן בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית.
י. בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. כמבואר לקמן פ"ה.
יא. הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וּפוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע – הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר גְּמַר הַפְּרִי: אִם נִגְמַר פִּרְיָן קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית כְּפֵרוֹת שִׁשִּׁית; וְאִם נִגְמְרוּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סְפָחִין.
יא. וּפוֹל הַמִּצְרִי. מין ממיני הזרעונים שנמצא רק במצרים (פה"מ נדרים ז,ב). שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע. על מנת לקחת ממנו זרעים, ולא לאכילת הירק. גְּמַר הַפְּרִי. הבשלתו המלאה, (לטעם הדין ראה הלכות מעשר שני א,ח בביאור).
יב. הַיָּרָק – בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ. וְהָאֶתְרֹג: אֲפִלּוּ הָיָה כַּפּוֹל קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנַעֲשָׂה כַּכַּד בַּשְּׁבִיעִית – חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת כְּפֵרוֹת שִׁשִּׁית; וַאֲפִלּוּ הָיָה כַּכַּד בַּשִּׁשִּׁית, הוֹאִיל וְנִלְקַט בַּשְּׁבִיעִית – הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וּמִתְעַשֵּׂר כְּפֵרוֹת שִׁשִּׁית לְהַחֲמִיר.
יב. הַיָּרָק בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ. זמן תלישת הירק מן הקרקע הוא הזמן הקובע לדיני שביעית. וְהָאֶתְרֹג וכו'. בשונה משאר פירות האילן, אתרוג דינו כירק שהולכים בו אחר זמן הלקיטה (הלכות מעשר שני א,ה). והטעם הוא מפני שהאתרוג זקוק להשקייה מרובה כירקות (בבלי קידושין ג,א). כַּפּוֹל. קטן כגרגר של פול (מין קטנית), בתחילת הבשלת האתרוג. כַּכַּד. גדול כמו כד, בסיום הבשלת האתרוג. חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת כְּפֵרוֹת שִׁשִּׁית. פירות שביעית פטורים ממעשרות (הלכות מתנות עניים ו,ה), וממילא אתרוג שנקטף בשביעית צריך להיות פטור ממעשרות, אלא שלעניין פטור זה החמירו חכמים ודנו את האתרוג כדין פירות האילן שהזמן הקובע בהם למעשרות הוא הזמן שבו מתחילים להבשיל. הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית וּמִתְעַשֵּׂר כְּפֵרוֹת שִׁשִּׁית לְהַחֲמִיר. מצד אחד יש בו קדושת שביעית, ומצד שני החמירו בו לחייבו במעשרות (ראה גם הלכות מעשר שני א,ו).
יג. וְכֵן פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית: בִּתְבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וְאִילָנוֹת – הוֹלְכִין אַחַר עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת; וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וּפוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע – אַחַר גְּמַר הַפְּרִי; וְהַיָּרָק – אַחַר לְקִיטָתוֹ.
יד. פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּשִּׁשִּׁית, וְנִגְמַר פִּרְיוֹ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁבִיעִית – בֵּין יָרָק שֶׁלּוֹ בֵּין זֶרַע שֶׁלּוֹ מֻתָּר בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם זְרָעוֹ לְיָרָק, וְנִכְנְסָה עָלָיו שְׁבִיעִית – בֵּין יְרָקוֹ בֵּין זַרְעוֹ אָסוּר כִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית. וְכֵן אִם זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיָרָק – הֲרֵי הוּא אָסוּר.
יד. בֵּין יָרָק שֶׁלּוֹ… מֻתָּר בַּשְּׁבִיעִית. אף על פי שנלקט בשביעית, כיוון שהירק טפל אל הזרע ונידון גם הוא על פי זמן ההבשלה המלאה (גמר פרי). וְאִם זְרָעוֹ לְיָרָק. לצורך אכילתו. וְנִכְנְסָה עָלָיו שְׁבִיעִית. שנת שביעית הגיעה לפני שנלקט. בֵּין זַרְעוֹ אָסוּר. שהזרע טפל אל הירק והולכים אחר שעת הלקיטה. וְכֵן אִם זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיָרָק הֲרֵי הוּא אָסוּר. הירק אסור משום שהוא כספיחים, והזרע נאסר משום מראית העין (ראה כס"מ).
טו. עָבַר וּזְרָעוֹ בַּשְּׁבִיעִית וְיָצָא לַשְּׁמִינִית: אִם זְרָעוֹ לְזֶרַע – בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יְרָקוֹ אָסוּר בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית כִּשְׁאָר הַסְּפִיחִין; וְאִם זְרָעוֹ לְיָרָק, הוֹאִיל וְנִלְקַט בַּשְּׁמִינִית – בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יְרָקוֹ מֻתָּר. זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיָרָק – זַרְעוֹ אָסוּר מִשּׁוּם סְפִיחִין, וִירָקוֹ מֻתָּר.
טו. עָבַר וּזְרָעוֹ בַּשְּׁבִיעִית וְיָצָא לַשְּׁמִינִית. זרע פול המצרי באיסור בשביעית ונגמר פריו בשביעית, ונלקט בשמינית.
טז. בְּנוֹת שׁוּחַ, הוֹאִיל וְהֵן נִגְמָרוֹת לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אִם בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁמִינִית – הֲרֵי הֵן נֶאֱכָלוֹת בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה מִן הַשָּׁבוּעַ בְּתוֹרַת שְׁבִיעִית.
טז. בְּנוֹת שׁוּחַ. תאנה מדברית שפירותיה לבנים (פה"מ שביעית ה,א). ויש מזהים בנות שוח עם אורן הסלע (אחד ממיני האורן), שגרעיני האיצטרובלים שלו נקראים צנוברים וראויים לאכילה. הוֹאִיל וְהֵן נִגְמָרוֹת לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים. תהליך הבשלתם לוקח שלש שנים. אִם בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. ראה לעיל ה"ט בביאור. בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה מִן הַשָּׁבוּעַ. בשנה השנייה של מחזור השמיטה הבאה, שהיא השנה השלישית לתהליך הבשלתם. בְּתוֹרַת שְׁבִיעִית. בקדושת שביעית.
יז. הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים וּפוֹל הַמִּצְרִי שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְשֶׁל בַּעַל שֶׁמָּנַע מֵהֶן שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה – הֲרֵי אֵלּוּ מִפֵּרוֹת שִׁשִּׁית; פָּחוֹת מִכָּאן – הֲרֵי הֵן כִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית.
יז. הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים. מין בצל שזקוק להשקיה מרובה, ונקרא 'סריס' (שאינו מזריע) לפי שאינו כשאר בצלים שצומחים ומוציאים עלים כאשר מניחים אותם במקום רטוב לאחר עקירתם מהקרקע. וְשֶׁל בַּעַל. בצלים רגילים שרוב חיותם ממי גשמים. שֶׁמָּנַע מֵהֶן שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת. שלושה מועדי השקיה, והעובדה שמנע מהם מים מראה שהגיעו לגמר הבשלתם ונחשבים כתלושים כבר מן השנה השישית (פה"מ שביעית ב,ט).
יח. הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע: אִם הִקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מִלֶּאֱכֹל אָדָם – מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִפֵּרוֹת שִׁשִּׁית; וְאִם לֹא הִקְשׁוּ – אֲסוּרִין כִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית. וְכֵן הַיְרָקוֹת כֻּלָּן שֶׁהִקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה – מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית; וְאִם הָיוּ רַכִּין – אָסוּר לְקַיְּמָן מִשּׁוּם סְפִיחִין. וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשָׁרֵשׁ אֶת הַלּוּף, אֶלָּא מַנִּיחוֹ בָּאָרֶץ כְּמוֹת שֶׁהוּא: אִם צָמַח לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – מֻתָּר. וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשָׁרֵשׁ אֶת הַקִּנְרֵס, אֶלָּא גּוֹזֵז בֶּעָלִין, וְאִם צָמַח לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – מֻתָּר.
יח. הַדְּלוּעִין שֶׁקִּיְּמָן לְזֶרַע. שהשאירם בקרקע על מנת להפיק מהם זרעים. הִקְשׁוּ. התייבשו ונתקשו. וְנִפְסְלוּ מִלֶּאֱכֹל אָדָם. אינם ראויים למאכל אדם. מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. על מנת לזרוע מהם אחר שביעית. וְכֵן הַיְרָקוֹת כֻּלָּן שֶׁהִקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. שמזמן שמתקשים דינם כתלושים. וְאִם הָיוּ רַכִּין. בתחילת שביעית, שדינם כשאר ירקות שנכנסו לשביעית בעודם מחוברים לקרקע ונאסרו משום ספיחים. אָסוּר לְקַיְּמָן מִשּׁוּם סְפִיחִין. צריך לעקרם כדי שלא יחשדו בו שזרעם בשביעית. וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ וכו'. הלוף (מין בצל) והקנרס (יש מזהים אותו כקנרס הארטישוק) מתקיימים בארץ זמן רב, ולא יחשדוהו שזרעם בשביעית (תוכ"פ שביעית עמ' 507). אֶלָּא גּוֹזֵז בֶּעָלִין. קוצץ את עליו הרכים מפני מראית עין.
יט. לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, וְכֵן הַבְּצָלִים הַקִּיצוֹנִים וּפוּאָה שֶׁגָּמְרוּ לִפְנֵי שְׁבִיעִית – מֻתָּר לַעֲקֹר אוֹתָן בַּשְּׁבִיעִית בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם עֲבוֹדַת הָאָרֶץ.
יט. לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית. שאינו מחוסר אלא עקירה מן הארץ. הַבְּצָלִים הַקִּיצוֹנִים. שגדלים בעונת הקיץ, והם בצלים יבשים מאד. וּפוּאָה. צמח שמפיקים ממנו צבע אדום. בְּקַרְדֻּמּוֹת. גרזנים. וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם עֲבוֹדַת הָאָרֶץ. שאינו מתכוון לחפור לצורך זריעה, אלא רק לעקור.
כ. הַבְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים בַּשְּׁבִיעִית וְצָמְחוּ: כָּל זְמַן שֶׁהֶעָלִים שֶׁלָּהֶן יְרֻקִּין – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין; וְאִם הִשְׁחִירוּ – הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִין בָּאָרֶץ, וְאוֹתָן הֶעָלִים אֲסוּרִין מִשּׁוּם סְפָחִין. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַבְּצָלִים עַצְמָם בְּהֶתֵּרָן עוֹמְדִין.
כ. הַבְּצָלִים וכו'. מדובר בבצלים שהבשילו בשישית, והשהה אותם באדמה כדי שיתייבשו, שדינם כבצלים שנעקרו (יד"פ). הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. כיוון שצמיחתם מן הבצל עצמו. וְאִם הִשְׁחִירוּ הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִין בָּאָרֶץ. אם צבעם הפך לירוק כהה, הרי זה סימן שצמחו על ידי יניקה מהקרקע, והרי הם כגידולי שביעית.
כא. בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ בַּשְּׁבִיעִית וּנְטָעוֹ בַּשְּׁמִינִית, וְרַבּוּ גִּדּוּלָיו עַל עִקָּרוֹ – הֶעֱלוּ גִּדּוּלָיו אֶת עִקָּרוֹ וְהֻתַּר הַכֹּל; הוֹאִיל וּשְׁבִיעִית אִסּוּרָהּ עַל יְדֵי קַרְקַע, כָּךְ בְּטִילָתָהּ עַל יְדֵי קַרְקַע.
כא. וְרַבּוּ גִּדּוּלָיו עַל עִקָּרוֹ. התוספת שצמחה בשמינית מרובה מהבצל עצמו האסור משום ספיחים. הֶעֱלוּ גִּדּוּלָיו אֶת עִקָּרוֹ. הבצל בטל ברוב, ועולה מידי איסורו. בְּטִילָתָהּ. ביטול איסורי שביעית.
כב. הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיא הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית – לֹא יֶאֱסֹף אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹסֵף בְּכָל שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר" (ויקרא כה,ה, ושם: וְאֶת). וְאִם בָּצַר לַעֲבוֹדַת הָאִילָן, אוֹ שֶׁבָּצַר כְּדֶרֶךְ הַבּוֹצְרִים – לוֹקֶה.
כב. לֹא יֶאֱסֹף אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹסֵף בְּכָל שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר וכו'. ובוודאי אין כוונת הכתוב לאסור בצירה בכל אופן, שהרי כבר נאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה,ו; וראה לעיל ה"א). לַעֲבוֹדַת הָאִילָן. להשבחתו, כגון שדילל את הפירות הגרועים עבור צמיחת הפירות הטובים (ראה לעיל א,ב).
כג. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה? תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית – אֵין קוֹצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה, אֲבָל מְיַבֵּשׁ הוּא אוֹתָן בַּחֻרְבָּה. וְלֹא יִדְרֹךְ עֲנָבִים בַּגַּת, אֲבָל דּוֹרֵךְ הוּא בָּעֲרֵבָה. וְלֹא יַעֲשֶׂה זֵיתִים בְּבֵית הַבַּד, אֲבָל כּוֹתֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לְבַד קָטָן בְּיוֹתֵר. וְטוֹחֵן בְּבֵית הַבַּד, וּמַכְנִיס לְבַד קְטַנָּה. וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, כָּל שֶׁיָּכוֹל לְשַׁנּוֹת – מְשַׁנֶּה.
כג. אֵין קוֹצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה. אין שוטחים אותן לייבוש במקום המיוחד לכך. בַּחֻרְבָּה. מקום חרב. בָּעֲרֵבָה. כלי שלשים בו עיסה, ואפשר לדרוך בו רק מעט ענבים. וְלֹא יַעֲשֶׂה זֵיתִים. לא יוציא שמנם. אֲבָל כּוֹתֵשׁ הוּא. מוציא את השמן הראשוני באמצעות מכתשת. וּמַכְנִיס לְבַד קָטָן בְּיוֹתֵר. למסחטה קטנה מאוד, בניגוד לדרך הסחיטה הרגילה. וְטוֹחֵן בְּבֵית הַבַּד וּמַכְנִיס לְבַד קְטַנָּה. על מנת להוציא שמן נוסף מותר לטחון את הזיתים ברחיים, אך לאחר מכן אין להכניסם למסחטה גדולה כמו בשאר שנים, אלא למסחטה קטנה.
כד. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשְׁמִיט כָּל מַה שֶּׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כג,יא). וְכָל הַנּוֹעֵל כַּרְמוֹ אוֹ סָג שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְכֵן אִם אָסַף כָּל פֵּרוֹתָיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. אֶלָּא יַפְקִיר הַכֹּל, וְיַד הַכֹּל שָׁוִין בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שם). וְיֵשׁ לוֹ לְהָבִיא מְעַט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבִיאִין מִן הַהֶפְקֵר: חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן. וְאִם הֵבִיא יָתֵר מִזֶּה – מֻתָּר.
כד. לְהַשְׁמִיט. להפקיר. סָג. גודר. וְיַד הַכֹּל שָׁוִין. כולם רשאים לקחת. וְיֵשׁ לוֹ לְהָבִיא וכו'. מותר לבעל השדה להכניס לביתו. וְאִם הֵבִיא יָתֵר מִזֶּה מֻתָּר. לא הצריכוהו להוציא את מה שהכניס, אף על פי שעשה איסור.
כה. אֵין שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" (ויקרא כה,ב) – בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.
כה. בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אפילו בזמן שבית המקדש אינו בנוי. וראה עוד לקמן י,ח-ט אימתי נוהגת שביעית מהתורה.
כו. כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ עוֹלֵי בָּבֶל וְעַד כְּזִיב – אָסוּר בַּעֲבוֹדָה, וְכָל הַסְּפָחִין הַצּוֹמְחִין בּוֹ אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. וְכָל שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בּוֹ אֶלָּא עוֹלֵי מִצְרַיִם בִּלְבַד, שֶׁהוּא מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּעֲבוֹדָה בַּשְּׁבִיעִית – הַסְּפָחִין הַצּוֹמְחִין בּוֹ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. וּמֵאֲמָנָה וָהָלְאָה – מֻתָּר בַּעֲבוֹדָה בַּשְּׁבִיעִית.
כו. כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ עוֹלֵי בָּבֶל וכו'. שטח ארץ ישראל שהיה בשליטת ישראל בזמן בית שני, כמפורט בהלכות תרומות א,ח. שֶׁהוּא מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה. וביתר פירוט שם ה"ז.
כז. סוּרְיָא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ מִן הַתּוֹרָה – גָּזְרוּ עָלֶיהָ שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה בַּעֲבוֹדָה בַּשְּׁבִיעִית כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיֵלְכוּ וְיִשְׁתַּקְּעוּ שָׁם. אֲבָל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּמִצְרַיִם וְשִׁנְעָר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם – אֵין שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהֶן.
כז. סוּרְיָא. ארצות שכבש דוד, כמבואר בהלכות תרומות פ"א הל' ג-ד, ט. גָּזְרוּ עָלֶיהָ שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה בַּעֲבוֹדָה. ראה עוד לקמן ח,ט. שֶׁהֵן חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם. מתקנת נביאים או חכמים הראשונים, כמבואר בהלכות תרומות א,א.
כח. עֵבֶר הַיַּרְדֵּן – שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ מִדִּבְרֵיהֶם. וּסְפִיחֵי עֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּסְפִיחֵי סוּרְיָא מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה; לֹא יִהְיוּ אֲרָצוֹת אֵלּוּ חֲמוּרִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ עוֹלֵי מִצְרַיִם.
כח. עֵבֶר הַיַּרְדֵּן. המזרחי שנחלו שבטי גד וראובן וחצי שבט מנשה.
כט. גּוֹי שֶׁקָּנָה קַרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּזְרָעָהּ בַּשְּׁבִיעִית – פֵּרוֹתֶיהָ מֻתָּרִין, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל הַסְּפִיחִין אֶלָּא מִפְּנֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, וְהַגּוֹיִם אֵינָן מְצֻוִּין עַל הַשְּׁבִיעִית כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר עֲלֵיהֶן.
ל. עֲיָרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַסְּמוּכוֹת לַסְּפָר – מוֹשִׁיבִין עֲלֵיהֶן שׁוֹמְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָפוּצוּ גּוֹיִם וְיָבֹזּוּ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
ל. לַסְּפָר. לגבול. וְיָבֹזּוּ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. יבזזו ויאכלו את הפירות שלא בקדושה (ראה לקמן ה,יג שאין מאכילים לגוי פירות שביעית), וגם יגרמו לכך שעניי ישראל יישארו ללא אוכל (ערוה"ש טז,ח).

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות שמיטה ויובל
⚠פרק ארוך מהרגיל,יש להקדיש יותר זמן ללימוד היום

איסוף ואכילה של יבול שביעית

בפרק זה עוסק הרמב"ם בכמה נושאים הקשורים לאיסוף ולאכילה של יבול השנה השביעית:
🔹ספיחי שביעית(תקנת חכמים האוסרת לאכול ירקות חד שנתיים משנת השמיטה, גזירה שמא יזריע בשמיטה).
🔹שינוי באופן איסוף פירות שביעית.
🔹הפקר היבול בשביעית.
🔹חיוב שביעית במקומות שונים.
🔹שיוך הפירות לשנה השביעית.

גידולי שמיטה: מהתורה הכל מותר, מדרבנן -הכל אסור עד חנוכה של שמינית, מלבד פירות או במקרים שאין הדרך לזורעם.
גידולי שישית: דינם נקבע בהתאם למצבם בזמן ר"ה של שמיטה, בכל גידול לפי ענינו.
דינים שונים:
יש להפקיר את כל הגידולים.
🍏🍊הטיפול בפירות – בשינוי האפשרי.
🇮🇱כמו מצוות התלויות בארץ כך גם שנת שמיטה נוהגת רק בארץ ישראל, וכן בסוריה ועבר הירדן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר ללקט מלפפונים שגדלו בכרם בשמיטה?

2.תחום עולי מצריים- האם מותר בספיחים?

3.לעניין שמיטה אתרוג נחשב לירק?

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן