א. כָּל יוֹם וָיוֹם מִשֶּׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל מָטָר מִתְפַּלְּלִין עַל סֵדֶר זֶה: מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִין וּמִתְכַּסִּים בְּשַׂקִּים, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי לְהַרְגִּיל אֶת הַבְּכִיָּה וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם. וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל מִן הָאֵפֶר וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין בִּמְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.
א. מִשֶּׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל מָטָר. שהוזכרו לעיל ג,ה–ז. אֵפֶר מִקְלֶה. אפר של שרפה. לְהַרְגִּיל אֶת הַבְּכִיָּה. להביא לידי בכי. כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ. שהרי אינם נותנים לעצמם.
ב. וְאַחַר כָּךְ מַעֲמִידִין בֵּינֵיהֶן, וְהֵן יוֹשְׁבִין, זָקֵן חָכָם. לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם – מַעֲמִידִין חָכָם. לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם – מַעֲמִידִין אָדָם שֶׁל צוּרָה, וְהוּא אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין: 'אַחֵינוּ, לֹא שַׂק וְתַעֲנִית גּוֹרְמִין, אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם: 'וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם', אֶלָּא: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם" (יונה ג,י), וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר: "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם" (יואל ב,יג)'. וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ כְּפִי כֹּחוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה.
ב. מַעֲמִידִין בֵּינֵיהֶן וְהֵן יוֹשְׁבִין.בעודםיושבים (ולאחרמכןעומדיםלהתפלל,לקמןה"ג). אָדָם שֶׁל צוּרָה.אדםנאהאובעלקומה (רש"י), ויש מפרשיםשמדוברבאדםמפורסםבמעלהובחסידות (מאירי), או באדם יודע ספר (רא"ש). דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. דברי תוכחה הכובשים את הלב ומעוררים את האדם לתשובה. לֹא שַׂק וְתַעֲנִית גּוֹרְמִין. את התעוררות הרחמים וביטול הגזרה. וּבַקַּבָּלָה. בדברי הנביאים.
ד.אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים. תנאים אלו, וכן נעימות הקול והזִקנה, נכונים לגבי שליח ציבור בכל עת (ראה הלכות תפילה ונשיאת כפים ח,יא), ושאר התנאים הם תוספת לתפילה בימי התענית (פה"מ תענית ב,ב). וּמְטֻפָּל וְאֵין לוֹ. מטופל בילדים ואין לו במה לפרנסם. וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ שְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם. כדי שיהיה לב הציבור שלם אתו (פיה"מ שם). הֲרֵי זֶה מְפֹאָר. ועדיף לבחור בו כשליח ציבור על פני אדם צעיר שיש גם לו מעלות אלו.
ד.אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים. תנאים אלו, וכן נעימות הקול והזִקנה, נכונים לגבי שליח ציבור בכל עת (ראה הלכות תפילה ונשיאת כפים ח,יא), ושאר התנאים הם תוספת לתפילה בימי התענית (פה"מ תענית ב,ב). וּמְטֻפָּל וְאֵין לוֹ. מטופל בילדים ואין לו במה לפרנסם. וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ שְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם. כדי שיהיה לב הציבור שלם אתו (פיה"מ שם). הֲרֵי זֶה מְפֹאָר. ועדיף לבחור בו כשליח ציבור על פני אדם צעיר שיש גם לו מעלות אלו.
ג. וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, עוֹמְדִין בִּתְפִלָּה. וּמַעֲמִידִין שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאָמַר דִּבְרֵי הַכִּבּוּשִׁין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל – מִתְפַּלֵּל; וְאִם לָאו – מוֹרִידִין אַחֵר.
ד. וְאֵי זֶה הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ? אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה, וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וּמְטֻפָּל וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה, וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וְהַנִּלְוִים עָלָיו בַּעַל עֲבֵרָה, אֶלָּא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת, וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב. וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ – הֲרֵי זֶה מְפֹאָר. וְאִם אֵינוֹ זָקֵן, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת – יִתְפַּלֵּל.
ה. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַתְחִיל וּמִתְפַּלֵּל עַד בִּרְכַּת 'גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל', וְאוֹמֵר 'זִכְרוֹנוֹת' וְ'שׁוֹפָרוֹת' מֵעֵין הַצָּרָה, וְאוֹמֵר "אֶל יי בַּצָּרָתָה לִּי" (תהלים קכ), "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" וכו' (שם קכא), "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יי" (שם קל), "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף" וכו' (שם קב).
ה. מַתְחִיל וּמִתְפַּלֵּל. תפילת שמונה עשרה. עַד בִּרְכַּת גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. ואינו מתחיל ברכה זו כרגיל, אלאמתחילבאמירתהזכרונותוהשופרותוכו'. זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת מֵעֵין הַצָּרָה. פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות המתאימים לאותה הצרה, ובלבד שלא יאמר פסוקי זיכרון של יחיד או של פורענות (בדומה לנאמר בראש השנה, ראה הלכות שופר ג,ז-ט).
ו. וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים כְּפִי כֹּחוֹ, וְאוֹמֵר: 'רְאֵה בְּעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ', וּמִתְחַנֵּן, וְאוֹמֵר בְּסוֹף תַּחֲנוּנָיו: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יי גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל'.
ז. וּמַתְחִיל לְהוֹסִיף שֵׁשׁ בְּרָכוֹת שֶׁהוּא מוֹסִיף זוֹ אַחַר זוֹ, וּמִתְחַנֵּן בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּפְסוּקִים מִדִּבְרֵי קַבָּלָה וּמִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כְּפִי שֶׁהוּא רָגִיל, וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בַּחֲתִימוֹת אֵלּוּ:
ז. מִדִּבְרֵי קַבָּלָה. מדברי הנביאים. וּמִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. ספרי הכתובים.
ח. בָּרִאשׁוֹנָה הוּא חוֹתֵם: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת מֹשֶׁה וַאֲבוֹתֵיכֶם עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יי זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת'.
ח. מִי שֶׁעָנָה אֶת מֹשֶׁה וַאֲבוֹתֵיכֶם עַל יַם סוּף. ביציאת מצרים כאשר צעקו אל ה', שנאמר: "ויצעקו בני ישראל אל ה'" (שמות יד,י), ובסמוךלכךנאמר "התיצבו וראואתישועתה'", וקרעהקב"ה לעםישראלאתיםסוף.
ט. בַּשְּׁנִיָּה הוּא חוֹתֵם: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה'.
ט. מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל. כאשרנפלהחומתהעיריריחוונתןה' אתהעירבידישראל (יהושע ו,כ).
י. בַּשְּׁלִישִׁית הוּא חוֹתֵם: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה'.
י. מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה. כאשרנלחמוהפלשתיםבישראל, נאמר "ויזעק שמואלאלה' בעדישראל" (שמואל אז,ט), ולאחרמכןנתןה' אתהפלשתיםבידעםישראל.
יא. בָּרְבִיעִית הוּא חוֹתֵם: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.
יא. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל. כאשרנלחםאליהוהנביאבנביאיהבעלוהתפלל"ענני ה' ענני" (מלכים איח,לז) וירדהאשמןהשמים.
יב. בַּחֲמִישִׁית הוּא חוֹתֵם: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יי הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה'.
יב. מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה. כאשר ברח יונה משליחותו לנבא לנינוה נזרק לים ובלעו דג, והתפללאלה' ממעיהדג (יונה ב,ב).
יג.מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. בעת שניסה שלמה להכניס את ארון הברית לבית המקדש ולא הצליח, התפלל לה' ולבסוף נענה בזכות דוד אביו (ראה דברי הימים ב ז,א), והדבר אף היווה אות לכך שחטאו של דוד נמחל (גמראשבתל,א).
יג.מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. בעת שניסה שלמה להכניס את ארון הברית לבית המקדש ולא הצליח, התפלל לה' ולבסוף נענה בזכות דוד אביו (ראה דברי הימים ב ז,א), והדבר אף היווה אות לכך שחטאו של דוד נמחל (גמראשבתל,א).
יג. בַּשִּׁשִּׁית הוּא חוֹתֵם: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יי הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ'. וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹנִין אַחַר כָּל הַבְּרָכוֹת.
יד. וְאוֹמֵר 'רְפָאֵנוּ יי וְנֵרָפֵא' וכו', וְגוֹמֵר הַתְּפִלָּה עַל הַסֵּדֶר, וְתוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין בְּכָל מָקוֹם.
יד. וְאוֹמֵר רְפָאֵנוּ יי וְנֵרָפֵא. הברכה שלאחר 'גואל ישראל' שהפסיק בה. וְגוֹמֵר הַתְּפִלָּה עַל הַסֵּדֶר וְתוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת.התקיעהבחצוצרותהיארקלאחרסיוםאמירתכלהברכות (שלא כתקיעה במקדששהיאלאחרכלברכהוברכה, כמבואר בהלכה הבאה).וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין בְּכָל מָקוֹם.חוץמהרהבית, כמבואר בהלכה הבאה.
טו. כְּשֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִין עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם, הָיוּ מִתְכַּנְּסִין בְּהַר הַבַּיִת כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, וּמִתְפַּלְּלִין כַּסֵּדֶר הַזֶּה. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם', אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ יי אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, בָּרוּךְ אַתָּה יי גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל', וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לַתּוֹקְעִים: 'תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים, תְּקָעוּ', וְחוֹזֵר הַמִּתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה', וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין הַכֹּהֲנִים וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין.
טו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לַתּוֹקְעִים תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. ואינם תוקעים (או מריעים) מיד לאחר אמירה זו, אלא רק לאחר סיום אמירת הברכה על ידי המתפלל. וְחוֹזֵר הַמִּתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר וכו'. כדי להפסיק בין התקיעות לאמירת 'ברוך שם' וכו', שלאייראהכאילותוקעיםעלאמירהזושהיאכברכהבפניעצמה (מ"מ).
טז. וְכֵן בַּבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה לְזוֹ, שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה מִן הַשֵּׁשׁ שֶׁמּוֹסִיף, חוֹתֵם בָּהּ: 'בָּרוּךְ יי אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, בָּרוּךְ אַתָּה יי זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת', וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לָהֶן: 'הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, הָרִיעוּ', וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וְאוֹמֵר: 'מִי שֶׁעָנָה אֶת מֹשֶׁה וַאֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה', וְאַחַר כָּךְ מְרִיעִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין.
יז. וְכֵן עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה: בְּאַחַת אוֹמֵר 'תִּקְעוּ', וּבְאַחַת אוֹמֵר 'הָרִיעוּ', עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת, וְנִמְצְאוּ הַכֹּהֲנִים פַּעַם תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין, וּפַעַם מְרִיעִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין, שֶׁבַע פְּעָמִים. וְאֵין עוֹשִׂין סֵדֶר זֶה אֶלָּא בְּהַר הַבַּיִת בִּלְבַד. וּכְשֶׁהֵן תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין שָׁם – תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
יז. תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל א,ד.
יח. שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ, כָּל מָקוֹם שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתָן שָׁם, אַחַר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין יוֹצְאִין כָּל הָעָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבוֹכִין וּמִתְחַנְּנִים שָׁם, כְּלוֹמַר: הֲרֵי אַתֶּם מֵתִים כְּאֵלּוּ אִם לֹא תָּשׁוּבוּ מִדַּרְכְּכֶם. וּבְכָל תַּעֲנִית מִתַּעֲנִיתֵי הַצָּרוֹת שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר – מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה בְּכָל מָקוֹם.
יח. מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה בְּכָל מָקוֹם.תפילהמיוחדתליוםהתענית הנאמרת סמוךלשקיעתהחמה (ראה הלכות תפילה א,ז).
יט. יָרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים – עַד מָתַי יִהְיוּ יוֹרְדִים וְיִפְסְקוּ הַצִּבּוּר הַתַּעֲנִיּות? מִשֶּׁיֵּרְדוּ בְּעֹמֶק הָאָרֶץ הַחֲרֵבָה טֶפַח, וּבַבֵּינוֹנִית טִפְחַיִם, וּבַעֲבוּדָה – עַד שֶׁיֵּרְדוּ בְּעָמְקָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
יט. עַד מָתַי יִהְיוּ יוֹרְדִים וְיִפְסְקוּ הַצִּבּוּר הַתַּעֲנִיּות. כפי הפרטים שהתבארו לעיל א,טז. מִשֶּׁיֵּרְדוּ בְּעֹמֶק הָאָרֶץ הַחֲרֵבָה טֶפַח. שייבלעו מי הגשמים בעובי טפח באדמה יבשה שהמים נבלעים בה לאט לאט. וּבַבֵּינוֹנִית. שאינה יבשה ואינה חרושה. וּבַעֲבוּדָה. שדה חרוש, שהמים מבעבעים בו במהירות.
