[א] כָּל הָעֲבוֹדוֹת הָאֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל יוֹם – בְּפַיִס הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָן. וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין? כָּל כֹּהֲנֵי בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל יוֹם נִכְנָסִין לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְהֵן מְלֻבָּשִׁין בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה, וְהַמְמֻנֶּה שֶׁעַל הַפְּיָסוֹת עִמָּהֶן, וְהֵן עוֹמְדִין בְּהַקָּפָה, וְהַמְמֻנֶּה נוֹטֵל מִצְנֶפֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וּמַחֲזִירָהּ, וְהוּא הָאִישׁ שֶׁמַּתְחִילִין לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ.

א. בְּפַיִס הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָן. הקביעה מי מהכהנים יעשה איזו עבודה, הייתה נעשית על פי הגרלה. כֹּהֲנֵי בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל יוֹם. הכהנים העובדים במקדש ביום זה. לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית. שהייתה בצפון העזרה, חציה בקודש וחציה בחול (הלכות בית הבחירה ה,יז). והפייסות היו נערכות בחצי הקודש שבה (בבלי יומא כה,א). וְהַמְמֻנֶּה שֶׁעַל הַפְּיָסוֹת. הוא היה אחד מחמישה עשר הממונים שהיו במקדש (ראה הלכות כלי המקדש ז,ח). בְּהַקָּפָה. בעיגול. נוֹטֵל מִצְנֶפֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וּמַחֲזִירָהּ. לסמן שמאיש זה יתחילו לספור (לקמן ה"ג).

וּמְפִיסִין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, [ב] וְיוֹצְאִין לָעֲבוֹדָה אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִין. וּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים – מוֹסְרִין אוֹתָן לַחַזָּנִין, וּמַפְשִׁיטִין אוֹתָן אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא הַמִּכְנָסַיִם בִּלְבַד, עַד שֶׁלּוֹבְשִׁין בִּגְדֵי חֹל, וְחוֹזְרִין וּפוֹשְׁטִין אֶת הַמִּכְנָסַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ, וּמַחֲזִירִין הַחַזָּנִין אֶת הַכֵּלִים לַחַלּוֹנוֹת.

וּמְפִיסִין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ה"ג.
ב. וְיוֹצְאִין לָעֲבוֹדָה אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִין. הכהנים שזכו בפיס הולכים לעבוד. מוֹסְרִין אוֹתָן לַחַזָּנִין. מעבירים את הכהנים לרשות השמשים העוזרים לממונה על בגדי הכהונה (תפא"י תמיד ה,ג). וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא הַמִּכְנָסַיִם בִּלְבַד. משום צניעות. וּמַחֲזִירִין הַחַזָּנִין אֶת הַכֵּלִים לַחַלּוֹנוֹת. שבהם מאחסנים את בגדי הכהונה (הלכות כלי המקדש ח,ח).

[ג] כֵּיצַד מְפִיסִין? עוֹמְדִין בְּהֶקֵּף, וּמַסְכִּימִין עַל מִנְיָן שֶׁמּוֹנִין, מֵאָה אוֹ אֶלֶף אוֹ כָּל מִנְיָן שֶׁיַּסְכִּימוּ עָלָיו, וְהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶן: 'הַצְבִּיעוּ', וְהֵן מוֹצִיאִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. וְאִם הוֹצִיא לוֹ שָׁלֹשׁ – מוֹנִין לוֹ שָׁלֹשׁ. וְאֵין מוֹצִיאִין גּוּדָל בַּמִּקְדָּשׁ, מִפְּנֵי הָרַמָּאִין, שֶׁהַגּוּדָל קָצָר, וְנוֹחַ לְהוֹצִיאוֹ וְלִכְפּוֹתוֹ, וְהַמּוֹצִיא גּוּדָל – אֵין מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ.
וּמַתְחִיל הַמְמֻנֶּה לִמְנוֹת מִן הָאִישׁ הַיָּדוּעַ שֶׁהֵסִיר מִצְנַפְתּוֹ תְּחִלָּה, וּמוֹנֶה עַל אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן, וְחוֹזֵר חֲלִילָה, עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּנְיָן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו. וְהָאִישׁ שֶׁשָּׁלַם הַמִּנְיָן אֵצֶל אֶצְבָּעוֹ – הוּא שֶׁיָּצָא בַּפַּיִס רִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה.

ג. אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. כל כהן היה מוציא אצבע אחת או שתיים, והממונה ספר את האצבעות המושטות. וְאֵין מוֹצִיאִין גּוּדָל בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הָרַמָּאִין וכו'. שלא יזקפו או יכפפו את האגודל אם יראו שהמניין עומד להסתיים כדי שיבוא הפיס אצלם (פה"מ יומא ב,א, שו"ת הרמב"ם קכו). וְהַמּוֹצִיא גּוּדָל אֵין מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ. את האגודל אלא את שאר האצבעות (ריק"ו).
הוּא שֶׁיָּצָא בַּפַּיִס רִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה. הוא הזוכה הראשון, ובפייסות בהם זכו כמה זוכים (לקמן ה"ז) העומדים אחריו זוכים בשאר התפקידים.

[ד] וְלָמָּה מוֹנִין הַמִּנְיָן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו עַל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ, וְלֹא הָיָה מוֹנֶה עַל הָאֲנָשִׁים עַצְמָן? לְפִי שֶׁאָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים" (שמואל א טו,ד).

ד. לְפִי שֶׁאָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר. שכל אחד יביא איזה דבר (חפץ) ויספרו את הדברים וכך ידעו את מספר האנשים. וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים. כששאול המלך מנה את הלוחמים שלו, לא ספר אותם ישירות אלא על ידי טלאים.

[ה] אַרְבָּעָה פְּיָסוֹת הָיוּ מְפִיסִין בְּכָל יוֹם בְּשַׁחֲרִית: הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן – מִי תּוֹרֵם אֶת הַמִּזְבֵּחַ. הֵפִיסוּ, וְזָכָה מִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם, וְהוּא מְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה, וְהוּא מַעֲלֶה שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ, וְהוּא מַכְנִיס מַחְתָּה מְלֵאָה אֵשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן לְמִזְבַּח הַזָּהָב לְהַקְטִיר עָלֶיהָ קְטֹרֶת.

ה. מִי תּוֹרֵם אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מסיר אפר מהמזבח (לעיל ב,י). מְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה. מסדר עצים למערכת האש שבמזבח. מַעֲלֶה שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ. שהוסיפו למערכת האש בכל יום (שם ה"ב). מַכְנִיס מַחְתָּה מְלֵאָה אֵשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וכו'. לעיל ג,ה.

[ו] הַפַּיִס הַשֵּׁנִי – זוֹכִין בּוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עַל סֵדֶר עֲמִידָתָן. כֵּיצַד? הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶן: 'הַצְבִּיעוּ', וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה שֶׁיָּצָא בַּפַּיִס רִאשׁוֹן – הוּא שׁוֹחֵט תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצִדּוֹ – הוּא מְקַבֵּל אֶת דַּם הַתָּמִיד וְהוּא זוֹרְקוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁי, הַסָּמוּךְ לַשֵּׁנִי – מְדַשֵּׁן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁהוּא מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וְהָרְבִיעִי שֶׁבְּצִדּוֹ מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. הַחֲמִישִׁי מַעֲלֶה רֹאשׁ הַתָּמִיד וְרַגְלוֹ לַכֶּבֶשׁ, וְהַשִּׁשִּׁי מַעֲלֶה שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, וְהַשְּׁבִיעִי מַעֲלֶה הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, וְהַשְּׁמִינִי מַעֲלֶה הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וְהַתְּשִׁיעִי מַעֲלֶה שְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲלֶה הַקְּרָבַיִם, וְהָאַחַד עָשָׂר מַעֲלֶה סֹלֶת הַנְּסָכִים, וְהַשְּׁנֵים עָשָׂר מַעֲלֶה הַחֲבִתִּין, וְהַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר מַעֲלֶה הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים.

ו. וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ג. הַחֲמִישִׁי מַעֲלֶה רֹאשׁ הַתָּמִיד וְרַגְלוֹ לַכֶּבֶשׁ וכו'. סדר העלאת האיברים לכבש קבוע בכל קרבנות הציבור (ראה הלכות מעשה הקרבנות ו,יא-טז; לתיאור שחיטת התמיד והעלאתו למזבח ראה לקמן ו,א-ה). רֹאשׁ הַתָּמִיד וְרַגְלוֹ. הרגל הימנית האחורית. שְׁתֵּי הַיָּדַיִם. הרגליים הקדמיות. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל. החלק האחורי של הבהמה: סוף השדרה והזנב, והרגל האחורית השמאלית (שם ה"ט). וְהַגֵּרָה. הצוואר. שְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת. הבשר והצלעות בשני צדי הבהמה. הַקְּרָבַיִם. מעיים ושאר אברי מערכת העיכול. סֹלֶת הַנְּסָכִים… הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים. שהיו מביאים עם קרבנות העולה והשלמים (שם ב,א). הַחֲבִתִּין. מנחת חביתין של הכהן הגדול (לעיל ג,יח).

[ז] הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי – אוֹמֵר לָהֶן הַמְמֻנֶּה לְכָל אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם: 'מִי שֶׁלֹּא הִקְטִיר קְטֹרֶת מִיָּמָיו – יָבֹא וְיָפִיס'. יִתְקַבְּצוּ אֵצֶל הַמְמֻנֶּה, וְיָפִיסוּ, וּמִי שֶׁיָּצָא בְּפַיִס זֶה רִאשׁוֹן – הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת.

ז. מִי שֶׁלֹּא הִקְטִיר קְטֹרֶת מִיָּמָיו יָבֹא וְיָפִיס. שהכהנים היו אומרים שמי שמקטיר את הקטורת מתעשר, ורצו לזכות בהקטרתה כהנים רבים, ולכן שיתפו בפיס רק כהנים שלא הקטירו קודם לכן (פה"מ יומא ב,ג).

[ח] הַפַּיִס הָרְבִיעִי – מִתְקַבְּצִין כֻּלָּן וּמְפִיסִין לֵידַע מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. הֵפִיסוּ, וְזָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם אֵין מְפִיסִין לוֹ פַּיִס אַחֵר, אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁזָּכָה בַּעֲבוֹדָה מִן הָעֲבוֹדוֹת שַׁחֲרִית – יִזְכֶּה בָּהּ בֵּין הָעַרְבַּיִם, חוּץ מִן הַקְּטֹרֶת, שֶׁהֵן מְפִיסִין לָהּ פַּיִס אַחֵר בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְיָבֹאוּ כָּל מִי שֶׁלֹּא הִקְטִיר קְטֹרֶת מֵעוֹלָם מֵאַנְשֵׁי אוֹתוֹ בֵּית אָב וְיָפִיסוּ עָלֶיהָ. וְאִם כְּבָר הִקְטִירוּ כֻּלָּם מִימֵיהֶן – מְפִיסִין לָהּ כֻּלָּהּ בְּשַׁחֲרִית בְּפַיִס שְׁלִישִׁי, וְזֶה שֶׁזָּכָה בָּהּ שַׁחֲרִית מַקְטִירָהּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.

[ט] בְּשַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ שָׁם תְּמִידִין וּמוּסָפִין וּשְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה – כֵּיצַד הֵן עוֹבְדִין? מְפִיסִין בַּשַּׁחַר אַנְשֵׁי אוֹתוֹ בֵּית אָב שֶׁל מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא, וּמַקְרִיבִין תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עוֹלָה שֶׁל מוּסָפִין, וְכָל שֶׁזָּכָה בַּעֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדוֹת הַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, הוּא זוֹכֶה בָּהּ בִּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי מוּסָף.

ט. וּמוּסָפִין. בשבת הקריבו שני כבשים בנוסף לכבשי התמיד. וּשְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה. שני כלים מלאים לבונה שהיו מונחים כל השבוע על השולחן לצד לחם הפנים ומקטירים אותם על המזבח בשבת (לקמן הי"א). אַנְשֵׁי אוֹתוֹ בֵּית אָב שֶׁל מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא. בשבת התחלפו משמרות הכהנים שהיו עובדים במקדש במשך שבוע, וחילקו את העבודות בין המשמר המסיים למשמר המתחיל.

וְהַמִּשְׁמָר הָאַחֵר שֶׁיִּכָּנֵס בַּשַּׁבָּת – מְפִיסִין פְּיָסוֹת אֲחֵרוֹת לַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ חוֹלְקִין בְּלֶחֶם הַפָּנִים. [י] וְאֵין אוֹכְלִין אֶת הַלֶּחֶם עַד שֶׁיַּקְטִירוּ שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה עַל הָאֵשׁ. וְהַלְבוֹנָה טְעוּנָה מֶלַח, כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת. [יא] וְאַחַר קָרְבַּן הַמּוּסָפִין – מַקְטִירִין שְׁנֵי הַבָּזִיכִין, וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים מַקְרִיבִין אֶת שְׁנֵי הַבָּזִיכִין.

י. וְהַלְבוֹנָה טְעוּנָה מֶלַח כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת. הלכות איסורי מזבח ה,יא.
יא. וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים מַקְרִיבִין אֶת שְׁנֵי הַבָּזִיכִין. כהני המשמר הנכנס (פה"מ תמיד ו,ג).

[יב] כֵּיצַד חוֹלְקִין לֶחֶם הַפָּנִים? בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה מִשְׁמָר הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ חַלּוֹת, וּמִשְׁמָר הַיּוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ. הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בֵּינֵיהֶן בַּצָּפוֹן, שֶׁהֲרֵי הֵן מוּכָנִין לָעֲבוֹדָה, וְהַיּוֹצְאִין חוֹלְקִין בַּדָּרוֹם. וּבִזְמַן שֶׁיִּהְיֶה יוֹם טוֹב שֶׁל אֶחָד מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים בְּשַׁבָּת, וְכֵן בַּשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג – חוֹלְקִין כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת בְּשָׁוֶה בְּלֶחֶם הַפָּנִים.
וְכֵן אִם חָל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת – חוֹלְקִין כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת בְּשָׁוֶה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁהוּא שַׁבָּת בְּלֶחֶם הַפָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּימוּ לָעֲבוֹדָה. וְכֵן אִם חָל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – חוֹלְקִין כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת בְּשָׁוֶה בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁהִיא מוֹצָאֵי הֶחָג. וְדָבָר זֶה תַּקָּנָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְאַחֲרוּ הַכֹּהֲנִים בִּשְׁבִיל חִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים, וְאִם נִתְאַחֵר אֶחָד מִבַּעֲלֵי מִשְׁמָר וְלֹא בָּא, יִמָּצֵא אַחֵר.

יב. הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בֵּינֵיהֶן בַּצָּפוֹן. צפון העזרה, ושם הייתה נעשית שחיטת קדשי הקדשים (הלכות מעשה הקרבנות ה,ב), והחולקים בצד זה מראים שהעבודה בשבוע הנכנס שייכת להם. בַּשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג. בחול המועד. חוֹלְקִין כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת בְּשָׁוֶה בְּלֶחֶם הַפָּנִים. שברגלים כל המשמרות היו משתתפות בעבודת הקרבנות של החגים, בחלוקת בשרם ועורם ובחלוקת לחם הפנים (הלכות כלי המקדש ד,ד-ו).
מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּימוּ לָעֲבוֹדָה. רק מיום טוב מוטלת העבודה על כל המשמרות, והכהנים המקדימים מקבלים מלחם הפנים בשכר הקדמתם. כְּדֵי שֶׁיִּתְאַחֲרוּ הַכֹּהֲנִים בִּשְׁבִיל חִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים. בזכות חלוקת הלחם הכהנים יישארו לעבודה בשבת הסמוכה לחג למרות שאינם מהמשמר השבועי ושבת זו אינה חלק מהרגל. וְאִם נִתְאַחֵר אֶחָד מִבַּעֲלֵי מִשְׁמָר וְלֹא בָּא יִמָּצֵא אַחֵר. כיוון שיישארו הרבה כהנים מהמשמרות האחרות, לא יורגש חיסרון אם חלק מהכהנים של המשמר הנכנס יבואו רק לאחר השבת.

[יג] חָל יוֹם אֶחָד לְהַפְסִיק בֵּין הַשַּׁבָּת וּבֵין יוֹם טוֹב, כְּגוֹן שֶׁהָיָה יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בַּשֵּׁנִי, אוֹ יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בַּחֲמִישִׁי, אוֹ יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשֵּׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי – מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת נוֹטֵל עֶשֶׂר חַלּוֹת, וְזֶה הַנִּכְנָס נוֹטֵל שְׁתַּיִם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר לָהֶן לָעֲבוֹדָה הֵן לְבַדָּן אֶלָּא יוֹם אֶחָד, שֶׁהוּא עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ אֶחָד בְּשַׁבָּת, וּמִתְעַצְּלִין, וְאֵין בָּא מֵהֶן אֶלָּא מְעַט.

יג. שֶׁהָיָה יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בַּשֵּׁנִי. למשמר הנכנס לעבודה בשבוע של יום טוב יהיה רק את יום ראשון לעבוד ללא שאר המשמרות (שכן בשבת המשמר היוצא מתחלק אתו בעבודה וביום טוב כל המשמרות משתתפות בעבודה), ורבים מבני המשמר יתעצלו לבוא. יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בַּחֲמִישִׁי. למשמר שעבד בשבוע של יום טוב היה רק יום שישי לעבוד ללא שאר המשמרות ורבים התעצלו לבוא. מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. העובד שבוע שלם. וְזֶה הַנִּכְנָס. המשמר שעובד רק יום לפני או אחרי יום טוב (ובמקרה שיום טוב אחרון חל להיות בחמישי הדין יהיה להפך, והמשמר הנכנס העובד שבוע שלם יטול עשר חלות).

[יד] כֹּהֵן גָּדוֹל לְעוֹלָם נוֹטֵל מִכָּל מִשְׁמָר חֲצִי הַחַלּוֹת שֶׁזָּכָה בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו" (ויקרא כד,ט) – מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו. וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל פְּרָס, שֶׁאֵין זֶה כְּבוֹדוֹ.

יד. כֹּהֵן גָּדוֹל לְעוֹלָם נוֹטֵל מִכָּל מִשְׁמָר חֲצִי הַחַלּוֹת. ואין הכרח שיטול אלא רק אם הוא מעוניין בכך (ראה תוכ"פ סוכה עמ' 906). ומשאר הקרבנות רשאי הכהן ליטול כמה שירצה (ראה הלכות מעשה הקרבנות י,יח). וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל פְּרָס. חלה חצויה.