פרק ה', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאִשָּׁה מִטַּמְּאָה בְּאֹנֶס, בֵּין לְנִדָּה בֵּין לְזִיבוּת. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁקָּפְצָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אוֹ רָאָת בְּהֵמָה אוֹ עוֹף מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה וְחָמְדָה, וְרָאָת דָּם, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, הוֹאִיל וְרָאָת דָּם מִכָּל מָקוֹם – נִטְמֵאת. וּמִטַּמְּאָה בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ רָאָת דָּם טִפָּה כְּחַרְדָּל – הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁזָּב מִמֶּנָּה דָּמִים הַרְבֵּה.
א. מִתְטַמְּאָה בְּאֹנֶס. אף אם ראיית הדם נגרמה כתוצאה ממעשה כלשהו, ולא באה מחמת המחזור הטבעי של הגוף (לעומת הזב שאינו מיטמא אם ראה באונס, הלכות מחוסרי כפרה ב,א-ה). מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה. מזדווגים. הוֹאִיל וְרָאָת דָּם מִכָּל מָקוֹם. בכל מקרה שיהיה. כְּחַרְדָּל. כגודלו של זרע חרדל, דוגמה לגודל זעיר במיוחד.
ב. כָּל הַנָּשִׁים מִטַּמְּאוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא הַדָּם לַחוּץ אֶלָּא נֶעֱקַר מִן הָרֶחֶם וְלֹא שָׁתַת, הוֹאִיל וְיָצָא מִבֵּין הַשִּׁנַּיִם – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַדָּם בִּבְשָׂרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ" (ויקרא טו,יט). וְעַד הֵיכָן הוּא בֵּין הַשִּׁנַּיִם? עַד מָקוֹם שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו הָאֵבֶר בִּשְׁעַת גְּמַר בִּיאָה. וּבֵין הַשִּׁנַּיִם עַצְמוֹ כְּלִפְנִים.
ב. בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. מחוץ לרחם. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא הַדָּם לַחוּץ. שעדיין הוא בתוך הגוף. שָׁתַת. נזל. הוֹאִיל וְיָצָא מִבֵּין הַשִּׁנַּיִם. שהוא מחוץ לצוואר הרחם. בִּשְׁעַת גְּמַר בִּיאָה. הכנסת כל האבר (לעיל א,י). וּבֵין הַשִּׁנַּיִם עַצְמוֹ כְּלִפְנִים. דם שנמצא שם נחשב כאילו הוא בפנים, ואינו מטמא.

ג. מָשָׁל מִשְּׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה: הָרֶחֶם שֶׁבּוֹ נוֹצָר הַוָּלָד, וְהוּא הַנִּקְרָא מָקוֹר, וְהוּא שֶׁדַּם נִדָּה וְזָבָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, קוֹרְאִין אוֹתוֹ חֶדֶר, לְפִי שֶׁהוּא לִפְנִים לִפְנִים.

וְצַוַּאר הָרֶחֶם כֻּלּוֹ, וְהוּא הַמָּקוֹם הָאָרֹךְ שֶׁמִּתְקַבֵּץ רֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת הָעִבּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל הַוָּלָד, וְנִפְתַּח הַרְבֵּה בִּשְׁעַת לֵדָה – קוֹרְאִין אוֹתוֹ פְּרוֹזְדּוֹד, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא בֵּית שַׁעַר לָרֶחֶם.

ג. מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה. בתיאור מבנה הגוף של האישה. לִפְנִים לִפְנִים. בעומק הגוף.

הַמָּקוֹם הָאָרֹךְ שֶׁמִּתְקַבֵּץ רֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת הָעִבּוּר. פי הרחם, הנסתם בזמן ההריון. פְּרוֹזְדּוֹד. פרוזדור. בֵּית שַׁעַר לָרֶחֶם. חדר כניסה.

ד. וּבִשְׁעַת גְּמַר בִּיאָה הָאֵבֶר נִכְנָס בַּפְּרוֹזְדּוֹד, וְאֵינוֹ מַגִּיעַ עַד רֹאשׁוֹ שֶׁמִּבִּפְנִים, אֶלָּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְעַט לְפִי הָאֶצְבָּעוֹת.
וּלְמַעְלָה מִן הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזְדּוֹד, בֵּין חֶדֶר לַפְּרוֹזְדּוֹד, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים שֶׁל אִשָּׁה, וְהַשְּׁבִילִים שֶׁבָּהֶן מִתְבַּשֶּׁלֶת שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהּ – מָקוֹם זֶה הוּא הַנִּקְרָא עֲלִיָּה. וּכְמוֹ נֶקֶב פָּתוּחַ מִן הָעֲלִיָּה לְגַג הַפְּרוֹזְדּוֹד, וְנֶקֶב זֶה קוֹרְאִין אוֹתוֹ לוּל, וְהָאֵבֶר נִכְנָס לִפְנִים מִן הַלּוּל בִּשְׁעַת גְּמַר בִּיאָה.
ד. הָאֵבֶר נִכְנַס בַּפְּרוֹזְדּוֹד. שאף הבית החיצון נכלל בכינוי פרוזדוד. לְפִי הָאֶצְבָּעוֹת. לשון נקייה, כלומר לפי גודל האיבר.
שְׁתֵּי בֵּיצִים שֶׁל אִשָּׁה. השחלות, שבהן מצויים תאי הרבייה. וְהַשְּׁבִילִים שֶׁבָּהֶן מִתְבַּשֶּׁלֶת שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהּ. החצוצרות שבהן מגיעות הביציות לידי יכולת להפרייה. לוּל. כינוי למעבר אנכי בין חלקי הבית. נִכְנַס לִפְנִים מִן הַלּוּל. מעבר למקום אותו הפתח.
ה. דָּם הַבָּא מִן הַחֶדֶר – כֻּלּוֹ טָמֵא, חוּץ מִדַּם טֹהַר שֶׁהַתּוֹרָה טִהֲרַתּוּ, וְדַם קֹשִׁי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְדַם הָעֲלִיָּה – כֻּלּוֹ טָהוֹר, שֶׁהוּא כְּמוֹ דַּם מַכָּה שֶׁבַּמֵּעַיִם אוֹ בַּכָּבֵד אוֹ בַּכֻּלְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְדָם הַנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדּוֹד, אִם נִמְצָא מִן הַלּוּל וְלִפְנִים – הֲרֵי זֶה טָמֵא, שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַחֶדֶר, וְחַיָּבִין עָלָיו עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ, וְשׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא מִן הָעֲלִיָּה יָרַד דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב, שֶׁרֹב הַדָּמִים הַנִּמְצָאִים כָּאן מִן הַחֶדֶר.
נִמְצָא הַדָּם בַּפְּרוֹזְדּוֹד חוּץ לַנֶּקֶב – הֲרֵי טֻמְאָתוֹ בְּסָפֵק, שֶׁמָּא מִן הַחֶדֶר בָּא אוֹ מִן הָעֲלִיָּה שָׁתַת דֶּרֶךְ הַלּוּל. לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ.
ה. מִן הַחֶדֶר. מהרחם, המקור (לעיל ה"ג). חוּץ מִדַּם טֹהַר. של היולדת (לעיל ד,ה). וְדַם קֹשִׁי. שבא מחבלי לידה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ז,א. בַּכּוּלְיָא. כליה. מִן הַלּוּל וְלִפְנִים. כלפי פנים הגוף. וְחַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. הטמא בטומאת נידה שנכנס למקדש, חייב כרת במזיד וקרבן בשוגג (הלכות ביאת מקדש ג,יב-יג). וְשׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אם נגע הטמא במאכלי תרומה או בקרבנות, חייבים לשרוף אותם (הלכות תרומות יב,ב, הלכות פסולי המוקדשין יט,א). וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא מִן הָעֲלִיָּה יָרַד. אין חוששים שמא זהו דם שבא מן העלייה, שהוא טהור. הַנִּמְצָאִים כָּאן. מן הלול ולפנים.
בַּפְּרוֹזְדּוֹד חוּץ לַנֶּקֶב. כלפי חוץ. אֵין שׂוֹרְפִין וכו'. כדין טומאת ספק.
ו. לֹא כָּל מַשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מִן הַחֶדֶר מְטַמֵּא, אֶלָּא הַדָּם בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ" (ויקרא טו,יט). לְפִיכָךְ, אִם שָׁתַת מִן הָרֶחֶם לֹבֶן אוֹ מַשְׁקֶה יָרֹק, אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָתוֹ כַּדָּם, הוֹאִיל וְאֵין מַרְאָיו מַרְאֵה דָּם – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
ו. מַשְׁקֶה. נוזל. יָרוֹק. צהוב. שֶׁסְּמִיכָתוֹ כַּדָּם. צמיגותו כמו של דם. וְאֵין מַרְאָיו מַרְאֵה דָּם. מבחינת צבעו.
ז. וַחֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן: הָאָדֹם, וְהַשָּׁחֹר, וּכְקֶרֶן כַּרְכֹּם, וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, וְכַיַּיִן הַמָּזוּג.
ח. הָאָדֹם, כֵּיצַד הוּא עֵינוֹ? כָּעַמּוּד שֶׁיֵּצֵא רִאשׁוֹן מִדַּם הַקָּזָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם; נוֹתֵן הַדָּם בְּכוֹס וּמַקִּיף לוֹ וְרוֹאֶה. וְהַשָּׁחֹר – כְּעֵין הַדְּיוֹ הַיָּבֵשׁ.
כְּקֶרֶן כַּרְכֹּם כֵּיצַד? יָבִיא כַּרְכֹּם לַח בְּגוּשׁ הָאֲדָמָה שֶׁעָלָיו, וְלוֹקֵחַ מִן הַבָּרוּר שֶׁבּוֹ, הַקָּנֶה הָאֶמְצָעִי שֶׁלּוֹ; שֶׁכֻּלּוֹ כְּמוֹ קָנֶה הוּא, וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד שְׁלֹשָׁה קָנִים, וּבְכָל קָנֶה שְׁלֹשָׁה עָלִים. וּמַקִּיף הַדָּם לֶעָלֶה הָאֶמְצָעִי שֶׁבַּקָּנֶה הָאֶמְצָעִי וְרוֹאֶה בּוֹ.
כְּמֵימֵי אֲדָמָה כֵּיצַד? יָבִיא אֲדָמָה מִבִּקְעַת סִיכְנֵי וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁהִיא אֲדֻמָּה, וְנוֹתֵן עָלֶיהָ מַיִם בִּכְלִי עַד שֶׁיַּעֲלֶה הַמַּיִם עַל הֶעָפָר כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, וְאֵין שִׁעוּר לֹא לַמַּיִם וְלֹא לֶעָפָר. וּמְעַכְּרָן בִּכְלִי, וּמְשַׁעֵר בָּהֶן לִשְׁעָתוֹ וּבִמְקוֹמוֹ כְּשֶׁהֵן עֲכוּרִין. וְאִם צָלְלוּ – חוֹזֵר וּמְעַכְּרָן.
ח. כֵּיצַד הוּא עֵינוֹ. מהו הגוון שעליו מדובר. כָּעַמּוּד שֶׁיֵּצֵא רִאשׁוֹן מִדַּם הַקָּזָה. הקילוח הראשון של הדם היוצא בעת ההקזה. וּמַקִּיף לוֹ. מקרב אליו את המראה המסופק, ומשווה בין הצבעים (לקמן הי"א).
כְּקֶרֶן כַּרְכֹּם. החלק הזוהר (הקורן) של הכרכום. בְּגוּשׁ הָאֲדָמָה שֶׁעָלָיו. כשהוא מחובר עדיין לגוש האדמה, כדי שיישאר לח. מִן הַבָּרוּר שֶׁבּוֹ. החלק הבוהק. הַקָּנֶה הָאֶמְצָעִי שֶׁלּו. שהוא החלק הבוהק ביותר בכרכום (זיהוי הקנה והעלים הנזכרים כאן אינו ברור, אך ייתכן שהכוונה לצלקות של הכרכום שהן בצבע אדמדם צהבהב).
מִבִּקְעַת סִיכְנֵי. בקעת סכנין שבגליל. כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. עובי כלשהו. וּמְעַכְּרָן. מערב את המים והעפר, עד שיהיו המים עכורים. וּמְשַׁעֵר בָּהֶן לִשְׁעָתוֹ וּבִמְקוֹמוֹ. משווה אותם לדם מיד באותו הזמן. וְאִם צָלְלוּ. ששקע העפר והפכו המים לצלולים.
ט. אַרְבַּע מַרְאוֹת הָאֵלּוּ: אִם הָיָה מַרְאֵה הַדָּם כְּמַרְאֵה כָּל אֶחָד מֵהֶן אוֹ עָמֹק מֵהֶן – הֲרֵי זֶה טָמֵא; הָיָה דֵּהֶה מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כֵּיצַד? הָיָה הַדָּם שָׁחֹר יָתֵר מִן הַדְּיוֹ הַיָּבֵשׁ – טְמֵאָה. הָיָה פָּתוּךְ מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַרְאֵהוּ כְּעֵין הַזַּיִת הַשָּׁחֹר אוֹ כְּעֵין הַזֶּפֶת אוֹ כְּעֵין הָעוֹרֵב – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן בִּשְׁאָר הַשָּׁלֹשׁ מַרְאוֹת.
ט. עָמֹק. כהה. דֵּהֶה. בהיר. פָּתוּךְ. מעורב ודהוי.
י. כַּיַּיִן הַמָּזוּג כֵּיצַד? חֵלֶק אֶחָד יַיִן מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַי וְחָדָשׁ, וּשְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם. הָיָה מַרְאֵה הַדָּם עָמֹק מִמֶּנּוּ אוֹ דֵּהֶה מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּמֶזֶג זֶה בִּלְבַד. וְנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר: 'כְּמַרְאֶה זֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו', וְהֶחָכָם מְטַמֵּא לָהּ אוֹ מְטַהֵר.
י. כַּיַּיִן הַמָּזוּג. יין המעורב במים. הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי. יין מענבי איזור השרון. חַי. שלא יהיה מזוג במים קודם לכן. וְחָדָשׁ. שלא יהיה יין ישן (להגדרת יין ישן ראה הלכות מכירה יז,ו). וְנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה וכו'. שאין צורך שהחכם ישווה את הצבעים, אלא די שידע באיזה צבע מדובר.
יא. כֵּיצַד מַקִּיף וְרוֹאֶה? לוֹקֵחַ הַמַּטְלִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַדָּם בְּיָדוֹ, וּמַבִּיט בּוֹ וּבַדְּיוֹ אוֹ בֶּעָלֶה שֶׁל כַּרְכֹּם אוֹ בְּדַם הַקָּזָה שֶׁבַּכּוֹס אוֹ בְּמֵימֵי אֲדָמָה אוֹ בַּמֶּזֶג שֶׁבַּכּוֹס, וְעוֹרֵךְ לְפִי מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, וּמְטַמֵּא אוֹ מְטַהֵר. וְאֵינוֹ מַבִּיט בַּזְּכוּכִית שֶׁל כּוֹס מִבַּחוּץ, אֶלָּא בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּכּוֹס. וְיִהְיֶה הַכּוֹס רָחָב, מִשְׁקָלוֹ מָנֶה וּמַחֲזִיק שְׁנֵי לֻגִּין, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הָאוֹרָה וְלֹא יִהְיֶה אָפֵל.
יא. וְעוֹרֵךְ. מעריך. בַּזְּכוּכִית שֶׁל כּוֹס. דרך הדופן השקופה. מִשְׁקָלוֹ מָנֶה וּמַחֲזִיק שְׁנֵי לֻגִּין. כך שדופנה של הכוס דקה יחסית לתכולתה. וְלֹא יִהְיֶה אָפֵל. אם הכוס קטנה מדי, או שדפנותיה עבות מדי.
יב. אֵין בּוֹדְקִין הַדָּם אֶלָּא עַל גַּבֵּי מַטְלִית לְבָנָה, וּבַחַמָּה. וְעוֹשֶׂה צֵל בְּיָדוֹ עַל הַדָּם וְהוּא עוֹמֵד בַּחַמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה עֵינוֹ כְּמוֹת שֶׁהִיא. וְלֹא כָּל הָרוֹאֶה צָרִיךְ לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְאֶה, אֶלָּא טְבִיעוּת עַיִן יֵשׁ לֶחָכָם בַּדָּמִים, וּבְעֵת שֶׁיִּרְאֶה, מִיָּד יְטַמֵּא אוֹ יְטַהֵר. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ בְּמַרְאֶה מִן הַמַּרְאוֹת – צָרִיךְ לְהַקִּיף וְלַעֲרֹךְ לַדָּם אוֹ לַדְּיוֹ אוֹ לִשְׁאָר הַמַּרְאוֹת.
יב. וְעוֹשֶׂה צֵל בְּיָדוֹ. מסוכך בעזרת ידו על הדם. עֵינוֹ. גוונו. לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים. הבדיקות בעזרת השוואה. טְבִיעוּת עַיִן. טביעת עין, הכרה מיידית על סמך ניסיון העבר.
יג. הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲדֻמָּה: אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם – טְמֵאָה; וְאִם לָאו – טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ נִקְרְעָה הַחֲתִיכָה וְנִמְצֵאת מְלֵאָה דָּם – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁאֵין זֶה דַּם נִדָּה אֶלָּא דַּם חֲתִיכָה.
יג. הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה. אישה מעוברת שהפילה חתיכה של בשר ללא צורה מוגדרת. וְאִם לָאו טְהוֹרָה. שאין החתיכה נחשבת דם.
יד. הִפִּילָה חֲתִיכָה קְרוּעָה וְדָם אָגוּר בְּתוֹכָהּ – טְמֵאָה.
הִפִּילָה כְּמִין קְלִפָּה, כְּמִין שְׂעָרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁין, אִם הָיָה מַרְאֵה דְּבָרִים אֵלּוּ אָדֹם – תַּטִּיל לְמַיִם פּוֹשְׁרִין: אִם נִמּוֹחוּ – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, שֶׁדָּם הוּא וְקָפָה, וְכָל הָרוֹאָה דָּם יָבֵשׁ טְמֵאָה; וְאִם שָׁהוּ בַּפּוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְאַחַר כָּךְ נִמּוֹחוּ – הֲרֵי זוֹ סְפֵק טְמֵאָה; וְאִם לֹא נִמּוֹחוּ מֵעֵת לְעֵת – הֲרֵי אֵלּוּ מִמַּכָּה, וּטְהוֹרָה הִיא.
יד. אָגוּר. מכונס. טְמֵאָה. מכיוון שהחתיכה קרועה והדם נגע ברחמה (ראה לקמן הט"ז), ואינו דם חתיכה.
יַבְחוּשִׁין. ממיני היתושים. נִמּוֹחוּ. נתמסמסו במים. שֶׁדָּם הוּא שֶׁקָּפָה. זהו דם שנקרש. וְכָל הָרוֹאָה דָּם יָבֵשׁ טְמֵאָה. שדם נידה מטמא לח ויבש (הלכות מטמאי משכב ומושב ב,א). מֵעֵת לְעֵת. יממה שלמה. הֲרֵי אֵלּוּ מִמַּכָּה. כתוצאה מפצע.
טו. הִפִּילָה כְּמִין חֲגָבִים, כְּמִין דָּגִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים: אִם יֵשׁ עִמָּהֶן דָּם – טְמֵאָה; וְאִם לָאו – טְהוֹרָה.
טז. הָאִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה שְׁפוֹפֶרֶת בַּפְּרוֹזְדּוֹד וְרָאָת דָּם בְּתוֹךְ הַשְּׁפוֹפֶרֶת – טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ" (ויקרא טו,יט) – עַד שֶׁתִּרְאֶה בִּבְשָׂרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת, וְאֵין דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה לִרְאוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת.
טז. שְׁפוֹפֶרֶת. צינור דק.
יז. הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁתִּינָה מַיִם וְיָצָא דָּם עִם מֵימֵי רַגְלַיִם, בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא עוֹמֶדֶת בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישׁ גּוּפָהּ וְנִזְדַּעְזְעָה – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, שֶׁהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הִיא זוֹ, שֶׁאֵין מֵי רַגְלַיִם מִן הַחֶדֶר, וְדָם זֶה דַּם מַכָּה הוּא בַּחֲלוֹחֶלֶת אוֹ בַּכֻּלְיָה.
יז. וְהִיא עוֹמֶדֶת… וְהִיא יוֹשֶׁבֶת. בעודה עומדת או יושבת. וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישׁ גּוּפָהּ וְנִזְדַּעְזְעָה. כעין מה שחשה בזמן ראיית דם. שֶׁאֵין מֵי רַגְלַיִם מִן הַחֶדֶר. שאינם זורמים מן הרחם, אלא ממקום אחר. בַּחֲלוֹחֶלֶת אוֹ בַּכֻּלְיָה. באיברים הפנימיים.
יח. דַּם בְּתוּלִים – טָהוֹר הוּא, וְאֵינוֹ לֹא דַּם נִדָּה וְלֹא דַּם זִיבָה, שֶׁאֵינוֹ מִן הַמָּקוֹר אֶלָּא כְּמוֹ דַּם חַבּוּרָה. וְכֵיצַד דִּין הַבְּתוּלָה בַּדָּמִים? אִם נִשֵּׂאת קְטַנָּה, בֵּין לֹא רָאָת מִיָּמֶיהָ בֵּין שֶׁרָאָת דָּם בְּבֵית אָבִיהָ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה, שֶׁכָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה, מֵחֲמַת הַמַּכָּה הוּא. וְאִם רָאֲתָה דָּם אַחַר שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה – הֲרֵי זוֹ נִדָּה.
יח. דַּם חַבּוּרָה. דם פציעה, שהרי בא בעקבות קריעת קרום הבתולים. קְטַנָּה. פחותה מבת שתים עשרה (הלכות אישות ב,א). לֹא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ. שעוד לא הופיע לה המחזור החודשי. עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה. עד שהפצע יתרפא. שֶׁכָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה מֵחֲמַת הַמַּכָּה הוּא. ואין חוששים לדם נידה מכיוון שלא הגיע זמנה לראות.
יט. נִשֵּׂאת כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה: אִם לֹא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ אַרְבָּעָה יָמִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּם שׁוֹתֵת, וְהוּא שֶׁלֹּא חָיָת הַמַּכָּה; וְאִם רָאָת דָּם בְּבֵית אָבִיהָ וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת – אֵין לוֹ לָבֹא עָלֶיהָ אֶלָּא בְּעִילָה רִאשׁוֹנָה וּפוֹרֵשׁ, וְיִהְיֶה דַּם בְּתוּלִים זֶה כְּאִלּוּ הוּא תְּחִלַּת נִדָּה. וּבוֹגֶרֶת שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ – נוֹתְנִין לָהּ כָּל לַיְלָה הָרִאשׁוֹן.
יט. נַעֲרָה. שהביאה שתי שערות אחרי גיל שתים עשרה ויום אחד (הלכות אישות ב,א). וּפוֹרֵשׁ. נבדל ממנה אחרי הביאה. כְּאִלּוּ הוּא תְּחִלַּת נִדָּה. שטמאה שבעה ימים (לקמן ו,ב). וּבוֹגֶרֶת. שעברו שישה חודשים מאז הייתה לנערה (הלכות אישות ב,ב). נוֹתְנִין לָהּ כָּל לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. שאינה טמאה בכולו, אף אם רואה דם.
כ. אַרְבָּעָה לֵילוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְנַעֲרָה שֶׁלֹּא רָאָת דָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּסֵרוּגִין – בּוֹעֵל לַיְלָה רִאשׁוֹנָה וּמַמְתִּין אֲפִלּוּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים אוֹ שְׁלֹשָׁה, וּבוֹעֵל לַיְלָה שְׁנִיָּה. וְהוּא שֶׁלֹּא חָיָת הַמַּכָּה.
כ. בְּסֵרוּגִין. בהפסקות, ולאו דווקא ברצף.
כא. וְכֵן קְטַנָּה שֶׁנּוֹתְנִין לָהּ עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה, אֲפִלּוּ לֹא חָיָת שָׁנָה – הֲרֵי זֶה בּוֹעֵל כָּל הַשָּׁנָה, בֵּין בְּסֵרוּגִין בֵּין יוֹם אַחַר יוֹם.
כא. אֲפִלּוּ לֹא חָיָת שָׁנָה. אף אם הפצע לא התרפא במשך שנה שלמה.
כב. קְטַנָּה שֶׁנִּשֵּׂאת וְנַעֲשֵׂית נַעֲרָה תַּחַת בַּעְלָהּ, וַעֲדַיִן הַדָּם שׁוֹתֵת מֵחֲמַת הַמַּכָּה – כָּל בְּעִילוֹת שֶׁבָּעַל כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה נֶחֱשָׁבוֹת לוֹ כְּלַיְלָה אַחַת, וּמַשְׁלִימִין לוֹ אַרְבָּעָה יָמִים בִּימֵי הַנַּעֲרוּת. וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁנּוֹתְנִין לָהּ בִּימֵי הַנַּעֲרוּת בְּסֵרוּגִין, וּבָעַל בְּכָל שְׁנֵי חֳדָשִׁים לַיְלָה אַחַת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא תִּחְיֶה הַמַּכָּה.
כב. וְנַעֲשֵׂת נַעֲרָה תַּחַת בַּעְלָהּ. שבהיותה נשואה הביאה סימני גדלות.
כג. כֵּיצַד יוֹדְעִין אִם חָיָת הַמַּכָּה אוֹ לֹא חָיָת? הָיְתָה רוֹאָה הַדָּם בְּעֵת שֶׁתַּעֲמֹד, וּכְשֶׁתֵּשֵׁב לֹא תִּרְאֶה, וּבְעֵת שֶׁתֵּשֵׁב עַל הַקַּרְקַע תִּרְאֶה, וְאִם תֵּשֵׁב עַל גַּבֵּי כָּרִים וּכְסָתוֹת לֹא תִּרְאֶה – עֲדַיִן לֹא חָיָת הַמַּכָּה.
פָּסַק הַדָּם וְלֹא רָאָת כְּלָל, בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין יוֹשֶׁבֶת עַל הַכֹּל – כְּבָר חָיָת הַמַּכָּה. וְכֵן אִם לֹא פָּסַק כְּלָל, אֶלָּא תִּרְאֶה הַדָּם אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת – אֵין זֶה דַּם מַכָּה אֶלָּא דַּם נִדָּה.
כג. הָיְתָה רוֹאָה הַדָּם בְּעֵת שֶׁתַּעֲמוֹד וכו'. שמצבים גופניים אחדים גורמים לפצע להיפתח ולדמם.
כד. הָיְתָה רוֹאָה בְּעֵת תַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי זֶה מֵחֲמַת מַכָּה. שִׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְלֹא רָאָת דָּם, וְאַחַר כָּךְ רָאָת דָּם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי זֶה דַּם נִדָּה.
כד. הֲרֵי זֶה דַּם נִדָּה. ואי אפשר לתלות את הדם בבתולים, שאם כן היה בא לאחר התשמיש.
כה. הַבּוֹעֵל בְּתוּלָה וְלֹא יָצָא מִמֶּנָּה דָּם, וְחָזַר וּבְעָלָהּ וְיָצָא דָּם, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה – הֲרֵי זֶה דַּם נִדָּה, שֶׁאִלּוּ הָיָה דַּם בְּתוּלִים הָיָה בָּא בַּתְּחִלָּה. הַבּוֹעֵל פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיָצָא דָּם – הֲרֵי זֶה דַּם בְּתוּלִים.
כה. הַבּוֹעֵל פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ. אף שלרוב העניינים שבהלכה אין בעילה בגיל זה נחשבת לבעילה (ראה לעיל א,יג) והיא נחשבת לבתולה, בכל זאת מניחים שהדימום נובע מקריעת הבתולים ואינו דם נידה.

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות איסורי ביאה

הדם המטמא

דם טמא – שבא 'מהחדר' ומראהו אדום או שחור (כמפורט בפרק) וכן המפלת חתיכה אדומה.
דם טהור – שבא 'מהעליה', שנמצא בשפופרת או במי רגליים אובתולה (שלא נרפאה).

חמישה סוגי דמים טמאים באישה, והשאר טהור; ואלו הן: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכיין המזוג. -הסבר על חמישיתם נמצא בהלכות ח-י.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.זקנה שדיממה בעקבות טיפול רפואי האם טמאה?

2.דנים מראה שאבד לפי הסתברות הטומאה?

3.הפילה חתיכת בשר ויש עליה דם מבחוץ – האם טמאה?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן