פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עוֹשֶׂה אָדָם שָׁלִיחַ לְהַפְרִישׁ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם" (במדבר יח,כח) – לְרַבּוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ. וְאֵין עוֹשִׂין שָׁלִיחַ גּוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם אַתֶּם" – מָה אַתֶּם בְּנֵי בְּרִית, אַף שְׁלוּחֵיכֶם בְּנֵי בְּרִית.
א. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם לְרַבּוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ. מייתור המילה 'גם' למדו חכמים שגם אחרים יכולים להפריש בשליחות בעל הפירות. וְאֵין עוֹשִׂין שָׁלִיחַ גּוֹי. שאין הגוי נחשב כשליחו של ישראל להיות כמותו (ראה הלכות אישות ג,יז, הלכות זכייה ומתנה ד,ו, הלכות שלוחין ושותפין ב,א). מָה אַתֶּם בְּנֵי בְּרִית. מן המילה 'אתם' למדו כי האפשרות למנות שליח מוגבלת למי שהוא כמותכם – בני ברית, דהיינו ישראל שכרתו ברית עם הקב"ה.
ב. חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ – אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה: הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַנָּכְרִי שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ בְּלֹא רְשׁוּת הַבְּעָלִים. אֲבָל הַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹ עַל שֶׁל אֲחֵרִים – הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה, וְתִקֵּן פֵּרוֹתֵיהֶן, וְטוֹבַת הֲנָיָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנּוֹתְנָהּ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה.
ב. הַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן. שאין בהם דעת. וְהַנָּכְרִי שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּתוֹ. שהגוי אינו נעשה שליח לישראל (לעיל ה"א). וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. מפריש מפירות חברו כדי להתירם, כדלקמן ה"ג. וְטוֹבַת הֲנָיָה. הזכות להחליט למי לתת את התרומה.
ג. הַתּוֹרֵם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְלִקֵּט פֵּרוֹת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת כְּדֵי שֶׁיִּקָּחֵם, וְתָרַם, אִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר לוֹ: 'כַּלֵּךְ אֵצֶל הַיָּפוֹת': אִם הָיוּ שָׁם יָפוֹת מִמַּה שֶּׁתָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַקְפִּיד; וְאִם לֹא הָיוּ שָׁם יָפוֹת מֵהֶן – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ מִחוּי. וְאִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת וְלִקֵּט וְהוֹסִיף, בֵּין יֵשׁ לוֹ יָפוֹת מֵהֶן בֵּין אֵין לוֹ – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
ג. הַתּוֹרֵם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. הפריש מפירות חברו, על מנת להתירם. וְלִקֵּט פֵּרוֹת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת כְּדֵי שֶׁיִּקָּחֵם. לעצמו (ריק"ו ועוד מפרשים). וְתָרַם. מאותם פירות כדי לתקנם. כַּלֵּךְ אֵצֶל הַיָּפוֹת. לך והפרש מפירות יפים יותר. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַקְפִּיד. שדבריו נאמרו ברצינות, ומתברר שהסכים להפרשת התרומה. שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ מִחוּי. שדבריו נאמרו כמחאה על כך שהפריש את היפות ביותר, ולא הסכים להפרשה. וְאִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת וְלִקֵּט וְהוֹסִיף וכו'. הוסיף פירות למה שתרם הראשון, כך שניכר ממעשיו שהסכים לתרומת הראשון.
ד. חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה: חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הַבְּרָכָה; וְהָאִלֵּם שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, וְהֶעָרֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְבָרֵךְ; וְהַשִּׁכּוֹר, וְהַסּוּמָא, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְכַוֵּן וּלְהַפְרִישׁ אֶת הַיָּפֶה.
ד. לְפִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הַבְּרָכָה. ומעיקר הדין צריך המברך לשמוע את הברכה (ראה הלכות ברכות א,ז), לכן לכתחילה לא יפריש. וְהָאִלֵּם וְהֶעָרֹם מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְבָרֵךְ. האילם אינו מסוגל לברך, והערום אסור לברך עד שיכסה את ערוותו (שם א,ט).
ה. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְלֹא נַעֲשָׂה גָּדוֹל, אִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וַאֲפִלּוּ בִּתְרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה, הוֹאִיל וְנִדְרֵיהֶן וְהֶקְדֵּשָׁן קַיָּמִין מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְדָרִים.
ה. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים. קטן מגיל שלוש עשרה שנה ויום, וקטנה מגיל שתים עשרה ויום. ומגיל זה מחויבים לקיים נדריהם (ראה הלכות נדרים יא,א-ד). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְלֹא נַעֲשָׂה גָּדוֹל. שהם סימני הגדלות של הזכר והנקבה (ראה הלכות אישות פרק ב), ובשאר דברים אין למעשיהם תוקף הלכתי ללא סימנים אלו. הוֹאִיל וְנִדְרֵיהֶן וְהֶקְדֵּשָׁן קַיָּמִין. ותרומה דומה לנדר והקדש (ראה לקמן הי"ז וכן לקמן ז,א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְדָרִים. הלכות נדרים יא,א-ד.
ו. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: 'צֵא וּתְרֹם לִי', וְהָלַךְ לִתְרֹם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם תָּרַם אִם לֹא תָּרַם, וּבָא וּמָצָא כֶּרְיוֹ תָּרוּם – אֵין חֶזְקָתוֹ תָּרוּם, שֶׁאֵין אוֹמְרִין בְּאִסּוּרִין חֶזְקַת שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ לְהָקֵל, אֶלָּא לְהַחֲמִיר, וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא אֶחָד תָּרַם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת.
ו. וּבָא וּמָצָא כֶּרְיוֹ תָּרוּם. שניכר שהפרישו ממנו תרומה. שֶׁאֵין אוֹמְרִין בְּאִסּוּרִין חֶזְקַת שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ לְהָקֵל. בענייני איסור מסתמכים על ההנחה ששליח עשה מה שנשלח לעשות, כאשר יש חומרה בדבר (ראה הלכות אישות ט,ו), אבל אין לסמוך על הנחה זו להקל. וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא אֶחָד תָּרַם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. יש לחשוש שאדם אחר הפריש ללא רשות, ואין תוקף להפרשתו.
ז. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: 'צֵא וּתְרֹם' – תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת: אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא בַּעַל עַיִן רָעָה – מַפְרִישׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וְאִם הָיָה בַּעַל נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה – מַפְרִישׁ לוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ – תּוֹרֵם לוֹ בַּבֵּינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.
נִתְכַּוֵּן לַבֵּינוֹנִית, וְעָלְתָה בְּיָדוֹ אַחַת מֵאַרְבָּעִים אוֹ אַחַת מִשִּׁשִּׁים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף עַל הַבֵּינוֹנִית, וְתָרַם אֲפִלּוּ אַחַת מִתִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
ז. בַּעַל עַיִן רָעָה וכו'. שלושת השיעורים שנתנו חכמים לתרומה (לעיל ג,ב). בַּעַל נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה. מי שאינו חסר דבר, ומן הסתם שהיה נותן בעין יפה.
נִתְכַּוֵּן לַבֵּינוֹנִית. התכוון להפריש אחד מחמישים. תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מכיוון שהתכוון לתרום כדין. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף עַל הַבֵּינוֹנִית… אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אם מלכתחילה התכוון להפריש יותר מבינונית, אין התרומה חלה מכיוון שהפריש בכוונה שלא כדין.
ח. פֵּרוֹת הַשֻּׁתָּפִין חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַעְשְׂרֹתֵיכֶם" (במדבר יח,כח) – אֲפִלּוּ שֶׁל שְׁנַיִם. וְהַשֻּׁתָּפִין אֵינָן צְרִיכִין לִטֹּל רְשׁוּת זֶה מִזֶּה, אֶלָּא כָּל הַתּוֹרֵם מֵהֶן תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
תָּרַם אֶחָד מֵהֶן, וּבָא הַשֵּׁנִי וְתָרַם תְּרוּמָה שְׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע שֶׁתָּרַם חֲבֵרוֹ: אִם הָיוּ מְמַחִין זֶה עַל זֶה – תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי אֵינָהּ תְּרוּמָה; וְאִם לֹא הָיוּ מְמַחִין, וְתָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר – אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה, וְאִם לֹא תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר – תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶן תְּרוּמָה.
ח. שֶׁנֶּאֱמַר מַעְשְׂרֹתֵיכֶם. בלשון רבים, לרבות את השותפים.
אִם הָיוּ מְמַחִין זֶה עַל זֶה וכו'. אם כל אחד מיחה בשני שלא יפריש, זה שקדם תרומתו תרומה, שהרי יכול לתרום אף בלא רשות, כדלעיל. אמנם המחאה מועילה לכך שלא יוכל השני להוסיף תרומה על תרומת הראשון אפילו אם תרם פחות מהשיעור (ע"פ ריק"ו; וראה כס"מ ורדב"ז שהסבירו באופן אחר). וְאִם לֹא הָיוּ מְמַחִין וְתָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר. שקבעו חכמים למידה בינונית, דהיינו אחד מחמישים (פה"מ תרומות ג,ג). אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. שאף אם לא מיחו אחד בשני, אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה. שאחרי שנתרם כשיעור אין אפשרות להוסיף על התרומה (ראה לעיל ג,ו). וְאִם לֹא תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶן תְּרוּמָה. שכשלא מיחו שניהם יכולים לתרום, שתוספתו של השני נחשבת כתרומה עד שיתמלא שיעור תרומה (ראה שם).
ט. הָאוֹמֵר לְשֻׁתָּפוֹ אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹ לְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ לִתְרֹם, וְהָלְכוּ לִתְרֹם, וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתָן קֹדֶם שֶׁיִּתְרוֹמוּ: אִם לֹא שִׁנָּה הַשָּׁלִיחַ – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה; וְאִם שִׁנָּה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ: 'תְּרֹם מִן הַצָּפוֹן' וְתָרַם מִן הַדָּרוֹם, הוֹאִיל וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ מִקֹּדֶם – אֵינָהּ תְּרוּמָה.
ט. וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתָן. התחרט על מינוים כשליחיו. אִם לֹא שִׁנָּה הַשָּׁלִיחַ תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מכיוון שהכלל הוא שלא ניתן לבטל שליחות בדיבור בלבד (פה"מ תרומות ג,ד; וראה ריק"ו ורדב"ז שכלל זה נוהג בתרומה אך לא בכל הדינים). וְאִם שִׁנָּה… הוֹאִיל וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ מִקֹּדֶם אֵינָהּ תְּרוּמָה. אף שביטול בפני עצמו ושינוי כזה בפני עצמו אינם מספיקים לבטל את ההפרשה, צירופם יחד מועיל (ראה ריק"ו ורדב"ז).
י. אָרִיס שֶׁתָּרַם, וּבָא בַּעַל הַבַּיִת וְעִכֵּב: אִם עַד שֶׁלֹּא תָּרַם עִכֵּב – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה; וְאִם מִשֶּׁתָּרַם עִכֵּב – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְהָאַפִּטְרוֹפִּין תּוֹרְמִין נִכְסֵי יְתוֹמִים.
י. אָרִיס. פועל המעבד את השדה בתמורה לאחוז מסוים מהיבול. וּבָא בַּעַל הַבַּיִת וְעִכֵּב. התנגד להפרשה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם עִכֵּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מפני שתרם ברשות, שמן הסתם מסכים בעל הבית שיפריש, כל עוד שלא גילה דעתו שאינו מסכים לכך. וְהָאַפִּטְרוֹפִּין. אפוטרופסים הממונים לטפל בנכסי היתומים. תּוֹרְמִין נִכְסֵי יְתוֹמִים. שלא מדעתם, כדי שיהיה ליתומים ממה לאכול (ראה הלכות נחלות יא,ט).
יא. הַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן וְהָאַנָּס – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ הַבְּעָלִים רוֹדְפִין – אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
יא. הַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן וְהָאַנָּס. שלקחו פירות שאינם שלהם, והפרישו מהם. וְהָאַנָּס. שמכריח את הבעלים לתת לו משלהם. תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. מכיון שקנו את הדבר מחמת ייאוש הבעלים. וְאִם הָיוּ הַבְּעָלִים רוֹדְפִין וכו'. מנסים להחזיר את שלהם, ומוכח שלא התייאשו.
יב. הַבֵּן וְהַשָּׂכִיר וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה תּוֹרְמִין עַל מַה שֶּׁהֵן אוֹכְלִין, אֲבָל לֹא יִתְרוֹמוּ עַל הַכֹּל, שֶׁאֵין אָדָם תּוֹרֵם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הַבֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל אָבִיו, וְהָאִשָּׁה בְּעִסָּתָהּ – תּוֹרְמִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת.
יב. תּוֹרְמִין עַל מַה שֶּׁהֵן אוֹכְלִין. כשאוכלים מפירותיו של בעל הבית לא יפרישו על כל הפירות, אלא רק על מה שנוטלים לאכול. שֶׁאֵין אָדָם תּוֹרֵם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. והם אינם בעלי כל הרכוש ואף לא שותפים, אלא יש להם רשות לאכול בלבד. הַבֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל אָבִיו. שנותן לאביו לאכול מרכושו של האב (יד"פ). וְהָאִשָּׁה בְּעִסָּתָהּ. שמכינה לחם גם עבור בעלה, ומפרישה ממנו חלה.
יג. הַפּוֹעֲלִים – אֵין לָהֶם רְשׁוּת לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעַל הַבַּיִת, חוּץ מִן הַדּוֹרְכִים בַּגַּת, שֶׁאִם יִרְצוּ לְטַמֵּא אֶת הַיַּיִן הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִיָּד, וּלְפִי שֶׁמָּסַר לָהֶן וְהֶאֱמִינָם עַל כָּךְ הֲרֵי הֵן כִּשְׁלוּחִין, וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
יג. הַדּוֹרְכִים בַּגַּת. פועלים שדורכים את הענבים בגת בתהליך הפקת היין. שֶׁאִם יִרְצוּ לְטַמֵּא אֶת הַיַּיִן הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִיָּד וכו'. שמאחר שהענבים נסחטו ונעשו יין הרי הם מוכשרים לקבל טומאה. ומשום שהעביר את אחריות הגת לפועלים, וסמך עליהם שלא יטמאו את היין, נחשבים כשלוחיו גם לעניין הפרשת תרומה.
יד. וּפוֹעֵל שֶׁאָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: 'כְּנֹשׂ לִי גָּרְנִי', וְתָרַם וְאַחַר כָּךְ כָּנַשׂ – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
יד. כְּנֹשׂ לִי גָּרְנִי. אמר לו להכניס את היבול מהגורן לרשותו, ומשום ש"אין הגורן נכנס אלא אם כן נתרם" (תוספתא תרומות א,ז), כולל ציווי זה את ההוראה להפריש תרומה. וְתָרַם וְאַחַר כָּךְ כָּנַשׂ תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. אבל אם תרם ולא הכניס, אין תרומתו תרומה (תוכ"פ עמ' 299).
טו. הַנָּכְרִי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה מִשֶּׁלּוֹ – דִּין תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב. וּמִדִּבְרֵיהֶם גָּזְרוּ שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם בַּעֲלֵי כִּיסִין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה הַמָּמוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְיִתְלֶה אוֹתוֹ בְּגוֹי כְּדֵי לְפָטְרוֹ. וּבוֹדְקִין אֶת הַגּוֹי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה: אִם אָמַר: 'בְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּיהָ' – תִּנָּתֵן לַכֹּהֵן; וְאִם לָאו – טְעוּנָה גְּנִיזָה, שֶׁמָּא בְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל גּוֹי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ – לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ, אֶלָּא מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְאֵינָהּ תְּרוּמָה כְּלָל.
טו. דִּין תּוֹרָה. מעיקר הדין. גְּזֵרָה מִשּׁוּם בַּעֲלֵי כִּיסִין וכו'. עשירים שרוצים להתחמק מהפרשת תרומה ומעשרות, שעשויים למכור את תבואתם לגוי לפני מירוח כדי שימרחם הגוי וייפטרו מן המעשרות (שמירוח גוי פוטר כדלעיל א,יא). ומשום כך תיקנו במקרה כזה שתהיה התבואה חייבת בתרומה ומעשרות (לעיל א,יג). וכדי להרחיק עוד משימוש בתבואת הגויים, גזרו שאם הפריש ממנה, התרומה תחול (יד"פ). וּבוֹדְקִין אֶת הַגּוֹי. לשם מי הפריש את התרומה. בְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּיהָ. כדרך שישראל מפרישים, שכוונתם לתת לכהנים. טְעוּנָה גְּנִיזָה שֶׁמָּא בְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. שמא התכוון להקדיש לבית המקדש, ואסור להשתמש בכסף זה (ראה הלכות מתנות עניים ח,ח).
בְּחוּצָה לָאָרֶץ. במקומות שחייבים בתרומה ומעשרות מדרבנן.
טז. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר 'תְּרוּמָה' וְאָמַר 'מַעֲשֵׂר', 'מַעֲשֵׂר' וְאָמַר 'תְּרוּמָה' – לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. הִפְרִישׁ תְּרוּמָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם – הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם" (במדבר יח,כז) – בְּמַחֲשָׁבָה בִּלְבַד תִּהְיֶה תְּרוּמָה.
טז. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר. כשמפריש וקורא שם. עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. שיצאו מפיו המילים שהתכוון בלבו לומר, ולא משהו אחר. בְּמַחֲשָׁבָה בִּלְבַד תִּהְיֶה תְּרוּמָה. ללא דיבור, וגם ללא הפרשה בפועל משאר הפירות (ריק"ו).
יז. הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה עַל תְּנַאי: אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי – הֲרֵי הִיא תְּרוּמָה; וְאִם לֹא נִתְקַיֵּם – אֵינָהּ תְּרוּמָה. וְכֵן הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה אוֹ מַעַשְׂרוֹת וְנִחַם עֲלֵיהֶן – הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עֲלֵיהֶן לְחָכָם וּמַתִּיר לוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתִּירִין שְׁאָר הַנְּדָרִים, וְתַחֲזֹר חֻלִּין כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה, עַד שֶׁיַּפְרִישׁ פַּעַם שְׁנִיָּה אוֹתָהּ שֶׁהִפְרִישׁ תְּחִלָּה אוֹ פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת.
יז. וְנִחַם עֲלֵיהֶן. חזר בו והתחרט על ההפרשה. הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל עֲלֵיהֶן לְחָכָם וּמַתִּיר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתִּירִין שְׁאָר הַנְּדָרִים. יכול לבקש מחכם שיבטל את ההפרשה, שדין התרומה היא כדין נדרים שיכול החכם להתירם (ראה הלכות שבועות פרק ו, הלכות נדרים ד,ה, ד,ז). וְתַחֲזֹר חֻלִּין כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. התרומה חוזרת להיות חלק משאר הפירות כפי שהייתה, ואין בה קדושה.
יח. הַתּוֹרֵם בּוֹר שֶׁל יַיִן, וְאָמַר: 'הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה עַל מְנַת שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלֵם' – שָׁלֵם מִן הַשֶּׁבֶר וּמִן הַשְּׁפִיכָה, אֲבָל לֹא מִן הַטֻּמְאָה. וְאִם נִשְׁבְּרָה – אֵינָהּ מְדַמַּעַת. הִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאִם תִּשָּׁבֵר שָׁם אוֹ תִּתְגַּלְגֵּל לֹא תַּגִּיעַ לַבּוֹר – הֲרֵי זוֹ מְדַמַּעַת, שֶׁכְּבָר נִתְקַיֵּם תְּנָאוֹ.
יח. עַל מְנַת שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלֵם. הפריש בתנאי שהתרומה תחול רק אם תעלה החבית שבה התרומה מן הבור בשלמותה. שָׁלֵם מִן הַשֶּׁבֶר וּמִן הַשְּׁפִיכָה. התנאי מתייחס רק לאפשרות שהחבית תישבר בסמוך לבור או שהיין יישפך בחזרה אל הבור. אֲבָל לֹא מִן הַטֻּמְאָה. שאם נטמא מה שהופרש, אין התנאי מבטל את ההפרשה. וְאִם נִשְׁבְּרָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת. שהועיל התנאי לבטל את ההפרשה, ואם נשפך מן החבית לבור אין ליין שבבור דין של תערובת תרומה וחולין, ומותר לזרים. הֲרֵי זוֹ מְדַמַּעַת שֶׁכְּבָר נִתְקַיֵּם תְּנָאוֹ. שאם אחר כך נשפך מן היין שנתרם אל תוך הבור, לא בטלה ההפרשה. שאחרי שהונחה התרומה במרחק סביר מהבור נחשב שעלתה באופן שלם, והתקיים התנאי.
יט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה. אֲבָל בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁמֻּתָּר לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כֵּיוָן שֶׁעָלְתָה – נִתְקַיֵּם תְּנָאוֹ, וַהֲרֵי הִיא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ נִשְׁפְּכָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁנִּטְמֵאת.
יט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה. שיש להפרישה מהמוקף, וצריך להפריש את התרומה מן היין שבבור. ולכן התנאי כולל את האפשרות שתישבר החבית אף אחר שעלתה מן הבור עד שתונח במקום רחוק. אֲבָל בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁמֻּתָּר לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף. כדלעיל ג,כ. כֵּיוָן שֶׁעָלְתָה נִתְקַיֵּם תְּנָאוֹ וכו'. שהתנה רק על תקלות שעשויות להתעורר במהלך ההפרשה עצמה, שאילו היה חושש גם לנזק שיארע אחרי העלייה מן הבור, היה יכול מלכתחילה להפריש שלא מן המוקף, ולהימנע מנזק כזה (ע"פ יד"פ). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁנִּטְמֵאת. שלא בטלה ההפרשה, שהרי אפילו בתרומה גדולה ההפרשה תקפה במקרה זה.
כ. הָאוֹמֵר: 'שֶׁלְּמַעְלָה תְּרוּמָה וְשֶׁלְּמַטָּה חֻלִּין' אוֹ 'שֶׁלְּמַעְלָה חֻלִּין וְשֶׁלְּמַטָּה תְּרוּמָה' – דְּבָרָיו קַיָּמִין, שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעַת הַתּוֹרֵם.
כ. שֶׁלְּמַעְלָה תְּרוּמָה. ציין שמקום התרומה יהיה בחלק העליון של היבול.
כא. הַתּוֹרֵם אֶת הַגֹּרֶן – צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ שֶׁתִּהְיֶה זוֹ תְּרוּמָה עַל הַכְּרִי וְעַל מַה שֶּׁבַּקֻּטָּעִין וְעַל מַה שֶּׁבַּצְּדָדִין וְעַל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. הַתּוֹרֵם אֶת הַיֶּקֶב – צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לִתְרֹם עַל מַה שֶּׁבַּחַרְצַנִּין וְעַל מַה שֶּׁבַּזֻּגִּין. הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר שֶׁל יַיִן – צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לִתְרֹם עַל מַה שֶּׁבַּגֶּפֶת. וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן, אֶלָּא תָּרַם סְתָם – נִפְטַר הַכֹּל, שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁהַתְּרוּמָה עַל הַכֹּל. הַתּוֹרֵם כַּלְכַּלָּה שֶׁל תְּאֵנִים, וְנִמְצְאוּ תְּאֵנִים בְּצַד הַכַּלְכָּלָה – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁבְּלִבּוֹ לִתְרֹם עַל הַכֹּל.
כא. הַכְּרִי. הגדיש עצמו. שֶּׁבַּקֻּטָּעִין. יבול שהתפזר מהגדיש ומרוכז בנפרד. שֶּׁבַּצְּדָדִין. גרעין בודד שנפרד מהגדיש. וְעַל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. גרעינים המעורבים בערמת התבן. הַתּוֹרֵם אֶת הַיֶּקֶב וכו'. תורם את היין בזמן שהוא נמצא ביקב שדורכים את הענבים, ונשארים שם הקליפות והגרעינים שניתן למצות מהם יין. הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר שֶׁל יַיִן… עַל מַה שֶּׁבַּגֶּפֶת. לאחר הדריכה יורד היין עם פסולת הענבים לבור, והיא שוקעת בשוליו. לאחר הוצאת היין מהבור ניתן למצות ממנה יין. שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁהַתְּרוּמָה עַל הַכֹּל. חכמים קבעו שזוהי צורת ההפרשה, ולכן כל הפרשה סתמית היא על פי תנאי זה. כַּלְכַּלָּה. סל.

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות תרומות

הראויים לתרום והכוונה בהפרשה

אדם יכול למנות שליח להפריש לו תרומות ומעשרות.
מי לא יכול לתרום ואף אם הפריש תרומה -אין תרומתו תרומה:
חרש (שאינו שומע ואינו מדבר), שוטה, קטן (זכר עד גיל 13 ונקבה עד גיל 12), גוי (ואם הגוי תרם בארץ ישראל תרומתו תרומה מדרבנן כפוף לכוונתו)
וכן התורם את שאינו שלו, שלא ברשות הבעלים. (אלא אם הבעלים מראה שהוא מסכים לכך לפחות אחרי מעשה).

חמישה לא יתרומו ואם תרמו, תרומתן תרומה: חירש מדבר ואינו שומע, והאילם ששומע ואינו מדבר, והערום, מפני שאינן יכולים לברך; והשיכור והעיוור, מפני שאינם יכולים לכוון ולהפריש את היפה.

הכוונה בהפרשת תרומה -חיונית יותר מהדיבור.
תנאי בתרומה -דינו כנדר (המפריש תרומה על תנאי -אם נתקיים התנאי, הרי היא תרומה; ואם לא נתקיים, אינה תרומה).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.באופן כללי-האם גוי יכול להפריש תרומות ומעשרות?

2.תרם שלא ברשות ובעל הבית משתתף עמו בקטיף-האם תרומתו תרומה?

3.תבואת השותפים שתרמה פחות מכשיעור- האם נתרמת פעם שניה?

 

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן