פרק ה', הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לִקְנוֹת דָּבָר הַגָּזוּל מִן הַגַּזְלָן, וְאָסוּר לְסַעֲדוֹ עַל שִׁנּוּיוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְנֵהוּ, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְעוֹבֵר עַל “וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל“ (ויקרא יט,יד).
א. לְסַעֲדוֹ עַל שִׁנּוּיוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְנֵהוּ. לסייע לו לעשות בגזלה שינוי שבו הוא קונה אותה. מְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. שבכך שקונה ממנו מעודד אותו לגזול עוד (השווה הלכות גנבה ה,א). וְעוֹבֵר עַל וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. שמפסוק זה נלמד האיסור להכשיל או לחזק אדם בעשיית עברה (ראה הלכות רוצח יב,יד).
ב. אָסוּר לֵהָנוֹת בְּדָבָר הַגָּזוּל וַאֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ, וְהוּא שֶׁיָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה הוּא הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ. כֵּיצַד? יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁבְּהֵמָה זוֹ גְּזוּלָה — אָסוּר לִרְכֹּב עָלֶיהָ אוֹ לַחֲרֹשׁ בָּהּ. ג גָּזַל בַּיִת אוֹ שָׂדֶה — אָסוּר לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ אוֹ לְהִכָּנֵס לָהּ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה אוֹ בַּגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְאִם דָּר בְּתוֹכָהּ — חַיָּב לְהַעֲלוֹת שָׂכָר לַבְּעָלִים, כְּדִין הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. גָּזַל דְּקָלִים וְעָשָׂה מֵהֶן גֶּשֶׁר — אָסוּר לַעֲבֹר עָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. וַאֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ. מכיוון שגם לאחר ייאוש הגזלה של בעליה (מ"מ).
ג. אוֹ לְהִכָּנֵס לָהּ בַּחַמָּה וכו'. כדי לחסות בה מהשמש או מהגשם. כְּדִין הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. לעיל ג,ט. גָּזַל דְּקָלִים וְעָשָׂה מֵהֶן גֶּשֶׁר אָסוּר לַעֲבֹר עָלָיו. מכיוון שלא נעשה בהם שינוי לא נקנו לגזלן (לעיל ב,י, וראה שם הי"ג במקרה שגזל דקלים מחוברים).
ד. מִי שֶׁעָבַר וְאָכַל הַגְּזֵלָה אַחַר יֵאוּשׁ — פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם אָכַל קֹדֶם יֵאוּשׁ, וְרָצוּ הַבְּעָלִים לִגְבּוֹת מִן הָאוֹכֵל — גּוֹבִין, שֶׁעֲדַיִן בִּרְשׁוּתָן הִיא, וְאִם רָצוּ גּוֹבִין מִן הַגַּזְלָן.
ד. מִי שֶׁעָבַר וְאָכַל הַגְּזֵלָה. אדם אחר שאינו הגזלן. אַחַר יֵאוּשׁ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. אף על פי שאסור ליהנות מהגזלה גם לאחר ייאוש (לעיל ה"ב), אם עבר ואכל ממנה לאחר ייאוש פטור מלשלם (לגבי סיבת הפטור ראה תוספות בבא קמא קיא,ב ד"ה גזל), והנגזל גובה את דמי הגזלה מהגזלן. וְאִם אָכַל קֹדֶם יֵאוּשׁ וְרָצוּ הַבְּעָלִים לִגְבּוֹת מִן הָאוֹכֵל גּוֹבִין וכו'. הנגזל גובה מהאוכל או מהגזלן היות ששניהם חייבים לשלם: הגזלן חייב משום שגזל, והאוכל משום שהזיק את ממונו.
ה. הַגּוֹזֵל וּמֵת, בֵּין שֶׁהֶאֱכִיל אֶת הַגְּזֵלָה לַבָּנִים אַחַר יֵאוּשׁ בֵּין שֶׁלֹּא הֶאֱכִילָן אֶלָּא מְכָרָהּ אוֹ אִבְּדָהּ: אִם הִנִּיחַ קַרְקַע — חַיָּבִין לְשַׁלֵּם; אֲבָל מִן הַמִּטַּלְטְלִין אֵינָן חַיָּבִין, שֶׁדְּמֵי הַגְּזֵלָה חוֹב הֵן עַל הַגַּזְלָן, וְאֵין הַמִּטַּלְטְלִין מִשְׁתַּעְבְּדִין לְבַעַל חוֹב.
ה. הַגּוֹזֵל וּמֵת… אִם הִנִּיחַ קַרְקַע חַיָּבִין לְשַׁלֵּם וכו'. בכל המקרים הללו חובת התשלום היא על הגזלן ולא על בניו. וכאשר הוא מת והניח קרקע גובים חובו מן הקרקע שירשו היתומים שהרי היא משועבדת לחוב של אביהם, אך מיטלטלים לא משועבדים לחוב ואין גובים מהם (ראה הלכות מלווה ולווה יא,ז).
ו. כְּבָר תִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים לִגְבּוֹת בַּעַל חוֹב מִן הַמִּטַּלְטְלִין וַאֲפִלּוּ בְּמִלְוָה עַל פֶּה, לְפִיכָךְ חַיָּבִין לְשַׁלֵּם בֵּין אָכְלוּ בֵּין לֹא אָכְלוּ, בֵּין נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים בֵּין לֹא נִתְיָאֲשׁוּ, בֵּין מִן הַקַּרְקַע בֵּין מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁהִנִּיחַ.
ו. כְּבָר תִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים וכו'. ראה גם הלכות מלווה ולווה יא,יא. בֵּין אָכְלוּ בֵּין לֹא אָכְלוּ וכו'. ללא קשר לשאלה אם התחייבו לשלם מעצמם בגלל האכילה או רק מחמת אביהם שגזל.
ז. דִּין הַלּוֹקֵחַ מִטַּלְטְלִין מִן הַגַּזְלָן כְּלוֹקֵחַ מִן הַגַּנָּב: אִם גַּזְלָן מְפֻרְסָם הוּא — לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק; וְאִם אֵינוֹ מְפֻרְסָם — עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וְנוֹתֵן הַנִּגְזָל לַלּוֹקֵחַ דָּמִים שֶׁנָּתַן וְלוֹקֵחַ גְּזֵלָתוֹ, וְחוֹזֵר וְתוֹבֵעַ הַגַּזְלָן בִּדְמֵי הַגְּזֵלָה. וְאִם כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — קָנָה לוֹקֵחַ עַצְמָהּ שֶׁל גְּזֵלָה, וְאֵינוֹ מַחֲזִירָהּ.
ז. דִּין הַלּוֹקֵחַ מִטַּלְטְלִין וכו'. אבל בקרקע לא עשו תקנת השוק (ראה לקמן ט,ט ושו"ע שעא,א). כְּלוֹקֵחַ מִן הַגַּנָּב. ראה הלכות גנבה ה,ב-ג. אִם גַּזְלָן מְפֻרְסָם הוּא לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק. ולכן אם קנאם לפני ייאוש מחזיר אותם ללא תמורה וגובה הקונה את כספו מן הגזלן (שם). וְחוֹזֵר וְתוֹבֵעַ הַגַּזְלָן בִּדְמֵי הַגְּזֵלָה. הנגזל תובע מהגזלן את מה ששילם לקונה. וְאִם כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים קָנָה לוֹקֵחַ עַצְמָהּ שֶׁל גְּזֵלָה. קנה את הגזלה עצמה מכיוון שהיה בה ייאוש ושינוי רשות (לעיל ב,ג), והנגזל גובה את דמי גזלתו מן הגזלן.
ח. אָסוּר לֵהָנוֹת מִן הַגַּזְלָן. וְאִם הָיָה מוּעָט שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב מָמוֹנוֹ גָּזֵל הוּא — מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה גָּזוּל בְּיָדוֹ.
ח. מִן הַגַּזְלָן. מממונו, ואפילו אם לא ידוע שנהנה מדבר גזול. וְאִם הָיָה מוּעָט שֶׁלּוֹ. מיעוט ממונו שייך לו ולא הגיע אליו בדרך גזלה. שֶׁדָּבָר זֶה. שרוצה ליהנות ממנו. עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה גָּזוּל בְּיָדוֹ. כדלעיל ה"ב.
ט. בְּנֵי אָדָם שֶׁחֶזְקָתָן גַּזְלָנִין וְחֶזְקַת כָּל מָמוֹנָן מִן הַגָּזוּל, מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּן גַּזְלָנוּת, כְּגוֹן הַמּוֹכְסִים וְהַלִּיסְטִים — אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶן, שֶׁחֶזְקַת מַאֲכָל זֶה שֶׁהוּא גָּזוּל. וְאֵין מְצָרְפִין דִּינָרִין מִן הַתֵּבָה שֶׁלָּהֶן, שֶׁהַכֹּל בְּחֶזְקַת גְּזֵלָה.
ט. הַמּוֹכְסִים. גובי מסים. וְהַלִּיסְטִים. שודדים חמושים. מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּן גַּזְלָנוּת. ראה לקמן הי"א. וְאֵין מְצָרְפִין דִּינָרִין מִן הַתֵּבָה שֶׁלָּהֶן. לא פורטים כסף ממטבעות שנמצאים בתיבה המשמשת לגביית המכס.
י. נָטְלוּ מוֹכְסִין כְּסוּתוֹ וְהֶחֱזִירוּ לוֹ כְּסוּת אַחֶרֶת, נָטְלוּ חֲמוֹרוֹ וְהֶחֱזִירוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ כִּמְכִירָה הִיא, וְחֶזְקָתָן שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ גְּזֵלָה. וְאִם הָיָה וָתִיק וּמַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ — מַחֲזִירָן לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים.
י. כְּסוּתוֹ. בגדו. מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ כִּמְכִירָה הִיא וְחֶזְקָתָן שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם. מכיוון שקיבל אותה בתמורה לכסותו דומה הדבר למכירה, ומכיוון שגם חזקה שהתייאשו ממנה הבעלים, קנה אותה בייאוש ושינוי רשות. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ גְּזֵלָה. המפרשים דנו מה הצורך בנימוק זה, שהרי יש כאן ייאוש ושינוי רשות ודי בכך כדי לזכות בגזלה. ויש שפירשו שאילו הייתה זו גזלה ודאית היה דינו כמי שקנה מגנב מפורסם לאחר ייאוש (ראה הלכות גנבה ה,ג), והיה צריך לשלם את דמי הכסות (סמ"ע סי' שסט סק"ט, וראה הסבר אחר בכס"מ). וָתִיק. מדקדק במעשיו (ראה לקמן יד,יג).
יא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַמּוֹכֵס כְּלִיסְטֵס? בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵס גּוֹי, אוֹ מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵילָיו, אוֹ מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵחֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין לוֹ קִצְבָּה, אֶלָּא לוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּמַנִּיחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אֲבָל מֶכֶס שֶׁפְּסָקוֹ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר שֶׁיִּלָּקַח שְׁלִישׁ אוֹ רְבִיעַ אוֹ דָּבָר קָצוּב, וְהֶעֱמִיד מוֹכֵס יִשְׂרָאֵל לִגְבּוֹת חֵלֶק זֶה לַמֶּלֶךְ, וְנוֹדַע שֶׁאָדָם זֶה נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מוֹסִיף כְּלוּם עַל מַה שֶּׁגָּזַר הַמֶּלֶךְ — אֵינוֹ בְּחֶזְקַת גַּזְלָן, לְפִי שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין הוּא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא עוֹבֵר הַמַּבְרִיחַ מִן הַמּוֹכֵס זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גּוֹזֵל מְנַת הַמֶּלֶךְ, בֵּין שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ גּוֹי בֵּין שֶׁהָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
יא. בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵס גּוֹי. שחזקתו שגובה יותר מהמכס הקצוב ולוקח את ההפרש לעצמו (מ"מ). מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵילָיו. ללא רשות מהמלך. מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵחֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין לוֹ קִצְבָּה. אינו גובה סכום קצוב וקבוע. וְנוֹדַע שֶׁאָדָם זֶה נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מוֹסִיף כְּלוּם עַל מַה שֶּׁגָּזַר הַמֶּלֶךְ. שסתם מוכס חזקתו שלוקח יותר ממה שצריך על פי דין (הלכות עדות י,ד). לְפִי שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין הוּא וכו'. ואינו גזל, אלא אדרבה יש לנהוג על פיו, ומי שמבריח את המכס עובר על איסור גזל. מְנַת הַמֶּלֶךְ. חלקו של המלך. בֵּין שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ גּוֹי בֵּין שֶׁהָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. שגם גזל הגוי אסור כדלעיל א,ב.
יב. וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁהֵשִׂים מַס עַל בְּנֵי הָעִיר אוֹ עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ דָּבָר קָצוּב מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, אוֹ עַל כָּל שָׂדֶה וְשָׂדֶה דָּבָר קָצוּב, אוֹ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל דָּבָר זֶה יִלָּקַח כָּל נְכָסָיו לְבֵית הַמֶּלֶךְ, אוֹ כָּל מִי שֶׁיִּמָּצֵא בַּשָּׂדֶה בִּשְׁעַת הַגֹּרֶן הוּא יִתֵּן הַמַּס שֶׁעָלֶיהָ בֵּין שֶׁהָיָה הוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה בֵּין שֶׁאֵינוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ — אֵינוֹ גּוֹזֵל, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁגָּבָה אוֹתָן לַמֶּלֶךְ אֵינוֹ בְּחֶזְקַת גַּזְלָן וַהֲרֵי הוּא כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף וְלֹא יְשַׁנֶּה כְּלוּם, וְלֹא יִקַּח לְעַצְמוֹ כְּלוּם.
יב. עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ. כגון מס גולגולת. אוֹ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל דָּבָר זֶה. שלא ישלם את אותו מס. אוֹ כָּל מִי שֶׁיִּמָּצֵא בַּשָּׂדֶה בִּשְׁעַת הַגֹּרֶן. מי שהיבול נמצא ברשותו בזמן ריכוז היבול.
יג. וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אֶחָד מֵעֲבָדָיו וְשַׁמָּשָׁיו מִבְּנֵי הַמְּדִינָה וְלָקַח שָׂדֵהוּ אוֹ חֲצֵרוֹ — אֵינָהּ גָּזֵל, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ; וְהַלּוֹקֵחַ אוֹתָהּ מִן הַמֶּלֶךְ — הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ וְאֵין הַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, שֶׁזֶּה דִּין הַמְּלָכִים כֻּלָּן לִקַּח כָּל מָמוֹן שַׁמָּשֵׁיהֶן שֶׁכּוֹעֲסִין עֲלֵיהֶן, וַהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הִפְקִיעַ שִׁעְבּוּדָן וְנַעֲשָׂת חָצֵר זוֹ אוֹ שָׂדֶה זוֹ כְּהֶפְקֵר, וְכָל הַקּוֹנֶה אוֹתָהּ מִן הַמֶּלֶךְ זָכָה בָּהּ.
אֲבָל מֶלֶךְ שֶׁלָּקַח חָצֵר אוֹ שָׂדֶה שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי הַמְּדִינָה דֶּרֶךְ חָמָס, שֶׁלֹּא כַּדִּינִין שֶׁחָקַק — הֲרֵי זֶה גַּזְלָן, וְהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מוֹצִיאִין הַבְּעָלִים מִיָּדוֹ. יד כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דִּין שֶׁיַּחְקֹק אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לַכֹּל, וְלֹא יִהְיֶה לְאָדָם אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ — אֵינוֹ גָּזֵל; וְכָל שֶׁיִּקַּח מֵאִישׁ זֶה בִּלְבַד שֶׁלֹּא
כַּדָּת הַיְדוּעָה לַכֹּל, אֶלָּא חָמַס אֶת זֶה — הֲרֵי זֶה
גָּזֵל.
לְפִיכָךְ גַּבָּאֵי הַמֶּלֶךְ וְשׁוֹטְרָיו שֶׁמּוֹכְרִין הַשָּׂדוֹת בַּמַּס הַקָּצוּב עַל הַשָּׂדוֹת — מִמְכָּרָן מִמְכָּר; אֲבָל מַס שֶׁעַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִן הָאָדָם עַצְמוֹ, וְאִם מָכְרוּ הַשָּׂדֶה בַּמַּס שֶׁעַל הָרֹאשׁ — הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מִמְכָּר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דִּין הַמֶּלֶךְ
כָּךְ.
יג. וְהַלּוֹקֵחַ. הקונה. וְאֵין הַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. בעל השדה אינו יכול לתבוע את השדה בבית דין. שִׁעְבּוּדָן. הזכות הממונית שיש להם בשדה.
יד. שֶׁמּוֹכְרִין הַשָּׂדוֹת בַּמַּס הַקָּצוּב עַל הַשָּׂדוֹת. שאם לא שילם מס שעל השדה ניתן למכרה. אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִן הָאָדָם עַצְמוֹ. ולא מקרקעותיו. וְאִם מָכְרוּ הַשָּׂדֶה בַּמַּס שֶׁעַל הָרֹאשׁ. אם עשו שלא כדין ומכרו את שדהו בגלל שלא שילם מס המוטל על ראשו באופן אישי.
טו. מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ דִּינָיו שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמַּס שֶׁעַל הַשָּׂדֶה תִּהְיֶה הַשָּׂדֶה לְנוֹתֵן הַמַּס, וּבָרַח בַּעַל הַשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַמַּס, וּבָא זֶה וְנָתַן מַס שֶׁעָלֶיהָ לַמֶּלֶךְ, וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ — אֵין זֶה גָּזֵל, אֶלָּא אוֹכֵל פֵּרוֹת וְנוֹתֵן הַמַּס עַד שֶׁיַּחְזְרוּ הַבְּעָלִים, שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
טו. מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ דִּינָיו וכו'. אם החוק הוא שאדם שאינו משלם מס על השדה, יכול אדם אחר לשלם את המס ולאכול בינתיים את פירותיה. שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל הי"א.
טז. וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתֵּן מַס הַקָּצוּב עַל הָאִישׁ יִשְׁתַּעְבֵּד בְּזֶה שֶׁלֹּא נָתַן, וּבָא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן הַמַּס שֶׁעַל יִשְׂרָאֵל זֶה הֶעָנִי — הֲרֵי זֶה עוֹבֵד בּוֹ יָתֵר מִדַּאי, שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין, אֲבָל אֵינוֹ עוֹבֵד בּוֹ
כְּעֶבֶד.
טז. וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וכו'. שאדם שלא משלם מס יהיה משועבד למי ששילם מס, וראה גם הלכות עבדים א,ח. הֲרֵי זֶה עוֹבֵד בּוֹ יָתֵר מִדַּאי… אֲבָל אֵינוֹ עוֹבֵד בּוֹ כְּעֶבֶד. יכול להעבידו יותר מפועל, כדין עבד עברי, אך לא כעבד כנעני, כמבואר בהלכות עבדים א,ו-ז (כס"מ).
יז. מֶלֶךְ שֶׁכָּרַת אִילָנוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים וְעָשָׂה מֵהֶן גֶּשֶׁר — מֻתָּר לַעֲבֹר עָלָיו. וְכֵן אִם הָרַס בָּתִּים וְעָשָׂה אוֹתָן דֶּרֶךְ אוֹ חוֹמָה — מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין.
יז. מֻתָּר לַעֲבֹר עָלָיו… מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ. ואינם נאסרים בהנאה כגזל הנזכר לעיל ה"ג.
יח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמֶלֶךְ שֶׁמַּטְבְּעוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתָן הָאֲרָצוֹת, שֶׁהֲרֵי הִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי אוֹתָהּ הָאָרֶץ, וְסָמְכָה דַּעְתָּן שֶׁהוּא אֲדוֹנֵיהֶם וְהֵם לוֹ עֲבָדִים. אֲבָל אִם אֵין מַטְבְּעוֹ יוֹצֵא — הֲרֵי הוּא כְּגַזְלָן בַּעַל זְרוֹעַ וּכְמוֹ חֲבוּרַת לִסְטִים הַמְזֻיָּנִין, שֶׁאֵין דִּינֵיהֶן דִּין, וְכֵן מֶלֶךְ זֶה וְכָל עֲבָדָיו כְּגַזְלָן לְכָל דָּבָר.
יח. בְּמֶלֶךְ שֶׁמַּטְבְּעוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתָן הָאֲרָצוֹת. ששלטונו מקובל על בני הארץ (שהוצאת מטבע בשמו של מושל היא הכרזה על עצמאותו ושלטונו).

תקציר הפרק 

הלכות גזלה ואבדה
פרק ​ה *הנאה מגזל, הפקעת ממון על ידי המלכות​*​

אסור לקנות סחורה המוחזקת גזולה או להשתמש בגזלה בשום צורה, בדומה לאיסור קניה מהגנב.
עובדי המלך: כיון שדיני המלך נחשבים דין, הרי שהממונים על ביצוע החלטותיו והפקעותיו אינם גזלנים. מלבד כאשר הפקיע בצורה שרירותית ללא סיבה – שלא על פי חוק, או שהפקיע ממי שאינו נשלט תחתיו. מכאן שמותר לרכוש קרקעות וכדומה מפקידי המלך.

​מעניין 🗯
*וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל* ​
​המשתף פעולה עם הגזלן ע"י קניה ממנו וכד' עובר על מצווה זו.
ולמה ❓
*כל המכשיל עיוור בדבר, והשיאו עצה שאינה הוגנת, או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות ליבו–הרי זה עובר בלא תעשה*​ (הלכות רוצח פרק יב,יד)​​​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גזילה ואבידה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מלך שהפקיע קרקע ובא אחר וקנאה-צריך להשיבה לבעליה?

2.מלך הוא מי שמטביע את המטבע השימושי באותה ארץ?

3.דינו של המלך תקף הלכתית בתנאי שהוא חל על כולם בשווה?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן