פרק ה', הלכות גירושין, ספר נשים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְנָתַן בְּיָדָהּ" (דברים כד,א; כד,ג) – אֵין עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ, אֶלָּא שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לָהּ. וְאֶחָד יָדָהּ אוֹ חֵיקָהּ אוֹ חֲצֵרָהּ אוֹ שְׁלוּחָהּ שֶׁעָשָׂת יָדוֹ כְּיָדָהּ – הַכֹּל אֶחָד הוּא; וְאַחַת חֲצֵרָהּ הַקְּנוּיָה לָהּ אוֹ חֲצֵרָהּ הַמֻּשְׂכֶּרֶת לָהּ אוֹ הַשְּׁאוּלָה לָהּ – הַכֹּל רְשׁוּתָהּ הִיא, וּמִשֶּׁיַּגִּיעַ גֵּט לִרְשׁוּתָהּ – נִתְגָּרְשָׁה.
א. אֵין עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ וכו'. אין מובנו של האמור בתורה שהגט צריך להגיע לידה דווקא, אלא הכוונה לרשותה. אוֹ שְׁלוּחָהּ שֶׁעָשָׂת יָדוֹ כְּיָדָהּ. שליח שייפתה את כוחו לקבל את הגט במקומה (ראה לקמן ו,א). הַכֹּל אֶחָד הוּא. כולם נחשבים כרשותה.
ב. הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ: אִם הָיְתָה עוֹמֶדֶת שָׁם בְּצַד רְשׁוּתָהּ – נִתְגָּרְשָׁה; וְאִם לָאו – לֹא נִתְגָּרְשָׁה עַד שֶׁתַּעֲמֹד בְּצַד חֲצֵרָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא חָצֵר שֶׁיִּשְׁתַּמֵּר הַגֵּט בְּתוֹכָהּ; שֶׁחוֹבָה הִיא לָהּ הַגֵּרוּשִׁין, וְאֵין חָבִין לְאָדָם אֶלָּא בְּפָנָיו.
ב. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא חָצֵר שֶׁיִּשְׁתַּמֵּר הַגֵּט בְּתוֹכָהּ. למרות שמדובר בחצר שחפצים נשמרים בה, שלעניין זכייה היא קונה לבעליה אף בלא נוכחותם שם (ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ט), בגט אינה קונה עד שתעמוד האישה בצידה. שֶׁחוֹבָה הִיא לָהּ הַגֵּרוּשִׁין וכו'. שהכלל הוא שזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו (הלכות מכירה כט,יא; הלכות זכייה ומתנה ד,ב), כלומר ניתן להקנות לאדם זכות ממונית או משפטית בהעדרו, אך לא ליצור דבר שהוא לרעתו. ולפיכך אין החצר זוכה לאישה בגט בלא נוכחותה.
ג. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ הַגַּג שֶׁלָּהּ, וְהוּא מִלְּמַטָּה בַּחֲצֵרוֹ, וְזָרַק לָהּ לְמַעְלָה – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר מְחִצּוֹת הַמַּעֲקֶה אוֹ לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג, נִתְגָּרְשָׁה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה יוֹרֵד לָנוּחַ. אֲבָל אִם נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחַק אַחַר שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר מְחִצּוֹת אוֹ אַחַר שֶׁהִגִּיעַ לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג, כְּגוֹן שֶׁנָּשְׁבָה הָרוּחַ וְהֶעֱלַתְהוּ וְנִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף, הוֹאִיל וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ לָנוּחַ – אֵינוֹ גֵּט, וְלֹא נִתְגָּרְשָׁה.
ג. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר מְחִצּוֹת הַמַּעֲקֶה. שהגט נכנס אל המרחב המתוחם במחיצות מעקה הגג. לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג. במקרה שאין מחיצות, הגיע הגט קרוב אל הגג, ונחשב כבר כמונח בו. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה יוֹרֵד לָנוּחַ. שסופו לנחות על הגג.
ד. הָיָה הַגַּג שֶׁלּוֹ וְהוּא מִלְמַעְלָה בּוֹ, וְהִיא מִלְּמַטָּה בֶּחָצֵר שֶׁלָּהּ, וְזָרַק לָהּ גִּטָּהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הַגֵּט מִמְּחִצּוֹת הַגַּג וְהִגִּיעַ לִמְחִצּוֹת מְקוֹמָהּ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בּוֹ – נִתְגָּרְשָׁה.
ה. זָרַק לִרְשׁוּתָהּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף, אוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם וְאָבַד – אֵינוֹ גֵּט. אֲבָל אִם הִגִּיעַ לִרְשׁוּתָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּאָה אֵשׁ וּשְׂרָפַתּוּ – הֲרֵי זֶה גֵּט.
ה. זָרַק לִרְשׁוּתָהּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ… אֵינוֹ גֵּט. שלא הגיע לרשותה.
ו. זְרָקוֹ עַל גַּבֵּי קָנֶה אוֹ רֹמַח הַנְּעוּצִים בִּרְשׁוּתָהּ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיָּנוּחַ בְּמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר בּוֹ.
שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, פְּנִימִית שֶׁלָּהּ וְחִיצוֹנָה שֶׁלּוֹ, וְכָתְלֵי הַחִיצוֹנָה גְּבוֹהוֹת עַל הַפְּנִימִית, כֵּיוָן שֶׁזָּרַק הַגֵּט לְתוֹךְ אֲוִיר הַחִיצוֹנָה – נִתְגָּרְשָׁה, שֶׁהַפְּנִימִית בְּכָתְלֵי הַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּרֶת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקֻפּוֹת.
ו. זְרָקוֹ עַל גַּבֵּי קָנֶה אוֹ רֹמַח הַנְּעוּצִים בִּרְשׁוּתָהּ וכו'. מוט או כידון התקועים באדמה, שאין הגט המונח על הקצה הגבוה נשמר באוויר המחיצות.
שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ וכו'. חצר האישה המוקפת בחצר של הבעל. כֵּיוָן שֶׁזָּרַק הַגֵּט לְתוֹךְ אֲוִיר הַחִיצוֹנָה. זרק את הגט אל מעל החצר הפנימית, במקום שכנגד גובה המחיצות החיצוניות. שֶׁהַפְּנִימִית בְּכָתְלֵי הַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּרֶת. אף החצר הפנימית נשמרת בגובה המחיצות החיצונות. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקֻפּוֹת. אם מדובר בסלים המונחים זה בתוך זה, אין הדין כמו בחצרות – שאין גובה המחיצות של הסל החיצוני מועיל לשמירת הסל הפנימי (וכפי שיתבאר להלן).
ז. כֵּיצַד? שְׁתֵּי קֻפּוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, הַפְּנִימִית שֶׁלָּהּ וְהַחִיצוֹנָה שֶׁלּוֹ, וְזָרַק לָהּ גִּטָּהּ לְתוֹכָן – אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לַאֲוִיר הַפְּנִימִית, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, עַד שֶׁיָּנוּחַ עַל צַד הַקֻּפָּה הַפְּנִימִית. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ וְאֵין לָהּ שׁוּלַיִם. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ שׁוּלַיִם, אֲפִלּוּ נָח בְּקַרְקָעִיתָהּ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁכְּלִי שֶׁל אִשָּׁה בִּרְשׁוּת הַבַּעַל אֵינוֹ קוֹנֶה לָהּ הַגֵּט, אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מְקוֹמוֹ.
ז. אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לַאֲוִיר הַפְּנִימִית. לתוכה, אך לא נח בה, שאין כלים קונים באוויר מחיצותיהם כלל. בְּשֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ וְאֵין לָהּ שׁוּלַיִם. כשהסל הפנימי נוטה על צדו ונשען על דופן הסל החיצוני (מג"ע), משום שאין לסל הפנימי קרקעית שטוחה אלא חלקו התחתון מחודד (יד"פ, וראה הלכות קרבן פסח א,יג). במקרה כזה, מקומו של הסל הפנימי אינו קבוע, ולפיכך הבעל אינו מקפיד עליו.
ח. זָרַק לָהּ גִּטָּהּ וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ – אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ אוֹ לְחֵיקָהּ אוֹ לִכְלִי מִן הַכֵּלִים שֶׁלָּהּ שֶׁאֵין הַבַּעַל מַקְפִּיד עַל מְקוֹמָן, כְּגוֹן צְלוֹחִית אוֹ קְפִיפָה קְטַנָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן אִם הִגִּיעַ לַמִּטָּה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עָלֶיהָ וְהָיְתָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהֲרֵי חָלְקָה רְשׁוּת לְעַצְמָהּ, וְאֵין הַבַּעַל מַקְפִּיד עַל מְקוֹם כַּרְעֵי הַמִּטָּה.
ח. צְלוֹחִית. בקבוק. קְפִיפָה. סל. חָלְקָה רְשׁוּת לְעַצְמָהּ. נחשבת כרשות אחרת. וְאֵין מְקוֹם כַּרְעֵי הַמִּטָּה. שרגלי המיטה ניצבות ברשותו.
ט. הִשְׁאִילָהּ הַבַּעַל מָקוֹם בַּחֲצֵרוֹ וְלֹא יִחֲדוֹ, וְזָרַק לָהּ הַגֵּט, וְהִגִּיעַ לְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּהֶן – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. נִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל עַל גַּבֵּי קוֹרָה אוֹ סֶלַע רָחוֹק מִמֶּנָּה: אִם הָיָה הַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל עָלָיו אֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וְאֵינוֹ גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְאֵין לוֹ שֵׁם לְוַי – הֲרֵי זֶה לֹא חָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ, וּכְאִלּוּ הִיא וְהוּא בְּמָקוֹם אֶחָד; וְאִם הָיָה שָׁם אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ – חָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ, וּמָקוֹם אֶחָד הִשְׁאִיל לָהּ, שְׁנֵי מְקוֹמוֹת לֹא הִשְׁאִיל, וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לָהּ הַגֵּט.
ט. וְלֹא יִחֲדוֹ. לא קבע היכן הוא המקום שהשאיל לה. וְהִגִּיעַ לְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ… הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. שארבע אמות הן מקומו של אדם (ראה הלכות שבת יא,טו; הלכות גזלה ואבדה יז,ח), ונתברר שזהו המקום שהשאיל לה. נִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל עַל גַּבֵּי קוֹרָה אוֹ סֶלַע רָחוֹק מִמֶּנָּה. שלא נחת לידה, אלא התגלגל אל מחוץ לארבע אמותיה. וְאֵין לוֹ שֵׁם לְוַי. שאין כינוי המיוחד לאותו המקום, המבדיל בינו לבין שאר החצר. הֲרֵי זֶה לֹא חָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ וכו'. אם אין לו מאפייני ייחוד אלה, אינו נחשב למקום אחר, ואף הוא בכלל השטח שהשאיל הבעל לאישה (כס"מ). וּמָקוֹם אֶחָד הִשְׁאִיל לָהּ וכו'. והוא המקום שהיא עומדת בו, ונמצא שהגט לא הגיע לרשות שלה.
י. זָרַק לָהּ גִּטָּהּ לִרְשׁוּתָהּ, וְעָבַר בְּתוֹךְ רְשׁוּתָהּ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּהּ וְנָפַל חוּץ לִרְשׁוּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת מִשֶּׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר רְשׁוּתָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן סוֹפוֹ לָנוּחַ בִּרְשׁוּתָהּ.
י. אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ. למרות שמדין לבוד, הגט נחשב כאילו הוא כבר על הארץ (כדלעיל ה"ג). אֶלָּא אִם כֵּן סוֹפוֹ לָנוּחַ בִּרְשׁוּתָהּ. ובמקרה זה הרי נפל חוץ לרשותה.
יא. הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל גַּגָּהּ וּזְרָקוֹ לָהּ, וְנָפַל בְּגַג אַחֵר סָמוּךְ לוֹ, אִם יְכוֹלָה לִפְשֹׁט יָדָהּ וּלְנָטְלוֹ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁדִּיּוּרִין חֲלוּקִין לְמַעְלָה כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין לְמַטָּה, אֵין בְּנֵי אָדָם מַקְפִּידִין עַל מָקוֹם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. אִם יְכוֹלָה לִפְשֹׁט יָדָהּ וּלְנָטְלוֹ. אם אפשר שתושיט את ידה מגגה לאותו הגג בו מונח הגט, ולקחתו. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁדִּיּוּרִין חֲלוּקִין לְמַעְלָה כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין לְמַטָּה וכו'. למרות שהבעלות על הגגות מתחלקת לפי חלוקת הבתים שתחתיהם, ולכן אין מקום הגג הזה שלה, בכל זאת אין הבעלים מקפידים בשימוש כגון זה – שהרי אינה נכנסת ממש לגג שלהם.
יב. הָיְתָה יָדָהּ קְטַפְרֵס, וְזָרַק הַגֵּט עַל יָדָהּ וְנָפַל לָאָרֶץ: אִם נָפַל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ וְנָח – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; נָפַל לְתוֹךְ הַיָּם אוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת; וְהוּא שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבֵּי הַמַּיִם אוֹ סָמוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁמִּתְחִלַּת נְפִילָתוֹ לְאִבּוּד הָיָה עוֹמֵד.
יב. קְטַפְרֵס. משופעת כלפי מטה כעין מדרון.
יג. זְרָקוֹ לָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בִּרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶן: קָרוֹב לוֹ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת; הָיָה הַגֵּט מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, וּמִמֶּחֱצָה לְמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לָהּ – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת; הָיָה קָרוֹב לָהּ כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּחַ וְתִטְּלֶנּוּ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּנָּשֵׂא בּוֹ לְכַתְּחִלָּה.
יג. קָרוֹב לוֹ… מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. המונחים הללו יבוארו בהלכה הבאה, ואין עניינם מרחק בלבד אלא יכולת שמירת הגט. סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת. ראה לקמן י,ג. הָיָה קָרוֹב לָהּ כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּחַ וְתִטְּלֶנּוּ. שהיא יכולה להתכופף ולהרימו. הֲרֵי זֶה פָּסוּל. ראה לקמן י,ב. הֲרֵי זֶה פָּסוּל עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. ואף שקרבה כזו הרי היא כרשותה (ראה הלכות אישות ד,כב), החמירו חכמים ברשות שאינה של שניהם שצריך שיגיע לידהּ ממש.
יד. כֵּיצַד הוּא קָרוֹב לוֹ? הָיָה הוּא יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְשָׁמְרוֹ – זֶה הוּא קָרוֹב לוֹ. שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לְשָׁמְרוֹ אוֹ שְׁנֵיהֶן אֵין יְכוֹלִין לְשָׁמְרוֹ – זֶה הוּא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.
טו. בָּא הוּא תְּחִלָּה וְעָמַד, וְאַחַר כָּךְ עָמְדָה הִיא כְּנֶגְדּוֹ וּזְרָקוֹ לָהּ, אִם הָיָה הַגֵּט בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁאִם תָּשׁוּחַ תִּטְּלֶנּוּ. עָמְדָה הִיא תְּחִלָּה, וּבָא הוּא וְעָמַד כְּנֶגְדָּהּ וּזְרָקוֹ לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הוֹאִיל וְהוּא בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהּ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ.
טו. עָמְדָה הִיא כְּנֶגְדּוֹ. באה האישה ועמדה למולו, בקרבה לתחום ארבע אמותיו. אִם הָיָה הַגֵּט בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת אַף עַל פִּי שֶׁאִם תָּשׁוּחַ תִּטְּלֶנּוּ. למרות שהגט קרוב אליה מאוד. משום שאותם ארבע אמות הם כרשותו של הבעל, הואיל ועמד שם לפני שבאה היא. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וכו'. בניגוד לדין שלעיל (הי"ג) שבמחצה למחצה ספק מגורשת, כאן הגט פסול משום שהיא עמדה שם ראשונה, וארבע אמות שלה. עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. שהחמירו ברשות שאינה של שניהם (כדלעיל הי"ג).
טז. זָרַק הַגֵּט לְיָדָהּ וְהָיָה קָשׁוּר בִּמְשִׁיחָה וּקְצָת הַמְּשִׁיחָה בְּיָדוֹ: אִם יָכוֹל לְנַתְּקוֹ וְלַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, עַד שֶׁתִּפָּסֵק הַמְּשִׁיחָה; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְנַתְּקוֹ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
טז. קָשׁוּר בִּמְשִׁיחָה. הגט היה קשור בחוט. אִם יָכוֹל לְנַתְּקוֹ וְלַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ. שיכול הבעל למשוך באמצעותו את הגט מידה אליו. עַד שֶׁתִּפָּסֵק הַמְּשִׁיחָה. שייחתך החוט.
יז. נָתַן אֶת הַגֵּט בְּיַד עַבְדָּהּ וְהוּא נֵעוֹר וְהִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ, אֲפִלּוּ כָּפוּת – אֵינוֹ גֵּט. נְתָנוֹ בְּיַד הָעֶבֶד וְהוּא יָשֵׁן, וְהִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל; וְאִם הָיָה כָּפוּת – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
יז. נָתַן אֶת הַגֵּט בְּיַד עַבְדָּהּ… וְהִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ. שהעבד הוא רכושה, וכדי שייקנה לה הגט באחיזתו כקניין חצר, צריך שתעמוד בצדו (כמבואר לעיל ה"ב). אֲפִלּוּ כָּפוּת אֵינוֹ גֵּט. אף אם העבד קשור ואינו יכול להלך, אין זו 'חצר המשתמרת לדעתה', שהרי משתמרת לדעת העבד. [הערה: הנוסח כאן היה גם לפני הטור ועוד ראשונים. ולפני הרשב"א והר"ן והמ"מ הייתה גרסה אחרת ברמב"ם: "אם היה כפות הרי זה גט וכאילו הגיע לחצרה שהיא עומדת בצדה, ואם אינו כפות אינו גט".] יָשֵׁן וְהִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ הֲרֵי זֶה פָּסוּל. מפני שהוא מסוגל להלך, וחצר המהלכת אינה קונה (הלכות מכירה ג,יב-יג). וְאִם הָיָה כָּפוּת הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. שאינו מהלך כלל.
יח. כָּתַב גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ, וְכָתַב לָהּ שְׁטַר מַתָּנָה עָלָיו – כֵּיוָן שֶׁזָּכָת בָּעֶבֶד זָכָת בַּגֵּט, וְנִתְגָּרְשָׁה, אִם הָיָה כָּפוּת; וְאִם אֵינוֹ כָּפוּת וְנֵעוֹר – קָנָת הָעֶבֶד, וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. וְכֵן אִם נָתַן הַגֵּט בַּחֲצֵרוֹ וּמָכַר לָהּ הֶחָצֵר אוֹ נְתָנָהּ לָהּ – כֵּיוָן שֶׁקָּנָת הֶחָצֵר בִּשְׁטָר אוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בַּחֲזָקָה, נִתְגָּרְשָׁה.
יח. וְכָתַב לָהּ שְׁטַר מַתָּנָה עָלָיו. הבעל נתן לאישה את העבד במתנה. כֵּיוָן שֶׁקָּנָת הֶחָצֵר בִּשְׁטָר אוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בַּחֲזָקָה. שהן הדרכים בהן נקנית קרקע (ראה הלכות מכירה פרק א).

תקציר הפרק 

פרק ה הלכות גירושין

נתינת הגט

מסירת הגט כשרה כשהגט נח שלם ברשותה של האשה ובפניה אע"פ שהגט נזרק וכד' אליה או לרשותה. בפרק מביא הרמב"ם מגוון דוגמאות על מסירה כשרה או פסולה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גירושין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הכניס את הגט לתוך תיבת הדואר שלה האם מגורשת?

2.ההבדל בין ב' חצרות לב' קופות הוא- שהחצר ברשות האשה והקופה לא?

3.זרק גט לתוך הסירה שלה פספס ונפל הגט למים – האם מגורשת?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן