פרק ד', הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ: טָהֳרַת הַיָּדַיִם, וְכִסּוּי הָעֶרְוָה, וְטָהֳרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה, וּדְבָרִים הַחוֹפְזִים אוֹתוֹ, וְכַוָּנַת הַלֵּב.
א. מְעַכְּבִין אֶת הַתְּפִלָּה. שבלעדיהם אין להתפלל. אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ. שהזמן אף הוא מן המעכבים (לעיל ג,ז). טָהֳרַת הַיָּדַיִם. יתבאר לקמן הל' ב-ג. וְכִסּוּי הָעֶרְוָה. יתבאר לקמן ה"ז. וְטָהֳרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה. יתבאר לקמן הל' ח-ט. וּדְבָרִים הַחוֹפְזִים אוֹתוֹ. הסרת הדברים הטורדים את דעתו, יתבאר לקמן הל' י-יד. וְכַוָּנַת הַלֵּב. יתבאר לקמן הל' טו-כ.
ב. טָהֳרַת יָדַיִם כֵּיצַד? רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם עַד הַפֶּרֶק, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה וְלֹא הָיָה לוֹ מַיִם: אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם אַרְבַּעַת מִילִין, שֶׁהֵן שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אַמָּה — הוֹלֵךְ עַד מְקוֹם הַמַּיִם וְרוֹחֵץ, וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם יָתֵר מִכָּאן — מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה, וּמִתְפַּלֵּל.
ב. רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם עַד הַפֶּרֶק. עד פרק כף היד, ומברך 'אשר קדשנו… על נטילת ידיים' (לקמן ז,ד, הלכות ברכות ו,ב). אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם אַרְבַּעַת מִילִין וכו'. אם היה צריך ללכת מרחק של כארבעה קילומטר בכדי להגיע אל המים. מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּצְרוֹר. מנקה אותן באבנים (ראה הלכות קריאת שמע ג,א).
ב. שו"ע או"ח צב,ד, רלג,ב. הוֹלֵךְ עַד מְקוֹם הַמַּיִם. ואם רחץ ידיו בבוקר ועודם נקיות, אינו חייב ללכת (שו"ע), אך מספק עליו לנקותם במה שיכול. ואם עשה צרכיו או נגע במקומות מלוכלכים שבגוף, חייב ללכת. וכתבו האחרונים שאם בהליכתו עד מקום המים יכנס לחשש סכנה, כגון שיצטרך ללכת יחידי או שלא יגיע למחוז חפצו לפני הערב, או אם היה מסופק אם יש שם מים, אינו חייב ללכת (משנ"ב). ואם נגע במקומות מלוכלכים שבגוף באמצע תפילתו, או שנזכר שנגע במקומות אלו, ינקה ידיו במה שיכול
(שו"ע).
הוֹלֵךְ עַד מְקוֹם הַמַּיִם וְרוֹחֵץ וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל. ואם חושש שבהליכתו יעבור זמן תפילה, ינקה ידיו במה שיכול (שו"ע). והוא הדין אם לא יעבור זמן תפילה אך יפסיד תפילה בציבור (משנ"ב). וְרוֹחֵץ. כתב הרמ"א שאין מברכים על נטילה זו (וראה הלכות ברכות ו,ב).
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְפָנָיו. אֲבָל אִם הָיָה מְקוֹם הַמַּיִם לְאַחֲרָיו — אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַחֲזוֹר לְאַחֲרָיו אֶלָּא עַד מִיל. אֲבָל אִם עָבַר מִן הַמַּיִם יָתֵר מִמִּיל — אֵינוֹ חַיָּב לַחֲזֹר, אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו וּמִתְפַּלֵּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מְטַהֵר לַתְּפִלָּה אֶלָּא יָדָיו בִּלְבַד? בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת חוּץ מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית. אֲבָל בְּשַׁחֲרִית — רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. וְאִם הָיָה רָחוֹק מִן הַמַּיִם — מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּלְבַד, וּמִתְפַּלֵּל.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְפָנָיו. שהוא מהלך בדרך, והמים מצויים בכיוון היעד, במרחק של עד ארבעה מילין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מְטַהֵר לַתְּפִלָּה אֶלָּא יָדָיו בִּלְבַד. באילו מקרים די בנטילת הידיים בלבד לקראת התפילה. בְּשַׁחֲרִית רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. לנקות גופו כהכנה לתפילה (ראה עוד לקמן ה"ו, ז,ד).
ג. שו"ע או"ח צב,ד. רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. והשו"ע הזכיר רק את ניקיון הידיים אף לתפילת
שחרית.
ג. במה דברים אמורים לפניו אבל אם היה מקום המים לאחריו אין מחייבין אותו לחזור… אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו. אמר אברהם: לא ידעתי רגליו למה.
ד. כָּל הַטְּמֵאִים רוֹחֲצִין יְדֵיהֶן בִּלְבַד כַּטְּהוֹרִין, וּמִתְפַּלְּלִין; אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן לִטְבֹּל וְלַעֲלוֹת מִטֻּמְאָתָן — אֵין הַטְּבִילָה מְעַכֶּבֶת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁלֹּא יִקְרָא בַּעַל קֶרִי בִּלְבַד דִּבְרֵי תּוֹרָה עַד שֶׁיִּטְבֹּל, וּבֵית דִּין שֶׁעָמְדוּ אַחֲרֵי כֵן הִתְקִינוּ אַף לַתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל בַּעַל קֶרִי בִּלְבַד עַד שֶׁיִּטְבֹּל. וְלֹא מִפְּנֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה נָגְעוּ בָּהּ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כְּתַרְנְגֹלִין. וּמִפְּנֵי זֶה תִּקְּנוּ טְבִילָה לְבַעַל קֶרִי לְבַדּוֹ, וְהוֹצִיאוּהוּ מִכְּלַל הַטְּמֵאִים.
ד. רוֹחֲצִין יְדֵיהֶן בִּלְבַד… אַף עַל פִּי וכו'. ואינם צריכים להיטהר בטבילה, שאין הטומאה מעכבת את התפילה כלל, אף אם קיימת האפשרות להיטהר ממנה ולהתפלל בטהרה (ראה גם הלכות ברכות א,ט). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות קריאת שמע ד,ח. וְלֹא מִפְּנֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה נָגְעוּ בָּהּ. לא קבעו טבילה זו משום טהרה, שהרי "אין דברי תורה מקבלים טומאה" (שם). שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כְּתַרְנְגֹלִין. שיימנעו מריבוי התשמיש, אם יצטרכו לטבול בכל פעם לפני התפילה (ראה הלכות דעות ה,ד, הלכות איסורי ביאה כא,יא). [הערה: אצל הרמב"ם בפה"מ מנוקדת מילה זו: כְּתַרְנֹגְלִין.] וְהוֹצִיאוּהוּ מִכְּלַל הַטְּמֵאִים. קבעו לבעל קרי דין מיוחד, ולא כשאר הטמאים.
ד. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁעֶזְרָא תִּקֵּן וכו'. שו"ע או"ח פח,א.
ה. לְפִיכָךְ הָיוּ אוֹמְרִין בִּזְמַן תַּקָּנָה זוֹ שֶׁאֲפִלּוּ זָב שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאָת נִדָּה — צְרִיכִין טְבִילָה לִקְרִיַּת שְׁמַע וְכֵן לִתְפִלָּה מִפְּנֵי הַקֶּרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְמֵאִין. וְכֵן הַדִּין נוֹתֵן, שֶׁאֵין טְבִילָה זוֹ מִפְּנֵי הַטָּהֳרָה אֶלָּא מִפְּנֵי הַגְּזֵרָה — שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן תָּמִיד. וּכְבָר בָּטְלָה גַּם תַּקָּנָה זוֹ שֶׁל תְּפִלָּה, לְפִי שֶׁלֹּא פָּשְׁטָה בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה כֹּחַ בַּצִּבּוּר לַעֲמֹד בָּהּ.
ה. בִּזְמַן תַּקָּנָה זוֹ. לפני שבטלה. זָב שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאָת נִדָּה. שהם טמאים בטומאת זיבה או נידה, ונטמאו גם בקרי. וּכְבָר בָּטְלָה גַּם תַּקָּנָה זוֹ שֶׁל תְּפִלָּה. בנוסף לתקנה של הטבילה לפני לימוד תורה. שֶׁלֹּא פָּשְׁטָה בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה כֹּחַ בַּצִּבּוּר לַעֲמֹד בָּהּ. וכל תקנה שלא פשטה ברוב הקהל, הרי היא בטלה (הלכות ממרים ב,ו).
ה-ו. שו"ע או"ח פח,א.
מִנְהָג פָּשׁוּט בִּסְפָרַד וּבְשִׁנְעָר וכו'. כתב השו"ע שהמנהג פשט שבעל קרי מתפלל גם ללא רחיצה. וכתבו האחרונים שאנשי מעשה נוהגים לטבול לקריים (ואם קשה להם הטבילה רוחצים עצמם בתשעה קבים), אך אין להפסיד בשל כך זמן תפילה או תפילה במניין (משנ"ב). ולטבילה זו אין צורך במקווה של מים שאינם שאובים (כבשאר דיני טומאה) אלא די בארבעים סאה מים שאובים (מג"א; וראה הרחבות: 'טבילת עזרא', עמ' 777).
ו. מִנְהָג פָּשׁוּט בִּסְפָרַד וּבְשִׁנְעָר שֶׁאֵין בַּעַל קֶרִי מִתְפַּלֵּל עַד שֶׁהוּא רוֹחֵץ כָּל בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, מִשּׁוּם: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (עמוס ד,יב). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבָרִיא אוֹ חוֹלֶה שֶׁבָּעַל. אֲבָל חוֹלֶה שֶׁרָאָה קֶרִי לְאָנְסוֹ — פָּטוּר מִן הָרְחִיצָה, וְאֵין בָּזֶה מִנְהָג. וְכֵן זָב שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע — אֵין בָּהֶן מִנְהָג, אֶלָּא מְקַנְּחִין עַצְמָן וְרוֹחֲצִין יְדֵיהֶן, וּמִתְפַּלְּלִין.
ו. פָּשׁוּט. נפוץ. בִּסְפָרַד וּבְשִׁנְעָר. ספרד ובבל, הארצות שהיו נתונות תחת שלטון האסלאם. רוֹחֵץ כָּל בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם. שלא בדרך טבילה. מִשּׁוּם הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כהכנה של נקיות לכבוד התפילה. פָּטוּר מִן הָרְחִיצָה וְאֵין בָּזֶה מִנְהָג. שאין מחויבות מתוקף המנהג לרחוץ במקרים אלו. מְקַנְּחִין. מנגבים את הלכלוך.
ז. כִּסּוּי הָעֶרְוָה כֵּיצַד? אַף עַל פִּי שֶׁכִּסָּה עֶרְוָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע — לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ. וְאִם לֹא כִּסָּה לִבּוֹ, אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְאֵין לוֹ בַּמֶּה יְכַסֶּה, הוֹאִיל וְכִסָּה עֶרְוָתוֹ וְהִתְפַּלֵּל — יָצָא. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה.
ז. שֶׁכִּסָּה עֶרְוָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע. כמבואר בקריאת שמע ג,יז. עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ. שבתפילה הוא פונה בלשון נוכח אל ה', וצריך להתלבש בדרך המתאימה לכך.
ז. שו"ע או"ח צא,א.
ח. טָהֳרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה כֵּיצַד? לֹא יִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, וְלֹא בַּמֶּרְחָץ, וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְלֹא בָּאַשְׁפָּה אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה עַד שֶׁיִּבְדְּקֶנּוּ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר — כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיַּת שְׁמַע, אֵין מִתְפַּלְּלִין בּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁמַּרְחִיקִין מִצּוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם וְרֵיחַ רַע וּמִן הַמֵּת וּמֵרְאִיַּת הָעֶרְוָה לִקְרִיַּת שְׁמַע, כָּךְ מַרְחִיקִין לַתְּפִלָּה.
ח. לֹא יִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. במקום שיש בו צואה או מי רגליים (הלכות קריאת שמע ג,ד). וְלֹא בַּמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא. שהם מקומות מאוסים (שם ג,ב).
וְלֹא בָּאַשְׁפָּה. שהוא מוחזק כמקום הטינופת (שם ג,טו). עַד שֶׁיִּבְדְּקֶנּוּ. שאין שם טינופת. וּכְשֵׁם שֶׁמַּרְחִיקִין וכו'. כמבואר בהלכות קריאת שמע ג,ב, ג,ח-יג.
ח. שו"ע או"ח צ,כו. כָּךְ מַרְחִיקִין לַתְּפִלָּה. ויש להקפיד על דינים אלו אף במקום לימוד תורה או שאר דברים שבקדושה (משנ"ב).
ט. הִתְפַּלֵּל וּמָצָא צוֹאָה בִּמְקוֹמוֹ, הוֹאִיל וְחָטָא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּדַק עַד שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם טָהוֹר. הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְרָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ: אִם יָכוֹל לְהַלֵּךְ לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְרְקֶנָּה לְאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת — יְהַלֵּךְ; וְאִם לָאו — יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל — יַפְסִיק. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִין בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֵׁכָר, וְלֹא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֻרְיָס בְּעֵת עִפּוּשׁוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע, אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם טָהוֹר.
ט. הוֹאִיל וְחָטָא… חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם טָהוֹר. שלא יצא ידי חובתו, הואיל ופשע בכך שהתפלל במקום שאינו בחזקת טהרה ולא בדקו (השווה הלכות קריאת שמע ג,טו). כְּנֶגְדּוֹ. מולו. לְהַלֵּךְ לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְרְקֶנָּה לְאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת. להתקדם ממקומו כך שהצואה תהיה מאחוריו. יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין. יעמוד כך שתהיה בצדו ולא מולו. יַפְסִיק. את תפילתו. מֻרְיָס. ציר של דגים. מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע. והמקום אינו ראוי לתפילה.
ט. הַמִּתְפַּלֵּל וּמָצָא צוֹאָה בִּמְקוֹמוֹ וכו'. שו"ע או"ח עו,ח. חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם טָהוֹר. ואם לא בדק, ומצא מי רגלים, אינו חוזר ומתפלל (שו"ע). הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וכו'. ראה שו"ע או"ח פא,ב.
י. דְּבָרִים הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ כֵּיצַד? שֶׁאִם הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו — לֹא יִתְפַּלֵּל. וְכָל הַצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְהִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וְאִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּדֵי פַּרְסָה — תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה וְיִפְקֹד נְקָבָיו, וְיָסִיר כֵּחוֹ וְנֵעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל.
י. הַחוֹפְזִין. המטרידים. שֶׁאִם הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו לֹא יִתְפַּלֵּל. שמפני שדחוק להתפנות דעתו מוסחת מהתפילה. תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. שנחשב כמזוהם מצורך הנקבים. וְאִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּדֵי פַּרְסָה. מסוגל להתאפק זמן שהוא כדי הילוך פרסה (כשעה וחצי). וְיִפְקֹד נְקָבָיו. יוודא שאיננו נצרך להתפנות. כֵּחוֹ וְנֵעוֹ. ליחה ורוק.
י. שו"ע או"ח צב,א-ג. הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו לֹא יִתְפַּלֵּל. וכמו כן אסור בלימוד תורה (רמ"א). וְכָל הַצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְהִתְפַּלֵּל. ואם באמצע תפילתו נצרך לנקביו, לא יפסיק (שו"ע). ויש אומרים שאם עליו להתאפק בחוזקה, חייב להפסיק משום 'בל תשקצו' (רמ"א; וראה רמב"ם הלכות מאכלות אסורות יז,לא) ויש סוברים שבמקרה זה מותר לו להפסיק אך אינו חייב. ואם הפסיק, ייזהר שלא לדבר עד שיחזור ויגמור תפילתו (ראה
משנ"ב).
יא. מִי שֶׁגִּהֵק וּפִהֵק וְנִתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ: אִם לִרְצוֹנוֹ — הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה; וְאִם בָּדַק גּוּפוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וּבָאוּ לְאָנְסוֹ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בִּתְפִלָּתוֹ — מַבְלִיעוֹ בְּטַלִּיתוֹ אוֹ בְּבִגְדוֹ. וְאִם הָיָה מִצְטַעֵר מִכָּךְ — זוֹרְקוֹ בְּיָדוֹ לַאֲחוֹרָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בַּתְּפִלָּה וְנִמְצָא טָרוּד. יָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ — שׁוֹתֵק עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ.
יא. אִם לִרְצוֹנוֹ. שהיה מסוגל להתאפק. הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. שאין זה כבוד התפילה. לְאָנְסוֹ. בלא שיכול היה להימנע מכך. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אינו משמעותי. נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק. שהיה צריך לירוק, והדבר מציק לו. מַבְלִיעוֹ בְּטַלִּיתוֹ אוֹ בְּבִגְדוֹ. מנגבו בהם, שאין לירוק בעת התפילה. וְאִם הָיָה מִצְטַעֵר מִכָּךְ… וְנִמְצָא טָרוּד. שלא רצה לנגב את הרוק בבגדיו מחמת אנינות הדעת. יָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה. נפיחה. שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. בלא כוונה. שׁוֹתֵק עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ. שהוא כעומד במקום הטינופת, ואסור לקרוא עד שיעבור הסירחון (ראה הלכות קריאת שמע ג,יד).
יא. מִי שֶׁגִּהֵק וכו'. שו"ע או"ח צז,א-ב. מִי שֶׁגִּהֵק וּפִהֵק. ואם מרגיש צורך לפהק מתוך אונס, יניח ידו על פיו (שו"ע). וְנִתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ. כתב השו"ע (קג,ג) שהמתעטש בתפילתו מלמטה (הפחה), סימן רע לו. והמתעטש מלמעלה (שיעול), סימן יפה לו (שו"ע). נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בִּתְפִלָּתוֹ. וקודם התפילה צריך לנקות את עצמו מליחה וכדומה (שו"ע סעיף ג). ואם ירק בתפילתו מרצון, לא יתפלל עד שישהה שיעור הליכת ארבע אמות (שו"ע). זוֹרְקוֹ בְּיָדוֹ לַאֲחוֹרָיו. ואם אינו יכול לזורקו לאחוריו, יזרוק לצד שמאלו. אבל לא יזרוק לפניו או לצד ימינו משום כבוד השכינה (רמ"א). יָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה וכו'. שו"ע או"ח קג,א.
יב. בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיא רוּחַ מִלְּמַטָּה וְנִצְטַעֵר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ — מְהַלֵּךְ לְאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַמְתִּין עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ, וְאוֹמֵר: 'רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים וַחֲלָלִים חֲלָלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ, חֶרְפָּה וּכְלִמָּה בְּחַיֵּינוּ, וְתוֹלֵעָה וְרִמָּה בְּמוֹתֵנוּ', וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל.
יב. בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיא רוּחַ וכו'. שהיה דחוק בדבר, ולא יכול להתאפק. נְקָבִים נְקָבִים וַחֲלָלִים חֲלָלִים. אברים נקובים ופתוחים, חלולים וסתומים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ וכו'. ואין אפוא לדון את האדם לחובה על צרכי גופו.
יב. שו"ע או"ח קג,ב. מְהַלֵּךְ לְאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת. ורק אם מתפלל ביחידות יעשה כן, אבל המתפלל בציבור והדבר יגרום לו בושה, אינו צריך להרחיק ולומר 'ריבון העולמים' (רמ"א). עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ. ומשום שאסור להפיח עם תפילין (ראה הלכות תפילין ז,טו), יזיז מעט את התפילין ממקום הנחתם (משנ"ב).
יג. הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנָטְפוּ מֵי רַגְלָיו עַל בִּרְכָּיו — מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הַמַּיִם, וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם
שֶׁפָּסַק. וְאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כָּל הַתְּפִלָּה —
חוֹזֵר לָרֹאשׁ.
יג. וְנָטְפוּ מֵי רַגְלָיו עַל בִּרְכָּיו. טפטף ממנו שתן בלא מתכוון. וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. לאותו המקום בתפילה שבו הפסיק. וְאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר וכו'. אם ההמתנה ארכה זמן בו היה יכול לגמור את התפילה כולה, עליו להתפלל מן ההתחלה.
יג. וְנָטְפוּ מֵי רַגְלָיו עַל בִּרְכָּיו וכו'. ראה שו"ע או"ח עח,א. וְאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כָּל הַתְּפִלָּה. שו"ע או"ח קד,ה. וְאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כָּל הַתְּפִלָּה חוֹזֵר לָרֹאשׁ. לדיני חזרה במקרה של הפסקה בתפילה ראה לקמן ו,ט בפסקים ושיטות.
יד. וְכֵן הַמַּשְׁתִּין מַיִם — שׁוֹהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל. וּמִי שֶׁהִתְפַּלֵּל — שׁוֹהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ מַשְׁתִּין, כְּדֵי שֶׁיִּפְסֹק דִּבְרֵי תְּפִלָּה מִפִּיו.
יד. שׁוֹהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. ממתין לאחר סיום ההשתנה שיעור זמן שבו ניתן להלך ארבע אמות, כדי להפסיק בין העניינים.
יד. שו"ע או"ח צב,ח. שׁוֹהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ מַשְׁתִּין. ומותר להשתין באותו מקום שהתפלל, אך מידת חסידות להשתין בריחוק ארבע אמות ממקום תפילתו (משנ"ב).
טו. כַּוָּנַת הַלֵּב כֵּיצַד? כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵינָהּ בְּכַוָּנָה, אֵינָהּ תְּפִלָּה. וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. מָצָא דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת וְלִבּוֹ טָרוּד — אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. לְפִיכָךְ, הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא עָיֵף אוֹ מֵצֵר — אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁיָּנוּחַ וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל.
טו. אֵינָהּ תְּפִלָּה. אינה בכלל תפילה, שהרי התפילה היא 'עבודה שבלב' ומבוססת על כוונת הלב (לעיל א,א). חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. אך אם כיון את לבו בברכה ראשונה, אינו צריך לחזור (לקמן י,א). מָצָא דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת. יודע שדעתו אינה מיושבת (ראה לקמן ה,ב). מֵצֵר. דואג. שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁיָּנוּחַ. מטורח הדרך. וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ. יירגע.
טו. כַּוָּנַת הַלֵּב. שו"ע או"ח קא,א. חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. אך אם כיוון בברכת אבות אינו חוזר ומתפלל (לקמן י,א; וראה שם בפסקים ושיטות). אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. ובזמן הזה שאיננו מכוונים כל כך בתפילה, לא נזהרים בדין זה ודומיו (שו"ע). וכתבו האחרונים שהיודע שלא יצליח לכוון אפילו בברכת אבות, לא יתפלל עד שתתיישב דעתו (משנ"ב).
טז. כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה? שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וְתַחֲנוּנִים. וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי, מַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְשָׁעָה אַחַר הַתְּפִלָּה, וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה.
טז. שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת. שלא יחשוב על דברים אחרים. לֵישֵׁב מְעַט. שימתין זמן מה. בְּנַחַת וְתַחֲנוּנִים. מתוך הכנה המביאה לידי הכנעה. כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי מַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. כמעשה של טורח והכבדה. צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר. להמתין זמן מה אחר התפילה ואחר כך ילך משם (ראה לקמן ז,יז).
הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה וכו'. שבכל אחד מן החלקים היו מאריכים שעה שלמה.
טז. כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה. שו"ע או"ח צח,א. כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה. וצריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו (שו"ע). כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. וידמה שאם היה עומד לפני מלך בשר ודם, היה מסדר דבריו בצורה יפה ללא תקלה ומכשול, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ואם באה לו מחשבה אחרת בתפילה, ישתוק וימתין שתחלוף (שו"ע). לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב וכו'. שו"ע או"ח צג,א. צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש (שו"ע צח,א). ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו (רמ"א).
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים. מתוך כוונתם החזקה היו מגיעים להתפשטות הגשמיות ומתקרבים למעלת הנבואה (שו"ע).
יז. שִׁכּוֹר אַל יִתְפַּלֵּל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּוָּנָה. וְאִם הִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. לְפִיכָךְ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיִּתְרוֹנֵן מִשִּׁכְרוּתוֹ. שָׁתוּי אַל יִתְפַּלֵּל, וְאִם הִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. אֵי זֶה הוּא שִׁכּוֹר? זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְשָׁתוּי — שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵינוֹ מִשְׁתַּבֵּשׁ. אַף עַל פִּי כֵן, הוֹאִיל וְשָׁתָה רְבִיעִית יַיִן — לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו.
יז. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּוָּנָה. שאינו מסוגל לכוון את דעתו. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. שיש בדבר בזיון רב. כְּשֶׁיִּתְרוֹנֵן. יתפכח. שָׁתוּי. ששתה משקה משכֵּר, אך אינו שיכור. זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. שמתבלבל בדיבורו. וְאֵינוֹ מִשְׁתַּבֵּשׁ. אינו מתבלבל. הוֹאִיל וְשָׁתָה רְבִיעִית יַיִן לֹא יִתְפַּלֵּל. בדומה לאיסור לכהן שתוי לעבוד במקדש, ולחכם שתוי להורות הלכה (הלכות ביאת המקדש א,א-ד; וראה לקמן טו,ד). עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו. שתסור ממנו השכרות (ראה הלכות ביאת מקדש א,ה).
יז. שו"ע או"ח צט,א-ג. שִׁכּוֹר אַל יִתְפַּלֵּל. ודין קריאת שמע כדין תפילה לעניין זה, אך שאר ברכות יכול לברך אף על פי שהוא שיכור (רמ"א). ויש אומרים שאף שאר ברכות לא יברך כשהוא שיכור (גר"א). ויש מקלים שגם קריאת שמע יכול לברך כשהוא שיכור (משנ"ב). ולגבי ברכת המזון כתב השו"ע (קפה,ד-ה) שהשיכור מברך אותה אף אם אינו יכול לדבר כראוי מרוב שכרות, ואם השתכר יותר עד שאינו יכול לדבר לפני המלך כלל, לא יברך. הוֹאִיל וְשָׁתָה רְבִיעִית יַיִן. כתב השו"ע שהליכה רגלית למרחק מיל (כקילומטר) או שינה מועטת מפיגים את היין במקרה ששתה רביעית. ורכיבה בדרך מפיגה את היין אף כששתה יותר מרביעית. עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו. והסרת היין תלויה בהרגשתו של האדם (שו"ע). ולפיכך כתב הרמ"א שבזמן הזה שאין היינות חזקים, לא זהירים בדבר וגם השותה רביעית מתפלל, אך עדיף שיתפלל מתוך הסידור.
יח. וְכֵן אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה, וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא מִתּוֹךְ דִּין הֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בַּהֲלָכָה, אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁאֵין בָּהֶן עִיּוּן, כְּגוֹן הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת.
יח. שְׂחוֹק. צחוק. וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס. שאלו מפריעים לכוונה. דִּין הֲלָכָה. דיון בהלכה שלא הוכרעה. הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת. ברורות ואין בהן ספק.
יח. שו"ע או"ח צג,ב-ג. אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל וכו'. כתב השו"ע שצריך לעמוד לתפילה מתוך שמחה, כגון דברי תנחומים של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך למזמור תהילה לדוד. אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה. ויש סוברים שצרכי ציבור נחשבים כדברי תורה לענין זה, משום ששמח לעסוק בהם (שו"ע).
יט. תְּפִלּוֹת שֶׁל פְּרָקִים, כְּגוֹן תְּפִלַּת מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּתְפִלַּת הַמּוֹעֲדוֹת — צָרִיךְ לְהַסְדִּיר תְּפִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ.
הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה — מִתְפַּלֵּל בְּרָכָה אַחַת, וְהִיא זוֹ: 'צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין וְדַעְתָּן קְצָרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'. וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, וְאִם יָכוֹל לַעֲמֹד — עוֹמֵד. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כְּתִקְנָהּ, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת.
יט. שֶׁל פְּרָקִים. ימים מיוחדים הבאים מזמן לזמן. הַמּוֹעֲדוֹת. החגים. לְהַסְדִּיר תְּפִלָּתוֹ. לעבור על הנוסח קודם התפילה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ. שלא יטעה בנוסח, שהרי אינו שגור בפיו.
הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה. ואין דעתו פנויה להתפלל את התפילה במלואה. בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִיסְטִים. במקומות שיש בהם חשש של התנפלות חיות טרף או שודדים. וְדַעְתָּן קְצָרָה. אינם מסוגלים להתכוון כראוי במצב כזה. גְּוִיָּה. גוף. כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ. בעודו הולך, ואין חובה לעמוד כבתפילה רגילה (ראה לקמן ה,ב). וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ. יירגע (ראה לעיל הט"ו).
יט. שו"ע או"ח ק,א. צָרִיךְ לְהַסְדִּיר תְּפִלָּתוֹ. ויש אומרים שכשמתפלל מתוך הסידור אינו צריך להסדיר תפילתו (רמ"א).
הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה. שו"ע או"ח קי,ג. חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כְּתִקְנָהּ. ואם לא חזר והתפלל כשהתיישבה דעתו, משלים תפילה זו בתפילה הסמוכה לה (רמ"א).

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות תפילה

הכנות לתפילה

🇪🇸מה נהגו בספרד ובבל לפני התפילה ❓ (בהלכה ו התשובה)

5⃣ דברים מעכבים את התפילה:

1⃣ נטילת ידיים.
2⃣ כיסוי הערווה- לכתחילה יש צורך גם בכיסוי הלב.
3⃣ טהרת המקום- הרחקה מצואה בדומה לקריאת שמע ואם התפלל במקום צואה חוזר ומתפלל.
4⃣ דברים המבלבלים את הכוונה- לא יתפלל כשצריך לנקביו ולא יגהק ויפהק.
5⃣ כוונת הלב- כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה. מוטל על האדם שיפנה ליבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה. 🍷שתוי ששתה רביעית יין לא יתפלל מפני שלא יכול לכוון.

🔹 המהלך במקום סכנה מתפלל ברכה אחת "צרכי עמך ישראל מרובין…" אבל לא נחשבת לו כתפילה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. לפני איזו תפילה חייב לרחוץ ידיו?

א- לפני כל תפילה.
ב- לפני כל תפילה, חוץ מתפילת שחרית, שבה חייב לרחוץ גם את פניו ורגליו.
ג- לפני כל תפילה, חוץ מתפילת ערבית, שהיא רשות ואין מדקדקין בה.

[פרק ד', הלכה ב-ג]

2. מי שפיהק בתפילתו, לרצונו –

א- הרי זה מגונה.
ב- תפילתו תועבה.
ג- תפילתו תפילה.

[פרק ד', הלכה י"א]

3. מה יעשה מי שדעתו משובשת ולבו טרוד?

א- יתפלל תפילת "הביננו".
ב- אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו.
ג- יתפלל במתינות, וינסה לכוון בכל כוחו.

[פרק ד', הלכה ט"ו]

 

תשובות:

1-ב 2-א 3-ב

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן