[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לְקַדֵּשׁ כֹּהֵן הָעוֹבֵד יָדָיו וְרַגְלָיו וְאַחַר כָּךְ יַעֲבֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם" (שמות ל,יט). וְכֹהֵן שֶׁעָבַד וְלֹא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו שַׁחֲרִית – חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ" (שם ל,כ), וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל.

א. מִמֶּנּוּ. מן הכיור. שַׁחֲרִית. בבוקר לפני שהתחיל לעבוד, וכן בכל שעה לפני שיתחיל לעבוד (מער"ק).

[ב] וּמִנַּיִן שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ" (שמות ל,כא, ושם: חָק עוֹלָם), וּבְבִגְדֵי כְּהֻנָּה הוּא אוֹמֵר: "חֻקַּת עוֹלָם" (שם כח,מג): מַה מְּחֻסַּר בְּגָדִים מְחַלֵּל עֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אַף מִי שֶׁלֹּא רָחַץ יָדָיו וְרַגְלָיו מְחַלֵּל עֲבוֹדָה.

ב. שֶׁנֶּאֱמַר. בפרשת הכיור וציווי הרחיצה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות כלי המקדש י,ד.

[ג] אֵין הַכֹּהֵן צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בֵּין כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה, אֶלָּא פַּעַם אַחַת מְקַדֵּשׁ בַּבֹּקֶר וְעוֹבֵד וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכָל הַלַּיְלָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא יִישַׁן, וְלֹא יַטִּיל מַיִם, וְלֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ. וְאִם עָשָׂה אֶחָד מֵאַרְבַּעְתָּן – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ.

ג. יַטִּיל מַיִם. ישתין. וְלֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ. אלא צריך לשמור את ידיו בידיעה שהן מקודשות לעבודה.

[ד] יָצָא מִן הַמִּקְדָּשׁ וְחָזַר וְעָבַד וְלֹא קִדֵּשׁ, אִם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. וְזֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ: אֵין אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר עַד שֶׁהוּא טוֹבֵל, [ה] וְכָל הַמֵּסִיךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
יָצָא חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה: אִם לִשְׁהוֹת בַּחוּץ יָצָא – כְּשֶׁחוֹזֵר טָעוּן טְבִילָה; וְאִם לַחֲזֹר מִיָּד יָצָא – כְּשֶׁחוֹזֵר טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בִּלְבַד. וְאִם לֹא טָבַל וְלֹא קִדֵּשׁ וְעָבַד, הוֹאִיל וְלֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְלֹא הֵסִיךְ רַגְלָיו וְלֹא הִטִּיל מַיִם – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.
הוֹצִיא יָדָיו חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ. [ו] נִטְמְאוּ יָדָיו – מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִין, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ. נִטְמָא גּוּפוֹ בַּאֲכִילַת אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שְׁתִיַּת מַשְׁקִין טְמֵאִין וְטָבַל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ – חוֹזֵר וּמְקַדֵּשׁ אַחַר טְבִילָה, שֶׁכָּל טוֹבֵל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְאַחַר כָּךְ עוֹבֵד. וְאִם לֹא קִדֵּשׁ, הוֹאִיל וְלֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ – לֹא חִלֵּל.

ד. הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ. תקנת חכמים. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר עַד שֶׁהוּא טוֹבֵל. כדי שיכוון בטבילה להיטהר מטומאות ששכח שנטמא בהן (הלכות עבודת יום הכיפורים ב,ג, לדין כוונה בטבילה ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות יג,ב).
ה. הַמֵּסִיךְ אֶת רַגְלָיו. מתפנה מצרכיו הגדולים. טָעוּן טְבִילָה. כשחוזר ונכנס לעבודה.
ו. נִטְמְאוּ יָדָיו. כגון שנגע בידיו באדם שהיה ראשון לטומאה או במאכלים ומשקים טמאים, שגופו טהור אך ידיו נטמאות (הלכות שאר אבות הטומאות ח,א), וכדי לגעת בקודש צריך לטבול אותן (שם יב,יב). וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ. שקידוש ידיים ורגליים אינו מצד טומאה וטהרה. נִטְמָא גּוּפוֹ בַּאֲכִילַת אֳכָלִין טְמֵאִין וכו'. טומאה זו היא מדרבנן, ולכן לאחריה הטובל טהור ויכול לעבוד מיד ואינו צריך להמתין שתשקע השמש (שם ט,א; אבל הטעון הערב שמש מן הסתם מסיח דעתו. ומכל מקום אם נטמא סמוך לסוף היום ולא הסיח דעתו ולא קידש ידיו לאחר הטבילה, עבודתו כשרה – בבלי זבחים כ,ב).

[ז] כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלֹּא טָבַל וְלֹא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בֵּין בְּגָדִים לִבְגָדִים וּבֵין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, הוֹאִיל וְאוֹתָן הַטְּבִילוֹת וְהַקִּדּוּשִׁים אֵינָן שָׁוִים בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו; נֶאֱמַר: "וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות ל,יט, ושם: וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ) – דָּבָר הַשָּׁוֶה בְּכָל הַכֹּהֲנִים מְעַכֵּב, שֶׁהוּא קִדּוּשׁ רִאשׁוֹן.

ז. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלֹּא טָבַל וְלֹא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וכו'. ביום הכיפורים הכהן הגדול עובד חלק מעבודות היום בשמונה בגדיו הרגילים, וחלק מעבודות היום בבגדים מיוחדים ליום הכיפורים. כאשר הוא מחליף את בגדיו בין העבודות עליו לטבול ולקדש ידיו ורגליו לפני הטבילה ולאחריה (הלכות עבודת יום הכיפורים ב,א-ב). אֵינָן שָׁוִים בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו. דיני טבילות וקידושים אלו מיוחדים לכהן הגדול ואינם בכהנים הדיוטות. שֶׁהוּא קִדּוּשׁ רִאשׁוֹן. בתחילת העבודה בבוקר.

[ח] קִדֵּשׁ יָדָיו הַיּוֹם – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ לְמָחָר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָשַׁן כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁהַיָּדַיִם נִפְסָלוֹת בְּלִינָה. קִדֵּשׁ בַּלַּיְלָה וְהִקְטִיר הַחֲלָבִים כָּל הַלַּיְלָה – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם. [ט] קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ אַחַר שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי בִּתְחִלַּת עֲבוֹדַת הַיּוֹם קִדֵּשׁ.

ח. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָשַׁן. שהרי אם ישן אפילו ביום צריך לקדש שוב (לעיל ה"ג). שֶׁהַיָּדַיִם נִפְסָלוֹת בְּלִינָה. לאחר שעבר עליהם הלילה. וְהִקְטִיר הַחֲלָבִים כָּל הַלַּיְלָה. שהקטרת החלבים והאיברים של הקרבן כשרה גם בלילה שלאחר הקרבתו (הלכות מעשה הקרבנות ד,ב). צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם. שהקטרת החלבים היא עבודה הקשורה ליום הקודם.
ט. לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. פינוי חלק מן הדשן שעל המזבח, והיא העבודה הראשונה שעשו במקדש בכל יום ולעתים הייתה נעשית עוד קודם שיעלה השחר (הלכות תמידין ומוספין ב,יא).

[י] מִצְוָה לְקַדֵּשׁ מִמֵּי הַכִּיּוֹר, וְאִם קִדֵּשׁ מֵאֶחָד מִכְּלֵי הַשָּׁרֵת – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אֲבָל כְּלֵי הַחֹל אֵינָן מְקַדְּשִׁין. קִדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּחוּץ אוֹ בִּכְלִי חֹל בִּפְנִים, וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. וְאֵין מְקַדְּשִׁין בְּתוֹךְ הַכִּיּוֹר אוֹ בְּתוֹךְ כְּלִי הַשָּׁרֵת, אֶלָּא מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ" (שמות ל,יט), לֹא בְּתוֹכוֹ. וְאִם קִדֵּשׁ בְּתוֹכוֹ וְעָבַד – לֹא חִלֵּל. [יא] הִטְבִּיל יָדָיו וְרַגְלָיו בְּמֵי מִקְוֶה, אֲפִלּוּ בְּמַעְיָן – אֵין זֶה קִדּוּשׁ כְּלָל, עַד שֶׁיִּרְחֹץ בִּכְלִי. וּבְכָל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ מְקַדְּשִׁין, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רְבִיעִית בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעִית.

י. הַכִּיּוֹר. כלי שנועד לצורך זה (ראה הלכות בית הבחירה ג,יח). מִכְּלֵי הַשָּׁרֵת. כלים המקודשים לעבודת המקדש. בַּחוּץ. מחוץ לעזרה. וְאֵין מְקַדְּשִׁין בְּתוֹךְ הַכִּיּוֹר אוֹ בְּתוֹךְ כְּלִי הַשָּׁרֵת. באופן שמכניס ידיו ורגליו לתוכם. אֶלָּא מֵהֶן. יש להריק את המים מהכלי על הידיים והרגליים. וְאִם קִדֵּשׁ בְּתוֹכוֹ וְעָבַד לֹא חִלֵּל. אך אם רוצה לעבוד, עליו לקדש שוב.
יא. בְּמֵי מִקְוֶה. המטהרים טמאים. אֲפִלּוּ בְּמַעְיָן. המטהר באופנים שאין המקווה מטהר. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רְבִיעִית בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעִית. שלא ככלי הדרוש לנטילת ידיים לסעודה שצריך שיהיה בו רביעית (הלכות ברכות ו,יב).

[יב] כָּל הַמֵּימוֹת כְּשֵׁרִים לְקִדּוּשׁ, בֵּין מַיִם חַיִּים בֵּין מֵי מִקְוֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה מַרְאֵיהֶן, אֶלָּא יִהְיוּ כַּמַּיִם הַכְּשֵׁרִים לִטְבִילָה. טִיט הַנָּרוֹק שֶׁהַפָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה מִמֶּנּוּ – מַשְׁלִים לְמֵי כִּיּוֹר. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמַּשְׁלִים לְמֵי מִקְוֶה, מַשְׁלִים לְמֵי כִּיּוֹר.

יב. מַיִם חַיִּים. מי מעיין. אֶלָּא יִהְיוּ כַּמַּיִם הַכְּשֵׁרִים לִטְבִילָה. ראה הלכות מקוואות ז,א. טִיט הַנָּרוֹק וכו'. טיט דליל כמו רוק (פה"מ מקוואות ז,א), הראוי לשתיית בהמה. מַשְׁלִים לְמֵי כִּיּוֹר. משלים את שיעור המים שצריכים להיות בכיור (לקמן הי"ג). כָּל הַמַּשְׁלִים לְמֵי מִקְוֶה. לפירוטם ראה הלכות מקוואות ז,ג.

[יג] כַּמָּה מַיִם צְרִיכִין לִהְיוֹת בַּכִּיּוֹר? אֵין פָּחוֹת מִכְּדֵי לְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות ל,יט), וְהָיוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, וּפִינְחָס עִמָּהֶן, הֲרֵי אַרְבָּעָה.

יג. אֵין פָּחוֹת מִכְּדֵי לְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים. לא פחות מהשיעור הדרוש לקידוש ידיים ורגליים של ארבעה כהנים. שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי הרחיצה מן הכיור.

[יד] מֵי כִּיּוֹר נִפְסָלִין בְּלִינָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין? מַשְׁקִיעִין אוֹתוֹ בְּמֵי מִקְוֶה אוֹ בְּמַעְיָן וּלְמָחָר מַעֲלִין אוֹתוֹ, אוֹ מְמַלְּאִין אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר.

יד. נִפְסָלִין בְּלִינָה. נפסלים לקדש מהם אם נשארו לילה בכיור, ככל כלי שרת הפוסלים בלינה את מה שבתוכם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות בית הבחירה ג,יח. מַשְׁקִיעִין אוֹתוֹ בְּמֵי מִקְוֶה וכו'. בלילה היו מכניסים את הכיור למי מקווה או מעין והיו מחברים את המים שבו למים אלו וכך מנעו את פסילת המים בלינה. אוֹ מְמַלְּאִין אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר. לחילופין אפשר לרוקן את הכיור בלילה ובבוקר למלא אותו במים חדשים. בבית שני היה כלי מיוחד ('מוכני') וממנו מילאו מים חדשים לכיור בכל בוקר (שם).

[טו] הַיָּם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הָיָה כְּמִקְוֶה, מִפְּנֵי שֶׁאַמָּה שֶׁל מַיִם הָיְתָה עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ מֵעֵין עֵיטָם, לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה כְּמֵי הַכִּיּוֹר, וּמִמֶּנּוּ הָיוּ מְמַלְּאִין הַכִּיּוֹר.

טו. הַיָּם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה. מיכל נחושת גדול ועגול שבנה שלמה המלך בבית המקדש הראשון (ראה מלכים א ז,כג-כו). תעלת מים ממעיין עין עיטם הייתה עוברת בתוכו ולכן המים שבו לא נפסלו בלינה (אף שהוא היה כלי שרת) וניתן היה למלאות ממנו בכל בוקר את הכיור.

[טז] כֵּיצַד מִצְוַת קִדּוּשׁ? מַנִּיחַ יָדוֹ הַיְמָנִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְשׁוֹחֶה וּמְקַדֵּשׁ. וְכָל הַחוֹצֵץ בִּטְבִילָה חוֹצֵץ בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַּעֲבוֹדָה, וְאֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא מֵעוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יי" וכו' (דברים יח,ה). [יז] וְכָל הָעוֹבֵד וְהוּא יוֹשֵׁב – חִלֵּל, וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִכְּלַל עֲשֵׂה הִיא.
וְכֵן כָּל הָעוֹסֵק בַּעֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה, וְאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ וּבֵין הַקַּרְקַע, כְּגוֹן שֶׁעָמַד עַל גַּבֵּי כֵּלִים אוֹ בְּהֵמָה אוֹ עַל רַגְלֵי חֲבֵרוֹ – פָּסַל. וְכֵן אִם הָיָה חוֹצֵץ בֵּין יָדוֹ וּבֵין הַכְּלִי שֶׁעוֹבֵד בּוֹ – פָּסַל. [יח] וְאֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא בְּיָמִין, וְאִם עָבַד בִּשְׂמֹאל – פָּסַל, וְאֵינוֹ לוֹקֶה.
רַגְלוֹ אַחַת עַל הַכְּלִי וְרַגְלוֹ אַחַת עַל הָרִצְפָּה, רַגְלוֹ אַחַת עַל הָאֶבֶן וְרַגְלוֹ אַחַת עַל הָרִצְפָּה – רוֹאִין: כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הַכְּלִי אוֹ הָאֶבֶן יָכוֹל לַעֲמֹד עַל רַגְלוֹ אַחַת – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. קִבֵּל בְּיָמִין וּשְׂמֹאל מְסַיַּעְתּוֹ – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁהַמְסַיֵּעַ אֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו.

טז. וְשׁוֹחֶה. מתכופף. וְכָל הַחוֹצֵץ בִּטְבִילָה. לפירוט החוצצים בטבילה ראה הלכות מקוואות פרק ב.
יז. מִפְּנֵי שֶׁאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִכְּלַל עֲשֵׂה הִיא. איסור שלא נתפרש בתורה בלשון שלילה, אלא נובע ממשמעות לשון מצוות עשה, אינו נחשב כלאו אלא כמצוות עשה.
עוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה. יחף. פָּסַל. את עבודתו. וְכֵן אִם הָיָה חוֹצֵץ בֵּין יָדוֹ וּבֵין הַכְּלִי שֶׁעוֹבֵד בּוֹ פָּסַל. ראה גם הלכות כלי המקדש י,ט.
יח. כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הַכְּלִי אוֹ הָאֶבֶן יָכוֹל לַעֲמֹד עַל רַגְלוֹ אַחַת. ואז הוא אינו נסמך בעמידתו על הכלי או האבן אלא על הרצפה. קִבֵּל. את הדם, פעולה הנחשבת עבודה מעבודת הקרבנות. בְּיָמִין וּשְׂמֹאל מְסַיַּעְתּוֹ. יד שמאל רק עזרה לקבלה שנעשתה ביד ימין והעבודה לא נעשתה בה. שֶׁהַמְסַיֵּעַ אֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו. סיוע אינו נחשב כמעשה.

[יט] נִתְנַדְנְדָה אֶבֶן מֵאַבְנֵי הָעֲזָרָה – לֹא יַעֲמֹד עָלֶיהָ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה עַד שֶׁתְּחֻבַּר בָּאָרֶץ. וְאִם עָבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, הוֹאִיל וּבִמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

יט. נִתְנַדְנְדָה אֶבֶן מֵאַבְנֵי הָעֲזָרָה וכו'. השווה הלכות בית הבחירה א,י.