פרק ד', הלכות שקלים, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, מַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ? לוֹקְחִין מִמֶּנָּה תְּמִידִין שֶׁל כָּל יוֹם וְהַמּוּסָפִין וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְנִסְכֵּיהֶן וְהַמֶּלַח שֶׁמּוֹלְחִים בּוֹ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת; וְכֵן הָעֵצִים, אִם לֹא הֵבִיאוּ עֵצִים וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא בְּדָמִים, וְהַקְּטֹרֶת וּשְׂכַר עוֹשֶׂיהָ, וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׂכַר עוֹשֵׂי לֶחֶם הַפָּנִים, וְהָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּפָרָה אֲדֻמָּה, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁקּוֹשְׁרִים בֵּין קַרְנָיו – כָּל אֵלּוּ בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
א. תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. כסף מחצית השקל שהופרש לתוך הקופות (ראה לעיל ב,ד-ו). תְּמִידִין שֶׁל כָּל יוֹם. תמיד של שחר ושל בין הערביים שמצווה להקריבם בכל יום. וְהַמּוּסָפִין. קרבנות הקרבים בנוסף על התמידים בשבת בראשי חודשים ובמועדים. וְנִסְכֵּיהֶן. סולת, שמן ויין הבאים עם הקרבנות. וְהַמֶּלַח שֶׁמּוֹלְחִים בּוֹ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. שמצווה למלוח כל קרבן קודם העלאתו למזבח (הלכות איסורי מזבח ה,יא). וְכֵן הָעֵצִים אִם לֹא הֵבִיאוּ עֵצִים. שהיו ימים קבועים למשפחות מסוימות להביא עצים למערכה שעל המזבח (הלכות כלי המקדש ו,ט), וכן היחיד יכול להתנדב עצים למערכה (הלכות מעשה הקרבנות יד,א), וכשלא הביאו עצים ולא מצאו עצים אחרים, היה צורך לקנותם. וְהַקְּטֹרֶת וּשְׂכַר עוֹשֶׂיהָ. שעשיית הקטורת היא דבר מורכב הידוע ליחידים בלבד (הלכות כלי המקדש ב,ב), והם היו מקבלים שכר עבודתם מן המקדש. וְלֶחֶם הַפָּנִים. שתים עשרה חלות שמצווה לסדרן על השולחן במקדש בכל שבת. וְהָעֹמֶר. הקרב בשישה עשר בניסן (הלכות תמידין ומוספין ז,ג). וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. הקרבים בחג השבועות (שם ח,א). וּפָרָה אֲדֻמָּה. שאפרה משמש לטהרת טומאת מת. וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁקּוֹשְׁרִים בֵּין קַרְנָיו. שעיר המשתלח לעזאזל ביום הכיפורים וקושרים חתיכת צמר צבועה באדום בין קרניו (הלכות עבודת יום הכיפורים ג,ד).
ב. אֲבָל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה – בַּתְּחִלָּה גּוֹבִין לָהֶן, וְאֵינָן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. פָּרוֹכוֹת שֶׁל הֵיכַל – תַּחַת בִּנְיָן עֲשׂוּיוֹת, וְאֵינָן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, אֶלָּא מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת; אֲבָל פָּרוֹכוֹת שֶׁל שְׁעָרִים בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. הַמְּנוֹרָה וּכְלֵי שָׁרֵת – מִצְוָתָן שֶׁיָּבֹאוּ מִמּוֹתַר הַנְּסָכִים; וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִים בּוֹ יִתְבָּאֵר מַה הוּא מוֹתַר הַנְּסָכִים. וְאִם לֹא הָיָה לָהֶן מוֹתַר נְסָכִים – יָבֹאוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, בֵּין בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין שְׁאָר בִּגְדֵי כָּל הַכֹּהֲנִים שֶׁעוֹבְדִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ – הַכֹּל מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
ב. פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כששגגו בית דין והורו טעות במצווה מן המצוות מביא כל שבט פר, ואם שגגו והורו היתר בעבודה זרה מביא כל שבט שעיר (הלכות מעשה הקרבנות א,ה, הלכות שגגות יב,א). בַּתְּחִלָּה גּוֹבִין לָהֶן. מקיימים גבייה מיוחדת בשבילם ואין משתמשים בתרומת הלשכה. פָּרוֹכוֹת שֶׁל הֵיכַל תַּחַת בִּנְיָן עֲשׂוּיוֹת. הפרוכות שהבדילו בין ההיכל לקודש הקדשים ושימשו כחלק ממחיצות הבניין (ראה הלכות בית הבחירה ד,ב), ולכן משתמשים לצורכן במעות שהוקדשו לצורך תיקון בית המקדש. פָּרוֹכוֹת שֶׁל שְׁעָרִים. פרוכות שהיו תלויות בשערי העזרה ועל פתח ההיכל והאולם (הלכות כלי המקדש ז,יז). מִמּוֹתַר הַנְּסָכִים. רווחים של ההקדש כתוצאה מהפרשי מחירים בקניית נסכים ובמכירתם. וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִים בּוֹ יִתְבָּאֵר מַה הוּא מוֹתַר הַנְּסָכִים. הלכות כלי המקדש ז,יג.
ג. כָּל הַבְּהֵמוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ חוּצָה לָהּ בְּקֵרוּב מִמֶּנָּה הַבָּאוֹת עוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין – נִסְכֵּיהֶן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכֵן גּוֹי שֶׁשָּׁלַח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת וְלֹא שָׁלַח עִמָּהּ דְּמֵי נְסָכִים – יָבֹאוּ נְסָכֶיהָ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
ג. הַנִּמְצָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ חוּצָה לָהּ בְּקֵרוּב מִמֶּנָּה הַבָּאוֹת עוֹלוֹת. שנמצאו בירושלים או בסביבתה ללא בעלים, ומשום שחוששים שהוקדשו למזבח צריך להביא בדמיהן עולות. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. ו,יח. וְכֵן גּוֹי שֶׁשָּׁלַח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת וְלֹא שָׁלַח עִמָּהּ דְּמֵי נְסָכִים. למרות שהגוי המנדב עולה אינו מביא עמה נסכים, אם הביא דמי נסכים קונים אותם מדמים אלו. ואם לא שלח עמה דמים יקרבו נסכיה מתרומת הלשכה (עפ"י מער"ק ואבן האזל מעשה הקרבנות ג,ה).
ד. גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים: אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים – קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ; וְאִם לָאו – בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו – מַקְרִיבִין אֶת הַחֲבִתִּין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
מְבַקְּרֵי מוּמִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִין הִלְכוֹת שְׁחִיטָה לַכֹּהֲנִים, וְהַמְלַמְּדִין לָהֶן הִלְכוֹת קְמִיצָה, וְנָשִׁים הַמְגַדְּלוֹת בְּנֵיהֶן לְפָרָה אֲדֻמָּה – כֻּלָּן נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכַמָּה הוּא שְׂכָרָן? כְּמוֹ שֶׁיִּפְסְקוּ לָהֶן בֵּית דִּין.
ד. גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים. משום שלגר אין יורשים, אבל אם יש לו יורשים או ישראל שמת והניח זבחים, יבואו הנסכים מנכסי יורשיו. אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים. שהפריש נסכים בחייו לצורך הקרבן. וְלֹא מִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו. אבל אם מינו אחר תחתיו, הכהן האחר מחויב בחביתין (ראה הלכות תמידין ומוספין ג,כ–כב). הַחֲבִתִּין. מנחה שמקריב הכהן הגדול בכל יום (ראה שם ג,יח).
מְבַקְּרֵי מוּמִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. הבודקים את הקרבנות ממום. וְהַמְלַמְּדִין לָהֶן הִלְכוֹת קְמִיצָה. כיצד לקמוץ את המנחה (ראה הלכות מעשה הקרבנות יג,יג). וְנָשִׁים הַמְגַדְּלוֹת בְּנֵיהֶן לְפָרָה אֲדֻמָּה. נשים ששמרו את בניהן שלא ייטמאו טומאת מת לעולם כדי שיוכלו להזות על הכהן השורף את הפרה (ראה הלכות פרה ב,ז). שֶׁיִּפְסְקוּ. שיקבעו.
ה. בִּשְׁנַת שְׁמִטָּה, שֶׁהִיא הֶפְקֵר – שׂוֹכְרִין בֵּית דִּין שׁוֹמְרִין שֶׁיִּשְׁמְרוּ מִקְצָת הַסְּפִיחִים שֶׁצָּמְחוּ כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ מֵהֶן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ, וְאֵלּוּ הַשּׁוֹמְרִים נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
ה. בִּשְׁנַת שְׁמִטָּה שֶׁהִיא הֶפְקֵר. התבואה הגדלה בשנה השביעית מוגדרת הפקר משום שהיא מותרת באכילה לכל אדם. ומשום כך יש צורך לשמור על התבואה החדשה להבאת העומר ושתי הלחם. הַסְּפִיחִים. תבואה הגדלה מעצמה בשנת השמיטה (הלכות שמיטה ויובל ד,א). הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ. שקרבן העומר הקרב בשישה עשר בניסן, ושתי הלחם הקרבים בשבועות, חובה להביאם מתבואה חדשה בלבד (הלכות איסורי מזבח ו,טו).
ו. מִי שֶׁהִתְנַדֵּב לִשְׁמֹר בְּחִנָּם – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, גְּזֵרָה מִשּׁוּם בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, שֶׁמָּא יָבֹאוּ וְיִטְּלוּם מֵהֶן. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ לָהֶן חֲכָמִים שֶׁיִּטְּלוּ שָׂכָר מִן הַלִּשְׁכָּה, כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ הַכֹּל מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאֵלּוּ שׁוֹמְרִין אוֹתוֹ.
ו. בַּעֲלֵי זְרוֹעַ. אנשים אלימים. כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ הַכֹּל מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאֵלּוּ שׁוֹמְרִין אוֹתוֹ. שעל ידי נטילת השכר יתפרסם הדבר ויימנעו אחרים מלקחתם.
ז. מַגִּיהֵי סְפָרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. דַּיָּנִין שֶׁדָּנִין אֶת הַגַּזְלָנִין בִּירוּשָׁלַיִם נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכַמָּה הָיוּ נוֹטְלִין? תִּשְׁעִים תִּשְׁעִים מָנֶה בְּכָל שָׁנָה. וְאִם לֹא הִסְפִּיקוּ לָהֶן – מוֹסִיפִין לָהֶן; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ – מוֹסִיפִין לָהֶן כְּדֵי צָרְכָּן הֵן וּנְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן וּבְנֵי בֵּיתָן.
ז. מַגִּיהֵי סְפָרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. המגיהים של ספר התורה המדויק שהיה במקדש שממנו מגיהים ומתקנים את ספרי התורה האחרים (פירוש רבינו משולם לירושלמי שקלים ד,ב, וראה משנה מועד קטן ג,ד). ויש שפירשו שמדובר בספר תורה שממנו היה הכהן הגדול קורא ביום הכיפורים והמלך בשעת הקהל (פירוש תלמיד רשב"ש לירושלמי שם). ויש מפרשים שמשום שאסור לאדם להשאיר בביתו ספר לא מוגה תיקנו חכמים לשלם למגיהים מתרומת הלשכה (רש"י כתובות קו,א).
ח. כֶּבֶשׁ הָיוּ בּוֹנִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה שֶׁעָלָיו מוֹצִיאִין פָּרָה אֲדֻמָּה, וְכֵן הָיוּ עוֹשִׂין כֶּבֶשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין עָלָיו שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וּשְׁנֵיהֶן נַעֲשִׂין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְכֵן מִזְבַּח הָעוֹלָה וְהַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַמַּת הַמַּיִם שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְכָל מִגְדְּלוֹתֶיהָ וְכָל צָרְכֵי הָעִיר בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְגוֹי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אוֹ שֶׁהִתְנַדֵּב לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן בְּחִנָּם – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ" (עזרא ד,ג), וְנֶאֱמַר: "לָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם" (נחמיה ב,כ, ושם: וְלָכֶם).
ח. כֶּבֶשׁ הָיוּ בּוֹנִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה. שביל מוגבה, כעין גשר, שהוביל מן המקדש להר הזיתים שהלכו עליו העוסקים בשרפת הפרה כדי שלא ייטמאו (ראה הלכות פרה ג,א). שֶׁמּוֹצִיאִין עָלָיו שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שמשלחים אותו לעזאזל ביום הכיפורים, ועשו לו כבש משום שהיו הבבליים תולשים את שערו של המשלח כדי שיזדרז בהליכתו (משנה יומא ו,ד). מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. השקלים היתרים על השקלים שהושמו בקופות (ראה לעיל ב,ד). [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד בכל מקום שִׁירֵי.] אַמַּת הַמַּיִם שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. תחזוקת התעלה שסיפקה מים לתושבי ירושלים. גֵּר תּוֹשָׁב. גוי המתגורר בארץ ישראל וקיבל עליו לקיים שבע מצוות בני נח (ראה הלכות עבודה זרה י,ו).
ט. מוֹתַר תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, וְכֵן מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה – לוֹקְחִין בּוֹ זְכָרִים וְיִקְרְבוּ כֻּלָּן עוֹלוֹת, שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת בְּהֵמָה, אֲבָל לֹא עוֹלַת הָעוֹף, שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר עוֹף. וְאֵלּוּ הָעוֹלוֹת הַבָּאִים מִמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים, הֵן הַנִּקְרָאִין קַיִץ הַמִּזְבֵּחַ.
ט. מוֹתַר תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה וְכֵן מוֹתַר שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. השקלים שנשארו משקלי שנה שעברה לאחר שכבר נתרמה התרומה החדשה בראש חודש ניסן. שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת בְּהֵמָה. ראה גם לעיל ב,ג. קַיִץ הַמִּזְבֵּחַ. עולות נדבה של הציבור הבאות כתוספת על קרבנות החובה, ומכונות 'קיץ המזבח' על שם מיני פירות של קיץ שאוכלים אותם כקינוח סעודה (פה"מ שקלים ד,ד).
י. שְׁקָלִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לָהֶן לְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר – מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אֲבָל אֵין בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹצִיא אֶת הָרָאוּי לוֹ מִקָּדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ.
י. מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. משתמשים במעות שהוקדשו לתיקון הבניין ולצרכיו. אֲבָל אֵין בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹצִיא אֶת הָרָאוּי לוֹ מִקָּדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ. ממעות שהוקדשו לצורך הקרבת קרבנות, משום שקדושת מעות אלו חמורה יותר ומעלים בקודש ולא מורידים.
יא. מִשֶּׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן – אֵין מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֶלָּא מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם לֹא בָּאָה הַחֲדָשָׁה – לוֹקְחִין מִן הַיְשָׁנָה. לְפִיכָךְ, אִם הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְיֵשׁ עִמָּהֶן בְּהֵמוֹת לַתְּמִידִין מִתְּרוּמָה יְשָׁנָה – פּוֹדִין אוֹתָן וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תְּמִימִין, וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִתְרוּמָה יְשָׁנָה שֶׁמְּקַיְּצִין בָּהּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ; שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקְחִין לַתְּמִידִין, שֶׁאִם לֹא יִהְיוּ צְרִיכִין לָהֶן יֵצְאוּ לְחֻלִּין.
יא. וְאִם לֹא בָּאָה הַחֲדָשָׁה. לא הגיעו חצאי השקלים של התרומה החדשה. פּוֹדִין אוֹתָן וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין. מוכרים בהמות אלו, וקדושתן עוברת למעות והבהמות נחשבות חולין. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תְּמִימִין. למרות שבדרך כלל פודים קדשים רק אם נפל בהם מום (ראה הלכות ערכין וחרמין ה,יא), במקרה זה תנאי בית דין הוא שאף ללא מום יצאו לחולין על ידי מכירה. שֶׁמְּקַיְּצִין בָּהּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. שקונים בדמים אלו בהמות ומקריבים מהן עולות כדלעיל ה"ט.
יב. וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂין בְּמוֹתַר הַקְּטֹרֶת: מִשֶּׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וְחוֹזְרִין מְעוֹת הַשָּׂכָר לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹטְלִין הָאֻמָּנִין מוֹתַר הַקְּטֹרֶת בִּשְׂכָרָן. וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אֶת הַקְּטֹרֶת מֵהֶן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה כְּדֵי לְהַקְרִיבָהּ מִמְּעוֹת תְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם אֵין לָהֶן תְּרוּמָה חֲדָשָׁה – מַקְטִירִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה יְשָׁנָה.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
יב. בְּמוֹתַר הַקְּטֹרֶת. שהקטורת גם היא נלקחת ממעות תרומת הלשכה (לעיל ה"א), ומה שנשאר ממנה קדוש. מִשֶּׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וצריך לקנות קטורת מתרומה חדשה. מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין וכו'. מפרישים מתרומת הלשכה מעות ומייעדים אותן לאומנים עושי הקטורת, ובכך יוצאות מעות אלו לחולין (פה"מ שקלים ד,ה). לאחר מכן מחללים את קדושת מותר הקטורת על המעות וקונים מהן עולות ל'קיץ המזבח'. את הקטורת נותנים לאומנים בשכרם, ולאחר מכן קונים אותה מהם מכסף התרומה החדשה לצורך הקטורת של השנה החדשה (והטעם שאין נותנים את הקטורת בתחילה לאומנים בשכרם הוא לפי שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות – הלכות מעילה ח,ג).

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות שקלים💰
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

השימוש בשקלים

בכספי תרומת הלשכה היו משתמשים במגוון דברים ובניהם: תמידים, מוספים, קרבנות ציבור ונסכיהם, מלח למליחת הקרבנות, עצים, לחם הפנים ושכר עושיו, העומר, שתי הלחם, פרה אדומה ועוד כמפורט בפרק.
הדברים שמשתמשים בהם בכספי שיירי הלשכה: מזבח העולה, ההיכל, העזרות, אמת המים שבירושלים, חומת ירושלים ומגדלותיה וכל צרכי העיר ועוד.

תרומה חדשה ותרומה ישנה: מר"ח ניסן הוציאו רק מהתרומה החדשה, אם היה. ומחללים את התרומה הישנה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כל מלאכה שקשורה למקדש – ניתן לשלם עליה מתרומת הלשכה?

2.מוישי הצדיק מבקש להתנדב לשמור על השדה המיועדת לעומר-האם ניתן לו?

3.ניתן להשתמש בשיירי הלשכה אף לחולין כגון לבניין ירושלים?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן