פרק ד', הלכות תשובה, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה. אַרְבָּעָה מֵהֶן עָוֹן גָּדוֹל, וְהָעוֹשֶׂה אֶחָד מֵאַרְבַּעְתָּן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְפִּיק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לְפִי גֹּדֶל חֶטְאוֹ. וְאֵלּוּ הֵם: א) הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, וּבִכְלַל עָוֹן זֶה הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. ב) וְהַמַּטֶּה חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה, כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ. ג) וְהָרוֹאֶה בְּנוֹ בְּתַרְבּוּת רָעָה וְאֵינוֹ מְמַחֶה בְּיָדוֹ; הוֹאִיל וּבְנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ – אִלּוּ מִחָה בּוֹ הָיָה פּוֹרֵשׁ, וְנִמְצָא כְּמַחֲטִיא אוֹתוֹ. וּבִכְלַל עָוֹן זֶה כָּל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בַּאֲחֵרִים, בֵּין רַבִּים בֵּין יְחִידִים, וְלֹא מִחָה, אֶלָּא יַנִּיחַ אוֹתָן בְּכִשְׁלוֹנָן. ד) וְהָאוֹמֵר: 'אֶחֱטָא וְאָשׁוּב', וּבִכְלַל זֶה הָאוֹמֵר: 'אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר'.
א. מְעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה. מקשים על האדם לשוב בתשובה. עָוֹן גָּדוֹל. שמרוב חומרת העוון נענש שלא יספיק לעשות תשובה. הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים וכו'. לעיל ג,י. כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ. שמסיתים לעבודה זרה (הלכות עבודה זרה פרק ד, ה,א-ה). בְּתַרְבּוּת רָעָה. גדל בדרך לא טובה. הוֹאִיל וּבְנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. יש לו השפעה עליו. הָיָה פּוֹרֵשׁ. עוזב את מעשיו הרעים. כָּל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בַּאֲחֵרִים. ויקבלו את תוכחתו (ראה הלכות דעות ו,ז). אֶחֱטָא וְאָשׁוּב וכו'. מורה לעצמו היתר לחטוא משום שמסתמך על כך שיתכפר לו כאשר ישוב בתשובה או ביום הכיפורים.
ב. וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הֵם נוֹעֲלִין דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בִּפְנֵי עוֹשֵׂיהֶן, וְאֵלּוּ הֵן: א) הַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר, לְפִי שֶׁבִּזְמַן שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה לֹא יִהְיֶה עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ זוֹכֶה עִמָּהֶן בַּזְּכֻיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין. ב) וְהַחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, לְפִי שֶׁמַּחֲלֻקְתּוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ לִפְרֹשׁ מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. ג) וְהַמַּלְעִיג עַל הַמִּצְווֹת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּזּוּ בְּעֵינָיו אֵינוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶן וְלֹא עוֹשָׂן, וְאִם לֹא יַעֲשֶׂה – בַּמֶּה יִתְזַכֶּה? ד) וְהַמְבַזֶּה רַבּוֹתָיו, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לָהֶן לְדָחֳפוֹ וּלְטָרְדוֹ כְּיֵשׁוּעַ וּכְגֵחֲזִי, וּבִזְמַן שֶׁנִּטְרָד לֹא יִמְצָא מְלַמֵּד וּמוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. ה) וְהַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת, שֶׁהֲרֵי לֹא הִנִּיחַ לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁהַתּוֹכָחָה גּוֹרֶמֶת לִתְשׁוּבָה, שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹדִיעִין לוֹ לְאָדָם חֲטָאָיו וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ – חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח" וכו' (דברים ט,ז), "מַמְרִים הֱיִיתֶם" וכו' (שם; שם ט,כד; לא,כז), "וְלֹא נָתַן יי לָכֶם לֵב" וכו' (שם כט,ג), "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (שם לב,ו).
וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: "הוֹי גּוֹי חֹטֵא" וגו' (ישעיהו א,ד), "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ" וגו' (שם א,ג), "מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה" וגו' (שם מח,ד). וְכֵן צִוָּהוּ הָאֵל לְהוֹכִיחַ לַחַטָּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ" וגו' (שם נח,א). וְכֵן כָּל הַנְּבִיאִים הוֹכִיחוּ לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַעֲמִיד בְּכָל קָהָל וְקָהָל מִיִּשְׂרָאֵל חָכָם גָּדוֹל וְזָקֵן וִירֵא שָׁמַיִם מִנְּעוּרָיו וְאָהוּב לָהֶם, שֶׁיְּהֵא מוֹכִיחַ לָרַבִּים וּמַחֲזִירָן בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת – אֵינוֹ בָּא לַמּוֹכִיחַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו, לְפִיכָךְ יַעֲמֹד בְּחַטֹּאותָיו, שֶׁהֵן בְּעֵינָיו טוֹבִים.
ב. נוֹעֲלִין דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. מקשים על האפשרות לחזור בתשובה, והסיבה תתבאר בכל אחד מן הדברים. הַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר. אינו שותף עם הציבור (לעיל ג,י). וְאֵינוֹ זוֹכֶה עִמָּהֶן בַּזְּכֻיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין. אינו משתתף אתם במצוות שעושים בעת שחוזרים בתשובה. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. שאינו למד מן החכמים. אֵינוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶן. אינו משתדל בעשייתן כהוגן. יִתְזַכֶּה. יזכה את עצמו. גּוֹרֵם לָהֶן לְדָחֳפוֹ וּלְטָרְדוֹ כְּיֵשׁוּעַ וּכְגֵחֲזִי. עד שלבסוף עזבו את דרך התורה.
וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ. מביישים אותו. זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח… מַמְרִים הֱיִיתֶם. תוכחת משה רבנו לישראל על חטאיהם במדבר. וְלֹא נָתַן יי לָכֶם לֵב. שלא הבינו מתוך הנסים שהתרחשו להם במדבר כי ה' משגיח עליהם. עַם נָבָל וְלֹא חָכָם. בשירת האזינו, בתמיהה על כך שישראל משחיתים את דרכם, כינה אותם כך.
הוֹי גּוֹי חֹטֵא. עם של חוטאים. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ. השור יודע מיהו בעליו, אולם "ישראל לא ידע". מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה. אני יודע כי אתם קשי עורף. קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ. צעק בקול רם. לְהַעֲמִיד. לְמַנוֹת (וראה הלכות תעניות ד,ב). לְפִיכָךְ יַעֲמֹד בְּחַטֹּאותָיו שֶׁהֵן בְּעֵינָיו טוֹבִים. ימשיך לנהוג במעשיו הרעים, שכן אין אפשרות שיתעורר לבדוק את טיבם.
ג. וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּשׁוּב תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה, לְפִי שֶׁהֵן עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא לוֹ כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ אוֹ יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ. וְאֵלּוּ הֵם: א) הַמְקַלֵּל אֶת הָרַבִּים – לֹא קִלֵּל אָדָם יָדוּעַ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל מִמֶּנּוּ כַּפָּרָה. ב) וְהַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ גְּנֵבָה זוֹ שֶׁל מִי הִיא, אֶלָּא הַגַּנָּב גּוֹנֵב רַבִּים וּמֵבִיא לוֹ וְהוּא לוֹקֵחַ. וְעוֹד, שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד הַגַּנָּב וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ. ג) וְהַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַכְרִיז עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ, לְאַחַר זְמַן כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי יַחֲזִיר.
ד) וְהָאוֹכֵל שׁוֹד עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם אֲמֵלָלִין הֵן וְאֵינָן יְדוּעִים וּמְפֻרְסָמִין, וְגוֹלִים מֵעִיר לְעִיר וְאֵין לָהֶם מַכִּיר כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שׁוֹד זֶה שֶׁל מִי הוּא וְיַחֲזִירֶנּוּ לוֹ. ה) וְהַמְקַבֵּל שֹׁחַד לְהַטּוֹת דִּין, אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הִגִּיעָה הַטָּיָה זוֹ וְכַמָּה הוּא כֹּחָהּ כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר, שֶׁהַדָּבָר יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם. וְעוֹד שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד זֶה וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ.
ג. אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּשׁוּב תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה וכו'. שבחטאים שבין אדם לחברו אין נמחל לו עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו (לעיל ב,ט). וְהַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב. מתחלק עמו בשלל הגנבה, או קונה ממנו (ראה הלכות גנבה ה,א, הלכות גזלה ה,א). שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד הַגַּנָּב. בכך שקונה ממנו את מה שגנב, גורם לו להוסיף ולגנוב. וְאֵינוֹ מַכְרִיז עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ. אינו מפרסם את דבר המציאה, והבעלים נואשים מלחפש אחריה (ראה הלכות אבדה יא,ב). וְהָאוֹכֵל שׁוֹד עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת. נכסים שנשדדו מהם.
וְאֵין לָהֶם מַכִּיר כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שׁוֹד זֶה שֶׁל מִי הוּא וְיַחֲזִירֶנּוּ לוֹ. משום שהם נודדים ואינם מוּכָּרים, אין אפשרות להשיב להם את מה שנגזל מהם. שֶׁהַדָּבָר יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם. שישנה סבירות גבוהה שהשוחד היטה את דעת הדיין. ולפי שאין דרך לשער עד כמה הייתה דעתו מוטה, אינו יכול לדעת כמה צריך להשיב לאלו שהפסידו בדיניו. שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד זֶה. של הנותן שוחד, שגורם לו להמשיך במעשה זה.
ג. והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות אלו בני אדם אומללים הם ואינם ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר ואין מכיר כדי שידע שור של מי ויחזירנו לו. אמר אברהם: דומה שהוא שונה שור ברי"ש ואינו אלא שוד בדל"ת, כלומר שהוא דוחק אותם בחובן עד שמחליטים לו קרקעותם בפחות או המטלטלים שלהם ואומר שלי אני נוטל.
ד. וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵהֶן, לְפִי שֶׁהֵן דְּבָרִים קַלִּים בְּעֵינֵי רֹב הָאָדָם, וְנִמְצָא חוֹטֵא וְהוּא יְדַמֶּה שֶׁאֵין זֶה חֵטְא. וְאֵלּוּ הֵם: א) הָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ, שֶׁזֶּה אֲבַק גָּזֵל, וְהוּא מְדַמֶּה שֶׁלֹּא חָטָא, וְיֹאמַר: 'כְּלוּם אָכַלְתִּי אֶלָּא בִּרְשׁוּתָן?'. ב) וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁל עָנִי, שֶׁהָעֲבוֹט שֶׁל עָנִי אֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹן קַרְדֹּם וּמַחֲרֵשָׁה, וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: 'אֵינָן חֲסֵרִין, וַהֲרֵי לֹא גָּזַלְתִּי אוֹתוֹ'.
ג) וְהַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת, מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהוּא אוֹמֵר: 'וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי?', וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם עָוֹן גָּדוֹל, שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" (במדבר טו,לט). ד) וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חֵטְא, לְפִי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד וְלֹא הִגִּיעָה לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּשׁוֹ, אֶלָּא עָרַךְ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ לְמוּל מַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ אוֹ חָכְמָתוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מִכְּלָלָן שֶׁהוּא מְכֻבָּד וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי. ה) וְהַחוֹשֵׁד כְּשֵׁרִים, אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חֵטְא, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: 'מֶה עָשִׂיתִי לוֹ, וְכִי יֵשׁ שָׁם אֶלָּא חֲשָׁד שֶׁמָּא עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה?', וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה עָוֹן, שֶׁמֵּשִׂים אָדָם כָּשֵׁר בְּדַעְתּוֹ כְּבַעַל עֲבֵרוֹת.
ד. אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵהֶם. ההנחה היא שלא ישוב מהן. דְּבָרִים קַלִּים. שאינם נתפסים כעברות. מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ. שעני הזמינו לאכול עמו, ואין הארוחה מספיקה לבעליה. אֲבַק גָּזֵל. מעין איסור גזל, שלא התכוון בעל הבית שאותו אדם יאכל אצלו, אלא כפנייה נימוסית בלבד. בַּעֲבוֹטוֹ. כלי שהניח כמשכון על הלוואה. וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ אֵינָן חֲסֵרִין וַהֲרֵי לֹא גָּזַלְתִּי אוֹתוֹ. ולא ישלם לו את שכר השימוש בכלים, או ינכה לו מן ההלוואה. וְהַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת. בנשים האסורות משום ערווה (ראה הלכות איסורי ביאה כא,ב-ג). וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם. "…ואחרי עיניכם", שהליכה אחר תאוות הלב ומראה העיניים, מגיעה לבסוף לכדי עברה במעשה. שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד וְלֹא הִגִּיעָה לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּשׁוֹ. שלא אמר עליו בפירוש דבר מגונה, אלא שהדבר עולה מן ההשוואה (ראה הלכות דעות ו,ג). וְהַחוֹשֵׁד כְּשֵׁרִים. חושד בהם שעשו דבר שלא כהוגן.
ה. וּמֵהֶם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן תָּמִיד, וְהֵן קָשִׁים לִפְרֹשׁ מֵהֶן, לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר מֵהֶם שֶׁמָּא יִדְבַּק בָּהֶן, וְהֵן כֻּלָּן דֵּעוֹת רָעוֹת עַד מְאֹד. וְאֵלּוּ הֵן: רְכִילוּת, וְלָשׁוֹן הָרַע, וּבַעַל חֵמָה, וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה, וְהַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָמֵד מִמַּעֲשָׂיו וְהֵן נִרְשָׁמִים בְּלִבּוֹ. הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: "וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" (משלי יג,כ). וּכְבָר חִבַּרְנוּ בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִנְהֹג בָּהֶן תָּמִיד, קַל וָחֹמֶר לְבַעַל תְּשׁוּבָה.
ה. יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן תָּמִיד. ולא יוכל לחדול מהרגלו. לִפְרֹשׁ. להיבדל.
דֵּעוֹת רָעוֹת עַד מְאֹד. מידות רעות. רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. דיבורים אודות מעשיהם של אחרים (ראה הלכות דעות ז,א-ו). וּבַעַל חֵמָה. כעסן (שם ב,ג). וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה. כגון מחשבת רמאות או תאווה (ראה שם ב,ו-ז). שֶׁהוּא לָמֵד מִמַּעֲשָׂיו וְהֵם נִרְשָׁמִים בְּלִבּוֹ. ולבסוף מתנהג כמו הרשע (ראה שם ו,א-ב). קַל וָחֹמֶר לְבַעַל תְּשׁוּבָה. שצריך לדקדק במעשיו יותר (וראה שם ב,א-ב).
ו. כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה, אֵינָן מוֹנְעִין אֶת הַתְּשׁוּבָה, אֶלָּא אִם עָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה מֵהֶן – הֲרֵי זֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
ו. אֵינָן מוֹנְעִין אֶת הַתְּשׁוּבָה. על אף מה שנאמר בפרק זה, תיתכן אפשרות של תשובה על עברות אלה, במאמץ רב (וראה לעיל ג,יד).

תקציר הפרק 

פרק ד בהלכות תשובה

מעכבי התשובה

עשרים וארבעה דברים מעכבים את התשובה אבל לא מונעים אותה לגמרי. הדברים מחולקים לקבוצות: חטאים גדולים שהקב"ה מעניש את החוטא שלא יחזור כגון המחטיא את הרבים, חטאים הגורמים שלא ידע איך לחזור בתשובה כגון המבזה רבותיו שאין לו מי שידריך אותו, חטאים שקשה לתקנן כגון המקלל את הרבים שלא יודע את מי קילל, דברים קלים שלא נראים לאדם כלל כחטא כאוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה או המסתכל בעריות, וחטאים המושכים את לב האדם וקשה לפרוש מהם כגון לשון הרע וכדומה.

לאחר פרק שלם שבו מבאר הרמב"ם מיהם האנשים שכמעט ולא יכולים לחזור בתשובה הוא חותם בדבריו אלו:
כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה, אֵינָן מוֹנְעִין אֶת הַתְּשׁוּבָה,אֵלָא אִם עָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה מֵהֶן הֲרֵי זֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מדוע ננעלת דרך התשובה ממי שחולק על דברי חכמים?

א. לפי שמחלוקתו גורמת לפרוש מהן, ואינו יודע דרכי התשובה.
ב. לפי שגורם לרבים לזלזל בדברי חכמים.
ג. משום שהקב"ה דורש את כבוד החכמים.
ד. משום שנחשב ככופר בתורה כולה.

[פרק ד', הלכה ב']

2. מה גרם לישוע וגיחזי להיטרד מן העולם?

א. חלקו על דברי חכמים.
ב. שנאו את התוכחות.
ג. ביזו רבותיהם.
ד. הלעיגו על המצוות.

[פרק ד', הלכה ב']

3. מדוע המקבל שוחד להטות דין אינו יכול לעשות תשובה גמורה?

א. משום שאינו יודע מה היה כח ההטיה.
ב. משום שהוא מחזק את נותן השוחד ומחטיאו.
ג. משום שאינו יודע למי להחזיר.
ד. תשובות א' וב' נכונות.

[פרק ד', הלכה ג']

4. מדוע המסתכל בעריות – אין חזקתו לשוב?

א. לפי שמעלה בדעתו שאינו עושה איסור.
ב. מפני שנמשך פעמים רבות אחר תאוותו.
ג. משום שאינו יודע כמה פעמים חטא.
ד. הואיל ואינו יודע את מי עליו לרצות.

[פרק ד', הלכה ד']

תשובות
1-א 2-ג 3-ד 4-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן